כל כך הרבה אנשים נדנדו, כל כך הרבה אנשים אמרו לי שזה כדאי, אז הנה אני כאן. בינתיים לניסיון.
נראה מה יצא מזה. אולי נתחיל פשוט בארכיון מקביל – מה שקרוי 'המיטב' של עונ"ש...
לאט לאט ובזהירות, כמו קיפודים שעושים, אתם יודעים מה...
ותודה לעינת אמיתי 'המטפלת'.
 |
| חצר הקואופרציה במרחביה (צילום: דרור אבי; ויקימדיה) |
מאת נדב מן
בין 1903 (פרעות קישינב) למהפכת 1905 פרצו ברחבי רוסיה הצארית פוגרמים בקהילות רבות. מאות יהודים נרצחו, נפצעו, הוכו ונשדדו. על מה שהתרחש בקישיניב כתב ביאליק, כידוע, את הפואמות 'על השחיטה' ו'בעיר הַהֲרֵגָה'.
בעקבות האירועים האלימים הללו החליטו יהודים רבים להימלט מרוסיה. רובם פנו לארה"ב, שבאותה עת פתחה שעריה למהגרים חדשים, אבל היו לא מעט יהודים שבהשפעת הלאומיות הציונית בחרו לעלות לארץ ישראל, שהייתה אז תחת השלטון העות'מני.
אחת הקבוצות שרצו להגיע לארץ ישראל היגרו תחילה לגלאזגו שבסקוטלנד ובה ייסדו ארגון בשם 'עולי ציון', ששם לו למטרה להכינם לעלייה לארץ. במשך כשבע שנים רכשו חברי הארגון את השפה העברית והשתלמו במקצועות שונים עד שבשנת 1911 הגיעה לאוזניהם שמועה על הקמת יישוב קואופרטיבי חדש בעמק יזרעאל, על פי החלטת הקונגרס הציוני העולמי התשיעי והמתווה השיתופי שאותו הגה הרופא והסוציולוג מגרמניה פרנץ אופנהיימר.
 |
| פרנץ אופנהיימר, רחובות 1936 (צילום: הלל אופנהיימר, ויקימדיה) |
'הסקוטים' פנו למשרד הארצישראלי בבקשה להתקבל ליישוב זה ששמו היה 'הקואופרציה במרחביה'. אנשי המשרד הפנו אותם לאופנהיימר עצמו ולאגרונום שלמה דיק שניהל ביומיום את הקואופרציה ושניהם ראו בעין יפה את הצטרפותם של חבורת גלאזגו להתיישבות החדשה.
כמה ימים לפני חג הפסח של שנת תרע"ב (מארס 1912) הגיעו ל'קואופרציה' ארבע משפחות, על נשיהם וטפם, חברי ארגון 'עולי ציון' מגלאזגו. באותה שנה הייתה 'חצר' מרחביה בשלבי בנייה והמשפחות ה'סקוטיות' שוכנו במבני בוץ (חוּשׁוֹת) שהותירו האריסים הערביים על התל שליד היישוב.
 |
| האגרונומים שלמה דיק (משמאל) ומלך זגורודסקי בחושה ערבית בתל אל פולה, 1911 (אוסף קואופרציה מרחביה, ביתמונה) |
המתיישבים הראשונים במרחביה, אלה שהגיעו עם שלמה דיק בשנת 1911, היו צעירים רווקים כבני עשרים. משפחות עוד לא היו אז, ובכלל רעיונות השיתוף שהגה אופנהיימר לא נתנו מענה לנושא המשפחות. אבל החיים חייבו פיתרון: שנה בלבד לאחר הקמת היישוב אכלסו את הקואופרציה מרחביה ארבע משפחות מטופלות בילדים.
באותה שנה הוקם ליד הקואופרציה ישוב נוסף שייקרא לימים מושב מרחביה. מייסדיו היו יהודים שרכשו באופן פרטי קרקעות באמצעות יהושע חנקין והקימו את ביתם שם. המשפחות מגלאזגו פנו שוב למשרד הארצישראלי בבקשה לקבלת הלוואה לרכישת חלקת קרקע ליד הקואופרציה. עזרת המשרד הייתה דלה, ובנוסף קשיי המחיה והמחלות שלא זכו למענה רפואי הולם הביאו שתיים מהמשפחות לייאוש והם החליטו לחזור לסקוטלנד. שתי המשפחות שנותרו בארץ היו קוּרְש וגוטמן.
ליפא קוּרְש היה רצען. מקצוע זה, שכבר נכחד מעולמנו, היה חיוני באותן שנים. הוא כלל ייצור, טיפול ותיקון של רתמות בהמות ונעליים. אולם תנאי המחייה הקשיים, ההכנסה המועטה והמחלות שפקדו את בני המשפחה הביאו אותם לנדוד. הם עברו להתגורר במושבה יבנאל שבגליל התחתון וב-1914 שבו למרחביה.
יהודה לייב גוטמן ורעיתו סוניה אסתר לבית לויטין באו לארץ עם חמשת ילדיהם. שתיים מבנות המשפחה נולדו עוד ברוסיה, מרים ב-1899 ורחל ב-1902. בסקוטלנד נולדו עוד שלושה ילדים: ישראל, שמריה ואליהו. אריה, הבן הצעיר, נולד כבר בארץ ישראל. שמריה, הילד השני שנולד בגלאזגו, יתפרסם לימים כארכאולוג שמריה גוטמן (1996-1909).יהודה, אב המשפחה, היה אופה, מקצוע שרכש בגלאזגו. הוא היה דמות אהודה בקואופרציה וסיפק את צריכת הלחם למתיישבים. תחילה מהמאפיה המשותפת ואחר כך מתנור אפייה שבנה ליד ביתו. הוא גם החזיק חלקה לגידולים חקלאיים.
 |
| קבלה על התפקדות לקונגרס הציוני על שם יהודה גוטמן ממרחביה, מאי 1913 |
שנות מלחמת העולם הראשונה לא היטיבו את חייהם של המתיישבים. על גזירות השלטון העות'מני והחולי הבלתי פוסק נוספו גם נחילי ארבה שפקדו את עמק יזרעאל ושכנים ערביים שלטשו עיניהם לרכוש המתיישבים. בקיץ 1917 הוזעק יהודה לגרש ערבים שעלו על חלקתו, בתוך מרוצתו נפגע מחפץ חד. הוא הובהל לבית חולים בחיפה ושם מת. סוניה אשתו קיבלה על עצמה את עול הפרנסה והמשיכה במלאכת האפייה. במוצאי יום הכיפורים של שנת תרפ"ג (1922) מתה סוניה ממחלת הקדחת. עול הפרנסת המשפחה נפל עתה על מרים הבכורה.
 |
| יהודה לייב גוטמן ורעייתו סוניה |
והנה סיפור בתוך סיפור:
יוחנן רזניק היה בין הראשונים שהגיעו לקואופרציה. הוא היה בן 17 בסך הכל. בני משפחתו נשארו בעיירה מאלין שבפלך קייב הרוסי (היום במחוז ז'יטומיר שבאוקראינה). בעיירה זו, אגב, נולדה גם גולדה לישנסקי, לימים רחל ינאית בן צבי...
 |
| יוחנן רזניק (משמאל) על התל במרחביה, במלאת חצי שנה לעלייתו ארצה (אייר תרע"ב) |
בני המשפחה והחברים שנותרו מאחור ניסו לשמור על קשרי מכתבים בין שם לכאן, וכך בסוף שנת תרע"ב (1912) שלח יוסף, אחיו של יוחנן, 'מכתב גלוי' (בלשוננו 'גלויה'), ובו ברכת 'שנה טובה' לאחיו החלוץ שבארץ ישראל:
לשנה טובה תכתב ותחתם. לראשית שנת תרע"ג אברכך, אותך ואת ארצך, לחיים טובים וארוכים. שתהיה פועל עברי, ולעבוד את אדמתך באמונה. ותזכה להיות בן ציון נאמן לארצו ולעמו.
ממני אחיך המצפה לראות פניך, יוסף רעזניק
כמה חודשים אחר כך, בד' באדר תרע"ג, במלאת שנה לעזיבתו של יוחנן, שלחו האח דוב, ושניים מחבריו, גלוית זיכרון ואליה צירפו את תמונתם:
למזכרת נצח אנו שולחים לך את תמונתנו, תמונת רֵעים אהובים, לזכר מלאת שנה שלמה ליום נסיעתך לא"י
לשנה טובה! אני מביע לך את ברכתי שלמה לשנת התרע"ד העתידה. יעזרך ה' כי תמשיך את עבודתך על אדמתנו הקדושה ותהיה בן נאמן לעמך העברי הנַעַנֶה.
אחיך דוב
געגועיו של יוחנן למשפחתו גם הם גברו. על אף הסיכונים וקשיי התחבורה לארץ אויב בזמן מלחמה הוא החליט לבקר את בני משפחתו ברוסיה.
הימים חלפו ויוחנן בושש לחזור לחבריו במרחביה. מזכיר הקואופרציה והאידאולוג שלה יוסף רבינוביץ (1954-1888), שראה בו אדם חיוני להתפתחות היישוב, כתב לו דברי כיבושין והפציר בו לשוב לארץ:
הנה תעתיקו בתיקוני עריכה קלים:
מרחביה י"ד אייר תרע"ד
חברי יוחנן רזניק, שלום לך!
זה חדשים אחדים שהנני חושב לכתוב לך ואינני מוצא רגע פנאי לזה, כל כך הרבה דאגות ועגמת נפש יש לי.
הייתי רוצה לכתוב לך הרבה מאד, ולספר לך מנסיונותי החברותיים שמשך שנים בארץ ישראל, אולם אין ביכולתי למלאת את רצוני.
ולכן אגיד לך במלים אחדות מה שאני מוצא לחובתי להגיד לך. והנני מאמין שתשים לב לדברי:
בסוף השנה שעברה באספה הכללית של חברי א.ה.[אגודת ההתיישבות] קרא לך מר דיק ושאל מדוע הנך עוזב אותנו. אתה ענית לו שאין לך שום דבר נגד מי שהוא מאתנו, אולם אתה החלטת ללכת מפה ללמוד את החיים. עכשיו הנני מוצא לנחוץ להודיע לך שאם רעיון אגודת ההתיישבות יקר לך, עליך לשוב אלינו בהתחלת השנה החדשה להיכנס לחברתנו ולעבוד יחד אתנו עבודה משותפת לטובת התגשמות מפעלנו. מובן מאליו שזאת עליך לעשות אם הרעיון של עבודה קאופרטיבית יקר לך. זאת עליך לעשות מפני שידוע לך היטב שקשה למצוא בארץ ישראל אנשים שיתמסרו לרעיון ידוע ולא יעופו באויר. פוליטיקאים יש לנו הרבה, אולם אנשים פשוטים וישרים בלי חכמות יתרות אין לנו כמעט.
ומכיוון שאנו מכירים אותך בתור איש ישר, מפני זה אני אומר לך שעליך לבוא ולעבוד ולסבול אתנו. ועוד דבר עליך לא לשכוח: שאם כל אחד מאלה שעובדים באגודת ההתיישבות יעשה כמוך, וכמו פריץ [כנראה שמו של חבר אחר שנסע לחו"ל] למשל, אז לעולם לא יהיו לנו חברים באגודתנו. עליך לדעת שהחברה שלנו נתנה לך מה שהיה ביכולתה. כשבאתי היית עדיין נער ובין החברים שלך במרחביה גדלת, התפתחת ולמדת את העבודה, ועכשיו כשהחברה שלנו רואה בך איש שיוכל להיות לחבר ולעזור לפעולת החברה, כשהחברה זכתה לזמן שאתה כבר גדלת ויכולת להכניס לחברה גם את המעט מֶרֶץ שלך – אז קמת והלכת לך... עכשיו, חביבי, אחרי שבילית שנה בגלות עליך לשוב למחננו ולמלאת גם את חובתך אתה כלפי החברה אשר קיוותה לך ולצעירים דומים לך ואשר היא טיפלה בהם בעודם עדיין יותר מדי צעירים.
אנכי חושב שאתה הבנת את דבריי. יש לי רשות לדבר כך, כי אנכי כן נותן הכל, מה שהשם יתברך נותן לרשותי – לטובת מפעלנו.למפעל שלנו צריכים עכשיו, דווקא עכשיו, בעת שהוא מתחיל להתפתח בלי מכשולים חיצוניים גדולים אשר היה עד עכשיו. אנשים מסורים לרעיון, אנשים אשר מסוגלים להלחם במכשולים העומדים על דרכיו ושאינם נסוגים אחור מפני צל של מכשול.
אם יהיה לנו די כח והמפעל שלנו יתגבר על המכשולים ויתקיים – אז תפתח דרך חדשה ונכונה להתיישבות היהודים הרוצים באמת לעבוד. ואם אנחנו ניפול כחללים על שדה המלחמה – אולי יהיו אנשים שיסלחו לנו את חטאינו – אולם בפני הפועל העברי תהיה סתומה הדרך להתישבות.... עליך, חביבי, לחשוב על אודות כל זה שכתבתי לך הפעם ולהשיב לי על מכתבי.
שלך, יוסף רבינוביץ
 |
| יוסף רבינוביץ, 1914 (אוסף קואופרציה מרחביה, ביתמונה) |
מכתבו של רבינוביץ עשה את שלו ויוחנן חזר מרוסיה אל חבריו בקואופרציה. הוא גם התאהב בשכנתו מרים גוטמן שאף הרתה לו.
והנה מתרחש אסון. בפסח תרע"ז (אפריל 1917) גירשו הטורקים את יהודי תל אביב וסביבתה צפונה ומקצתם הגיעו למרחביה. חברי הקואופרציה המבודדת נחלצו לספק להם מלון ומזון. על כך סיפר יוסף רבינוביץ בשפתו המיוחדת בחוברתו מרחביה, שנדפסה בהוצאת אמנות שבתל אביב, בשנת 1937:
 |
| יוסף רבינוביץ, מרחביה, עמ' 80-79 |
יוחנן רזניק, האדם הפשוט והישר, נקבר בבית העלמין של מרחביה על גבעת המורה.
וכאן נכנסת לסיפורנו דמות חדשה: נפתלי כץ, שהיה מאנשי ארגון 'השומר' שבאו למרחביה עוד בשנת 1910. נפתלי, שנודע בין המתיישבים כבעל 'פתיל קצר', נשא את מרים גוטמן לאישה זמן קצר לאחר מותו של יוחנן רזניק והיא בהריונה.
 |
| מרים גוטמן ונפתלי כץ ביום נישואיהם |
כאשר נולדה הבת נקרא שמה בישראל יוחננה, על שם אביה המת. אך התינוקת לא הצליחה לשרוד את קשיי החיים ומתה כמה שבועות לאחר לידתה. שמועה עיקשת – יש שיאמרו עוד אחת מאגדות העמק – סיפרה כי יוחנן רזניק לא נרצח בידי בני עוולה אלא בידי נפתלי כץ שהתחרה בו על אהבתה של מרים...
 |
| מרים גוטמן ובתה התינוקת יוחננה |
סוף דבר: ה'סקוטים', בני משפחת גוטמן, שרק מקצתם נותרו במשוב מרחביה, התפזרו ברחבי הארץ. ישראל הגיע לקיבוץ בית השיטה, ואילו שמריה ואריה היו מראשוני תנועת הנוער העובד וממייסדי קיבוץ נען. שמריה, איש הפלמ"ח ומראשוני אנשי ידיעת הארץ, היה גם מראשוני החופרים במצדה ובגמלא. על מפת ארץ ישראל שפוסלה על קברו בקיבוץ נען צויינו הנקודות העיקריות בחייו המקצועיים: מצדה וגמלא, אך לצד מצדה ונען לא נשמט גם מקום הולדתו: גלאזגו שבסקוטלנד.
<מה קרה למרים ולנפתלי?>
 |
| מצבת קבורתו של שמריה גוטמן בקיבוץ נען (צילום: אודי שטיינוול, ויקימדיה) |
לעיון נוסף
נדב מן, 'הקואופרציה: חברי "השומר" והסוציאליזם היהודי', 14 במאי 2010, ynet
חומר צילומי רב על הקואופרציה מרחביה שמור באוספי ביתמונה.
_______________________________________________
נדב מן הוא המייסד והמנהל של ביתמונה: תולדות עם ישראל בתמונות bitmuna@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
התגובות מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.