יום שישי, 6 בנובמבר 2020

התפללתי, נושעתי ופרסמתי: פתקים על קברו של הצדיק מזְווִיל

מראה כללי של בית העלמין (צילום: דוד אסף)

עידן ועידנים // דוד וינפלד ושלמה רוזנר

ההוראות הן פשוטות, קלות לביצוע ומבטיחות תמורה מלאה. גם המקום נגיש, ממש בלבה של ירושלים, כמטחווי יידוי אבן מגן סאקר. קרוב לבניין הכנסת, לבית המשפט העליון ולספרייה הלאומית החדשה. מרחק יריקה מן התחנה לחקר ציפורי ירושלים על שם נילי ודוד. בית קברות בלב העיר.

פעם, עד 1948, היה באזור הזה כפר ערבי קטן, שייח' באדר, שתושביו הביאו תוצרת חקלאית לפאתי ירושלים, לגבעה שעליה התפתח לימים שוק מחנה יהודה. היום נקראת הסביבה כולה, לרבות קמפוס האוניברסיטה העברית, בשם 'גבעת רם'; רם – ככל הנראה ראשי תיבות 'ריכוז מפקדים'  קשור בפעילות שהייתה במקום זה בימי מלחמת העצמאות. על חלק אחר של אדמות הכפר, מקום בו שכן פעם משרד החוץ, הוקמה שכונת מגורים ושמה 'משכנות האומה'.
באחת מפינות המתחם, מוקף גדר אבן, נמצא בית קברות קטן שהוקם ב-1948, לאחר שנחסמה הדרך להר הזיתים ולפני שהוחל לקבור בהר המנוחות בגבעת שאול. כשלוש שנים שימש מקום זה אתר קבורה זמני ליהודים ירושלמים ונכרו בו כאלפיים קברים. המקום מכונה עד היום בשם בית העלמין שייח' באדר.
צילום: דוד אסף

האדמו"ר החמישי לחסידות זְווִיל, גדליה משה גולדמן, נפטר בכ"ד בחשון תש"י (סוף 1949). הוא נקבר בבית הקברות שייח' באדר, והיאָרצט שלו יהיה בשבוע הקרוב. לפי השמועה, שמתגלגלת כבר כמה וכמה שנים בחצרות חסידים, ומהם הגיעה גם לאחרים, זכותו מגינה על העולים לקברו לבקש את עזרתו. אם מותר לנחש – רבי זה מצליח להיטיב אחרי מותו יותר משהספיק לעשות בחייו, בחמש שנות היותו אדמו"ר.
ציון קברו של הצדיק (צילומים: דוד אסף)

לפני קרוב לשנה, לקראת מלאת שבעים שנים למותו, סיכם פלוני ושמו יונתן הלוי באתר 'הידברות' את כל הנדרש ממבקש הישועות: 
1. להגיע שלוש פעמים לקברו של הצדיק בירושלים בימים שני-חמישי-שני ברציפות;
2. להתפלל ולבקש מה' את הישועה בזכות הצדיק. אפשר לומר פרקי תהלים וראוי לתת פרוטה לצדקה ולהדליק נר;
3. להגיע בכל אחד מהימים לפני השקיעה. לחילופין, אפשר להגיע בימי ראשון בערב לאחר השקיעה, ובימי רביעי בערב לאחר השקיעה;
4. להבטיח בפה מלא שכאשר תזכו לישועה, תבואו שוב כדי להודות לה'. כמובן לזכור לקיים את ההבטחה.
הסעיף הרביעי מחייב את מי שבקשתו נענתה לבוא פעם נוספת אל הקבר ולבטא במפורש את תודתו על 'הישועה' שזכה לה. זו כנראה הסיבה לריבוי הפתקים והמודעות, שמעידים על הטוב שמרעיף האדמו"ר המת על העולים לציון קברו.
התקשרות לצדיק? (צילום: דוד אסף)
הנה מעט מפתקי ההודייה הצצים שוב ושוב על ציון הקבר או בשער בית העלמין, וחוזרת בהם הנוסחה הקבועה 'התפללתי ונושעתי והבטחתי לפרסם':

צילומים: בן ויואב וינפלד

מילים אחדות על חסידות זוויל (וגם זוויהל או זעוויל). ראשיתה לפני יותר ממאתיים שנה, קודם שנוצרה חסידות ברסלב והרבה קודם לחסידות גור, אף שנוכחותה במציאות הישראלית אינה קולנית כמוהן ובוודאי אינה מתריסה כמותן. 
לתועלת הקוראים נעתיק דברים שכתב עורך הבלוג דוד אסף ברשומה ישנה שהוקדשה לזוויל ולישועותיה ('פרנסות של יהודים: מי יותר חזק?', בלוג עונג שבת17 ביוני 2013):
על חסידות זְווֶעהיל (אִמרו: זְוִויל) הקטנה רק החסידים שמעו, ולכל היותר אלה שחולפים על פני הבניין הענק שמאכלס את מוסדותיה ופונה בחזיתו לדרך בר-לב (כביש מס' 1) בירושלים. על קיר הבניין מתנוסס בגדול השם המשונה של החסידות.  
מדובר בחסידות שנתהוותה בראשית המאה ה-19 בעיירה זוויהל (Zwiahel) שבפלך וולין הרוסי ויצרה שושלת אדמו"רים קטנה, שבראשה עמדו בני משפחת גולדמן. מאז נוצרה חסידות זו שינתה העיירה הקטנה את פניה. עברה היהודי נמחק לחלוטין בימי מלחמת העולם השנייה ובתקופה הסובייטית שלאחריה, והיום היא עיר אוקראינית טיפוסית (במובן הרע של המילה), שנקראת נובוגרד-וולינסק (Novograd-Vohlynsk), לא הרחק מז'יטומיר.  

הדמות המעניינת בקרב צדיקי זוויל היא של האדמו"ר הרביעי, שלמה (שלומ'קע) גולדמן (1945-1869)  הוא היושב מצד שמאל בציור שלמעלה. הוא עלה לארץ בשנת 1926 עם נכדו מרדכי (לימים אדמו"ר בעצמו), ועל פי המסופר, כשהגיע לנמל יפו אמר לנכדו: 'אנחנו זורקים את האדמו"רות לים'.  
הוא חי באנונימיות ובצניעות אביונית בעיר העתיקה של ירושלים, נסע באוטובוסים והסתיר את ייחוסו. לאחר כמה שנים עבר להתגורר בשכונת בית ישראל, ובהדרגה גם התגלתה זהותו ומעלתו לתושבי ירושלים בני היישוב הישן. הללו סייעו לו בפרנסה וסיפרו נסים ונפלאות על הליכותיו הפשוטות, על למדנותו ועל מופתיו. ר' שלומ'קע נפטר בכ"ו באייר תש"ה ונקבר בהר הזיתים.  
בנו, גדליה משה גולדמן (1949-1887), עלה לארץ אחריו, בשנת 1937, לאחר שנרדף בידי השלטון הסובייטי ואף הוגלה לסיביר (בציור שלמעלה הוא יושב מצד ימין). הוא מילא את מקום אביו, אך לא להרבה זמן. הוא נפטר בסוף שנת 1949, וכיוון שבהר הזיתים לא יכלו לקבור עוד, נטמן הצדיק בבית עלמין קטן שהוכשר על חורבות הכפר הערבי לשעבר שייח' באדר (בית העלמין שבהר המנוחות החל לפעול רק ב-1951). בית העלמין שייח' באדר נמצא היום בחלקו המערבי של גן סאקר, סמוך מאוד לבית המשפט העליון.  
לפני כשלוש שנים [2010] 'התגלה' מחדש קברו של ר' גדליה משה. כל מיני נסים סופרו עליו והוא הפך אבן שואבת לחרדים חובבי קברים קדושים ולמחפשי נסים וישועות.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בזוויל, היא נובוגרד-וולינסק דהיום, קרוב ל-7,000 יהודים, כשליש מתושביה. רובם נרצחו בקיץ 1941, זמן קצר אחרי הפלישה הגרמנית לברית המועצות. מקצתם נמלטו ליערות, ומהם שהצטרפו ללוחמים בשורות הפרטיזנים.

לחסידות זוויל היום המשכים אחדים, גם בארה"ב וגם בישראל. כמה פצלים עומדים לעצמם ונושאים את שמם המקורי: יש מהם שחברו לשושלת חסידית אחרת בשם משותף (כגון זוויהל-סלונים) ואחרים ממשיכים את השושלת בשם אחר, אם מפני שהממשיך אינו בן אלא חתן, המביא עמו את שמו, אם מסיבות אחרות. אופן ירושת הכתר בשושלות חסידיות הוא נושא סבוך, רווי יצרים, עתיר מאבקים, מרובה פילוגים. שום חצר חסידית לא נמלטה מהתמודדות עם בעייה זו, שגם מציפה את האקטואליה הישראלית מדי פעם (כגון, סכסוך הירושה האחרון בחסידות סדיגורה).

לפני כעשור חשפו נדב דוידסון ועוז רוזנברג את המקור לידיעה, שהצדיק המנוח, ר' גדליה משה, מחולל ניסים לבאים אל מצבתו. לדבריהם: 'השמועה על הקבר הקדוש החלה להתגלגל כבר לפני כשלוש שנים [2008], בעקבות טענת בן קהילת חסידות גור מאנגליה, לפיה האדמו"ר גולדמן התגלה בחלומו ואמר לו, שאם יתפלל בימים שני, חמישי ושני (שמיד אחריו) על קברו, תתגשם הישועה שהוא מחפש. לטענת החסיד, משעשה כדבר החלום – הוא אכן קיבל את מבוקשו ומשאלתו התגשמה' ('תופעה חדשה בי-ם: עשרות מאמינים פוקדים את קבר הצדיק בגן סאקר', זמן ירושלים, 1 בפברואר 2011). 

ראיה חזקה מזו לא צריך. מאז פוקדים את האתר יותר ויותר חסידים, וכמובן לא רק חסידים, שמבקשים לעצמם ישועה והצלחה בכל תחומי החיים. אין פלא שנציגים של חסידות גור גם פרשו חסותם על חלומו של חברם מאנגליה, הקימו ליד קבר האדמו"ר מאהל ורחבה מאולתרים והציבו קופות צדקה לעילוי נשמתו. 

האם הפתקים המצולמים כאן, ואחרים הצצים עוד ועוד באתר, מייצגים כולם מקרים ממשיים, של אנשים שביקשו ישועה וזכו בה? מקצתם בוודאי אותנטיים, אך רבים אחרים, אלה המהוקצעים ומודפסים ונטולי כל סממן אישי, נראים מפוברקים, ומן הסתם נכתבו בידי גורמים אינטרסנטים, כדי להגדיל סחורה ולהאדירה ועל מנת ליצור את האווירה 'הנכונה'. 
הפתקים המודפסים והמעוצבים היטב הללו מצטרפים יפה אל שלט הבד הפרסומי הגדול, המעיד עוד יותר מהם על 'אתר קדוש' ממוסחר. יש לתולי השלט על מה שיסמוכו, שכן למדנו מפיו של שלמה המלך: 'פתי יאמין לכל דבר' (משלי, יד 15). ימים יגידו אם צומחת בשייח' באדר אוּמן חדשה.
צילומים: בן ויואב וינפלד
תמונות הפתקים שהובאו לעיל צולמו לאחרונה על ידי בן ויואב וינפלד; התמונות הבאות צולמו לפני שבע שנים (2013) על ידי דוד אסף. חובבי הז'אנר מוזמנים להשוות נוסחים.
צילומים: דוד אסף


19 תגובות:

  1. לא כל כך קשור ובכל זאת. מעולם לא הייתי בעמוקה ואני ב"ה עדיין נשוי למעלה מיובל שנים.

    השבמחק
    תשובות
    1. עמוק עמוק היין במרתף..6 בנובמבר 2020 בשעה 12:04

      ואם כך הוא בלי להיות בעמוקה, תאר לך כמה יובלות כבר היית נשוי לו היית בעמוקה...

      מחק
    2. בזמני אמרו ש'עמוקה' עובד רק אם שוכחים שם סידור עם שם ומס' טלפון.

      מחק
  2. אגב, אני מכיר מקרוב כמה מצאצאיו וגם הם ככל הנראה לא מחזיקים מאדמו"רות יתר, אבל ייתכן שזה נובע להיותם חסידי חב"ד.

    השבמחק
  3. ידוע שהיהודים הם האנשים הכי חכמים בעולם. אני מביט בפסיכים האלה בשיח באדר ואני שואל האם הגויים הם יותר טפשים מהיהודים האלה? זה לא יתכן.

    השבמחק
    תשובות
    1. יתכן גם יתכן. לפני שנים בעת טיול בפירינאים הזדמנו לעיר לורד בדרום צרפת. הגענו למלון בסביות חצות. מהחלון ראינו ברחוב למטה, המוני אנשים מוליכם אנשים חולים על כסאות גלגלים, מיטות על גלגלים וברגל, ורצים כאילו הם בורחים מאן שהו. מחזה שמעולם לא ראיתי כמוהו.
      בבוקר דבר ראשון כמובן הלכתי לברר מהזה. ניגשתי לקבלה ושאלתי את הפקיד לפשר הדבר, והוא מצדו 😜[כמו יהודי] משיב בשאלה: מותר לי לשאול מהי דתך? עניתי שאני יהודי, אז הוא המשיך: הו אני מבין למה לא ידעת. יש לנו כאן בעיר מערה קדושה וכו'וכו' שיש לה סגולות ריפוי. ומיליוני חולים נוצריים באים לכאן בתקוה לרפואה.
      קישור למקום בויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%93_(%D7%A2%D7%99%D7%A8)

      מחק
  4. אהבתי את הביטוי "להגדיל סחורה ולהאדירה ועל מנת ליצור את האווירה 'הנכונה'." לפי "יגדיל תורה ויאדיר" וזה מתאים ככפפה ליד לפתגם "תוירע איז די בעסטע סחוירע" 🙂😉
    ובאשר לבנין מוסדות זוויל בבית ישראל, הפונה לדרך ברלב, יום אחד שואל חבר באחד הפורומים ברשת, בכל פעם שאני נוסע בכביש בולב צפונה אני רואה ותחלחל משם המוסד שנראה לי, כמו "זוועה היל".
    מה זה אמור להביע??? 😀

    השבמחק
  5. עלי כהן, קופנהגן6 בנובמבר 2020 בשעה 9:58

    יש לי קשר אישי לבית הקברות בשייך באדר. לפני קצת למעלה משלוש-עשרה שנים יזמתי "טיול שרשים" לאחיותי לאה (נפטרה בדצמבר 2019) ותמר-רינה. ואיתרתי שם את קברו של הסבא האהוב שנפטר בשנה השנייה להכרזה על מדינת ישראל. אחותי תמר-רינה נולדה 4 ימים ‏לאחר פטירתו של הסבא. רעייתו של הסבא נפטרה עוד קודם בקרית חיים ונקברה בחיפה. סבא מקס-מרדכי ‏היה יהודי חילוני ומצבתו בשייך באדר מעידה על חילוניותו. במהלך טיול השרשים בבית הקברות סיפרתי ‏לאחיותי על הסבא החילוני שלנו. הוא עלה כמעפיל מאוסטריה לאחר ‏הסיפוח ("אנשלוס"), ולאחר פטירת הסבתא (על שמה נקראת גם האחות תמר-רינה) עשה "עלייה" לירושלים ‏ובמהלך נסיעה באוטובוס "המקשר" קו ב-3 נפטר - בבית הקברות שייך באדר נח הסבא מנוחת עולמים.‏

    השבמחק
  6. סבא שלי/שלנו, שלום חיים הילדסהימר ואשתו רבקה (אמו מרתה נפטרה כשהיה תינוק), קבורים בבית העלמין הזה מהסיבות שציינת. כשהגענו לחפש את קבריהם נתקלנו לראשונה בחסידות הזאת. בראשי חודשים ה"אתר" עמוס במבקשי גאולות וישועות.
    כרגיל כיף לקבל מידי יום ששי את המתנה הזאת

    השבמחק
  7. במילים שלי בשמו של רבי משה בן מימון, אין ברירה אלא להודות כי זה טבע רוב האנשים. הם משועבדים לנפש הפרימיטיבית שלהם כמכורי סמים ואלכוהול.
    את אלו יש להחזיק במסגרת הדוקה למען שלום הציבור.

    השבמחק
  8. מעניין. אולי תעשו כתבה גם על בית הקברות שנמצא סמוך לביה"ח שערי צדק הישן . קבור שם ד"ר וולך ועוד צדיק ששכחתי את שמו

    השבמחק
    תשובות
    1. אתה בוודאי מתכוון למיסד חסידות דושינסקיא ר' יוסף צבי דושינסקי (1867 - 1948) שנקבר בבית עלמין זה.

      מחק
  9. משפחתנו לבסקי גרנו בבית ישראל החדשה ברחוב רפרפורט מול בית הכנסת והחצר של הרבי מזוויל. אני זוכר שהם היו נוהגים להתפלל קבלת שבת וערבית של שבת ומתפזרים לבתיהם וחוזרים אחרי הארוחה ומתחילים בשירה נהדרת עד אחרי חצות ונהנינו מאד. בליל חג הסוכות 1946 היה עוצר בשכונה ואבי החליט להסתכן ולחצות את הרחוב כדי להתפלל אתם. בטנו מהחלון וראינו את אבי יורד לגינה ופתאום קפץ מן העץ חייל בריטי ושמענו אותו קורא איי קצ' יו ולקח אותו אחר כבוד למשטרת מאה שערים שהייתה ליד מה שלימים נקרא שער מנדלבוים ושם במשטרה הייתה תפילה רבתי - הביא המון עצורים ממאה שערים ומבתי אונגרין. נתן לבסקי

    השבמחק
  10. מאחר ותקופה לא קצרה נהגתי לעבוד ב"מוסד ציבורי" ששכן , אז, בקירבתו של אותו בית- עלמין, אני כבר חשה בפעמיו של הרצון להכות על חטאי ולהודות על העוונות האיומים והנוראים שלי שלפיהם לא רק שלא השארתי פתק כלשהו לאדמו"ר הנ"ל אלא שבכלל לא הפניתי את פעמי לאותו בית עלמיןומאליו מובן שלא השתטחתי כלל על קיברו.ואין לי אפוא אלא לייחל לחסדי שמיים ולקוות שלא אגיע ישירות לפורגטוריום , במהרה בימינו...

    השבמחק
  11. נהגתי לעבור בבית העלמין שנים רבות לפני ש"גילו" את הקבר הקדוש. המקום היה מוזנח והקבר לא בלט בין יתר הקברים.
    יום אחד היתה למישהו הברקה.
    כול הירושלמים נוסעים לגליל לחפש נסים וישועות... למה לא ניתן להם משהו קרוב לבית.
    ונזכה בתרומות של מצווה...

    השבמחק
  12. הערה, לא בדבר האמונה שתפילה מושיעה את הנזקקים, אלא בדבר המנהג של נזקקים הבטוחים שנושעו להשאיר פתקים המעידים על מה שקרה להם:
    במרכז אירופה אפשר לבקר ב"כנסיות מריה" רבות. הנזקקים לתרופה מתפללים באמצעות מריה הקדושה וכשהתפילה עולה יפה הם משאירים במסדרונות הכנסייה לא רק שלטי תודה אלא גם אביזרים שהשתמשו בהם בשעת המצוקה, כדוגמת קביים, ושעתה, לאחר שנושעו, אינם זקוקים להם יותר. אוסף התודות והאביזרים הוא תמיד מעניין להפליא.
    הדעת נותנת שיש זיקה כלשהי בין המנהג הקתולי הרווח לבין המנהג שמסופר עליו ברשימה מעניינת זו.

    השבמחק
  13. שלום סבתינו נפטרה בכסלו תשט וקבורה שם.כל השנים היה מאד קשה להגיע לקברה וגם ברז מים לא היה בנמצא ורק בזכות
    התגלותו של הקבר עי מאמיניו יש עכשיו גישה נוחה ומים ונטלה.יהי זיכרו וזכרה של סבתינו ברוכים

    השבמחק
  14. הקופה מתמלאת בכל יום ולכן מרוקנים אותה בכל יום. רק מענין מי עושה את זה

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.