הרבי ממונקאטש הגיע!

שכונת בתי מונקאטש בירושלים, שלט ברחוב הנצי"ב (צילום: דוד אסף)

א. ברוך הבא האדמו"ר ממונקאטש!

הרבי ממוּנְקָאטש שליט"א, שמקום כבודו בדרך כלל בשכונת בּוֹרוֹ-פארק אשר בברוקלין שבניו יורק, הגיע לפני שבועיים לביקור בארץ הקודש, והוא מלווה בפמליה של גבאים ומקורבים. מטרת הביקור הייתה לפקוד את צאן מרעיתו ולהשתתף בשמחת נישואי נכדו עם נכדתו של הרבי מביאלה שליט"א.

צלמנו מנחם רוזנברג מצא על קירות ירושלים ארבע מודעות קבלת פנים שונות לכבודו, ואפשר לשער שהיו עוד. נציץ בהן.

מהמודעה הזו, למשל, למדתי שיש בירושלים 'בית לפליטות'. מעניין מה זה? אני מנחש שאין הכוונה לפליטות מסודן או מאריתריאה...

הביטוי 'בריך מתייך לשלם' נלקח מהתלמוד הבבלי (מסכת כתובות, יז ע"א), ופירושו: ברוך בואך לשלום.

שמו של הרבי לא נזכר במודעות וגם אין תאריכים. מי שיודע יודע...

במודעה הזו סוף סוף נדפס תאריך החתונה: י"א בטבת תשע"ט (19 בדצמבר למניינם). החתונה נערכה בק"ק מודיעין (ולא בחוצות ירושלים), והאתרים החרדיים הנציחו את השמחה הגדולה בשלל תמונות ודיווחים.

צילומי הכרזות: מנחם רוזנברג

כאמור, שמו של הרבי אינו נזכר באף כרזה והוא מכונה 'אדמו"ר שליט"א'. אזכור שמו המפורש נתפש כנראה כסוג של פגיעה בכבודו הרם. אנו נחשוף את 'הסוד' שכלל איננו סוד: שמו הוא משה יהודה ליב רבינוביץ. הוא נולד ב-1940 וסוחב על גבו ירושה לא פשוטה.

האדמו"ר שליט"א (ויקיפדיה)

ב. משהו על חסידות מונקאטש

ההיסטוריה של חסידות מונקאטש אינה פשוטה ויש בה יסודות של דרמה וטרגדיה. הבדיחה המרירה הרווחת בקרב חסידים היא שאבותיו של האדמו"ר שליט"א הם סבו האדמו"ר זצ"ל ואביו האדמו"ר ימ"ש (יימח שמו)...

וכל כך למה?

הסבא, האדמו"ר הקנאי חיים אלעזר שפירא, היה מן הדמויות המפורסמות ביותר ביהדות מזרח אירופה קודם לשואה. תלמיד חכם גדול (קרוי גם המנחת אלעזר, על שם ספרו), ואיש ריב ומדון גדול לא פחות. הוא העמיד את עצמו בראש מחנה המתנגדים לציונות ולמודרנה, ובה בשעה נאבק בחריפות ב'אויביו' מבית – ראשי מפלגת 'אגודת ישראל' ואדמו"רים ורבנים שלא שמעו בקולו ולא צייתו להוראותיו.

ב-1930 נסע הרב שפירא לארץ ישראל כדי להיפגש עם הפוסק והמקובל הספרדי שלמה אליעזר אלפנדרי. סביב פגישתם זו, שקיבלה אופי משיחי, נוצרו אגדות רבות, שמקצתן גם חלחלו לספרות העברית החדשה (עת הזמיר של חיים באר). באותה הזדמנות החלה הבנייה בשכונת החצר הירושלמית המכונה עד היום 'בתי מונקאטש', שכוללת שלושה מבנים בלבד, והרבי חתם על תקנותיה.

האדמו"ר חיים אלעזר שפירא (1937-1871)

חיה, בתו היחידה של הרבי, נישאה בשנת 1933 לאחד מתלמידיו החביבים והמיוחסים – ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ. לאחר מות חותנו, ב-1937, ירש ר' ברוך את כסאו והוא בן 22 בלבד. אלא ששנתיים וחצי אחר כך פרצה מלחמת העולם השנייה והחיים שהיו פעם השתנו לעד.

לאחר טלטלות השואה הצליח הרבי למלט את עצמו ואת בני משפחתו וב-1945 עלה עמם לארץ ישראל. הרבי הקנאי שינה את השקפת עולמו, 'חזר בתשובה' והכיר בציונות ובמדינת ישראל. לאחר מות אשתו התחתן בשנית, עבר לברזיל ושם שימש רב בעיר סאו פאולו. ב-1963 חזר לישראל והתמנה רבה של העיר חולון. לאחר יציאתו לגמלאות עבר לפתח תקוה, הקים בה בית מדרש ובית כנסת (שבו צוין יום העצמאות), ובה גם נפטר ונקבר בשנת 1997. צאצאיו, החיים בקרבנו, הם כבר בני הציונות הדתית לכל דבר ועניין.

הרב ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ (1997-1914) 
(תולדות ושורשים)

מובן מאליו שלאור השינוי שהתחולל בו כבר לא יכול היה הרב ברוך רבינוביץ להמשיך ולכהן כאדמו"רם של חסידי מונקאטש, ואלה אכן נטשו אותו במפגיע. הוא סולק לא רק מן האדמו"רות – בניו, עצמו ובשרו, אף ניהלו נגדו הליכים משפטיים מתישים – אלא גם מן הזיכרון ההיסטורי של החסידות. כשהרבי ממונקאטש הנוכחי, הלא הוא בנו, היה זה עתה בארץ לרגל נישואי נכדו הוא עלה להר הזיתים כדי לפקוד את קבר אמו; אל קבר אביו, בבית הקברות 'סגולה', הוא לא הגיע... 

אחת הסיבות לכך שלא הגיע לשם היא משום שאביו, עוד בחיים חיותו, אסר על שלושת ילדיו מאשתו הראשונה, שמיררו את חייו והציקו לו בתביעות משפטיות, להשתתף בלווייתו ולבקר את קברו.

לפני כמה שנים התפרסמה צוואתו של הרב רבינוביץ משנת 1981, והיא מזעזעת בתוכנה:

בעולמם של חרדים (הקלקה על הצוואה תגדיל אותה לקריאה נוחה)

ג. החתונה במונקאטש וספיחיה

ואם מדברים על חתונה בחסידות מונקאטש, אי אפשר שלא להיזכר בחתונה אחרת. זו החתונה המפוארת של העלם ברוך רבינוביץ הנזכר עם חיה, בת האדמו"ר חיים אלעזר שפירא. חתונה זו נערכה במונקץ' בשנת 1933 בהשתתפות אלפי אורחים והדהימה את העולם כולו בראוותנותה.

אגדות רבות סופרו על חתונה זו, אך העיקר הוא שהוסרטה על ידי צוות צילום מקצועי שהגיע מאמריקה. הצלמים לא הסתפקו רק בצילום החתונה אלא גם הנציחו היבטים שונים של חיי היומיום בעיר, כולל הגימנסיה העברית המפורסמת (שנפתחה בשנת 1924 ונוהלה על ידי ד"ר חיים קוגל, לימים ראש עיריית חולון), שירת התקווה (בנוסחה המקורי) וריקודי חלוצים.

זו הזדמנות נוספת לראות את הסרטון המרגש הזה.



בשנת 2015 יצרה איטה גליקסברג סרט מרגש לא פחות ושמו 'ילדי התקווה ממונקץ'. גליקסברג התחקתה אחרי גורלם של אלה שצולמו בסרט המקורי מ-1933. כמה מניצולי העיר שעוד חיים עמנו אף הצליחו לזהות בסרט את עצמם...



ד. ביקור במונקאץ'

כל הצילומים במונקאץ': דוד אסף

מונקאץ', היא מוקאצ'בו שבקרפטו-רוס, נמצאת היום במחוז זקרפטיה שבמערב אוקראינה, לא הרחק מן הגבול עם הונגריה. העיר הזו מעניינת לא רק מצדה החסידי, שכן, כפי שאפשר להיווכח מן הסרט, היו בה גם חיים חילוניים עשירים ותוססים. פעמיים ביקרתי במונקאץ' והנה כמה צילומים שהבאתי משם (לחיצה על הצילומים תגדיל אותם):

מצודת העיר

בתוך המצודה

מגדל השעון בכיכר העיר

בניין הגימנסיה העברית

שלט זיכרון על קיר המבנה ששימש את הגימנסיה

בית הכנסת של חסידי ספינקא, היום משמש בנק

מתחם חצר מונקאטש (מצד ימין בית הכנסת המשופץ שפעיל גם היום)

בנשי[א]ות כ"א [צריך להיות: כ"ק; כבוד קדושת] אדמו"ר שליט"א

לוח זיכרון במקום שממנו שולחו יהודי העיר להשמדה. הרחוב, שהיה גבול הגטו, נקרא היום על שם ראול ולנברג

לוח זיכרון לדיפלומט השוודי ראול ולנברג

ברחובה של עיר

חצר במונקאץ'