פה ושם בארץ ישראל: לובאים, ספרייה בטבע, תוגת הפלמ"ח, סימון אשפה

 א. לובאים מפוארים

איך אומרים ברבים 'לובי'? 

לא לובי במובן של שדולה אלא לובי במובן האדריכלי, כלומר חלל הכניסה לבית מלון או לבניין (מפואר בדרך כלל). ובכן, בעברית תקינה קוראים ללובי כזה 'מבואה', וברבים 'מבואות'.

חברת קידר מבנים, שבונה בניין מפואר בשכונת הדר יוסף בתל אביב, מצאה צורת ריבוי מקורית משלה: לובאים...

צילום: אפי מיטלמן (תודה לאבישי ליוביץ')

ב. וכתתו חרבותם לספרים

בהרי ירושלים, ליד עין צובה, מוצב ארגז תחמושת ובו ספרים להשאלה. אפשר לעיין ולקרוא תחת צל עצי האלון שמסביב.  

צילום: ברוך גיאן

ג. ראשנו שח

הפלמ"חניקים הולכים ומתמעטים, ואלה שעדיין עמנו כבר לא מחפשים כלום, בטח לא את המחר. כמה חבל שצאצאיהם לא מחפשים את האתמול. 

ספר הפלמ"ח, בן שני הכרכים המונומנטליים (בעריכת זרובבל גלעד ומתי מגד, הקיבוץ המאוחד, תשי"ג), שכן בעבר בגאון ובחרדת קודש בספרייתם של כל מגוייסי הפלמ"ח ועבר בירושה מדור לדור.

עמוד הפתיחה של ספר הפלמ"ח, כרך ראשון 

היום ספרים אלה כבר מוטלים אלי אשפה ודומן, ככלי אין חפץ בו.

צולם ליד פח אשפה בחיפה.

צילום: עפרה פרי

לא רק הפלמ"ח, גם תוגת הישראליות של דורון רוזנבלום הושלך לצד הדרך (ברחוב לוחמי הגטאות ברחובות). 

כמה סמלי...

צילום: ראובן שדה

ד. השביל הזה חסום כאן

ומאשפה לאשפה. בירידה לנחל כזיב, בין אבירים לפסוטה, 'עלי גבעה שם בגליל', נחסם השביל המסומן בגלי אשפת בניין.

ארץ ישראל שלי, ארץ ישראל פורחת... ואין פוצה פה ומצפצף.

צילום: אבי בלדי