ביזיון בקִבְרוֹת המכבים

צילומים: דוד אסף

משנכנס כסלו שואלין ודורשין בהלכות החנוכה. לקראת החג הממשמש ובא החלטתי לסטות מדרך המלך מירושלים לתל אביב (כביש 443) ולסור לביקור קצר באתר הבדוי המכונה 'קברות המכבים'.

לא קברות ולא מכבים. כבר עשרות שנים חלוקים החוקרים היכן היו קברים אלה שתועדו בספר מקבים, ומספר הצעות הזיהוי כמספר החוקרים. אבל לכאן הגיעו בשנת 1911 תלמידי גימנסיה 'הרצליה' באחד מטיוליהם. הם החליטו שזהו המקום והפכו את הטיול לשם למסורת שנתית (ראו: מוּלי בְּרוּג, 'הגימנסיה "הרצליה" מגלה את קברות המכבים, 1911-1907: לחקר עיצוב של זיכרון קיבוצי וזהות לאומית', עיונים בתקומת ישראל, 20,  2010, עמ' 192-169).

תלמידי גימנסיה הרצליה בטיול למודיעין, 1913 (אוסף גימנסיה הרצליה, מס' 0152; ביתמונה)

מאז ואילך הפך אתר סמלי זה מוקד משיכה לטיולי חנוכה עבור בתי ספר ותנועות נוער, ומכאן גם יוצא 'מירוץ הלפיד' של תנועת מכבי הצעיר.

מרוץ הלפיד, 1949

בארכיון המדינה השתמר סרטון קצר של 'יומני כרמל' (ללא קריינות), שתיעד את מירוץ הלפיד בחנוכה תשי"ב (5 בינואר 1952). ממתק למורעלי נוסטלגייה (בהמשך אפשר לראות גם את ייבוש ביצות החולה, חידושים ונפלאות בבית החרושת 'שמן', ויומן חדשות קצר):



'קברות המכבים' נמצאים בצד הישראלי של גבול שביתת הנשק עם ירדן משנת 1949, בלב יער ענק שנטעו אנשי הקק"ל בשלהי שנות השישים.

היער משתרע על פני מאות דונמים ומגיע עד שמורת 'נאות קדומים' שממערב ויער בן שמן שמצפון. זהו 'יער החלוץ', שניטע בסוף שנת 1969, לציון יובל חמישים שנה לייסוד תנועת 'החלוץ' ברוסיה (1919). הרוח החיה מאחורי מפעל זה היה שלמה תמיר מקיבוץ תל יוסף, איש רב מעש ובעל חזון, שיזם את נטיעת היער וחיזר על פתחי נדיבים ומשרדי ממשלה עד שאסף את הכספים הנדרשים. היער עצמו כולל עשרות חלקות משנה ('חורשות'), שנקראו על שם אישים דגולים, מקצתם שכוחים, כמו יוסף ברץ ורעייתו מרים, שהיו ממייסדי דגניה א', או העיתונאי דן פינס, שהיו פעם מנהיגי 'החלוץ' והיום מי זוכר את שמם...

ויש גם חורשות על שם לוי אשכול ודוד ופולה בן גוריון.

כאן, בשולי ה'יער', אמורים להימצא גם ה'קברים'.

חיפשתי וכמעט לא מצאתי. השילוט אל הקברים מועט עד לא קיים והמקום עצמו שומם ודל. אין הסברים, אין כלום.

והעיקר הוא, שאין בכלל קברים, ואפילו לא משהו שמזכיר קברים... האם עובדים עלינו בעיניים?

הדבר היחיד שמוצג לעיני המבקרים הוא גוש סלע מעובד שעליו נקבע שלט המכריז 'קברות המכבים' – לא נוי לו ולא הדר לו. כמה מתושבי יבנאל שביקרו במקום קשקשו עליו את שם מקומם, וגם את שמותיהם ושמות אמותיהם. על פי הגרשיים שבאותיות 'אל' והדרך החסידית של רישום השמות, אני מנחש שאלו הם חסידי הרב אליעזר שלמה שיק, שהפכו את המושבה הגלילית יבנאל ל'עיר ברסלב'. הם רואים, כנראה, בשלט המסכן הזה שריד של קברי קדושים...

כמה חלוקי אבן קטנים הונחו למראשות השלט, כדרך שנוהגים יהודים להניח על מצבות המתים.

המשכתי הלאה, מרחק של כמה עשרות מטרים, אל אתר הזיכרון המרשים המנציח את חללי הקרבות שהיו באזור זה במלחמת העצמאות, וכן את הנופלים בני היישובים שבאזור.

האנדרטה נבנתה בשנת 1981 והיא כוללת קיר בטון ארוך, שאליו הוצמדו לוחות שיש ועליהם נחקקו שמות הנופלים. מול הקיר הוצבו שבעה מבני בטון משולשים, שמייצגים באופן סמלי את שבעת קברות המכבים שאותם בנה שמעון החשמונאי בצורת פירמידות, להוריו, לארבעת אֶחיו ולו עצמו – כך לפחות על פי התיאור בספר מקבים א, יג 30-25 (בתרגומו של אברהם כהנא):

וישלח שמעון ויקח את עצמות יונתן אחיו ויקברוהו במודיעים עיר אבותיו: ויספדו לו כל ישראל מספד גדול ויבכו אותו ימים רבים: ויבן שמעון על קבר אביו ואחיו יגביהו למראה באבן גזית מפנים ומאחור: ויעמד שבע פירמ[יד]ות אשה לעומת אחותה לאב ולאם ולארבעת האחים: ולהן עשה מלאכת מחשבת ויעמד מסביב עמודים גדולים ויעש על העמודים חליצות לשם עולם ועל יד החליצות פיתוחי אניות להראות לכל יורד הים: זה הקבר אשר עשה במודיעים עד היום הזה.

המתחם עצמו מוקף בעצי ברוש, אורן וזית, הקרקע מיושרת ומהודקת, מוכנה לקלוט טקסי זיכרון ומסדרים חגיגיים. בסך הכל נקי ומסודר.

אך כשנפניתי לקיר הזיכרון חשכו עיניי!

מילא הפרות, שמסתובבות חופשי בשטח מבלי רועה ובאין עוצר, ומטילות את גלליהן בכל מקום. אבל השיש שהודבק לקיר הבטון ועליו נרשמו שמות החללים שנפלו כאן, הרוס, מנופץ ומנותץ, כאילו באו לכאן צאצאיהם של החשמונאים, הרסו את המבנה הטמא, ניפצו את חומות מגדליי, אך מנותר קנקנים לא נעשה נס לשושנים.

קשה לדעת מי הם הברברים שהרסו את המתחם, מה גם שלא עשו את מלאכתם נאמנה והותירו לא מעט מן האנדרטה המקורית על כנה. השברים עצמם מגובבים על האדמה ואין מי שיאספם וישקם את המקום שטומא בידי בני עוולה.

הנה כמה תמונות שצילמתי שם. אם יש מישהו מבין הקוראים שיש לו קשר עם אנשי האגף להנצחת החייל במשרד הביטחון, אשמח אם יפנה את תשומת לבם לביזיון.