גלגולו של ניגון: מקסים גורקי נוסע בדוגית ושר אנעים זמירות

השפעת המוסיקה הרוסית על הניגון החרדי

א. הפרק הארץ-ישראלי: 'דוגית נוסעת'

נתן יונתן (2004-1923)

מי לא מכיר את השיר הלירי והעצוב 'דוגית נוסעת'? מי לא שר אותו בשני קולות בטיול השנתי או ליד המדורה? 


את מילות השיר כתב נתן יונתן, איש קיבוץ שריד ומשורר אהוב לקטנים ולגדולים. זה היה בקיבוץ שפיים ב-2 בנובמבר 1944, ומן ההקדשה שרשם בכתב ידו ('שיר קטן – לכל הילדים החביבים') ברור שחשב על שיר ילדים. הסברים ומידע נוסף יש באתר זמרשת, כולל מאמר של רעייתו אז, צפירה יונתן, המספרת את הסיפור מאחורי השיר.

מקור: זמרשת

השיר התפרסם בעיקר בביצוע ההרמוני המושלם של שלישיית שריד, בתקליטם 'טוב ללכת בדרכים', שיצא בשנת 1963.

הנה אריק איינשטיין שר אותו:



על פי מילון אבן שושן דּוּגִית היא 'סִירַת עֵזֶר קְטַנָּה לְהַעֲבָרַת נוֹסְעִים מִן הַסְּפִינָה לַיַּבָּשָׁה'. הדוגית הזו גם העניקה את שמה ליישוב דייגים קטן שהוקם בשנת 1990 בגוש קטיף ופורק בשנת 2005 במסגרת תכנית ההתנתקות.

הנה המילים:

דּוּגִית נוֹסַעַת, מִפְרָשֶׂיהָ שְׁנַיִם
וּמַלָּחֶיהָ נִרְדְּמוּ כֻּלָּם.
רוּחַ נוֹשֶׁבֶת עַל-פְּנֵי הַמַּיִם,
יֶלֶד פּוֹסֵעַ עַל הַחוֹף דּוּמָם.


יֶלֶד פָּעוּט הוּא וַעֲגוּם-עֵינַיִם.
שׁוֹטְפִים הַמַּיִם לְמֶרְחַק אֵין-סוֹף...
אִם לֹא יֵעוֹרוּ כָּל מַלָּחֶיהָ –
אֵיכָה תַּגִּיעַ הַדּוּגִית לַחוֹף

כאן אפשר לשיר עם שלישיית הכל עובר חביבי:

ב. הפרק הרוסי: ילדותו של גורקי

מי כתב את המנגינה של שיר יפה זה?

מסתבר שהיה זה מלחין יהודי בשם לב אלכסנדרוביץ שוורץ (Лев Шварц, Lev Shvarts). שוורץ חיבר את המוסיקה לסרט סובייטי  שנעשה בשנת 1938 ונקרא 'ילדותו של גורקי' (Detstvo Gorkogo). במאי הסרט היה מרק דונסקוי (1981-1901).

לב שוורץ (1962-1898)

הסרט צולם שנתיים לאחר מותו של מקסים גורקי (1936-1868) ועל בסיס ספרו האוטוביוגרפי המפורסם 'ילדוּת' (Детство). הוא מתאר את חייו של נער בן שתים-עשרה הגדל תחת חסותם של סבו וסבתו שאמצו אותו. הסרט מתרחש בשנות השמונים של המאה ה-19.

את הספר 'ילדוּת' חיבר גורקי בשנים 1914-1913. בשנת 1931 תורגם הספר ליידיש ('קינדער-יאָרן') ונדפס במוסקבה בהוצאת עמעס. לעברית תורגם הספר כמה פעמים. לראשונה בשנת 1943 על ידי לאה גולדברג, ושוב בשנת 1995 על ידי נילי מירסקי (ספרייה לעם).

נחזור לסרט 'ילדותו של גורקי'.

הנער אלכסי פֶּשקוֹב (שלימים שינה את שמו למקסים גורקי) רוצה לחזור לעיר מולדתו, שאת שמה שכח (גורקי עצמו נולד בעיר ניז'ני נובוגרוד). הוא זוכר רק שהיא נמצאת על שפת הנהר קאמה... אבל זו בעייה! קאמה הוא היובל הארוך ביותר של נהר הוולגה. אורכו 1,805 ק"מ – לא כל כך פשוט למצוא את המקום שבו נולדת ואינך זוכר את שמו...

השיר נקרא 'גוֹרוֹד נַא קאַמִי' (Город на Каме) ואת מילותיו כתבה טטיאנה סיקורסקי. אין להן שום קשר לדוגית או למלחים...

הנה הקטע היפה מן הסרט:

זאב גייזל תרגם את השיר המקורי לעברית:

עיר על שְׂפת קָמָה
לא יודעים איפה היא
עיר על שְׂפת קָמָה
אם הנהרות.

יד לא נוגעת

עין לא רואה את
העיר על שְׂפת קָמָה
אם הנהרות…

מקורות נוספים: http://www.guitarandluteissues.com/Dugit/dugit.htm

ג. הפרק החרדי: הנסיכה הנשכחת

בשנת 1991 הוציאה להקת 'פרחי לונדון' (The London School of Jewish Song) תקליט בשם 'אנעים זמירות', ובו נכלל שיר באנגלית ושמו 'The Forgotten Princess' (הנסיכה הנשכחת), שאינו אלא עיבוד חרדי לשיר הדוגית.

הנה הביצוע שלהם (תודה לאליעזר ותודה ליהושע מונדשיין). המילים הן באנגלית ואומרות פחות או יותר: לא תאמינו למשמע אזניכם! לנינגרד! העיר הקדושה שבה התקיימו בדור הקודם אסיפות רבנים ('גדוילים'), והנה תראו מה קרה לה, היום הזה מחללים בה את השבת! תצילנה אזניכם!

לא הצלחתי להשיג את המילים המדויקות וגם לא את שמו של המחבר, ואם מישהו יודע ויניח ידו על המילים אשמח לפרסמן.

ד. בעלי התוספות

על השיר של 'פרחי לונדון' כתב לי פרופ' שלמה זלמן הבלין:

העוקץ של השיר זו האכזבה מגדולתה של פטרוגרד, פטרבורג, לנינגרד, מן הניגוד בין המראות מחלונות האוטובוס לבין מה שנראה מקרוב. בעיקר האכזבה מביקור בשבת, יום ראשון של חג הסוכות תש"ן, בבית הכנסת הגדול של לנינגרד, והנה מול ההתלהבות למראה בית הכנסת פונים אליהם קבצנים יהודים על מדרגות בית הכנסת ותובעים נדבות בשבת, והילד הנדהם אומר: 'אבל אין לנו כסף. שבת היום'. וקורא: 'שמעו יהודים, על מדרגות בית הכנסת הגדול של לנינגראד יהודים מקבצים נדבות בשבת ...!'

  זה מזכיר לי סרטון שראיתי על מסע שרשים בליטא, של חבורת ישיבת 'עטרת ישראל' בירושלים בראשות הגאון האדיר מרן ראש הישיבה המפורסם רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א. בסרטון צופים במרן ראש הישיבה עומד על בימת בית כנסת מפואר, ודורש בפאתוס הידוע שלו על וילנה ועל בית הכנסת הגדול שלה, ועל תורה שמילאה אותם, ועל קירות של בית הכנסת הספוגות תורה, תורה תורה. מה שנעלם ממנו, כי מבית הכנסת הגדול של וילנה, על כל י"ח הקלויזים שמסביבו, ועל מוסדות הקהילה הצמודים (הצדקה הגדולה) ועל חצר בית הכנסת ('שוהל הויף', ועיין חיים גראדה) שהייתה דופק החיים של הקהילה, לא נשארה אפילו אבן קטנה אחת, והמקום הוא כעת מגרש ענק ריק לחלוטין. ממשלת ליטא, ברוב חסדה ואדיבותה, הציבה במקום לוח המספר על המקום (כמדומני לא בעברית, רק בליטאית, אנגלית ואולי יידיש). בית הכנסת המדובר שקרוי 'טהרת הקודש', והוא היחיד שנותר מכל בתי הכנסיות שהיו בווילנה, ולמרבה הצער הוא היה בית הכנסת המשכילי-רפורמי שנוסד ע"י אד"ם הכהן ומרעיו והתפללו בו יל"ג, גינצבורג, והמטיף הציוני הידוע, שאולי נחשב כרב המקום, ד"ר שמריהו לוין. וזהו איפה מה שנשאר כזיכרון התורה שמילאה את וילנה.

וגם ד"ר ולדימיר לוין, בעצמו יליד לנינגרד, העיר על כך:

פרחי לונדון שרים על עירי לנינגרד ב-1989 ועל יהודי שמבקש נדבות בבית הכנסת בשבת. ראיתי איך הקבצנים היהודיים בבית הכנסת היו קופצים על תיירים מחו"ל בשבת בדרישת נדבה, ואיך אנשים דתיים מחו"ל היו מתפלאים מכל המעשה.

עוד על ה'דוגית' השטה לה במגזר החרדי כתב לי חסיד חב"ד יהושע מונדשיין:

ב'זמרשת' מצוטט ולדימיר לייקין שגורס כי חסידי חב"ד שרים במנגינה זו (בשינויים קלים) את 'שיר המעלות', לפיכך נראה שזו מנגינה יהודית. מעולם לא שמעתי את חסידי חב"ד שרים את 'שיר המעלות', לא במנגינה זו ולא במנגינה אחרת. ואם מישהו כן שמע, יתכן והיו אלה חסידי חב"ד שקלטו את השיר במחנות הפליטים היהודיים באיטליה (כמסופר בדבריה של צפירה יונתן). או שמא הם צפו בסרט עוד בהיותם ברוסיה...

לפני שנים רבות צפיתי באיזושהי תכנית ביום העצמאות, ושם הראו למרואיין (שכמובן שכחתי את שמו) הסרטה של ביצוע שלו לשיר הנ"ל. הביצוע התאפיין בכך שהוא שר את השיר פעמים רבות, בכל פעם בקול חזק יותר, עד כי הגיע לצעקות פראיות הגובלות בטירוף. אילו היית עולה על עקבות הביצוע הזה, היו קוראי עונ"ש רווים נחת.

מישהו יודע משהו על זה?

גרימי גלעד מצא את 'הביצוע' הזה (16 באפריל 2015), אך ממש לא רווה נחת. מדובר בקומיקאי שמואל וילוז'ני:

ה. הדוגית – חמישים שנה אחרי

צבי גלעד (גרימי) מקיבוץ עין גדי הפנה את תשומת לבי לשיר שחיבר נתן יונתן זמן מה קודם פטירתו, במלאת חמישים שנה לחיבור שיר הדוגית. עד כמה שהעליתי בחכתי, פרסם אותו לראשונה אורי הייטנר מקיבוץ אורטל (עמ' 23-22):

השיר נדפס גם בספרו של נתן יונתן, שירים שנשארו, ידיעות ספרים, 2007.



ועוד מפרי עטו של גרימי 'בעל התוספות':

היות שהבלוג נשאר אתנו לימים ארוכים וודאי ישמש גם מקור לציטוטים, מן הראוי לשמור על אמינות מלאה. מציאת המקור הרוסי של 'דוגית נוסעת' לא היתה קלה. אמנם ידענו שזה שיר מתוך סרט על גורקי הצעיר, אך רצה מזלו הרע של השיר, שבניגוד לשירים רבים אחרים מתוך סרטים, שיר זה לא פרץ מתחומי הסרט ולא היו לו ביצועים עצמאיים. צריך היה למצוא את הסרט  וכאן עמדה לנו בורותנו היחסית לרועץ;  בשנות השלושים הופקו ברוסיה שתי טרילוגיות – האחת לפי ספריו האוטוביוגרפיים של גורקי 'ילדות', 'בין הבריות', ו'האוניברסיטאות שלי'; השנייה עסקה בגיבור דמיוני בשם מקסים - 'נעורי מקסים', 'שובו של מקסים', ו'רובע ויבורג'. היות וחשבנו שמקסים  'חייב להיות' מקסים גורקי, חיפשנו במקום הלא נכון...  עד שבא וולודיה לייקין, העולה מרוסיה (אחד המעטים מבני העלייה הרוסית שנהיה חבר קבוץ. כעת הוא מנהל הקהילה בקיבוצו מנרה), השיג את הסרט הנכון והעלה מתוכו ליו-טיוב את הקטע הרלוונטי.  סבורני שהוא ראוי לקרדיט על כך. 

ועוד שתי הערות: 

א. הילד שרצה לחזור לעירו שעל הנהר קמה אינו אלכסיי פשקוב אלא ילד ממוצא טטרי, שהובא בגיל צעיר לחיות אצל דודו. 

ב. רוב רובו של השיר 'גורוד נא קאמה', מופיע כבר בספרו של גורקי. היות שהספר אוטוביוגרפי, קרוב לודאי שהילדים חיברו את הדקלום המתגרה הזה. סיקורסקאיה בסך הכל הוסיפה פעמייםГород на Каме, матушке-реке העיר על הקמה, אם הנהרות). בספרות המקצועית רשום השיר על שם גורקי וסיקורסקאיה. אם נרצה להיות נוקדנים ממש, השיר חובר בידי גורקי וחבריו בילדותם + סיקורסקאיה.