גלגולו של ניגון: 'רב הלילה' – מניגוני החסידים לריקודי החלוצים

הורה (איור: אריה נבון)

____________________________________________________________________

גולשים יקרים,

אם הגעתם לכאן בוודאי תשמחו לדעת שפרק זה קיבל פנים חדשות בספרי שיר הוא לא רק מילים: פרקי מסע בזמר העברי (הוצאת עם עובד, תש"ף / 2019).

אתם מוזמנים לבקר בפרק התשיעי של הבלוג 'שיר הוא לא רק מילים' ושם תמצאו מידע נוסף על הספר ועל השיר.

____________________________________________________________________

רשימה זו – החמישים בסדרת 'גלגולו של ניגון' – מוקדשת לשירו המוכר של יעקב אורלנד 'רב הלילה' (ששמו הרשמי הוא 'הורה מחודשת'), ולגלגוליו מניגון רווח בחצרות החסידים אל ריקודי ההורה של החלוצים, ומשם, במילים חדשות, אל תנועת הנוער בני עקיבא.

א. 'החסידות היא המעיין ממנו שאבנו שירתנו'

בספר העליה השלישית שבעריכת יהודה ארז (עם עובד, 1964) פרסם הסופר והחלוץ יהודה יערי מאמר חשוב שנקרא 'בדרך חתחתים' (עמ' 892-882) ופרק נכבד בו הוקדש לזיקה שמצא יערי בין הרעיונות החלוציים לבין הערכים החסידיים שהביאו עמם אנשי העליייה השלישית מבתיהם במזרח אירופה (בין השאר טען יערי כי השם 'קיבוץ' מקורו ב'קיבוץ הקדוש' של חסידי ברסלב). לאחר מכן, המשיך יערי וכתב (עמ' 889-888):

ב. 'הורה מחודשת' של יעקב אורלנד

דוגמה יפה להוכחת דברי יערי הוא גלגולי השיר 'הורה מחודשת', שמוכר יותר במילות הפתיחה שלו 'רַב הלילה' (או בשגיאה הנפוצה 'רד הלילה'). שיר זה, שחיבר יעקב אורלנד, היה אחד השירים הסוחפים ביותר שהותאמו לריקוד ההורה ובשעתו היה פופולרי מאוד בהתיישבות העובדת ובתנועות הנוער החלוציות.

אך שיר זה, כפי שנראה בהמשך, אינו אלא ניגון חסידי ישן נושן. אורלנד התאים לו מילים חדשות ברוח התקופה, שמדברות בשבח שלשלת הדורות המיועדת לחבר ישן לחדש. ואכן, הביטוי 'כי עוד נמשכת השרשרת' (או השלשלת) הפך מטבע לשון רווח בכל נאום מליצי, 'מעולם ועדי עד'.

לנתק את (מכתבי) השרשרת! (איור: מירה פרידמן)

הנה מילות השיר מתוך אתר 'זמרשת':

רַב הַלַּיְלָה, רַב שִׁירֵנוּ,
הַבּוֹקֵעַ לַשָּׁמַיִם,
שׁוּבִי, שׁוּבִי, הוֹרָתֵנוּ,
מְחֻדֶּשֶׁת שִׁבְעָתַיִם.
שׁוּבִי, שׁוּבִי וְנָסֹב,
כִּי דַּרְכֵּנוּ אֵין לָהּ סוֹף,
כִּי עוֹד נִמְשֶׁכֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת,
כִּי לִבֵּנוּ לֵב אֶחָד
מֵעוֹלָם וַעֲדֵי-עַד,
כִּי עוֹד נִמְשֶׁכֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת.

עוֹד, וְעוֹד, וְעוֹד, וְעוֹד, וְעוֹד,
הָרִקּוּד אַל יַעֲמֹד, וְהַזֶּמֶר אַל יִשְׁקֹט,
הָרִקּוּד אַל יַעֲמֹד, וְהַזֶּמֶר אַל יִשְׁקֹט,
יָד אֶל יָד, שִׁיר אֶל שִׁיר,
שִׁיר אֶל שִׁיר, יָד אֶל יָד,
הוֹרָה מַעְגָּל אֶחָד!
כִּי לִבֵּנוּ לֵב אֶחָד מֵעוֹלָם וַעֲדֵי עַד,
כִּי עוֹד נִמְשֶׁכֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת.

נִגּוּנֵינוּ, נִגּוּנַיִךְ
עוֹד עוֹלִים אֶל הַשָּׁמַיִם,
שׁוּבִי, שׁוּבִי אֶל בָּנַיִךְ,
אֶל חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם.
שׁוּבִי שׁוּבִי וְנָסֹב...

עוֹד, וְעוֹד, וְעוֹד, וְעוֹד, וְעוֹד...

בנוסח שהביא מאיר נוי בספרו מַעַיְנֵי הַזֶּמֶר (הוצאת 'אם אין אני לי מי לי', 1996), עמ' 253, הבית האחרון שונה:

נִגּוּנֵינוּ, נִגּוּנַיִךְ
שׁוּב עוֹלִים אֶל הַשָּׁמַיִם,
שׁוּבִי, שׁוּבִי אֶל בָּנַיִךְ,
אֶל חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם.
יוֹם וָלַיְלָה, יוֹם וָלֵיל,
אַתְּ בּוֹעֶרֶת לִי בַּלֵב,
לָךְ כֹּחוֹתֵינוּ עוֹד לֹא תַּמוּ -
הוֹרָה, הוֹרָה, דַּבְּרִי שִׁיר,
בֶּהָרַיִךְ אוֹר מַאִיר,
כִּי אֶלֶף דּוֹר עָלַיִךְ קָמוּ.

יעקב אורלנד נולד בעיירה טטייב שבאוקראינה. בילדותו היה עֵד לפוגרום שנערך בעיירה ובו נרצחו מול עיניו כמה מבני משפחתו (לפני כמה שנים פרסמה ד"ר רוחמה אלבג רשימה מעניינת בעיתון 'הארץ' על ביקורה בטטייב ועל רישומה של העיירה ביצירתו של אורלנד).

בשנת 1921, כשהיה יעקב בן שבע, עלתה המשפחה לארץ ישראל. אורלנד החל לכתוב שירה כבר בגיל 16, ובין שירי הזמר המפורסמים שכתב: 'שיר הגדודנים', 'עץ הרימון', 'היו לילות', 'שני שושנים', 'הטנדר נוסע', ועוד ועוד.

יעקב אורלנד, 2002-1914 (מתוך האתר של בתו שמרית אור)

בחיבורה החשוב התפתחותו ההסטורית של שיר העם העברי (1964/2009), ריאיינה ד"ר ציפי פליישר את אורלנד על שיריו. בין היתר התייחס אורלנד גם לשירו זה (עמ' 379) וכך סיפר לה:



הריאיון נערך בפברואר 1963 ואורלנד העיד, כי את המנגינה המקורית שמע בבית אבא והתאים לה מילים 'לפני 26-25 שנים', כלומר בין השנים 1938-1936. באותן שנים גרה משפחת אורלנד בירושלים.

מתברר כי השיבוש 'רד הלילה' במקום 'רב הלילה', וכן חילופי 'שרשרת' ו'שלשלת', נקלטו כנראה מיד. על כך יעיד שירון שנדפס בשנת 1944 ובו נוסף גם בית שלא נמצא בנוסח הרשום למעלה:

שנתיים לאחר מכן, סביב שנת 1946, נרשמו בשירון פרטי מילים פחות או יותר דומות, אך בולט התיקון של השיבוש (?) 'כיגוניִך' ל'ניגוניִך'.

השירון נכתב על ידי מרים שטרנברג-וכסלר, שהתחילה לרשום בו מילות שירים עוד בהיותה ילדה בלודז', עם הפסקה ארוכה בזמן המלחמה, וחזרה לרשום אחר כך במחנה העקורים אינדרסדורף, שבו הייתה מדריכה. השירון הוא אחד הפריטים הבודדים ששמרה עליהם בכל שנות המלחמה והנדודים שאחריה (לודז'-אינדרסדורף-'אקסודוס'/'ראנימיד פארק'-פפנדורף-מעגן מיכאל), והיא הביאה אותו עמה ארצה. השירים האחרונים נרשמו בארץ. בסך הכל 168שירים (תודה לבנה, איתמר וכסלר).

ולכמה ביצועים מעניינים.

הנה הקלטה של הדודאים. תחילת הם שרים בעברית ואחר כך, לצרכי יצוא כנראה, בצרפתית...

כאן 'חבורת שירו שיר' בעיבוד של אריה לבנון:

כאן, בהקלטה של רן אלירן, מתוך תקליטו 'זר של פזמונים' שהופק בסוף שנות השישים.

וזו כבר מקהלת עד"ש (עברית דרך שירים) של סטודנטים מאוניברסיטת אוסטרבה (Ostrava) שבצ'כיה:

כאן ביצוע קלאסי ויפה מאוד של ויולה וגיטרה (אוהיו, 2011), כדאי להאזין:

ג. 'רב הלילה' בקולנוע האמריקני

ריקודי ההורה של 'רב הלילה' נמצאים גם בכמה מסרטי הוליווד שבהם עסקנו ברשימה קודמת של דן אלמגור.

נתחיל עם ילדי הקיבוץ הבדוי 'גן דפנה', שרוקדים את 'הורה מחודשת' בסרט 'אקסודוס' (1960)...

הריקוד מתחיל בתזמון 03:50:

וכאן, ריקודי 'רב הלילה' בליל הכרזת המדינה, בסרט 'הטל צל ענק' (1966). בין החוגגים גיבורי הסרט קירק דאגלאס ופרנק סינטרה...  ריקוד ההורה מתחיל בתזמון 5:56.

שירה ליבוביץ-שמידט הפנתה את תשומת לבי לכך שגם בסרט The Little Traitor (הבוגד הקטן), משנת 2007, יש קטע קצר ובו רוקדים ברחוב את 'רב הלילה' – גם כאן זה קורה לאחר ההצבעה על 'תכנית החלוקה' בכ"ט בנובמבר 1947 בלייק-סאכסס). סרט דובר אנגלית זה מבוסס על ספרו של עמוס עוז, 'פנתר במרתף' (1995) ומתאר ידידות בין נער ירושלמי לבין חייל בריטי.

ד. הניגון החסידי

קשה להתחקות אחר מקורותיו הראשונים של הניגון, אבל עובדה היא שעד היום הוא מוכר כמעט בכל מעגלי החסידים. הוא מושר בעיקר בסעודה שלישית, שנערכת בשבת טרם יציאתה, או בסעודת 'מלווה מלכה' עם צאת השבת, ולפעמים כסתם ניגון שמחה. ידועות לי לפחות חמש חסידויות שבהן מושר השיר, והן משקפות גם פריסה גיאוגרפית רחבה מאוד:

1. חב"ד

בחסידות חב"ד מוכר שיר זה לפחות משנת 1959 בשם 'ניגון הרבי שלנו', שמילותיו הן:

הרבי שלנו, הרבי שלנו, צדיק ונשיא דורנו, (פעמיים)
הרבי שלנו, הוא יוליכנו, לקראת משיח צדקנו. (פעמיים)

מילותיו של שיר זה, שאותו שרו החסידים בהתוועדויות, וגם בפני הרבי עצמו, הורכבו על שיר ילדים שמקורו אינו ידוע לי ושמו 'אמר רבי עקיבא':

אמר רבי עקיבא, אמר רבי עקיבא, ואהבת לרעך כמוך (פעמיים)
שלי - שלך, שלך - שלך, שלי - שלך, שלך - שלך, זה כלל גדול בתורה (פעמיים)

שיר 'סוציאליסטי' זה היה מושר בבתי ספר ממלכתיים-דתיים, אך גם בבתי ספר 'הכלליים' של רשת החינוך של חב"ד.

הנה 'אמר רבי עקיבא' בפי חסיד חב"ד מצפת מנדי לבקיבקר:

האמת היא שלרבי עקיבא אין שום קשר לשורה השנייה. רבי עקיבא אכן אמר ש'ואהבת לרעך כמוך' הוא כלל גדול בתורה, אבל בשאלת חלוקת הרכוש לא חיווה את דעתו כלל.

שורה זו מבוססת על הנאמר בפרקי אבות (פרק ה, משנה י):

אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע.

יהושע מונדשיין, שהעביר לי מידע זה, סיפר גם כי בבית הכנסת הירושלמי שבו הוא מתפלל עבר לפני התיבה בראש חודש אייר חסיד גור, ובתפילת 'הלל' שורר מנגינה זו למזמור 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו'.

2. סְקוּלֶן

בחסידות סְקוּלֶן – חסידות קטנה שמוצאה במולדובה-רומניה – מושר הניגון למילות מזמור תהלים כג ('מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר') בסעודת 'מלווה מלכה'. בהקלטה שלפנינו (כנראה מאירוע כלשהו) מתחילה מנגינת ההורה בתזמון 03:40.

מִזְמוֹר לְדָוִד, יְהוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר,
בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי,
נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב, יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ,
גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת - לֹא אִירָא רָע, כִּי אַתָּה עִמָּדִי,

שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי,
תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי,
דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה,
אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי,
וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים.

3. צאנז-קלויזנבורג

בחסידות צאנז-קלויזנבורג (שמקורה בגליציה המערבית) מושר הניגון בשעת הסעודה השלישית למילות הפיוט 'אל מסתתר בשפריר חביון', שחיבר אברהם מימין (תלמידו של רבי משה קורדוברו; צפת, מאה 16), ולאחריו את הפזמון 'אין כאלהינו' – גם כן בניגון זה. אני מודה לגב' שירה ליבוביץ-שמידט שצילמה את הסרט והעבירה לי אותו. על 'רב הלילה' ו'אל מסתתר' כתבה שירה שמידט לפני שלוש שנים – כאן.

4. סְלוֹנים

בחסידות סְלוֹנִים (רוסיה הלבנה) מושר השיר בשעת הסעודה השלישית למילות 'הדוך קמי אל קנא' (מתוך הפיוט 'דרור יקרא' של דונש בן לברט):

הֲדוךְ קָמַי אֵל קַנָא
בְּמוג לֵבָב וּבַמְגִינָה
וְנַרְחִיב פֶּה וּנְמַלְאֶנָּה
לְשׁוֹנֵנוּ לְךָ רִנָּה.

כאן אפשר לשמוע את הרב דוד קוויאט, מזקני חסידי סלונים בארה"ב (היה ר"מ בישיבת מיר בברוקלין) שנפטר ב-2009, שר את הניגון (בלי מילים). במשך שנים קויאט הקליט את עצמו שר את ניגוני סלונים – ויש מאות כאלה – ומתוך הקלטות ישנות אלה נעשה קובץ דיגיטלי זה.

'אחשתרן', שהעביר לי את ההקלטה, כתב לי כך:

בסלונים שרים גם כן את 'הורה מחודשת' בסעודה שלישית, אך ללא מילים, כמו (כמעט) כל הניגונים החסידיים. כשאני מתבונן במילים המיוחדות של 'רב הלילה' (ושל עוד שירים עבריים רבים וטובים) אני תמה ביני לבין לעצמי מדוע יוצרי המוזיקה הדתית (שנקראת היום משום מה 'חסידית') בחרו להיצמד לטקסטים התנ"כיים דווקא. ולא שאני מזלזל בהם, אבל לא פעם דווקא המילים הפורצות מלבו ומחשבתו של היוצר, יש בהם ייחודיות ורגש שלא נמצאים בטקסטים עתיקים שנכתבו בזמנים אחרים ובמציאות שונה. מצחיק לראות את ההקצנה האווילית הזו. בעבר הרחוק גדולי וגאוני עולם, כמו רבי אברהם אבן עזרא ועוד רבים, עסקו בשירה וכתבו יצירות עצמאיות, ואפילו נושא דגל הקבלה והסוד, האר"י, היה פזמונאי מוכשר. גם בדור שלפני השואה היו כאלו, דוגמת יום טוב עהרליך, ורק בדור האחרון נזכרו 'להחמיר' בעניין הזה...  אני לא יודע על מסורת מיוחדת אודות הניגון. הוא נחשב עממי ומושר בהרבה חצרות וקהילות, אפילו הדביקו אותו למילים 'אמר רבי עקיבא: ואהבת לרעך כמוך' כשיר ילדים.

5. אַמְשִׁינוֹב

גם בחסידות אמשינוב הפולנית רווח ניגון זה. כך למדתי מקטלוג ארכיון הצליל הלאומי שבספרייה הלאומית, שם שמורה הקלטה של הרבי וחסידיו מפזמים ניגון זה בחנוכה 1987.

ולסיום הפרק החסידי, הנה תזמורתו של מונה רוזנבלום במחרוזת השירים 'ובכן צדיקים', מתוך אלבום הנקרא 'החתונה הגדולה'. הניגון שלנו מושר בתזמון  1:05 – 2:20. רוזנבלום, שהוא מגדולי המלחינים, המנצחים והמפיקים של הזמר החסידי בן זמננו, גדל בבית דתי-לאומי ורק בגיל מבוגר הפך להיות חרדי. בהחלט ייתכן שאת הניגון החסידי הזה הוא הכיר דווקא מ'רב הלילה'...

ה. 'הוי, אחים נריע': גרסת 'בני עקיבא'

הרב משה צבי נריה, ראש ישיבת כפר הרואה וממנהיגי דור 'הכיפות הסרוגות', שלח ידו גם בכתיבת שירה חלוצית, בימים של'תורה' היה משקל זהה ל'עבודה' (לימים שינה נריה את טעמו והפך למנהיג החרד"לים, שכל מעיינם בתורה). כך למשל חיבר נריה את המנון תנועת הנוער הדתית-החלוצית 'בני עקיבא' ('יד אחים לכם שלוחה, הנוער החביב'; הלחן הנהדר הוא של מיכאל פרלמן, איש קבוצת יבנה), וגם גרסה משלו למנגינת 'רב הלילה', שנקראה 'הוי, אחים נריע'.

הרב משה צבי נריה (צילום משנת 1944)

נריה כתב את מילות השיר, ככל הנראה, בל"ג בעומר תרצ"ג (1933), לרגל הנחת אבן הפינה למבנה הראשון של קבוצת בני עקיבא (קב"ע), ליד כפר אברהם (ראו: במשוך היובל: חמישים שנות תנועת בני עקיבא בישראל, תשמ"ז, עמ' 26).

בשנות השישים, בימים שעוד מותר היה לבני נוער דתיים לשמוע קול אשה, שרו נערי ונערות 'בני עקיבא' (ואני הקטן בתוכם), את ההורה הזאת בקול ניחר...

הוי, אחים נריע,
עד אשר נגיע,
לקבוצת בני עקיבא.
פינת אבן אריח,
ברינה נניח,
עד תקרה ומעזיבה.

הו מתי יבוא היום,
יתגשם החלום,
חלום חזון הנעורים.
חבצלת השרון,
עם כולנו רון תרון,
יתפרצו כוחות עצורים.  

  

כמה הערות:

• מַעֲזִיבָה היא שכבת איטום מטיט, מלט או בטון שבה מכסים את תקרת הבית (על פי המשנה, מסכת סוכה א, ז).

• ותיקי בני עקיבא זוכרים כי בשנות השישים נוספה לשיר מילה חדשה בשורה השלישית: 'עד אשר נגיע לקבוצת בני עקיבא השלישית'. נדמה לי שלא כל חניכי התנועה ידעו אז מהי בדיוק הקבוצה השלישית ומי הן השתיים שקדמו לה, וספק אם היום הם יודעים זאת. ובכן, קיבוץ סעד, שעלה לקרקע ב-1947 (אך ראשיתו במחנות הכשרה שפעלו בנתניה ובהרצליה כבר בראשית שנות הארבעים), הוא הראשון שהוקם על ידי גרעינים של בוגרי 'בני עקיבא' ילידי הארץ (שלא כמו קיבוצים דתיים ותיקים יותר, שנוסדו בידי חלוצים שעלו מגרמניה או מפולין או בידי בוגרי הכשרות שהגיעו במסגרת עליית הנוער). הקבוצה השנייה היתה קיבוץ עין צורים, שנוסד בגוש עציון ב-1946, ואילו הקבוצה השלישית הייתה קיבוץ עלומים שבצפון הנגב, שעלה לקרקע בשנת 1966.

כתב לי יוחנן בן יעקב, חבר קיבוץ כפר עציון ומזכ"ל בני עקיבא לשעבר:

קבוצת בני עקיבא הראשונה, הייתה 'סעד' – היא הייתה קבוצת בנ"ע עוד בעת שבתה בהרצליה, במחנה הכשרה. השנייה – 'עין צורים' בגוש עציון, השלישית – 'עלומים'. לא להתבלבל, גם הגרעין המייסד את קבוצת סעד נקרא 'עלומים', אך זה היה שנים לפני קיבוץ 'עלומים' שעלה לקרקע בי"ט באלול תשכ"ו. תוכל לראות בכך עדות אישית, אני הייתי חבר שבט 'עלומים', יצאתי עם גרעין עלומים לנח"ל בסעד. עלייתנו לקיבוץ 'עלומים', בין סעד לנחל עוז, היא היא 'קבוצת בני עקיבא השלישית'. לקראת עלייה זו שרנו בבנ"ע שנים רבות את השיר: '...קבוצת בני עקיבא השלישית', ובעת העלייה לעלומים היה לשיר זה טעם מיוחד.

הנה שירתם העזוזה של חברי מקהלה כלשהי של 'בני עקיבא'. זהות המבצעים, מקומם וזמנם לא נודעו לפי שעה (ותודה ליוחנן בן יעקב שמצא את ההקלטה), אבל גם הם שרים בהדגשה יתרה את 'השלישית'.

הוספה:

ד"ר נתן שחר כתב לי:

לגבי מקהלת בני עקיבא האנונימית, זוהי מקהלה שהקמתי לקראת ועידת בני עקיבא. חשוב לציין כי המקהלה הייתה אז מעורבת בנים ובנות. העיבוד למקהלה ולתזמורת נעשה על ידי. הופעת המקהלה הייתה בבנייני האומה בירושלים וההקלטה היא מתוך תקליט שיצא אז והופץ בקרב המשתתפים. עוד אספר לך שהתלבטתי אם המקהלה תשיר 'לקבוצת בני עקיבא השלישית', או כפי שמקובל היה לשיר 'לקבוצת בני עקי-בא', אבל מתוך כוונה לתת את הכבוד לחברי הקיבוץ, ביניהם ידידי ליפא אהרוני מסעד, החלטתי כי ישירו כמוקלט.

ו. ומה עם יצר הרע?

בתקליטור חדש, שיצא בשנת 1998, ונקרא 'לחיים ברידער' (לחיים אחים), נכללים שירים שחיבר והלחין חסיד בלז ושמו יוסף משה כהנא. אחד השירים – כך סיפר לי 'ארמילוס' – נקרא 'יצר הרע' (ובמבטא אשכנזי: 'יצר הוֹרֶע'), והוא מבוסס על מנגינת 'רב הלילה' (שעל פי דרכה, כזכור, היא שיר חסידי).

כתב לי ארמילוס:

השיר ביידיש הוא בביצועו של הזמר הבעלזאי ירמיה דמן באלבום 'לחיים ברידער' של החרוזאי (חרוזאי? יש דבר כזה? אולי פשוט יש לומר גראַמער או גראַמאַי...) הבעלזאי גם הוא, יוסף משה כהנא. החרוזים הם משא ומתן עסקי ארוך ומייגע בין פסגת הרוע, היצר הרע, שהוא 'המלך זקן וכסיל' (להלן הבנדיט), שמוצג כסוחר המוכר את סחורתו, לבין היהודי הכשר שאותו היצר הרע מתעקש להכשיל, לפתות, ובעיקר להפיל ברשתו בכל מחיר.

היהודי, בין היתר, נלחם ביצר הרע, חושף את תעלוליו, מגלה את מערומיו, מתעודד מהעובדה שאלוקים עתיד לשחוט אותו, ולבסוף כמובן כובש את יצרו ולא קונה את הסחורה... בשיר ישנו פרדוקס שהטריד אותי בהיותי נער צעיר לימים: היצר הרע מוצג בו גם כסוחר פיקח וממולח, שסחורתו, חכמתו ותירוציו אינם כלים לעולם, אך מנגד, ובו-זמנית, הוא גם מוצג כאידיוט חסר דעה ותבונה, קצר רואי וטיפש חסר תקנה.

הוספה (ערב ראש השנה תשע"ה)

הרב חיים סבתו, שהוא גם סופר מחונן, פרסם ספר חדש ויפה ושמו בשפריר חביון (עליית הגג וידיעות ספרים) וציר מרכזי בו הוא השיר 'רב הלילה' וגלגוליו, שמקצתן נסקרו גם ברשימה זו. קוראי ספרו של סבתו יוכלו להאזין לפיוט 'אל מסתתר בשפריר חביון', שהובא לעיל, ולהבין טוב יותר את הסיפור...