יום רביעי, 18 בנובמבר 2020

מעורב ירושלמי: טעמון, ארלוזורוב החרדי, חוזרים הביתא, בית המעלות

א. מחווה לטעמון

'צעדת ארבעת הימים' חולפת על פני קפה 'טעמון' (מימין) ברחוב המלך ג'ורג', 1957 (ארכיון המדינה)

בהיסטוריה של ירושלים החדשה שמור מקום של כבוד למרדכי קוֹפּ (2018-1927) ולקפה 'טעמון', שאותו ניהל במשך עשרות שנים (הוא לא היה המייסד ולא זה שהעניק את השם; הוא רכש את בית הקפה בשנות החמישים מבעליו המקוריים, הציירת צילי אונגר ובעלה היינריך, שהקימו אותו ב-1942). 

'טעמון' של קופ היה אחד מבתי הקפה האהובים על אנשי הבוהמה הירושלמית עד שלהי שנות השמונים. הוא שכן ברחוב המלך ג'ורג' פינת רחוב הלל, שהיה מקום 'אסטרטגי' במיוחד: מול משכן הכנסת הראשונה ב'בית פרומין' (קודם שזו עברה למשכנה הנוכחי בגבעת רם בשנת 1966), וצעדים ספורים מהאקדמיה לאמנות 'בצלאל'. 'טעמון' היה במובנים רבים מעין 'מזנון הכנסת', ופוליטיקאים, אנשי עסקים ועיתונאים שתו שם את הקפה שלהם ואת האלכוהול שלהם והתערבבו אלה באלה.

קופ היה יהודי שומר מצוות ואיש ימין, שונה בארחות חייו והשקפת עולמו מרוב באי בית הקפה, אך בשל מזגו הנוח היה אהוב ומקובל על כולם, ובמיוחד משום שהסכים להאכיל ולהשקות את הבאים גם בהקפה ו'על החשבון'. בית הקפה והטיפוסים שאכלסו אותו תוארו ביד אוהבת בכתבות רבות בעיתונות המקומית, בסיפוריו של אמנון דנקנר, שבית מגוריו היה באותו בניין, כמה קומות למעלה, ובסיפוריו הירושלמיים המצחיקים של דוד מונשיין.

מרדכי קופ על המשמרת (ארכיון המדינה)

קופ מת לפני שנתיים בגיל 91, ובית הקפה המיתולוגי נסגר וננעל שנים רבות קודם לכן. לזכרו הוצב לאחרונה שלט נאה ברחוב ההסתדרות 12 (פינת מדרחוב בן-יהודה), עם ציור משובב נפש של המעצבת והמאיירת רינת גלבוע.

יזמה יפה וברוכה, אך לא מובן מדוע בחרו למקם את השלט הזה דווקא ברחוב ההסתדרות ולא במקום המתבקש, ליד קפה 'טעמון' ההיסטורי, בצומת הרחובות המלך ג'ורג' והלל.

צילום: מנחם רוזנברג

ב. ארלוזורוב נרצח פעמיים

רחביה  לה הקדשנו לאחרונה שתי רשימות מפורטות ('היהלום שבכתר רחביה: סיור ברחוב אברבנאל')  כבר איננה מה שהייתה. זו כבר קלישאה.

מתברר שאפילו רחוב ארלוזורוב, שמחבר בין רחובות עזה וז'בוטינסקי, הפך לחרדי. לא כולו, אלא רק מקצתו, עד שאפשר לקרוא לאותו חלק של הרחוב בשם 'ארלוזורוב החרדי'.

מנסח המודעה, שכנראה לא שמע מעולם על חיים ארלוזורוב האמיתי, לא ממש יודע לאיית את שמו. 

צילום: איתמר לויתן

ג. חוזרים הביתא

צילום: טובה הרצל

עוד התחכמות אופנתית בארמית על קירות 'בית אביחי'?

לא הפעם. 'הביתא' הוא כמובן עדת 'ביתא ישראל', המכונים במקומותינו גם בשם יהודי אתיופיה, שחגיגות הסִיגְד (לשון סגידה) שלהם, בכ"ט בחשון (השבוע), כבר תוארו בבלוגנו בכתבה מצולמת של ברוך גיאן.

ד. שיר המעלות

הפרסום בעונ"ש עובד!

לפני כמה חודשים פרסמתי בבלוג רשימה על שילוט היסטורי מוזנח או פגום בירושלים ('הצילו את השלטים ההיסטוריים של ירושלים', 22 במאי 2020). אחת הדוגמאות הייתה כתובת המתכת המסוגננת 'בית המעלות', שהתנוססה שנים רבות בכתיב חסר (כפשוטו) בצומת הרחובות המלך ג'ורג' והמעלות.

צילום: דוד אסף

בשבוע שעבר (10 בנובמבר 2020) תוקנה הכתובת והושלמו האותיות החסרות. 

האם בהשפעת הפרסום בבלוג? אינני יודע.

בין כך ובין כך, העיקר שתוקן ונקווה שיתוקנו וישופצו גם השלטים האחרים, שרק על מקצתם הצבענו.

צילום: אברהם שטיינר

22 תגובות:

  1. כמה פעמים הבאת כאן שלטים ובהם שמות משובשים. האם כולם "נרצחו" לאחר מותם?
    ואילו כאן, במודעה פרטית שאדם מדפיס בביתו אנו מגלים שמדובר ברצח. לא פחות!
    מזעזע! ארלוזורוב *נרצח* פעם שניה!
    פעם רצחו אותו הרוויזיוניסטים והיום רוצחים את זכרו החרדים. רוצחים את זכרו בכך שבאים לגור ברחוב ארלוזורוב "שלנו" (מי בכלל הרשה להם לצאת מן הגטו?).
    והטעות בשמו היא מתבקשת. הרי מדובר בחרדי ש"כנראה לא שמע מעולם על חיים ארלוזורוב האמיתי", להבדיל מן החילונים שכולם מגדול עד קטן יודעים מי היה חיים ארלוזורוב וכולם כותבים שלטים בלי שגיאות.
    מה שחוזר על עצמו הוא רצח אחר. רצח אופי של ציבור שלם. אצח ארלוזורוב שימש פעם אחת להכפשת ציבור שלם של רוויזיוניסטים ומשמש שוב את אותו סוג של אנשים להכפשת ציבור שלם של חרדים.
    סר סעם וחסר טעם.

    השבמחק
    תשובות
    1. צודק אדון "הכי מהיר" בתגובתו. הפוסט על ארלזרוב החרדי הוא פוסט המייצג את רגשי הנחיתות העזים של מי שכתב אותו. נראה שהוא מאלו ש"שנו ופירשו" ומכאן ככל הנראה רגשי הנחיתות העזים בפוסטים שכאלו שאינם חידוש ב עונ"ש. הם חוזרים על עצמם שוב ושוב וזה בסדר. אנחנו נהנים לראות בכל פעם מחדש עד כמה (ככל הנראה) מנסה הכותב להתנער ולהתנכר לעברו... כנראה משהו פנימי מציק לו מאד. שבת שלום

      מחק
    2. מה אומר ומה אדבר. תפסת אותי על חם...

      מחק
    3. כבן העדה הרוסית, אני דווקא חושב שהכותב, חרדי או לא, הוא בן גאה לעדה הרוסית!
      ככה בדיוק מבטאים אצלנו את שמו, ארלוזרוב!

      מחק
    4. בראשית תקופת המנדט כתב אוסישקין ספרון בשם "תשובות כהלכה". בהחלט מענג לקרוא לעיתים תשובות כהלכה!!

      מחק
    5. פרופ' דוד אסף לבטח איננו זקוק לכך שאנוכי הקטן אבוא ואלמד עליו סניגוריה אבל הבעל-מגיב "הכי מעיר" הוא דוגמא מצויינת לקנאות האורתודוכסית שמהדרת בכבודה, אינה סובלת אפילו שמץ של ביקורת ואינה יכולה להתמודד אפילו עם מילתא דיבדיחותא בנסותה לשוות לעצמה את קדושתו של זה שאין מלפניו לא שחוק ולא קלות ראש. טול קורה מבין עיניך ר' הכי מעיר: כשמצמידים לשמו של אדם שנפטר לבית עולמו תואר שמייצג את כל מה שהתנגד לו בחייו - הרי זה כאילו "רצחו" אותו שנית, נעבעך. וטול קיסם מבין שיניך: כשהחרדים יתירו לחילוניפ לגור במאה שערים או רמות פולין באין מכלים דבר - נוכל לדבר ביתר רצינות על ציבור שלם שמכפיש ציבור אחר. עד אז קשוט עצמך ואחר - קשוט אחרים.

      מחק
    6. ועדיין, את ארלוזורוב רצחו הרביזיוניסטים. בפרט, ברית הבריונים מיסודו של אבא אחימאיר. הרי בבוקר יום הרצח הם נקראו לרצוח אותו, וידאו היטב שזב הוא, לא נגעו באשתו או בארנקו ובעצם גם הודו. בקיצור, ממש לא מוכפשים. סתם פשיסטים גאים

      מחק
  2. לך שתה מים קרים ונסה לצאת מעמדת הקורבן האהובה עליך (שכמובן מסתירה מאחוריה אגרסיות ורגשות נחיתות).
    קצת חוש הומור לא הזיק לאף אחד, וכנראה שלך הוא חסר באופן מיוחד.

    השבמחק
    תשובות
    1. מסתבר שאדם ניכר גם בהומור שלו...

      מחק
    2. י.ש למד את עדותה של סימה ארלוזורוב , לפני שאתה מספר סיפורים

      מחק
    3. הייתי שמחה לראות
      קטע מהעדות הזו שאתה מזכיר כאן. מה יש בה?

      מחק
  3. יפה מאוד. כילד, זכיתי לאכול סופגניות או מאפה אחר אצל קופ כשיצאתי מרופא השיניים שהיה בבית המעלות ממול.
    לא הייתי איש בוהמה, כך שמרדכי היה נחמד, גם אם לא זכר אותי.
    יוכבד זיהתה אותי ובירכה אותי לשלום או נופפה לי מהחלון גם בימים בהם לא נכנסתי, בין אם לא היה לי כסף, או היה אסור לי לאכול.

    רק קצת צורם לי הביטוי "מת לפני שנתיים". דומני שמתאים יותר "נפטר לפני שנתיים".

    השבמחק
  4. גם סבו של חיים ארלוזורוב, הרב אליעזר ארלוזורוב, ראוי שייקרא רחוב על שמו.

    השבמחק
  5. הסקירה על קפה 'טעמון' יפה, ומעלה בי - אורח קבוע למדי בקפה ההוא - כמה זיכרונות נוספים. מי שלא ישב בו, אולי אינו יכול לדעת שהמקום היה קטן מאוד (לא היו שולחנות על המדרכה), צפוף-אינטימי. האווירה היתה חמימה (תרתי משמע), וכשהתנהלו שיחות פוליטיות וויכוחים פוליטיים – האווירה התלהטה, משולחן לשולחן. מבחר המזון שהוצע לנוכחים – במאור-פנים מצדו של מר קופ בנכונותו 'לרשום' בהקפה עוד ועוד, עד - - מי יודע מתי החוב ישולם, אם בכלל...) , ובהגשה יעילה של המלצרית המבוגרת, השחרחורת, המיתולוגית, כרמלה (על קורותיה אפשר לספר הרבה ) – מבחר זה היה מצומצם: חביתה, ולצידה תוספת קטנה, מיני מאפה צנועים מאוד וקפה הפוך או אספרסו - גם זה וגם זה רחוקים מכל סוג של קפה אמיתי, משובח. אז מה, בעצם? לא בשביל זה ישבנו שם, אלא כדי לראות ולהיראות ולפתור מבוקר עד ערב את בעיות העולם והמדינה. כדאי להזכיר שבבטאון הסטודנטים של אז, 'פי האתון', נפתח טור קבוע שדיווח על כל זה, לא בלי הגזמות. בימים ההם היה 'טעמון' חולייה הכרחית בשרשרת של בתי קפה סטודנטליים/ 'בוהמייניים', מקומות מפגש לאנשי שמאל: לפני 'טעמון' או קצת אחריו היה אפשר לנדוד לקפטריה ההומה והגועשת של הספרייה הלאומית בגבעת רם. בשעות הערב, עד שעות מאוחרות, עברנו לקפה של בית האמנים (קפה מיתולוגי בפני עצמו, שכבר אינו קיים. לפחות לא במתכונתו ההיא) ו/או ל'גלריה הקטנה' (בנחלת שבעה, ששינתה את פניה מאז, ורק לרעה). לא אטעה, כנראה, אם אעיר שתרבות בתי הקפה בנוסח ההוא (ואזכיר גם את 'עטרה', 'נאווה', 'מאקס' , 'אלסקה' – שם ישבנו גם אכלנו ושתינו ושוחחנו על כל דבר חשוב או פחות חשוב ) - נעלמה. חבל על דאבדין.

    השבמחק
    תשובות
    1. עודד אסף, יפה שלא שכחת את עטרה. איני יודע אם עודנו קיים בבן יהודה שטראסה או כבר הלך בדרכו של טעמון, אבל זכור לי היטב, למרות שעבר למעלה מיובל שנים מאז ישבתי שם באחרונה, ריח הקפה המשובח שריחף בחללו והפך את האזור רווי אדי הקפה לפלאנטה אחרת לגמרי. למדתי אז בסמינר ליפשיץ הסמוך, ועטרה היה מפלטנו הנסתר מן השיעורים המשעממים של מר הרשקו הנכבד (שבנו המוצלח אכן זכה בפרס נובל). היו זמנים, ואף שכאמור חלפו שנים רבות מאז (ליתר דיוק 57) ניחוחותיו המשכרים של עטרה עדיין זכורים לי. מקווה בשביל הירושלמים שהוא עדיין חי וקיים ובועט.

      מחק
    2. שמחתי לקרוא את תגובתו של 'קורצאק' - תגובה שבהחלט הוסיפה לתגובתי שלי. לצערי, עלי לספר שקפה 'עטרה' שהיה מרווח, מטופח, בעל היסטוריה מעניינת עוד מימי תש"ח, ובו קפה טוב וגם מאכלים טובים (לרבות מרק בצל טעים ומחמם קרביים, בימי החורף הקרים) כבר מזמן-מזמן אינו קיים. בשלב מסוים - איני זוכר מתי, בדיוק - החליטו בעליו להעביר אותו למקום קטן יותר ברח' עזה ( מקום שהיה אי-פעם משכנו של קפה 'אגוזית' - קפה משפחתי עם מרפסת-גינה, וגם הוא היה מקום מפגש, שקט יותר מכל שאר בתי הקפה, לכמה וכמה סטודנטים). נראה לי ש'עטרה' שרד שם כמה שנים, ונסגר. אבל בהזדמנות זו אזכיר גם את קפה 'סביון' הוותיק והנעים, בצומת שעכשיו אינה אלא משטח כמעט-צבאי מדכא, מול ביתו של ראש הממשלה, אך בימים שבהם אני הכרתי את הקפה הזה היה זה 'בית הלל, ולידו - האקדמיה למוזיקה.

      מחק
    3. צר לי לאכזב אותך, אבל קפה עטרה בבן יהודה שטרסה של משפחת גרינשפן נסגר לפני די הרבה שנים.בסביבות 2006 כמדומני. וכמה שנים לאחר מכן נפתח סניף 'עטרה' במבשרת ציון.

      מחק
  6. תשובות
    1. האם זה היה הכינוי של הרב אליעזר ארלאזאראוו, אבי אביו של חיים ארלוזורוב?

      מחק
  7. נציין שבפינת הרחובות "המעלות" ו"מלך ג'ורג'" מולל הכניסה לבית המעלות, נורה נהרג הבלש אריה פולנסקי בידי האצ"ל כחשוד כמלשין. זה היה ב- 29.5.1939. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%A1%D7%A7%D7%99

    השבמחק
  8. הוי כמה זכרונות אפשר להעלות על "קופ" ורעייתו משפחה ירושלמית גזעית, שהעוגות שלהם השאירו את חותמן בגופי עד היום הזה. במיוחד אני זוכר באמצע שנות השישים של המאה שעברה, שהייתי נכנס פנימה כדי לשוחח עם חבר כנסת כלשהו שלא רצה לשבת עם העיתונאים במזנון החכ"ים כדי שלא יידעו מי הדליף מוועדת הכספים וכך הייתי יושב עם י.ק.ז"ל והוא היה מספר בלחש ל"יונגערמאן" איך סידר את ספיר שרצה לבצע העברה תקציבית ולא העביר את האישור עד שספיר סידר לו איזה עניין איגוד המושבים... כל זה תחת עיניו הפקוחות של מרדכי קופ שהיה קורץ בעינו שקלט את השיח...

    השבמחק
  9. לגבי הציור ה"משובב" לכבודו של קפה קופ של הציירת המאיירת רינת גלבוע-יתכן שהושם ברחוב ההסתדרות היות והבניין בו היה מוקם "קפה קופ" עומד לפני תמ"א ושינוי המבנה. דיירים וחנויות בבניין קיבלו התראות לפנות אותו..

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.