יחי אדוננו, מורנו ורבינו: מנהגי חג בחצרות חסידים (ב)

כתב וצילם דנ'צוּ ארנון

החלק הראשון פורסם כאן

חסידות שומרי אמונים

החצר של 'שומרי אמונים' בבני ברק מוצאה בחסידות 'תולדות אהרון' הקנאית (עליה ראו בהמשך). במוצאי שמחת תורה, אחרי חצות, האדמו"ר עורך טיש מיוחד. אחרי השירה והשמחה זורק הרבי תפוחים לקהלו (מנהג שנוהגים בו גם בחצרות אדמו"רים אחרים, כמו למשל בחצר צאנז בנתניה). מי שתופס תפוח שזרק הרֵבֵּה – אשריו! מובטחת לו שנה של מזל ופרנסה טובה. 

ובחנוכה, אחרי הדלקת הנרות מסובב האדמו"ר את ה'דריידל' (סביבון) על מגש של כסף, וחסידיו רואים ישועות.

עם סיום חג החנוכה מתקיים מחוץ לבניין החסידות טקס שריפת פתילות. את הפתילות מניחים בחבית עם ניירות, האדמו"ר מדליק אותה וכל החסידים רוקדים מסביב לחבית. 

בפורים עורך האדמו"ר של שומרי אמונים בבני ברק את 'טיש הלווייתן' – מנהג המשותף לחסידות תולדות אהרן ולחסידות תולדות אברהם יצחק שבירושלים, שלכולן מקור משותף. 

ובהגיע ימי הפסח יוצא האדמו"ר עם חסידיו לקצור חיטה עבור מצה שמורה בשדה שנזרע במיוחד לשם כך במושב החרדי קוממיות. 

חסידות תולדות אהרון

חסידות קנאית ואנטי-ציונית זו עברה פיצול טראומטי בסוף שנות התשעים והיום יש שני פלגים שלה: תולדות אהרן (הגדולה) ותולדות אברהם יצחק (הקטנה יותר). חסידי תולדות אהרן, ובראשם האדמו"ר, יוצאים לפני ערב פסח לשאוב מים בעין חניה ליד הכפר הפלסטיני אל-ולג'ה, מדרום לירושלים. המים הללו יאוחסנו במקום בטוח ונקי מחמץ וישמשו 'מים שלנו' להכנת מצה של מצווה.  

בל"ג בעומר רוקדים חסידי תולדות אהרון ליד הישיבה בחצר בתי אונגרין בירושלים. הריקודים סוחפים, ובמדורה מתעניינים רק הילדים. 

את הילדים של חסידות תולדות אברהם יצחק, אלה שיעברו לפנות בוקר את טקס ה'חלקה' במירון, מלבישים בבגדים מפוארים. האבות והבנים רוקדים יחד מסביב למדורה. 

חסידות אשלג 

זו חסידות חדשה שנוצרה רק במחצית השנייה של המאה העשרים על בסיס מורשתו הקבלית של הרב יהודה אשלג ומרכזה בבני ברק. אחרי שהאדמו"ר מדליק את נרות חנוכה הוא עורך לחסידיו 'טיש סופגניות'. 

חוג חת"ם סופר 

יש כמה קהילות חרדיות הנקראות 'חוג חתם סופר', ומבוססות על יוצאי הונגריה הטוענים לשימור מורשתו של הרב משה סופר (החת"ם סופר), מנהיג האולטרה-אורתודוקסיה במאה ה-19. בקהילה הבני-ברקית, שמתנהגת כחצר חסידית, עורך האדמו"ר טיש לכבוד ט"ו בשבט עם סידור פירות נהדר. 

חסידות ביאלה 

חסידי ביאלה בבני ברק עורכים בפורים טיש משתה היין: מציבים חבית יין גדולה והחסידים שותים 'עד ללא ידע'...

חסידות נדבורנה 

חסידות נדבורנה היא שם כולל לעשרות רבות של אדמו"רים. כלל גדול בחסידות זו הוא שכל אחד מצאצאי השושלת יכול לאחר נישואיו להפוך לאדמו"ר. בתמונה שלפנינו האדמו"ר מנדבורנה (בני ברק) עורך 'טיש משלוח מנות' (בפורים כמובן). 

לחסידים אלה יש מנהג מיוחד במינו בל"ג בעומר: האדמו"ר לא מדליק מדורה, ואחרי תפילת מעריב הוא מסתפק בהדלקה של ל"ג נרות בתוך בית הכנסת. 

קהל עדת ירושלים 

לא בדיוק חסידים, אלא ליטאים ירושלמים שמתנהגים כחצר חסידית ומכונים 'המתמידים'. את הרב שלהם אין הם מכנים אדמו"ר או רֵבֵּה אלא קוראים לו בשמו. חבורה זו ידועה בחגיגת פורים שלה, בה כל המשתתפים לובשים קפטנים וחובשים תרבושים. בצילום: הרב לייבל רוקד על השולחן בחגיגת פורים.   

חסידות דאָראָג  

בערב פסח, סמוך לשעה שבה אסור יותר להחזיק בחמץ, שורף האדמו"ר מדאראג (אמרו: דוֹרוֹג) בחצרו שבבני ברק את החמץ שלו בנוכחות כל חסידיו וילדיהם. יחד עם החמץ נהוג לשרוף גם את הלולב הישן שנשמר מאז סוכות. 

חסידות דעש 

זה רק נשמע כמו דאעש, אבל דעש או דעעש (אמרו: דֶּש) היא חסידות הונגרית לגמרי. ערב הפסח אופה האדמו"ר בחצרו שבבני ברק מצה של מצווה במו ידיו. מצה זו נאכלת בליל הסדר.

חסידות קרעטשניף-סיגעט  

בחצרו שבירושלים עורך האדמו"ר מקרצ'ניף-סיגֶט טיש של סדר שני של פסח ובו הוא אוכל מצה שמורה בהסבה על צד שמאל. 

חסידות ברסלב

מאז פטירת האדמו"ר ר' נחמן מברסלב אין לחסידי ברסלב אדמו"ר וזו הסיבה שיש כמה קבוצות המזהות את עצמן כ'חסידי ברסלב': החסידים הוותיקים שמרכזם בשכונת מאה שערים, חסידי הרב המנוח אליעזר שלמה שיק ביבנאל, חסידי הרב ישראל אודסר ('בעל הפתק') ועוד. בל"ג בעומר, ליד בית המדרש (השוּל) של חסידי ברסלב בירושלים, מכינים גוש גדול של צמר גפן אליו שופכים החסידים מאות בקבוקים של שמן זית ואותו מדליק אחד הרבנים של הקהילה.  

חסידות זוּטְשקָא 

חסידות זו היא פלג של חסידות נדבורנה. אחרי שהצית האדמו"ר את מדורת ל"ג בעומר ברחוב, ליד מרכז החסידות בבני ברק, הוא גם יורה חץ מקשת. 

חסידות צאנז-קלויזנבורג 

חסידות זו היא מהגדולות בארץ ומרכזה הוא בקרית צאנז שבנתניה. כשבן של האדמו"ר מתחתן, נוהגים החסידים להוליך את האדמו"ר, את בניו ואת נכדיו (וכמובן גם את החתן), בכרכרה מבית האדמו"ר אל מקום החופה, מרחק של כ-400 מטר בלבד.

חסידות גור

כשנפטר האדמו"ר מגור אברהם מרדכי אלתר (ה'אמרי אמת'), ערב הקמתה של מדינת ישראל, לא ניתן היה לקבור אותו בהר הזיתים, שהיה אז תחת אש האויב. החסידים קברו אותו 'קבורה זמנית' ליד הישיבה שלהם 'שפת אמת', בסמוך לשוק מחנה יהודה בירושלים (רחוב יהוסף שוורץ). לימים הקימו על קברו אוהל ובחצר בנו קיר לבנים אדומות כדוגמת קיר בית המדרש בעיירה גור (Góra Kalwaria) שבפולין. הזמני נהיה לקבוע ולימים נקבר לידו גם בנו הצעיר פנחס מנחם אלתר, שאף הוא היה אדמו"ר בשושלת. העולים להשתטח על הקברים מניחים עליהם אבן, כמקובל, וקוויטל (פתק בקשות). 

בצילום: בנות חרדיות מתפללות על קברי האדמו"רים.

חסידות זְווִיל  

כאמור, בימי מלחמת העצמאות לא ניתן היה לקבור בהר הזיתים, ובלית בררה נקברו מתי ירושלים בקבורה זמנית על אדמות הכפר הפלסטיני הנטוש שייח' באדר, שהיום נקרא גבעת רם. חלק מהקברים הועברו לאחר המלחמה להר המנוחות, בית הקברות החדש שבגבעת שאול, אך רבים נותרו במקומם (כיום נמצא בית הקברות הישן ממזרח לבית המשפט העליון, ליד מיקומה החדש של מצבת 'יזכור' לנופלים). בין הנקברים במקום היה גם גדליה משה גולדמן, האדמו"ר מזוויל (ובכתיב המיושן 'זוועהיל'). מספרים שחסיד גור מאנגליה חלם שהאדמו"ר הופיע לפניו, ציווה עליו לגלות את מקום קברו ולבוא להתפלל אצלו שלוש פעמים: ביום שני, ביום חמישי ושוב ביום שני (בה"ב), ואז יזכה לישועה. הוא מצא את הקבר, התפלל כנדרש – זכה לישועה ולפיכך גם מימן את שיפוץ הקבר. מאז מגיעים לקבר המונים, בעיקר נשים, ולאו דווקא חסידי זוויל. בצילום – שקיות עם מכתבי בקשה תלויים על העץ בכניסה למתחם הנשים בקבר.

עוד על חסידות זו ועל הפתקים באחוזת הקבר שבגבעת רם, ראו דוד וינפלד ושלמה רוזנר, 'התפללתי, נושעתי ופרסמתי: פתקים על קברו של הצדיק מזוויל', בלוג עונג שבת, 6 בנובמבר 2020.

ואגב, קשירת פתקים לענפי העץ. עורך הבלוג הפנה את תשומת לבי לצילום שנשלח אליו ממקדש יפני בקיוטו. מתברר כי תליית פתקים אישיים על עצי דובדבן במקדשים ביפן היא מנהג עתיק. האם המנהג היהודי החדש של תליית פתקים על אילנות נלמד מהיפנים? דרך הרוח מי יידע?

צילום: אבי בלדי

_________________________________

דנצ'וּ ארנון הוא צלם אתנוגרפי roshyarok@barak.net.il

התפללתי, נושעתי ופרסמתי: פתקים על קברו של הצדיק מזְווִיל

מראה כללי של בית העלמין (צילום: דוד אסף)

עידן ועידנים // דוד וינפלד ושלמה רוזנר

ההוראות הן פשוטות, קלות לביצוע ומבטיחות תמורה מלאה. גם המקום נגיש, ממש בלבה של ירושלים, כמטחווי יידוי אבן מגן סאקר. קרוב לבניין הכנסת, לבית המשפט העליון ולספרייה הלאומית החדשה. מרחק יריקה מן התחנה לחקר ציפורי ירושלים על שם נילי ודוד. בית קברות בלב העיר.

פעם, עד 1948, היה באזור הזה כפר ערבי קטן, שייח' באדר, שתושביו הביאו תוצרת חקלאית לפאתי ירושלים, לגבעה שעליה התפתח לימים שוק מחנה יהודה. היום נקראת הסביבה כולה, לרבות קמפוס האוניברסיטה העברית, בשם 'גבעת רם'; רם – ככל הנראה ראשי תיבות 'ריכוז מפקדים' – קשור בפעילות שהייתה במקום זה בימי מלחמת העצמאות. על חלק אחר של אדמות הכפר, מקום בו שכן פעם משרד החוץ, הוקמה שכונת מגורים ושמה 'משכנות האומה'.

באחת מפינות המתחם, מוקף גדר אבן, נמצא בית קברות קטן שהוקם ב-1948, לאחר שנחסמה הדרך להר הזיתים ולפני שהוחל לקבור בהר המנוחות בגבעת שאול. כשלוש שנים שימש מקום זה אתר קבורה זמני ליהודים ירושלמים ונכרו בו כאלפיים קברים. המקום מכונה עד היום בשם בית העלמין שייח' באדר.

צילום: דוד אסף

האדמו"ר החמישי לחסידות זְווִיל, גדליה משה גולדמן, נפטר בכ"ד בחשון תש"י (סוף 1949). הוא נקבר בבית הקברות שייח' באדר, והיאָרצײַט שלו יהיה בשבוע הקרוב. לפי השמועה, שמתגלגלת כבר כמה וכמה שנים בחצרות חסידים, ומהם הגיעה גם לאחרים, זכותו מגינה על העולים לקברו לבקש את עזרתו. אם מותר לנחש – רבי זה מצליח להיטיב אחרי מותו יותר משהספיק לעשות בחייו, בחמש שנות היותו אדמו"ר.

ציון קברו של הצדיק (צילומים: דוד אסף)

לפני קרוב לשנה, לקראת מלאת שבעים שנים למותו, סיכם פלוני ושמו יונתן הלוי באתר 'הידברות' את כל הנדרש ממבקש הישועות: 

1. להגיע שלוש פעמים לקברו של הצדיק בירושלים בימים שני-חמישי-שני ברציפות;

2. להתפלל ולבקש מה' את הישועה בזכות הצדיק. אפשר לומר פרקי תהלים וראוי לתת פרוטה לצדקה ולהדליק נר;

3. להגיע בכל אחד מהימים לפני השקיעה. לחילופין, אפשר להגיע בימי ראשון בערב לאחר השקיעה, ובימי רביעי בערב לאחר השקיעה;

4. להבטיח בפה מלא שכאשר תזכו לישועה, תבואו שוב כדי להודות לה'. כמובן לזכור לקיים את ההבטחה.

הסעיף הרביעי מחייב את מי שבקשתו נענתה לבוא פעם נוספת אל הקבר ולבטא במפורש את תודתו על 'הישועה' שזכה לה. זו כנראה הסיבה לריבוי הפתקים והמודעות, שמעידים על הטוב שמרעיף האדמו"ר המת על העולים לציון קברו.

התקשרות לצדיק? (צילום: דוד אסף)

הנה מעט מפתקי ההודייה הצצים שוב ושוב על ציון הקבר או בשער בית העלמין, וחוזרת בהם הנוסחה הקבועה 'התפללתי ונושעתי והבטחתי לפרסם':

צילומים: בן ויואב וינפלד

מילים אחדות על חסידות זוויל (וגם זוויהל או זעוויל). ראשיתה לפני יותר ממאתיים שנה, קודם שנוצרה חסידות ברסלב והרבה קודם לחסידות גור, אף שנוכחותה במציאות הישראלית אינה קולנית כמוהן ובוודאי אינה מתריסה כמותן. 

לתועלת הקוראים נעתיק דברים שכתב עורך הבלוג דוד אסף ברשומה ישנה שהוקדשה לזוויל ולישועותיה ('פרנסות של יהודים: מי יותר חזק?', בלוג עונג שבת, 17 ביוני 2013):

על חסידות זְווֶעהיל (אִמרו: זְוִויל) הקטנה רק החסידים שמעו, ולכל היותר אלה שחולפים על פני הבניין הענק שמאכלס את מוסדותיה ופונה בחזיתו לדרך בר-לב (כביש מס' 1) בירושלים. על קיר הבניין מתנוסס בגדול השם המשונה של החסידות.  

מדובר בחסידות שנתהוותה בראשית המאה ה-19 בעיירה זוויהל (Zwiahel) שבפלך וולין הרוסי ויצרה שושלת אדמו"רים קטנה, שבראשה עמדו בני משפחת גולדמן. מאז נוצרה חסידות זו שינתה העיירה הקטנה את פניה. עברה היהודי נמחק לחלוטין בימי מלחמת העולם השנייה ובתקופה הסובייטית שלאחריה, והיום היא עיר אוקראינית טיפוסית (במובן הרע של המילה), שנקראת נובוגרד-וולינסק (Novograd-Vohlynsk), לא הרחק מז'יטומיר.  

הדמות המעניינת בקרב צדיקי זוויל היא של האדמו"ר הרביעי, שלמה (שלומ'קע) גולדמן (1945-1869) – הוא היושב מצד שמאל בציור שלמעלה. הוא עלה לארץ בשנת 1926 עם נכדו מרדכי (לימים אדמו"ר בעצמו), ועל פי המסופר, כשהגיע לנמל יפו אמר לנכדו: 'אנחנו זורקים את האדמו"רות לים'.  

הוא חי באנונימיות ובצניעות אביונית בעיר העתיקה של ירושלים, נסע באוטובוסים והסתיר את ייחוסו. לאחר כמה שנים עבר להתגורר בשכונת בית ישראל, ובהדרגה גם התגלתה זהותו ומעלתו לתושבי ירושלים בני היישוב הישן. הללו סייעו לו בפרנסה וסיפרו נסים ונפלאות על הליכותיו הפשוטות, על למדנותו ועל מופתיו. ר' שלומ'קע נפטר בכ"ו באייר תש"ה ונקבר בהר הזיתים.  

בנו, גדליה משה גולדמן (1949-1887), עלה לארץ אחריו, בשנת 1937, לאחר שנרדף בידי השלטון הסובייטי ואף הוגלה לסיביר (בציור שלמעלה הוא יושב מצד ימין). הוא מילא את מקום אביו, אך לא להרבה זמן. הוא נפטר בסוף שנת 1949, וכיוון שבהר הזיתים לא יכלו לקבור עוד, נטמן הצדיק בבית עלמין קטן שהוכשר על חורבות הכפר הערבי לשעבר שייח' באדר (בית העלמין שבהר המנוחות החל לפעול רק ב-1951). בית העלמין שייח' באדר נמצא היום בחלקו המערבי של גן סאקר, סמוך מאוד לבית המשפט העליון.  

לפני כשלוש שנים [2010] 'התגלה' מחדש קברו של ר' גדליה משה. כל מיני נסים סופרו עליו והוא הפך אבן שואבת לחרדים חובבי קברים קדושים ולמחפשי נסים וישועות.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בזוויל, היא נובוגרד-וולינסק דהיום, קרוב ל-7,000 יהודים, כשליש מתושביה. רובם נרצחו בקיץ 1941, זמן קצר אחרי הפלישה הגרמנית לברית המועצות. מקצתם נמלטו ליערות, ומהם שהצטרפו ללוחמים בשורות הפרטיזנים.

לחסידות זוויל היום המשכים אחדים, גם בארה"ב וגם בישראל. כמה פצלים עומדים לעצמם ונושאים את שמם המקורי: יש מהם שחברו לשושלת חסידית אחרת בשם משותף (כגון זוויהל-סלונים) ואחרים ממשיכים את השושלת בשם אחר, אם מפני שהממשיך אינו בן אלא חתן, המביא עמו את שמו, אם מסיבות אחרות. אופן ירושת הכתר בשושלות חסידיות הוא נושא סבוך, רווי יצרים, עתיר מאבקים, מרובה פילוגים. שום חצר חסידית לא נמלטה מהתמודדות עם בעייה זו, שגם מציפה את האקטואליה הישראלית מדי פעם (כגון, סכסוך הירושה האחרון בחסידות סדיגורה).

לפני כעשור חשפו נדב דוידסון ועוז רוזנברג את המקור לידיעה, שהצדיק המנוח, ר' גדליה משה, מחולל ניסים לבאים אל מצבתו. לדבריהם: 'השמועה על הקבר הקדוש החלה להתגלגל כבר לפני כשלוש שנים [2008], בעקבות טענת בן קהילת חסידות גור מאנגליה, לפיה האדמו"ר גולדמן התגלה בחלומו ואמר לו, שאם יתפלל בימים שני, חמישי ושני (שמיד אחריו) על קברו, תתגשם הישועה שהוא מחפש. לטענת החסיד, משעשה כדבר החלום – הוא אכן קיבל את מבוקשו ומשאלתו התגשמה' ('תופעה חדשה בי-ם: עשרות מאמינים פוקדים את קבר הצדיק בגן סאקר', זמן ירושלים, 1 בפברואר 2011). 

ראיה חזקה מזו לא צריך. מאז פוקדים את האתר יותר ויותר חסידים, וכמובן לא רק חסידים, שמבקשים לעצמם ישועה והצלחה בכל תחומי החיים. אין פלא שנציגים של חסידות גור גם פרשו חסותם על חלומו של חברם מאנגליה, הקימו ליד קבר האדמו"ר מאהל ורחבה מאולתרים והציבו קופות צדקה לעילוי נשמתו. 

האם הפתקים המצולמים כאן, ואחרים הצצים עוד ועוד באתר, מייצגים כולם מקרים ממשיים, של אנשים שביקשו ישועה וזכו בה? מקצתם בוודאי אותנטיים, אך רבים אחרים, אלה המהוקצעים ומודפסים ונטולי כל סממן אישי, נראים מפוברקים, ומן הסתם נכתבו בידי גורמים אינטרסנטים, כדי להגדיל סחורה ולהאדירה ועל מנת ליצור את האווירה 'הנכונה'. 

הפתקים המודפסים והמעוצבים היטב הללו מצטרפים יפה אל שלט הבד הפרסומי הגדול, המעיד עוד יותר מהם על 'אתר קדוש' ממוסחר. יש לתולי השלט על מה שיסמוכו, שכן למדנו מפיו של שלמה המלך: 'פתי יאמין לכל דבר' (משלי, יד 15). ימים יגידו אם צומחת בשייח' באדר אוּמן חדשה.

צילומים: בן ויואב וינפלד

תמונות הפתקים שהובאו לעיל צולמו לאחרונה על ידי בן ויואב וינפלד; התמונות הבאות צולמו לפני שבע שנים (2013) על ידי דוד אסף. חובבי הז'אנר מוזמנים להשוות נוסחים.

צילומים: דוד אסף

פרנסות של יהודים: מי יותר חזק?

שוק הסגולות רווי כידוע. הרבה מתחרים יש בשוק, וכל מקובל או מכשף שואף לבצר לעצמו נישה ייחודית שבה יבלוט על פני האחרים.

לאחרונה הגיעו אליי שני פרסומים שונים לגמרי, והמשותף להם הוא מוטיב הכוח והעצמה.

א. 'השומרונים החזקים ביותר'

הנה, למשל, הכהן השומרוני הגדול וחסר השם. שמעתם עליו? הידעתם ש'השומרונים החזקים ביותר'?

אין מדובר במתנחל מגבעות שומרון, אלא במקובל הבקי 'בקבלה שומרונית עתיקה'. אני מודה ומתוודה שעד עתה לא ידעתי שלשומרונים יש בכלל תורת קבלה משל עצמם...

מיהו אפוא אותו כהן גדול, ומהו 'הספר הקדום בעולם'? אין לי מושג. כדי לגלות זאת צריך להתקשר לטלפון הנייד, ויש לי הרגשה שהתשובה שאקבל לא תניח את דעתי.

המכשף השומרוני הידוע ביותר הוא שמעון מַגוּס (או שמעון הקוסם), שחי במאה הראשונה לספירה ונזכר לגנאי בברית החדשה. הודות לו נטבע המונח 'סימוניה' – קניית תפקיד כנסייתי וסגולות רוחניות בכסף. אכן, במעשי השליחים, ח 21-9, נאמר עליו בפירוש 'כי גדול הוא'...

9 וְאִישׁ אֶחָד וּשְׁמוֹ שִׁמְעוֹן הָיָה מִלְּפָנִים בָּעִיר מְכַשֵּׁף וּמַבְהִיל אֶת-עַם שֹׁמְרוֹן בְּאָמְרוֹ עַל-נַפְשׁוֹ כִּי גָדוֹל הוּא׃ 10 וְכֻלָּם הִקְשִׁיבוּ אֵלָיו מִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם לֵאמֹר זֶה הוּא גְּבוּרַת הָאֱלֹהִים הַגְּדוֹלָה׃ 11 וַיַּקְשִׁיבוּ אֵלָיו עַל-הֱיוֹתוֹ מַבְהִיל אוֹתָם בִּכְשָׁפָיו יָמִים רַבִּים׃ ... 18 וַיְהִי בִּרְאוֹת שִׁמְעוֹן כִּי נִתַּן רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בִּסְמִיכַת יְדֵי הַשְּׁלִיחִים וַיָּבֵא לִפְנֵיהֶם כָּסֶף׃ 19 וַיֹּאמַר תְּנוּ-נָא גַם-לִי שָׁלְטָן כַּשָּׁלְטָן הַזֶּה אֲשֶׁר יְקַבֵּל אֶת-רוּחַ הַקֹּדֶשׁ כֹּל אֲשֶׁר-אָשִׂים עָלָיו אֶת-יָדָי׃ 20 וַיֹּאמֶר אֵלָיו פֶּטְרוֹס כַּסְפְּךָ יְהִי אִתְּךָ לַאֲבַדּוֹן יַעַן אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לִקְנוֹת בִּמְחִיר אֶת-מַתַּת הָאֱלֹהִים׃ 21 אֵין-לְךָ חֵלֶק וְגוֹרָל בַּדָּבָר הַזֶּה כִּי לְבָבְךָ אֵינֶנּוּ יָשָׁר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.

ההבדל הוא ששמעון מגוס רצה לשלם כסף, ואילו הכהן השומרוני הגדול, מן הסתם, לוקח כסף...

ב. 'הכח הכפול' של האב והבן מזוועהיל

על חסידות זְווֶעהיל (אִמרו: זְוִויל) הקטנה רק החסידים שמעו, ולכל היותר אלה שחולפים על פני הבניין הענק שמאכלס את מוסדותיה ופונה בחזיתו לדרך בר-לב (כביש מס' 1) בירושלים. על קיר הבניין מתנוסס בגדול השם המשונה של החסידות.

מדובר בחסידות שנתהוותה בראשית המאה ה-19 בעיירה זוויהל (Zwiahel) שבפלך וולין הרוסי ויצרה שושלת אדמו"רים קטנה שבראשה עמדו בני משפחת גולדמן. מאז נוצרה חסידות זו שינתה העיירה הקטנה את פניה. עברה היהודי נמחק לחלוטין בימי מלחמת העולם השנייה ובתקופה הסובייטית שלאחריה, והיום היא עיר אוקראינית טיפוסית (במובן הרע של המילה), שנקראת נובוגרד-וולינסק (Novograd-Vohlynsk), לא הרחק מז'יטומיר.

הדמות המעניינת בקרב צדיקי זוויל היה האדמו"ר הרביעי, שלמה (שלומ'קע) גולדמן (1945-1869) – הוא היושב מצד שמאל בציור שלמעלה. הוא עלה לארץ בשנת 1926 עם נכדו מרדכי (לימים אדמו"ר בעצמו), ועל פי המסופר, כשהגיע לנמל יפו אמר לנכדו: 'אנחנו זורקים את האדמו"רות לים'.

הוא חי באנונימיות ובצניעות אביונית בעיר העתיקה של ירושלים, נסע באוטובוסים והסתיר את ייחוסו. לאחר כמה שנים עבר להתגורר בשכונת בית ישראל, ובהדרגה גם התגלתה זהותו ומעלתו לתושבי ירושלים בני היישוב הישן. הללו סייעו לו בפרנסה וסיפרו נסים ונפלאות על הליכותיו הפשוטות, על למדנותו ועל מופתיו. ר' שלומ'קע נפטר בכ"ו באייר תש"ה ונקבר בהר הזיתים.

בנו, גדליה משה גולדמן (1949-1887), עלה לארץ אחריו, בשנת 1937, לאחר שנרדף בידי השלטון הסובייטי ואף הוגלה לסיביר (בציור שלמעלה הוא יושב מצד ימין). הוא מילא את מקום אביו, אך לא להרבה זמן. הוא נפטר בסוף שנת 1949, וכיוון שבהר הזיתים לא יכלו לקבור עוד נטמן הצדיק בבית עלמין קטן שהוכשר על חורבות הכפר הערבי לשעבר שייח' באדר (בית העלמין שבהר המנוחות החל לפעול רק ב-1951). בית העלמין שייח' באדר נמצא היום בחלקו המערבי של גן סאקר, סמוך מאוד לבית המשפט העליון.

לפני כשלוש שנים 'התגלה' מחדש קברו של ר' גדליה משה. כל מיני נסים סופרו עליו והוא הפך אבן שואבת לחרדים חובבי קברים קדושים ולמחפשי נסים וישועות.

ועכשיו יש גם מי שגוזר את הקופון. חוברת צבעונית וצעקנית של 16 עמודים, שמתיימרת לדבר בשמם של הצדיקים המתים, מבטיחה בוולגריות, כי כל מי שיסייע למוסדות התורה של זוויל יושפע שפע עצום. 'אצל הצדיק מזוועהיל, אין חזור, אין "נראה". מילה זו מילה!'.

וכמעט שכחתי. יש גם 'מועדון'...

'מועדון השותפים' מיועד כמובן רק למי שחותם על הוראת קבע 'למוסדות הקדושים'.

'מישהו מוכן לוותר על מליצי יושר' כאלה ועל 'קשר יומיומי'?

והנה מתברר כי הרב דוד סתיו, המתמודד על משרת הרב הראשי האשכנזי, הוא נכדו (מצד אמו) של הצדיק גדליה משה גולדמן! ועכשיו נותר להמתין ולראות אם 'הכח הכפול' יעזור לו...