‏הצגת רשומות עם תוויות ציפורים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ציפורים. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 13 במאי 2020

מעורב ירושלמי: סיסו את ירושלים, קורונה, רחביה, סמטאות בלק וג'ימי

א. כולל שומרי החומות

בשל מגפת קורונה התרוקן הכותל המערבי ממתפלליו הזמניים ופינה מקום למתפללים הקבועים: הסיסים.

עמיר בלבן, מנהל אגף טבע עירוני בחברה להגנת הטבע, צילם סרטון קצר (שלוש דקות) ומקסים על סיס החומות. תשעים זוגות כאלה מקננים על אבני הכותל ובהר הבית והם מפגינים מטס מרהיב שבקלות יכול להחליף את המטס המסורתי של יום העצמאות. יותר יפה, יותר זול ויותר שוחר שלום.

אל תחמיצו.



תודה ליוסי לשם

ב. מסכות ורעשנים

קיר מודעות ירושלמי, ולא בפורים... פשקווילים – הדור הבא.

צילום: טובה הרצל

וכאן חכמת רחוב מפסגת זאב:

צילום: מנחם רוזנברג

וכך מקבל בית הספר על שם יאנוש קורצ'אק בגבעה הצרפתית את פני התלמידים שבאים בשעריו אחרי הפסקה ארוכה:

צילום: מנחם רוזנברג

ג. רחביה: חיוכה של ירושלים

ירושלמים ואוהבי ירושלים, אלה שגרו ברחביה פרק זמן בחייהם (כמוני למשל) ואלה שרק עברו וטיילו בה, ובמיוחד אלה שאוהבים להתגעגע ולבכות על 'ירושלים של פעם', זו שהייתה ואיננה. כולכם – בניכוי נבובי המוח שמשקצים את 'האליטות' של רחביה, שכביכול השתלטו על המדינה – תרוו נחת מהסרט התיעודי היפה והמרגש שביימו אלי אביר ועליזה אשד 'רחביה: חיוכה של ירושלים'.

הסרט מספר על תולדות השכונה המיוחדת הזו (ובתוכה מעונות עובדים א' וב'), שנוסדה בשנת 1924 כשכונת גנים מתוכננת (בניגוד לשכונות החצר שאפיינו את היישוב הישן), על מנהיגי היישוב והפקידים שגרו בה, על הפרופסורים ואנשי הרוח, על החיים המשותפים של יֶקים וסמך-טתים, על ההווי האנושי שנרקם בה, על הילדים ועל המבוגרים, על מה שהיה ועל מה שנותר.

בין המרואיינים: אליעזר יערי, האחים רוני ושמוליק שי, דן מרידור ואמו רעננה, רובי ריבלין, מיכה לוין, כרמי גילון, דוד קרויאנקר, עודד אלישר, אמנון בן תור, רות יעקובי, יורם בייט, מיה בר-הלל, ועוד רבים שהיו פעם ילדים...

נוסטלגי ועצוב. מומלץ. יש גם כותרות באנגלית.



ד. סמטת בלק

בשכונת תלפיות, בסימטת ברזילי פינת רחוב אפרתה, מתחבא השלט הזה. מצבה לכלב אהוב. אין מדובר כמובן בכלב החוצות בלק, מגיבורי תמול שלשום של ש"י עגנון, שנוצר בדמיונו של הסופר לא הרחק מכאן. פרקי בלק החלו להתפרסם כבר בשנות השלושים של המאה הקודמת, אז אולי מדובר כאן בנין-נינו...

צילום: שייקה מגן


בעליו של בלק החדש, שבלי ספק התאבלו עליו, קיבלו מן הסתם השראה מסמטת ג'ימי הוותיקה יותר, שנמצאת במושבה הגרמנית (בין הרחובות מסריק ודידס).

צילום: יוחנן פלוטקין

יום שני, 19 בדצמבר 2016

פה ושם בארץ ישראל: עץ הנקניק נתן ריחו; פולה קפה; צומת החביתה

א. עץ הנקניקים ובולבול ממושקף

לתחרות השמות המקוריים של עצים שגדלים בארצנו ושל ציפורים המעופפות תחת כנפי השכינה שמעלינו, אני מציע את עץ הנקניקים (קיגליה מנוצה בשמו הרשמי) ואת הבולבול הממושקף (ששמו הרשמי מקורי אף יותר 'בולבול צהוב-שֵׁת'; שם נקי לבולבול בעל תחת צהוב😇).

על פי השלט הזה, שמוצב במרכז הצפּרוּת באילת (ליד מעבר הגבול לירדן), יש בין הנקניקים לבין הבולבול הממושקף קשר סימביוטי אמיץ ומשיכה הדדית. גם סבכי שחור כיפה נמשך לעץ הזה. האם הוא בירר, שחור הכיפה הזה, את סוג הכשרות של הנקניקים הללו?

צילום: אלון גלעדי
פרי עץ הנקניקים (מקור: ויקיפדיה)
סבכי שחור כיפה (מקור: ויקיפדיה)
בולבול ממושקף וצהוֹב תחת (מקור: ויקיפדיה)

ב. קפה אצל פּוֹלָה בשדה בוקר

ואם עוסקים בשמות מקוריים מה דעתכם על בית הקפה המדברי 'פולה קפה', הממוקם סמוך ונראה לצריף בן-גוריון שבקיבוץ שדה בוקר?

השם משלב בצורה נאה את שמה המיתולוגי של פולה בן-גוריון (1968-1892), הגברת הראשונה הראשונה של המדינה, עם פולי קפה. 

דרך אגב, שמה המקורי של פולה היה בכלל פאולינה מונבז.

צילומים: שמריה גרשוני
פולה בן-גוריון במטבח קיבוץ שדה בוקר, 1961
(צילום: פאול גולדמן; ארכיון הצילומים הלאומי)

ג. צדק חברתי בצומת החביתה

צומת חדש ומגניב נולד בגליל התחתון – צומת החביתה.

צילום: ברוך גיאן

וכאן מפת דרכי ההגעה: