מאת דב פאוסט
היינו נהדרים בשנת 1914, חשבתי לעצמי. לא עלה בדעתנו שעל פרנקפורט עצמה ישתלט בתוך כמה שנים משטר עריצות רצחני שכזה. מחננו היה טהור אז: לא היה חוק לאום, לא היה ילד של כולנו ולא היה צריך לשבור שתיקה. יכולנו פשוט לכתוב מאמרים על כמה שאנחנו מוסריים ונהדרים, היינו ונהיה.
ואז דפדפתי אחורה ומצאתי שמישהו החליט שבימינו כל זה מיותר, לא נחוץ. יהודים יכולים להסתדר גם בלי אתיקה...
אני יודע שמדובר בחותמת סטנדרטית של הספרייה הלאומית, שבסך הכול מצהירה שהספר עצמו אינו נחוץ עוד לאוספים שלה, משום שהיא מחזיקה בכמה עותקים שלו. ובכל זאת, כך חשבתי לעצמי, בימים אלה אולי יש בזה משהו קצת סמלי...
לפני כמה שבועות ביקרתי בספרייה הלאומית
בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים. בשער הייתה עגלה מלאת ספרים, ועליה שלט
מטעם הספרייה: 'אמץ ספר'. מעין צער בעלי חיים של ספרים...
עיני נחה על ספר בגרמנית ושמו Soziale ethik im judentum (אתיקה חברתית ביהדות), בהוצאת
איגוד היהודים הגרמנים (Verband der deutschen Juden) שבפרנקפורט על נהר מיין. ספר זה נדפס בשנת 1914 (מהדורה שנייה) ואפשר לראות שהעטיפה ידעה ימים טובים יותר. לא כל יום נתקלים בספר משנת 1914. זה היה מזמן, לפני שתי
המלחמות הנוראות, כאשר עוד אפשר היה להיות גרמני בן דת משה ולא להסתכן בכך. לא עמדתי בפיתוי, אימצתי את הספר ולקחתיו הביתה.
בסוף דברי המבוא, אנשי
האיגוד מכריזים כי ספרם הוא קודש 'להפצת האמת' (Verbreitung
der Wahrheit)
אחד המאמרים בספר, פרי עטו של ההיסטוריון והמסאי שמעון ברנפלד (1940-1860), דן בנושא 'מדינה וחברה' (או מוטב 'משטר מדיני וחברה') ביהדות. ברנפלד מזכיר את סיפור המבול המקראי, שבו האל השמיד את האנושות (בניכוי נוח ובני ביתו), היות ואין טעם לקיומה אם איננה מושתתת על
מוסר.
והוסיף המחבר ופירש:
מה שמסומל בסיפור זה מופיע במחשבה המדינית ביהדות בבהירות מוחלטת. המדינה פירושה שלטון החוק, [דהיינו] חופש ושוויון לכל חלקי החברה. כאשר עקרונות יסוד אלה מופרים, הרי שעל פי השקפת היהדות לא מדובר יותר במדינה [מתוקנת] אלא בדיקטטורה. גם אם היא נראית חזקה הודות לאמצעי כפייה חיצוניים, הרי שאין לה זכות קיום מבחינה מוסרית.
היינו נהדרים בשנת 1914, חשבתי לעצמי. לא עלה בדעתנו שעל פרנקפורט עצמה ישתלט בתוך כמה שנים משטר עריצות רצחני שכזה. מחננו היה טהור אז: לא היה חוק לאום, לא היה ילד של כולנו ולא היה צריך לשבור שתיקה. יכולנו פשוט לכתוב מאמרים על כמה שאנחנו מוסריים ונהדרים, היינו ונהיה.
ואז דפדפתי אחורה ומצאתי שמישהו החליט שבימינו כל זה מיותר, לא נחוץ. יהודים יכולים להסתדר גם בלי אתיקה...
אני יודע שמדובר בחותמת סטנדרטית של הספרייה הלאומית, שבסך הכול מצהירה שהספר עצמו אינו נחוץ עוד לאוספים שלה, משום שהיא מחזיקה בכמה עותקים שלו. ובכל זאת, כך חשבתי לעצמי, בימים אלה אולי יש בזה משהו קצת סמלי...
________________
דב פאוסט, יליד ארגנטינה ותושב ירושלים, עלה לארץ בנעוריו. למד מתמטיקה באוניברסיטה העברית ועבד כמהנדס תוכנה עד יציאתו לפנסיה לפני כמה חודשים.
דב פאוסט, יליד ארגנטינה ותושב ירושלים, עלה לארץ בנעוריו. למד מתמטיקה באוניברסיטה העברית ועבד כמהנדס תוכנה עד יציאתו לפנסיה לפני כמה חודשים.
"מחננו היה טהור אז: לא היה חוק לאום, לא היה ילד של כולנו ולא היה צריך לשבור שתיקה"
השבמחקאיזו טהרנות...
אכן, מחננו היה טהור. אבא שלי לא קיבל עבודה כח לא היה לו פנקס אדום. ראש הממשלה דרש לאשר מראש את מהדורת החדשות ברדיו. הרמטכ"ל שדד עתיקות לאור היום ולעיני כל. הרמטכ"ל נאף עם נשות קצינים בידיעת כל העיתונאים וראשי השלטון. פצצה הושלכה לדירתו של השר ד"צ פנקס בגלל "כפיה דתית".מעשה שעבר בתקשורת ובבית המשפט בסלחנות.
אכן היינו טהורים. לא היה ילד של כולנו, רק רמטכ"ל של כולנו. לא היתה "הדתה", רק מלחמה אזרחית הכפייה הדתית.... בלה... בלה... בלה...
בקיצור, עניין הספר והמאמר שבו עשוי להיות מעניין כשלעצמו. גם גורלו של הספר וסימונו כ"מיותר" הינו דבר ראוי לציון. אולם הקישור המאוד מאולץ לאירועים אקטואליים מאוד מסויימים, אלה ולא אחרים (דוגמא לאלטרנטיבה: לא היו אז הפגנות למען הדמוקרטיה עם שלטים מסוג 'ראש הממשלה אשם כל עוד לא הוכחה חפותו') הינו עבש, תפל ורדוד כשלולית עכורה בצידי הדרך.
אבל מה לעשות, יש לנו אג'נדה לקדם...
זיבולים של משיב מוטה אג'נדה בעצמו
מחקמעולם לא הייתה בישראל שחיתות שלטונית הרסנית כמו היום.
ראש ממשלה שכבר נחקר על מספר תיקים והגדול בהם במיליארדים על נושא ביטחוני מהמעלה הראשונה.
נכון שמעולם לא היתה שלמות, ועד ימי המשיח גם לא תהיה.
כל פעם מתרצים ריאקציה של הימין, ובמיוחד בכירי הבית האנטי יהודי (המעתיקים אתוס אמריקני פרוטסטנטי כושל ומושחת בטירוף), כולל הרס של מוסדות הדמוקרטיה כמו בית המשפט העליון והמשטרה-ורגולטורים
שנבנו היטב ע"י אותם אנשי "הפנקס האדום". עובדה שגם אנשי הימין הסתדרו טוב מאוד עד 1977,
אבל למרות שהם בשלטון כמעט ברצף כבר 40 שנה הם ממשיכים וימשיכו לבכות... מסכנים.
שלא לדבר על המאמץ הימני "הנפלא" להקים מדינה אחת עם הפלסטינים. מבנה שלא עובד באף מקום בעולם
בתנאים נוחים הרבה יותר מאשר כאן. למשל בבלגיה ובספרד. מהלך שעלול לחסל את המדינה היהודית בכלל.
"אבל מה לעשות יש לנו אג'נדה ימנית אמריקנית למהדרין ו/או עדתית ו/או מתנחלית לקדם.
ולדוד אסף תודה רבה על המאמר המשך בדרכך הנכונה
אבל אז לא קראו לשחיתות בשמה.
מחקקראו לזה "לא תחסום שור בדישו"
אתה יותר מיתמם מתם!
השבמחקהכותב מדבר על שנת 1914.
אבל מה לעשות, יש לך אג'נדה לקדם...
נו, באמת. האם באמת כותב הפוסט מתגעגע לימי הקונגרס הציוני ה 11 וההחלטה על הקמת אוניברסיטה עברית, או שהוא מקונן על הימים שבהם אכן היתה פה מדינה מתוקנת כפי חזונו של ברנפלד, שבה שלטו האנשים הנכונים ולא היו בה כל הרעות שאותן טרח להזכיר (והס מלהזכיר את מה שכן היה, העיקר שהשלטון היה "בידינו")?
מחקפלאי פלאות דוד. הכותב מדבר על שנת 1914? לא ידעתי ששוברים שתיקה וחוק הלאום היו קיימים כבר אז. או שאולי לא קראת את מה שכתב פאוסט במלואו?
מחקגם אני אינני אוהב את חוק הלאום ולא את רדיפת שוברי השתיקה. אבל הנסיון להשחיל אותם בדיון היסטורי על 2014 הוא אכן נלעג ביותר.
1914, כמובן, ולא 2014.
מחקבלי להיתמם ובלי לטרחן.
מחקההוספה אודות "הבן של כולנו", "חוק הלאום" וכו', מיותרת ולא רלוונטית.
כל עורך זוטר היה מבין ששורה כזו יש להשמיט בגלל חוסר ההתאמה שלה לאופי הרשומה.
סלח נא בעל עונ"ש. האם למגיב, כמו מגיבים רבים, אין זכות לרמוז לאג'נדה, כמוך שאתה מאנג'ד, לפעמים ברמז דק כמו פיל, בעונ"שך? ואעפ"כ הליברלים האמיתיים מאפשרים דעות שונות ובלי שכתוב היסט[ו]ריות. יחי העונ"ש, תחיינה התגובות. ועדיין נברך ונבורך בכתיבה טובה.
מחקיש לי ביוגרפיה, שמעניין להשוותה עם זו שבסיפורו של "התם ומיתמם עם תמימים":
מחקגם אבא שלי הפליג אתנו, ניצולי שואה, לפלשתינא (א"י) בספינת מעפילים. הבריטים צדונו (אכן, במחנה פמגוסטה שבקפריסין לא היה בשום אופן אסון הומניטרי) ושוחררנו לפני קום המדינה. גם אנחנו רוססנו בדי-די-טי. קמה המדינה, ולאבא דווקא היה "פנקס אדום", ומעניין שזה לא עזר לו. אף על פי שהיה נגר-אומן, הוא קיבל עבודה בשכר זעום במחנה צבאי רחוק, שכדי להגיע אליו היה משכים בעוד לילה. החינוך היסודי עוד היה חינם, אך את הפרוטות לשלם תמורת ארוחות הצהרים שניתנו במסעדת בית-הספר, במנהג הימים ההם, לא היו לי. החינוך התיכון היה בתשלום, על כן יצאתי לעבוד בגיל 14 ולמדתי בבית-ספר ערב, שאני עצמי מימנתי (לאחרונה, נהג מונית סיפר לי, ש"האשכנזים קיבלו משכורות כפולות"!). רעיון "תורה ועבודה" (שאימצתי לי, בניגוד להוריי) הביא אותי לקיבוץ. כשעזבתי, לאחר חמש שנים, והלכתי ללמוד באוניברסיטה, לא יכולתי ללמוד ולו יום אחד בלא לעבוד, לכן גם לא התקדמתי רחוק. חברי בשיכון הסטודנטים, ממשפחה מזרחית טובה, היה לדוקטור (מעניין, כי נהג המונית הנ"ל סיפר לי, שלמזרחים לא נתנו ללמוד... כלומר, היה נומרוס קלאוזוס בירושלים). כשנישאנו לפני ה"מהפך", בשנת 1966, עלה בידינו לרכוש דירה קטנה ב-7000 לירות, רק מהלוואות שקוששנו. היום, לישראלי שאינו הייטקיסט ואינו איש עסקים מצליח, דירה משלו אינה אלא חלום, אם לא ייקח "פנקס כחול" של הבית היהודי וילך להתנחל בגזל כבשת הרש, או יתחרד – שני המגזרים השנואים זה על זה אך מקיימים את השלטון, הבונה את כוחו על אותה הסתה, ש"התם ומיתמם" הפנים את כזביה עד שנעשו לו כאמיתות. השלטון, בתמורה, מיטיב עם שני המגזרים ולא יחדל עד שיחריב את המפעל, שלא הוא ולא מוטביו הקימו.
המחבר כתב דבר בלתי אפשרי, הנובע מטעות נפוצה מאוד של הבנת המערכת החברתית-והכלכלית. חופש ושיוויון אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, אלו שני ערכים שפוגעים אחד בשני ולא ניתן להשיגם בו זמנים. חופש מוחלט (קפיטליזם טהור) בהכרח יצור אי-שיוויון גדול בחברה, ושיוויון מוחלט (קומוניזם טהור) בהכרח ידרוש הגבלה על החופש. על העקרונות האלו בדיוק התנהלו המלחמות במאה העשרים בין ברית המועצות למערב. בסוף המערב הקפיטליסטי ניצח, אבל בלע לתוכו קצת מהקומוניזם, כך שהיום יש מדינות קפיטליסטיות-ליברליות עם יישום של מדיניות רווחה מסויימת, והמטרה היא להגיע לאיזה תמהיל אופטימלי של חירות\שיוויון. אבל אי אפשר לקיים את שניהם באופן מלא.
השבמחקנכון, הוא לא רק מדבר על 1914, אלא גם על יהודים בגרמניה, שיכלו בה לכתוב בחופשיות. וזה על רקע מה שבא כמה שנים אחר כך, בגרמניה... (ולא בישראל שלאחר קום המדינה).
מחקהמאמר טוב מאוד וגם ריגש אותי אישית מהרבה בחינות: נושא המאמר, גורל ספרים בימינו "כמעין צער בעלי חיים לספרים", נושא הספר - אתיקה חברתית, וכל ההקשרים שהועלו, וההתייחסות למילה "מיותר". בנוסף: במקרה אבא שלי נולד ב1913 וגדל והתחנך ולמד (מתמטיקה) בפרנקפורט. תודה על מאמר מעניין ובמקומו מאוד!
כתבת נכון. בבסיסה של כל שיטה ובעיקר: בתמהיל הנכון והעדין והדינאמי כל הזמן, צריכה להיות הגינות. תחושת מוסר וצדק, ראיית האחר והחלש בקיצור: תבונה אנושית.
מחקאחד המאפיינים, לדעתי, של המחשבה / הגות בימין הפוליטי הוא נטיה להקצנה והעדר ספקנות.
השבמחקמכאן לשטחיות, פופוליזם ודמגוגיה אין מרחק רב, מה גם שהללו נמצאים במורד הדרך.
העובדה שרבים מהם, בבואם להתבטא במדור זה, מעדיפים להסתיר את שמם, מנחמת אותי קצת, אני מהרהר ומקווה שתבונתם תשפיע עליהם ובינם לבין עצמם אולי גם יבחנו את דעותיהם בחינה שמקורה בספקנות.
אמן ואמן! כן יהי רצון.
מעניין גם אתה מסתיר את שמך....
מחקאין זאת אלא שתבונתי משפיעה עלי ואני בוחן את דעותי בחינה שמקורה בספקנות.
מחקיואיל כבודו להתיחס לגוף העניין
החותמת "מיותר" על ספר כזה - ראי התקופה. פשוט בושה. ועל-כך נאמר: "אם בארזים (=ספרית האוניברסיטה העברית") נפלנ שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?" מישהו באוניברסיטה פשוט לא קרא את הספר, אחרת היה מפרסם את המאמר שהרשימה כאן עוסקת בו בריש גלה, ומציג את הספר לראווה במוזאון.
השבמחק1. "אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר". 2. בריש גלי. חתימה טובה.
מחקאני שמח על כך שדב פאוסט, ידיד ותיק, שלח את רשמיו ופרסם אותם. כמה וכמה מהתגובות כאן מלמדות (לימוד שאינו קל ואינו משובב נפש!) עד כמה כל רמז-שברמז לאקטואליה מתוך מסמכך ארכיוני/ היסטורי עלול לעורר כעס ועוינות. מותר, רצוי וגם מעניין להתמסר לאסוציאציות מן העבר הרחוק אל ההווה, להציג אנלוגיות מסוימות, להסיק מהן כמה מסקנות. זה לא מדעי בהכרח, אך יש לכך ערך אמנותי-הגותי, וזה טוב לחידוד החשיבה. אבל - לא, יותר מדי ישראלים יחושו מיד 'עלבון' ודחף חזק להגיב בתקיפות ( ומדי פעם בתוקפנות). הבה ניזכר במשפט הרומאי העתיק : יופיטר, אתה כועס - סימן שאינך צודק. דרך אגב, כדאי להתעמק קצת יותר בפרשת חייו ובמורשתו של אותו ברנפלד, שפרסם הרבה בימיהם של אחד העם וביאליק. הוא נמנה - בדרכו שלו ( שלא היתה הסכמה גורפת עליה) - עם דור של אנשי ספר רחבי אופקים, שאין לו המשך של ממש. בוודאי לא בישראל. האנשים ההם קיוו לתקומה יהודית מנוגדת לחלוטין לזו שאנו עדים לה וחיים אותה עכשיו. לא יזיק להשוות בין החלום לבין מימושו ( או בין החלום ושברו), לעצור ולחשוב לפני ש'נעלבים', ולתהות על מה שנעשה ועל מה שלא נעשה ועל מה שחבל שלא נעשה, וגם על מה שאולי עדיין אפשר לעשות.
השבמחקהאם האות O , בשם ODED היא O גרונית ? איך מבדילים ?
מחקספרו של הרצל וחזונו מתאימים לתפיסתו של ברנפלד. אכן התנועה הציונית בתחילתה הייתה מלאה חזון של חופש פוליטי מחשבתי ורצטן להגיע לשיוויון חברתי. מאז צעדנו דרך ארוכה וכמו הרבה רעיונות אוטופיים, המציאות באה וטפחה על ראשינו. כך קרה לרעיון הקיבוצי, כך למדינת הרווחה, כך להרבה רעיונות, שהחלו בחזון ונגמרו באסון.
השבמחקמעניין אם המחבר היה רואה ספרים עודפים על ציונות/מוסר/הלכה וכדומה עם חותמת "מיותר" גם אז היה הוגה פוסט זה?
השבמחק...ואני דווקא מצאתי שההגיגים על ימינו הם הם הליבה והראציונאל של כל המאמר. ויעידו התגובות המתלהמות והמאשימות עד כמה אמירות כאלה, מרומזות ואינטליגנטיות,נחוצות בנוף שלנו כיום. תודה לכותב ולעורך! תכלה שנה ותלאותיה תחל שנה ושפיותה.
השבמחקSometimes the librarians who make decisions about which books to keep and which to get rid of are amei arets. I was a librarian at HUC in Cincinnati for 13 years and found interesting books and pamphlet on a table for students to take. I also found a valuable item in the waste paper basket. When I asked the librarian who was in charge why she had thrown it away, she asked me if he (Maxim Gorky) was Jewish. When I said no, she said well you can take it if you want it. I did and I still have it.
השבמחקאנונימי (כמובן) שאל האם הפוסט הנפלא הזה היה מתפרסם אם היה הכותב נתקל בספר על ציונות/מוסר/הלכה. ללא כוונה, אני מניח, לפנינו ביטוי תמציתי למה שהיה לעומת מה שהווה. הציונות או ליתר דיוק המהפכה הציונית, התמודדה עם מוסר בכלל ועם ההלכה בפרט. רבים מהנושאים היום את שם הציונות לשווא, בהם גם כאלה העושים שימוש נורא (ולא יהודי לטעמי) בהלכה, אין בהם עוד התלבטויות של מוסר. מעשה עוול היו, קיימים ויהיו. אך הנורמה השתנתה ולא רק אצלנו. אור לגויים? סליחה, אל תפריע את מלאכת הגזל, סתימת הפיות וההדרה. שלום? ציונות לחלשים. תקווה? רק אצל בורא עולם. המאה התשעה עשרה שברנפלד היה חניך שלה, ביקשה את ריבונות האדם. הריבונות הזו גדושה בבעיות - רעה ממנה ריבונות האל ושליחיו עלי אדמות.
השבמחקיישר כוח על פוסט נפלא. שנה וחתימה טובה לנו בישראל ולעולם כולו. אמן.
מה חבל. כל מי שקורא את התגובות מבחין היטב שרבים מהמגיבים אינם מצויים, כנראה באווירת הימים הנוראים ועל כן רואים "צל הרים כהרים" וחותמת שנחתמה על ספרון שכל שהיא באה להעיד שממנו קיימים עותקים נוספים בספריה הלאומית נראה להם כ"מיותר". אבל מה נגיד הרי לחנך את הדור אין בידינו כח לעשות כן, להטיף אין זו כוונתנו, כל שאנו חפצים שלמרות חילוקי דעות בחברה הישראלית נלמד לשמוע ולהשכיל ללמוד וללמד כפי שלימדונו חז"לינו (דתיים ולא דתיים, מאמינים ושאינם מאמינים,שמאלנים וימנים) שתחל שנה וברכותיה ותכלה שנה וקללותיה ובבניין הארץ ננוחם.
השבמחקלא צריך להיתמם, להתבייש או לזייף. המצב כיום במדינה משול למי שנפל מקומה 50 ובקומה 30 שואלים אותו מה נשמע והוא עונה : בינתיים הכל טוב, תודה לאל!.
השבמחקצריך להיות חסר חושים וחסר בינה כדי לא לחוש שאנחנו בדיוק במצב אשלייתי כזה.
אשליה אופטית של הצלחה, קידמה ומודרניות בעוד המציאות מראה על התדרדרות במדדי הדמוקרטיה, העדר הבנת שלטון החוק והתרופפות האיזון העדין בין הרשויות השונות.
העובדה שמרבית האנשים בשאלונים טוענים שטוב להם במדינה נסמכת על ראייה קצרת טווח, חוסר רצון להיות מעט פרואקטיבי בחשיבה והתכחש למציאות. בדיוק כמו "אשליית הנופל מקומה 50". שבת שלום.
מעניין אני כנראה שייך לדור של הקומה ה- 50. למדתי בבית ספר יסודי כשבכיתה היו מעל 50 תלמידים, תיכון - הורי חסכו מפיהם כדי שיהיה מהיכן לשלם שכר לימוד, גוייסתי לצבא לשלוש שנות שירות ביחידה קרבית ועברתי את מלחמת יוה"כ ברמת הגולן (במוצב 109). שוחררתי אחרי שלוש וחצי שנות שרות (הוארך עקב המלחמה) עם מענק שרות מצחיק. את לימודי באוניברסיטה מימנתי בעבודה מהיום הראשון ללימודים ועד סיומם. אבי ז"ל היה חבר בתנועת הנוער העובד. חבר הסתדרות מגיל 17. מתנדב במשטרת היישובים, נפצע במלחמת העצמאות בקרב על מגדל צדק. מאמין גדול בערכי תנועת העבודה. אבל כשחלה ואיבד את הכרתו קרא לי מנהל המחלקה בבית החולים הסיעודי של קופת החולים של ההסתדרות ואמר לי שאין להם מזרן מתאים למניעת פצעי לחץ ושלח אותי לארגון חרדי (יד שרה) לקבל מהם מזרן כזה. אכן קומה 50. בקומה ה- 30 נכדי לומדים בכתה שיש בה 25 תלמידים לא משלמים על שכר לימוד על חינוך תיכון מקבלים מענק שחרור נאה, ושאימי ז"ל נדרשה לסיוע סיעודי לא שלחו אותי לארגון חסד. אנונימי יקר אני אכן מעדיף את הקומה ה- 30 !!
מחקשנה טובה - שום דבר לא השתנה .
השבמחקמיותר - לא צויין מדוע . לפני שנים אמרו כאשר יש מחשבים לא יהיה צורך בנייר . הגיע הזמן להעלות את כל המידע לאתרים ברשת . חופש המידע יכול לשמור על הידע האנושי וגם על הגיגיו . שמירה על אוצרות תרבות גורמת לא פעם לאובדן אוצרות . ספרים שנפגמו בגלל שמירה לקויה או שנלקחו ע"י "ממונים " על שמירתם . והאובדן לעיתים אינו הפיך .
מציע לך להרכיב משקפיים קצת יותר רציניים. המשקפיים שאתה מרכיב מראים רק חלק מסוים מהחיים (אף כי בוודאי חשוב מאד לכשעצמו) אולם מתעלמים מהיבטים אחרים שהולכים ומקצינים, הולכים ונעשים בלתי נסבלים.
השבמחקזו בדיוק טענתי.
בעבר ערכתי קטלוג בספריית הידהודית במנצ'סטר היו שם ספרים שהגיעו מגרמניה והודפסו בשנות ה20 המוקדמות.בהתיחסות למלחמת העולם הראשונה כתבו חיילים יהודים גרמנים(בגרמנית כמובן) "לחמנו כגיבורים עבור המולדת שלנו".כך היה ב1914.מי חשב אז על 1933?או על 2018?
השבמחקהושמעה כאן טענה שהימניים לא מתייחסים לגופו של עניין, מסתתרים מאחרי כינויים, ושומרים על אנונימיות:
השבמחקלכן אפרט את הלא רלוונטי בעיניי:
שמי בני קלמנזון, מרצה בחוגים להיסטוריה ולימודי ארץ ישראל במכללת הרצוג, וגם רב, ראש ישיבת הסדר, מתנחל הזוי וימני. תומך בתהליכים האנטי דמוקרטיים מבית המדרש של הבית היהודי.
במילים שלי: תומך בדמוקרטיה - בהחזרת השלטון לעם, מניעת יכולת מבית משפט לפסול חוקי יסוד ('חוקי יסוד' לא הוגדרו על ידי המחוקק ככאלו. זו הגדרה שעוצבה בעקבות השקפת עולם ספציפית).
כלומר, מאמין בצמצום בשליטתה של האוליגרכיה המערבית-חילונית (ליברלית לכאורה, ובולשביקית למעשה) והשבת האיזון בין הרשויות השונות. מאמין במשנתם של לוק והמילטון על איזון בין כוחם של הרשויות, ועל מניעת הארנק והחרב מבית המשפט.
טען המגיב הראשון: בימים 'הטהורים'הרמטכ"ל הידוע ניצל את מעמדו לנאוף בהגדרות שהיום היו נחשבות כאונס. אשמח לקבל הכחשה, או להראות שהיום ניתן לגנוב בפומבי (הכותב היה חיל בשירות סדיר כאשר נקרא בפקודה לסייע לאותו רמטכ"ל בדימוס, בהרמת מוצגים ארכיאולוגיים לרכבו) ולהישאר רמטכ"ל.
טען המגיב הראשון: בימים הטהורים התקשו אנשים שאינם מחזיקים ב'פנקס אדום' לקבל עבודה שאיננה זוטרה. הואיל ואבי עליו השלום, ששנא את מפא"י בכל לבו, החזיק בפנקס אדום, כדי שיוכל לכהן בתפקיד בכיר בתעשייה, והשביע את ילדיו לבל ידליפו את ההתבטאויות שנפלטו מפיו מחוץ לבית. בימים הטהורים הורה ראש ממשלה לפטר את ישראל אלדד מתפקיד הוראה שאותו קיבל ברשות מקומית חריגה שלא הייתה שייכת למפא"י. אשמח לדעת האם השחיתות שלנו היום מגיעה לכך?
אשמח לדעת האם המגיבים מכירים את השיר על אותו אדם צנוע שהיה לו קרוב משפחה בקרייה והוא לא ניצל אותו?
אם יש צורך - אשמח לשלוח מקורות ביבליוגרפיים בלתי תלויים בנושא זה. הנושא הזה נחקר ומוכר.
אני בהחלט נהנה מהבלוג. אמשיך ליהנות עד שפרופ' אסף החרוץ והיקר יזרוק את הדתיים והימניים מהבלוג. הוא מעריך גם מתנחלים, במיוחד מתים כמו איתם הנקין, אך כבודדים. לאיתם יש אח, היסטוריון מבריק, אינטלקטואל וימני. אשיית פייסבוק מוכרת. הוא עדיין חי. לכן הוא אויב. כי כציבור אנחנו האויב. לכל אחד יש את היהודי (הימני) שלו...
מאוד לא נהנה לראות איך השנאה מעוותת אנשים.
כדאי לדעת שמאות תלמידיי ואלפי בוגרי הישיבה שלנו, הקוראים התבטאויות כאלו,מגיבים באגרסיביות נגדית. חשבו על זה.
אוסיף עוד: בתור ימני פרימיטיבי לא הצלחתי להבין מה הקשר בין העובדה שראש ממשלה נחקר בהקשר למיליארדים הקשורים לביטחון לבין שחיתות. האם זו לא הוכחה שהמדינה איננה מושחתת? מה גם שככל הזכור לי - הגורמים החוקרים טרחו לחזור ולהדגיש שהוא אינו חשוד בפרשיה זו.
מחקאשמח גם לדעת אם זו הייתה דעת המגיבים גם על הפרשיות שנקשרו ברבין, אברהם עפר, אשר ידלין, אולמרט ואחרים שלא היו יקירי הימין?
לרב בני קלמנזון היקר,
השבמחקשנינו 'אין אדם משים עצמו רשע', ולמה תגדיר עצמך 'מתנחל הזוי'? היית יכול לומר את אשר על לבך גם בלי זה...
אומר אפוא אני את אשר על לבי, בבחינת 'אדברה וירווח לי':
1. האם מצאת מישהו בין 'הסמולנים ההזויים' שמצדיק, ולו ברמז או בעצימת עיניים, את חטאיהם של מנהיגי ישראל בדור הקודם או הנוכחי? האם מישהו ניסה או מנסה 'להלבין' את גנבותיו של אשר ידלין, את פרשת הדולרים של לאה רבין? את ניאופיו (ככל שהייתה בהם עבירה על החוק) או גניבותיו (המוכחות) של משה דיין שאליו רמזת? מפלגת העבודה הקיאה מקרבה את פואד בן-אליעזר, שלי יחימוביץ זרקה את האלוף אורי שגיא שנחשד בהטרדה מינית, והמפלגה כולה מפנה עתה עורף לאיתן ברושי מסיבות דומות. בליכוד לעומת זאת, יש תמיכה פומבית ומתעצמת בדוד ביתן המושחת, באורן חזן הסרסור וכמובן בבנימין נתניהו השקרן (אין כלום).
2. מערכת המשפט של המדינה אינה מושלמת - הרי זה ברור - אבל היא המחסום האחרון בפני אנרכיה של איש את רעהו חיים בלעו. היא העמידה לדין, ואף הכניסה למאסר, נשיא, ראש ממשלה, רב ראשי, שרים וחברי כנסת, ראשי עיריות, רבנים, גנרלים ומושחתים מכל המפלגות, ללא הבדלי מפלגות ועֵדות. האם גם אתה חושב שבית משפט כזה הוא סניף של מרץ?
3. ונניח שאתה צודק והימים ההם היו אפלים וקודרים ולא 'טהורים'. האם מה ששנוא עליך תעשה לחברך? בן גוריון ניסה לפטר את שייב, אך מי שעמד לצדו של שייב ומנע זאת היה בית המשפט המשוקץ. מערכת החינוך והתרבות בראשות בנט ורגב רודפת, מפטרת וממררת את חייהם של כל אלה שלא חושבים כמותם ולא מתיישרים עם רוח המפקד. ארגונים אזרחיים כמו 'התנועה לזכויות האזרח, 'שוברים שתיקה' ו'הקרן החדשה לישראל' נרדפים ומושתקים. האם זה מה שצופן לנו העתיד? כשהימין בשלטון ארגוני שמאל נרדפים, וכשהשמאל יהיה בשלטון - הוא ירדוף ארגוני ימין?
4. מדוע לא שמענו ואיננו שומעים אף קול רבני צלול בפרשות השונות שמעסיקות אותנו? האם לרבנים כמוך וכמו חבריך אין מה להגיד בשאלות כמו החייל היורה בחברון שהרג מחבל פצוע ובית המשפט פסק כמה פעמים לובתו? האם אין שום מגבלה מוסרית על חיילי צה"ל ומותר להם הכל רק בגלל שזה יהודים-ערבים? והאם למתנחלים או לימנים אין קול מוסרי בשאלות כמו חוק הלאום של בא אלא כדי לסכסך בין קבוצות שונות בחברה הישראלית?
5. מדוע לא שומעים מכם מילה על הפרשות האין סופיות הנקשרות במשפחת נתניהו ובהתנהגותם הנלוזה - הבן ההולל, הרעיה המוטרפת, הבעל שחשוד לכאורה, רק לכאורה כמובן, אבל מוקף בוודאות בחבורה מופקרת של סוטי מין ומטרידים, שלושה עדי מדינה ועוד ועוד. מדוע על כל אלה לא שמענו אף אמירה מוסרית מפיכם?
6. 'פרופ' אסף החרוץ' לא זורק ולא יזרוק מהבלוג אף אחד. ואחרי שקראתי מה כתבת עליי יש לי רושם שאתה לא ממש מכיר אותי. להגיד שאני מעריך רק מתנחלים בודדים, ובמיוחד מתים, זו כבר נבזות. איך הצלחת לקשור לכל זה את איתם ואת יגיל הנקין - לא אבין... הנה עובדה שאני מעריך אותך וגם את תלמידיך.
גמר חתימה טובה.
פרופסור אסף היקר ,
מחקראשית אני מביע צער על תגובתו הקשה של הרב קלמנזון. נראה שהוא באמת לא מכיר אותך .
ייתכן מאוד שתגובתו הקיצונית נובעת מכך שהוא חש שב"מציאות" התקשורתית הוא
וחבריו ("המתנחלים") לא קיימים כלל. ואם הם קיימים - הרי זה רק לגנאי.
אתה שואל הכיצד זה אין לימנים או למתנחלים קול מוסרי בשאלת חוק הלאום
"שלא בא אלא כדי לסכסך בין קבוצות שונות בחברה הישראלית".
ובכן , קראתי את דבריהם של שניים מיוזמי החוק , ישראל הראל ואבי דיכטר.
לא נראה מדבריהם שום שמץ של כוונה "לסכסך בין קבוצות שונות ..".
לכן נראה שאתה קובע קביעה שכוונת החוק היא זדונית - ומתרעם למה אני לא מסכים לדעתך (אני לא רב ולא מתנחל ) .
בכלל , היתה כתבה יפה ונעימה - חבל שהתגובות גלשו למחוזות
הוויכוח הפוליטי.
פרופ' אסף היקר,
מחקעקב הימים הנוראים לא גלשתי בבלוג
מקבל בהחלט כמה מהערותיך ומתנצל עליהם.
אנשי הימין אכן חשים איפה ואיפה בשיפוט הציבורי - תקשורתי, אך אם יתברר שאין כאן איפה ואיפה, המכונה בשפה משפטית הגנה מן הצדק, תגלה שהרוב רוצים לנקות את המחנה שלהם. ואם ראש הממשלה פשע הוא יסיים להערכתי את שליחותו הפוליטית.
אכן טוהר המידות במחנה שלי, חשוב לי יותר מטוהר המידות במחנות אחרים. אני מזכיר שהבית היהודי התייחס לאירוע המינורי יחסית של ינון מגל בחומרה ובאסרטיביות. הייתי שותף לפורום הרבנים שניסה להשיג קשר כלשהו עם המתלוננות האנונימיות על ניסן סלומיאנסקי, ולא הצליח לאתר קצה חוט.
לטעמי, הרשומה המרגשת והנודעת ללב מכל מה שהתפרסם בעונ"ש היתה רשומת ההספד על איתם הנקין נבג"מ. היא הביעה אהבה, הערכה ויגון עמוק על אבדן איש סגולה.
השבמחקבמיקרוסקופ אלקטרוני סוקר לא נתן להבחין בה אבק הטיה פוליטית.
חתימה טובה!
חייב לציין שאינני מלומד כמו פרופ' אסף או כמו הרב קלמנזון ויחד עם זאת מוזר בעיני לראות את דו-שיח החרשים המתנהל כאן: כל צד מאשים את הצד השני באטימות, קיצוניות ושנאה. לולא זה היה עצוב זה היה יכול להיות מצחיק... שמא ערב יוה"כ הוא הזדמנות לעשות חשבון נפש אמתי ונוקב ולא להכות על חזה הזולת?
השבמחק