יום שישי, 3 באוגוסט 2018

גילוי: נחשפה מצבת קבורתה של אסתר, אמו של ש"י עגנון

בית הקברות היהודי בבוצ'אץ' (צילום: בוריס חיימוביץ, עמותת יהדות גליציה ובוקובינה)

בבית העלמין היהודי של בוצ'אץ' (Buczacz), עיירת הולדתו של ש"י עגנון (היום באוקראינה), עושה בימים אלה משלחת מחקר מטעם עמותת יהדות גליציה ובוקובינה, בראשותם של חוקר האמנות היהודית ד"ר בוריס חיימוביץ וההיסטוריון ד"ר איליה לוריא. חברי המשלחת, רובם תלמידי המכללה האקדמית הרצוג, מנקים, חושפים ומתעדים את המצבות הרבות הפזורות שם.

כל מי שביקר בבתי קברות יהודיים באוקראינה יודע במה מדובר. בדרך כלל בתי הקברות הללו מפוזרים על פני שטח נרחב (בית הקברות של בוצ'אץ' נמצא על ראש גבעה) ויש בתוכם לעיתים מאות רבות של מצבות, מקצתן עומדות, מקצתן נטויות על צדן ומקצתן שקועות באדמה. אין צריך לומר שלא כולן השתמרו במצב שמאפשר קריאה וזיהוי. זאת ועוד, אדמתה הפורייה של ארץ זו מצמיחה בכל חורף מחדש עצים ושיחים, ובקיץ קוצים ודרדרים, לעתים בקומת אדם. הליכה בשבילי בית הקברות היא לפעמים משימה קשה, טובענית ותובענית.

חברי המשלחת של 'עמותת יהודת גליציה ובוקובינה' ביראו את עשבי הפרא וניקו את בית הקברות של בוצ'אץ', והיום הוא ערוך ומוכן לקבל את פני המבקרים.

את בית הקברות הזה תיאר עגנון בספרו אורח נטה ללון (נדפס לראשונה ב-1939). עלילתו של רומן זה נרקמה בעקבות ביקור שערך בבוצ'אץ' בקיץ 1930 ובו פקד בין השאר גם את קברות הוריו:
בית הקברות שלנו שופע ועולה, שופע ויורד, וכל שיפועיו מלאים קברים שנושכים זה בזה ... ממש קבר בקבר מגיע ... שכבר נתמלא בית הקברות ולא נשתייר בו מקום לקבר חדש. 
מהלך אני בין הקברים ואיני חושב מאומה ... פניתי אצל קרובי שנפטרו. תחילה הלכתי אצל הרחוקים ואחר כך אצל הקרובים, ואחר כך אצל הקרובים ביותר, כדי שיודיעו את אבא ואמא ולא יפוג לבם פתאום. 
יש חוששים לילך אצל קברות אביהם ואמם ביום אחד, והדין עמהם, שכשהלכתי אצל קבר אמא היו עיני יפות, וכשהלכתי משם אצל קברו של אבא היו עיני סמויות מחמת הדמעות. 
אני לא עמדתי בשעת פטירתו של אבא ולא עמדתי על קברו כשהעמידו לו מצבתו. חקוקים באבן הצהירו החרוזים הללו, לא ניכר מהם הדמעות שבכיתי עליהם בשעת עשייתם. עכשיו ניכרות הן הדמעות ולא ניכרו החרוזים (עמ' 83-82).
ש"י עגנון, הבן הבכור של משפחת צָ'צְ'קֶס, עזב את בוצ'אץ' סופית באביב שנת 1908 והגיע לארץ ישראל ביוני של אותה שנה. כאשר מתה עליו אמו, ב-2 באפריל 1909, הוא כבר גר ביפו ומובן שלא היה יכול לחזור ללווייתה. עגנון שב לבוצ'אץ רק בקיץ של שנת 1913, כאשר גר בברלין (אליה הגיע באוקטובר 1912). זה היה ביקור קצר ובו ביקש עגנון לסעוד את אביו החולה ששכב על ערש דווי. עגנון שב לביתו בברלין והאב מת זמן לא רב אחר כך, ביום שבת, ט"ו בחשון תרע"ד (15 בנובמבר 1913). עגנון לא הספיק להגיע ללווייה, אבל נשאר בבית הוריו למשך ימי השבעה. אפשר לשער שבאותם ימים נסערים גם חיבר עגנון את האפּיטָף שייחרת לימים על מצבת אביו.

בספרו חיי עגנון (שוקן, תשנ"ח, עמ' 100) ציטט דן לאור מכתב ששלח עגנון לחוקר הספרות פ' לחובר:
ימים קשים ורעים היו לי הימים ההם, אבי חלה ומת ואני לא זכיתי לענג את נפשו הטהורה וגם להלויה לא באתי אלא לאחר ההשכבה. בן נ"א היה במותו וכל ימיו היה מעוטר בתורה וביראת שמים טהורה ובנימוסין. שבעה חודשים שכב על ערש דוי בכאב וצרות ויסורין ודאגות ואיש לא ידע את נפשו החתומה. מספד גדול עשו לו בני העיר אשר כמוהו לא נעשה עוד בבוצץ זה דור.
א. מצבתו של האב, שלום מרדכי צ'צ'קס

מצבתו של האב, שלום מרדכי טשאַטשקיס, שעגנון העיד על עצמו כי הוא זה שעשה את חרוזיה ('שבכיתי עליהם בשעת עשייתם'), התגלתה כבר לפני שנים רבות. למיטב ידיעתי, אף פעם לא פורסם נוסח המצבה בכתובים, למרות שמדובר בשיר הספד פרי עטו של עגנון.

הנה מצבתו של האב, קדם ואחור:

צילום: דוד אסף (2005)
צילום: בוריס חיימוביץ (2018)

וזה החלק האחורי, שעליו נחקק: 'שלום מרדכי טשאטשקיס'.

צילום: ברוך גיאן

וזה נוסח המצבה, כפי שכתבוֹ ש"י עגנון וככל שניתן לקראו (ראשי התיבות סומנו כמקובל אז בנקודות מעל האותיות):

כתר תורה

פ"נ [פה נטמן] הרב החה"ש [החכם השלם] ר' שלום
מרדכי בן הר"ר [הרב ר'] צבי ארי'[ה] הלוי 
ז"ל בן נ"א בחייו
נפ'[טר] בש"ק [בשבת קודש] ט"ו מרחשון תרע"ד
תרעד הדמעה בעין
תרעד באשר היא שם
כי מה דמעת אנוש
לנפש עמקה מים
היסופר בקבר חין נפשו
וארכה מארץ מדתו
על חכם שהלך לעולמו
ואין לנו תמורתו
יגידו שמים צדקו בקדש
שם צדיקים יחסיון
יתענג על נעם העליון
ומלאכים עלינו יבכיון
תנצב"ה

ידידי ורעי הסופר והחוקר חיים באר, הפנה את תשומת לבי לפרט מעניין: שם המשפחה טשאַטשקיס אינו נזכר בנוסח המצבה, אולי משום שבאותה עת כבר התפרסם עגנון בשמו העברי החדש.

// על מקור השם טשאטשקיס, על גלגולי השם עגנון ועל הבלעדיות שעגנון דרש על שמו, ראו ברשימותיי בבלוג עונג שבת: 'עוללות מכרם עגנון: בשבי הלגיון; השם שלי ורק שלי', 6 במאי 2016;  'עוללות מכרם עגנון: למען השם', 20 במאי 2016.//

ב. מצבתה של האם, אסתר צ'צ'קס

אם מצבתו של האב הייתה ידועה, הנה מצבתה של האם, אסתר צָ'צְ'קֶס (לבית פַארב), הייתה עד כה סמויה מן העין. השבוע נחשפה המצבה בידי חברי המשלחת. זהו גילוי חשוב ומרגש לאוהבי עגנון ויש בו גם כדי לאמת ולהפריך מעט מן הידוע לנו עליה.

מסיבות שאינן ברורות נקבר האב בשורת הלוויים, מרחק של כמה עשרות מטרים מקבר אשתו, שנפטרה ארבע שנים לפניו ונקברה בצד הדרומי-מזרחי של בית הקברות. מי יודע, אולי כבר לא היה מקום פנוי בסביבת קברה?

הנה אפוא המצבה שהתגלתה שלשום ונוסחה:

צילומים: בוריס חיימוביץ

פ"נ [פה נטמנה] מ[רת] אסתר טשאטשקיס
בת הישיש המופלג ה"ה [הרב החשוב]
יהודה פארב הכהן נ"י [נרו יאיר]
נולדה בצום אסתר התרכ"ו [1866]
ונפטרה בי"א ניסן התרס"ט [1909]
ארבעים ושלש ימי שנותיה
ספדו וקוננו לימי עלומיה
תמימה היתה זכה וישרה
רבת חן ויעלה תפארה
בארה צדקה דרכה נתיבה
רחמה נפשות ברוח נדיבה
ילדיה חנכה בכשרון תבונה
הורות אתהם תורה ואמונה
ותהי עקרת הבית כהלכה
דלים חננה אביונים תמכה
הלא לעד זכרה לברכה
תנצב"ה 

אין אנו יודעים מי חיבר את האפִּיטף; מן הסתם לא היה זה עגנון הצעיר (אז בן 22) שלא היה אז בסביבה. אפשר לשער שהטקסט הוא פרי עטו של הבעל האלמן, שלום מרדכי צ'צ'קס, שהצניע את עצמו עד כדי התבטלות. הוא הסתפק באזכורו של יהודה פארב, אביה הישיש של רעייתו שהיה עוד בחיים (אגב, מצבתו של הסבא טרם אותרה), ובאזכור ילדיה (חמישה במספר), שאותם חינכה בכישרון תבונה. את עצמו לא הזכיר כלל, לא בשמו ולא בעצם קיומו.

הטקסט עצמו מחורז (שנותיה-עלומיה; נתיבה-נדיבה, וכן הלאה) וראשי השורות הן אקרוסטיכוניות: אסתר בר [בת ר'] יהודה.

מן המצבה אנו למדים קודם כל על ימי שנות חייה. בעוד ששנת מותה הייתה ידועה, שנת לידתה הייתה עמומה (דן לאור שיער כי נולדה ב-1864 או 1865; ראו חיי עגנון, עמ' 20). עתה אנו יודעים כי נולדה ב-1866 ומתה בת ארבעים ושלוש – גיל צעיר גם במושגים של אז. היא מתה ככל הידוע ממחלת לב.

ועוד מתברר כי השם אסתר הוענק לה משום שנולדה בתענית אסתר. שבחיה האחרים הם אופייניים לכיתובים רבים על מצבות נשים צדקניות בישראל, שמספידיהן שיבחו אותן בעיקר בתמימותן, ביושרן, במסירותן ובמידת הצדקה שניחנו בה.

עגנון, שהנציח את אביו שלום מרדכי בשמו של בנו (שנקרא לימים חמדת על פי רצונה של רעייתו), לא יכול היה להנציח את שמה של אמו, שכן שמה של אשתו היה גם כן אסתר (לבית מרקס). בתו הבכורה זכתה אפוא לשם אמונה, שמזכירה את שם האם לפחות באות הראשונה.

עגנון עצמו לא הִרְבה לכתוב על אמו באופן ישיר, אך העיד על עצמו שבסיפורים רבים דמותה הייתה מול עיניו. בדברים שנשא בשנת 1938, ביום הולדתו החמישים, אמר:
על אמי מורתי אסתר בת רבי יהודה הכהן פארב לא אתעכב כאן. בסיפורים רבים וחיבורים העליתי את זכרונה. בדמי ימיה מתה עלי אמי, כבת ארבעים שנים היתה במותה, ועדין אור נשמתה מאיר לפני במיתתה כבחייה. ואם אלף אמהות טובות אצייר – מעשיה הטובים יאירו עליהן מאורה (מעצמי אל עצמי, שוקן, תשל"ו, עמ' 26).
ואכן דמות האם הונצחה בכמה מיצירותיו של עגנון, כפי שזיהה אותן החוקר והביבליוגרף אברהם יערי שגם הכיר היטב את עגנון:
אמו היתה אשה עדינה, ענוגה וחולנית, ובקיאה בשילר. אותה מתאר עגנון במקצת בסיפוריו 'צפורי', 'המטפחת', היא שעמדה לפניו כשתיאר את איידילי ב'הנדח' ולאה ב'בדמי ימיה', ובכלל כל הנשים העדינות בסיפוריו. 
('ש"י עגנון [כ"ה שנה לעליתו וליצירתו]', ספר השנה של ארץ ישראל לשנת תרצ"ד, עמ' 282-275)
ועוד הערה לסיום: ש"י עגנון מת כידוע בשנת 1970 ונקבר בהר הזיתים. על מצבתו שלו צוין רק שם אביו ולא שם אמו. בכך המשיך עגנון את המסורת האשכנזית שבה על פי רוב מציינים על המצבה רק את שם האב.

ויקיפדיה
____________________

תודתי לד"ר איליה לוריא, שדיווח לי על הגילוי, ולחיים באר ורוחמה אלבג, שותפיי למסעות הספרותיים.

14 תגובות:

  1. לענ"ד יש לפתור את הקיצור החה"ש - החכם השלם, כשם שהמלה "חכם" מופיעה במצבה [ולימים אולי בתקבולת הפוכה או ניגודית: "פרופסור גמור"]. גם את ראשי התבות ה"ה במצבה השנייה ראוי לפתור בתארים מכובדים יותר מאשר הרב החשוב, כגון: הרב החכם, הרב החסיד וכדומה. יתכן שה"ה מלמד על התלבטות בניסוח.

    השבמחק
  2. האם נעשה רישום של שמות "שחולצו" מן המצבות שהתגלו?

    השבמחק
  3. כמה הערות:
    מצבת האב - שם המשפחה נחקק על הצד השני, וזה "יותר ממספק". בפרט ששמות משפחה לא שיחקו תפקיד מרכזי כ"כ אלא מול השלטונות.
    מצבת האם - בעלה אמנם לא הוזכר, אבל זה לא נראה לי חריג, לא הייתי מסיק מזה תכונות כאלה או אחרות.
    השם אסתר - צריך עדיין לבדוק אם לא נקראה ע"ש סבתא כלשהי, מועד הלידה יכול להיות מקרי.
    מיקום המצבה - השערה בלבד - יתכן מאוד שבהיותה בת לכהן, נטמנה אסתר בקצה בית העלמין, על מנת לאפשר לבני משפחתה שלא יכלו להיכנס לבית העלמין להשקיף על מצבתה מבחוץ..

    תגלית מדהימה!!

    השבמחק
  4. אכן מדהים ומעניין.חופשה נעימה לעונ"ש

    השבמחק
  5. החה"ש = החכם השלם. ראשי תיבות מקובלים מאד בעבר.

    שם המשפחה כן נחקק על המצבה מאחוריה, זה לא בגלל פרסום שמו של עגנון אלא בגלל היחס היהודי לשמות משפחה כאמצעי זיהוי סתמי. לכן, בהינתן שם המשפחה לזיהוי על גב המצבה, היה פחות חשוב לדחוף אותו גם על המצבה. השם היהודי המקורי הוא (שם האדם) ב"ר (שם האב).

    השבמחק
    תשובות
    1. שו"ר שכבר עמדו חכמי המקום בכל מה שהעירותי. הלכו בו הנמושות, ודברי מיותרים.

      האנונימי הקודם

      מחק
    2. חבל שירון פדהצור אינו מבחין בין כהן ללוי במסורת ישראל.
      נכון שכל כהן הוא לוי אבל - לא כל לוי הוא כהן!

      כהן מנוע מלהיכנס לבית קברות - אבל על לוי אין אותן מגבלות.

      מחק
    3. לאנונימי, קרא שוב בבקשה. חבל להגיב ללא טעם, חבל שבעתיים על דרך הארץ.

      מחק
  6. לעניין מצבת קברה של אסתר, אמו של עגנון, ראו את מכתבו של עגנון לילדיו שנדפס בספר אסתרליין יקירתי, עמ' 187:
    לייפציג תענית אסתר תר"צ יום ב' יג אדר 30. 3. 13
    ילדי אהובי נפשי אמונה תחיה וחמדת יחיה. היום יום הולדת של אמא תחיה. ודאי אתם שמחים הרבה בשמחה זו ובוודאי ברכתם אותה בברכות טובות. מה מתנה נתתם לאמכם תחיה? מה נתת לה אמונה? ומה נתת אתה לה חמדת? אני יודע מתנה אחת ובמתנה זו אמא תשמח בה. להגיד לכם מה היא אותה מתנה? להיות ילדים טובים. לשמוע בקול אמא ולעשות מה שהיא מבקשת מכם. מה דעתכם, הצדקתי? צדקתי.
    אחרי קריאת המגילה אלך אצל דבורה דודתכם. בת יש לה ואסתר שמה והיום יום הולדת שלה, אסתר היא נקראת על שם אמי אסתר שאף היא נולדה בתענית אסתר.
    ראו זה פלא אמכם אסתר תחיה נולדה בתענית אסתר, ואמי אסתר עליה השלום נולדה בתענית אסתר, ואסתר בת דודתכם דבורה נולדה בתענית אסתר, ויש לי דודה בעיר וינא אסתר שמה וגם היא נולדה בתענית אסתר, וכולן נקראות על שם אסתר המלכה. כל בנות ישראל מלכות הן, אבל אמכן אסתר היא באמת מלכה, כך שמעתי מאשה אחת תימנית אסתר שמה שאמרה כל אסתר היא אסתר אבל אסתר שלך היינו אסתר אמכם שלי היא אסתר המלכה.
    ברכות הרבה יחולו על ראשיכם ילדי ילדי אסתר ושקו נא לאמכם אסתר ושאלו את שלום אסתר, כמו שכתוב במגילת אסתר לדעת את שלום אסתר.
    אביכם אוהבכם ש"י

    השבמחק
  7. לדוד שלום,
    ככל הידוע לי בהיסטוריה של ש עגנון היה גם פרק מגורים בעיר באד הומבורג בגרמניה(שם היה לי פעם משרד).
    בפארק העירוני מוצב פסל של עגנון והעיריה גאה בכך שתושב העיר שלה קיבל פרס נובל לספרות.
    נמסר לי כי גר בקייזר פרידריך פרומנד וכי ביתו נשרף(בשריפה אבד כתב יד חשוב שלו) ובעקבות אירוע זה חזר לארץ.
    האם המידע הזה מוכר לך?
    אלון

    השבמחק
  8. למר קפלן הנכבד. מענה לשאלותיך מצוי בפירוט רב בספר של פרופסור ליין באר 'גם אהבתם גם שנאתם' וגם בתוך הביוגרפיה הכללית של שי עגנון שכתב דן לאור. כתב היד של הספר שנשרף היה אמור לצאת לאור בשם 'בצרור החיים' אבל היו לו כתבים נוספים שנשרפו ובהם טיוטה של ספר שעגנון עמד להוציא לאור יחד עם בובר. השרפה הזו כדרכו של עגנון קיבלה משמעות סימלית עמוקה, והיא גם השפיעה עלכם בריאותו.

    השבמחק
  9. ראשונים תמיד אנחנו5 באוגוסט 2018 בשעה 13:36

    יפה
    וגם קבלתם פולו אפ במקור ראשון
    https://www.israelhayom.co.il/article/577005

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.