קֶשֶׁר לָאֶחָד: בעקבות קשישה ירושלמית מסתורית

מאת איל דודסון

כשסיפרתי לאבי על ספרו של חיים באר קשר לאחד (עם עובד, תשע"ז), ועל המלצתי החמה לקרוא אותו, הוא הגיב: 'כמה משונה. אני זוכר שהייתה בירושלים משוגעת אחת, שהסתובבה בשכונת רחביה והייתה צועקת ברחוב "קשר לאחד". זה שם של ספר?'

– 'כן, אבא', עניתי לו, 'והוא מספר בדיוק על המשוגעת הזו'...

חיים באר אכן סיפר על המשוגעת הזו, כפי שנשתמרה בזיכרונות ילדותו מירושלים של המחצית הראשונה של שנות החמישים:

    [...]

קשר לאחד, עמ' 33-31

אינני יכול להסביר מדוע, אבל משהו בדמותה ההזויה של המטורפת הזקנה הקסים אותי. סקרנותי הביאה אותי להתקשר לחיים באר, שהוא אמנם סופר נודע אבל גם מכר משפחתי ותיק.

חיים באר, 2018 (צילום: דוד אסף)

– 'האם ידוע לך מי הייתה גברת "קשר לאחד"?', שאלתי אותו לא מכבר. 

– 'בהחלט', ענה באר. 'האישה המסתורית והקסומה הייתה ז'אן נויבורגר, ששמה העברי היה חנה. היא ובעלה היו בני עדת הייקים של רחביה. היא התגוררה ברחוב עזה 18. לא רציתי לפרט זאת בספרי, כדי לא לפגוע בבני משפחתה. הפרופסור בעל השם, בן משפחתה, הוא המתמטיקאי אברהם הלוי פרנקל (1965-1891), שהיה רקטור האוניברסיטה העברית וחתן פרס ישראל'.

פרופסור אברהם הלוי פרנקל (ויקיפדיה)

בין כך ובין כך שלף באר מארכיונו דפים עם מילות הגיונותיה, שיריה ופזמוניה של 'האישה המסתורית והקסומה', שאותם הציעה לעוברים ולשבים:

את שיריה, שלמראית עין נראים כגיבוב מבולבל של חזיונות אפוקליפטיים כמו-משיחיים, הדפיסה גברת נויבורגר על גבי גלויות וחילקה לכל דורש. על טיבן של הגלויות הללו סיפר חיים באר:

קשר לאחד, עמ' 31

והנה הגלויה:

ובאר ממשיך ומספר כיצד הגיעה גלויה זו לידיו:

[...]

קשר לאחד, עמ' 32-31

בארכיונו של חיים באר שמורים עוד כמה מסמכים פרי עטה של גברת 'קשר לאחד':

וכאן 'המנון' שהכינה ב-1954 והקדישה אותו לנשיא המדינה יצחק בן צבי ולרעייתו רחל ינאית. מחתימתה מתברר כי הייתה בת למשפחת אופנבכר:

כשהתחלתי לחפש מידע נוסף על האישה 'רבת ההשראה וטרופת הנפש' הזו, התברר לי שדמותה השתמרה גם בזיכרונותיהם של סופרים נוספים שגרו באותן שנים בירושלים. כך למשל, המשורר יעקב אורלנד זכר אותה יחד עם שאר טרופי הדעת שהסתובבו בעיר בסוף שנות השלושים. 

בשיר 'אליעז', שהוקדש לידידו המשורר רפאל אליעז, תיאר אורלנד אשה גרומה, לובשת בגדים שחורים, שהחזיקה בידיה פקעות חוטי צמר וקראה לעוברים ושבים 'הַקֶּשֶׁר לָאֶחָד':

יעקב אורלנד, עיר האובות, עקד, 1978, עמ' 139

פרופסור עמיה ליבליך, שנולדה בירושלים בשנת 1939, זכרה גם היא את 'קשר לאחד' מילדותה. אמנם היא לא זכרה את לבושה צבעוני או שחור, אבל זכרה בהחלט את השירים שנהגה למלמל:

עמיה ליבליך, 'אחרית דבר', דורית ויסמן (עורכת), נפש: אנתולוגיה, כרמל, 2019, עמ' 296-295

בהמשך הוסיפה ליבליך וסיפרה: 'ואני שמעתי בימי הירושלמים  שהייתה אחותו של פרופסור פרנקל, המתמטיקאי הידוע. יתכן; מילים מתחומי המדע היו חלק מהלקסיקון האישי שלה' (עמ' 297). היא לא הייתה היחידה שחשבה כך. גם האמנית הירושלמית כלילה בן-עמרם סגרי זכרה את 'שלמה ושולמית', וגם היא שיערה כי הייתה אחותו של פרופסור פרנקל. זו טעות. השניים היו קרובים, אך לא אח ואחות:

יהודה עצבה, מאאתיים סיפורים ירושלמיים, צבעונים, 2007, עמ' 113

את שיריה המיוחדים של הקשישה המטורפת זכר גם עמוס עוז בספרו ארצות התן (עם עובד, 1976, עמ' 124):

במעלה רחוב אבן-עזרא נטפלה להם אשה זקנה אחת, לבושה כמעט בהידור: 

יש קשר אישי בין כל העולם. האלוהים כועס והבן-אדם לא תופס. פשר אחד לכל המעשים, מעשים יפים ומעשים גסים. ההולכים בחושך עוד יראו אור גדול. לא מחר – דווקא אתמול. הגרזן הוא חם והסכין הוא חד. לכל העולם יש פשר אחד'. 

[...] בירושלים נהגו לקרוא לזקנה ההדורה בשם 'פשר אחד'. היה לה קול באס וכן מבטא גרמני. מרחוק בירכה המשוגעת של רחביה את שני ההולכים: 'ברכת הרקיע מלמעלה, ומלמַטה ברכת המים, מדיסלדורף ועד ירושלים, פשר אחד יש לכל המעשים, גם אם בונים וגם אם הורסים. שלום והצלחה וגם גאולה שלמה לכם ולכל הנרדפים והסובלים. שלום שלום לקרוב ולרחוק'.

מדוע שינה עמוס עוז את 'קשר לאחד' ל'פשר אחד'? חיים באר הציע שאולי עשה כן כדי לעמעם את זהותה ולהימנע מפגיעה בבני משפחתה.

– 'מדוע היה לך כל כך חשוב לספר עליה?', שאלתי בהזדמנות אחרת את חיים באר.

– 'היא הייתה מאוד מוכרת. כל מי שהלך ברחובות העיר הכיר אותה', ענה. ולאחר הרהור הוסיף: 'פרופסור אברהם יעקב בְּרָוֶר אמר פעם, שירושלים היא הצנטרום של האקס-צנטרום, כלומר המרכז של כל אלה שמרוחקים ממרכז. במובן זה, גברת "קשר לאחד" ייצגה במשהו את ירושלים של ילדותי'.

דוד אסף, עורך הבלוג, הפנה את תשומת לבי לעוד גלגול ביזארי שקשור בגברת 'קשר לאחד'. מתברר שבנה גוטפריד התגלגל לניו יורק כבר בשנות הארבעים והיה פעיל ב'נטורי קרתא' (ראו דבר, 17 בדצמבר 1952). הוא הקים ארגון אנטי-ציוני בשם 'ידידי ירושלים' וארגן הפגנות ליד בנין האו"ם. ב-1976 הוא אף השתתף בכנס שנערך בטריפולי שבלוב ונאם שם. 

אכן משפחה שכזאת...

דיווח של העיתונאי נח זבולוני, מעריב, 9 באוגוסט 1976

ולסיום, אנקדוטה משעשעת: תמונתה של 'קשר לאחד', לבושת שחורים ובידה דגלון ועליו כתוב 'קשר לאחד', נשמרה בארכיון תצלומיו של הצלם הירושלמי הוותיק ראובן מילון (קוראי הבלוג הכירוהו לאחרונה מרשימתו של אליהו הכהן, 'וְיָדַעְתָּ, הַבָּחוּר, הַמִּשְׁלָט הַזֶּה אָרוּר: השיר האחרון של צבי בן-יוסף', 23 באפריל 2021, שכן מילון היה עם בן יוסף בקרבות גוש עציון בתש"ח).

 הנה התמונה: 

התקשרתי לראובן מילון כדי לבקש את רשותו להציג את התמונה. מילון פרץ בצחוק גדול וסיפר: 

הכרתי את 'קשר לאחד', ואני זוכר היטב אותה, את שיריה ואת חוטיה. אבל הגברת בתמונה איננה 'קשר לאחד'. זהו מר ברונשטיין, מנהל בית הספר לאמנויות בצלאל, שבו למדתי, שבפורים התחפש ל'קשר לאחד'. זו הייתה התחפושת המוצלחת ביותר באותה שנה...

'מר ברונשטיין', שניהל את 'בצלאל החדש' בין השנים 1952-1940, היה לא אחר ממי שיתפרסם לימים כצייר מרדכי ארדון. 

והוסיף דוד אסף:

מה הייתה אחריתה של חנה נויבורגר, היא 'שולמית', היא 'קשר לאחד'?

מתברר שנפטרה בי"ג באלול תשט"ז (20 באוגוסט 1956) והיא בת 72.

הארץ, 21 באוגוסט 1956

העיתונאי הירושלמי ופעיל השלום גבריאל שטרן ערך לה רשימת הספד מעניינת, ולא התעלם מהעובדה המשונה שמכל המקומות בעולם מתה 'שולמית' ונקברה 'משום מה דווקא בתל אביב'... 

על המשמר, 3 בספטמבר 1956

ואכן, באופן תמוה, אם כי לא בלתי צפוי, בי"ג באלול תשט"ז (20 באוגוסט 1956) נקברה חנה נויבורגר לבית אופנבכר בבית העלמין קרית שאול בתל אביב ושם מקום מנוחתה עד עצם היום הזה.

Gravez

תודה לחיים באר על עזרתו ועל השיתוף הנדיב באוצרות ארכיונו

______________________________

ד"ר איל דודסון עוסק במחקר ירושלים ומלמד במכללת הרצוג ובמכללת אורות ישראל

בעלי התוספות

כתב לי עודד פלוס, ספרן הספרייה היהודית בציריך:

כבר לפני כמה שנים נתקלתי בשיר שהתפרסם ב-31 במארס 1938, במדור הילדים של ה-Israelit (עיתון יהודי בשפה הגרמנית שיצא בפרנקפורט). הוא מופיע תחת שמה המקורי של 'קשר לאחד' Jeanne Neuburger. כמובן שאיני יכול להיות בטוח שזו אותה אחת, אך ההספד של גבריאל שטרן, שמציין שהיא ממינכן, עושה את זה לסביר מאוד. השיר, בניגוד לרושם שנוצר לה כאן בארץ, הוא חביב וילדותי, ואולי מוכיח שלפני המלחמה היא הייתה טיפוס שונה.

יואל שֶׁר זכר גם הוא את 'קשר לאחד' ושלח לי צילום שני צדדיה של גלויה שקיבל ממנה ושאותה שמר (לא כל יום רואים אשה מצלצלת בטלפון למשיח!).

מסע מן הכורסא: בעקבות 'על הדרך עץ עומד' (ב)

'צו מיין חבר מאנגער [לחברי מאנגר], ראובן [רובין]'. הרישום נשמר באלבומו הפרטי של העיתונאי שלום רוזנפלד (באדיבות ישראל גיא)

החלק הראשון של הרשימה פורסם כאן.

ו. תרגומים לעברית ולחנים חדשים

שירו של איציק מאנגר, 'אויפֿן וועג שטייט אַ בוים', שעמו התחלנו את המסע, זכה לתרגומים יפים לעברית, וכולם הותאמו למנגינה המוכרת של פיליפ לסקובסקי. ידועים לי שישה תרגומים כאלה: נעמי שמר, בנימין טנא, נתן יונתן, יעקב אורלנד, מרדכי סֵבֶר ומרדכי אמיתי. תרגומיהם של טנא ויונתן זכו גם ללחנים חדשים לגמרי וידועים לי שלושה כאלה: בני נגרי, דפנה אילת ונחום היימן. כולם יובאו בהמשך.

1. נעמי שמר

הידוע והאהוב בתרגומים הוא של נעמי שמר. תרגום זה, שגם זכה לביצועים רבים, נעשה בשנת 1973 עבור תוכנית הרדיו 'דוֹ רֶה וּמִי עוֹד', שהוקדשה לשירי יידיש מתורגמים, ולבקשת חברתה של שמר, המפיקה דליה גוטמן. התרגום נדפס בספרה של נעמי שמר סימני דרך, כנרת, תשס"ג, עמ' 115:

יש נקודה ייחודית ומעניינת בתרגומה של נעמי שמר, שבו היא שינתה מכל המתרגמים האחרים.

במקור כתב מאנגר: 'דרייַ קיין מזרח, דרייַ קיין מערב, / און דער רעשט קיין – דרום', כלומר: שלוש [ציפורים פונות] מזרחה, שלוש מערבה; והנותרות – דרומה. שמר שינתה את סדר רוחות השמיים וכתבה: 'אל דרום ומערב / ואולי מזרחה'. לכאורה, שינוי פעוט, שאולי מתחייב מצרכי החריזה, אך אי אפשר לא לשים לב למשמעות הנסתרת: הבלטת הפנייה למזרח, לארץ ישראל...

הביצוע המפורסם של גרסה זו הוא של צילה דגן, ששרה אותו, כאמור, בתכנית הרדיו 'דו רה ומי עוד', שהוקלטה בבית המורה בתל אביב בשנת 1973:

אך יש ביצועים רבים נוספים.

כאן, למשל, ביצוע הרמוני נהדר של מיקי קם, מירי אלוני ועליזה רוזן, בתכנית טלוויזיה שהוקלטה אי-שם בסוף שנות השבעים:

וכאן עוזי חיטמן המנוח וחיים משה בדואט יפה, מלווים בתזמורת צה"ל בניצוחו של זיקו גרציאני המנוח גם הוא.

וכאן תמר גלעדי (כלתה של נעמי שמר), בביצוע 'בלוזי', מתוך התקליט 'בלוז לנעמי' (2011):

 2. בנימין טנא

תרגומו של בנימין טנא נדפס בכרך תרגומיו לשיריו של איציק מאנגר, שירים ובלדות, על המשמר, 1969, עמ' 221-219.

טנא תרגם גם הוא על פי המנגינה המוכרת של לסקובסקי, אבל הגרסה שלו זכתה בתוך זמן קצר לשתי הלחנות חדשות!

ראשונה הייתה דפנה אילת, שהלחינה את השיר ב-1972 עבור צוות הווי חיל התותחנים. הביצוע הזה לא נכלל באף תקליט, אלא השתמר בהקלטה מתוך הופעה שנערכה באותה שנה ב'בית המורה' בתל-אביב.

שנתיים לאחר מכן זכה השיר שוב ללחן חדש, הפעם מאת בני נגרי. שרה אותו ריקי גל בפסטיבל שירי משוררים לילדים בשנת 1974. מעניין ששיר זה נתפס כ'שיר ילדים'...

 

3. נתן יונתן

תרגומו של נתן יונתן נכלל בספרו: איציק מאנגער, מבחר שירים, כתר, 1986, עמ' 60-58 (נדפס שוב בספר: איציק מאנגר, האור והזהב, קשב לשירה, 2010, עמ' 51-50).

תרגומו של נתן יונתן זכה גם הוא ללחן חדש שחיבר נחום היימן. הנה הוא בשירתם של גתית שובל ורון דרויאן:

4. יעקב אורלנד

תרגומו של יעקב אורלנד נדפס בספר היו לילות: שירי הזמר של יעקב אורלנד, תמוז, 1985, עמ' 76.

5. מרדכי סֵבֶר

תרגומו של מרדכי סבר (1984-1906), פורסם בעיתון דבר, 29 בספטמבר 1961, לרגל ביקורו של איציק מאנגר בארץ. סבר (מקודם סברדליק) היה עורך ומתרגם, בעיקר מרוסית ומיידיש:

<תרגומו של מרדכי אמיתי הובא לידיעתי לאחר פרסום הרשימה והוא יובא בחלק האחרון של הסדרה>

ז. תרגומים לשפות נוספות

ברשימה הקודמת ראינו שהשיר תורגם לפולנית (Na drodze stało drzewo) על ידי אנטוני סלונימסקי. ככל שהצלחתי לברר, סלונימסקי – שלא ידע יידיש – תרגם את השיר בשיתוף פעולה עם מאנגר עצמו, שאותו פגש בלונדון בימי המלחמה. השיר פורסם לראשונה ב-1945 בירחון ספרותי פולני שערך סלונימסקי ונקרא 'Nowa Polska' (פולין החדשה). את המילים בפולנית אפשר למצוא כאן.

יש גם תרגום לרוסית (В поле деревце одно), ואת המילים אפשר למצוא כאן:

וכמובן שהשיר תורגם גם לאנגלית. כאן אפשר לשמוע אותו כאן בביצוע תלת-לשוני – יידיש, עברית ואנגלית.

המתרגמת היא שירה לאורה, ואלה מילותיה:

On the hillside -- bent and lonely - a twisted tree is standing

All the birds have flown away, it's sad cries notwithstanding

Some go west , some go east, the tree is soon forsaken

From the stormy wind that blows, its branches all are shaken

Mama, Mama, please I say, please don't stand in my way

I will turn into a bird, live in the tree not far away

I will sing it pretty tunes to warm its wintry branches

I will sit in my own nest, no need to be anxious

Momma tells me, "no my child" and sheds a bitter tear

"That you'll freeze up on that tree is my biggest fear"

To my mother then I say, please just do not cry

Because right before you know it, I'll fly into the sky

"Oh, my treasure, oh my crown" sobs poor momma sadly

Here's a scarf and here's a coat, you - will need them badly

Your galoshes I am sure -- you'll need them for the winter

Wear your fur hat, silly boy - so does Mama plead

Iam, Tari, Tari

עוד תרגום לאנגלית הובא בסדרה אנתולוגיה לשירי עם ביידיש, מאגנס, (כרך ב, תשמ"ד, עמ' 112; כרך ז, תשס"ד, עמ' 5), אך שֵׁם המתרגם נשמט.

תרגום נוסף, פרי עטו של ליאונרד וולף, פורסם בספר The World According to Itzik: Selected Poetry and Prose, translated and edited by Leonard Wolf, Yale University Press, 2002, pp. 102-104

There Is a Tree That Stands

There is a tree whose branches

Bend across the road

All its birds have flown away

Leaving not a bird.

The tree, abandoned to the storm

Stands there all alone:

Three birds east and three birds west

The rest have southward flown.

I say to my mother,

If you won’t meddle, please,

I’ll turn myself into a bird

Before your very eyes.

I’ll sit all winter on the tree

And sing it lullabies

I’ll rock it and console it

With lovely melodies

Tearfully, my mother says

Don’t take any chances

God forbid, up in the tree

You’ll freeze among the branches

Mother, please don’t cry,” I say

Ah, mother, don’t be sad

But on the instant I transform

Myself into a bird.

My mother says, “Oh, Itzik, lo

In the name of God

Take a little scarf with you

To keep from catching cold

And dear, put your galoshes on

The winter’s cold and aching

Be sure to wear your fleece-lined cap

Woe’s me, my heart is breaking

And, pretty fool, be sure to take

Your woolen underwear

And put it on, unless you mean

To lie a corpse somewhere

I try to fly, but I can’t move

Too many, many things

My mother’s piled on her weak bird

And loaded down my wings

I look into my mother’s eyes

And, sadly, then I see

The love that won’t let me become

The bird I want to be.

ח. השיר כריקוד מעגל

בשנת 1983 חיבר הכוריאוגרף יעקב מריומה ריקוד מעגל לשירו של מאנגר. הנה המרקדים לצלילי השיר ביידיש:

וכאן רוקדים לצלילי תרגומה לעברית של נעמי שמר:

וכאן בפסטיבל ריקודים בברלין. בהסברים מצוין משום מה שזהו 'שיר חסידי'... (תודה לעלי כהן)

ט. החלקה על הקרח

וזה כבר שייך למחלקת הביזאר.

בתחרויות החלקה על הקרח, שנערכו ברוסיה בשנה שעברה, העלו צמד המחליקים האמנותיים, אַלְבֶּנָה דֶנקובה מבולגריה ופטר קיסלוב מרוסיה, את הגרסה שלהם לשירו של מאנגר.

זה מתחיל קיטשי ('הרב והרבנית' מרדימים את התינוק), אבל בהמשך זה מרהיב ומרגש.

בהמשך המסע...

י. השפעות ופולמוס (זלמן שניאור, אהרן צייטלין, אברהם שלונסקי, שמואל פישר ונתן אלתרמן).

גלגולו של ניגון: 'רב הלילה' – מניגוני החסידים לריקודי החלוצים

הורה (איור: אריה נבון)

____________________________________________________________________

גולשים יקרים,

אם הגעתם לכאן בוודאי תשמחו לדעת שפרק זה קיבל פנים חדשות בספרי שיר הוא לא רק מילים: פרקי מסע בזמר העברי (הוצאת עם עובד, תש"ף / 2019).

אתם מוזמנים לבקר בפרק התשיעי של הבלוג 'שיר הוא לא רק מילים' ושם תמצאו מידע נוסף על הספר ועל השיר.

____________________________________________________________________

רשימה זו – החמישים בסדרת 'גלגולו של ניגון' – מוקדשת לשירו המוכר של יעקב אורלנד 'רב הלילה' (ששמו הרשמי הוא 'הורה מחודשת'), ולגלגוליו מניגון רווח בחצרות החסידים אל ריקודי ההורה של החלוצים, ומשם, במילים חדשות, אל תנועת הנוער בני עקיבא.

א. 'החסידות היא המעיין ממנו שאבנו שירתנו'

בספר העליה השלישית שבעריכת יהודה ארז (עם עובד, 1964) פרסם הסופר והחלוץ יהודה יערי מאמר חשוב שנקרא 'בדרך חתחתים' (עמ' 892-882) ופרק נכבד בו הוקדש לזיקה שמצא יערי בין הרעיונות החלוציים לבין הערכים החסידיים שהביאו עמם אנשי העליייה השלישית מבתיהם במזרח אירופה (בין השאר טען יערי כי השם 'קיבוץ' מקורו ב'קיבוץ הקדוש' של חסידי ברסלב). לאחר מכן, המשיך יערי וכתב (עמ' 889-888):

ב. 'הורה מחודשת' של יעקב אורלנד

דוגמה יפה להוכחת דברי יערי הוא גלגולי השיר 'הורה מחודשת', שמוכר יותר במילות הפתיחה שלו 'רַב הלילה' (או בשגיאה הנפוצה 'רד הלילה'). שיר זה, שחיבר יעקב אורלנד, היה אחד השירים הסוחפים ביותר שהותאמו לריקוד ההורה ובשעתו היה פופולרי מאוד בהתיישבות העובדת ובתנועות הנוער החלוציות.

אך שיר זה, כפי שנראה בהמשך, אינו אלא ניגון חסידי ישן נושן. אורלנד התאים לו מילים חדשות ברוח התקופה, שמדברות בשבח שלשלת הדורות המיועדת לחבר ישן לחדש. ואכן, הביטוי 'כי עוד נמשכת השרשרת' (או השלשלת) הפך מטבע לשון רווח בכל נאום מליצי, 'מעולם ועדי עד'.

לנתק את (מכתבי) השרשרת! (איור: מירה פרידמן)

הנה מילות השיר מתוך אתר 'זמרשת':

רַב הַלַּיְלָה, רַב שִׁירֵנוּ,
הַבּוֹקֵעַ לַשָּׁמַיִם,
שׁוּבִי, שׁוּבִי, הוֹרָתֵנוּ,
מְחֻדֶּשֶׁת שִׁבְעָתַיִם.
שׁוּבִי, שׁוּבִי וְנָסֹב,
כִּי דַּרְכֵּנוּ אֵין לָהּ סוֹף,
כִּי עוֹד נִמְשֶׁכֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת,
כִּי לִבֵּנוּ לֵב אֶחָד
מֵעוֹלָם וַעֲדֵי-עַד,
כִּי עוֹד נִמְשֶׁכֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת.

עוֹד, וְעוֹד, וְעוֹד, וְעוֹד, וְעוֹד,
הָרִקּוּד אַל יַעֲמֹד, וְהַזֶּמֶר אַל יִשְׁקֹט,
הָרִקּוּד אַל יַעֲמֹד, וְהַזֶּמֶר אַל יִשְׁקֹט,
יָד אֶל יָד, שִׁיר אֶל שִׁיר,
שִׁיר אֶל שִׁיר, יָד אֶל יָד,
הוֹרָה מַעְגָּל אֶחָד!
כִּי לִבֵּנוּ לֵב אֶחָד מֵעוֹלָם וַעֲדֵי עַד,
כִּי עוֹד נִמְשֶׁכֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת.

נִגּוּנֵינוּ, נִגּוּנַיִךְ
עוֹד עוֹלִים אֶל הַשָּׁמַיִם,
שׁוּבִי, שׁוּבִי אֶל בָּנַיִךְ,
אֶל חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם.
שׁוּבִי שׁוּבִי וְנָסֹב...

עוֹד, וְעוֹד, וְעוֹד, וְעוֹד, וְעוֹד...

בנוסח שהביא מאיר נוי בספרו מַעַיְנֵי הַזֶּמֶר (הוצאת 'אם אין אני לי מי לי', 1996), עמ' 253, הבית האחרון שונה:

נִגּוּנֵינוּ, נִגּוּנַיִךְ
שׁוּב עוֹלִים אֶל הַשָּׁמַיִם,
שׁוּבִי, שׁוּבִי אֶל בָּנַיִךְ,
אֶל חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם.
יוֹם וָלַיְלָה, יוֹם וָלֵיל,
אַתְּ בּוֹעֶרֶת לִי בַּלֵב,
לָךְ כֹּחוֹתֵינוּ עוֹד לֹא תַּמוּ -
הוֹרָה, הוֹרָה, דַּבְּרִי שִׁיר,
בֶּהָרַיִךְ אוֹר מַאִיר,
כִּי אֶלֶף דּוֹר עָלַיִךְ קָמוּ.

יעקב אורלנד נולד בעיירה טטייב שבאוקראינה. בילדותו היה עֵד לפוגרום שנערך בעיירה ובו נרצחו מול עיניו כמה מבני משפחתו (לפני כמה שנים פרסמה ד"ר רוחמה אלבג רשימה מעניינת בעיתון 'הארץ' על ביקורה בטטייב ועל רישומה של העיירה ביצירתו של אורלנד).

בשנת 1921, כשהיה יעקב בן שבע, עלתה המשפחה לארץ ישראל. אורלנד החל לכתוב שירה כבר בגיל 16, ובין שירי הזמר המפורסמים שכתב: 'שיר הגדודנים', 'עץ הרימון', 'היו לילות', 'שני שושנים', 'הטנדר נוסע', ועוד ועוד.

יעקב אורלנד, 2002-1914 (מתוך האתר של בתו שמרית אור)

בחיבורה החשוב התפתחותו ההסטורית של שיר העם העברי (1964/2009), ריאיינה ד"ר ציפי פליישר את אורלנד על שיריו. בין היתר התייחס אורלנד גם לשירו זה (עמ' 379) וכך סיפר לה:



הריאיון נערך בפברואר 1963 ואורלנד העיד, כי את המנגינה המקורית שמע בבית אבא והתאים לה מילים 'לפני 26-25 שנים', כלומר בין השנים 1938-1936. באותן שנים גרה משפחת אורלנד בירושלים.

מתברר כי השיבוש 'רד הלילה' במקום 'רב הלילה', וכן חילופי 'שרשרת' ו'שלשלת', נקלטו כנראה מיד. על כך יעיד שירון שנדפס בשנת 1944 ובו נוסף גם בית שלא נמצא בנוסח הרשום למעלה:

שנתיים לאחר מכן, סביב שנת 1946, נרשמו בשירון פרטי מילים פחות או יותר דומות, אך בולט התיקון של השיבוש (?) 'כיגוניִך' ל'ניגוניִך'.

השירון נכתב על ידי מרים שטרנברג-וכסלר, שהתחילה לרשום בו מילות שירים עוד בהיותה ילדה בלודז', עם הפסקה ארוכה בזמן המלחמה, וחזרה לרשום אחר כך במחנה העקורים אינדרסדורף, שבו הייתה מדריכה. השירון הוא אחד הפריטים הבודדים ששמרה עליהם בכל שנות המלחמה והנדודים שאחריה (לודז'-אינדרסדורף-'אקסודוס'/'ראנימיד פארק'-פפנדורף-מעגן מיכאל), והיא הביאה אותו עמה ארצה. השירים האחרונים נרשמו בארץ. בסך הכל 168שירים (תודה לבנה, איתמר וכסלר).

ולכמה ביצועים מעניינים.

הנה הקלטה של הדודאים. תחילת הם שרים בעברית ואחר כך, לצרכי יצוא כנראה, בצרפתית...

כאן 'חבורת שירו שיר' בעיבוד של אריה לבנון:

כאן, בהקלטה של רן אלירן, מתוך תקליטו 'זר של פזמונים' שהופק בסוף שנות השישים.

וזו כבר מקהלת עד"ש (עברית דרך שירים) של סטודנטים מאוניברסיטת אוסטרבה (Ostrava) שבצ'כיה:

כאן ביצוע קלאסי ויפה מאוד של ויולה וגיטרה (אוהיו, 2011), כדאי להאזין:

ג. 'רב הלילה' בקולנוע האמריקני

ריקודי ההורה של 'רב הלילה' נמצאים גם בכמה מסרטי הוליווד שבהם עסקנו ברשימה קודמת של דן אלמגור.

נתחיל עם ילדי הקיבוץ הבדוי 'גן דפנה', שרוקדים את 'הורה מחודשת' בסרט 'אקסודוס' (1960)...

הריקוד מתחיל בתזמון 03:50:

וכאן, ריקודי 'רב הלילה' בליל הכרזת המדינה, בסרט 'הטל צל ענק' (1966). בין החוגגים גיבורי הסרט קירק דאגלאס ופרנק סינטרה...  ריקוד ההורה מתחיל בתזמון 5:56.

שירה ליבוביץ-שמידט הפנתה את תשומת לבי לכך שגם בסרט The Little Traitor (הבוגד הקטן), משנת 2007, יש קטע קצר ובו רוקדים ברחוב את 'רב הלילה' – גם כאן זה קורה לאחר ההצבעה על 'תכנית החלוקה' בכ"ט בנובמבר 1947 בלייק-סאכסס). סרט דובר אנגלית זה מבוסס על ספרו של עמוס עוז, 'פנתר במרתף' (1995) ומתאר ידידות בין נער ירושלמי לבין חייל בריטי.

ד. הניגון החסידי

קשה להתחקות אחר מקורותיו הראשונים של הניגון, אבל עובדה היא שעד היום הוא מוכר כמעט בכל מעגלי החסידים. הוא מושר בעיקר בסעודה שלישית, שנערכת בשבת טרם יציאתה, או בסעודת 'מלווה מלכה' עם צאת השבת, ולפעמים כסתם ניגון שמחה. ידועות לי לפחות חמש חסידויות שבהן מושר השיר, והן משקפות גם פריסה גיאוגרפית רחבה מאוד:

1. חב"ד

בחסידות חב"ד מוכר שיר זה לפחות משנת 1959 בשם 'ניגון הרבי שלנו', שמילותיו הן:

הרבי שלנו, הרבי שלנו, צדיק ונשיא דורנו, (פעמיים)
הרבי שלנו, הוא יוליכנו, לקראת משיח צדקנו. (פעמיים)

מילותיו של שיר זה, שאותו שרו החסידים בהתוועדויות, וגם בפני הרבי עצמו, הורכבו על שיר ילדים שמקורו אינו ידוע לי ושמו 'אמר רבי עקיבא':

אמר רבי עקיבא, אמר רבי עקיבא, ואהבת לרעך כמוך (פעמיים)
שלי - שלך, שלך - שלך, שלי - שלך, שלך - שלך, זה כלל גדול בתורה (פעמיים)

שיר 'סוציאליסטי' זה היה מושר בבתי ספר ממלכתיים-דתיים, אך גם בבתי ספר 'הכלליים' של רשת החינוך של חב"ד.

הנה 'אמר רבי עקיבא' בפי חסיד חב"ד מצפת מנדי לבקיבקר:

האמת היא שלרבי עקיבא אין שום קשר לשורה השנייה. רבי עקיבא אכן אמר ש'ואהבת לרעך כמוך' הוא כלל גדול בתורה, אבל בשאלת חלוקת הרכוש לא חיווה את דעתו כלל.

שורה זו מבוססת על הנאמר בפרקי אבות (פרק ה, משנה י):

אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע.

יהושע מונדשיין, שהעביר לי מידע זה, סיפר גם כי בבית הכנסת הירושלמי שבו הוא מתפלל עבר לפני התיבה בראש חודש אייר חסיד גור, ובתפילת 'הלל' שורר מנגינה זו למזמור 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו'.

2. סְקוּלֶן

בחסידות סְקוּלֶן – חסידות קטנה שמוצאה במולדובה-רומניה – מושר הניגון למילות מזמור תהלים כג ('מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר') בסעודת 'מלווה מלכה'. בהקלטה שלפנינו (כנראה מאירוע כלשהו) מתחילה מנגינת ההורה בתזמון 03:40.

מִזְמוֹר לְדָוִד, יְהוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר,
בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי,
נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב, יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ,
גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת - לֹא אִירָא רָע, כִּי אַתָּה עִמָּדִי,

שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי,
תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי,
דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה,
אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי,
וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים.

3. צאנז-קלויזנבורג

בחסידות צאנז-קלויזנבורג (שמקורה בגליציה המערבית) מושר הניגון בשעת הסעודה השלישית למילות הפיוט 'אל מסתתר בשפריר חביון', שחיבר אברהם מימין (תלמידו של רבי משה קורדוברו; צפת, מאה 16), ולאחריו את הפזמון 'אין כאלהינו' – גם כן בניגון זה. אני מודה לגב' שירה ליבוביץ-שמידט שצילמה את הסרט והעבירה לי אותו. על 'רב הלילה' ו'אל מסתתר' כתבה שירה שמידט לפני שלוש שנים – כאן.

4. סְלוֹנים

בחסידות סְלוֹנִים (רוסיה הלבנה) מושר השיר בשעת הסעודה השלישית למילות 'הדוך קמי אל קנא' (מתוך הפיוט 'דרור יקרא' של דונש בן לברט):

הֲדוךְ קָמַי אֵל קַנָא
בְּמוג לֵבָב וּבַמְגִינָה
וְנַרְחִיב פֶּה וּנְמַלְאֶנָּה
לְשׁוֹנֵנוּ לְךָ רִנָּה.

כאן אפשר לשמוע את הרב דוד קוויאט, מזקני חסידי סלונים בארה"ב (היה ר"מ בישיבת מיר בברוקלין) שנפטר ב-2009, שר את הניגון (בלי מילים). במשך שנים קויאט הקליט את עצמו שר את ניגוני סלונים – ויש מאות כאלה – ומתוך הקלטות ישנות אלה נעשה קובץ דיגיטלי זה.

'אחשתרן', שהעביר לי את ההקלטה, כתב לי כך:

בסלונים שרים גם כן את 'הורה מחודשת' בסעודה שלישית, אך ללא מילים, כמו (כמעט) כל הניגונים החסידיים. כשאני מתבונן במילים המיוחדות של 'רב הלילה' (ושל עוד שירים עבריים רבים וטובים) אני תמה ביני לבין לעצמי מדוע יוצרי המוזיקה הדתית (שנקראת היום משום מה 'חסידית') בחרו להיצמד לטקסטים התנ"כיים דווקא. ולא שאני מזלזל בהם, אבל לא פעם דווקא המילים הפורצות מלבו ומחשבתו של היוצר, יש בהם ייחודיות ורגש שלא נמצאים בטקסטים עתיקים שנכתבו בזמנים אחרים ובמציאות שונה. מצחיק לראות את ההקצנה האווילית הזו. בעבר הרחוק גדולי וגאוני עולם, כמו רבי אברהם אבן עזרא ועוד רבים, עסקו בשירה וכתבו יצירות עצמאיות, ואפילו נושא דגל הקבלה והסוד, האר"י, היה פזמונאי מוכשר. גם בדור שלפני השואה היו כאלו, דוגמת יום טוב עהרליך, ורק בדור האחרון נזכרו 'להחמיר' בעניין הזה...  אני לא יודע על מסורת מיוחדת אודות הניגון. הוא נחשב עממי ומושר בהרבה חצרות וקהילות, אפילו הדביקו אותו למילים 'אמר רבי עקיבא: ואהבת לרעך כמוך' כשיר ילדים.

5. אַמְשִׁינוֹב

גם בחסידות אמשינוב הפולנית רווח ניגון זה. כך למדתי מקטלוג ארכיון הצליל הלאומי שבספרייה הלאומית, שם שמורה הקלטה של הרבי וחסידיו מפזמים ניגון זה בחנוכה 1987.

ולסיום הפרק החסידי, הנה תזמורתו של מונה רוזנבלום במחרוזת השירים 'ובכן צדיקים', מתוך אלבום הנקרא 'החתונה הגדולה'. הניגון שלנו מושר בתזמון  1:05 – 2:20. רוזנבלום, שהוא מגדולי המלחינים, המנצחים והמפיקים של הזמר החסידי בן זמננו, גדל בבית דתי-לאומי ורק בגיל מבוגר הפך להיות חרדי. בהחלט ייתכן שאת הניגון החסידי הזה הוא הכיר דווקא מ'רב הלילה'...

ה. 'הוי, אחים נריע': גרסת 'בני עקיבא'

הרב משה צבי נריה, ראש ישיבת כפר הרואה וממנהיגי דור 'הכיפות הסרוגות', שלח ידו גם בכתיבת שירה חלוצית, בימים של'תורה' היה משקל זהה ל'עבודה' (לימים שינה נריה את טעמו והפך למנהיג החרד"לים, שכל מעיינם בתורה). כך למשל חיבר נריה את המנון תנועת הנוער הדתית-החלוצית 'בני עקיבא' ('יד אחים לכם שלוחה, הנוער החביב'; הלחן הנהדר הוא של מיכאל פרלמן, איש קבוצת יבנה), וגם גרסה משלו למנגינת 'רב הלילה', שנקראה 'הוי, אחים נריע'.

הרב משה צבי נריה (צילום משנת 1944)

נריה כתב את מילות השיר, ככל הנראה, בל"ג בעומר תרצ"ג (1933), לרגל הנחת אבן הפינה למבנה הראשון של קבוצת בני עקיבא (קב"ע), ליד כפר אברהם (ראו: במשוך היובל: חמישים שנות תנועת בני עקיבא בישראל, תשמ"ז, עמ' 26).

בשנות השישים, בימים שעוד מותר היה לבני נוער דתיים לשמוע קול אשה, שרו נערי ונערות 'בני עקיבא' (ואני הקטן בתוכם), את ההורה הזאת בקול ניחר...

הוי, אחים נריע,
עד אשר נגיע,
לקבוצת בני עקיבא.
פינת אבן אריח,
ברינה נניח,
עד תקרה ומעזיבה.

הו מתי יבוא היום,
יתגשם החלום,
חלום חזון הנעורים.
חבצלת השרון,
עם כולנו רון תרון,
יתפרצו כוחות עצורים.  

  

כמה הערות:

• מַעֲזִיבָה היא שכבת איטום מטיט, מלט או בטון שבה מכסים את תקרת הבית (על פי המשנה, מסכת סוכה א, ז).

• ותיקי בני עקיבא זוכרים כי בשנות השישים נוספה לשיר מילה חדשה בשורה השלישית: 'עד אשר נגיע לקבוצת בני עקיבא השלישית'. נדמה לי שלא כל חניכי התנועה ידעו אז מהי בדיוק הקבוצה השלישית ומי הן השתיים שקדמו לה, וספק אם היום הם יודעים זאת. ובכן, קיבוץ סעד, שעלה לקרקע ב-1947 (אך ראשיתו במחנות הכשרה שפעלו בנתניה ובהרצליה כבר בראשית שנות הארבעים), הוא הראשון שהוקם על ידי גרעינים של בוגרי 'בני עקיבא' ילידי הארץ (שלא כמו קיבוצים דתיים ותיקים יותר, שנוסדו בידי חלוצים שעלו מגרמניה או מפולין או בידי בוגרי הכשרות שהגיעו במסגרת עליית הנוער). הקבוצה השנייה היתה קיבוץ עין צורים, שנוסד בגוש עציון ב-1946, ואילו הקבוצה השלישית הייתה קיבוץ עלומים שבצפון הנגב, שעלה לקרקע בשנת 1966.

כתב לי יוחנן בן יעקב, חבר קיבוץ כפר עציון ומזכ"ל בני עקיבא לשעבר:

קבוצת בני עקיבא הראשונה, הייתה 'סעד' – היא הייתה קבוצת בנ"ע עוד בעת שבתה בהרצליה, במחנה הכשרה. השנייה – 'עין צורים' בגוש עציון, השלישית – 'עלומים'. לא להתבלבל, גם הגרעין המייסד את קבוצת סעד נקרא 'עלומים', אך זה היה שנים לפני קיבוץ 'עלומים' שעלה לקרקע בי"ט באלול תשכ"ו. תוכל לראות בכך עדות אישית, אני הייתי חבר שבט 'עלומים', יצאתי עם גרעין עלומים לנח"ל בסעד. עלייתנו לקיבוץ 'עלומים', בין סעד לנחל עוז, היא היא 'קבוצת בני עקיבא השלישית'. לקראת עלייה זו שרנו בבנ"ע שנים רבות את השיר: '...קבוצת בני עקיבא השלישית', ובעת העלייה לעלומים היה לשיר זה טעם מיוחד.

הנה שירתם העזוזה של חברי מקהלה כלשהי של 'בני עקיבא'. זהות המבצעים, מקומם וזמנם לא נודעו לפי שעה (ותודה ליוחנן בן יעקב שמצא את ההקלטה), אבל גם הם שרים בהדגשה יתרה את 'השלישית'.

הוספה:

ד"ר נתן שחר כתב לי:

לגבי מקהלת בני עקיבא האנונימית, זוהי מקהלה שהקמתי לקראת ועידת בני עקיבא. חשוב לציין כי המקהלה הייתה אז מעורבת בנים ובנות. העיבוד למקהלה ולתזמורת נעשה על ידי. הופעת המקהלה הייתה בבנייני האומה בירושלים וההקלטה היא מתוך תקליט שיצא אז והופץ בקרב המשתתפים. עוד אספר לך שהתלבטתי אם המקהלה תשיר 'לקבוצת בני עקיבא השלישית', או כפי שמקובל היה לשיר 'לקבוצת בני עקי-בא', אבל מתוך כוונה לתת את הכבוד לחברי הקיבוץ, ביניהם ידידי ליפא אהרוני מסעד, החלטתי כי ישירו כמוקלט.

ו. ומה עם יצר הרע?

בתקליטור חדש, שיצא בשנת 1998, ונקרא 'לחיים ברידער' (לחיים אחים), נכללים שירים שחיבר והלחין חסיד בלז ושמו יוסף משה כהנא. אחד השירים – כך סיפר לי 'ארמילוס' – נקרא 'יצר הרע' (ובמבטא אשכנזי: 'יצר הוֹרֶע'), והוא מבוסס על מנגינת 'רב הלילה' (שעל פי דרכה, כזכור, היא שיר חסידי).

כתב לי ארמילוס:

השיר ביידיש הוא בביצועו של הזמר הבעלזאי ירמיה דמן באלבום 'לחיים ברידער' של החרוזאי (חרוזאי? יש דבר כזה? אולי פשוט יש לומר גראַמער או גראַמאַי...) הבעלזאי גם הוא, יוסף משה כהנא. החרוזים הם משא ומתן עסקי ארוך ומייגע בין פסגת הרוע, היצר הרע, שהוא 'המלך זקן וכסיל' (להלן הבנדיט), שמוצג כסוחר המוכר את סחורתו, לבין היהודי הכשר שאותו היצר הרע מתעקש להכשיל, לפתות, ובעיקר להפיל ברשתו בכל מחיר.

היהודי, בין היתר, נלחם ביצר הרע, חושף את תעלוליו, מגלה את מערומיו, מתעודד מהעובדה שאלוקים עתיד לשחוט אותו, ולבסוף כמובן כובש את יצרו ולא קונה את הסחורה... בשיר ישנו פרדוקס שהטריד אותי בהיותי נער צעיר לימים: היצר הרע מוצג בו גם כסוחר פיקח וממולח, שסחורתו, חכמתו ותירוציו אינם כלים לעולם, אך מנגד, ובו-זמנית, הוא גם מוצג כאידיוט חסר דעה ותבונה, קצר רואי וטיפש חסר תקנה.

הוספה (ערב ראש השנה תשע"ה)

הרב חיים סבתו, שהוא גם סופר מחונן, פרסם ספר חדש ויפה ושמו בשפריר חביון (עליית הגג וידיעות ספרים) וציר מרכזי בו הוא השיר 'רב הלילה' וגלגוליו, שמקצתן נסקרו גם ברשימה זו. קוראי ספרו של סבתו יוכלו להאזין לפיוט 'אל מסתתר בשפריר חביון', שהובא לעיל, ולהבין טוב יותר את הסיפור...