יום רביעי, 22 באוגוסט 2018

עברית נזמרה: שירי זמר לעידוד הדיבור בעברית

שער המקראה 'שפתנו' מאת צבי שרפשטֵן ורפאל סוֹפֵרמַן, פשמישל תרע"ח

מאת אליהו הכהן

מאז ימי העלייה הראשונה ליוו שירי זמר את מפעל הנחלת הלשון העברית והשלטתה כשפת דיבור בארץ. בניגוד לדימוי המקובל, שירת העלייה הראשונה כללה לא רק שירי כיסופים לציון ושירי הלל לארץ הצבי, אלא גם שירי ילדים, שירי משחק, שירי חג ומועד ועוד סוגים שונים. לצד כל אלה הושרו גם שירים אחדים שמתעדים את ראשית לבלובו של הדיבור העברי בארץ ובשלושה מהם נעסוק כאן.

א. 'עברית שפתנו'

הנשכח שבשירים אלה הוא 'עברית שפתנו', שחיבר שלמה נפתלי הרץ (שנ"ה) יוֹנַָס (1896-1840), אבי האחיות דבורה וחמדה, נשותיו של אליעזר בן יהודה (אב"י). זהו ככל הנראה השיר הראשון שנכתב בארץ לעידוד הדיבור והזמרה בעברית.

עִבְרִית, עִבְרִית שְׂפָתֵנוּ,
בְּצִּיוֹן, בְּצִּיוֹן הַמְּעֻטֶּרֶת.
שִׁירַת צִיּוֹן שִׁירָתֵנוּ
מָה הִיא נֶהֱדֶרֶת.

בַּגַּנִּים, בַּגַּנִּים נְטַיֵּלָה,
בְּצִּיוֹן, בְּצִּיוֹן הַמְּעֻטֶּרֶת.
יְגִיעַ כַּפֵּינוּ נֹאכֵלָה
מָה הִיא נֶהֱדֶרֶת.

יָשִׂישׂוּ יָגִילוּ הַבָּנִים
בְּצִּיוֹן, בְּצִּיוֹן הַמְּעֻטֶּרֶת.
בְּבֵית סֵפֶר יָפוֹ יְרוּשָׁלַיִם
לְהוֹד וּלְתִפְאֶרֶת.

מילות השיר פורסמו לראשונה בלוח ארץ ישראל לשנת תרנ"ח, שנדפס בירושלים בשנת תרנ"ז (1897). המחבר, אברהם משה לונץ, תיאר ברשימה פרי עטו ('מסביב לעיר') תלמידים בבית ספר ירושלמי המטיילים עם מוריהם ושרים את השיר. 

לוח ארץ ישראל, ג (תרנ"ז), עמ' 54-53 
בתחתית העמוד: 'חובר מאת החכם מר שנ"ה יאנאס ז"ל'
שלמה נפתלי הרץ יונס (אוסף שבדרון; הספרייה הלאומית)

לשיר הותאם לחן ידוע ואהוב של שיר-עם צרפתי מהמאה ה-18: 'Marlbrough s'en va-t-en guerre'. על כך סיפרה חמדה, בתו של יונס ורעייתו השנייה של בן יהודה:

חמדה בן יהודה, בן יהודה: חייו ומפעלו, ירושלים 1940, עמ' 104

לחן צרפתי זה הועתק באמצע המאה ה-19 לשיר-עם אנגלי ומשם נדד לאמריקה ולארצות נוספות. הוא התפרסם במילים: For He's a Jolly Good Fellow'', ונחשב לאחד השירים הנפוצים ביותר בארצות האנגלו-סקסיות. בארץ הכירו אותו בגרסה עברית, שהושרה בפי ילדים ובני נוער בנוסחים אחדים, בימי הולדת ובאירועים משפחתיים: 'יוסי [או כל שם אחר] בחור כארז [שלוש פעמים]  כולנו פה אחד', או בגרסה 'יוסי ישיר לנו סולו'. הלחן השתקע גם ביצירות קלאסיות (בטהובן שילב אותו ביצירתו 'נצחונו של ולינגטון', והמלחין בן המאה ה-18 קרל שטאמיץ, הכליל אותו בסונטה שחיבר לשתי וִיוֹלוֹת) וגם בסרטים וביצירות פופולריות

הנה הגרסה הצרפתית המקורית (הקלטה משנת 1928):



וכאן באנגלית, בקטע הבלתי נשכח מהסרט 'חמים וטעים' (Some Like it Hot) משנת 1959:



קחו אפוא את המנגינה המוכרת ושירו גם אתם את שירו הנשכח של יונס...

להבדיל ממרבית שירי העלייה הראשונה, שנכתבו בהטעמה האשכנזית המלעילית, השיר 'עברית שפתנו' נכתב בהטעמה הספרדית המלרעית, כפי שאנו מדברים היום כדבר המובן מאליו. שינוי זה לא השתגר בנקל. כך למשל התריס פלוני שחתם בשם 'מורה חדש מארץ ישראל', במאמר שכותרתו 'שפתנו אתנו מי אדון לנו?'
תשעים ותשעה חלקים מאחינו (כן ירבו!), כותבים ומדברים על פי המבטא האשכנזי ויודעים את שפתנו וספרותנו הקדושה לא פחות מהספרדים, ומדוע לנו לחקות כקופים את המבטא הספרדי? (המליץ, 30 בספטמבר 1898, עמ' 4).
יש עוד דוגמאות רבות לכך, אבל הסוף ידוע – ההטעמה הספרדית השתלטה על הדיבור העברי לחלוטין.

שנ"ה יונס, מחבר השיר, עלה לארץ בשנת 1892 עם בתו חמדה (ביילה), שנישאה לאב"י, גיסה, אחרי מות אשתו הראשונה, היא אחותה דבורה. את השיר חיבר יונס בראשית שהותו בארץ, והקדישו לתלמידי בית הספר 'התורה והמלאכה' של חברת 'כל ישראל חברים' ברחוב יפו בירושלים, שבו למד נכדו בן-ציון (איתמר בן אב"י), ובו לימד בעבר חתנו אליעזר בן יהודה.

חמדה בן יהודה, רעייתו של אב"י, ציינה בספרה שהוזכר לעיל, כי השיר 'עברית שפתנו' חובר בתוך בית הדפוס ששכן באחד מחדרי ביתם. אך הדבר כאילו לא נגע בבן יהודה עצמו. איש לא שמע אותו מפזם את השיר, כשם שלא שמעוהו שר שירים אחרים, גם אם נגעו לעניין שכל כך קרוב היה ללבו כמו תחיית השפה.

צרידות קבע הייתה בקולו, אולי בגלל מחלת השחפת. הוא גם לא אהב שאחרים נותנים קולם בשיר. בנו, אהוד, שאותו ריאיינתי בביתו בירושלים בשנת 1974, סיפר לי: 'כשמישהו שר לידו מיד היה מהסה אותו. זה הפריע לו'. עם זאת, חוקר המוסיקה והזמר אברהם צבי אידלסון נמנה עם ידידיו הקרובים, ומשהו מאהבת השירה מן הסתם דבק גם בו.

לעומתו, יוֹנָס היה שוחר שירה וזמר, ושמח על כך שהשורות המחורזות ששרבט ב'עברית שפתנו', היו לשיר זמר. לא היה זה שירו הראשון. יונס, משכיל מהדור הישן, שהיה ממייסדי אגודת 'בני ציון' במוסקבה, כבר פרסם שירים בכתב העת הבוקר אור של אברהם דב גוטלובר, וכן בעיתונים הצבי והאור, שהוציא חתנו אב"י בירושלים.

כמה מילים על שהותו הקצרה של יונס בארץ באחרית ימיו: ארבע שנים הוא ישב בארץ (1896-1892). תחילה קבע מקומו בירושלים. הוא פתח חנות למכשירי כתיבה בשכונת אבן ישראל ואחר כך ניהל 'בית מלון אורחים' בשם 'הוטיל יונאס' בשכונת נחלת שבעה. 

'הוטיל יונאס' (הצבי, 26 במאי 1893)

בשלהי שנת 1893 עמד שלא בטובתו במרכזה של פרשייה שהביאה למאסרו של אב"י. במאמר לכבוד חנוכה, שהתפרסם בעיתון הצבי וכותרתו 'מצוות צריכות כוונה' (24 בנובמבר 1893), המעיט יונס בחשיבותו של נס פך השמן והבליט את גבורתו של יהודה המכבי. המאמר נפל כפרי בשל לידיהם של רבני ירושלים וקנאיה החרדים, שמיהרו להודיע לרשויות העות'מניות כי עיתונו של בן יהודה קורא למרד נגד השלטון. כעדוּת לצדקתם הביאו את המשפט הקורא 'לעשות כל שבכוחנו לעשות, ולא להתייאש מן הפורענויות, לחוס על כבודנו, לעמוד על נפשנו לאסוף חיל ללכת קדימה', וסילפו את משמעותו כשתרגמו אותו לטורקית בנוסח: 'נגייס כוחות ונלך על המזרח'. בין ערביי ירושלים התפשטה שמועה כי מאחורי משפט תמים זה מסתתרת כוונה לעלות על הר הבית ולבער ממנו את המסגדים. יונס הובא לחקירה, אך כנתין זר שוחרר, ואילו עורך העיתון, בן יהודה, נעצר, הובא למשפט ונדון לשנת מאסר. כעבור ארבעה חודשים זוכו בן יהודה ויונס מכל אשמה על ידי בית דין לערעורים בביירות.

שיר לכבוד חנוכה מאת שנ"ה יונס (הצבי, 23 בדצמבר 1892)

קנאי ירושלים לא סלחו ליונס על שביקר בחריפות את שיטת החלוקה, והעלילו עליו שהוא מוכר טריפה במלונו. יונס נאלץ לסגור את המלון ובשנת 1894 עבר לראשון לציון שם עבד כפקיד ביקב. כעבור שנתיים נפטר בגיל חמישים ושש.

שבועות אחדים לפני מותו, דיווח יונס על קונצרט של ה'אורקסטרה' בראשון לציון: 
הלכתי לשמוע בהמושבה פה את התזמורת, ונִפְלֵאתי הפלא ופלא. מי שלא יודע מאומה מחוכמת השירה והזמרה בכלי שיר, לא יוכל להתפעל מזה ... נפלא הדבר לראות את המראה הזה, כי קולוניסטים, כִּצעירים וּכְבָאים מעט בימים, הטרודים כל יום בעבודתם ולא ידעו מעולם עד מה זה כלי שיר, ילמדו בתקופת שלושה חודשים ... לנגן בָּם, ולשמור חוקי הזמרה והקומפונימה במקהלה 'אָרקֶסטר' בעלת 28 איש, בכנורות, בנבלים, בחצוצרות, בחלילים, בתופים ומצלתיים, ולהוציא זמרה בטַקטַה מסודרת לכל משפטיה וחוקותיה הנעימה לאוזן השומע ... יפה המראה מאד. יפה נחמד ונעים. כל מעשיכם אַחַי, כְּמִמְקור מים חיים יָקֵרו. עִבדו אדמתכם בשמחה, שירו זמֵרו! (הצבי, 20 במרץ 1896, עמ' צו). 

ב.  'נִלְשׁוֹן בשפת עברית'

הרוח הצרפתית שנשבה בארץ בימי העלייה הראשונה, בהשפעת פקידי הברון רוטשילד, הזרימה אל הזמר העברי המתחדש מנגינות צרפתיות אחדות. כך למשל, כבר בשנת 1899 גויר השיר הצרפתי הנודע 'פְרֶרֶה זַ'קֶה' על ידי דוד יודילביץ מראשון לציון והפך ל'אחינו יעקב'המורה והמילונאי יהודה גור (גרזובסקי) קבל על האוריינטציה הצרפתית שהייתה נהוגה בבתי הספר בארץ, והזכיר כי למושבה יסוד המעלה באה מורה מפריז, 'ועוד מעט נשמע גם שם, כמו במושבה גדולה אחת ביהודה [ראשון לציון], את השיר הצרפתי 'פטר הקדוש מסר לנו את מפתחות גן העדן'... (מד"ד [מלמד דרדקים; שם העט של גרזובסקי], 'מארץ ישראל', השלוח, ב, עמ' 353). 

מי שדווקא זרם עם הצרפתיוּת היה הנער בן-ציון בן יהודה, הלא הוא איתמר בן אב"י (1942-1882). באמצע שנות התשעים של המאה ה-19, בהיותו בן שתים-עשרה בסך הכל, הוא הציע לאמץ כהמנון לאומי שיר שאותו חיבר על בסיס ה'מרסלייזה', ההמנון הצרפתי הנודע שאותו כתב והלחין רוז'ה דה ליל במאה ה-18

הנער בן-ציון בן יהודה, לימים איתמר בן אב"י (בן יהודה: חייו ומפעלו, עמ' 12)

כשתרגם את המקור לעברית שינה הנער את נוסח ה'מרסלייזה' כדי להתאימו ללשון העברית ולמציאות הארץ-ישראלית, וכך את המילה Patrie (מולדת) תרגם ל'אבייה' (משורש אב), האויב הפועל נגדנו הוא ה'ערביה', וציון תהיה שלנו אם רק 'נילשון', כלומר נדבר, בעברית. 

את מילות ההמנון המוצע שילב הנער החצוף בתוך מכתב בצרפתית ששלח לברון רוטשילד. המכתב המקורי אינו בידינו, אך לימים שחזר אותו בן אב"י מזיכרונו (עם שחר עצמאותנו, תל אביב 1961, עמ' 63-62). הוא פתח את מכתבו כך: 'מאורעות האחרונים באחדות מן המושבות של הוד מעלתו, שבהן נהרגו איכרים אחדים על ידי עצם נוטריהם הערבים, עוררו בקרב יהודי ארצנו התרגשות נוראה'. בהמשך הציע הנער הפעלתן תכנית להקמת צבא עברי, שיהיה מורכב מיהודים וערבים (האחרונים במתכונת של לגיון הזרים הצרפתי), אשר יגן על המושבות (עם מדים שצבעם 'ירוק ככרמינו'). הוא צירף דגם מוצע של דגל עברי ('דגל מחנה יהודה לצבא ישראל') וכהמנון הציע שיר לכת, בעקבות הבית הראשון של ה'מרסלייזה'. 'כמובן, אדוני השר הגדול', המשיך וכתב, 'לא יכולתי להתאים את כל המילים הצרפתיות למילים העבריות, מפני שכאן אנו נלחמים בערבים ולא בגרמנים'.

אלה מילות השיר:

הָבָה נָקוּם בְּנֵי הָאֲבִיָה!
יוֹם הַגְּבוּרָה הִנֵּה כְּבָר בָּא.
נֶגְדֵנוּ – הָ'עֲרַבִיָה',
נֵס דָּמִים תָּרִים, תִּצְבָּע.
אֶל זַיִן אֶזְרָחִים,
סַדְרוּ הַלִּגְיוֹנוֹת,
נִלְשׁוֹן, נִלְשׁוֹן
בִּשְׂפַת עִבְרִית –
וְלָנוּ אֲזַי צִיּוֹן!

לאחר שכינס את חבריו בני גילו ולימדם את השיר הוסיף בן-ציון ועדכן את הברון בהצלחתו: 'כאשר עברנו ברחובות ירושלים אתמול והשיר הזה בפינו, התפלאו רוב העם ומצאו אותו ליפה מאד. הרושם הוא, כאילו אנו שרים צרפתית באמת, כה דומות שתי השפות!'.

איתמר בן אב"י, עם שחר עצמאותנו, עמ' 63-62 (לחיצה על האיור תגדיל אותו לקריאה נוחה)

המשפט 'אֶל זַיִן אזרחים', המופיע בשיר, לא עורר אז אפילו שמץ של חיוך. באותם ימים האות השביעית באלף-בית העברי לא סיגלה לעצמה עדיין את המשמעות שממנה לא נפרדה עד ימינו...

הנה שירת ההמנון הצרפתי בסרט הנפלא 'קזבלנקה' (1942); לצערנו, משירתם של בן-ציון בן יהודה וחבריו לא נותרה הקלטה כלשהי...



ג. 'עברים אנחנו!'

אברהם משה לונץ (אוסף שבדרון, הספרייה הלאומית)
בשירת 'עיוורים אנחנו, עברית נדברה' קידמו חניכי בית
חינוך עיוורים בירושלים בראשית המאה העשרים את
מיטיבם אברהם משה לונץ (1918-1854), חוקר ארץ
ישראל שהיה בין מקימי המוסד (1902) ובעצמו היה עיוור. אנקדוטה זו שמעתי בשנת 1960 מפיו של מתתיהו לונץ, מנהל סניף בל"ל בחיפה ובנו של לונץ האגדי. זו הייתה, כמובן, פרפרזה היתולית על השיר 'עברים אנחנו', אחד משירי הזמר העבריים המלהיבים ביותר באותה עת.

זמרת העיוורים הייתה מחווה של כבוד ל'סגי נהור'
המפורסם ביותר בירושלים, לא רק בשל מעמדו כאישיות מוערכת מאוד: יזם תרבות, חוקר ביקורתי, מדפיס ועורך, שעל אף עיוורונו נחשב לבכיר מדריכי הסיורים בעיר ובסביבותיה, אלא גם כאות הערכה לאחד מחלוצי טיפוח השפה העברית ביישוב. לונץ דיבר עברית שוטפת, צחה ורהוטה בהטעמה הארץ-ישראלית הספרדית. הוא נהג כך עוד לפני שהחלו פעמי ההתחדשות של ההתיישבות
היהודית בארץ ולפני שדרכו כפות רגליו של אליעזר
בן יהודה בחוף יפו. 

לונץ הרים תרומה חשובה גם בתחום הזמר העברי: בבית הדפוס שלו בירושלים נדפס בשנת תרנ"ו (1895) הקובץ שירי-עַם ציון, שערך הבילו"יי מנשה מאירוביץ, המתעד בשתי חוברות זעירות ממדים את זמרת העלייה הראשונה (לשירון זה הקדשנו מאמר מיוחד בבלוג עונג שבת, 'שירי עַם-ציון: השירון הראשון של העלייה הראשונה', 8 בדצמבר 2017). כעבור שמונה שנים ערך לונץ והוציא לאור בבית דפוסו את השירון רב התפוצה כינור ציון (ירושלים תרס"ג), שראה אור בשבע מהדורות.

את מילות השיר 'עברים אנחנו!' חיבר יצחק אפשטיין (1943-1863), איש העלייה הראשונה, מנהל בתי ספר שונים בגליל ומראשוני המחנכים בארץ.

יצחק אפשטיין הצעיר (משה דוד שוב, זכרונות לבית דויד, תרצ"ז, עמ' קלו)  

השיר נדפס לראשונה בשנת 1902, בעיתון הילדים רב התפוצה עולם קטן, שיצא בוורשה בעריכתם של ש"ל גורדון (של"ג) ובן אביגדור, תחת כותרת המשנה: 'שירת הילדים בראש פינה'.

עולם קטן, תרס"ב, חוברת לה, עמ' 356-354

פזמון חוזרעִבְרִים אֲנַחְנוּ: עִבְרִית נְדַבֵּרָה,
עִבְרִית נִלְמָדָה, עִבְרִית נְזַמֵּרָה.

יְלָדִים אֲנַחְנוּ, עִבְרִים קְטַנִּים,
נְעָרִים יְהוּדִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
                                
עִבְרִים אֲבוֹתֵינוּ, עִבְרִים גַּם אָנוּ,
חֻמָּשׁ תּוֹרָתֵנוּ, עִבְרִית שְׂפָתֵנוּ.
   
הָבָה, יְלָדִים, הָבָה נָּרוּצָה,
אֶל בֵּית הַסֵּפֶר וְאַחַר הַחוּצָה.

אַחִים אֲנַחְנוּ, אַחִים כֻּלָּנוּ,
הַמּוֹרֶה אָבִינוּ, בֵּית סֵפֶר בֵּיתֵנוּ.
                   
שָׁמָּה נִקְרָאָה, אַף גַּם נִּכְתֹּבָה,
שָׁמָּה נָשִׁירָה, אַף גַּם נְשַׂחֵקָה.
                               
שָׁמָּה נְדַלֵּגָה, אַף גַּם נִפֹּלָה,
שָׁמָּה נִשְׂמָחָה, אַף גַּם נִבְכָּיָה.
                              
שָׁמָּה נִלְמָדָה, נָבִינָה, נֵדַע,
מַה טוֹב וּמָה רַע, מַה אֱמֶת וּמַה לֹּא.
                           
שָׁמָּה נִלְמָדָה, נָבִינָה, נֵדַע:
יִשְׂרָאֵל עַמֵּנוּ, ה' אֱלֹהֵינוּ.
 
מכאן ואילך נדפס השיר בשינויי נוסח רבים במקראות לבתי ספר בארץ ובחו"ל. במהדורה הראשונה של המקראה בן עמי (אודסה תרס"ד) שינה הסופר ש. בן-ציון את הפתיח של השיר ל'יהודים אנחנו'. במהדורה המחודשת של מקראה זו, שיצאה בירושלים בשנת תרע"ב תחת כותרת המשנה מקרוב ומסביב, שיבץ בן-ציון ארבעה בתים בלבד מתוך השיר, שלושה מהם בנוסח שונה:

עִבְרִים אֲבוֹתֵינוּ, עִבְרִית תּוֹרָתֵנוּ,
עִבְרִים גַּם אָנוּ, עִבְרִית שְׂפָתֵנוּ.

אַחִים וּבְנֵי חַיִל, כֻּלָּנוּ, חֲבֵרֵינוּ!
הַמּוֹרִים 
– שָׂרֵינוּ, בֵּית הַסֵּפֶר – מִבְצָרֵנוּ!

פֹּה תּוֹרָה נִלְמָדָה  תּוֹרָה זוּ נָתָן אֵל.
הַתֹּורָה – דִּגְלֵנוּ, חֲבֵרִים כָּל יִשְׂרָאֵל!


מקראות בן עמי המחודשות, א: מקרוב ומסביב, ירושלים תרע"ב, עמ' 3-2

אפשר להניח שהכוונה במילים 'שירת הילדים בראש פינה' היא לזמרה ולא לדקלום, מכל מקום בעקבות הפרסום הולחנו כמה מנגינות לשיר, וכך הוא נפוץ כשיר ריקוד ומשחק גם מחוץ לגבולות הארץ. ידועות לנו חמש מנגינות לשיר זה, וייתכן כי היו נוספות. שתיים מהמנגינות מזוהות בוודאות בשם המלחין, והיתר הן 'עממיות'.

מנגינה אחת חיבר המחנך מ"י קנטור-קרוֶוץ, שהלחין שירים רבים לגני ילדים בפולין ובליטא (ובהם שירי משחקים פרבלים של יצחק אלתרמן, ורשה 1913). הלחן שלו נדפס במקראה גינתנו בעריכת שכנא שטיין, שנדפסה בוורשה בשנת 1911.

הלחן של קנטור-קרוֶוץ

בשנת תרע"ט (1919) נדפסה בבוסטון שבארה"ב (הוצאת 'ירדן') מקראה לילדים ושמה ינוקא, שאף אותה ערך שכנא שטיין. במקראה זו שבו ונדפסו מילות השיר (בשינויי נוסח קטנים) עם התווים של קנטור-קרוֶוץ (עמ' 75, 79):




אברהם משה ברנשטיין
המנגינה השנייה היא של החזן והמלחין אברהם משה ברנשטיין מווילנה (1932-1866), מי שהתפרסם כמלחין 'די שבועה' (השבועה), ההמנון של תנועת 'פועלי ציון'.

ברנשטיין, שעיקר פעילותו המוזיקלית הייתה בתחום שירת בית הכנסת, הלחין קרוב למאה וחמישים שירים עבריים, בהם שירים של ביאליק, טשרניחובסקי, פיכמן, יצחק קצנלסון, יעקב כהן, דוד פרישמן, מרדכי צבי מאנה, זלמן שניאורקדיש סילמן, לוין קיפניס ועוד.

כתבי היד של תוויו שמורים בארכיונו שבמכון ייוו"א בניו יורק, ואני מודה לעורך הבלוג דוד אסף שאיתר שם את תווי 'עברים אנחנו' לצורך כתיבת רשימה זו.


הלחן של א"מ ברנשטיין (ארכיון ייוו"א)

לחן נוסף נדפס בניו יורק בשנת 1918 בספר קובץ שירים לבתי הספר, בעריכת א' בן אליהו:

'עברים אנחנו' בלחן שמחברו אינו ידוע (ניו יורק 1918)

הנה צוות יוצאי להקת הנח"ל בהקלטה משנת 1990 שרים את הלחן 'האמריקני' כפי שנדפס בשירונו של בן אליהו.



את תחיה הראבן, בתו של יצחק אפשטיין, פגשתי בערוב ימיה בדירתה על הכרמל. הקלטתי מפיה שירים אחדים שחיבר אביה, וביניהם גם את 'עברים אנחנו' (אל תחיה ואל הקלטה זו נחזור בפירוט ברשימה הבאה). את 'עברים אנחנו' היא שרה בשני לחנים שזכרה מילדותה ואפשר להניח שאלו הם הצלילים שנשמעו בראש פינה ובבית חינוך עיוורים בירושלים בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה העשרים.

תחיה הראבן



יצחק אפשטיין היה דמות מיוחדת במינה. את הרשימה הבאה נקדיש לתרומתו לתחיית הלשון העברית בכלל ולראשיתה של שירת הילדים הארץ-ישראלית בפרט.
______________________________

גרסה קצרה של רשימה זו התפרסמה לראשונה בחדשות בן עזר, 1128, 13 במרס 2016.


5 תגובות:

  1. הנוסטאלגיה לא תועיל לנו היום. הציבור הישראלי דומה לילידים בעלי רגשי נחיתות ביחס לכובש האמריקאני, והוא משתמש במילים וביטויים בשפה האנגלית כדי לבטא את הידמותו לתרבות הכובש. 'ביי', 'בייס', 'רילוקיישן'. השיא הוא ב'שיימינג', אשר השימוש בה מעיד על בורות, כי 'המלבין פני חברו ברבים...' אינו קיים אצל הגויים.

    הגיע הזמן שאנשי האקדמיה יצאו למאבק על השפה העברית, והם שותקים.

    השבמחק
  2. עברים אנחנו ועל כך נשמח,
    ובסוף שבוע כשהבלוג נפתח
    בכתבה טרייה של אליהו הכהן,
    נשמח שבעתיים, נצהל ונרנן.
    לעברית - הלל!
    ונאמר - אמן.

    השבמחק
  3. עלי כהן מגולת ק"ק קופנהגן25 באוגוסט 2018 בשעה 9:39

    נתיבה בן יהודה אימצה בתכניתה הרדיופונית "נתיבה מדברת ומקשיבה" את השיר "עברים אנחנו - עברית נדברה" . בספרה רב הערכים "אוטוביוגרפיה בשיר וזמר" מופיע השיר בעמוד 23 וכתוב הראש הציטוט שהמחבר של המילים הוא "אפשטיין". נתיבה הקפידה לומר שאין היא קרובת משפחה של מחייה השפה העברית. מאחר וב"עונג שבת" נזרת גם חמדה בן יהודה, אשצו השנייה של אליעזר שנפטר לפני שזכה להיכנס לביתו החדש בשכונת תלפיות. חמדה התגוררה בבית הזה עד פטירתה ב-1950. אחת מבנות כיתתי בבית הספר תלפיות היתה נכדתו של מחייה השפה, אליעזרה (היום - קאסוטו). הבית שכן סמוך מאד לבית הספר המיתולוגי "תלפיות" שנסגר לאחר החלטת החלוקה. בבית הזה דיברו כמובן רק עברית צחה. בת כיתתנו ואחיה אליעזר הזמינו את בני הכיתה לבית ושם זכיתי להחליף מספר מילים עם חמדה, שנפטרה ב-1950.נתיבה נולדה בדיוק לפני 90 שנים,ביולי 1928.

    השבמחק
  4. מגוון ומרתק כרגיל . המהמתי את השירים. קראתי ושרתי לאיטי עם התווים( אני לומדת סולפג') הנאה צרופה אליהו.
    מקווה שהנך בטוב וכנ"ל רעייתך דליה עמוד התווך המשפחתי.
    בברכה רבה
    רון

    השבמחק
  5. מיהו המחנך/מלחין/חזן מ"י קרויץ (Krawietz?)? במבוא ל"גינתנו" הניתן ב"זמרשת" נכתב כי זהו "מ. קנטור (מ. י. קרויֶץ), שגמר בהצטיינות את חוק לימודו בקונסרוואטוריה השמרנית בברלין בתור קומפוזיטור". ובביוגרפיה של נתן אלתרמן שחיבר מנחם דורמן מוזכר כי ב"משחקים פרבליים" הוא מתואר כ"הקומפוזיטור מ. קנטור-קראוויץ", ודורמן מוסיף שהוא היה "חזן נודע בווארשה דאז".

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.