יום שישי, 4 בדצמבר 2020

שירי הערש בימי העלייה הראשונה: בכורי, ילדוני העברי



מאת אליהו הכהן

ברשימה הקודמת בסדרה זו עסקנו בשיר הערש 'התעורר, בן יקיר', שנכתב והושר ברוסית בראשון לציון בשנת 1883. שיר הערש המוקדם השני, שנשא את הכותרת 'בכורי, ילדוני העברי', מיוחס גם הוא לאותה שנה. 

מי היה בכור זה?

איתמר בן-אב"י, שנולד בירושלים בשנת 1882 (שמו המקורי היה בן-ציון), נודע ביישוב בתואר 'הילד העברי הראשון'. בגרסה הראשונה והלא-גמורה של זיכרונותיו, שאת דפיה הדפיס כנראה בימי מלחמת העולם השנייה, שעה ששהה בארה"ב, טען בן-אב"י כי בו הכתוב מדבר. לספר נדיר זה, שעותק שלו מצוי ברשותי, קרא איתמר בשם הרב-משמעי: אכן, גם זו אגדה... הוא סיפר כי אמו דבורה (לבית יונאס), אשתו הראשונה של אליעזר בן יהודה, שרה לו שיר זה בינקותו, ואף הכתירו בתואר 'שיר הערש העברי הראשון'. ועוד ציין, כי הלחן של השיר היה רוסי. 

איתמר בן-אב"י, אכן, גם זו אגדה..., עמ' 38

הוא גם טרח והביא את מילות השיר במלואן:

אכן, גם זו אגדה..., עמ' 40-39

האמנם שיר ערש זה היה פרי רוחה של דבורה בן יהודה? 

דבורה, שבשל קנאותה לדיבור בעברית זכתה לתואר 'האם העברייה הראשונה', ידעה כמובן היטב עברית, ואף שימשה מורה לעברית ולדברי ימי ישראל בבית הספר לבנות בירושלים. אך עדיין רשאים אנו לתהות כיצד יכול היה בנה איתמר לזכור ולצטט ממרחק השנים שבעה בתי שיר שאותם שמע, כעדותו, עוד לפני שידע להוציא מפיו ולוּ מילה אחת בעברית? 

מאליו מתעורר החשד שזהו ניסיון מאוחר, של איתמר בן-אב"י בעצמו, לשחזר את שיר הערש המוקדם ולייחסו לאמו. ואכן, עיון במילות השיר מגלה את טביעות אצבעותיו ואת סגנונו האופייני. כך למשל, המילה 'ילדון', ספק אם הייתה קיימת בשנת 1883, ובוודאי לא ההטיה 'ילדוני' (דבורה בן יהודה הייתה מסתפקת מן הסתם ב'ילדי'), גם צורת ההטיה 'עִבְרִיתְךּ' (בבית החמישי) אופיינית לאיתמר בן-אב"י.
  
דבורה יונאס ובעלה אליעזר פרלמן (בן יהודה)

והנה, בספר זיכרונותיו המוכר של איתמר בן-אב"י, עם שחר עצמאותנו (תשכ"ב / 1961), שהתפרסם אחרי מותו בעריכת אהרן זאב בן ישי, הושמט נוסחו של שיר ערש זה. במקומו התפרסמה גרסה אחרת, לפיה דבורה אמו שרה באוזניו שיר רוסי של לרמונטוב: 

עם שחר עצמאותנו, עמ' 17

כפי שציין המהדיר, בהערה בתחתית העמוד, שירו של לרמונטוב הוא По синим волнам океана, שנקרא כך לפי המילים 'על פני גלי ים התכלת', שפותחים את השיר Воздушный корабль (ספינה ערפילית). שיר זה, שאותו הכיר כל אינטליגנט רוסי, נכתב בשנת 1840 (תרגום לעברית פרי עטו של יואל נץ התפרסם בחדשות בן עזר, 1386, 22 באוקטובר 2018). לא ידוע על לחן של השיר וככל הנראה במקרה זה דבורה פשוט דקלמה את מילותיו בעל-פה.

ואם יש את נפשכם להקשיב לדקלום השיר ברוסית, שעמו הרדימה דבורה את בנה, הנה הוא לפניכם:


עדות נוספת, המאששת גרסה זו, הביא יחיאל מיכל פוחצ'בסקי (1947-1863), איש העלייה הראשונהבזיכרונותיו, שנדפסו בשנת 1929, סיפר על ביקור שערך עם רעייתו בבית בן יהודה בירושלים בפסח 1890. הם פגשו בבית גם את דבורה, 'שהייתה לה טינה בלבה על קיצוניותו של בעלה', שאינו מוכן שבנם בן-ציון (הוא איתמר, שאז היה כבר בן שמונה) ישמע שפה שאיננה עברית. היא סיפרה להם, כי 'יש שבשירה שיר הערש לילדה, היא משתמשת בשפה זרה מפני שעוד לא דאגו משוררינו לסוג שירים זה [בעברית]. והנה בעלה כועס ומתמרמר ותובע את העברית בכל חומר הדין' (בוסתנאי, א, תרפ"ט, גיליון מב, עמ' 14-13; ההדגשה שלי). ניתן אפוא להסיק מכך שבאותה עת, השיר 'בכורי, ילדוני העברי' עדיין לא היה קיים בעולם.

דבורה בן יהודה (מתוך ספרו של בנה איתמר בן-אב"י, עם שחר עצמאותנו)

לסיכום, נסיונו של איתמר בן-אב"י להכתיר את 'בכורי, ילדוני העברי' כ'שיר הערש העברי הראשון' לא עלה יפה. ככל הנראה, בשנת 1883 עדיין לא נכתב שיר זה. מי אפוא כתב אותו ומתי? כל עוד לא יתגלו מקורות חדשים ומהימנים נוכל רק לשער, כי מתי שהוא, אולי כאשר כתב את זיכרונותיו, חיבר איתמר את השיר ובדמיונו זכר אותו כשיר שדוקלם לו בילדותו. ואולי  וגם זו אפשרות שצריך לקחת אותה בחשבון דבורה, שמתה בדמי ימיה, באמת כתבה שיר ערש בעברית ואיתמר רק עדכן אותו מאוחר יותר בסגנונו האופייני.

לפי שעה עלינו להתייחס לתואר 'שיר הערש העברי הראשון' כמיתוס נוסף בשרשרת המיתוסים של ראשית היישוב. ברוח כותרת ספרו העלום של איתמר בן-אב"י ניתן לומר גם כאן: אכן, גם זו אגדה... 

ותשבי יתרץ קושיות ובעיות.

ספרה של דבורה עומר, שראה אור לראשונה בשנת 1967 והפך לרב מכר, תרם
לקיבוע דמותו של איתמר בן-אב"י כבכור העברי הראשון ביישוב


12 תגובות:

  1. רשימה נהדרת. תודה!
    מאז ומעולם ריגש אותי הצירוף הציוני המיוחד של חוסר ויתור על כמיהה תרבותית, בצד עבודת האדמה (או תעשייה) ופעילות ביטחון הכרחית, שדרשו מאמצים עילאיים. אלה מרכיבי חוסן לאומי בריא ושפוי.

    השבמחק
  2. כרגיל, מרתק ומעניין.
    שבת שלום

    השבמחק
  3. נראה לי שיש בשיר עצמו רמז לכך שהוא (או דומה לו) אכן הושר לאיתמר בן אב"י בילדותו המוקדמת: המשקל והחריזה של השיר רומזים על כך שהוא חובר והושר במבטא האשכנזי-מלעילי. סביר שבבית בן יהודה אכן דיברו במבטא אשכנזי לפחות עד 1904, כאשר דוד ילין שכנע את חברי 'ועד הלשון העברית', ובהם בן יהודה עצמו, לתמוך במבטא הספרדי. בן אב"י, יליד 1882, היה באותה עת כבר נער. כאשר כתב את זכרונותיו כאיש מבוגר, אולי לא זכר את מילות השיר העברי ששרה לו אמו, אך את נעימת קולה ומבטאה זכר.

    השבמחק
  4. "אַמָא" היה כנויה של חמדה, אחות דבורה, אמו-חורגתו של בן-ציון איתמר. זהו, כנראה, עוד סמן המעיד על יחוס שגוי של הטכסט לדבורה

    השבמחק
  5. 1.נדמה לי, שבשנת 2016 יצא הספר "עם שחר עצמאותנו" במהדורה מוערת ומורחבת תחת השם "החצוף הארצישראלי : פרקים מחייו של הילד העברי הראשון". מומלץ ביותר!

    2. הסרטון עם הדקלום של השיר הרוסי אינו זמין... יש קישור אחר?

    השבמחק
  6. כבר הכותרת עצמה אופיינית ומרגשת. כורכת את האישי, האינטימי וספוג האהבה של "ילדוני" עם היסוד הלאומי של "העברי". אין בכך פלא. המחבר (או המחברת) של שירנו התחנך כנראה על מסורת שירי הערש שחוברו ביידיש במזרח אירופה, שירים בהם הועמסו על מילות האהבה והנוחם של האם המרדימה את תינוקה גם מילות הצער והכאב של יהודי הגולה. הפסיעות הראשונות האלה של שיר הערש העברי במכורתו המתחדשת ממש מרגשות. תודה מקרב לב על פנינה נוספת!

    השבמחק
    תשובות
    1. אפרופו "עברי" - מסתבר שהשם המקורי שרצה בן יהודה להעניק לבנו היה 'עבר', אך הדבר לא הסתייע. הנה כך מספר בן אב"י בזכרונותיו (מתוך 'פרוייקט בן יהודה'):
      אך כאן היתה תקרית קטנה בענין השם לרך הנולד. אם הילד מיועד לשנוי ערכים, יש להבליט את הדבר גם בשמו. וכששאל המוהל את אבי:

      –…ונקרא שמו בישראל?

      – עֵבר! – קרא אבי בקול.

      – איך? איך? מה השם? חזר השואל, כמי ששמיעתו לקתה פתאום.

      – עֵבר! – הרים אבי את קולו יותר.

      – מעולם לא שמעתי שם כזה.

      – אין שם כזה נהוג בקהילותינו.

      לשוא ניסה אבי להסביר,כי עֵבר הוא “אבי כל בני עבר”, זקן־זקנו של אברהם העברי. הקהל לא נרגע, ראה בשם זה מין פריצת־גדר.

      מחק
    2. ככל הידוע לי השם 'עבר' כשם פרטי, כבר היה קים לפני הולדת איתמר בן אב"י.

      מחק
    3. לדוגמא הרב אברהם עבר הירשאוויץ, מחבר ספר בית אברהם

      מחק
  7. תודה רבה על הרשימה המעניינת. אני משער ש"סמטת הסנהדרין" היא שוק עושי הכותנה, הסמוך לכותל המערבי. באותה תקופה יהודים כינו אותו "רחוב החנויות", כ"זיהוי" לאתר שאליו נדדה הסנהדרין לאחר שעזבה את לשכת הגזית. משפחת בן יהודה עצמה התגוררה ברחוב זה. שבת שלום

    השבמחק
  8. בהמיית-לב קראתי את הרשימה על שיר הערש לילד "העברי הראשון" איתמר בן אב"י – ‏שגדולה חשיבותו בתחייה העברית, למרות דברי הזלזול שכתב ביאליק ליוסף קלוזנר, בתגובה לפרס ‏שאיתמר-אב"י זכה בו על סיפור אֶרוטי שלו, שפורסם ב"השילוח", וביאליק הטיל ספק בטעמו, בגרותו ‏ותבונתו (ראיתיו לפני שנים בארכיון קלוזנר; מחמת בוטות מופיע תצלום המכתב באתר הספרייה הלאומית ‏וראשו קפוד). אכן היה "הילד העברי הראשון" פשוטו כמשמעו, שהוריו דיברו עמו רק עברית, ואירע ‏שהילד שאל שאלה, שבשביל להשיב הם חשו אל הכרטסת, שלימים הייתה ל"מילון בן-יהודה". וכששמעו ‏חבריו של אליעזר בן-יהודה ב"אגודת חובבי שפת עבר", שמדברים עם הילד רק עברית, הם הזהירו את בן-‏יהודה, שהתפתחות תבונתו של הילד תיפגע. גם לאיתמר בן-אב"י וגם לנמען המכתב יש חלק ‏בהתפתחות הלשון העברית החדשה, אבל רוחו הרומנטית של בן-ציון-איתמר מעוררת השתאות, וכן גם ‏עמדתו המעוררת כבוד ביחס לטבח הארמנים! ישראל הריבונית "הלאומית" ומנהיגיה הִסְכִּילוּ ‏עֲשׂוֹ כלשון הכתוב (בראשיל לא, כח) ולא השכילו, שתיתכן שואה העשויה לעם זולת עמנו, וזכור לטוב רק ‏יוסי שריד זכרו לברכה, שאחרי איתמר בן-אב"י רק הוא השכיל לכבד את זכר שואת העם הארמני.‏

    שיר הערש לילד העברי הראשון אכן כתוב פחות או יותר בהברה האשכנזית, שבעיקרה היא מלעילית, ‏ומאחר שהוא נאמן כתוב במשקל הטוני ומשקל השולט בשירה הרוסית – יאמבוס – הברה בלתי-מוטעמת ‏או "הַשְׁפָּלָה", שנסמן אותה כך: ‏v‏, ואחריה הברה מוטעמת או "הֲרָמָה", שנסמן כך: -‏
    שורות א' וג' עשויות חמישה יאמבים;, כך:‏ v – / v – / v – / v – / v –‎
    בשורות ב ו-ד שלושה יאמבים, בתוספת השפלה אחת אחרי, ה"יאמב" השלישי, כדי להוסיף סיום רך או ‏‏"נשי" למשקל היאמבי הנמרץ, כך:‏ v – / v – / v – v
    בהתאם להברה האשכנזית בתיבות "בְּכוֹרִי" ו"מִִזְְְמוִֹֹרִי" מוטעמת ההברה האמצעית יאמב+ השפלה או ‏‏"אמפבראך", וזה נורמלי. אולם בשורה הראשונה, "עִם רַד הַשֶּׁמֶשׁ אוֹתְךָ אָנִימָה" – משקל התיבה "אָנִימָה" ‏מוטעמת ההברה האחרונה, בסוף השורה: – ...מֶשׁ אָ / נִיָמָה (ההברה '...מָה', וכמשפט דקדוק הלשון היה ‏דין להטעים את ההברה שלפני האחרונה (ה-‏paenultima‏) '...נִי' , אך זוהי מה שנקראת ‏licentia ‎poetica‏... ‏

    לענ"ד ‏воздушный корабль‏ יש לתרגם "ספינת האוויר" ולא "ספינה ערפילית" - הרי בשיר זה ‏חזה לרמונטוב ספינה שטה באוויר, מגיעה לאי שיש בו קבר, ובו קבור קיסר (ברוסית "צאר"!) מת. הקיסר ‏מתעורר משנת המוות, פוקח עיניו, קם, צועד אל הספינה עולה עליה, מנופף בידו לשלום לאי, שאליו גלה – ‏‏"נקבר"! הקיסר אינו אלא נפוליון בונפרטה, שהוגלה לאי סנט-הלנה. מבשרי הרומנטיקה העריצו את נפוליון ‏‏- גיתה ובטהובן, וכך גם לרמונטוב, אף על פי שהיה אויבה של רוסיה.‏
    ברוסית, קדם לזה ביטוי דומה לדמיון בלתי אפשרי ‏воздушный замок‏ - - "מגדל הפורח באוויר", המוכר ‏לנו משיחת בית-המדרש בתלמוד, בדיון על איש אקסצנטרי בחוג התנאים, אלישע בן אבויה: "אשכחיה ‏שמואל לרב יהודה דתלי בעיברא דדשא וקא בכי [=נשען על הבריח], אמר ליה: שיננא, מאי קא בכית? ‏‏[אמר לו: שנון שכמוך, למה אתה בוכה?] - אמר ליה: מי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן [=וכי דבר קטן הוא ‏בעיניך מה שאומר הכתוב על רבותינו] 'איה סופר, איה שקול, איה סופר את המגדלים [ישעיה לג, יח]. איה ‏סופר - שהיו סופרים כל אותיות שבתורה, איה שוקל - שהיו שוקלים קַלִּין וַחֲמוּרֵין שבתורה, איה סופר את ‏המגדלים - שהיו שונין שלש מאות הלכות במגדל הפורח באוויר..." (בבלי חגיגה טו עמ' ב) – רק רש"י, ‏בתמימותו, סבר בפירושו, שמדובר באיזה הלכה בעניין מגדל ריאלי, שפתוח לאוויר, מה דינו לעניין טומאת ‏אהלות, ולא שמדובר בבניין דמיוני, שכבר העסיק את דמיונה של המיתולוגיה היוונית, על פגסוס – הסוס ‏המכונף, הפורח באוויר, ועל איקרוס, האיש הפורח באוויר אל השמש... הרמב"ם, בנוקשות הרציונליזם ‏האריסטוטלי זלזל בצירופיו של "הכוח המדמה" – "ולזה ירכיב זה הכוח מן העניינים אשר השיגם עניינים ‏אשר לא השיגם כלל, ואי אפשר להשיגם, כמו שידמה האדם ספינת ברזל רצה באוויר" (פירוש המשנה, ‏שמונה פרקים – הקדמה לפירוש מסכת אבות), אבל כבר הגאון ליאנרדו דה וינצ'י רשם וצייר תוכניות לכלי ‏שיט-באוויר, ולא ייפלא אפוא על המשורר לרמונטוב.‏

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.