יום שישי, 3 ביוני 2022

גלגולו של ניגון: 'ונזכה לראות בנים'

תורה ועבודה בארץ ישראל, אלבום תמונות בהוצאת הקרן הקיימת לישראל, 1929

מאת יהורם לשם 

מוקדש באהבה לבנותיי גליה ואוריה 

שנזכה לראות בנות ובנים, עוסקות ועוסקים בתורה ובעבודה

א. פתיחה אישית 

בבית הכנסת 'עטרת צבי' שברחובות, אותו אני פוקד מאז ילדותי בשנות השבעים, נהוג שבכל פעם שנולד לאחד המתפללים בן או בת (ובהמשך השנים גם נכד או נכדה ואף נין או נינה), בעל השמחה מכובד בשבת בבוקר בעלייה לתורה. לאחר מכן, ולאחר ברכת 'מי שברך' ליולדת וליִלוֹד, כל הציבור שר לכבודם: 

ונזכה לראות בנים, בנים ובני בנים, עוסקים בתורה ובעבודה

השורה חוזרת על עצמה פעמיים ובעקבותיה 'לה-לה-לה' באותו אורך. המנגינה מיוחדת לפסוק זה ומי שלא זכה לשיר אותה, או שישירו אותה לכבודו, יכול להאזין לה בקישורית זו של אתר זמרשת. למרבית ההפתעה אין ברשת יו-טיוב אף לא ביצוע אחד נוסף של השיר, ועל כן, לבקשת עורך הבלוג, נאלצתי להקליט את עצמי. הנה אני כאן, עד אשר יימצא ביצוע טוב משלי, רצוי במקהלה רבת-משתתפים.

\

בית הכנסת הרחובותי אינו יוצא דופן. בעשרות רבות של בתי כנסת דתיים-לאומיים ('סרוגים', להבדיל מחרדים) מוכר שיר זה ורווח המנהג לזמרו באירועים חגיגיים  ברית מילה, בר/בת מצווה, נישואין ושאר שמחות שנחגגות בציבור. ולפי שרבים ממייסדי בית הכנסת שלי היו בוגרי תנועת הנוער הדתית 'בני עקיבא', שחרתה על דגלה את הסיסמה 'תורה ועבודה', חשבתי לתומי שמדובר בשיר ישן של תנועה זו. ככלות הכל, שירים דומים התרוננו בפיהם של בוגרי בני עקיבא ובהם הובלטו שני הערכים המכוננים: 'תורה' ו'עבודה', כגון המנון התנועה 'יד אחים' ('יזהיר לכם כוכב תורה, דרככם סוגה בעבודה'), שכתב הרב משה צבי נריה ב-1931; 'על רוכסי הר' ('בישיבה למד תורה ובפרדס לעבודה, כן זוהי דרך בני עקיבא'), שגם אותו כתב הרב נריה; 'קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה' (ביטוי המיוחס לשלמה זלמן שרגאי) ועוד ועוד. בנוסף, כיוון שגם במקורות חז"ל מופיעים המושגים 'תורה' ו'עבודה' צמודים זה לזה, הנחתי שהמילים 'עוסקים בתורה ובעבודה' משקפות נוסח קדום ומקורי, ותהיתי מי ממייסדי תנועת 'הפועל המזרחי' (שבימים אלה מלאו מאה שנה להיווסדה) או בני עקיבא עומד מאחוריהן.

על סמליה של תנועת בני עקיבא מופיעות על לוחות הברית האותיות ב"ע או ת"ע,
שפירושן 'בני עקיבא ' ו'תורה' ו'עבודה'

לימים, קראתי את כתביו של איש העליה השלישית הסופר יהודה יערי (1982-1900), ובתוכם הסיפור 'ברית', בו מתוארת ברית מילה שערך מוהל זקן ושמו גרשון באחד ממחנות העבודה של החלוצים החילוניים בעמק יזרעאל. לאחר שהסתיים הטקס החל המוהל לחולל לבדו בחדר האוכל ושר: 'ונזכה לראות בנים, בנים ובני בנים, עוסקים בתורה ובעבודה'. הוא הצטער לגלות שאיש מהחברים לא מצטרף לריקודו, אך מקריאת הסיפור כולו מתברר שהדבר קשור באישיותו של אבי התינוק. סיפור זה התפרסם לראשונה ב-7 באוקטובר 1932, במוסף לשבתות וחגים של עיתון דבר (ז' בתשרי תרצ"ג), ולימים כונס בכל כתביו של יערי:

יהודה יערי, 'ברית', דבר, 7 באוקטובר 1932

אמנם מדובר בכתיבה אמנותית ולא היסטורית, אבל אין ספק שיערי תיעד לפי תומו מנהג שרווח באותה עת בקרב חלוצי העמק, ומעניינת הערתו שלו, בסוגריים: '(את שינוי הנוסח – לאמור, "ובעבודה", במקום "ובמצוות" – למד גרשון בעמק'). 

יהודה יערי, שנות העשרים (ויקיפדיה)

התברר איפה כי טעיתי פעמיים: ראשית, השיר 'ונזכה לראות בנים' מקורו בחלוצי עמק יזרעאל, אנשי העלייה השלישית, ולא במייסדי תנועת בני עקיבא. ושנית, אין זה נוסח אותנטי אלא נוסח שעבר שינוי. הנוסח המקורי היה 'עוסקים בתורה ובמצוות', אלא שהחלוצים החילוניים המירו 'מצוות' ב'עבודה'. עבודה כפשוטה, ולא עבודת בית המקדש או תפילה ('עבודה שבלב' לפי חז"ל). 

נורית פיינשטיין מקיבוץ רמת יוחנן, שדנה בסיפור 'ברית' (בספרה תהודת זהות – הספרות העברית במאה העשרים, טרום הקמת המדינה, כמבטאת הגות יהודית וכמעצבת זהות, הקיבוץ המאוחד, 2015, עמ' 147-144), הפנתה את תשומת הלב לגרסה דומה שרשם הסופר דוד מַלֶץ (1981-1899), איש עין חרוד ומאנשי הרוח הבולטים של העלייה השלישית. במאמרו 'לדמותנו הרוחנית', שהתפרסם בילקוט אחדות העבודה (כרך ב, מארס-אפריל 1931, עמ' 466-456) תיאר מלץ ריקוד דבקוּת חלוצי, שהושר בהזדמנויות טקסיות שונות (כמו ברית מילה לתינוק חדש):

אחדות העבודה, ב, עמ' 463

פיינשטיין עמדה על כך שבנוסח שציטט מלץ – 'תזכו לראות בנים, בנים ובנות. עוסקים בתורה ובעבודה' – השתנו לא רק ה'מצוות' ל'עבודה', אלא גם 'ובני בנים' ל'בנות' (גרסה דומה נרשמה באתר 'זמרשת', ושם הובא גם ביצוע של ותיקי הגבעטרון – האזינו כאן).

'יהי בית זה בית יוצר לדורות ממשיכים מעשי אבות, עוסקים בתורה ובעבודה ומשיבי מלחמה שערה'
מגילת הייסוד של בית שטורמן בקיבוץ עין חרוד, 1939 (ויקיפדיה)

פיינשטיין הצביעה על מקור נוסף: ספרון מנוקד בשם עין-חֲרֹד, שחיבר חבר עין חרוד נחום בֶּנְאֲרִי (סדרת לַנֹּעַר, כרך יב, חוברת לד, ספרית ארץ ישראל של הקרן הקיימת לישראל, הוצאת אמנות, תרצ"א). בנארי תיאר את טקס העברת ילדי הקיבוץ מהגן אל בית הספר. הטקס מסתיים בריקוד סוער, שבו מרכיבים ההורים על כתפיהם את ילדיהם ומזמרים 'ונזכה':

בנארי, עֵין-חֲרֹד, עמ' 64

צעירים בני 'עליית הנוער' רוקדים בקיבוץ עין חרוד, 1936 (צילום: זולטן קלוגר)

מתברר כי השיר והריקוד 'ונזכה' חרג מגבולות העמק ונפוץ בקיבוצים נוספים. כך למשל סיפר אהרון ראובן מאיר (1959-1902), מוותיקי קבוצת שילר, שהוקמה ב-1927 בקרבת רחובות על ידי חברי תנועת 'גורדוניה'. מאיר (מַאייר), יליד העיירה הגליצאית בֶּלְז, שעלה ארצה ב-1930, העיד ב-1957 על נוכחותו של שיר זה בחיי הקבוצה, דור אחד קודם לכן. 

בתשובה לשאלה הקבועה שנשאלת תמיד ובמקומות רבים, האם לדור כזה התפללנו? ענה מאיר האופטימי בפירוש: 

כן! לצעירים ולצעירות אלה התפללנו כאשר שרנו בדבקות חסידית 'ונזכה'... 

אהרן ראובן מאיר: שנה למותו / קבוצת שילר, תל אביב תשכ"א, עמ' 86

אגב, בנו-שלו, אריה דויד מאיר, שנולד בקבוצת שילר בשנת 1932, היה מופת לחינוך הקיבוצי. הוא נפל במלחמת ששת הימים, כאשר פיקד על פלוגת זחל"מים בשערי העיר עזה, וזכה בצל"ש רמטכ"ל (לימים 'עיטור העוז'). הוא הותיר אחריו אשה ושלושה ילדים. בנו של אריה (ונכדו של אהרן) הוא ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, שגר עד היום בקבוצת שילר, שנותרה קבוצה שיתופית. 

התגשמה תפילתו של הסב, שזכה לבנים ולבני בנים עוסקים בתורה ובעבודה.

בית הכנסת בקבוצת שילר (צילום: מיכאל יעקובסון; ויקיפדיה)

ב. מקור השיר: פיוט של רבי שמעון הגדול

מניין נלקחו מילותיו של השיר המקורי שאותו שרו החלוצים בשינוי?

בספרה ציינה פיינשטיין, כי השיר המקורי נמצא כנראה במחזור ויטרי, שנערך בצרפת בראשית המאה ה-13. במחזור זה, מייסודו של ר' שמחה מוויטרי, תלמידו של רש"י, אכן נמצאים שני פיוטי 'רשות' (כלומר, העובר לפני התיבה מבקש רשות מהקהל המתפלל) הנאמרים בשמחת תורה ובתוכם שובץ משפט דומה. בפיוט 'רשות לחתן תורה' נכתב: 

לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ומקיימי[ם] מצות בתוך אוֹם בָּרָה [אומה טהורה] 

וב'רשות לחתן בראשית': 

ותזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה מקיימי מצות וחוקים נאמנים.

מחזור ויטרי, מהדורת שמעון הורוויץ, נירנברג תרפ"ג, ב, עמ' 458-457

למעשה מקורו של השיר קדום יותר. 

מתברר כי קטע זה כבר שולב בפיוט שחיבר במאה העשירית רבי שמעון בן יצחק ממגנצא, המכונה רבי שמעון הגדול, שהיה מחכמי אשכנז הראשונים וממניחי היסוד לפייטנות האשכנזית. 

מדובר בבית האחרון של הפיוט הארוך 'בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם, יַעֲמָס לָנוּ יֶשַׁע וּפִדְיוֹם', שנכלל בסדר הזמירות ליום שבת. בני קהילות אשכנז נהגו  ויש המחזיקים במנהג זה גם בימינו – לזמר פיוט זה בסעודת היום. יש שמזמרים את כולו, ויש שמזמרים רק את שמונת בתיו הראשונים ואת ארבעת האחרונים משלימים בסעודה השלישית. הפיוט מסתיים כך: 'וְיִזְכּוּ לִרְאוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָנִים עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם'.

פיוטי רבי שמעון ב"ר יצחק, מהדורת א"מ הברמן, הוצאת שוקן, תרצ"ח, עמ' קפג

אפשר אפוא להניח שבין חלוצי העמק, בעין חרוד, בגבע ובבית אלפא, היו כאלה שזכרו את הנוסח המקורי, בין מזמירות שולחן השבת בבית אבא בין מנוסחי הקריאה לחתני התורה בבית הכנסת בחג שמחת תורה.

ג. מקורותיו של רבי שמעון הגדול 

אמנם מילות השיר שלנו מופיעות בפיוט האשכנזי ששולב בזמירות השבת, אולם רבי שמעון לא המציאן יש מאין.

הביטוי 'לראות בנים ובני בנים' נזכר לראשונה באחד ממדרשי חז"ל הקדומים ביותר, מכילתא דרבי ישמעאל (שנערך כנראה במאה השלישית לספירה): 

'והיה כי יאמרו אליכם בניכם'. בשורה רעה נתבשרו ישראל באותה שעה, שסוף התורה עתידה להשתכח, ויש אומרים: בשורה טובה נתבשרו ישראל באותה שעה, שהן עתידין לראות בנים ובני בנים להם.

מדרש המכילתא [דרבי ישמעאל], ונציה ש"ה, פרשת בא, סימן יב

 ואילו הביטוי 'עוסקים בתורה ובמצות' נזכר לראשונה בתלמוד הבבלי (יומא, ט ע"ב):

מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים ... אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם.

רבי שמעון הגדול הרכיב אפוא יחד שני מטבעות לשון שמצא בספרות חז"ל ושיבצן מחדש בפיוט שחיבר.

ד. השיר בחוגי הפועל המזרחי ובני עקיבא

כיצד התגלגל שיר זה לנוער הדתי-לאומי? 

שוחחתי על כך עם כמה מוותיקי בני עקיבא שעדיין מצויים עמנו וייבדלו לחיים ארוכים, ביניהם דוד (דוּדָה) זהבי וליפא אהרוני מקיבוץ סעד והרבנים חיים דרוקמן ומנחם הכהן, שכולם חברי גרעין ז' (ילידי 1932, שגוייסו לנח"ל בשנת תש"ט). מתברר כי למן מחצית שנות הארבעים של המאה הקודמת, במקומות שונים בארץ (ירושלים, חיפה, תל אביב ועוד), היה השיר 'ונזכה' מוכר מאוד. הרב הכהן סיפר ששר אותו בתנועה בירושלים, בחברת מדריכיו אריה קְרוֹל (יליד 1923, שעלה ארצה ב-1935) ונתן קאופמן (יליד 1921, שעלה ארצה ב-1938). 

כרזות של 'הפועל המזרחי' לקראת הבחירות לכנסת השנייה (1951)

עדות מפתיעה ומעניינת עולה מדבריה של הרבנית רחל נריה (גיטלסון), שנאמרו במסיבת יובל החמישים לנישואיה עם הרב מ"צ נריה (החתונה התקיימה בשנת 1940, אחרי הקמת הישיבה בכפר הרא"ה): 

בחתונה שלנו שרו שני 'שלאגרים': רקדו הורה המון זמן, וכמעט כל הזמן שרו 'שנזכה לראות בנים, בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות', וב"ה שדבר זה נתקיים. דבר שני ששרו – וצֶבי קפלן שר את השיר וכולנו חזרנו על הפזמון: 'אַכציק ער אונד זיבעציג זי' – הוא בן שמונים והיא בת שבעים. ב"ה אנחנו מתקרבים לגיל הזה (הדברים הובאו כאן). 

אני משער  וכמובן זו השערה בלבד  שבחתונת בני הזוג נריה שרו את השיר 'ונזכה' בגירסתו החלוצית ('עוסקים בתורה ובעבודה'), אלא שבחלוף יובל שנים, הרבנית, שהיתה בעצמה מלומדת ובת-אוריין, 'תיקנה' את הסיפור והחזירה את השיר לגירסתו המקורית ('עוסקים בתורה ובמצוות'). באותה מידה יכול להיות שהרבנית דייקה בזיכרונה. משיחה שקיימתי עם בנם בכורם הרב נחום נריה (יליד תש"ב, ותודתי לו על המידע) התברר לי שבחתונת הוריו, שהתקיימה בירושלים, היתה נוכחות משמעותית של חברי החתן, בני ישיבות 'מרכז הרב' ו'חברון', וייתכן כי הייתה זו דווקא מין ראקציה נגד הגרסה החלוצית שכבר קנתה לה אחיזה בחוגי בני עקיבא והפועל המזרחי. 

בשנות החמישים והשישים כבר היו השיר ומנגינתו מוכרים היטב בקרב בני הנוער הדתי-לאומי, ועל כך סיפרו לי פעילים מרכזיים בבני עקיבא באותה עת, ובהם אמנון שפירא (יליד 1935, שבט 'גאולים' ולימים מזכ"ל התנועה) והרב דניאל שילה (יליד 1938, שבט 'הטירה', שהיה מדריך, קומונר וחבר ההנהלה הארצית). את השיר שרו בפעילויות חברתיות בסניפי התנועה, אך גם באירועים משפחתיים-קהילתיים, כמו בר-מצווה, חתונות, ואף בכינוסים פוליטיים של תנועת 'הפועל המזרחי' (עד שזו התאחדה ב-1956 עם תנועת 'המזרחי' ויצרה את המפד"ל). הרב צפניה דרורי (יליד 1937, שבט 'איתנים') סיפר לי, שאת השיר הכיר כבר כילד במושב הדתי שדה יעקב, שם שולב השיר בהווי בית הכנסת.

כשסיפרתי לוותיקים הרבים שעמם שוחחתי כי שיר זה, על נוסחו המיוחד, מקורו בחוגי 'גדוד העבודה' בעמק יזרעאל, הם הופתעו. הם סברו כמוני שמדובר בשיר שצמח בחוגי בני עקיבא או הפועל המזרחי. 

ואם נשאל, מדוע דווקא בשלהי שנות השלושים או בראשית שנות הארבעים אימץ הנוער הדתי-לאומי את 'ונזכה'? התשובה לכך פשוטה: הפועל המזרחי, הקיבוץ הדתי ובני עקיבא היו תנועות שהרימו בגאון את דגל 'תורה ועבודה' כשני ערכים שמשקלם שווה. טבעי אפוא ששיר שמדגיש סיסמה זו יימצא מסילות לליבם, מה גם שמדובר בטקסט מן המקורות היהודיים הקדומים, שגם לאחר השינוי עליו עמדנו הוא אותנטי וכשר.

בין כך ובין כך, מעניין לנסות ולחשוף את הדרך שבה התגלגל השיר מגדוד העבודה אל בני עקיבא.

לדאבוננו, דמויות מרכזיות בראשיתן של תנועות בני עקיבא, הפועל המזרחי והקיבוץ הדתי, שהיו עשויות לדעת את התשובה לכך, כבר אינן איתנו. ועם זאת הועלו מספר השערות: למשל, שהשיר אומץ על ידי מדריך אנונימי בעל נטיות מוזיקליות, והוא היה זה שהנחיל אותו לחניכיו 'מלמעלה למטה' (top-down). דמות מסוג זה היה הרב משה צבי נריה (1995-1913), מראשוני המדריכים בתנועה ופעיל מרכזי בה גם בהמשך דרכה, ששילב מוזיקה בפעילותו החינוכית ו'גייר' לא מעט שירים חילוניים חלוציים (כמו 'רב הלילה' של יעקב אורלנד, שהפך בעטו של הרב נריה ל'הוי אחים נריע'). פעילותו המוזיקלית של הרב נריה מתועדת היטב, אך לא ידוע על קשר מיוחד בינו לבין שיר זה. השערה אחרת גורסת כי מי שהנחיל את השיר היה הרב ישעיהו שפירא (1945-1891), שכונה 'האדמו"ר החלוץ'. הרב שפירא היה ממנהיגי הפועל המזרחי, חבר ההנהלה הארצית הראשונה של בני עקיבא וגם קרוב לעולם המוזיקה. אך גם כאן אין שום תימוכין לקשר שלו עם השיר (שיריו הוקלטו בשנות השישים על ידי המלחינים אנדרה היידו ואיתן אביצור, אך 'ונזכה' לא היה אחד מהם). 

יש כמובן גם השערה חלופית, לפיה 'ונזכה' פיעפע 'מלמטה למעלה' (bottom-up), לא באמצעות דמות מרכזית אלא על ידי חברים פשוטים 'מן השורה', שקלטו אותו בשיחם ושיגם עם אנשי ההתיישבות העובדת החילונית. דוּדָה, איש קיבוץ סעד, שיער שנקודת המגע הייתה בעמק בית שאן על רקע המגעים השוטפים שקיימו מייסדי הקיבוץ הדתי טירת צבי, שנוסד ב-1937, עם אנשי עין חרוד.

פניתי לראובן אור, מוותיקי טירת צבי והאחראי על הארכיון, וממנו למדתי שהקשרים המיוחדים של ראשוני הקיבוץ היו דווקא עם קיבוץ בית אלפא השכן. מתברר שבבית אלפא, קיבוץ השומר הצעיר שעלה לקרקע ב-1922, ישבה הכשרה של חלוצים דתיים מקבוצת רודגס, שבאפריל 1936 הקימו יישוב נשכח ושמו בית יהודה. עם חורבנה של בית יהודה במאורעות תרצ"ו, פונו חבריו (שמונה חברים ושתי חברות בסך הכל) לבית אלפא, שאנשיו הסכימו לקלוט אותם במסגרת הכשרה. במשך שנה ורבע (מאפריל 1936 ועד יוני 1937, מועד העליה לקרקע של טירת צבי) שהתה בבית אלפא קבוצת חלוצים דתיים, שמנתה עד עשרים חברים, שהתחלפו כל כמה חודשים. במצטבר היו בהכשרה זו כמה עשרות חברים וחברות. חלוצים אלה, ששמרו על אורח חיים דתי, השתמשו במטבח הכשר של הורים דתיים זקנים שגרו בקיבוץ ליד בניהם שכבר פרקו עול מצוות. כיוון שהחברים הדתיים השתלבו בעבודת המשק אפשר להניח שנחשפו גם להווי התרבותי המקומי, שכלל ריקודי הורה ושירי דבקות, ובהם מן הסתם גם 'ונזכה לראות בנים', שכבר ראינו כי רווח בקיבוצי העמק.

עדות מעניינת על חגיגת העלייה לקרקע של טירת צבי בהשתתפות אנשי בית אלפא, שלוותה בשירה ובריקודים סוערים, הביאה חברת טירת צבי מרים שטראוס (מלמד):

אז, פתאום, כשהכול היה מוכן, החברים החלו לרקוד. הצטרפו חברי בית אלפא וכל השאר, חברי המשקים, העוזרים והנוטרים, הפועלים השחורים והמקצועיים, כולם רקדו, מעגלים מעגלים, שרו, ולא הפסיקו לרקוד. הרצפלד שר 'שורו הביטו וראו, מה גדול היום הזה' והחברים הוסיפו 'לא נותקה עוד השלשלת'. במרכז רקדו הרצפלד ואלכסנדר אדלר (אביו של אפרים יעיר) והיו נאומים. נציג בית אלפא אמר במסיבה, שעד כה הם היו היישוב האחרון בעמק (מבית אלפא עד נהלל...), והנה הם מוסרים לנו את 'המפתח לעמק' ומקווים שאנו נחזיק אותו פחות זמן מהם.

מכלל ספק לא יצאנו, אבל אפשר לשער שבתקופה זו אומץ 'ונזכה' (ושמא שירים ומנהגים נוספים) על ידי חברי הקיבוץ הדתי, שהשפעתם על חוגי 'הפועל המזרחי' ונוער בני עקיבא הייתה רבה מאוד באותה עת, וכך הופץ השיר גם במנייני הציונות הדתית בערים.

ילדים בבית אלפא, 1936 (ביתמונה)

ה. עוד שינויים של מילות השיר

באופן מפתיע מתברר שחלוצי העמק לא היו היחידים ששינו את מילותיו של רבי שמעון הגדול. בחסידות חב"ד למשל שונתה המילה 'מצוות' ל'חסידות' – 'עוסקים בתורה ובחסידות'... 

זהו הניגון המכונה 'שהשלום שלו', המבוסס על הזמר לשבת 'ברוך השם יום יום'. השיר ותוויו, שהולחנו בידי החסיד יונה כהן מפולטבה, נרשמו בספר הניגונים של חב"ד (ניגון רכה).

שמואל זלמנוב (עורך), ספר הניגונים, ג, תש"ם, סימן רכה

את השורה הזו שרים פעמיים: בפעם הראשונה בנוסח המקורי, ובפעם השנייה משנים. 'דרך החסידים שמוסיפים לפעמים איזו מילה', כתב מי שכתב בערך על שיר זה בחב"דפדיהלא מן הנמנע כי בשינוי זה גלום מענה להאשמתם של החסידים (על ידי מתנגדיהם) ככאלו שמזלזלים במצוות. התוספת החב"דית מסמנת כי האשמה זו אינה נכונה, שכן 'חסידות' שווה 'מצוות'.  

על שינוי נוסף במילות השיר שמעתי מהחוקרת שרה פרידלנד בן-ארזה והוא מתייחס לחסידות ברסלב, בה נהוג לזמר בסעודה השלישית של שבת את ארבעת הבתים האחרונים של הפיוט:

(מלך) שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ יָשִׂים עָלֵינוּ בְּרָכָה וְחַיִּים וְשָׁלוֹם. מִשְּׂמֹאל וּמִיָּמִין עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם. הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַּשָּׁלוֹם. וְיִזְכּוּ לִרְאוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָנִים (ברסלב'ר חסידים, צדיקים יראים ושלמים) עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת (לשמם) עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם.

הנה כי כן, ראינו ונוכחנו לדעת כי שורה קצרה וצנועה זו, שבה מובעת תקוות הדורות הנצחית, שצאצאים ילכו בדרכי הוריהם, זכתה לגרסאות שונות  מחלוצי העמק וראשוני תנועת בני עקיבא ועד חסידי חב"ד וברסלב – וכך ידיים חילוניות ודתיות ממשיכות ללוש מחדש טקסט עתיק, שראשיתו באשכנז של ימי הביניים ואחריתו מי ישורנו.

_______________________________

ד"ר יהורם (יורי) לשם הוא ביולוג מולקולרי של צמחים, חוקר במכון מיג"ל שבקרית שמונה ומלמד במכללה האקדמית תל-חי. yoril@migal.org.il

אני מודה לוותיקי בני עקיבא שענו לשאלותי באורך רוח ובספר פנים יפות, לד"ר נורית פיינשטיין מרמת יוחנן ולפרופ' דוד אסף שערך את מאמרי ופרסמו. 

12 תגובות:

  1. אבישי ליוביץ'יום שישי, 03 יוני, 2022

    מסופר על יוסף בורג שנשאל מה חשוב יותר בססמת בני עקיבא: תורה או עבודה.



    תשובתו: וו החיבור

    השבמחק
    תשובות
    1. תשובה מבריקה כרגיל, מאדם מבריק.

      מחק
  2. לבית אלפא תמיד היה איזה קשר לדת

    השבמחק
    תשובות
    1. אולי בגלל בית הכנסת העתיק שנמצא לידו.

      מחק
  3. ואני שמעתי שד"ר בורג אמר זאת על המפלגה הדתית לאומית - על המקף בין דתית לאומית. ויתכן ששני הדברים נכונים יאיר

    השבמחק
  4. "ונזכה לראות בנים ובנות עוסקים בתורה ובעבודה", כגירסת ותיקי-ות הגבעטרון. זו, לדעתי העניה, החשובה מכולן.

    השבמחק
  5. כילד בשנות ה-50 של המושב הראשון של הפועל המזרחי בעמק יזרעאל המערבי אני זוכר כי כל אימת שהיה קידוש במושב בהזדמנויות כמו שבת בר מצווה, שבת חתן או ברית מילה או שמחה אחרת, מיד בסיום הדרשה של הרב או החתן פצח אחד החברים במושב בשירת "ונזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובעבודה" ואחריו כל הקהל.

    השבמחק
  6. מענין מתי ואיך ובעיקר מדוע, הופיע עינין העיסוק במצוות לערך בפני עצמו, ולא חלק מהעיסוק בתורה, כי
    המצוות הן הרי חלק בלתי נפרד מהתורה.
    והעבודה, נדחקה. מההוי היהודי, למרות שעל פי הציווי היא פחותה מהעיסוק בתורה, בפחות משתות - רק ביום אחד בשבוע פטורים מן העבודה -"ששת ימים תעבוד, ועשית כל מלאכתך. וביום השביעי שבתלה' אלוהיך לא תעשה כל מלאכה"
    ושמעתי פרשנות מענינת למילה 'תעבוד' : לא כציווי, אלא *גוף שלשי-רבים-נקבה.*

    כלומר , האישה תעבוד. ואת המילה 'לא תעשה' השאירו כאיסור בלשון זכר. -אפליה שוביניסטית. 😉☹️🙁
    השב

    השבמחק
  7. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  8. וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עון [אבות, ב']

    השבמחק
  9. בסרטון המצוי בארכיון שפילברג ומוצג ב"יד ושם", המתעד את העיירה מונקאץ' ואת חיי היהודים בה ערב מלחמת העולם השנייה, ניתן לראות בני נוער הרוקדים בצוותא בנים ובנות שלובי זרועות בליווי שירה רמה ונלהבת ובניגון חסידי ידוע: "ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות", הלקוח מ"יהי רצון" הנאמר לאחר ספירת העומר. מסתבר שהחלוצים ובני הנוער של התנועות החלוציות במזרח אירופה, נטלו מגירסא דינקותא שלהם או ממה שהכירו מסביבתם החסידית הקרובה, שינו והתאימו לחיים החלוציים החדשים שלהם (וכך למשל המונח הקיבוצי הרווח "סידור עבודה", שלקחוהו מ"סדר העבודה" של כהן גדול ביום הכיפורים, ובכך העמידו את עבודת האדמה בארץ ישראל, כערך מקודש עבורם, במקום הערך המסורתי של עבודת כהן גדול ביום המקודש ביותר ובמקום הקדוש ביותר). מעניין שב"ויזכו לראות בנים ..עוסקים בתורה ובמצוות" המירו את ה"מצוות" שהפריעו להם, ב"עבודה", אך את ה"תורה" השאירו ללא שינוי.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.