סיבוב בתל אביב: שילוט בחרוזים, אופניים, הבית הראשון, בחירה חופשית, חכמת רחוב

א. שיפוצים מחורזים

עיריית תל אביב מנסה להמתיק מעט את הגלולה המרה של עבודות התשתית המרובות בשטחה ומקשות על חיי התושבים.

בשבוע שעבר נסגר רחוב אלנבי לכמה שנים טובות (זמן מצוין להתחיל לחפור שוב את תעלת בלאומילך!)

אלנבי סגור (צילום: איתמר לויתן)

הבה נקווה שהצד ההנדסי של העבודות מעט יותר מקצועי מיכולות החריזה והשילוט של העירייה. אבל בכל זאת מגיעה לעירייה מילה טובה על המאמץ הבלתי נלאה (בעבודות ובחריזה).

שמוליק שדה, אורח לרגע בתל אביב, צילם בכיכר המדינה:

צילומים: שמוליק שדה

ב. תאונת אופניים

בימים מטורפים אלה כל מה שחסר לנו זה עוד ועוד תאונות דרכים מחרידות, מה שקורה כמעט דבר יום ביומו.

ברחוב קפלן פינת דה-וינצ'י הוקם אתר זיכרון פרטי אפקטיבי; מי שיתבונן בו ייסע קצת יותר בזהירות. 

ליר פנקס, נער בן 15, נהרג במקום זה בשנת 2006 כשנמעך עם אופניו על ידי נהג אוטובוס, שאפילו לא הועמד לדין.

מתי הם ילמדו?

צילום: איתמר לויתן

ג. הבית היהודי הראשון

בפארק צארלס קלור המתחדש ניצב אתר זיכרון מעניין שמסתתר בצניעות רבה מעין רואה.

יד לחצר (חוֹצֶר) שמרלינג. הבית היהודי הראשון מחוץ ליפו, שנבנה ב-1876 בשטחה של שכונת מנשיה.

החצר, שבמרכזה היה באר וסביבה שלושה ביתני מגורים וביתן שירותים, הייתה צפופה, אבל 'שררו בחצר אהבה ואחווה, שלום ורעות'.

צילומים: איתמר לויתן

ד. בחירה חופשית

'אם בחרתם להישאר' – אכלתם אותה ובבקשה תתאזרו בסבלנות...

באחת ממזכירויות בית המשפט בתל אביב הפגינו יצירתיות ביורוקרטית ויצרו קונצרט לעמודי A4 וסלוטייפ.

צילום: איתמר וכסלר

ה. חכמת רחוב 

בני עקיבוש

במבט ראשון השלט הזה, ברחוב דפנה בתל אביב, הוא מחאה נגד הכיבוש, או 'אקיבוש'.

במבט שני מתברר שזה בסך הכול שלט של סניף בני עקיבא שעבר התעללות טיפוגרפית. 

צילום: דוד אסף

מי רוצה למות בעד ארצנו?

אמר או לא אמר? הוויכוח על מילותיו האחרונות של טרומפלדור כנראה לא יוכרע. אבל יש מי שלקח את המשפט הזה צעד אחד קדימה והפך אותו לשאלה פומבית עם תשובה אחת בלבד.

צולם בשדרות נורדאו.

צילום: איתמר לויתן

הגר"א מותח גבולות

ברחוב הגר"א – הגאון מווילנה, כן – יש מתנ"ס הגר"א ויש גם חוג יוגה בהגר"א...

צילום: אבי בלדי

גלגולו של ניגון: 'ונזכה לראות בנים'

תורה ועבודה בארץ ישראל, אלבום תמונות בהוצאת הקרן הקיימת לישראל, 1929

מאת יהורם לשם 

מוקדש באהבה לבנותיי גליה ואוריה 

שנזכה לראות בנות ובנים, עוסקות ועוסקים בתורה ובעבודה

א. פתיחה אישית 

בבית הכנסת 'עטרת צבי' שברחובות, אותו אני פוקד מאז ילדותי בשנות השבעים, נהוג שבכל פעם שנולד לאחד המתפללים בן או בת (ובהמשך השנים גם נכד או נכדה ואף נין או נינה), בעל השמחה מכובד בשבת בבוקר בעלייה לתורה. לאחר מכן, ולאחר ברכת 'מי שברך' ליולדת וליִלוֹד, כל הציבור שר לכבודם: 

ונזכה לראות בנים, בנים ובני בנים, עוסקים בתורה ובעבודה

השורה חוזרת על עצמה פעמיים ובעקבותיה 'לה-לה-לה' באותו אורך. המנגינה מיוחדת לפסוק זה ומי שלא זכה לשיר אותה, או שישירו אותה לכבודו, יכול להאזין לה בקישורית זו של אתר זמרשת. למרבית ההפתעה אין ברשת יו-טיוב אף לא ביצוע אחד נוסף של השיר, ועל כן, לבקשת עורך הבלוג, נאלצתי להקליט את עצמי. הנה אני כאן, עד אשר יימצא ביצוע טוב משלי, רצוי במקהלה רבת-משתתפים.

\

בית הכנסת הרחובותי אינו יוצא דופן. בעשרות רבות של בתי כנסת דתיים-לאומיים ('סרוגים', להבדיל מחרדים) מוכר שיר זה ורווח המנהג לזמרו באירועים חגיגיים – ברית מילה, בר/בת מצווה, נישואין ושאר שמחות שנחגגות בציבור. ולפי שרבים ממייסדי בית הכנסת שלי היו בוגרי תנועת הנוער הדתית 'בני עקיבא', שחרתה על דגלה את הסיסמה 'תורה ועבודה', חשבתי לתומי שמדובר בשיר ישן של תנועה זו. ככלות הכל, שירים דומים התרוננו בפיהם של בוגרי בני עקיבא ובהם הובלטו שני הערכים המכוננים: 'תורה' ו'עבודה', כגון המנון התנועה 'יד אחים' ('יזהיר לכם כוכב תורה, דרככם סוגה בעבודה'), שכתב הרב משה צבי נריה ב-1931; 'על רוכסי הר' ('בישיבה למד תורה ובפרדס לעבודה, כן זוהי דרך בני עקיבא'), שגם אותו כתב הרב נריה; 'קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה' (ביטוי המיוחס לשלמה זלמן שרגאי) ועוד ועוד. בנוסף, כיוון שגם במקורות חז"ל מופיעים המושגים 'תורה' ו'עבודה' צמודים זה לזה, הנחתי שהמילים 'עוסקים בתורה ובעבודה' משקפות נוסח קדום ומקורי, ותהיתי מי ממייסדי תנועת 'הפועל המזרחי' (שבימים אלה מלאו מאה שנה להיווסדה) או בני עקיבא עומד מאחוריהן.

על סמליה של תנועת בני עקיבא מופיעות על לוחות הברית האותיות ב"ע או ת"ע,
שפירושן 'בני עקיבא ' ו'תורה' ו'עבודה'

לימים, קראתי את כתביו של איש העליה השלישית הסופר יהודה יערי (1982-1900), ובתוכם הסיפור 'ברית', בו מתוארת ברית מילה שערך מוהל זקן ושמו גרשון באחד ממחנות העבודה של החלוצים החילוניים בעמק יזרעאל. לאחר שהסתיים הטקס החל המוהל לחולל לבדו בחדר האוכל ושר: 'ונזכה לראות בנים, בנים ובני בנים, עוסקים בתורה ובעבודה'. הוא הצטער לגלות שאיש מהחברים לא מצטרף לריקודו, אך מקריאת הסיפור כולו מתברר שהדבר קשור באישיותו של אבי התינוק. סיפור זה התפרסם לראשונה ב-7 באוקטובר 1932, במוסף לשבתות וחגים של עיתון דבר (ז' בתשרי תרצ"ג), ולימים כונס בכל כתביו של יערי:

יהודה יערי, 'ברית', דבר, 7 באוקטובר 1932

אמנם מדובר בכתיבה אמנותית ולא היסטורית, אבל אין ספק שיערי תיעד לפי תומו מנהג שרווח באותה עת בקרב חלוצי העמק, ומעניינת הערתו שלו, בסוגריים: '(את שינוי הנוסח – לאמור, "ובעבודה", במקום "ובמצוות" – למד גרשון בעמק'). 

יהודה יערי, שנות העשרים (ויקיפדיה)

התברר איפה כי טעיתי פעמיים: ראשית, השיר 'ונזכה לראות בנים' מקורו בחלוצי עמק יזרעאל, אנשי העלייה השלישית, ולא במייסדי תנועת בני עקיבא. ושנית, אין זה נוסח אותנטי אלא נוסח שעבר שינוי. הנוסח המקורי היה 'עוסקים בתורה ובמצוות', אלא שהחלוצים החילוניים המירו 'מצוות' ב'עבודה'. עבודה כפשוטה, ולא עבודת בית המקדש או תפילה ('עבודה שבלב' לפי חז"ל). 

נורית פיינשטיין מקיבוץ רמת יוחנן, שדנה בסיפור 'ברית' (בספרה תהודת זהות – הספרות העברית במאה העשרים, טרום הקמת המדינה, כמבטאת הגות יהודית וכמעצבת זהות, הקיבוץ המאוחד, 2015, עמ' 147-144), הפנתה את תשומת הלב לגרסה דומה שרשם הסופר דוד מַלֶץ (1981-1899), איש עין חרוד ומאנשי הרוח הבולטים של העלייה השלישית. במאמרו 'לדמותנו הרוחנית', שהתפרסם בילקוט אחדות העבודה (כרך ב, מארס-אפריל 1931, עמ' 466-456) תיאר מלץ ריקוד דבקוּת חלוצי, שהושר בהזדמנויות טקסיות שונות (כמו ברית מילה לתינוק חדש):

אחדות העבודה, ב, עמ' 463

פיינשטיין עמדה על כך שבנוסח שציטט מלץ – 'תזכו לראות בנים, בנים ובנות. עוסקים בתורה ובעבודה' – השתנו לא רק ה'מצוות' ל'עבודה', אלא גם 'ובני בנים' ל'בנות' (גרסה דומה נרשמה באתר 'זמרשת', ושם הובא גם ביצוע של ותיקי הגבעטרון – האזינו כאן).

'יהי בית זה בית יוצר לדורות ממשיכים מעשי אבות, עוסקים בתורה ובעבודה ומשיבי מלחמה שערה'
מגילת הייסוד של בית שטורמן בקיבוץ עין חרוד, 1939 (ויקיפדיה)

פיינשטיין הצביעה על מקור נוסף: ספרון מנוקד בשם עין-חֲרֹד, שחיבר חבר עין חרוד נחום בֶּנְאֲרִי (סדרת לַנֹּעַר, כרך יב, חוברת לד, ספרית ארץ ישראל של הקרן הקיימת לישראל, הוצאת אמנות, תרצ"א). בנארי תיאר את טקס העברת ילדי הקיבוץ מהגן אל בית הספר. הטקס מסתיים בריקוד סוער, שבו מרכיבים ההורים על כתפיהם את ילדיהם ומזמרים 'ונזכה':

בנארי, עֵין-חֲרֹד, עמ' 64

צעירים בני 'עליית הנוער' רוקדים בקיבוץ עין חרוד, 1936 (צילום: זולטן קלוגר)

מתברר כי השיר והריקוד 'ונזכה' חרג מגבולות העמק ונפוץ בקיבוצים נוספים. כך למשל סיפר אהרון ראובן מאיר (1959-1902), מוותיקי קבוצת שילר, שהוקמה ב-1927 בקרבת רחובות על ידי חברי תנועת 'גורדוניה'. מאיר (מַאייר), יליד העיירה הגליצאית בֶּלְז, שעלה ארצה ב-1930, העיד ב-1957 על נוכחותו של שיר זה בחיי הקבוצה, דור אחד קודם לכן. 

בתשובה לשאלה הקבועה שנשאלת תמיד ובמקומות רבים, האם לדור כזה התפללנו? ענה מאיר האופטימי בפירוש: 

כן! לצעירים ולצעירות אלה התפללנו כאשר שרנו בדבקות חסידית 'ונזכה'... 

אהרן ראובן מאיר: שנה למותו / קבוצת שילר, תל אביב תשכ"א, עמ' 86

אגב, בנו-שלו, אריה דויד מאיר, שנולד בקבוצת שילר בשנת 1932, היה מופת לחינוך הקיבוצי. הוא נפל במלחמת ששת הימים, כאשר פיקד על פלוגת זחל"מים בשערי העיר עזה, וזכה בצל"ש רמטכ"ל (לימים 'עיטור העוז'). הוא הותיר אחריו אשה ושלושה ילדים. בנו של אריה (ונכדו של אהרן) הוא ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, שגר עד היום בקבוצת שילר, שנותרה קבוצה שיתופית. 

התגשמה תפילתו של הסב, שזכה לבנים ולבני בנים עוסקים בתורה ובעבודה.

בית הכנסת בקבוצת שילר (צילום: מיכאל יעקובסון; ויקיפדיה)

ב. מקור השיר: פיוט של רבי שמעון הגדול

מניין נלקחו מילותיו של השיר המקורי שאותו שרו החלוצים בשינוי?

בספרה ציינה פיינשטיין, כי השיר המקורי נמצא כנראה במחזור ויטרי, שנערך בצרפת בראשית המאה ה-13. במחזור זה, מייסודו של ר' שמחה מוויטרי, תלמידו של רש"י, אכן נמצאים שני פיוטי 'רשות' (כלומר, העובר לפני התיבה מבקש רשות מהקהל המתפלל) הנאמרים בשמחת תורה ובתוכם שובץ משפט דומה. בפיוט 'רשות לחתן תורה' נכתב: 

לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ומקיימי[ם] מצות בתוך אוֹם בָּרָה [אומה טהורה] 

וב'רשות לחתן בראשית': 

ותזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה מקיימי מצות וחוקים נאמנים.

מחזור ויטרי, מהדורת שמעון הורוויץ, נירנברג תרפ"ג, ב, עמ' 458-457

למעשה מקורו של השיר קדום יותר. 

מתברר כי קטע זה כבר שולב בפיוט שחיבר במאה העשירית רבי שמעון בן יצחק ממגנצא, המכונה רבי שמעון הגדול, שהיה מחכמי אשכנז הראשונים וממניחי היסוד לפייטנות האשכנזית. 

מדובר בבית האחרון של הפיוט הארוך 'בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם, יַעֲמָס לָנוּ יֶשַׁע וּפִדְיוֹם', שנכלל בסדר הזמירות ליום שבת. בני קהילות אשכנז נהגו – ויש המחזיקים במנהג זה גם בימינו – לזמר פיוט זה בסעודת היום. יש שמזמרים את כולו, ויש שמזמרים רק את שמונת בתיו הראשונים ואת ארבעת האחרונים משלימים בסעודה השלישית. הפיוט מסתיים כך: 'וְיִזְכּוּ לִרְאוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָנִים עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם'.

פיוטי רבי שמעון ב"ר יצחק, מהדורת א"מ הברמן, הוצאת שוקן, תרצ"ח, עמ' קפג

אפשר אפוא להניח שבין חלוצי העמק, בעין חרוד, בגבע ובבית אלפא, היו כאלה שזכרו את הנוסח המקורי, בין מזמירות שולחן השבת בבית אבא בין מנוסחי הקריאה לחתני התורה בבית הכנסת בחג שמחת תורה.

ג. מקורותיו של רבי שמעון הגדול 

אמנם מילות השיר שלנו מופיעות בפיוט האשכנזי ששולב בזמירות השבת, אולם רבי שמעון לא המציאן יש מאין.

הביטוי 'לראות בנים ובני בנים' נזכר לראשונה באחד ממדרשי חז"ל הקדומים ביותר, מכילתא דרבי ישמעאל (שנערך כנראה במאה השלישית לספירה): 

'והיה כי יאמרו אליכם בניכם'. בשורה רעה נתבשרו ישראל באותה שעה, שסוף התורה עתידה להשתכח, ויש אומרים: בשורה טובה נתבשרו ישראל באותה שעה, שהן עתידין לראות בנים ובני בנים להם.

מדרש המכילתא [דרבי ישמעאל], ונציה ש"ה, פרשת בא, סימן יב

 ואילו הביטוי 'עוסקים בתורה ובמצות' נזכר לראשונה בתלמוד הבבלי (יומא, ט ע"ב):

מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים ... אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם.

רבי שמעון הגדול הרכיב אפוא יחד שני מטבעות לשון שמצא בספרות חז"ל ושיבצן מחדש בפיוט שחיבר.

ד. השיר בחוגי הפועל המזרחי ובני עקיבא

כיצד התגלגל שיר זה לנוער הדתי-לאומי? 

שוחחתי על כך עם כמה מוותיקי בני עקיבא שעדיין מצויים עמנו וייבדלו לחיים ארוכים, ביניהם דוד (דוּדָה) זהבי וליפא אהרוני מקיבוץ סעד והרבנים חיים דרוקמן ומנחם הכהן, שכולם חברי גרעין ז' (ילידי 1932, שגוייסו לנח"ל בשנת תש"ט). מתברר כי למן מחצית שנות הארבעים של המאה הקודמת, במקומות שונים בארץ (ירושלים, חיפה, תל אביב ועוד), היה השיר 'ונזכה' מוכר מאוד. הרב הכהן סיפר ששר אותו בתנועה בירושלים, בחברת מדריכיו אריה קְרוֹל (יליד 1923, שעלה ארצה ב-1935) ונתן קאופמן (יליד 1921, שעלה ארצה ב-1938). 

כרזות של 'הפועל המזרחי' לקראת הבחירות לכנסת השנייה (1951)

עדות מפתיעה ומעניינת עולה מדבריה של הרבנית רחל נריה (גיטלסון), שנאמרו במסיבת יובל החמישים לנישואיה עם הרב מ"צ נריה (החתונה התקיימה בשנת 1940, אחרי הקמת הישיבה בכפר הרא"ה): 

בחתונה שלנו שרו שני 'שלאגרים': רקדו הורה המון זמן, וכמעט כל הזמן שרו 'שנזכה לראות בנים, בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות', וב"ה שדבר זה נתקיים. דבר שני ששרו – וצֶבי קפלן שר את השיר וכולנו חזרנו על הפזמון: 'אַכציק ער אונד זיבעציג זי' – הוא בן שמונים והיא בת שבעים. ב"ה אנחנו מתקרבים לגיל הזה (הדברים הובאו כאן). 

אני משער – וכמובן זו השערה בלבד – שבחתונת בני הזוג נריה שרו את השיר 'ונזכה' בגירסתו החלוצית ('עוסקים בתורה ובעבודה'), אלא שבחלוף יובל שנים, הרבנית, שהיתה בעצמה מלומדת ובת-אוריין, 'תיקנה' את הסיפור והחזירה את השיר לגירסתו המקורית ('עוסקים בתורה ובמצוות'). באותה מידה יכול להיות שהרבנית דייקה בזיכרונה. משיחה שקיימתי עם בנם בכורם הרב נחום נריה (יליד תש"ב, ותודתי לו על המידע) התברר לי שבחתונת הוריו, שהתקיימה בירושלים, היתה נוכחות משמעותית של חברי החתן, בני ישיבות 'מרכז הרב' ו'חברון', וייתכן כי הייתה זו דווקא מין ראקציה נגד הגרסה החלוצית שכבר קנתה לה אחיזה בחוגי בני עקיבא והפועל המזרחי. 

בשנות החמישים והשישים כבר היו השיר ומנגינתו מוכרים היטב בקרב בני הנוער הדתי-לאומי, ועל כך סיפרו לי פעילים מרכזיים בבני עקיבא באותה עת, ובהם אמנון שפירא (יליד 1935, שבט 'גאולים' ולימים מזכ"ל התנועה) והרב דניאל שילה (יליד 1938, שבט 'הטירה', שהיה מדריך, קומונר וחבר ההנהלה הארצית). את השיר שרו בפעילויות חברתיות בסניפי התנועה, אך גם באירועים משפחתיים-קהילתיים, כמו בר-מצווה, חתונות, ואף בכינוסים פוליטיים של תנועת 'הפועל המזרחי' (עד שזו התאחדה ב-1956 עם תנועת 'המזרחי' ויצרה את המפד"ל). הרב צפניה דרורי (יליד 1937, שבט 'איתנים') סיפר לי, שאת השיר הכיר כבר כילד במושב הדתי שדה יעקב, שם שולב השיר בהווי בית הכנסת.

כשסיפרתי לוותיקים הרבים שעמם שוחחתי כי שיר זה, על נוסחו המיוחד, מקורו בחוגי 'גדוד העבודה' בעמק יזרעאל, הם הופתעו. הם סברו כמוני שמדובר בשיר שצמח בחוגי בני עקיבא או הפועל המזרחי. 

ואם נשאל, מדוע דווקא בשלהי שנות השלושים או בראשית שנות הארבעים אימץ הנוער הדתי-לאומי את 'ונזכה'? התשובה לכך פשוטה: הפועל המזרחי, הקיבוץ הדתי ובני עקיבא היו תנועות שהרימו בגאון את דגל 'תורה ועבודה' כשני ערכים שמשקלם שווה. טבעי אפוא ששיר שמדגיש סיסמה זו יימצא מסילות לליבם, מה גם שמדובר בטקסט מן המקורות היהודיים הקדומים, שגם לאחר השינוי עליו עמדנו הוא אותנטי וכשר.

בין כך ובין כך, מעניין לנסות ולחשוף את הדרך שבה התגלגל השיר מגדוד העבודה אל בני עקיבא.

לדאבוננו, דמויות מרכזיות בראשיתן של תנועות בני עקיבא, הפועל המזרחי והקיבוץ הדתי, שהיו עשויות לדעת את התשובה לכך, כבר אינן איתנו. ועם זאת הועלו מספר השערות: למשל, שהשיר אומץ על ידי מדריך אנונימי בעל נטיות מוזיקליות, והוא היה זה שהנחיל אותו לחניכיו 'מלמעלה למטה' (top-down). דמות מסוג זה היה הרב משה צבי נריה (1995-1913), מראשוני המדריכים בתנועה ופעיל מרכזי בה גם בהמשך דרכה, ששילב מוזיקה בפעילותו החינוכית ו'גייר' לא מעט שירים חילוניים חלוציים (כמו 'רב הלילה' של יעקב אורלנד, שהפך בעטו של הרב נריה ל'הוי אחים נריע'). פעילותו המוזיקלית של הרב נריה מתועדת היטב, אך לא ידוע על קשר מיוחד בינו לבין שיר זה. השערה אחרת גורסת כי מי שהנחיל את השיר היה הרב ישעיהו שפירא (1945-1891), שכונה 'האדמו"ר החלוץ'. הרב שפירא היה ממנהיגי הפועל המזרחי, חבר ההנהלה הארצית הראשונה של בני עקיבא וגם קרוב לעולם המוזיקה. אך גם כאן אין שום תימוכין לקשר שלו עם השיר (שיריו הוקלטו בשנות השישים על ידי המלחינים אנדרה היידו ואיתן אביצור, אך 'ונזכה' לא היה אחד מהם). 

יש כמובן גם השערה חלופית, לפיה 'ונזכה' פיעפע 'מלמטה למעלה' (bottom-up), לא באמצעות דמות מרכזית אלא על ידי חברים פשוטים 'מן השורה', שקלטו אותו בשיחם ושיגם עם אנשי ההתיישבות העובדת החילונית. דוּדָה, איש קיבוץ סעד, שיער שנקודת המגע הייתה בעמק בית שאן על רקע המגעים השוטפים שקיימו מייסדי הקיבוץ הדתי טירת צבי, שנוסד ב-1937, עם אנשי עין חרוד.

פניתי לראובן אור, מוותיקי טירת צבי והאחראי על הארכיון, וממנו למדתי שהקשרים המיוחדים של ראשוני הקיבוץ היו דווקא עם קיבוץ בית אלפא השכן. מתברר שבבית אלפא, קיבוץ השומר הצעיר שעלה לקרקע ב-1922, ישבה הכשרה של חלוצים דתיים מקבוצת רודגס, שבאפריל 1936 הקימו יישוב נשכח ושמו בית יהודה. עם חורבנה של בית יהודה במאורעות תרצ"ו, פונו חבריו (שמונה חברים ושתי חברות בסך הכל) לבית אלפא, שאנשיו הסכימו לקלוט אותם במסגרת הכשרה. במשך שנה ורבע (מאפריל 1936 ועד יוני 1937, מועד העליה לקרקע של טירת צבי) שהתה בבית אלפא קבוצת חלוצים דתיים, שמנתה עד עשרים חברים, שהתחלפו כל כמה חודשים. במצטבר היו בהכשרה זו כמה עשרות חברים וחברות. חלוצים אלה, ששמרו על אורח חיים דתי, השתמשו במטבח הכשר של הורים דתיים זקנים שגרו בקיבוץ ליד בניהם שכבר פרקו עול מצוות. כיוון שהחברים הדתיים השתלבו בעבודת המשק אפשר להניח שנחשפו גם להווי התרבותי המקומי, שכלל ריקודי הורה ושירי דבקות, ובהם מן הסתם גם 'ונזכה לראות בנים', שכבר ראינו כי רווח בקיבוצי העמק.

עדות מעניינת על חגיגת העלייה לקרקע של טירת צבי בהשתתפות אנשי בית אלפא, שלוותה בשירה ובריקודים סוערים, הביאה חברת טירת צבי מרים שטראוס (מלמד):

אז, פתאום, כשהכול היה מוכן, החברים החלו לרקוד. הצטרפו חברי בית אלפא וכל השאר, חברי המשקים, העוזרים והנוטרים, הפועלים השחורים והמקצועיים, כולם רקדו, מעגלים מעגלים, שרו, ולא הפסיקו לרקוד. הרצפלד שר 'שורו הביטו וראו, מה גדול היום הזה' והחברים הוסיפו 'לא נותקה עוד השלשלת'. במרכז רקדו הרצפלד ואלכסנדר אדלר (אביו של אפרים יעיר) והיו נאומים. נציג בית אלפא אמר במסיבה, שעד כה הם היו היישוב האחרון בעמק (מבית אלפא עד נהלל...), והנה הם מוסרים לנו את 'המפתח לעמק' ומקווים שאנו נחזיק אותו פחות זמן מהם.

מכלל ספק לא יצאנו, אבל אפשר לשער שבתקופה זו אומץ 'ונזכה' (ושמא שירים ומנהגים נוספים) על ידי חברי הקיבוץ הדתי, שהשפעתם על חוגי 'הפועל המזרחי' ונוער בני עקיבא הייתה רבה מאוד באותה עת, וכך הופץ השיר גם במנייני הציונות הדתית בערים.

ילדים בבית אלפא, 1936 (ביתמונה)

ה. עוד שינויים של מילות השיר

באופן מפתיע מתברר שחלוצי העמק לא היו היחידים ששינו את מילותיו של רבי שמעון הגדול. בחסידות חב"ד למשל שונתה המילה 'מצוות' ל'חסידות' – 'עוסקים בתורה ובחסידות'... 

זהו הניגון המכונה 'שהשלום שלו', המבוסס על הזמר לשבת 'ברוך השם יום יום'. השיר ותוויו, שהולחנו בידי החסיד יונה כהן מפולטבה, נרשמו בספר הניגונים של חב"ד (ניגון רכה).

שמואל זלמנוב (עורך), ספר הניגונים, ג, תש"ם, סימן רכה

את השורה הזו שרים פעמיים: בפעם הראשונה בנוסח המקורי, ובפעם השנייה משנים. 'דרך החסידים שמוסיפים לפעמים איזו מילה', כתב מי שכתב בערך על שיר זה בחב"דפדיה. לא מן הנמנע כי בשינוי זה גלום מענה להאשמתם של החסידים (על ידי מתנגדיהם) ככאלו שמזלזלים במצוות. התוספת החב"דית מסמנת כי האשמה זו אינה נכונה, שכן 'חסידות' שווה 'מצוות'.  

על שינוי נוסף במילות השיר שמעתי מהחוקרת שרה פרידלנד בן-ארזה והוא מתייחס לחסידות ברסלב, בה נהוג לזמר בסעודה השלישית של שבת את ארבעת הבתים האחרונים של הפיוט:

(מלך) שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ יָשִׂים עָלֵינוּ בְּרָכָה וְחַיִּים וְשָׁלוֹם. מִשְּׂמֹאל וּמִיָּמִין עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם. הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַּשָּׁלוֹם. וְיִזְכּוּ לִרְאוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָנִים (ברסלב'ר חסידים, צדיקים יראים ושלמים) עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת (לשמם) עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם.

הנה כי כן, ראינו ונוכחנו לדעת כי שורה קצרה וצנועה זו, שבה מובעת תקוות הדורות הנצחית, שצאצאים ילכו בדרכי הוריהם, זכתה לגרסאות שונות – מחלוצי העמק וראשוני תנועת בני עקיבא ועד חסידי חב"ד וברסלב – וכך ידיים חילוניות ודתיות ממשיכות ללוש מחדש טקסט עתיק, שראשיתו באשכנז של ימי הביניים ואחריתו מי ישורנו.

_______________________________

ד"ר יהורם (יורי) לשם הוא ביולוג מולקולרי של צמחים, חוקר במכון מיג"ל שבקרית שמונה ומלמד במכללה האקדמית תל-חי. yoril@migal.org.il

אני מודה לוותיקי בני עקיבא שענו לשאלותי באורך רוח ובספר פנים יפות, לד"ר נורית פיינשטיין מרמת יוחנן ולפרופ' דוד אסף שערך את מאמרי ופרסמו. 

מהרי טירול ועד הקומסומול: מסע מן הכורסא בעקבות המנון 'בני עקיבא'

חנוכת סניף בני עקיבא בצפת, תשל"ז (בִּמְשׁוֹךְ היוֹבל: חמישים שנות תנועת בני עקיבא בישראל, תשמ"ז, עמ' 394)

מאת דוד אסף וצבי (גרימי) גלעד

א. המנון בני עקיבא: 'יד אחים לכם שלוחה'

איננו יודעים אם לכל תנועת נוער יש המנון, אבל לתנועת הנוער הדתי-לאומי 'בני עקיבא' יש ויש.

להמנון הזה קוראים 'יד אחים', וכל מי שהתחנך בתנועה זו – גם אם רחקה דרכו מדרכם – עדיין יודע לשיר אותו בעל-פה, בדום מתוח ובלב נרגש.

הנה כאן מקהלת 'היובל', בניהולו המוסיקלי ובניצוחו של נתן שחר, שרה את ההמנון יחד עם הקהל בפתיחה החגיגית של הוועידה הי"ח של התנועה, שהתכנסה בירושלים בשנת 1979, במלאות חמישים שנה לייסוד התנועה. במקהלה דאז שרו חניכים מסניפי בני עקיבא בבני-ברק ובחיפה, בנים ובנות יחדיו, באין פוצה פה ומצפצף:

את מילות השיר כתב הרב משה צבי נריה (1995-1913), שהיה אז מדריך בסניף בני עקיבא בירושלים. לימים ייסד נריה את ישיבת בני עקיבא הראשונה בכפר הרא"ה שבעמק חפר, היה חבר כנסת (מפד"ל) והפך דמות אב עבור מה שמכונה 'דור הכיפות הסרוגות'.

הרב נריה (מימין) והרב אברהם צוקרמן על רקע ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה (מקור ראשון)

את מילות השיר כתב נריה, ככל הידוע, בכנס מדריכים שנערך בכפר סבא בחול המועד סוכות תרצ"ב (1931), אף כי יש הגורסים שהיה זה שנה אחר כך, בסוכות תרצ"ג (1932). 

וכך מסופר ב'ספר בני עקיבא' (בעריכת יצחק לב, תל אביב תשי"ח, עמ' 23-22):

כפי שכל חניך בני עקיבא יוכל לגלות בקלות, המילים המקוריות אכן היו שונות משהו. 'הנוער בשרון' הפך ל'הנוער החביב'; ו'בואו בהמון' השתנה ל'חנו מסביב'. אם מי מן הקוראים מכיר את הנוסח המקורי כולו, נשמח לפרסמו.

ואלה המילים ששונו 'בהמשך הזמן' ומקובלות עד היום:

את הלחן היפה של 'יד אחים' חיבר איש הרבה פחות מוכר – מיכאל (מֵכְל) פרלמן.

פרלמן, שנולד בהמבורג שבגרמניה, עלה לארץ ישראל ב-1939 והצטרף להכשרת רודגס (ליד פתח תקוה), שיוצאיה (ובהם הוריי, רחל ומשה קְרוֹנֶה – ד"א) הקימו את קבוצת יבנה. בין שאר תפקידיו בקיבוץ – מקום בו חי מכאן ואילך עד מותו – היה פרלמן גם מורה למוסיקה, וכן שלח ידו גם בהלחנה (באתר 'זמרשת' השתמר לחנו לשיר 'הזורעים בדמעה'). תחום אחר שפרלמן עסק בו, ואותו למד ולימד במסירות ובמומחיות, היה טעמי המקרא. הוא פרסם מערכי לימוד והוראה של הטעמים, קלטות לקריאת פרשת השבוע ועוד.

מיכאל פרלמן (1992-1917)

אולם הלחן של פרלמן חובר רק בשנת 1953, כעשרים שנה לאחר שהרב נריה חיבר את 'יד אחים', ועד אז הוא הושר במנגינה אחרת לגמרי, שכמעט ונשכחה לחלוטין והיא זכורה רק לבני שבעים ומעלה. 

מה הייתה מנגינה זו? 

ידידנו אורי יעקובוביץ' שוחח בשנת 1992 עם אחיו הבכור של נריה, יוסף חיים מנקין (נפטר ב-2003), בביתו בכפר הרא"ה. מנקין העיד, כי אחיו כתב את השיר בשנת 1931 או 1932 על פי מנגינה סובייטית ידועה, ואף שר למכשיר ההקלטה את השורות הראשונות של השיר ברוסית. לקולו של מנקין צירפנו גם הקלטה של שניים מוותיקי בני עקיבא – יונה כהן (לימים עיתונאי) ואליצור בן-גור – כשהם שרים את הבית הראשון של 'יד אחים' על פי המנגינה הישנה.

ובכן, המנגינה שעל פיה חיבר נריה את מילותיו, הייתה רוסית – שיר קומוניסטי לעילא ולעילא ושמו 'מוֹלוֹדוֹיָה גְּוַורְדִיָה' (הגוורדיה הצעירה). נריה נולד אמנם בלודז' שבפולין הקונגרסאית בראשית שנת 1913, אך גדל ולמד במינסק ובשקלוב שבברית המועצות, ושם, כנראה, נחשף לשיר, שאותו הביא עמו עת עלה לארץ ישראל בשנת 1930. נריה (אז מנקין) לא ידע מן הסתם כי מקורה של המנגינה אינו רוסי אלא אוסטרי-גרמני, אך לכך נגיע בהמשך.

ביזמתו של גרימי גלעד [ז"ל] מקיבוץ עין גדי, הדואג לביצוע והקלטה של השירים הרוסיים בעברית שלא נשתמרו מהם הקלטות, הנה 'יד אחים' המלא והמקורי בפיהם של רעיה פירסט ודורי גלבוע (ויימחלו לנו חרד"לי בני עקיבא, בני הדור החדש, המסתייגים משירה מעורבת של גברים ונשים):

כפי שקרה ל'שיר הפלמ"ח', שמלכתחילה חיברוֹ זרובבל גלעד על פי מנגינת שיר פרטיזנים רוסי, עד שקם דוד זהבי והלחין מנגינה מקורית (לפרשה זו הוקדשה רשימה מיוחדת כאן) – כך קרה גם בהמנון בני עקיבא. לאחר שנים רבות בהן הושר 'יד אחים' במנגינה 'זרה', הלחין מיכאל פרלמן מנגינה חדשה ומקורית והיא זו המושרת עד היום הזה בסניפי בני עקיבא, במִפקדים, ב'שבתות ארגון' וברגעי נוסטלגיה.

ב. הגלגול הרוסי: 'הגוורדיה הצעירה'

'הכינו את דור העתיד של הקומסומול הלניניסטי', כרזה משנת 1933 (Communism and Bolshevism)

המנגינה שהכיר נריה בנעוריו בברית המועצות, ולאורה כתב את 'יד אחים', הייתה של שיר שתורגם מגרמנית לרוסית בשנת 1922 על ידי משורר, פזמונאי ועיתונאי סובייטי ושמו אלכסנדר איליץ' בזימנסקי (Alexander Ilich Bezymensky). בזימנסקי קרא לשירו בשם Молодая Гвардия (ובתעתיק: molodaya gvardiya; הגוורדיה הצעירה), והוא זכה לפופולריות רבה, עד שספק אם היה צעיר בברית המועצות שלא הכירוֹ. 

אלכסנדר איליץ' בזימנסקי (1973-1898)

בזימנסקי, שנולד בז'יטומיר שבוולין, היה קומוניסט מושבע ופעיל פוליטי נלהב, שעיקר פרסומו היה בשנות העשרים והשלושים – אז פרסם שירים ופזמונים מהפכניים שזכו להצלחה רבה וגם היה מעורב בעסקנות ספרותית. רבים משיריו הוקדשו לתנועת הנוער הקומוניסטי – הקומסומול, ו'הגוורדיה הצעירה' הוא המוכר שבהם, שכן הפך להמנון הבלתי רשמי של תנועה זו.

ה'קומסומול' נוסד באוקטובר 1918, שנה לאחר המהפכה, כארגון נוער קומוניסטי כלל ארצי, שנועד לצעירים מגיל 28-14. באמצעות תנועה זו ופעילותה הוחדרו ערכי הקומוניזם לבני הנוער. אכן, זה היה המאגר ממנו צמחו עסקני המפלגה בשנים הבאות והפעילים הבולטים של התנועה נהנו, מטבע הדברים, גם מזכויות יתר, מקידום במפלגה והעדפה בשוק העבודה. בשיא כוחו של הקומסומול, בשנות השבעים, היו חברים בו עשרות מיליוני רוסים.

אלה המילים ברוסית:

והנה 'מקהלת הילדים הגדולה' ממוסקבה שרה בעוז את שיר הגוורדיה הצעירה (הקלטה מ-1986):

 

'יחי הקומסומול הלניניסטי על מיליוני חבריו', כרזה משנת 1932 (Communism and Bolshevism)

ג. המקור הטירולי: 'למנטובה בכבלים'

כמו ב'חד גדיא' כך גם כאן – הרב נריה היהודי הדתי לקח מבזימנסקי האתיאיסט הסובייטי, אבל גם בזימנסקי לקח את שירו ממקום אחר לגמרי.

זה היה שיר גרמני ידוע מאוד ושמו: Zu Mantua in Banden (למנטובה בכבלים), או Andreas-Hofer-Lied (השיר על אנדריאס הופר). שיר זה מוכר היום גם בשם Die Tiroler Landeshymne (ההמנון הטירולי). מילותיו של השיר הזה חוברו בשנת 1831 על ידי יוליוס מוֹזֶן (Julius Mosen), סופר ומשורר גרמני ממוצא יהודי (שם משפחתו המקורי היה מוזס).

המשורר יוליוס מוֹזֶן (1867-1803)

את המנגינה הלחין, כנראה בשנת 1844, המוסיקאי האוסטרי לאופולד קנבלסברגר (Leopold Knebelsberger), אולי על בסיס מנגינות טירוליות עממיות.

המלחין ליאופולד קנבלסברגר (1869-1814) 

הנה השיר:

וזה סיפור המעשה שמאחורי השיר.

בשנת 1805 נכבש חבל טירול על ידי הצבא הצרפתי בהנהגתו של נפוליון. טירול הוענקה לבן-בריתו של נפוליון, דוכס בווריה, שסיפח את טירול לממלכתו. באפריל 1809 נפתחה באינסברוּק (Innsbruck), בירת טירול, התקוממות עממית, בהנהגתו של בעל פונדק ופטריוט בשם אנדריאס הופר (Andreas Hofer). ב-1810, לאחר כמה הצלחות, הוכנעו הטירולים המורדים ואינסברוק נכבשה מחדש. בעקבות הלשנה של אחד משכניו נתפס הופר בידי חיילים איטלקים. על פי הוראה אישית של נפוליון הוא הובא כבול למנטובה ושם נשפט. ב-20 בפברואר 1810 הוצא הופר להורג מול כיתת יורים. הוא הפך גיבור לאומי וזכרו מונצח בערי טירול עד היום.

אנדריאס הופר, ציור מהמאה ה-19 (ויקיפדיה)

השיר התקבל ב-1948 כהמנון הלאומי הרשמי של חבל טירול האוסטרי, וכן הוא משמש עד היום המנונם הבלתי רשמי של דוברי הגרמנית בטירול האיטלקית. את מילות השיר בגרמנית, ותרגומן המילולי לאנגלית אפשר למצוא כאן.

ד. הגלגול הגרמני: 'אל מול השחר העולה'

אבל אלכסנדר בזימנסקי לא תרגם את שיר 'הגוורדיה הצעירה' שלו משירו של יוליוס מוזן – הייתה עוד תחנה בדרך!

בשנת 1907 כתב המורה והפעיל הקומוניסטי הגרמני היינריך איילדרמן (Heinrich Eildermann) מילים אחרות לגמרי לאותה מנגינה טירולית.

היינריך איילדרמן (1955-1879)

 השיר, שנקרא תחילה Lied der Jugend (שיר הנוער), ידוע בשם Dem Morgenrot entgegen (אל מול השחר העולה), ובזימנסקי תרגם אותו לרוסית, כמעט באופן מילולי, והפכוֹ לשיר הגוורדיה הצעירה. 

הנה הביצוע בגרמנית:

ואלה המילים בגרמנית:

Dem Morgenrot entgegen - Die Junge Garde

נסכם שוב את המהלך, שברשימה זו עשינו אותו מהסוף להתחלה:

1. בראשית היה שיר החירות הטירולי 'בכבלים למנטובה', שאותו חיבר יוליוס מוזן (1831) והלחין ליאופולד קנבלסברגר (1844).

2. אחר כך חיבר היינריך אילדרמן למנגינה זו מילים חדשות בגרמנית – 'אל מול השחר העולה' (1907). מכל הגלגולים שאחריהם עקבנו, זו הגרסה היחידה שלא הפכה המנון.

3. השיר 'אל מול השחר העולה' תורגם מילולית לרוסית על ידי אלכסנדר בזימנסקי ונקרא 'שיר הגוורדיה הצעירה' (1922).

4. משה צבי נריה, שהכיר כנראה את הגרסה הרוסית, חיבר על פיה את המנון בני עקיבא, 'יד אחים' (1933).

מתברר אפוא שהמנגינה, שחיבר קנבלסברגר באמצע המאה ה-19, הצליחה לשרת היטב המנונים שהתקבלו בשלוש ארצות שונות, בנסיבות היסטוריות שונות לחלוטין ובאופן בלתי תלוי: המנון טירול החופשית, המנון הקומסומול בברית המועצות והמנון בני עקיבא בארץ ישראל.

ה. תרגומים עבריים נוספים לשיר 'הגוורדיה הצעירה'

נחזור לשיר 'הגוורדיה הצעירה' הסובייטי. מתברר שהרב נריה לא היה היחיד שהכירו וחיבר לאורו גרסה עברית. נוסף על הגרסה הדתית-לאומית יש בידינו שתי גרסאות עבריות אחרות, מעניינות לא פחות. 

1. 'לקראת זריחת שִׁמְשֵׁנוּ': הגרסה הציונית

גרסה לא ידועה נמצאת בספרו האוטוביוגרפי של ד"ר ישראל גוטין, כּוּר עוני: רשימות, דמויות, זכרונות, הוצאת עקד, 1979, עמ' 199-198 (ותודה לחברנו יהושע מונדשיין, שהביא לידיעתנו מקור זה).

גוטין (1986-1903), שנולד בביחוב-חדש שברוסיה וקיבל חינוך תורני בישיבת חב"ד בליובאוויץ, עבר בשנות העשרים לעיר רוסטוב שעל נהר הדון, שם למד רפואה והוסמך כנוירולוג. לאחר שנים שבהן היה 'סירובניק' הצליח גוטין לעלות לארץ ב-1971. הוא מת בתאונת דרכים בשנת 1986.

ישראל גוטין (ההסתדרות הרפואית בישראל)

ברוסטוב היה גוטין חבר בתנועת 'החלוץ' הציונית, שפעילותה הייתה בלתי חוקית ואנשיה היו נתונים למעקב משטרתי. לקראת הפגנת אחד במאי של 1926 – כך סיפר גוטין בזיכרונותיו – החליטו פעילי 'החלוץ' לנצל את העובדה שבהפגנות אלה מושמע גם השיר 'הגוורדיה הצעירה'. הם חיברו מילים עבריות, טעונות ברמזים ציוניים, ושרו אותן יחד עם ההמון. ברור שאיש מלבדם לא ידע זאת...

אין מדובר בתרגום אלא בגרסה עצמאית לחלוטין, ולדברי גוטין, הוא זה שחיבר אותה:

'חבורת ההקלטות של הפורום הרוסי', שמקום מושבה במושב חרות (אצל דורי גלבוע), הקליטה את שירו של גוטין בביצוע בכורה עולמי. שרים: רעיה פירסט ונעמן דג, מלווים: דרור סנדלון, יוסי כפרי, בני יהושפט ונתן געש.

בסרטון הבא מצולמת הפגנת המונים בברית המועצות כשהצועדים שרים את 'הגוורדיה הצעירה'. אמנם, השיר הודבק, ככל הנראה, בעריכת הסרטון, אבל בכל זאת ברור שלהפגנה כזו קל מאוד להגניב גם שירים ציוניים, ואף אחד לא ישמע...

2. 'לגיון צעיר': הגרסה הקומוניסטית

שיר הגוורדיה הצעירה זכה, כמתבקש, גם ללבוּש עברי-קומוניסטי למהדרין, שאין בין מילותיו לבין המילים המקוריות ולא כלום, פרט לתרגום 'הגוורדיה הצעירה' ל'לגיון צעיר'.

זהותו של מחבר השיר אינה ידועה וגם לא זמן חיבורו, אך מהעובדה שהוא נכלל בתוך שירון שעל שערו נרשם 'ברית הנוער הקומוניסטי' (ולא 'ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי'; בנק"י), ומרמזים אחרים שיש בשירון אפשר לשער שהוא נדפס באמצע שנות הארבעים, ועל כל פנים לפני 1948. חברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי אישרה לנו, כי צעירי בנק"י אכן שרו את 'לגיון צעיר' בשנות החמישים.

'משירי קומסומול', חסרים מקום ושנת דפוס (אוסף מאיר נוי)

הנה מילות השיר כפי שנרשמו בשירון זה (עמ' 8):

וכאן ביצוע מחודש של השיר 'לגיון צעיר', שהוקלט ביוני 2013 ביזמתו של גרימי. שר דורי גלבוע, בליווי דרור סנדלון (אקורדיון), יוסי כפרי (גיטרה) ובני יהושפט (מנדולינה).

תודה ליוחנן בן-יעקב, תמר גוז'נסקי, אורי יעקובוביץ' ויהושע מונדשיין [ז"ל].


בעלי התוספות

1. די יונגע גוואַרדיע

יצחק ניבורסקי מפריז כתב לי, כי גם לנוער של ה'בונד' בפולין (יוגנט-בונד צוקונפט), היה המנון מתורגם מאותו המקור. שם המתרגם אינו ידוע, אבל שרו אותו בדיוק באותו הלחן. הנה המילים ביידיש מתוך השירון מיר זינגען (אנו שרים), שנדפס בפריז ב-1948, עמ' 15-14:

2. עוד על 'יד אחים'

המוסיקולוג ד"ר נתן שחר [ז"ל] כתב לי:

סיפור ההימנון של בני עקיבא מתחיל נכון אך המשכו לא מדויק, כיוון שאת המסע לרוסיה עשה ההימנון לבד, ללא הרב מנקין הלא הוא הרב נריה. מכיוון שזה נושא אותו חקרתי, אני מביא לך קטע מספרי 'שירת הנוער שיר עתידנו' הנמצא עכשיו בשלבי הפקה.

בחג 'שמחת בית השואבה' שנחוג לראשונה בחול המועד סוכות תרצ"ב (1931), בכינוס שנערך בסניף כפר סבא שהוקם באותה השנה, חיבר הרב נריה את השיר 'יד אחים' והקדישו לנוער 'בני עקיבא' בשרון. את מילות השיר התאים הרב ללחן שמקורו בשיר עם גרמני שהכיר. כך חוברו והושרו מילות השיר בתחילה:

              יד אחים לכם שלוחה הנוער בשרון

              אל דגלנו כולכם בואו בהמון......

לאחר כשנתיים שינה מאן דהוא את  ההתחלה (יש אומרים שהיה זה הרב נריה עצמו), ובמקום 'הנוער בשרון' החלו לשיר 'הנוער החביב', ובמקום 'אל דגלנו כולכם בואו בהמון' החלו לשיר 'על דגלנו כולכם חנו מסביב'. שינויים אלה הפכו את השיר משיר אזורי המיועד לשרון בלבד להמנון התנועה שתמלילו מושר גם היום.

בראשית שנות החמישים, בעקבות פניות של חברים, חשבו בהנהלה הארצית של בני עקיבא, שאין זה יאה להמנון התנועה שיושר בלחן שיר גרמני. בעקבות החלטה זו נשלחה פניה למוסיקאים דתיים שונים, כדי שילחינו מחדש את תמליל המנון התנועה 'יד אחים'. למזכירות התנועה הוגשו אז 7 הצעות-לחן להמנון. בין מחברי הלחנים נימנו גם המורה למוסיקה מיכאל דוד לוי, מיכאל פרלמן מקבוצת יבנה שכולם קראו לו אז 'מִיכְל', המוסיקאי והמחנך חיים קירש ואחרים [בהם אביגדור הרצוג, לימים ממקימי ארכיון הצליל (הפונותיקה) בספרייה הלאומית - ד"א].

המוסיקאי והחזן בנימין גליקמן, ששימש באותה עת כ'קומונר לעניני מוסיקה', בסניף בני עקיבא בירושלים והקים את מקהלת בני עקיבא הראשונה בירושלים, מספר על כך: 

פנו אלי שאכין עם  'הקולית' (כך קראו אז לחבורת זמר, נ"ש) את שבעת הלחנים החדשים לצורך השמעה חד פעמית. לשם כך בחרתי קבוצה קטנה של בנים ובנות מתוך מקהלת 'בני עקיבא' של סניף ירושלים, לימדתי אותם את כל 7 המנגינות שסומנו במספרים כדי לשמור על אנונימיות המלחינים, וכך הופענו לפני חבר השופטים שישב בבית הפועל המזרחי בירושלים. הלחן שבחר חבר השופטים, בראשות המוסיקאי יוסף רמב"ם, היה לחנו של מיכאל פרלמן מקבוצת יבנה וזה הלחן המושר גם היום.

באשר ל'גוורדיה הצעירה', נכון שהשיר הגרמני מושמע שם אך הסרט הופק בשנת 1947, ולארץ הגיע רק בשנת 1949. ומעניין, שכמה אנשים חשבו שמחוז טירול אימץ שיר רוסי. הרב נריה הכיר את הנוסח הגרמני המקורי לפני עלותו לארץ ואת הרוסי הוא בכלל לא הכיר.

שאל העורך:

אם כדברי ד"ר שחר, נריה לא הכיר את הנוסח הרוסי אלא רק את הגרמני, כיצד זה ידע אחיו לזמר ברוסית את השורות הראשונות של 'הגווארדיה הצעירה'?