יום שבת, 19 בפברואר 2011

1, 2, 3 ניסיון

לפני שלוש שנים (ואולי אף יותר) התחלתי לשלוח בימי שישי בבוקר את 'עונג שבת'  המוכר יותר כעונ"ש  באי-מייל לחמישה-שישה הקוראים שלי. מאז רשימת המנויים הלכה וגדלה, וגם הטכנולוגיה הלכה והשתכללה. מי ידע אז מה זה 'בלוג'...

כל כך הרבה אנשים נדנדו, כל כך הרבה אנשים אמרו לי שזה כדאי, אז הנה אני כאן. בינתיים לניסיון.

נראה מה יצא מזה. אולי נתחיל פשוט בארכיון מקביל  מה שקרוי 'המיטב' של עונ"ש...

לאט לאט ובזהירות, כמו קיפודים שעושים, אתם יודעים מה...

ותודה לעינת אמיתי 'המטפלת'.

+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
להתחיל מכאן:

ארכיון לירושלים 

ארכיון העיר ירושלים (אתר הבית)

מאת דותן גורן 

לפני יותר משנה דיווח ניר חסון בעיתון הארץ (14 במארס 2021):

ארכיון עיריית ירושלים עובר למחסן באזור תעשייה מחוץ לעיר, ומומחים חוששים לגורלו. גורמים שנחשפו לתהליך מתריעים כי העברת החומר ההיסטורי נעשית ללא קִטְלוּג מתאים, כך שחוקרים שייזקקו לו בעתיד ייתקשו לאתרו. גורמים שונים  בהם ארכיון המדינה ויד יצחק בן צבי – הציעו את עזרתם כדי להשאיר את הארכיון בעיר, אך בעירייה לא הגיבו.

בשורות הבאות נחזור לתחילת הדרך ונתחקה אחר היוזמה להקמת ארכיון היסטורי לבירת ישראל ושלבי הקמתו. 

'ארכיון העיר ירושלים' נוסד בשנת 1963, אולם מתברר כי הרעיון להקמתו הועלה כעשרים שנה לפני כן, בתקופת המנדט  הבריטי, ביוזמת 'האגודה העברית למען ירושלים'. אגודה זו הוקמה בנובמבר 1942 והרוח החיה בה היה המחנך והחוקר הירושלמי ישעיהו פְּרֵס

בקיץ 1944 נערכה האספה הכללית הראשונה של האגודה ובין שלל מטרותיה צוין כי 'נעשו הצעדים הראשונים לסדור ארכיון ירושלים' (הד המזרח14 ביולי 1944, עמ' 11). בשנתיים הבאות לא נעשה דבר לקידום היוזמה, אך ב-13 במארס 1946 פורסמה בעיתונות פנייה מטעם 'ארכיון ירושלים', הקוראת ל'תושבים ותיקים' להעביר לידי מנהלי הארכיון חומרים היסטוריים 'שיש להם קשר כל-שהוא להווי היישוב העברי בעיר'. מתנדבי הארכיון אף הציעו את שירותיהם להגיע לבתי תושבים זקנים ולרשום מפיהם את זיכרונותיהם וסיפוריהם (הבוקר13 במארס 1946).

הבוקר 13 במארס 1946

בפועל הקמת הארכיון לא הושלמה, והחומר המועט שנאסף הועבר לאחר הקמת המדינה, בשנת 1950, למכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, שהוקם באוניברסיטה העברית בשנת 1947, ביוזמת יצחק בן-צבי, נשיא הכבוד של 'האגודה העברית למען ירושלים'. 

חוק הארכיונים, שנחקק בשנת 1955, הניח את הבסיס המשפטי להקמת גנזך המדינה (כיום ארכיון המדינה) וקבע מהו החומר הארכיוני שיופקד בו ומה הן סמכויות הפיקוח והבדיקה של גנז המדינה בכל הנוגע לארכיונים ציבוריים (ובראשם הארכיונים של משרדי הממשלה ומוסדות המדינה) וגם על חומר ארכיוני מסוים שנמצא ברשות הפרט. על בסיס זה נקבעו גם תקנות משנה והנחיות המסדירות את ביעור החומר הארכיוני. בראשית 1960 התקבלה ההחלטה על הקמת ארכיונים עירוניים היסטוריים בשלוש הערים הגדולות בישראל (ירושלים, תל אביב וחיפה). בישר על כך בשעתו חוקר הציונות וגנז המדינה הראשון ד"ר אלכסנדר (אלכס) ביין, שעמד על חשיבותה הערכית והחינוכית של החלטה זו: 

ארכיונים היסטוריים מקומיים, בהם ירוכזו התיקים הישנים של השלטונות והגופים המוניציפליים ותעודות ותמונות המספרים את תולדות המקום, יטפחו רגשי אהבה וגאווה של התושבים למקומות מגוריהם ויסייעו בהשרשתם. כן עשויים ארכיונים אלה לתת דחיפה לחקר ההיסטוריה המקומית ולשמש כלי חשוב בהוראת תולדות הארץ בצורה הממחישה ומחייה את העבר. הקמת ארכיונים אלה תמנע, כמו כן, קלקול מתוך הזנחתו של חומר היסטורי רב ערך אשר לעתים אין דורש ודואג לו (הצופה, 27 בינואר 1960).

אלכסנדר ביין (לקסיקון הספרות העברית החדשה)

לקידום המהלך עמד ביין בקשר עם מספר גופים מקומיים על מנת לרכז את החומר ההיסטורי ולדאוג לשמירתו המסודרת במקום מתאים. כך למשל אישררה עיריית חיפה את החלטת קודמתה להקמת ארכיון היסטורי. גם הנהלת עיריית תל אביב החליטה על הקמת ארכיון היסטורי עירוני. לעיריית ירושלים הציע ביין להקים ארכיון שיישא את שמו של ראש העיר המנוח גרשון אגרון. בה בעת פנה ביין גם ליישובים קטנים בהצעה לסיוע בהקמת ארכיונים היסטוריים ואף יזם הקמת ארכיונים אזוריים. כמו כן הוחל אז ברישום החומר ההיסטורי המוחזק ברשותם של אישים או מוסדות פרטיים כדי שגם אלה יטופלו ויאוחסנו בצורה נאותה, 'ולשמור על ידי כך זכר העבר בשביל הדורות הבאים'. וכך נשלחו פניות לחברי כנסת ולאישי ציבור, להתאחדויות עולים ולארכיונים פרטיים. כתוצאה מפעלתנות זו הוחל ברישום ארכיונים של מוסדות היישוב הישן, כגון חברות קדישא וארגוני הכוללים, 'שבהם גנוז אוצר בלום של ידיעות על חיי הישוב בארץ במאתיים השנים האחרונות' (הצופהשם). 

רק שנתיים לאחר מכן (ספטמבר 1962) הוחלט בישיבת מועצת עיריית ירושלים על הקמת ארכיון היסטורי והוקצב לכך סכום של 5,000 לירות (למרחב17 בספטמבר 1962). בישיבת מועצת הארכיונים העליונה, שהתקיימה במשרד ראש הממשלה בפברואר 1963, דיווח ביין על הקמת 'ארכיון העיר ירושלים':

עלי לציין בסיפוק שניגשים ברצינות להקמת הארכיון העירוני בירושליםערכנו בדיקות יסודיות לפני כן כדי לתכנן את הקמת הארכיון ולהתוות את צעדיו הראשונים. נתמנה בימים אלה מנהל לארכיון העירוני, ד"ר רדי [צבי רדאי], היושב אתנו, ואני משתמש בהזדמנות זו לאחל לו הצלחה בתפקיד החשוב והנכבד הזה. נדמה לי, כי זה עניין גדול: בפעם הראשונה יוקם בארץ ארכיון באחת העיריות, וראוי באמת כי הארכיון הראשון יהיה ארכיון של ירושלים, עתיקת ההיסטוריה ומרכזם של החיים המדיניים בארץ. אני מקווה, שבעקבות הקמת ארכיון עירוני זה יוקמו בקרוב גם ארכיונים עירוניים אחרים (ארכיון המדינה, פר-121/7, פרוטוקול מועצת הארכיונים העליונה, 28 בפברואר 1963, עמ' 6-5). 

בימים הבאים בישרו העיתונים כי 'ירושלים היא העיר הראשונה בארץ, שתקים ארכיון משלה וכמנהלו מונה הד"ר רדאי שהוא עובד העיריה' (הארץ1 במארס 1963)

הארץ 1 במארס 1963

עוזי בנזימן, כתב העיתון מעריב, דיווח כי 'הארכיון ישתכן בבנין בית-העם החדש [לימים מרכז ז'ראר בכר]', ומטרתו תהיה לשמש 'בית יוצר לחקר העיר ירושלים'. כיוון שחומר רב על העיר 'מפוזר בין עשרות מוסדות ואלפי אנשים פרטיים', הוחלט כי בשלבים הראשונים ירכז הארכיון את החומר ההיסטורי המצוי בירושלים עצמה, אך 'אין הכוונה לתעודות וחומר הנוגע לעירייה דווקא, אלא לכל חומר שיש לו זיקה לעיר, ושיש בו משום ערך היסטורי'. איסוף המסמכים ייעשה באמצעות פניות לתושבי העיר שייקראו למסור את 'אוצרותיהם הארכיוניים', ובעתיד יירכש גם חומר היסטורי על ירושלים, המפוזר בכל ארצות העולם (מעריב5 במארס 1963). 

בשנים הבאות הארכיון לא שכן במבנה ייעודי אלא במבנים ארעיים, שלא היו מותאמים לצרכיו. כבר בשנת 1958 עמד אריה אלטמן, חבר מועצת עיריית ירושלים ויו"ר הוועדה לפיתוח כלכלה ותיירות של העירייה, 'על הצורך בהקמת מוזיאון ירושלים; בנין מונומנטלי שלתוכו ירוכז כל החומר ההיסטורי, בכתובים ובמוצגים על ירושלים בירת הנצח, המושכת אחריה שובל ארוך של 3,000 שנות היסטוריה מפוארת וטרגית' (חרות, 7 בנובמבר 1963; וראו הארץ12 במאי 1958, שם דיבר אלטמן על 4,000 שנות היסטוריה של ירושלים).

אריה אלטמן (ויקיפדיה)

אמנם תכניתו היומרנית של אלטמן להקמת 'מוזיאון ירושלים' לא יצאה לפועל, אך כפי שדיווח משיח אבידןבמאמרו שנדפס בחרות (שם), הונחו אז היסודות לארכיון היסטורי עירוני בבירה. כך למשל הובטח כי יוקם עבורו אגף מיוחד בבניין העירייה החדש, שנועד להיבנות ליד כיכר צרפת ברחוב המלך ג'ורג'. הארכיון החל לפעול עם צוות מצומצם, שמטרתו הייתה לאתר חומר ארכיוני שמקצתו נמצא 'בידיים פרטיות מיקירי קרתא ומראשוניה, מהם החיים עמנו ומהם שהלכו לעולמם, והחומר שצברו ואספו נשאר בידי יורשיהם ... נערם בעליות גג או בארגזים מאובקים'. בנוסף הושם דגש על איתור החומר המוניציפלי מראשית פעילותה של העירייה, שנוסדה בשלהי התקופה העות'מנית בשנות השישים או השבעים של המאה ה-19 (במחקר חלוקות הדעות בקביעת שנת הקמת העירייה) 'חלק מחומר זה מהתקופה התורכית שמור בגנזך המדינה, בחלקו האחר הושמד במלחמת העצמאות'. 

כמו כן, הושם דגש בארכיון על הצד החזותי ובניית אוסף צילומים היסטורי, שכן אחת ממטרות הארכיון, בטרם עידן שימור המבנים, הייתה צילום ותיעוד של כל שינוי בנוף העירוני: 'כל בניין העומד לההרס בירושלים, מצלמים אותו לפני ההריסה, כותבים את תולדותיו ואחר כך עולה עליו הכורת. כל מקום בירושלים העומד לפשוט צורה וללבוש צורה חדשה, מצלמים את צורתו הישנה בשביל הארכיון'. נדבך נוסף בחזונם של מייסדי הארכיון, היה כי הוא יהווה מרכז לחוקרי ירושלים: 

מקימי הארכיון מקווים שהוא ישמש בעתיד את כותבי תולדות העיר, חוקרי עברה הקרוב וחייה. אולי בעקבות כך יכתב גם הספר הגדול והמקיף על ירושלים, כי עד כה כל ספר שהופיע על העיר עסק בתקופה מסויימת, על חלק מסוים או על קטע פעולה מסוים. חוקר כזה שיפנה לארכיון לא יצטרך לחטט במסמכים וניירות, הכל יהיה ערוך לפניו בכרטסת מסודרת (חרות, שם).

ארכיונו של דניאל אוסטר, שהיה ראש עיריית ירושלים הראשון במדינת ישראל, היה הראשון שנמסר (בידי אלמנתו) לארכיון ההיסטורי העירוני של ירושלים (על המשמר3 בנובמבר 1963), ובשנים הבאות הועברו ארכיונים נוספים של אישים, מוסדות, ועדי שכונות, גופים וחברות שפעלו בירושלים. בחלוף שנה סקר צבי רדאי, מנהלו הראשון של הארכיון, את התפתחותו וקרא לתושבי ירושלים לתרום ספרים על העיר, צילומים של הבירה, עיתונים, מודעות, 'וכל מוצג אחר בעל ערך היסטורי'. במקביל שימש הארכיון לגניזת החומר ההיסטורי של העירייה ונשמרו בו 'כל החלטות העירייה, ישיבות המועצה, תוכניות בנינים, כל מסמך שיש לו ערך משפטי או היסטורי'. התועלת בכך, לדברי רדאי, היא בהגברת 'הלוקאל פטריוטיזם', שיחזק את הקשר הערכי והרגשי של התושבים לעירם (מעריב2 בדצמבר 1964). 

כדי להרחיב את היקפו של הארכיון ולהגדיל את אוספיו פרסמו אנשיו לפני פסח קול קורא הומוריסטי המודיע כי הארכיון 'מבקש לשתף עצמו בעזרה ל"ביעור חמץ", של תושבי העיר'. הייתה זו מעין קריאת השכמה לתושבי העיר שימסרו לארכיון חומר בעל ערך היסטורי שאין לו תחליף: 'תעודות, פרוטוקולים, תצלומים, מכתבים, ספרים ומזכרות מימים עברו'. הארכיון מצדו התחייב כי כל פנייה אליו, בכתב או בטלפון, תיענה בביקור של נציג הארכיון (הבוקר30 במארס 1965).

הבוקר 30 במארס 1965

באותה רוח היתולית התפרסמה בשנה שלאחר מכן (אפריל 1966), קריאה לתושבי הבירה בנוסח 'ארבע קושיות' (מעריב7 באפריל 1966).

מעריב 7 באפריל 1966

באפריל 1967 חזרו אנשי הארכיון על הקריאה הפומבית לתושבי העיר. הפעם התחילה הידיעה בציטוט הציווי 'כבד את אביך ואת אמך'. הכבוד יינתן להורים בכך שמעשיהם המסופרים במכתבים, ביומנים ובחוברות או בצילומים, יישמרו בארכיון ההיסטורי וישמשו יסוד למחקר על ירושלים, 'הן בשביל ההיסטוריון והן בשביל העתונאי' (למרחב18 באפריל 1967)

למרחב, 18 באפריל 1967

באמצע שנות השבעים אצרו בארכיון תערוכה במלאת מאה שנה לעיריית ירושלים. מנהלו מנחם לוין ציין, כי בכל יום מתעשר הארכיון בחומר היסטורי חדש. הוא נפתח למבקרים כמעט בכל שעות היום, והשימוש בחומריו ניתן חינם 'לחוקרים, תלמידים, היסטוריונים, מפיקי סרטים וסתם אוהבי ירושלים הרוצים ללמוד את עברה' (מעריב6 בדצמבר 1976)בשנות השמונים והתשעים פרסם לוין את הרקע היסטורי להקמת הארכיון, עמד על בעיותיו (כאמור, הארכיון שכן במבנה ארעי ברחוב אגרון ונדד כמה פעמים), ופרסם את מצאי החומר הארכיוני בכתב העת קתדרה (ראו ברשימה 'לקריאה נוספת' בתחתית המאמר).

כיום שוכן 'ארכיון העיר ירושלים' בבניין העירייה המרכזי בכיכר ספרא ומידע על האוספים והחטיבות שבארכיון ניתן לאתר במרשתת (כאן, למשל, יש רשימה מפורטת). אחד הארכיונים החיצוניים החשובים, שנמסרו למשמרת בארכיון העירוני, הוא ארכיון ועד העדה הספרדית ובני עדות המזרח בירושלים, שמכיל תיעוד היסטורי על חיי היהודים בירושלים מאמצע המאה ה-18. זהו אוד מוצל מאש כפשוטו, משום שהאוסף ניצל מפיצוץ הטרור במערכת העיתון פלסטיין פוסט ברחוב הסולל (כיום החבצלת), ב-1 בפברואר 1948. בעקבות הפיגוע פרצה דליקה בבניין, שבו שכן גם ועד העדה הספרדית. החומר ששרד הועבר בשנת 1995 לארכיון העירוני בחוזה מיוחד, שנערך בין הוועד לבין העירייה.

בעקבות הלחץ הציבורי שהופעל על עיריית ירושלים לאחר פרסום הדיווח בעיתון הארץ, שבו פתחנו את הרשימה, וכן עצומה להצלת הארכיון שכוונה לראש העיר ועליה חתמו מעל אלף אנשים, נמסרה בתאריך 18 במארס 2021 תגובה מדוברות עיריית ירושלים

עיריית ירושלים תקדם בחודשים הקרובים פרויקט רחב היקף לשדרוג ארכיון העיר, לטובת הפיכתו למוסד חי ופעיל, שמשרת את כל תושבי העיר ואזרחי המדינה והעולם  והכל בליווי והכוונה מקצועית של ארכיון המדינה והגנזת הראשית. הפרויקט המורכב יכלול את מיפוי המידע ורישומו מחדש, סריקתו באופן מתקדם והנגשתו באתר אינטרנט ייעודי. במסגרת הפרויקט ישודרגו גם חדרי העיון של הארכיון והמערכת המיחשובית, באמצעותה ניתן יהיה להזמין את החומר הארכיוני בקלות, בנוחות ובמהירות. ההחלטה בדבר אילו חומרים יועברו למגנזה ומה יישאר בארכיון ההיסטורי העירוני, תתקבל ותאושר גם היא על ידי ארכיון המדינה והגנזת הראשית ... בעירייה מסבירים כי מדובר בתהליך חשוב מאין כמותו, שראוי היה שייעשה כבר מזמן, ושבמסגרתו תוודא העירייה כי החומר הארכיוני עתיק היומין, החל מהמאה ה-18 יישמר בתנאים אופטימליים ... הפרויקט מוערך בעלות של מיליוני שקלים, וכמוהו לא נעשה בעירייה מעולם. בסוף התהליך יוכלו כל המעוניינים לגשת למידע באמצעות אתר האינטרנט העירוני, או להזמינו באופן פיזי ולהגיע לצפות בו בנוחות.

ראש העיר משה ליאון צוטט שם כך:

הארכיון העירוני הוא נכס ממדרגה ראשונה וראוי שנתייחס אליו בהתאם! אחרי שנים של שיטות עבודה מיושנות, עיריית ירושלים מובילה מהפכה בארכיון העירוני, לטובת שימור המידע והשירות לתושבים ולמעוניינים במידע. 'עם שאינו מכבד את עברו, ההווה שלו דל, ועתידו לוט בערפל' (יגאל אלון).

 אכן, דברים כדרבנות, אלא שמאז חלפה שנה ולא ברור מה נשתנה. האם להתחייבותו של ראש העיר יש כיסוי? ימים יגידו...

לקריאה נוספת

יורם אלמכיאס, ' "להחזיר לירושלים את עטרת יושנה...": מפת האגודה העברית למען ירושלים, 1953-1942', אופקים בגאוגרפיה, 96 (2019), עמ' 61-41.

אברהם חיים, '‏ארכיון ועד העדה הספרדית בירושלים כמקור לתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל תחת השלטון העות'מאני', קתדרה, 1 (תשל"ו), עמ' 171-166.

מנחם לוין, 'הארכיון העירוני בירושלים', קתדרה, 21, (1981), עמ' 230-225.

מנחם לוין, 'ארכיון העיר ירושלים', קתדרה, 65 (1992), עמ' 185-177.

מנחם לוין, קיצור תולדות ארכיון העיר ירושלים, ירושלים 2004. 

______________________________

ד"ר דותן גורן עוסק במחקר תולדות ארץ ישראל בעת החדשה.  do50@inter.net.il

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.