מעורב ירושלמי: בלק, יום שבושים, תלמוד תורה, הספסל המזמין

א. בלק מלך ירושלים

בירושלים אפילו אמני הגרפיטי הם אנשי רוח ויודעי ספר.

בבית הנטוש ברחוב אחד העם, שפעם שכן בו לכבוד בית המלון 'הנשיא', יש ציורי קיר לרוב, אבל רק אחד מתחבר ישירות לירושלים ולמקורות.

צילום: אביב קינן

בכתובת הזו נרמזים שני ספרים: חימו מלך ירושלים של יורם קניוק (שאף הפך לסרט), וכמובן בלק, כלב החוצות של ש"י עגנון, ש'מככב' ברומן תמול שלשום. ועלילותיו ראו אור בספרון מיוחד ושמו כלב חוצות.

האמן לא חתם את שמו, וחבל.

ב. יום שבושים

'שבוש' היא בוצ'אץ' שבגליציה, עירו של ש"י עגנון, אבל מהו 'יום שבושים'?

אם הבנתי נכון, אלה הם בעצם ראשי תיבות של 'שבוע ישיבה' ויש להגות אותם במילעיל (shvushim) ובלי דגש באות ב'. השבו"ש מיועד לתלמידי כיתות י"ב ששוקלים לימודים בישיבות גבוהות, ו'יום השבושים' הוא מן הסתם יום הרשמה למי שרוצה לבוא לשבוע...

צולם בישיבת הכותל בעיר העתיקה.

צילום: ברוך גיאן

ג. תלמוד תורה כנגד כולם?

ברחוב לינקולן 6 בירושלים שוכן כבוד סניף של קהילה נוצרית המכנה עצמה 'הכנסייה האדוונטיסטית של שומרי שבת'. מדובר בזרם נוצרי בינלאומי שחבריו מאמינים בשיבתו השנייה של ישוע (אדוונטיזם). בסניף הישראלי של הכנסייה חברים יהודים שומרי מצוות, ומטבע העניין המיסיונרי הם מבקשים לפנות בעיקר לדוברי עברית.

אין לי שום בעיה אתם, ומי שמעוניין במרכולתם יבוא וייקח. אבל הבחירה לתרגם את Bible Study (לימוד תנ"ך) במונח הכל כך יהודי-מסורתי 'תלמוד תורה', נראית קצת מוזרה, שלא לומר חסרת תום לב.

צילום: טובה הרצל

ד. שבו פה בבקשה!

כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים (זכריה, ח 4).

הספסל המזמין הזה נמצא ברחוב המלך ג'ורג' 29.

צילום: מנחם רוזנברג

מעורב ירושלמי: סיסו את ירושלים, קורונה, רחביה, סמטאות בלק וג'ימי

א. כולל שומרי החומות

בשל מגפת קורונה התרוקן הכותל המערבי ממתפלליו הזמניים ופינה מקום למתפללים הקבועים: הסיסים.

עמיר בלבן, מנהל אגף טבע עירוני בחברה להגנת הטבע, צילם סרטון קצר (שלוש דקות) ומקסים על סיס החומות. תשעים זוגות כאלה מקננים על אבני הכותל ובהר הבית והם מפגינים מטס מרהיב שבקלות יכול להחליף את המטס המסורתי של יום העצמאות. יותר יפה, יותר זול ויותר שוחר שלום.

אל תחמיצו.



תודה ליוסי לשם

ב. מסכות ורעשנים

קיר מודעות ירושלמי, ולא בפורים... פשקווילים – הדור הבא.

צילום: טובה הרצל

וכאן חכמת רחוב מפסגת זאב:

צילום: מנחם רוזנברג

וכך מקבל בית הספר על שם יאנוש קורצ'אק בגבעה הצרפתית את פני התלמידים שבאים בשעריו אחרי הפסקה ארוכה:

צילום: מנחם רוזנברג

ג. רחביה: חיוכה של ירושלים

ירושלמים ואוהבי ירושלים, אלה שגרו ברחביה פרק זמן בחייהם (כמוני למשל) ואלה שרק עברו וטיילו בה, ובמיוחד אלה שאוהבים להתגעגע ולבכות על 'ירושלים של פעם', זו שהייתה ואיננה. כולכם – בניכוי נבובי המוח שמשקצים את 'האליטות' של רחביה, שכביכול השתלטו על המדינה – תרוו נחת מהסרט התיעודי היפה והמרגש שביימו אלי אביר ועליזה אשד 'רחביה: חיוכה של ירושלים'.

הסרט מספר על תולדות השכונה המיוחדת הזו (ובתוכה מעונות עובדים א' וב'), שנוסדה בשנת 1924 כשכונת גנים מתוכננת (בניגוד לשכונות החצר שאפיינו את היישוב הישן), על מנהיגי היישוב והפקידים שגרו בה, על הפרופסורים ואנשי הרוח, על החיים המשותפים של יֶקים וסמך-טתים, על ההווי האנושי שנרקם בה, על הילדים ועל המבוגרים, על מה שהיה ועל מה שנותר.

בין המרואיינים: אליעזר יערי, האחים רוני ושמוליק שי, דן מרידור ואמו רעננה, רובי ריבלין, מיכה לוין, כרמי גילון, דוד קרויאנקר, עודד אלישר, אמנון בן תור, רות יעקובי, יורם בייט, מיה בר-הלל, ועוד רבים שהיו פעם ילדים...

נוסטלגי ועצוב. מומלץ. יש גם כותרות באנגלית.



ד. סמטת בלק

בשכונת תלפיות, בסימטת ברזילי פינת רחוב אפרתה, מתחבא השלט הזה. מצבה לכלב אהוב. אין מדובר כמובן בכלב החוצות בלק, מגיבורי תמול שלשום של ש"י עגנון, שנוצר בדמיונו של הסופר לא הרחק מכאן. פרקי בלק החלו להתפרסם כבר בשנות השלושים של המאה הקודמת, אז אולי מדובר כאן בנין-נינו...

צילום: שייקה מגן

בעליו של בלק החדש, שבלי ספק התאבלו עליו, קיבלו מן הסתם השראה מסמטת ג'ימי הוותיקה יותר, שנמצאת במושבה הגרמנית (בין הרחובות מסריק ודידס).

צילום: יוחנן פלוטקין