יום שישי, 20 במאי 2016

עוללות מכרם עגנון: למען השם

עמוד מתוך המהדורה הראשונה של רזיאל המלאך, אמסטרדם תס"א / 1701 (מקור: www.terrynazon.com)

בעקבות פרסום הרשימה על גלגולי שמו של עגנון ('השם שלי ורק שלי') הגיעו אליי עוד כמה מקורות מעניינים בסוגייה. הנה הם לשם 'שלמות האוסף'.

א. עגנון על מקור השם טשאטשקיס

בספרו 'קורות בתינו', שראה אור לאחר מותו, ייחד עגנון פרק שלם לשם 'טשאטשקיס' (שוקן, תשל"ט, עמ' 144-142). הוא כתב, בין השאר, כי שם זה נוצר רק לאחר חלוקת פולין הראשונה בשנת 1772, כאשר עברו עיירות גליציה לידי השלטון האוסטרי, שמצדו חייב את יהודי האימפריה ליטול שמות משפחה. השם טשאטשקיס נולד מסיפור, שהיה או שלא היה, בזקנו, ר' שמואל בן יעקב, שגר אז בעיירה פידקאמין, והוא ראשון נושאי השם במשפחה. בעיקרו חזר עגנון על סיפור השם הקדוש שנמצא בספר רזיאל המלאך:

קורות בתינו, עמ' 143

ברשימה שפרסם חנן רפפורט בכתב העת 'עֵת-מוֹל' (גיליון  187, אייר תשס"ו, עמ' 48) הוא הציע אפשרויות נוספות:


ב. הסכמה של שמואל יוסף טשאטשקיס

בשנת 1903, כאשר היה עגנון בן שש-עשרה, הוא חיבר הסכמה מחורזת שנדפסה בספר 'מנחת יהודה: ביאור אגדות רבה בר בר חנה', שחיבר יהודה צבי הירש גֶלְבָּרְד מהעיירה יזלוביץ. הספר נדפס במונקאץ' תרס"ג. על ההסכמה הוא חתם כמובן בשמו המקורי.

מקור: קדם, בית מכירות פומביות
הספר מנחת יהודה נמצא באתר HebrewBooks

ג. על קדושת השם

כאשר נודע על בקשתו של עגנון לבלעדיות על שמו לגלג העיתונאי הוותיק חיים שר-אבי (שרעבי) על בקשתו זו והגדיר אותה 'תמוהה':

דבר, 18 בדצמבר 1966

למחרת הגיב עמיתו צבי רותם, הגן על עגנון וקבע כי כך מקובל גם במדינות אחרות:

דבר, 19 בדצמבר 1966

ד. האם יל"ג היה תובע את אד"ג?

ובאותם ימים, במדור המכתבים למערכת של העיתון מעריב, קבל הקורא שלמה גולן מבני ברק על האבסורד בדרישתו של עגנון, ושאל: האם לאריק איינשטיין אסור מכאן ואילך לעסוק בפיסיקה גרעינית?

מעריב, 20 בדצמבר 1966

ה. ואז עגנון בשיר ירון

בשבועון 'פנים אל פנים' (ה' בכסלו תשכ"ז) סופרה האנקדוטה הבאה על גלגולי השם 'ירון', שם משפחתה של בתו אמונה, שכמסתבר ניתן על ידי עגנון:

אמונה ירון בבית עגנון, 1985 (צילום: חנניה הרמן; אוסף התצלומים הלאומי)

תודה לצבי יפה ולחנן רפפורט.

3 תגובות:

  1. אם היו שהחליפו בין יל"ג לאד"ג איני יודע אבל הרב יצחק ניסנבוים בספרו עלי חלדי (עמ' 352) מספר על טעות משעשעת של אחד שלא הבחין בין יל"ג לבין סופר אחר ממשפחת גורדון - שמואל לייב גורדון

    השבמחק
  2. כשם שקינא עגנון לשמו, כך הוא קינא לשמות גיבורי סיפוריו. זכורני, משהתחילו הורים בישראל לקרוא שם לבנותיהם שירה, בעקבות פרסום פרקים מן הרומן "שירה" של עגנון (בלוחות הארץ, משנת תש"ט ואילך), עגנון הראה עצמו כועס וטען, שעד שלא נתפרסם סיפורו שירה, לא נמצאה בת אחת שנקראה בשם זה, ועכשיו הוא מצוי.
    התמיהה יכולה להיות מוסברת בעובדה, שעגנון נתן לאישיותו ולביוגרפיה שלו חלק בעולם הבדיון הספרותי שלו. וכך גם "כעסו" אינו אלא כעס בדוי, שהוא חלק מן המשחק יותר משהוא חלק מן החיים. אלא שעגנון הזדהה כל כך עם המשחק, עד שהגבולות בינו ובין החיים נטו להיטשטש.
    המספר ירא-השמים התמים שייך לעניין זה, וכך מסתבר גם שלט הקרטון שעגנון הכין (בכתיבת ידו, שלא הכול רצים בה...) לאמור: "פה דר יהודי שומר שבת / אל תפרו לו את השבת".
    ומעשה שהיה, שאני הכותב הייתי עֵד לו:
    בשנות החמישים למאה שחלפה הייתי חבר בקיבוץ הדתי עין-הנצי"ב שבעמק בית-שאן, והקיבוצים הדתיים שבסביבתנו סידרו שבועיים נופש עם הרצאות בפנסיון כרמי שבשכונת תלפיות הישנה בירושלים, שכונתו של עגנון. היה עגנון בא לשוחח עם האנשים. היה שואל על המרצים ("נחמה [ליבוביץ] תדרוש היום? רבנית גדולה!"). אני, שכבר קראתי את סיפוריו, הייתה לי תחושה: הנה הוא מהתל באנשים, מנסה אותם ועושה אותם חומר לסיפוריו. היה בינינו איש תמים אחד, חבר קיבוץ שדה אליהו, שעגנון והוא התהלכו שלובי כתף. שמעתי את האיש אומר לעגנון:
    "מר עגנון, מדוע לא תצא בהצהרה נגד חילול שבת בעיר הקודש?"
    השיב לו עגנון: "קראת את ספריי וסיפוריי, שכולם מלאים אהבת התורה ואהבת השבת? בוא ואספר לך מעשה:
    מהלך הייתי מבית-הכנסת לביתי, מעוטף בטלית שלי, כי איני סומך על העירוב פה, ונעצר אוטו, והנהג שואל אותי היאך נוסעים למקום פלוני. אמרתי לו: אתה רואה שאני הולך מעוטף בטלית, כי איני סומך על העירוב, ואתה שואל אותי, היאך נוסעים למקום פלוני?! באתה שעה ביקשתי עליו את המיתה"(!).
    לאחר שנים, כשדרתי בשכונת תלפיות וסיפרתי מעשה זה לשכני, הפרופסור שמואל ספראי, זכרו לברכה, הוא סיפר לי:
    "בוקר אחד, בימי ספירת העומר, פגשתי את עגנון ושאלתיו לשלומו.
    'לא ישנתי היטב - השיב. כבר עליתי על מיטתי וקריתי את שמע,ולא יכולתי להירדם, שנכנס ספק בלבי, אם ספרתי ספירת העומר. ראיתי שכבר לא אוכל להירדם, עמדתי ממיטתי, נטלתי ידיי ספרתי ספירת העומר, בלא ברכה, מחמת הספק. וחזרתי ועליתי על מיטתי. ושוב לא יכולתי להירדם. עכשיו הציקה לי השאלה ששאלתי את עצמי: "האם באמת היה זה כל כך חשוב לי?"

    השבמחק
  3. בעניין השם 'שירה' אתקן ואומר, כי אחותי הבכורה, שירה רביד (לבית קרונה) נולדה בקבוצת יבנה בשנת 1944 בשבת 'שירה' (ועל כן נקראה בשם זה). זה היה חמש שנים קודם שעגנון פרסם את הפרקים הראשונים של הסיפור. אבא ז"ל סיפר לי, כי רק לאחר שקרא לאחותי בשם זה הגיעו אליו שמועות שעגנון כותב סיפור שבו מופיעה דמות הנושאת שם דומה.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.