מאת יוסי לשם
רותי פרבולוצקי, לשעבר מנהלת אגף החינוך בחברה להגנת הטבע, יזמה ומרכזת מעין 'פרלמנט' חברים חודשי, שנושא את השם 'פורום שואבה', על שם המושב בהרי יהודה שבו הוא מתכנס. אחד המרצים האחרונים היה אלון גור אריה, והנושא שלו היה 'סיפורה של להקת הגשש החיוור: אושיית הבידור והתרבות הישראלית הגדולה בכל הזמנים'. כנהוג, הרצאתו לוותה בקטעי שיר ובמערכונים, בסיפורים על ההיסטוריה של הלהקה, ובניתוח מעניין של סיבת הצלחתם. קשה היה למחוק את החיוכים שעל פניהם שבעות הרצון של הנאספים, שהרי שלישיית הגשש החיוור הייתה חלק מ'פס הקול' של חייהם, חיינו.
אחד הקטעים שהוצגו נגע בי באופן אישי וריגש אותי מאוד. אני שמח להתחלק בו עם הקוראים.
בפסטיבל הזמר והפזמון של שנת תש"ל / 1970 שרו חברי השלישייה – שייקה, גברי ופולי – את 'מים לדוד המלך', שכתב והלחין עקיבא נוף. השיר אומנם לא זכה בפרס, אבל הפך לאחד השירים האהובים של השלישייה. לא רק בזכות המילים המשעשעות, שמרחיבות את הסיפור התנ"כי על גיבורי דוד, ולא רק בזכות הלחן העליז, אלא גם, ואולי בעיקר, בזכות התלבושות המקוריות של הגששים, שנלקחו כביכול ממלתחת בגדים של חיילים רומאים. למותניהם חגרו ה'גיבורים' מעין טוניקות או חצאיות 'מיני', ובכל פעם ופעם שהרימו את ידיהם, נחשפו תחתוניהם לצהלת הצופים המופתעים.
הנה כאן מספר פולי (ישראל פוליאקוב), בריאיון לאמנון לוי, על השיר ועל המופע יוצא הדופן (ההקלטה היא מ-1996):
וכאן ביתר פירוט בכתבה שששודרה בחדשות ערוץ 12 בשנת 2023:
אברהם דשא פשנל ('פשה'), שהקים והפיק את 'הגששים', התלבט יחד איתם איזה לבוש יתאים לשיר זה. המוניטין שלהם עד אז היה של מצחיקנים, לאו דווקא של זמרים רציניים, והם חששו שהשיר התנ"כי לא ממש מתאים להם. פשנל הבטיח שהקהל יצחק מהשיר ומהביצוע, וכך היה. הפסטיבל התקיים בבנייני האומה בירושלים וערב קודם לחזרה הגנרלית הועלתה שם האופרה של המלחין האיטלקי בן המאה ה-17 קלאודיו מונטוורדי, 'הכתרת פופיאה' (L'incoronazione di Poppea), שהועלתה על הבמה בפעם הראשונה בשנת 1643.
פשנל ראה מאחורי הקלעים את התלבושות של החיילים הרומאים ומשם קיבל את הרעיון (את התלבושות עצמן לקחו הגששים מהמחזה האנטי מלחמתי 'לִיסִיסְטְרָטֶה' של אריסטופנס, שהוצג אז בתאטרון הקאמרי בבימויו של עודד קוטלר(. סיפור זה כבר תועד וסופר במקומות שונים, כולם התעניינו בגששים ובגיבוריו של דוד, אף אחד לא התייחס לאופרה ו'להכתרת פופיאה'.
פופיאה סבינה, שחיה במאה הראשונה לספירה, הייתה אשתו השנייה של הקיסר נירון, וכמקובל בקרב בנות חוגה וסוגה רבות היו עלילותיה בפוליטיקה, באהבה ובמלחמה. סופר עליה ששכנעה את נירון להרעיל את אמו ולחצה עליו להתגרש מאישתו כדי שיוכלו להינשא והיא תהפוך לקיסרית רומא. לאחר שנישאו לחצה עליו להוציא להורג את אישתו הקודמת ואת אחותו... בקיצור, חומר משובח לאופרה. אגב, פופיאה נזכרת גם בכתביו של יוסף בן מתתיהו, שאף פגש אותה פנים אל פנים, והסתייע בה לטובת אחיו היהודים.
ואיפה כל זה פוגש אותי?
מתברר שכל צוות הזמרים באופרה הגיעו מאיטליה, מלבד הניצבים (הסטטיסטים שכל תפקידם הוא לעמוד על הבמה ולא להוציא הגה מפיהם). כדי למלא את תפקידי הניצבים פורסמה מודעה בלוחות המודעות של אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, כי מפיקי האופרה מחפשים מועמדים מתאימים להיכנס בסנדליהם וחצאיותיהם של חיילים רומאיים. דובר על שלוש הופעות של האופרה בקיסריה ובבנייני האומה.
הייתי אז תלמיד השנה הראשונה בחוג לביולוגיה, וגרתי בדירת סטודנטים עם חבריי לגרעין שח"ל (של תנועת בני עקיבא) עימם שירתי בנח"ל. הגשנו מועמדות והתקבלנו: אני, מנשה כהן, שגר איתי בדירה, וחיים לביא (ז׳׳ל) ושרגא הרט שהתגייסו למשימה כדי להרוויח בקלות 'כמה לירות', שעשויות היו לשפר את חיינו כסטודנטים תפרנים.
כמובן שהייתה זו גם חוויה יוצאת דופן להופיע באופרה איטלקית בפני כ-3,000 איש! כמובן שלא הבנו אף מילה מהליברטו האיטלקי, ובזמן ההצגה החלפנו ביננו דַחְקוֹת בעברית (בסגנון הגשש, כמקובל באותם ימים). הניצבים לא נדרשו לעשות הרבה. אני זוכר כי אחד מתפקידיי היה, בין היתר, לגרור אל מחוץ לבמה את פופיאה שהתעלפה על הרצפה.
עדי בשן, שמנהלת את משרדי באוניברסיטת תל אביב, איתרה מייד את התמונה למזכרת מן המופע שעלה בבנייני האומה, ובה הצטלמנו יחד עם פופיאה, 'אשת הקיסר', שבידה השמאלית סיגרייה אותה עישנה אחרי שהסתיימה ההופעה.
מימין לשמאל: ד"ר שרגא הרט (כיום גנקולוג בכיר), מנשה כהן (כיום חקלאי במושב נוב וחוקר במיג"ל), הקיסרית פופיאה (שמה האמיתי אינו זכור לי), פרופ' יוסי לשם (כותב רשימה זו), ד"ר חיים לביא ז"ל (מרצה לשעבר באוניברסיטת בר-אילן). משמאל, בלי קסדה, זמר איטלקי מצוות האופרה.
מי שיש ברשותו שעתיים פנויות מזומן להאזין ולצפות באופרה המיוחדת הזו, שלקחיה המוסריים והחברתיים רלוונטיים ואקטואליים גם לימינו. שכן, מתחת לסיפור האהבה הבארוקי מסתתר סיפור נוכלים פוליטי שעוסק בדרך שבה זכתה פופיאה בכתר. זהו גם סיפור על כניעה ליצרים שגוברת על עקרונות הפילוסופיה הסטואית ועל הניסיון להגבלת כוחו של השלטון.
אמר העורך:
סיפור נהדר, רק שזיכרונו של לשם – קצת לברכה...
העלאת האופרה 'הכתרת פופיאה' בישראל הייתה שנה אחת קודם לפסטיבל הזמר של 1970, ביולי 1969.
 |
| הארץ, 29 ביולי 1969 |
___________________________________________
פרופ' (אמריטוס) יוסי לשם לימד בחוג לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. מייסד ומנהל המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים. yossile@tauex.tau.ac.il
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', אם יש לכם חשבון דוא"ל בגוגל, לחצו על 'חשבון גוגל' ושמכם יעלה מיד. אם לא - לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
התגובות מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.