צילום: איתמר לויתן |
המשורר נתן זך (2020-1930), חתן פרס ישראל (1995), שאין ערוך להשפעתו על פניה של השירה העברית בדור 'המדינה', כלומר בדור שלאחר נתן אלתרמן, הובא אתמול (יום שני, 9 בנובמבר) לקבורות. בשל ימי קורונה המוטרפים שאנו חיים בהם, חלפו על פני ארונו, שהועמד במועדון 'צוותא' בתל אביב, קבוצות של עשרים איש. האולם היה חשוך כמו בתוך קבר, ועל פי בקשתו של המנוח לא נישאו הספדים.
צילום: איתמר לויתן |
אולי לא הייתה זו צניעות יתרה מצדו של המנוח, אלא המחשה טרגית ודרמטית לאחד משיריו הידועים 'רגע אחד שקט בבקשה' (נדפס לראשונה בספרו שירים שונים, תש"ך).
השקט הזה שכל כך חסר לנו, לכולנו, בשנים האחרונות...
כאן אפשר לשמוע את פרופסור תמי וולף-מונזון קוראת את השיר ומסבירה את המהפכה שיצר בשירה העברית:
ארונו של זך נטמן בקבורה חילונית בקיבוץ עינת, וגם שם לא נישאו הספדים אלא הושרו שלושה שירים פרי עטו, שאותם בחר בקפידה. אף אנו ניפרד ממנו בשירים נשגבים אלה.
הראשון והאהוב שבכולם (לפחות עליי) הוא 'ציפור שנייה', שמוכר יותר בשורת הפתיחה שלו 'רָאִיתִי צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי', והוא מעין תפילת הודיה חילונית על יפי הטבע והעולם. שיר זה, שנדפס בשנת 1966 בספרו של זך כל החלב והדבש (הוצאת עם עובד), הולחן על ידי מישה סגל וזכה לביצועים רבים.
עמוד הפייסבוק של הוצאת הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים |
מכולם אהוב עליי הדואט הקסום של צמד הזמרות היהודיות-קנדיות הזכורות לטוב סוזן וּפְרֶן, שהוקלט בשנת 1972:
לאחר פרסום הפוסט העביר לי מוטקה שלף הקלטה יפהפיה של שיר זה, כפי שבוצעה בפסטיבל המוזיקה באבו גוש בשנת 2002 על ידי מקהלת 'אווה סול' מריגה, בעיבודו של דוד מורס.
לא רבים יודעים ששיר זה הולחן גם על ידי המלחין והמעבד צבי שרף, שהצליח להעניק לשיר לחן 'רב יופי'.
הנה שלישיית המעפיל, הזכורה גם היא לטוב, בהקלטה משנת 1975:
השיר השני שבחר זך, 'כי האדם עץ השדה', נכתב בשנת 1981 במיוחד עבור הזמרת נורית גלרון, שהייתה אהובה מאוד על זך.
עמוד הפייסבוק של הוצאת הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים |
נורית גלרון הייתה גם הראשונה ששרה אותו בלחנו של שלום חנוך (שכמה שנים אחר כך גם הוא שר אותו בביצוע נהדר). הנה היא נורית גלרון:
השיר השלישי, 'ועוד לא אמרתי הכל', הוא הפחות מוכר. הלחין אותו אבנר קנר בשנת 1977 וביצע אותו אריק איינשטיין. הביצוע של איינשטיין נגנז וראה אור מחדש רק לאחר מותו, באוסף שירים שנושא את שם שירו של זך 'ועוד לא אמרתי הכל' (2018).
עמוד הפייסבוק של הוצאת הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים |
הנה נתן זך קורא את השיר:
וכאן אריק איינשטיין:
זך יכול היה כמובן לבחור עוד שירים רבים פרי עטו שהולחנו והפכו לשירי זמר – יש עשרות כאלה! – אך הסתפק בשלושה. ואנו נרשה לעצמנו להוסיף עוד אחד ולהפרד ממנו בשירו הידוע: 'איך זה שכוכב אחד נפל'. השיר נדפס בשנת 1972 והולחן בידי מתי כספי בשנת 1974:
הנה ביצוע נהדר בו משתתפים הדודאים, הפרברים, אורה זיטנר, חנן יובל ומתי כספי. נוסטלגיה במיטבה:
שיריו של זך כונסו בשנת 2008 בשלושה כרכים שראו אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד– ספרית פועלים.
יהי זכרו ברוך.
חז"ל קבעו "אין עושין נפשות (מצבות) לצדיקים, דבריהם הן הן זיכרונם" (ירושלמי שקלים פ"ב ה'). ראוי איפוא שנזכור את זך בדבריו ונדון בהם.
השבמחקקל לראות את הצד השווה בשלושת השירים שבחר נתן זך להיות מושרים על קברו. בכולם נוכח המוות. בשיר הראשון, "ציפור שניה", אומר זך: "צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי כָּזֹאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד
עַד יוֹם מוֹתִי." הבית הרביעי והאחרון של השיר השני, "כי האדם עץ השדה" נכתב כביכול לאחר מותו של המשורר: "קָבְרוּ אוֹתִי בְּחֶלְקָה שֶׁל עָפָר." בשיר השלישי "ועוד לא אמרתי הכל" המוות איננו נזכר בפירוש אבל אנו רואים בעיני רוחנו את המלווים את זך בדרכו האחרונה מתפזרים: "לִפְנֵי שֶׁיִּהְיֶה מְאֻחָר וְהַקָּהָל יִתְפַּזֵּר."
אלא שיש זיקה ברורה גם בין השיר הראשון והשלישי. בשניהם מצויה אמירתו של המשורר. בשיר הראשון שלוש אמירות:
אָמַרְתִּי מִלִּים שֶׁל שָׁלוֹם.
מִלִּים שֶׁאָמַרְתִּי אֶמֶשׁ
לֹא אֹמַר עוֹד הַיּוֹם.
בהקשר שמעניק זך לשיר בצרופו לשני השירים האחרים אנו תוהים האם "לֹא אֹמַר עוֹד הַיּוֹם" מתיחס ליום מותו של המשורר הנזכר בתחילת השיר. אמירתו של המשורר עומדת במרכזו של השיר השלישי, "וְעוֹד לֹא אָמַרְתִּי הַכֹּל", והיא חוזרת בכותרתו, בפתיחתו ובחתימתו.
מעניין שהשיר "רגע אחד שקט בבקשה" שאותו קבעת, דוד, בראש הרשימה נקשר היטב לכל שלושת השירים. יש בו אמירה חשובה כמו בשיר הראשון והשלישי: "רֶגַע אֶחָד שֶׁקֶט בְּבַקָּשָׁה. אָנָּא. אֲנִי/ רוֹצֶה לוֹמַר דְּבַר מָה." ואפילו אמירה בסופו, אם כי לא של המשורר: "חוֹלֵף לְיָדִי, אוֹמֵר/ לִי בְּנִי." אין ספק שהצורך באמירה הוא אחד הדחפים החזקים ביותר בשירתו ובחייו של נתן זך.
עם השיר הראשון "ציפור שניה" חולק השיר "רגע אחד..." את הציפור: "רֵיק כְּמוֹ צִפּוֹר, קָשֶׁה כְּמוֹ אֶבֶן." אם כי הציפור הריקה מסמנת כאן את המוות.
עם השיר האמצעי "כי האדם עץ השדה" חולק השיר "רגע אחד..." את אי הידיעה. ארבע פעמים היא חוזרת בשיר "רגע אחד":
... מִי יָכוֹל הָיָה
לָדַעַת מַה שֶּׁלֹּא יָדַעְתִּי.
... מִי יָכוֹל הָיָה
לָדַעַת שֶׁבְּעוֹד לַיְלָה יִהְיֶה
רֵיק כְּמוֹ צִפּוֹר, קָשֶׁה כְּמוֹ אֶבֶן.
לֹא יָכֹלְתִּי לָדַעַת.
בְּנִי. לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה, בְּמִדָּה כָּזֹאת, אִתִּי.
ובשיר "כי האדם עץ השדה חוזרת השורה "וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ" בשלושת הבתים הראשונים. בבית הרביעי שבו אומר המשורר "קָבְרוּ אוֹתִי בְּחֶלְקָה שֶׁל עָפָר" אין אי הידיעה נזכרת שהרי אין צורך לומר שהמתים אינם יודעים:
כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה וְאֵין עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם. (קהלת ט 5).
דומה שזכרו של זך לא ישכח מאיתנו.
את זך נהגתי לפגוש עם חברי בשוק העתיקות (לשעבר) בכיכר דיזנגוף. זך היה מגיע ,כך נראה, קצת להתרועע עם האנשים ולאוורר את הראש. הוא נהג לשבת בקיוסק מול קולנוע רב חן וללגום ויסקי וכל סוחרי העתיקות נגשו אליו ,ראה מר זך ספר זה, הבט בחנוכייה עתיקה זו וכו.. הוא היה ככ נחמד ולבבי לכולם ומלא בציניות מצחיקה.
השבמחקמאוד אהבתי אותו אך אודה שלא התעמקתי בשירתו ובשירה בכלל .
לימים הופיע השיר:
אני שומע משהו נופל /
אֲנִי שׁוֹמֵעַ מַשֶּׁהוּ נוֹפֵל, אָמַר הָרוּחַ.
שׁוּם דָּבָר, זֶה רַק הָרוּחַ, הִרְגִּיעָה הָאֵם.
גַּם אַתָּה אָשֵׁם וְגַם הוּא אָשֵׁם, פָּסַק הַשּׁוֹפֵט לַנֶּאֱשָׁם.
אָדָם הוּא רַק אָדָם,
הִסְבִּיר הָרוֹפֵא לִבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הַנִּדְהָמִים.
אֲבָל מַדּוּעַ, מַדּוּעַ, שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ הַנַּעַר,
לֹא מַאֲמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו.
מִי שֶׁאֵינוֹ גָּר בָּעֵמֶק גָּר בָּהָר
קָבַע הַמּוֹרֶה לִידִיעַת הָאָרֶץ
לְלֹא קשִׁי נִכָּר.
אֲבָל רַק הָרוּח שֶׁשָּׁמַט אֶת הַתַּפּוּחַ הוּא זָכַר
מַה שֶׁהֶעֱלִימָה מִבְּנָהּ הָאֵם:
שֶׁלְּעוֹלָם, לְעוֹלָם, לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה לוֹ מְנַחֵם.
אני שומע משהו נופל
בבלוג עונג שבת
4 באוגוסט 2017
'רוח, רוח, רוח, רוח, בפרדס נפל תפוח': קינה על גלות ישראל?
----------------------
שיר שהפעים אותי וממש גרם לי לאהוב שירה.יהי זכרו ברוך
שירו "כי האדם עץ השדה" מוכר לציבור הרחב יותר מהפסוק בדברים כ 19 שם מופיע הציטוט במקור.
השבמחקבמקור בספר דברים הקטע "כי האדם עץ השדה" הוא חלק מדיני מוסר מלחמה ומעורר פרשנויות שונות. יש הסבורים, כמו רש"י ואחרים, שהוא בכלל פסוק של שאלה, תמיהה ואף קביעה. וכי האדם הוא כמו עץ השדה? (בעת מצור).
מחקבכל מקרה זהו שיר נהדר, לדעתי בעיקר בגלל המוזיקה הנפלאה, שבכלל עשתה רק טוב לשירי נתן זך.
מקריאת דיני המלחמה בספר דברים פרק כ' פס' יט':"כי-תצור על עיר ימים רבים להילחם עליה לתופשה, לא-תשחית את עצה לנדוח עליו גרזו- כי ממני תאכל ואותו לא תכרות, כי האדם עץ השדה, לבוא מפניך במצור" הפרשנות המבקשת לקרוא את הקיטוע 'כי האדם עץ השדה' כשאלה מבוססת מן הסתם על התוכן של הפסוקים הקודמים המעמידים הבחנה ברורה בין האדם לעץ. האדם - האויב (הכנעני, החיתי הפריזי) אותו יש להרוג במקרה של סירוב להיכנע: "והיכית את כל-זכורה לפי חרב" (פס' יג), "לא תחייה כל נשמה"(פס' טו'). עצי הפרי הם היוצאים מן הכלל, הם אלו האמורים להינצל מפני הכורת. נתן זך בשירו הצליח להפך את משמעות ההיגד ולהעניק לו משמעות עמוקה משלו. הצלחתו גדולה כל כך עד שהוא מצוטט ללא הרף בהקשרים חילוניים במשמעות האוטופית, אנושית, אוניברסלית, שהעניק לה נתן זך. מדיני מלחמה הוא יצר שירה נפלאה.
מחקנתן זך זכה ששניים משיריו מופיעים באתר הפיוט והתפלה
השבמחקhttps://web.nli.org.il/sites/nlis/he/song/Pages/About.aspx
והם:
כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה
https://web.nli.org.il/sites/nlis/he/Song/Pages/Song.aspx?SongID=844#133,60,2718,31
יְהִי הַכֹּל
https://web.nli.org.il/sites/nlis/he/Song/Pages/Song.aspx?SongID=17676#133,60,47389,11877
לפני כ-10 שנים לערך, שעת צהריים, חנות הספרים הוותיקה בסיבוב כיכר מסריק,, אני בחיפוש אחר ספר פילוסופיה, שקוע בשיחה עם המוכר, כביכול בעניינים ברומו של עולם,, איש עגלגל ובשיער כסוף נכנס פנימה, בידו בקבוק יין, מחפש אחר 'פותחן', כביכול - עינו הציניות-משהו עוטפות אותנו, אנשי ה'תרבות', כביכול -- לנו אין, גם לא לי... הוא מותיר אותנו לענייננו, ודוהר הלאה, כעץ השדה, תמיד צמא למים, בצהרי היום בתל אביב, האפורה, תמיד שואף למעלה - נתן זך - יהי זכרו ברוך...
השבמחקנתן זך המנוח התגורר 50 מטר מהמקום המואר בתגובה. ברחוב מלכי ישראל. הנושק לכיכר רבין.
מחקמעניין, תודה, כיכר מסריק בכלל היא פינה תלאביבית - של סיבובים וסגירת מעגלים
מחקאין מקלט
מקלט ציבורי
בכיכר מסריק
הודעה על 40 שנות כיבוש
הופעת אוונגרד
מרכז מוזיקה
וגן מסביב,
שתי זקנות יושבות
שני צעירים עוברים
אין מקלט..
(מתוך ספרי "הבית ברחוב אלנבי")
שיר יפה!
מחקכן, (לא כמו 'אני שומע משהו נופל'...)
מחק...וצר שהותיר הרבה שורות ושירים, אבל לא הניח אחריו בן שיאמר "אבא אמר לי" שיספר לנכד "כשהיית בן...", שיגיד עליו קדיש (ואח"כ ישתו "לחיים" כהלכות גוברין יהודאין) אני יודע שלא האמין בזה ולא רצה בכך,ובכל זאת
השבמחקתלמידיו של אדם כבניו
מחקמסכימה בהחלט.לא צריך בנים ואפילו לא בנות
מחקהנה פתחתי חלון
מחקאל העולם המואר
תקשיב עכשיו איך הוא שר
אם לא לי, ודאי לך.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקוממש בשבוע זה נפטר לבית עולמו הרב יעקב צבי [הידוע בכינויו הלורד יונתן זקס] זקס, שהיה מגדולי הדעות ביהדות בריטניה ורבה הראשי, שעם פרישתו "עשה עליה" והיה אזרח ישראל. הרב פרופסור זקס שחיבר ספרים רבים בהגות יהודית ושמאז עליתו הפיץ תורה והגות ברבים לכלל תושבי ישראל, לא זכה שהתקשורת תבכה אותו כפי שביכתה וסיקרה את זך שלא מעטים לא הבינו את כוונותיו בשיריו. ייתכן והתקשורת סיקרה את מותו של זך בהיקף כזה, בשל העובדה שהיו בדברים שהביע משום פרובוקציה אנטי ציונית ופרו פלסטינית ייתכן וזו הסיבה שאף זכה לפרס ישראל בעת ששר ממר"ץ היה שר החינוך.
השבמחקאיני מכירה אותך, איני מכירה ולא הכרתי את 2 הנפטרים שבהם מדובר. שמעתי על יונתן זק והוא אדם גדול שעשה גדולות את נתן זך לומדים כ'אושיה' תרבותית בכל בית ספר תיכון ובכל אוניברסיטה במגמת שירה. השירים שלו נערצים כיוון שהיה חדשן ומקורי, אגב אני עצמי לא תמיד מבינה את השירים שלו. למה לחפש מניעים כל כך שליליים בסיפור הזה?
מחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
מחקאפייני לחשיבה הימנית החבולה הזילזול (בלשון המעטה) בנכסי צאן הברזל של התרבות כגון ספרות ובמיוחד שירה. אפיינית גם הההשוואה האינפנטילית עם מידת החשיפה התקשורתית שלה זוכים רבנים. הטענה ששירת זך אינה מובנת מגוחכת במיוחד שכן ספק גדול הוא אם מר לביא כבר לן בעומקם של כל סתרי התורה וספק לא פחות גדול אם כבר נהירים לו כל שבילי הניגלה. הקריטריון של "פרו-פלסטיני" ו/או "אנטי-ציוני" הוא חלק בלתי נפרד מאותה חשיבה ימנית חבולה שאינה סובלת ביקורת ועמלה להפוך כל ביקורת פוליטית לכפירה בעיקר ולבגידה. אשר ללורד סאקס: כמי שמתגורר בבריטניה קרוב ל-30 שנה יכולני להעיד שהמנוח, יותר משהיה גדול בתורה - היה בעיקר פוליטיקאי קטן. הוא עסק בעיקר בהאדרת עצמו במקום ב*יגדיל תורה ויאדיר". במקום לדאוג לצאן מרעיתו העדיף סאקס להנפיק דרשות שנשמעו כאילו שוכפלו מדפי המסרים של נתניהו ולאחרונה אף ירד במחילה לשפל המדרגה משהשתתף ביחד עם הרב הראשי הנוכחי אפרים מירוויס במסע הכפשה והשמצה כנגד ג'רמי קורבין, היו"ר היוצא של מפלגת הלייבור. סאקס ומירוויס כינו את קורבין "אנטישמי" רק משום שהוא - כמו נתן זך המנוח וכמו ישראלים ויהודים רבים בתפוצות - מבקרים את מדינת ישראל על הכיבוש המתמשך ועל שלילת הזכות הלגיטימית של העם הפלסטיני להגדרה עצמית בשל ק"ן טעמים. קצתם דתיים-כביכול וקצתם אסטרטגיים. יהי רצון שימחלו לזאקס בעולם האמת על שהלבין ברבים את פניו של אדם שהקדיש את כל מאודו למלחמה בגזענות ואנטישמיות מאז שעמד על דעתו. אפילו אימו של ג'רמי קורבין השתתפה בשעתה בקרבות הרחוב הידועים לשימצה כנגד המיליציה הפשיסטית BUF של אוסוואלד מוזלי בשנות ה-30 של המאה הקודמת. למרבה הצער גם וועד הצירים של יהודי בריטניה (BoD) עשה עצמו אכסניה לתעמולת ה"אנטישמיות" המפוברקת הצטרף למסע השיסוי נגד קורבין. כדאי לזכור בהזדמנות זו שאותו וועד יעץ ליהודי בריטניה להסתגר בבתיהם כשהפשיסטים של מוזלי עמדו לצעוד ב"איסט אנד" הלונדוני שבו התגוררו אז יהודים רבים והיו אלה דווקא פעילי האיגודים המקצועיים מפלגת הלייבור שהתגייסו בהמוניהם למנוע מן הפשיסטים להפיק את זממם. אותו וועד צירים גם טירפד את מבצע הצלתם של יהודים מאוסטריה הונגריה וצ'כוסלובקיה לאחר כיבושן בידי הנאצים שאירגן הרב הלונדוני שלמה שיינפלד. הרב שיינפלד השיג את תמיכתם של למעלה מ-200 חברי הפרלמנט הבריטי לחוק שיאפשר את כניסתם של הפליטים לתחומי האימפריה הבריטית והצישבותם בה אך וועד הצירים בהנהגתו של פרופ' זליג ברודצקי (לימים נשיא האוניברסיטה העברית) פעל להכשיל יוזמה זאת מחשש שצמיחה מסיבית של הקהילה היהודית בבריטניה תחזק את האנטישמיות... אבל זה כבר סיפור מאופרה אחרת.
מחקרק בענין קורבין -
מחקהאם הכותב יודע משהו שמפלגת הליבור - שהשעתה את קורבין מן המפלגה לא יודעת ?
האם הכותב יודע משהו שרוב יהודי אנגליה - הסבורים שקורבין אנטישמי - לא יודעים ?
ובענין זך - אתה רוצה לרומם את זך - למה אתה חייב להשפיל את זקס ?
הרי זקס בכלל לא שייך לנושא הבלוג הזה ?
רק בתכלית הקיצור לmozer:
מחקבמפלגת הלייבור פעלה אופוזיציה שחבר אליה הלובי הפרו-ישראלי הידוע כ LFI ר"ת של LABOUR FRIENDS OF ISRAEL . לובי זה פעל להפלתו של קורבין על אף שנבחר ב-2015 ברוב מוחץ של חברי המפלגה להנהגתה ועל אץ שבזכותו הגיע מספר החברים ללמעלה מ-500000. השעיתו של קורבין בוצעה בדם קר על ידי קייר סטארמר מחליפו שהיה חבר בקבינט הצללים של קורבין עצמו ונחשב לאיש אמונו - ועתה בגד בו וחבר לאויביו. האופוזיציה לקורבין חששה שאם יבחר לראשות הממשלה יפעל כנגד הכיבוש ללא מורא וללא משוא פנים ודעת לנבון נקל מי עוד היה מעונין בנפילתו של קורבין ותמך במתנגדיו. אשר ליהודי בריטניה, הניסיון ההיסטורי נוכיח שאפשר לבלבל את דעתו של עם שלם ולהסיט אותו מדרך הישר ובוודאו ובוודאי שקל יותר לעשות זאת לקהילה. ספק גדול הוא אם אכן "רוב" יהודי בריטניה סבורים שקורבין הוא אנטישמי. הדבר לא נבדק באופן מוסמך והוא בעיקר טענה של וועד הצירים שמתימר לדבר בשם "רוב" הקהילה.עובדה היא שיהודים לא מעטים תומכים בקורבין. ולסיום: מי שהעלה את ענין סאקס היה מר לביא - ובזה הוא הזמין תגובה שתעמיד דברים על דיוקם. סאקס היה אחראי למעשיו בחייו - כך ניתן לשער - והתגובה בהתאם וכבר שנו : "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך" (משנה, מסכת עדיות, פרק ה', משנה ז)
סיריל,
מחקרק כדי להבין את עמדתך. האם לשיטתך החיזבאללה הוא ארגון שחרור לאומי שאין לו שום זיקה לאנטישמיות? האם החמאס שתנועת האם שלו, האחים המוסלמים, היתה אנטישמית מאז יסודה בתחילת המאה העשרים, איננה תנועה אנטישמית? האם הקביעה של תנועת החמאס שמאחרי כל המלחמות בעולם מאז המהפכה הצרפתית עומדים יהודים איננה קביעה אנטישמית? (זאת כמובן קביעה אחת מרבות ביחס ליהודים). האם גם אתה כמו קורבין רואה בחיזבאללה ובחמאס אחים שלך?
אלון, הבה נעמיד דברים על דיוקם. קןרבין מעולם לא אמר שהחיזבאללה הם "אחים" שלו. הוא קרא פעם לאנשי חיזבאללה "FRIENDS" בדיוק כפי שבעברית פונים לקהל בוועידה או בדיון פומבי בתואר "חברים" בלי שהדובר אכן מיודד עם הנוכחים. קורבין מאמין (והדבר בהחלט יכול להחשב לתמימות אך מוכיח את עצמו בהיסטוריה שוב ושוב) שגם עם האויבים המרים ביותר עדיף לדבר אם אפשר במקום "לדבר" דרך קנה הרובה והקשת דמים אהדדי. יש להבחין בין אנטי-ציונות לבין אנטישמיות למרות שהימין הישראלי מעונין עד מאוד לקשור בין השתיים מסיבות ברורות. אינני רואה בחמאס "אחים" שלי אבל גם בימנים מתלהמים ובמייוחד במתנחלים איינני רואה את "אחי". ולידיעתך: החמאס הוא יציר כפיה של מדינת ישראל שתמכה בפועל בהקמתו בשנות ה-80 של המאה שעברה בתקווה שיהווה אופוזיציה לאש"פ ובניסיון כושל לנקוט במדיניות הקלאסית של "הפרד ומשול". במקום להגרר לריטוריקה רגשנית כדאי להיות פרגמטיסט ולהבין שהאנטישמי של היום הוא הפרטנר למו"מ של מחר. להזכירך: אנוואר סאדאת המנוח נשיא מצריים שנרצח בשל חוזה השלום שחתם עם ישראל היה פרו-נאצי ואף נכלא בשל כך על ידי הבריטים. הימין הישראלי מיודד היום עם אנטישמים מובהקים שמסיבות של חישוב פוליטי מצהירים על עצמם כתומכי ישראל. הנשיא היוצא טראמפ שהימין בישראל סוגד לו כידידה הגדול של המדינה מאז ומעולם סירב בתקיפות לגנות ניאו-נאצים שניסו לפגוע בהפגנה אנטי גזענית בשרלוטוסויל וירג'יניה ואף טען שיש ביניהם "אנשים מצויינים". לאחרונה התברר שהוא גם קיבל תרומות מראשי הקו קלוקס קלאן, המסדר הגזעני הידוע לשמצה לא רק בשנאתו לשחורים אלא גם באנטישמיות הארסית שלו. לסיכום: אנטישמיות היא כלי שרת בידי מסיתים ומדיחים מאומות העולם - אך גם בידי יהודים כשרים. במקום להתרגש ממנה, מוטב לחשוב על סיום הכיבוש והטיהור האתני הזוחל בגדה המערבית ורצועת עזה.
מחקסיריל,
מחקאני בהחלט מסכים אתך שאין מקום לסנטימנטליות, אבל לא מצאתי אותה בדברי. לעומת זאת את הקלישאה הסנטימנטלית ששלום יש לעשות עם אובים גם אם בנוסח אחר מצאתי בדבריך. נדמה לי שאני מסכים אתך ברוב הדברים. אבל אני תוהה האם אין גבול למי שאתה מוכן לשבת אתו. אתה מסכים לשבת עם אנשי ה- KKK? מה עם מפלגת השחר הזהוב שהוצאה עכשיו מחוץ לחוק ביוון? האם הדמוקרטיה היוונית כשלה כשלא פתחה במשא ומתן עם המפלגה הזו? ומה עם תאים נאו נאצים ברחבי העולם? האם יש לפתוח אתם במשא ומתן או להצר את צעדיהם עד כמה שאפשר ופשוט לרדוף אותם?
אלון,
מחקהמושג "גבול" הוא חלק מאותה ריטוריקה רגשנית. בפוליטיקה אפקטיבית אין גבולות ואין "לא יעלה על הדעת" (משפט שבמיוחד חביב על ליכודניקים- ןלא בכדי). ןהנה - דווקא אותו ליכודניק ומנחם בגין שמו הבין זאת משהגיע ארצה הנשיא המצרי סאדאת. אותו בגין שנאומי ה"אף שעל" שלו עדין מהדהדים באזני נטש את הריטוריקה הלאומנית שלו והתעלה לגבהים של חזון, פשרה ואפילו פיוס (ב"עזרתה" האדיבה של ארה"ב - מה שכדאי לכל הימנים לזכור) . אני מוכן לשבת ולדבר עם כל מי שמוכן לשבת ולדבר. אינני מקורי במיוחד. הזכרת ניאו-נאצים? אני משער ששמעת על הסכם ה"העברה" שחתמה התנועה הציונית עם גרמניה הנאצית מיד לאחר עלייתו של היטלר לשלטון? היו אלה יהודי ארה"ב בראשותו של ד"ר אבא הלל סילבר שאירגנו חרם על סחורות גרמניות. די היה בזה כדי להפחיד אץ הממשלה הנאצית שכן כלכלתה של גרמניה היתה עדין רופפת ביותר לאחר המשבר הגדול של 1929 וחרם שכזה היה יכול להנחית מכה קשה על גרמניה. הנאצים הציעו לשאת ולתת וההנהגה הציונית בראשותו של ד"ר חיים ארלוזורוב הסכימה להתעלם מן ה"גבול" שיהודי ארה"ב ניסו לסמן (והדבר חולל משבר ביחסים בין ציוני א"י לציוני ארה"ב). ארלוזורוב - כמוהו כבן גוריון אחריו - האמין שמה שעשוי לעזור לישוב היהודי בא"י חשוב יותר מ"גבולות" ונענה להצעה (ושילם על כך בחייו). בן גוריון קיבל את הסכם השילומים בדיוק מאותו שיקול (ובמשלחת הגרמנית למו"מ עם ממשלת ישראל על הסכמי השילומים ישבו נאצים לשעבר!). בגין כזכור הרעיש אז עולמות אבל ההיסטוריה לעגה לו כשסובבה את הדברים כך שרק כ-25 לאחר מכן בגין עצמו הלך בדרך דומה. תאר לעצמך מה היה קורה אלמלא השכיל בן גוריון שלא להוציא את "חירות" אל מחוץ לחוק לאחר פרשת "אלטלנה" שלא היתה אלא ניסיון לפוטש? במקום זאת גבר על הסנטימנטים השלילים והניח לרביזיוניסטים שנואי נפשו להפוך למפלגה פוליטית לגיטימית וכך קבר אותם באופוזיציה למשך 29 שנה. לסיכום: מי שמוכן לדבר - דבר עימו.גם עם הוא שונאך בנפש. בערבית יש פתגם: "כאלימאת מא עלייהום ג'ומרוק" דהיינו: "על מילים אין מכס". לא הריטוריקה היא שקובעת אלא המעשים בשטח.אשר ליוון: הדמוקרטיה היוונית חזרה להערכתי על הטעות שנעשתה בגרמניה, בצרפת ובמקומות אחרים לפני מלחה"ע ה-2: הוצאה אל מחוץ לחוק בדרך כלל לא עוזרת. אדרבא: היא עוזרת לניאו-נאצים ולפשיסטים לטפח מיתוס של מחתרת, מות קדושים (מרטירולוגיה בלע"ז) וגבורה.ישראל הוציאה את כהנא שר"י מחוץ לחוק. האם תנועתו לא ממשיכה להתקיים ולעשות נפשות על חשבונם של שרידי הציונות הדתית השפויה של פעם? היטלר ישב שנה בכלא ויצא משם כקדוש מעונה שהלך מחיל אל חיל בציבור הגרמני בעוד שסביר להניח שלאחר כישלון הפוטש של בתי הבירה ב-1923 היה נשאר לא יותר מצבע אוסטרי משופם ומגוחך אלמלא קיבל הזדמנות לשבת בכלא וורטבורג ולחבר שם את "מיין קאמפף". ג
רמניה, צרפת ובריטניה למדו לקח והתירו לימין הקיצוני להתקיים באופן חוקי (BNP ו UKIP בבריטניה, FN בצרפת וה"אלטרנטיבה" -בגרמניה) וכך הפכו בהצלחה לא מבוטלת את הריטוריקה הלאומנית לרעש לבן (תרתי משמע). אז הפשיסטים מעצבנים, זה נכון אבל חסרי השפעה של ממש כל זמן שהדמוקרטיה מתפקדת - והכלכלה יציבה. הבעיות מתחילות כשהכלכלה מתמוטטת בגלל החמדנות של העולם התאיגידי שמביאה לאבטלה ויאוש - והללו כידוע הם קרקע פוריה לגידול הממאיר של הלאומנות והפשיזם. כמובן שברגע שהניאו-נאצים והפשיסטים חורגים מכללי המשחק הדמוקרטי ועוברים לאלימות - יש דרכים לגיטימיות לדמוקרטיה להתגונן ולטפל בהם. לכל תרופה יש מינון מומלץ ולכל חדר יש דלת. אפשר להכנס דרכה ואם צריך - אפשר גם לצאת.
"מי שמוכן לדבר - דבר עימו."
מחקומה מה עם מי שאינו מוכן לדבר?
אני מתנצל על השאלה האחרונה. התעלם בבקשה. קצת קשה לנהל דיון כזה כאן. אעיר רק שכל הדוגמאות שלהבאת הן מופרכות מתוכן. ההשואה בין בגין ליאיר פשוט איננה עומדת בשום מבחן של הגיון פשוט והיסטורי. שום היסטוריון בר דעת לא יתחס לטענה ה-counterfactual שאלמלא נכנס היטלר לכלא היתה נמנעת עלית הנאציזם. וכו' וכו'. אולי נדון בכ פעם כשנתראה פנים.
מחקמה עם מי שאינו מוכן לדבר?
מחקהרי כבר אמרתי: " יש דרכים לגיטימיות לדמוקרטיה להתגונן ולטפל בהם. לכל תרופה יש מינון מומלץ". פירוש הדבר: הפעלת כוח רק אם באמת אין ברירה. וגם אז - בתבונה ובמינון מידתי. כוח הוא כמו אנטיביוטיקה. אם משתמשים בהם בלי הגבלה - האורגניזם מתחסן כנגדם.
אשר להיטלר: הדברים שאמרתי הם אפשרות היפותטית. אם תבדוק תראה שכמה וכמה היסטוריונים מכובדים מאוד דנו באפשרות הזאת. אני מקווה שהדבר לא יבוא לך כהפתעה שאין היסטוריוגרפיה בלי דיון היפותטי וגדולי הפוזיטיביסטים מכירים בכך. נסה לקרוא שנית את דברי ביתר דיוק.אני אומר זאת גם משום שאינני מזכיר את יאיר בשום מקום, ומכאן אני מסיק שתגובתך האחרונה נכתבה בחיפזון.
מיצינו, לא?
מחקלהזכירכם: הפוסט עוסק בנתן זך...
תגובה לקיצוני ימני שהגיע לזהם את הבלוג ואת זכרו של אדם (בהאדירו אדם אחר?) בהבלים פוליטים לא מדויקים (כמעשה טרמביזם) בעליל:
השבמחקהתקשורת לא סיקרה את מותו של זך אפילו בהיקף בינוני. בטח שלא גדול.
אנחנו ,מנסים,לעשות את זה פה.
אולי המעט שכן סיקרה היה משום ש זקס,ז"ל,לא היה ישראלי וזך חי בארץ (גם כן אנטי ציוני אה*)
אינך יודע מהי הגות יהודית והגות בכלל, כמחזיק דיעות פרימיטיביות כשלך. שר החינוך ממרצ שברוב חוצפתך לא טרחת לכבדו אפילו בשמו הוא יוסי שריד ז"ל שאת פירות הגותו החינוכית ילדי קוטפים עד היום וראוי שיבוא כבר ממשיך ראוי לקצות נעליו במהרה בימינו אמן..ועוד כהנה וכהנה שבת שלום לך
למה לריב? לא ניראה שזו כוונת הבלוג הזה. טוב שעדיין לא מקללים פה.
מחקלמר אביזמר: מה שאמרת על מר לביא היא מהיכרות אישית איתו או שזו רק דעתך עליו
לאור מספר מילים מועט שהוא כתב?
יש לי איטואיציה להומובובים וגזענים מקילומטר. ברור שזו לא כוונת הבלוג ואף אחד לא דיבר עד שהוא "התחיל" בוא לא נתמם מר סימקו היקר.בואו לא נתמם!
מחקעזבו אתכם מויכוחי סרק.
השבמחקהביצוע של ״איך זה שכוכב אחד לבד״ נהדר. נכון?
פשוט נפלא. תודה.
גם את רבין האשימו ב"אנטי ציונות" ואח"כ צעקו לו:
מחקשירים רבים נפלאים ומיוחדים של נתן זך זכו גם להלחנות ולדעתי - כאשר שירים נפלאים בכלל זוכים להלחנה מצוינת - אנחנו מתאהבים בהם ומעריכים את יופיים. שירים רבים - שאינם זוכים ללחן - נדחקים ורובם נשכחים. בעיני השיר "ציפור שנייה" הוא יפה באופן יוצא מהכלל, גם בזכות הלחן הנפלא של מישה סגל. השיר הנהדר זכה לעיבוד נפלא למקהלה. כאשר ביקרה בארץ מקהלת "אווה סול" בשנת 2002 להופעות בפסטיבל אבו גוש - שרה את השיר בעיבוד הנהדר של דוד מורס והקהל יצא מגדרו. בידי הקלטה של השיר מהקונצרט - והוא גם הוא הושמע ברדיו פעמים רבות.
השבמחקלחן נוסף ויפה ל"ועוד לא אמרתי הכל":
השבמחקhttps://youtu.be/sZBHiU8Z22U
סיריל! תהיתי מניין השנאה היוקדת שלך לכל מי שלא חושב כמוך, ולא מכים עם דעותיך הקיצוניות, אבל אחרי שראיתי את דברי ההלל והשבח שלך לג'רמי קורבין האנטישמי, הבנתי הכל. "אמור לי מי הם חבריך, ואומר לך מי אתה"
השבמחקכדי לא להודות באמת המצערת של היעדר מנהיגות, או חוסר יכולת אישית, מפעילים את הוונטילטור המפזר אשמה לכל עבר
מחקתודה עדיאל. גאה להיות תומכו של קורבין.
מחקאתה מחניף לי. קטונתי. צר לי שמשום שאינך סובל ביקורת כרוב הימנים, אתה נתפס לריטוריקה של "שנאה" ומוכיח בזה את צדקת דברי.
כל הכבוד סיריל. סקירה מאלפת של המציאות
השבמחקרוב תודות, יוסי.
השבמחק
השבמחקנשף ערבי־נאצי בברלין — ha-Tsofeh (Tel Aviv - הצפה, 3 August 1938.
https://www.nli.org.il/en/newspapers/hzh/1938/08/03/01/article/42?&
נשף ערבי־נאצי בברלין. לונדון (פאלקור—. (
סופרו הברלני של "דיילי טלגראף" מודיע כי
בקלוב הערבי בברלין התקיים נשף ארצישראלי,
שבו השתתפו מלבד העסקנים הערביים, השוהים עתה בברלין, גם כמה מראשי המפלגה הנאצית. בנאומיהם שנשאו בנשף דובר על הסולידאריות בין הגרמנים והערבים, המכוונה נגד היהודים ונגד אנגליה.
Arab-Nazi ball in Berlin. London (Palcor.) The Berlin writer of the "Daily Telegraph" announces that a Palestine ball was held at the Arab club in Berlin, in which, in addition to the Arab activists, who are now staying in Berlin, some of the leaders of the Nazi party also participated. In their speeches at the ball, they spoke of the solidarity between the Germans and the Arabs, directed against the Jews and against England.
אז אתה מפרסם על ערב ערבי נאצי כדי להראות כמה אתה סתום?!
מחק