שלום עליכם שלי

מאת פּוּצ'וּ

לפני כעשרים וחמש שנים נסעתי לארה"ב לכנס בינלאומי של סופרי ילדים (IBBY). הייתה זו ההזדמנות להגשים את חלום נעוריי ולעלות על קברו של שלום עליכם הנערץ עלי.

את שלום עליכם גיליתי בחופש הגדול של כיתה ו'. באותו חופש הלכתי עם אמי אל בת-דודתה, דורה לבית שכטר. טובה, בתה של דורה, שהייתה לימים חובשת קרבית בחטיבת פלמ"ח-הראל, הייתה בת גילי ואני אהבתי לבוא אליה כדי לטפס ביחד על עצים. באותו זמן טובה לא הייתה בבית. חיכיתי לה שתבוא, ובינתיים, מאפס מעשה, הסתכלתי בארון הספרים של שמואל שכטר, אביה של טובה, שהיה מחלק חלב במקצועו, אך גם איש אשכולות שהרבה לקרוא ספרים. הספר ששלפתי באקראי מתוך הארון נקרא 'חיי אדם', ושם מחברו, שמאוד מצא חן בעיניי, היה 'שלום עליכם'. מיד התיישבתי לקרוא ואחרי חצי שעה, כשטובה הגיעה, כבר לא יכלו להוציא אותי לחצר. 

מה שכל כך אהבתי היה ההומור, שעד אז לא ידעתי מהו, וסגנון הכתיבה, שהיה אחר מכל מה שהכרתי קודם. אותו חופש גדול כבר לא הוקדש לים או לכדורגל, אלא לקריאת כל כתבי שלום עליכם, שכללו אז שישה או שבעה כרכים, בתרגומו של חתנו, יצחק דב ברקוביץ.

גלויה בהוצאת 'יהודיה' (רובינזון), סטניסלבוב, בערך 1910 (אוסף שבדרון; הספרייה הלאומית)

הבקיאים בכתביו של שלום עליכם יודעים שספרו האוטוביוגרפי חיי אדם – שנקרא במקור ביידיש בשם פונ'ם יריד (מן היריד) – לא הסתיים כפי שתכנן המחבר. שלום עליכם, שכבר שכב על ערש דווי בביתו בניו יורק, לא הספיק להשלימו קודם מותו בשנת 1916. ואני, הילד הקטן מתל אביב, קראתי בכאב לב את השורות המחורזות שביקש שלום עליכם בצוואתו לחקוק על מצבתו:

איש יהודי פשוט היה, 

יהודית כתב, לשמח, 

לבב המון העם ונשיו – 

פה נטמן סופר מבדח. 

רק מאוחר יותר הבנתי שאת השורות הללו הוא כתב ביידיש, וחתנו ברקוביץ הוא שתרגם אותן.  

מאז חלמתי להגיע יום אחד לקבר ולראות אם השיר אכן כתוב על המצבה ואם הוא חקוק ביידיש, שפת הכתיבה והדיבור של שלום עליכם, או בעברית, כנהוג על מצבות יהודיות. 

וכשהגעתי לניו יורק ושאלתי איפה קבור שלום עליכם, אף יהודי לא ידע להגיד לי. נסעתי במיוחד לקונסוליה ושאלתי את נעם סֶמֶל, שהיה אז נספח התרבות. נעם ידע לספר לי הרבה דברים, אבל את מיקומו של הקבר הוא לא ידע. לעומת זאת ידע לכוון אותי אל יהודי אחר שבטח יידע. להפתעתי גם יהודי זה לא ידע, אבל הוא ידע לתת לי את מספר הטלפון של הסופרת בֶּל קאופמן, נכדתו של שלום עליכם (בל נפטרה בשנת 2014 והיא בת 103!; ראו עליה: 'נכדתו של שלום עליכם מספרת', בלוג עונג שבת, 23 באוקטובר 2011). 

היא אכן ידעה ואמרה לי שהוא קבור ב'הר הכרמל' שברובע קווינס. באותה הזדמנות סיפרה לי שיש בניו יורק כמה בתי קברות וכולם קרויים על שם הרים: הר נבו, הר הכרמל ועוד כמה. לפני שגמרנו את השיחה ביקשתי רשות לשאול עוד שאלה אחת שהציקה לי. מדוע ביקש שלום עליכם שיכתבו על מצבתו את השורות הללו: 

ועת העולם מילא שחוק פיו, 

צהל, מחא לו כפים, 

בכתה נפשו במסתרים – 

עד אל עליון בשמים!

– 'למה הוא בכה האיש המצחיק הזה?', שאלתי.

נדמה לי שגם היא בכתה, כי לקח זמן עד שענתה לי.

–  'מאז שבנו מיכאל נפטר, הוא כבר לא היה אותו אדם. לאן שהלך – כך אמר לי אבא – הלך אתו גם הארון של מישה'.

----

נהג המונית ידע איפה זה קווינס, אבל לא שמע על בית הקברות 'הר הכרמל'. הוא היה צריך לעשות כמה טלפונים עד שהצליח להביאני למקום. הקבר של שלום עליכם היה קרוב לשער הכניסה. ניכר ששמרו עליו והמצבה נראתה מטופחת ונקייה, כמו חדשה. כבר מרחוק הבחנתי שהשיר כתוב בשפת יידיש והתאכזבתי. מצבת האבן של אשתו הייתה צמודה לשלו ועליה כתוב שמה האמיתי אָלגאַ ראַבינאָוויץ, בעוד שלום עליכם חרוט בשמו הספרותי בלבד, מתוך הנחה שבשמיים בטח מכירים אותו בשם זה. ברגע האחרון, לפני שעזבתי, פניתי להקיף את המצבה ואז אורו עיני. על גב המצבה חרוט כל השיר בשפה העברית, בדיוק כפי שברקוביץ תרגם אותו. 

נרגעתי.

פוצ'ו ליד מצבתם של שלום עליכם ורעייתו אולגה (נהג המונית מימין)

______________________

אמר העורך: בקרוב תתפרסם כאן רשימה מפורטת פרי עטי על קורותיו של שלום עליכם באמריקה ומקומות מגוריו, על לווייתו, על צוואתו ועל גלגולי מצבתו.