א. טלפון ציבורי
עוד יש מקומות ספורים בארצנו שבהם יכולים אנו להראות לילדינו ולנכדינו טלפונים ציבוריים ולספר להם שכך פעלה פעם השיטה.
מחוץ לסניף הדואר במגדל שלום ניצב תא טלפון כזה בכל הדרו. הטלפון כמובן אינו עובד... האם שומרים את התא הזה כמוצג היסטורי, או שפשוט לא היה זמן לפרק אותו?
צילום: יוחנן פלוטקין |
בלונדון, לעומת זאת, שבה ביקרתי לפני שבועיים, תאי הטלפון עובדים היטב, משל השמש מעולם איננה שוקעת באימפריה...
צילום: דוד אסף |
ב. דבורה בארון
על ההתעללות בזכרה של הסופרת הנפלאה דבורה בָּארוֹן כבר כתבנו כאן לפני שנים רבות ('גינה לי: גינת דבורה בארון', 1 ביולי 2014). בשלט שהציבה אז עיריית תל אביב ב'גינת דבורה', שמוקדשת לזכרה, היה מצבור בלתי נסבל של שיבושים – למן שמה (ברון במקום בארון) ועד תאריך פטירתה (1965 במקום 1956). לא זו אף זו, במהלך שיפוץ הגינה נתקע בו שלט מטעם העירייה המכריז כי מדובר ב'גן ברוך דבורה'...
השלט, שממילא היה זמני, הוסר ותוקן.
לא זו אף זו, בגן הנחמד נוספו יזמות קהילתיות שונות וכולן נושאת את שמה הנכון של הסופרת.
כמה חבל שלאחרונה שוב חזר השיבוש. העירייה פנתה לתושבי המקום כדי שיביעו דעתם ויסייעו לה בהחלטה כיצד יש להשקיע את התקציב המיועד לשכונתם. הכוונה טובה ויפה, אבל למה לעשות שוב טעויות?
דבורה בארון הפכה לדבורה בראון...
צילומים: איתמר לויתן |
ג. מסלול אופניים
צינור המתכת הזה בכיכר אתרים כבר מחליד, ומן הסתם הוא ישן נושן, אבל
אנחנו שמנו לב לזה רק לאחרונה.
מדובר
בפס שינוע, פרימיטיבי אך יעיל, לאופניים. פתרון פשוט למי שאינו רוצה לגרור את
אופניו מעל מדרגות. מומלץ לאימוץ בכל ערי המדרגות בישראל (ירושלים, חיפה, צפת).
צילום: יוחנן פלוטקין |
ד. לכל אות יש ספר
מ'איה פלוטו' ו'בילבי' ועד 'שמוליק קיפוד' ו'תירס חם'. כך נראית הכרזה המקסימה שמקבלת את פני הבאים לבית הספר 'אוסישקין' ברחוב שמעון התרסי, בצפון תל אביב.
רק האותיות ו', ט' נותרו מיותמות, ללא ספר ילדים שמוצמד להן...
אז הנה עזרה בחינם מסטודנט, מבוססת על ידע אישי מילדותו שלו: וינטו ויד הנפץ של קארל מאי, וכמובן טרזן של אדגר רייס בורוז.
צילום: איתמר לויתן |
ה. מלון מרגוזה
צילום: יהושע לביא |
לטעות המביכה הקשורה בשם הרחוב יהודה מרגוזה ביפו כבר התייחסתי בשנת 2012 ('מה שם המשפחה של יהודה מרגוזה, בנימין מטודלה ומנחם מנדל משקלוב?'). רוב ההולכים ברחוב, כמו גם בעלי העסקים, מכנים אותו בקיצור 'מַרְגוֹזָה'.
אנשים רבים נוספים הזהירו והתריאו שמדובר בשיבוש: אין מדובר בנקניקיה התוניסאית האדומה המכונה מֵרְגֶז, אלא ברב יהודה הלוי מן העיר דוברובניק שבקרואטיה, שנקראה באיטלקית רַגוּזָה (Ragusa). האות מ' היא מ' השימוש, ולכן הניקוד הוא מֵרַגוּזָה.
מאומה לא עזר. שלטי הרחוב נשארו כשהיו, יש שיר שנקרא 'רחוב מרגוזה 8', יש מרגוזה בר, יש מרגוזה: מאפייה משפחתית, ועכשיו יש גם מלון בוטיק חדש ושמו מרגוזה.
צילום: יוגב כרמל |
היפה כאן הוא הכתובת המדויקת של המלון: רחוב אברהם אבן-שושן 1 פינת יהודה מרגוזה 29... 'זכה' אבן-שושן, הבלשן ובעל המילון העברי-עברי המיתולוגי, שברחוב הנושא את שמו יונצח השיבוש המרגיז.
ועוד קטע מוזר: בעלי המלון יודעים היטב שמרגוזה הוא שמה של דוברובניק, שהרחוב נקרא על שמו של יהודה הלוי מרגוזה, ושהכתיב האיטלקי של רגוזה הוא שונה. הם אפילו מקדישים לו מקום ניכר באתר האינטרנט של המלון:
אתר האינטרנט של מלון מרגוזה |
ואף על פי כן הם קבעו את שמו הלועזי של המלון Margosa, שזו מילה חסרת מובן.
צילום: יוגב כרמל |
האם ניתן לעקר את השיבוש או שיש להיכנע לו? לדעתי, ניתן לפתור זאת בקלות. אין שום קדושה בשם 'רגוזה' ואפשר לשנות, בלי נקיפות מצפון, את שם הרחוב ליהודה הלוי מדוברובניק.
יהודה מרגוזה עצמו נקבר בבית העלמין של יהודי יפו, ממש בקצה הרחוב הקרוי על שמו.
צילום: יהושע לביא |
ו. פרנסות מהתנ"ך
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. וַיֹּאמֶר: בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם, אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה. וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים (שמות, א 17-15).
ברחוב רבי יוחנן, סמוך לשוק הפשפשים היפואי ולא הרחק מרחוב יהודה מרגוזה, נמצאות זו ליד זו מסעדה ושמה 'פועה', ומעדנייה ושמה 'שפרה'.
האמנם צירוף מקרים? האם יד נעלמת היא שמיקמה את שתי המיילדות העבריות זו ליד זו?
התשובה היא לא. המסעדה והמעדנייה שייכות לאותם מפעילים, ומַבְּרוּכְּ על הרעיון היפה.
צילום: איתמר לויתן (תודה לאבי במברגר) |
איזה צירוף מקרים, דוד! גם אני טיילתי בלונדון לפני שבועיים:) שמתי לב כמובן לתאי הטלפון הקלאסיים, אבל התרשמתי שכבר אינם בשימוש פעיל, ונועדו בעיקר על מנת לאפשר לתיירים לצלם אותם, ועוד יותר להצטלם בתוכם...
השבמחקבמלטה, בה ביקרתי לפני שבועיים, עדיין עומדים תאי הטלפון האדומים ועליהם הכתר הבריטי. גם תיבות הדואר האדומות עדיין קיימות ואחת אפילו נושאת את הכיתוב המפנה לאדוארד השביעי שמלך בשנים 1901-1910 וזו עדיין נשארה בשטח מאז
מחקאכן צירוף מקרים :) באחד מהם היה צליל חיוג (או אולי חלום חלמתי)
השבמחקמדוע כתוב: ..וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים, ..
השבמחקעל שפרה ופועה?
את האלהים כולל האותיות הוא 500 בגימטריה. מבחינה סמלית המספר חמש מסמל את הפרספקטיבה של השלמותת של הראיה לטווח רחוק, The full hand perspective.
מחקעל אף הדמיון השטחי, חייבים להבחין בין הפועל לִרְאוֹת (בעיניים), לבין לִירֹֹֹא (=לפחד).
מחקמכאן: ". . .וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים . . ." המיילדות היו יראות אלוהים הרבה יותר משפחדו מציוויו האכזרי של פרעה.
תודה.כך גם הבנתי בדיעבד
מחק'אלידע - בארות יצחק'
מחקברור שמדובר ביראה, ולא בראיה.
הרי אלוהים אמר בפירוש: ויאמר לא תוכל לראת את פני כי לא יראני האדם וחי: [שמות פרק לג' פסוק כ']
אולי בגלל שביפו רואים את אלהים..?
השבמחק(שבועות שמח לכולם..
מסופר על החזן רוזנבלט שטייל להנאתו עם מלווה .
השבמחקתוך כדי הליכה, ביקשוהו שימתין מספר דקות מכיוון שנזקק להתארגנות כל שהיא.
התברר שנכנס לתא טלפון והתפלל תפילת מנחה תוך כדי שאוחז בשפופרת .
בבני ברק, עד היום יש טלפונים ציבוריים עובדים, והם אפילו בשימוש.
השבמחקמאחר שעלה רוגזו של בעל הבלוג שוב על מרגוזה הנקניקייה והעיר, כדאי היה רק לבדוק שוב, כי נראה לי שהניקוד *הנכון* אינו מִרַגוּזָה, אלא מֵרגוזה (מ' צרויה), בשל הגרונית שאחריה. ככתוב: 'כל רוגז וחמות וטורח... עברו חלפו כעוברי אורח. שיעברו! אני ישֵן.'
השבמחקפרופ' אברהם גרוסמן נוהג לספר שכאשר עבד בספריית הבודליאנה באוקספורד ביקש פעם להתפלל מנחה. אכן, שוד ושבר: הספרייה (כמו כל האוניברסיטה, שבמקורה הייתה שייכת לכנסייה), הייתה עמוסה בצלבים על הקירות. כדי להימנע מתפילת מנחה בחסות ה"צֶלֶם", נכנס לתא טלפון ציבורי אדום שעמד בסמוך, וכדי שלא יחשדו בו שהוא עומד שם סתם כך, נטל את השפופרת לידו והתפלל מנחה. כשסיים, פנה אליו האנגלי שעמד בחוץ וחיכה בנימוס, ושאל: אולי אפשר גם לקבל את המספר?
השבמחקשבשתא, כיוון דעל,על.
השבמחקכשנותנים שם לרחוב, צריך לקחת בחשבון שישתמשו בו גם אנשים פשוטים. בעיקר שם שמתחיל באותיות שימוש.
השבמחקואפשר פשוט מ-רגוזה, מ-טודלה. השיבוש הזה מזכיר אחר: 'ממזמן'. כמובן המילה היא 'זמן'. מלת היחס מ' נוספה לה: 'מ-זמן' - מזה זמן, מאז זמן... - והתאחדה עמה למילה 'מזמן' וכעת נוספת מלת היחס מ' ויוצרת 'מ-מזמן'.
השבמחקכתושב רחוב יהודה מרגוזה אני נדרש לעתים קרובות לשאלת ההגייה של שם הרחוב הזה. ואני מודה ששיניתי את דעתי. מול הטהרנות הלשונית המיוצגת כאן, שכמובן נכונה, עומד קול העם שמכנה את הרחוב Margoza. יש כאן שני שיקולים. האחד, שיבושי לשון והגייה טבעיים של אוכלוסיה שגרה במרחב שבו נקבעים שמות עם זרות רבה (וראו למשל מקרה אבן גבירול, ועוד רבים). השני, יפו היא עיר מעורבת בה גרים יהודים וערבים. מדיניות השיום ביפו היא נושא מורכב, וחלק מהבחירות של שמות ברחובות יפו מעורר תמיהה (דוגמא מוכרת היא רחוב "פחד יצחק" באמצע שכונת עג'מי). שמו המקורי של רחוב יהודה מרגוזה הוא בכלל רחוב בוטמה, והתעקשות אחת גוררת את ההתעקשות השניה. לכן ייתכן ש-Margoza היא מחאה סבירה כנגד הכנסתו של הרב מדוברובניק לאזור מעורב.
השבמחקבשכונת הר נוף בירושלים יש רחוב על שם מנחם מנדל משקלוב. שמו השגור בין התושבים הוא רחוב משקלוב (מ"מ חרוקה, מלעיל, הק' בשווא נע)
השבמחק"ומברוק על הרעיון היפה" של בעלי "פועה" ו"שפרה" - ואם כבר מדייקים בענייני לשון, צ"ל מַבְּרוּכּ ולא מברוק. עיין למשל כאן: https://tinyurl.com/nhb9khjc
השבמחקאה.. צַחְתֶיין עליך ;)
השבמחקהמסלול לאופניים אינו מאפשר לעולים להיעזר במשען וליורדים להיתמך נגד נפילה. משתמשי האופניים ברובם המכריע צעירים והנזקקים למשען קשישים כמוני. לדעתי צריך להסירו !
השבמחקנראה שהפס מספיק קרוב למעקה האחיזה, כך שניתן להעזר בו. מכל מקום, למי שמתקשה בכל זאת, -אמנם בצילום שבכאן לא רואים, אבל אני מאמין שיש מעקה פנוי בצד השני של גרם המדרגות.
מחקועוד:: נשיאת אופנים ביד בעליה ובירידה, מפריעה ליותר משמשים מאשר התעלה בצד.
לכתוב ,בזמנו, 'דבורה ברון' אפשר שיתקבל כ טעות לגיטימית...נאמר
השבמחקאך לפרסם :'דבורה בראון' בראש חוצות מעיד על כך שהכותב לא שמע על אישיות זו מימיו!
אנשים רבים נוספים הזהירו והתריאו - אולי התריעו?
השבמחק