סיבוב בתל אביב: טלפון, בארון-בראון, אופניים, ספרים, מרגוזה, שפרה ופועה

א. טלפון ציבורי

עוד יש מקומות ספורים בארצנו שבהם יכולים אנו להראות לילדינו ולנכדינו טלפונים ציבוריים ולספר להם שכך פעלה פעם השיטה.

מחוץ לסניף הדואר במגדל שלום ניצב תא טלפון כזה בכל הדרו. הטלפון כמובן אינו עובד... האם שומרים את התא הזה כמוצג היסטורי, או שפשוט לא היה זמן לפרק אותו?

צילום: יוחנן פלוטקין

בלונדון, לעומת זאת, שבה ביקרתי לפני שבועיים, תאי הטלפון עובדים היטב, משל השמש מעולם איננה שוקעת באימפריה...

צילום: דוד אסף

ב. דבורה בארון 

על ההתעללות בזכרה של הסופרת הנפלאה דבורה בָּארוֹן כבר כתבנו כאן לפני שנים רבות ('גינה לי: גינת דבורה בארון', 1 ביולי 2014). בשלט שהציבה אז עיריית תל אביב ב'גינת דבורה', שמוקדשת לזכרה, היה מצבור בלתי נסבל של שיבושים – למן שמה (ברון במקום בארון) ועד תאריך פטירתה (1965 במקום 1956). לא זו אף זו, במהלך שיפוץ הגינה נתקע בו שלט מטעם העירייה המכריז כי מדובר ב'גן ברוך דבורה'...

השלט, שממילא היה זמני, הוסר ותוקן.

לא זו אף זו, בגן הנחמד נוספו יזמות קהילתיות שונות וכולן נושאת את שמה הנכון של הסופרת. 

כמה חבל שלאחרונה שוב חזר השיבוש. העירייה פנתה לתושבי המקום כדי שיביעו דעתם ויסייעו לה בהחלטה כיצד יש להשקיע את התקציב המיועד לשכונתם. הכוונה טובה ויפה, אבל למה לעשות שוב טעויות?

דבורה בארון הפכה לדבורה בראון...

צילומים: איתמר לויתן

ג. מסלול אופניים

צינור המתכת הזה בכיכר אתרים כבר מחליד, ומן הסתם הוא ישן נושן, אבל אנחנו שמנו לב לזה רק לאחרונה.

מדובר בפס שינוע, פרימיטיבי אך יעיל, לאופניים. פתרון פשוט למי שאינו רוצה לגרור את אופניו מעל מדרגות. מומלץ לאימוץ בכל ערי המדרגות בישראל (ירושלים, חיפה, צפת).

צילום: יוחנן פלוטקין

ד. לכל אות יש ספר

מ'איה פלוטו' ו'בילבי' ועד 'שמוליק קיפוד' ו'תירס חם'. כך נראית הכרזה המקסימה שמקבלת את פני הבאים לבית הספר 'אוסישקין' ברחוב שמעון התרסי, בצפון תל אביב. 

רק האותיות ו', ט' נותרו מיותמות, ללא ספר ילדים שמוצמד להן...  

אז הנה עזרה בחינם מסטודנט, מבוססת על ידע אישי מילדותו שלו: וינטו ויד הנפץ של קארל מאי, וכמובן טרזן של אדגר רייס בורוז.

צילום: איתמר לויתן

ה. מלון מרגוזה

צילום: יהושע לביא

לטעות המביכה הקשורה בשם הרחוב יהודה מרגוזה ביפו כבר התייחסתי בשנת 2012 ('מה שם המשפחה של יהודה מרגוזה, בנימין מטודלה ומנחם מנדל משקלוב?'). רוב ההולכים ברחוב, כמו גם בעלי העסקים, מכנים אותו בקיצור 'מַרְגוֹזָה'. 

אנשים רבים נוספים הזהירו והתריאו שמדובר בשיבוש: אין מדובר בנקניקיה התוניסאית האדומה המכונה מֵרְגֶז, אלא ברב יהודה הלוי מן העיר דוברובניק שבקרואטיה, שנקראה באיטלקית רַגוּזָה (Ragusa). האות מ' היא מ' השימוש, ולכן הניקוד הוא מֵרַגוּזָה. 

מאומה לא עזר. שלטי הרחוב נשארו כשהיו, יש שיר שנקרא 'רחוב מרגוזה 8', יש מרגוזה בר, יש מרגוזה: מאפייה משפחתית, ועכשיו יש גם מלון בוטיק חדש ושמו מרגוזה. 

צילום: יוגב כרמל

היפה כאן הוא הכתובת המדויקת של המלון: רחוב אברהם אבן-שושן 1 פינת יהודה מרגוזה 29... 'זכה' אבן-שושן, הבלשן ובעל המילון העברי-עברי המיתולוגי, שברחוב הנושא את שמו יונצח השיבוש המרגיז. 

ועוד קטע מוזר: בעלי המלון יודעים היטב שמרגוזה הוא שמה של דוברובניק, שהרחוב נקרא על שמו של יהודה הלוי מרגוזה, ושהכתיב האיטלקי של רגוזה הוא שונה. הם אפילו מקדישים לו מקום ניכר באתר האינטרנט של המלון:

אתר האינטרנט של מלון מרגוזה

ואף על פי כן הם קבעו את שמו הלועזי של המלון Margosa, שזו מילה חסרת מובן.

צילום: יוגב כרמל

האם ניתן לעקר את השיבוש או שיש להיכנע לו? לדעתי, ניתן לפתור זאת בקלות. אין שום קדושה בשם 'רגוזה' ואפשר לשנות, בלי נקיפות מצפון, את שם הרחוב ליהודה הלוי מדוברובניק. 

יהודה מרגוזה עצמו נקבר בבית העלמין של יהודי יפו, ממש בקצה הרחוב הקרוי על שמו.

צילום: יהושע לביא

ו. פרנסות מהתנ"ך 

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. וַיֹּאמֶר: בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם, אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה. וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים (שמות, א 17-15). 

ברחוב רבי יוחנן, סמוך לשוק הפשפשים היפואי ולא הרחק מרחוב יהודה מרגוזה, נמצאות זו ליד זו מסעדה ושמה 'פועה', ומעדנייה ושמה 'שפרה'.

האמנם צירוף מקרים? האם יד נעלמת היא שמיקמה את שתי המיילדות העבריות זו ליד זו? 

התשובה היא לא. המסעדה והמעדנייה שייכות לאותם מפעילים, ומַבְּרוּכְּ על הרעיון היפה.

צילום: איתמר לויתן (תודה לאבי במברגר)

מה שם המשפחה של יהודה מרגוזה, בנימין מטודלה ומנחם מנדל משקלוב?

א. יהודה מרגוזה

הרשימה על שלטי הרחובות השגויים ב'שכונת המשתלה' בתל אביב הזכירה לשמואל גביש נשכחות. הוא שלח לי העתק ממכתב מחאה ששלח ביולי 2011 לעיתון 'הארץ' בעקבות שגיאה של אחד העיתונאים.

וכך כתב אז גביש:

מילא שעיתונאי שוגה. בכתבה על בית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור בתל אביב (המוסף, 8.7) כותב שי פוגלמן: בית הקברות הישן של יפו, הנמצא כיום ברחוב מרגוזה בשכונת עג'מי. שם הרחוב המלא הוא רבי יהודה מרגוזה ואין השם מרגוזה כשלעצמו שם משפחתו או כל שם אחר של אותו ר' יהודה. רַגוּזָה היה שמה הוונציאני של העיר דוברובניק שבקרואטיה, כשהייתה תחת כיבושם של האיטלקים. מעיר זו (שעד היום ניתן למצוא בה את רחוב היהודים) הגיע במאה התשע עשרה רבי יהודה לארץ וחידש את היישוב היהודי ביפו. לכן הוא נקרא רבי יהודה מ(העיר) רגוזה.  

אמרנו מילא שעיתונאי טועה. אבל עיריית תל אביב?

בשלט הרחובות הניצב בפינת הרחובות יהודה מרגוזה ויפת כתוב בעברית השם מרגוזה – וכל אחד יכול לנחש את הניקוד הנכון. אבל בכיתוב הלועזי באותו שלט כתוב, אוי לאותה בורות: Margoza. המציאו לו שם משפחה.  

והשלט הזה מוצב שם שנים רבות ואין מרגיז.

גביש סיפר לי שמאומה לא השתנה והשלט עדיין על מכונו. לבקשתי הוא שב למקום וצילם את השלט:

כאמור, רַגוּזָה (Ragusa) הוא שמה האיטלקי של העיר דוברובניק,

וזהו רבי יהודה הלוי מרגוזה (1879-1783):

והנה מתברר שיש אפילו שיר חדש על הרחוב, שהוקלט ב'רחוב מרגוזה 8'. השיר נכתב לכבוד שלמה ארצי, והוא יפה אך, אבוי, מנציח את השם השגוי:


ב. בנימין מִטּוּדֶלָה

האמת היא שזה בכלל לא מפתיע. במרכז ירושלים יש רחוב מוכר ושמו בנימין מטודלה, אך כל הירושלמים קוראים לו בקיצור 'רחוב מִטוּדֶלָה' (במקרה הטוב) או 'מֶטוּדֶלָה' (במקרה הפחות טוב), כאילו זה שם המשפחה של הנוסע היהודי המפורסם בן המאה ה-12. טודלה (Tudela) היא כמובן שמה של עיר בספרד, בה נולד בנימין.



ולכבודו של התייר הגדול הנה שירו היפה של נתן אלתרמן 'מסעות בנימין מטודלה', מתוך ספר התֵּבָה המזמרת, שנדפס לראשונה בשנת 1958.

השיר מוכר בזכות הצלילים היפים שהלחינה נעמי שמר ושרו חברי שלישיית הגשש החיור. פחות ידוע הוא הביצוע של שמעון בר. הנה הוא:

נתן אלתרמן, ספר התיבה המזמרת, הקיבוץ המאוחד, עמ' 11-7 (איור: צילה בינדר).

ג. מנחם מנדל משקלוב

והנה עוד דוגמה להפיכת שם עיר המוצא לשם משפחה.

 בשכונת הר נוף בירושלים יש רחוב הנקרא 'מנחם מנדל משקלוב', ותושבי השכונה (שרובם חרדים) קוראים לו 'רחוב מִשְׁקלוֹב', במלעיל, כאילו זהו שם המשפחה של מי שהיה תלמידו המפורסם של הגאון מווילנה, שעלה לארץ ישראל בראשית המאה ה-19.

שקלוב (Szkłów) היא כמובן עיר ברוסיה הלבנה, בלארוס של היום.

למהירי החלטה - פנטהאוז ברחוב משקלוב

ואפילו עיריית ירושלים משתפת פעולה עם הבוּרוּת:

על מנחם מנדל משקלוב, נעבעך, לא מצאתי אף שיר...