מאת מרדכי נאור
זה שנים רבות אני מתמחה בכתיבה היסטורית-תיעודית, כזו שיש בה הרבה עובדות ופרטים, הערות שוליים, תאריכים ודיוק ככל שניתן. כך הדברים היו וכך מן הראוי לתארם.
אלא שמדי פעם שֵׁד קטן בראשי מסית אותי לחרוג מן המסלול המכובד הזה ו'להתפרע'. לכתוב על אירועים היסטוריים, שהם מעניינים כשלעצמם, אלא שלא לדייק, לבדות דברים, לבנות מסגרות דמיוניות, ואם יש צורך, 'לשפר' את המציאות שהייתה ולא לחשוש גם מיצירת מציאות חלופית, ובקיצור: לכתוב בדיה (Fiction).
עשיתי זאת בעבר כמה פעמים, במיוחד בספרי ילדים ונוער שכתבתי לפני עשרות שנים ובעוד כמה מקומות, אך הפעם קפצתי למים עמוקים יותר ופרסמתי את הספר בעל השם הדי מוזר – לָמָמִימֵת ועוד סיפורים, שראה אור לאחרונה בדפוס ובמדיה דיגיטלית – וזה סיפור כשלעצמו שאליו נגיע בסוף רשימה זו.
בספר שלושה סיפורים: 'לממימת', '17 המדרגות' ו'מקרה נורא קרה בירושלים'.
גיבורו של הסיפור הראשון, שנתן את שמו לספר כולו, הוא העיתונאי ארנון לוי, המכונה נוני, שזכה לפרסום ולהצלחה גדולה בארץ, וכתבותיו התפרסמו גם בעיתונים נודעים בעולם. בין השאר כתב בהרחבה על מחאת הקוטג' (נגד מחירי המזון המאמירים) ועל מחאת האוהלים, שסחפה אז רבבות ברחבי הארץ שהפגינו נגד יוקר החיים בכלל ומחירי הדיור בפרט. אלא שביום בהיר אחד, בקיץ 2011, בעיצומה של מחאת האוהלים, הוכשל נוני ופרסם כתבה שבשקר יסודה. מי שהוליכו שולל היה זוג צעיר מסביון שהציג עצמו בפניו כזוג מיהוד, חסרי כול, ובראש וראשונה חסרי דיור.
נוני לא ידע היכן לקבור את עצמו והחליט להיעלם מהארץ ולמצוא מסתור באי כרתים. שם ענייניו הסתבכו עוד יותר, עד הסוף המפתיע (יש אפילו שני סופים).
.jpg) |
| מאהל בחיפה במסגרת מחאת הדיור, יולי 2011 (צילום:Hanay; ויקימדיה) |
הסיפור השני, '17 המדרגות', מחזיר אותנו ל'ליל המילניום', אור ל-1 בינואר 2000, כשרבים חשבו שסוף העולם הגיע. באותו ערב חגג זוג מכובד מצפון תל אביב יום הולדת 85 לשכנם דב בן-ליש, אדם מוזר, חסר קרובים, שעברו עלום לגמרי. מדי פעם היה דב מספר על מעשי גבורה שביצע, אך איש לא האמין לו.
למחרת בבוקר, ה-1 בינואר 2000, נמצא דב מת בדירתו. שכניו, בני זוג שהוא פרופסור באוניברסיטה והיא מורָה בתיכון, שהיו מרוחקים ממנו קומה אחת ו-17 מדרגות (ומכאן שם הסיפור), ואשר נהגו לארחו מדי פעם, החליטו לערוך לו 'שבעה', באין מישהו אחר שיעשה זאת. מה שקרה במהלך ה'שבעה' עולה על כל דמיון. האיש – זאת למדו בני הזוג מעשרות המנחמים שהגיעו – היה 'סופרמן', שיכול היה ללמד את ג'יימס בונד כמה טריקים.
תחנות חייו של בן-ליש קשורות לאירועים שרובם אמיתיים, כמו הגעתה של אוניית המעפילים 'וֵלוֹס' ביולי 1934 או פסטיבל הנוער והסטודנטים השישי במוסקווה ב-1957, שאליו נסעו מהארץ שתי משלחות יריבות: משלחת של תנועות הנוער והקיבוצים ומשלחת מטעם המפלגה הקומוניסטית. זה היה מפגש ראשון, דרמטי מאוד, בין נוער ציוני מישראל עם 'היהדות הכלואה', כפי שכונתה אז יהדות ברית המועצות. היריבות בין שתי המשלחות הישראליות הוסיפה שמן למדורה שממילא בערה אז במוסקווה.
 |
| השלט ב'מצפה העפלה' בחוף כפר ויתקין מציין את הגעתה של 'ולוס' (צילם: אבישי טייכר; ויקימדיה) |
הדמויות בסיפור מבוססות על אנשים מופלאים שהיו באמת. כזה הוא קפריסאי מבוגר בשם ניקולאס פאפאסטברוס, שהכיר היטב את המנוח (המדומין), מהימים שבקפריסין היו מחנות מעפילים יהודים. דמותו מבוססת על קפריסאי אמיתי בשם פְּרוֹדרוֹמוֹס פַּאפַּאווסִיליוֹ, שאותו הכרתי אישית, ואף הזמנתיו פעמיים לארץ. פאפאווסיליו, שכונה 'פאפא' היה המלאך הטוב של מעפילי קפריסין. הוא סייע להם בכל דרך אפשרית: בכסף, בהברחה מהמחנות ובעוד הרבה. בחיפה נחנכה לפני כמה שנים 'כיכר הפאפא' בשכונת בת גלים, לזכר ולכבוד פעילותו ותרומתו לעם היהודי.
 |
| פרודורומוס פאפאוואסיליו (אבנר שץ, ארכיון צים; ויקימדיה) |
 |
| 'כיכר פאפא', שכונת בת גלים, חיפה (צילום: קודקוד צהוב; ויקימדיה) |
בסוף הסיפור על דב בן-ליש והשבעה שנערכה לזכרו, מזומנת לקוראים הפתעה, שלא נגלה אותה כמובן.
הסיפור השלישי, 'מעשה נורא קרה בירושלים' הוא היחיד בספר המבוסס על מעשה שהיה, אך כמנהגי הנלוז, נוספו לעובדות האמיתיות לא מעט הרחבות ושיפורים, כפי שדמיין מוחי הקודח.
העובדות הפשוטות היו שבתחילת המאה הקודמת רב נודע ביפו יזם פרסום חוברת נגד מלונאי ירושלמי, ממנהיגי 'כולל ורשה' בעיר. הנפגע תבע את המאשים לדין תורה ביפו, והרב דמתא, אברהם יצחק הכהן קוק (שבספר שונה שמו לראשי התיבות המבי"ט), הקים בית דין בו ישבו שבעה אנשים – שישה מאישיה הידועים של הקהילה היפואית והוא בראשם. המשפט התנהל בשנת 1912 במשך כמה שבועות וזכה לפרסום רב בארץ ואף בעולם היהודי. אחד מגיבורי הסיפור, מיכאל קאהאן – דמות מומצאת שלא הייתה כלל בסיפור המקורי – הוא יהודי-אמריקאי שהגיע לתל אביב הקטנה (אז בת שלוש) כדי לשמש בה מורה לאנגלית בגימנסיה הרצליה. דודו, אברהם (אייב) קאַהאַן (דמות אמיתית), היה העורך הראשי של יומון היידיש הנודע פֿאָרווערטס, מינה אותו לכתב העיתון ביפו והטיל עליו לסקר את המשפט (אגב, קאַהאַן עצמו הגיע לארץ ב-1925, שהה כאן כחודש ונפגש עם ראשי היישוב).
 |
| אייב קאהאן (חבוש מגבעת) בביקורו בארץ, 1925. מימין לשמאל: יצחק יציב, ברל כצנלסון, קאהאן, דוד בן-גוריון, זלמן רובשוב, אברהם הרצפלד (ויקימדיה) |
לא נגלה את תוצאות המשפט, ודי לציין – כפי שאכן קרה במציאות – שברגע האחרון נטש הרב קוק את הדיון ועל השישה היה לפרסם בעצמם, בעיתונות של הימים הימים, את מסקנותיהם – מי אשם ומי זכאי.
על הכריכה האחורית של הספר סוכמו שלוש העלילות במשפט אחד: '[הספר] משייט לו בעולם דמיוני-ספרותי, אם כי על הקרקע נמצאות ארץ ישראל ומדינת ישראל מתחילת המאה ה-20 ועד ימינו'. ולבסוף, כמה שורות על דרך הפרסום המיוחדת של הספר, שיש בה אולי ללמד משהו על עתידו של ענף המו"לות.
אישה טובה שאני מכיר סיפרה לי שהוציאה ספר בעברית בהוצאת 'אמזון', ענקית המסחר האמריקאית. הלכתי בעקבותיה וכל מה שנדרש ממני היה לספק להוצאה נוסח מלא של הספר לאחר עימוד, כולל מספור עמודים, וכן שער קדמי ואחורי (כאן תלמדו איך עושים זאת). בתוך עשרה ימים (!) היה הספר מוכן והגיע לביתי על ידי שליח.
כל הזמנת ספרים מגיעה בדרך האוויר תוך שבועיים מקסימום. המחיר לספר מוכן עד סף ביתך מגיע ל-8 דולר (24 ₪). הבעיה היא ההובלה האווירית היקרה. יודעי דבר הציעו להתגבר עליה בשתי דרכים: לרכוש יותר מעותק אחד או לרכוש מוצרים נוספים של 'אמזון' ואז העלות הכוללת יורדת פלאים. הספר ניתן לרכישה גם במדיה דיגיטלית בהוצאת 'עברית' ומחירו: 29 ₪.
_______________________________________________
ד"ר מרדכי נאור הוא סופר והיסטוריון naor51@zahav.net.il
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', אם יש לכם חשבון דוא"ל בגוגל, לחצו על 'חשבון גוגל' ושמכם יעלה מיד. אם לא - לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
התגובות מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.