יום שישי, 25 בספטמבר 2020

היהלום שבכתר רחביה: סיור ברחוב אברבנאל (א)

רחוב אברבנאל 
(דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים: הבנייה בתקופת המנדט הבריטי, 1989, עמ' 272)

מאת דוד אסף
צילומים: ברוך גיאן

ערב הסֶגֶר השני, ובאווירת טירוף הדעת והדיכאון, שמגישה לנו ממשלת ישראל לסעודה המפסקת של יום כיפור, מוצע לכם, קוראים יקרים, נוה מדבר מוצל שאולי יסיח את דעתכם. 

ובכן, אחרי ה'סיורחוב' הקודם ברחוב מקור חיים החלטנו לשים פעמינו לרחוב אברבנאל המקסים, שחוצה את שכונת רחביה ממזרח למערב ונמצא במרחק הליכה קלה מכיכר פריז וממה שמכונה 'בלפור'. לרוב הקוראים הסיור הזה רחוק יותר מקילומטר מהבית. לא נורא. ברוח הימים האלה אתם מוזמנים להצטרף אלינו לסיור וירטואלי (אפשר ללוות את הסיור גם באמצעות גוגל סטריט כאן; אמנם הצילומים הם משנת 2011 ולא ממש מעודכנים).

'למה דווקא אברבנאל מכל רחובותיה היפים של רחביה?', ישאלו בקנאה רחובות אלפסי, רד"ק, אלחריזי, אבן גבירול, בן מימון ורשב"א. ועל כך אשיב בענווה: כולכם יפים, כולכם נאים, אך חיבה מיוחדת, שלא לומר אהבה, אני רוחש לאברבנאל. אפשר לקרוא לה, לחיבה זו, 'ידע אישי מסטודנט'... 

שמונה שנים בחיי, מ-1983 ועד 1990, גרתי בקצהו של רחוב אברבנאל, במספר 31, בפינת רחוב אבן שפרוט ומול 'מעונות עובדים'. כאן גרתי כסטודנט רווק, כאן נישאתי וכאן נולדה אבישג בתי הבכורה, כאן כתבתי את עבודת המוסמך שלי ואת עיקרה של עבודת הדוקטורט. בקיצור, נהניתי מכל רגע... לדירת מגוריי עוד נשוב לקראת סופה של הרשימה, אך את הגילוי הנאות אני חייב בראשיתה. אני משוחד.

את הסיור ברחוב עשיתי כשחיוך של שמחה מרוח על פניי. כמובן שברוך גיאן לא החמיץ זאת...


קטן וצנוע הוא הרחוב: 34 בתים בסך הכל (המספרים הזוגיים מסתיימים בבית 36, הלא-זוגיים במספר 31; בתים 33 ו-35 אינם קיימים). הרחוב מקביל לרחוב רמב"ן  ציר תנועה ראשי שעתה רועש מתנופת שיפוצים בלתי פוסקת  הוא מתחיל ברחוב אלחריזי במזרח ומסתיים ברחוב אבן שפרוט במערב. שלושה רחובות חוצים אותו מצפון לדרום: אבן גבירול, אבן עזרא ואוסישקין. בכל אחד מהרחובות הללו קל בדרך כלל למצוא חניה (בתשלום).

לחיצה על המפה תגדיל אותה לקריאה נוחה

קשה להאמין כמה אפשר לכתוב על רחוב קטן כל כך, ולפיכך נאלצתי לחלק את הרשימה לשני חלקים: הראשון, שלפנינו, יהלך ברחוב אברבנאל עד לרחוב אוסישקין; השני, מאוסישקין ועד אבן שפרוט.

רחוב זה, כמו כל רחובות רחביה המקוריים (להוציא את אוסישקין וקק"ל), נושא את שמו של אחד מחכמי ישראל בני 'תור הזהב' של יהדות ספרד ופורטוגל. דון יצחק אברבנאל היה רב, פרשן מקרא ומחבר, מדינאי ומנהיג ציבור. הוא נולד בליסבון בשנת 1437 ועם גירוש ספרד בשנת 1492 גלה לאיטליה. הוא מת בוונציה ונקבר בפדובה בשנת 1508. השם המקורי של הרחוב אכן היה 'דון יצחק אברבנאל', אך ברבות השנים הוא קוּצר ונותר סתם 'אברבנאל'.

פנקס כתובות של תושבי רחביה, תמוז תרצ"ו – יולי 1936
בספרדית ובפורטוגזית אכן שמו אַבְּרַבַנְאֵל (Abravanel), אך בפי העם (ובאנגלית): אַבָּרְבָּנְאֵל (Abarbanel)

לרשותנו עמד ספרו הקלאסי של האדריכל דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים: הבנייה בתקופת המנדט הבריטי (כתר ומכון ירושלים, 1989), שדן גם ברחביה וברחובותיה; ספרו של אמנון רמון על רחביה, 'דוקטור מול דוקטור גר': שכונת רחביה בירושלים (יד יצחק בן-צבי, תשנ"ח), שמתמקד רק ברחביה וכמו ספרו של קרויאנקר גם מציע כמה מסלולי סיור בשכונה. בנוסף, נעזרנו באתר האינטרנט 'מלון בכל מקום', שמציע פוסט המוקדש לרחוב אברבנאל ובו מובא מידע גולמי רב על הבתים שברחוב ודייריהם. כותב האתר הזה, שבצניעותו מסתיר את שמו, הוא עיתונאי התיירות אורי מלץ.


נפתח, כמתבקש, בשירו של נתן אלתרמן, 'בכל זאת יש בה משהו', שנכתב ב-1946 והוקדש כמובן לתל אביב, שהיא ניגודה הסטריאוטיפי של ירושלים. באיזו עוד שכונה ירושלמית יכולים 'אנשי ירושלים' ללגלג על תל אביב, שלא רק שאין בה נביאים, אלא גם פרופסורים אין בה כזית? הווי אומר רחביה, ששם, כפי שגם נראה בהמשך, באמת 'דוקטור מול דוקטור גר' (כפי שכתב אלתרמן בשיר אחר).
אוֹמְרִים אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם: כֵּן, תֵּל אָבִיב, זֶה סְתָם גַּלְגַּל...
אֵין פְּרוֹפֶסוֹרִים בָּהּ כְּזַיִת, וּנְבִיאִים אֵין בָּהּ בִּכְלָל.
בשלהי חודש אוגוסט, ימים שעליהם אמרו חכמינו (יומא, כט ע"א), 'שלהי דקַייטָא קשיא מקַייטָא' (סוף הקיץ קשה מן הקיץ), נפגשנו ליד 'קיוסק חיים' ברחוב רמב"ן פינת אבן עזרא.

הקיוסק הוותיק (נבנה ב-1953), שבו מוכר חיים סנדוויצ'ים, חטיפים ומשקאות חמים וקרים כבר כמעט ארבעים שנה (מאז 1978), נמצא בקצהו של מגרש משחקים צנוע הקרוי על שם האדריכל אליעזר יֶלין. ילין, ורעייתו הצ'לנית תלמה (לבית בֶּנְטוויץ), השלימו את בניית ביתם כבר בשנת 1924. זה היה הבית הראשון ברחביה והוא עומד עד היום בסמוך למגרש (רמב"ן 14). בימי המנדט לא היה כאן מגרש משחקים אלא מגרש טניס, שפּוּנה רק בשנות החמישים. מאז, בגלגולים שונים, משמש המגרש את ילדי השכונה בשעשועיהם.

הקיוסק של חיים מוּכּר גם כ'קיוסק הג'ירפה'. וכל כך למה? שאו עיניכם לגגון וראו כיצד ניצב שם בגאווה פסל חמוד וצבעוני של ג'ירף. את הפסל הזה בנה הצייר והפסל אברהם יכין (2020-1924), שנפטר לפני כמה חודשים. יכין היה אחיו של בעל הקיוסק הראשון, איש לח"י לשעבר עזרא יכין, והפסל נעשה לכבוד חותנו ההולנדי יוהאן ואן הולסט (2018-1911), שהיה חסיד אומות העולם והציל מאות ילדים יהודים בימי מלחמת העולם השנייה. האגדה העירונית אומרת שואן הולסט היה גבוה מאוד, ולפיכך פיסל אותו חתנו בדמות ג'ירף...


אנו חוצים את מגרש המשחקים ומגיעים אל שביל הליכה צר וקצר, מוצל בעצים ענקיים. זהו שריד מקורי מ'גן הכוזרי' (או שדרת יהודה הלוי), שבתכנית המקורית של רחביה חצה את השכונה מצפון ('גימנסיה רחביה' בשדרות קק"ל) לדרום (רחוב רמב"ן).


עד לא מכבר חלק מהשביל המקורי היה חסום להליכה, שכן בית הנשיא, ויורשתו 'יד יצחק בן-צבי', שמשרדיה נמצאו ממזרח, 'סיפחו' את השביל המקורי לתחומיהם. לפני כמה שנים, כשיב"צ עברה דירה לרחוב אבן גבירול הסמוך, 'שוחרר' השביל המלא והוחזר לציבור הולכי הרגל.

השביל חוצה את רחוב אברבנאל בין המספרים 12-10. מימין נמצא בית דירות שנבנה לאורך השביל (מצפון לדרום), משמאל מגרש החניה של עובדי יב"צ, ומלפנים אפשר לראות את שער הכניסה המקורי לבית הנשיא, שכּוּנה 'הצריף'. סיפורו של מתחם יב"צ מצריך רשימה נפרדת, אך אנו ניתן דעתנו דווקא לשביל האספלט שממול ולמגרש החניה הסתמי לכאורה שנמצא משמאל.

גן הכוזרי (מבט מצפון)

עד סוף שנות השישים זו הייתה הכניסה הרשמית לבית הנשיא השני של מדינת ישראל יצחק בן-צבי, שגם גר בו עם רעייתו רחל ינאית. במגרש זה, ועל השביל הזה, התקיימו עשרות רבות של מסדרים חגיגיים ושל קבלות פנים ממלכתיות לאישים נכבדים ולמנהיגי מדינות, שבאו לבקר את פני המדינה. גם הנשיא השלישי זלמן שזר, שהחליף בשנת 1963 את בן-צבי שמת, גר ב'צריף' כשמונה שנים, עד שהושלם 'משכן הנשיא' בשכונת טלביה בשנת 1971.

נשיא וולטה עלית מתקבל במשמר כבוד צבאי בכניסה לבית הנשיא יצחק בן-צבי בירושלים, 5 ביולי 1961
(צילום: פול גולדמן; אוסף התצלומים הלאומי)

פנינו ימינה כדי להתחיל את ההליכה ברחוב מראשיתו, שיוצאת מרחוב אלחריזי. 

הרחוב שופע ירק וצל. עצים גבוהים וירוקים, שניטעו בוודאי בתקופת המנדט, מטילים את צִלם הנעים על הרחוב. חרובים, ברושים ואורנים, פה ושם גם אקליפטוסים, פיקוסים, עצי זית ודקלים. על החומות והגדרות ועל גזעי העצים מטפסים קיסוסים למיניהם, וכל הסימפוניה הזו משרה אווירה רגועה ונינוחה של 'הרחק מן ההמון הסוער'. בשעת הבוקר שבה הלכנו האוויר עוד היה נקי וצלול כיין. הבתים יפהפיים, רובם מקוריים ומשופצים, מיעוטם חדשים לגמרי שקמו על חורבות קודמיהם. פה ושם עומדים בתים בשממונם, עזובים ומוזנחים.

בית מס' 2, למשל, הוא בית אבן ירושלמי טיפוסי עם תוספות בנייה קלות. בקומה השנייה מימין מרפסת רחבת ידיים שעליה מצילה סוכת גפנים. שיחי בוגנוויליה וקיסוס מטפסים על חומת הבית.


ממול עומד בית מס' 3. זה בית אבן מקורי מקסים. הוא נטוש ובקרוב כנראה ישנה את פניו. לקומה הראשונה המקורית נוספה עם השנים קומה ובחזיתה אריחי קרמיקה כחולים. בחצר אפשר להבחין בבור מים ישן.



פעם, בשנים 1937-1934, פעל כאן 'פנסיון קרולה' שניהלה הנרייטה זלצמן. היו כאן 'מטבח וינאי', תנאים נוחים ושירות מצוין...

הבוקר, 25 בנובמבר 1934

הבית עצמו היה שייך לגברת רזן, שבכלל גרה ברחוב עמוס שבכרם אברהם. בשנת 1935 היא ביקשה להשכיר עוד שתי דירות בבית הגדול:

דואר היום, 15 במארס 1935

גרם מדרגות חיצוני מוביל לקומה השנייה, ומאחורי הבית  גינה גדולה ומוזנחת.

אברבנאל 3. גרם המדרגות החיצוני מוביל לקומה השנייה

מעקות הברזל, סורגי החלונות ותריסי העץ ראו ימים טובים יותר. אבל הם עדיין ניכרים ביופים ומצפים ליום שאולי ישוקמו ויחזירו את תפארת 'פנסיון קרולה' ליושנה.



הבית שלידו, מס' 5, יפה גם הוא. בבית זה גרים אנשים אמיתיים והוא מוחזק היטב. כאן גרו בשעתו האחים הסוחרים זיידל ובנציון בנזימן, שהשכירו חלקים מהבית, שנבנה במקורו בן קומה אחת והפך לבית עם שלוש קומות.

גם בית זה נבנה בסגנון הבין-לאומי. סורגי החלונות מעוצבים ומושקעים ודלת הכניסה לחדר המדרגות מפתיעה ביופיה.


בית מס' 8 (פינת רחוב אבן גבירול 16) מכונה 'בית השמשוני', שכן נבנה עבור דוד השמשוני, פקיד בכיר בממשלת המנדט. המבנה המקורי תוכנן על ידי האדריכל הנודע ריכרד קאופמן (1958-1887), שבנה לא מעט בתים ברחביה, וכפי שנראה בהמשך גם שני בתים נוספים ברחוב אברבנאל. הבית נבנה בשנים 1932-1931 בסגנונו האופייני של קאופמן, שהאדריכל דוד קרויאנקר מכנה 'סגנון בינלאומי-מקומי': בטון מצופה אבן ירושלמית, קווים ישרים, מרפסות ישרות מקוּרוֹת, ומרפסות מעוגלות ללא גג, חלונות אופקיים צרים בחלל המדרגות (על מנת שיסננו את אור השמש ויצננו את החלל), מעקות וסורגים מעשה אמן.

בית השמשוני 'המקורי' (קרויאנקר, אדריכלות בירושלים, עמ' 300)

בראשית שנות השמונים רכשה את הבניין 'יד הנדיב', המייצגת בישראל את 'קרן רוטשילד'. הבניין שופץ לעילא, נוספה לו קומה שלישית, והוא מטופח ויפה מראה.

בית השמשוני, מבט מרחוב אבן גבירול 16

על קיר הכניסה (שנמצאת ברחוב אבן גבירול) אפשר להבחין בקלות בפסיפס של אחד הסמלים ההרלדיים של משפחת רוטשילד: חמישה חצים, שמסמלים את חמשת בניו של מייסד השושלת מאיר אנשל רוטשילד (על פי הפסוק 'כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים'; תהלים, קכז 4), ומתחתיהם המילים הלטיניות: Concordia (הרמוניה), Integritas (יושרה), Industria (חריצות).


'יד הנדיב' עזבה גם כן (לרחוב וושינגטון 4, לא הרחק מכאן), ואת בית המידות המפואר רכש יהודי ניו-יורקי עשיר שכמעט ולא גר בו. לבתים כאלה, שבעליהם גרים בהם במשך שבוע או שבועיים בשנה (בדרך כלל בסוכות ובפסח), קוראים בירושלים 'בתי רפאים'. השנה, בשל נגיף קורונה, לפסח לא באו ולסוכות גם לא יבואו. עצוב.

הדקל בחצר, שהיה פעם רם ונישא, הוא עתה שפל צמרת. ניכר בו שהוכה בחידקונית הדקל האדומה, שפגעה במאות דקלים בעיר.


באברבנאל 7 גר בשנת 1937 יצחק גרינבוים (1970-1879), מנהיגם הנערץ של הציונים בפולין בין שתי מלחמות העולם. גרינבוים עלה לארץ ב-1933, היה חבר הנהלת הסוכנות ושר הפנים הראשון של מדינת ישראל.


גם לבית זה יש שביל בצד שמוביל לחצר האחורית והמוזנחת של הבית. חצר זו הייתה פעם גינה נחמדה שגובלת ב'גן אליעזר ילין'.

במרפסת הקומה השנייה אפשר לראות מתקן מתכת לדגל.


אברבנאל 9 הוא בניין 'שפריץ' (בטון וטיח) בן שלוש קומות, שנבנה לאורך שדרת הכוזרי ומחבר את גן אליעזר ילין עם רחוב אברבנאל. זהו מעין בניין 'רכבת' צנוע ופונקציונלי  לכל כניסה יש גרם מדרגות חיצוני  שמזכיר קצת את מעונות עובדים א', היפים הרבה יותר, שנבנו לימים בקצה השני של רחוב אברבנאל.

בית מספר 11 יפה באופן מיוחד. זהו בית מקורי בן שני אגפים מחוברים, שנקראו פעם 11א ו-11ב (כדי לדלג על מספר 13), וכמעט שלא נעשו בו שינויים פרט להוספת קומה שלישית. בבית הזה גרו פעם יצחק עבאדי (1969-1897), המתרגם הרשמי של ממשלת המנדט (הוא זה שאחראי לקיבוע המושג 'ארץ ישראל' כתרגום הרשמי של Palestine), אליעזר קפלן (1952-1891), חבר הנהלת הסוכנות ולימים שר האוצר הראשון של המדינה, ואשר זליג וייצמן (1943-1873), גיסו של חיים וייצמן.


צריך להיכנס פנימה וללכת בשביל הכניסה אל החצר האחורית כדי לראות כמה שהבניין יפה.

זו הכניסה לחדר המדרגות הראשי:


ובחצר האחורית מרפסת מבואה יפהפיה ומעקה מצינורות ברזל, כמיטב הסגנון הבינלאומי המקומי:


בכל מקום דלתות וסורגים בסגנון האר-דקו המקומי (הגדרה של קרויאנקר). מקסים.


זליג וייצמן, שגר בבניין 11ב, כעס על הנוהג הנפסד לדלג על מספר 13 בשל אמונות שווא. ב-11 בספטמבר 1941 הוא הריץ מכתב זועף לוועד 'רחביה' וטען כי העדרו של מספר 13 גורם לבלבול ולאי נעימויות רבות. מלבד זה למספר 13 יש מקום של כבוד במסורת ישראל:
אגב, חושב אני, כי לא לכבוד השכונה הוא, לנהוג מנהג בערות, כמו בעיירות הנוצריות הקטנות, מנהג אמונה תפלה. אצלנו, כמדומני, מספר 13  מספר מכובד הוא: בן 13 הוא נעשה בר-מצווה, שלוש-עשרה מידות, תר-יג [מצוות] וכדומה. הנני מציע לכבוד הוועד להחליף את מספר הבית מ-11ב' למספר 13
היום מספר 13 מתנוסס לראווה ובגאווה ברחוב אברבנאל:


הצד האחורי של בית מספר 13 פונה לרחוב אבן עזרא. בחומה החיצונית של הבית נקבעו אדניות אבן שופעות פריחה. ניכר שיד של גנן מקצועי מטפלת בהן, ויפה שדיירי הבית חושבים לא רק על מה שברשותם פנימה אלא גם על מה שנראה לעוברים ושבים בחוץ.


חוצים את רחוב אבן עזרא וממשיכים באברבנאל.

בית מספר 15 (בית טראביס), בצד שמאל, נבנה בשנת 1926 כפי שמעידה עבודת המתכת המסוגננת בשער הכניסה:


אבל אין זה העיצוב המקורי אלא מעין מחווה לו. במקור, כפי שמגלה האיור הבא, היו אלה ספרות בסגנון האר-דקו. היכן הם היום? מן הסתם החלידו ונזרקו...

קרויאנקר, אדריכלות בירושלים, עמ' 360

מן העבר השני של הרחוב עומד בית מספר 18: בית ראכלין.

שער בכניסה ושילוט של כמה משרדי עורכי דין ששוכרים דירה בבניין בן שלוש הקומות. חומת הבטון וה'שפריץ' של הגדר שמקיפה את הבניין אינם מרשימים בלשון המעטה, אך שער הברזל מסוגנן ומזמין.


פתחנו את השער ועמדנו מול שלט שהציבו בעלי הבית הנוכחיים ועליו כתוב לאמור:
תרפ"ט  1929 
בית מגורים זה נבנה למגורי משפחת ראכלין לדורותיה עד ימינו 
על ידי אליעזר ראכלין, 1960-1892 
אוהב הארץ ואדמתה 
חונן ירושלים ואבניה



עברנו בשביל המרוצף המוביל לחדר המדרגות הראשי והצצנו פנימה:


על הקיר בחוץ אני מאתר שריד מנדטורי שהתקינו אנשי חברת כבלים בריטית Callender, London:


התקדמנו בשביל ונכנסנו לחצר מוצלת בעצי ענק וגדושה בעתיקות ובחדשות – למן קערות אבן ושקתות ועד מכונות תפירה שהפכו לשולחנות אבן. 


לקראתנו יצא בעל הבית, חמוש במשקפיים ובמכנסיים קצרים, ובחביבות האיר לנו את פניו. עטינו מסיכות של ימי קורונה והוא הזמין אותנו לשבת אתו בחצר, השקה אותנו במים צוננים ושמח לספר לנו את סיפורו של הבית ואת סיפורה של המשפחה שגרה בו. 


זהו פרופסור עמיקם נחמני, איש המחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן, שכבר יצא לגמלאות אך עדיין מלמד (ובזמנו הפנוי גם בוצר ענבים בחלקת הכרם שלו בכרמי יוסף). עמיקם נשוי לנכדתו של אליעזר ראכלין והם גרים בקומת המסד של הבניין (החלקים האחרים מושכרים). לדבריו, זה כנראה הבניין היחיד ברחוב, ואולי ברחביה כולה, שצאצאי הבעלים גרים בו מאז היווסדו ועד היום ללא הפסקה. גאווה ירושלמית. 

בית הזכוכית שברקע היה פעם, כנהוג ברחביה של ימי המנדט, ביתן שנועד לכביסה ולאחסון. כביסה כבר לא עושים שם, ועמיקם הפך את המבנה לחדר העבודה שלו. ברוך ביקש לצלם אותו בפנים ועמיקם נענה בשמחה:


'מי זה האיש האלגנטי שתמונתו תלויה בצד שמאל?', שאלתי.

מתברר שזהו ההיסטוריון הבריטי הדגול אלן בולוק, שהיה המדריך של עמיקם בכתיבת הדוקטורט, ותמונתו של המורה היא לתלמיד בבחינת 'שיוויתי'. בולוק מוכר לקורא העברי בספרו היטלר: אנטומיה של רודנות (הקיבוץ המאוחד, 1974).

נפרדנו מעמיקם ומהחצר הכייפית שלו כשהוא מזמין אותנו לבקר שוב ומבטיח לקבל כל אורח, כולל קוראי הבלוג, בסבר פנים יפות.

*

בחלק השני של הסיור נבקר בבית גויטיין (ונפגוש את פרופ' יצחק ביילי), נפלוש לביתם הנטוש של פניה וגרשם שלום, נציץ בבתיהם של ישראל אלדד ומרים ילן-שטקליס, וכמובן בבית ההיסטורי שבו גר פעם עורך הבלוג...

בעלי התוספות

חגי שמואלי הפנה את תשומת לבי לתמונה זו, שהיא הראשונה שרואים בה את התחלתו של רחוב אברבנאל:


'אם תתעמק בתמונה של בניית הבית הראשון ברחביה ב-1925 (ביתם של אליעזר ותלמה ילין, רמב"ן 14 פינת אלחריזי 1)', כתב חגי, 'תוכל להבחין מימין לאוהל שבגב הפועלים, באמא וילד מהלכים במה שעתיד להיות רחוב אברבנאל. באופק בית פרומקין ('חבצלת') בבנייה (רמב"ן 26 פינת אבן עזרא 22)'.

לחיצה על התמונה תגדיל אותה.

37 תגובות:

  1. אמנם השיר הבא נכתב ע"י ירושלמי שמשפחתו ירדה לתל-אביב,
    אבל אני בטוח שמשורר טוב יכול בשינויי נוסח להתאימו לרחובך (ואולי גם לחוויות תקופת מגוריך שם).
    חתימה טובה

    הכוכב של מחוז גוש דן / אהוד בנאי
    ================================
    ברחוב קטן, במחוז גוש דן בקיץ שעבר
    נערה יפה בדרכי חלפה ושלחה לי חיוך קצר
    מכפות רגליים יחפות עד שיער חום אגוז זוהר
    חיזיון מתוק, רק צריך לבדוק אם הייתי ישן או ער

    מנהר ירקון עד הסמבטיון
    מגליל עד לראש שטן
    לא תמצא תמה, כמו אותה עלמה
    היא הכוכב של מחוז גוש דן

    האם אני מביט, בכוכב שביט? נשארתי עומד המום
    אז שאלתי זר, שברחוב עבר, מי זו היא, הפיה בחום
    הוא חייך אלי ואמר לי, זוהי פרח ארגמן
    אבן הספיר, שושנת העיר, היא הכוכב של מחוז גוש דן

    מנהר ירקון עד הסמבטיון...

    אחפש בין הסימטאות, בסתר המדרגות
    אחרי כוכב חום אגוז זוהר שיאיר לי בלילות
    מקטרתי כבויה, נשמתי שבויה, עד שהיא תחזור לכאן
    עד ששוב יאיר, מעל העיר, הכוכב של מחוז גוש דן

    מנהר ירקון עד הסמבטיון...

    השבמחק
  2. כשמטיילים ברחובות האלה כדאי מאד לקחת את הכרך הרלוונטי ממפעלו העצום של פרופ' יהושע בן אריה, על "ירושלים היהודית החדשה בתקופת המנדט", ובו מיפוי של דיירי כל בית. ממנו ניתן ללמוד, למשל, שבבית היפה ברחוב אברבנאל 3 גר עו"ד מרדכי לבנון, מחשובי עורכי הדין היהודיים בתקופת המנדט, שבדומה לבן גוריון ויצחק בן צבי נסע לקושטא ללמוד משפטים. לימים כיהן כשופט שלום, כיו"ר בית כנסת ישורון והיה ממקימי בי"ס "מעלה". בתקופה מסוימת גר בבית זה גם פרופ' ש"ד גויטיין,חוקר הגניזה הנודע. בבית מס' 14 גר ד"ר גיאורג הרליץ, מייסד הארכיון הציוני המרכזי (ואביה של ח"כ אסתר הרליץ); ברחוב אברבנאל 15 התגורר תקופה מסוימת חיים ארלוזורוב, מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות; ובבית מס' 17 גם פרופ' ח"י (חיים יהודה) רות. בבית ראכלין (אברבנאל 18) גר נחמן סלומון (נכדו של יואל משה סלומון), שייסד את מפעל הרפואות "צרי אסותא" שלימים הפך להיות לאימפריה של מפעל התרופות "טבע" (אביו, חים סלומון, גר ברחוב רמב"ן 16, שלו חצר אחורית יפהפייה), ועד השנים האחרונות גרה בו בתו הצעירה נעמי שנפטרה בגיל 97 והורישה חלק ניכר מהונה העצום לספרייה הלאומית). בבית ראכלין גר גם פרופ' שמשון ברויאר, ממייסדי "אגודת ישראל" ואחיו של נדשיא אגו"י יצחק ברויאר. השניים התפללו בבית הכנסת "חורב" ברחוב אבן גבירול 18 שהיה מעוזם של היקים ה"חרדים" ברחביה.

    השבמחק
    תשובות
    1. בהחלט. את הכרך השני. וכמובן, להזכר בכך שהשכונה תוכננה, כמו תלפיות המאוחרת, כשכונת עיר גנים בחלקים גדולים שלה.
      היקיות נשמרה בכל אחד ואחד מהבניינים. ורחוב בן מיימון הקרוב היה הפרומנדה של אחר הצהריים.

      מחק
  3. תרצה חביב גרין25 בספטמבר 2020 בשעה 11:40

    שמחתי ואף התרגשתי למקרא הרשימה על רחוב אברבנאל ברחביה.‏
    במס' 14 ברחוב זה, סמוך למגרש שממנו היו נכנסים אל הצריף הידוע של הנשיא בן צבי, עומד הבית שנבנה ע"י ‏משפחת ברוך הנמנית על קהילת הס"ט של ירושלים. עמנואל ולבנה ברוך התגוררו בדירה הימנית למטה שעברה ‏שיפוץ ושינוי לפני כעשור. הקומה השלישית היא תוספת מאוחרת מראשית שנות החמישים שנבנתה עבור בתם, ‏אביבה ברוך שנישאה לאחי, רם חביב, בן ראשון לציון כמובן... הם התגוררו שם עד לפטירתם לאחרונה, כך שהייתה ‏עוד צאצאית ברחוב זה שהמשיכה לגור בבית המשפחתי.‏
    וגם אני, כמוך, באמצע שנות החמישים (למאה שעברה), כסטודנטית באוניברסיטה-טרום-גבעת רם (למדנו בבניין ‏טרה סנטה), זכיתי להתגורר ברחוב היפה הזה אצל אחי, בחדר שנועד להשכרה לסטודנט כמנהג הימים ההם. ‏
    תודה על הכתבה היפה והצילומים המרהיבים.‏

    השבמחק
  4. חיים פילון, קרית טבעון25 בספטמבר 2020 בשעה 12:23

    עזרת לי לסגור מעגל.‏
    נולדתי בבית ראכלין ברחוב המלך ג'ורג' ולא ידעתי דבר על המשפחה.‏ שוחחתי עם נכדתו של אליעזר, גב' נחמני, והיא סיפרה לי מעט על סבה.‏ הוא בנה את שני הבתים הנ"ל וגם הבית בהמלך ג'ורג' עומד כפי שהיה.‏
    תודה לך ולצלם המעולה ברוך גיאן.‏

    השבמחק
  5. באבבנאל פינת אבן עזרא (15?) גרה משפחת תווינה (עיראקים). האם היתה דודתה של אמי. בשנות החמישים ותחילת שנות הששים של המאה שעברה, ביליתי שם בחופשת הקיץ. זה היה בית גדול עם חצר ענקית. היורשים - 12 כמדומני - מכרו את הבית ששופץ והפך לשש דירות מפוארות. בחזית יש עוד את קיר הסלון של המבנה הישן

    השבמחק
  6. חנה איש הורוביץ25 בספטמבר 2020 בשעה 13:42

    תודה על "עונג שבת" הנוכחי, שעורר בי געגועים צורבים לירושלים, עיר הולדתי וילדותי. לשכונת רחביה, ‏שהייתי עוברת ברחובותיה בחרדת קודש, מפני הדיירים המכובדים שהתגוררו בה.‏
    כיום אני קשישה תל אביבית, עורכת דין ועיתונאית בעברי, ו"עונג השבת" הזה עורר בי רצון לבקש מילדי, ‏לחגוג את יום הולדתי הבא 87, בטיול ברחביה.‏ תודה לך על החוויות שאתה מעניק לציבור מדי שבוע. עונג השבת שלך הוא מפעל נפלא וצנוע.‏

    השבמחק
  7. ביקור נשיא וולטה עילית בבית הנשיא, מונצח לעד בשיר "אנחנו עוד לא אכלנו שום דבר" של להקת הנח"ל.
    https://www.youtube.com/watch?v=ErnaHqEOZ8Y
    (דקה 1:44)

    השבמחק
    תשובות
    1. נכון, ופוסט מיוחד הוקדש לזה בבלוג עונג שבת
      http://onegshabbat.blogspot.com/2019/02/blog-post_22.html

      מחק
    2. ועל כגון דא כבר נאמר "לית אתר פנוי מיניה..."
      גמר חתימה טובה ובריאות איתנה.

      מחק
  8. היום גרמת לי התרגשות רבה בהביאך תמונות מרחביה. כל ביקור בירושלים גורם לי התעלות נפש. כבר שנים רבות חלפו מאז נטשתי את ירושלים כעיר מגוריי, אך עד היום היא בנשמתי. עד שסיימתי את בית הספר התיכון (בבית הכרם ה"ליאדה")בשנת 1947 גרתי ברחביה, בשדרות בן-מימון 7. היום, הודות לך, טיילתי שוב ברחביה.
    תודה תודה
    שנה טובה וגמר חתימה טובה לך ולמשפחתך.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני אורה רענן שגרה בתל אביב
      אינני יודעת למה כתבת שהמכתב הנ"ל נכתב על ידי מישהו לא ידוע, שכן למיטב ידיעתי הכנסתי את שמי. ואולי טעיתי.

      מחק
  9. אני גדלתי ברח' אברבנאל 2 והייתי רוצה לספר על הבית הזה ‏ממקור ראשון.‏
    סבי אברהם קוזלוב, אבי אמי רבקה, קנה את המגרש בשנת 1913‏ בעת שהביא את דודי בן ה-15 ללמוד בגימנסיה הרצליה.‏
    בשנת 1924 סבי אחרי שהעלה את המשפחה לארץ, הוא בנה את הקומה הראשונה של הבניין. במשך 20 שנה בערך, הדירות בקומה א' הושכרו. ‏בשנת 1945-6 הוסיפו לבניין שתי קומות. אבי האומן- אלעזר אלפרן שהיה חתנו של אברהם קוזלוב, היה מפקח הבניה, ובשנת 1946, משפחת אלפרן ‏‏(אלעזר ורבקה הורי, אחותי הניה ואני עם סבא אברהם) עברנו לגור בקומה השנייה.‏ בקומה ג' גר דודי חיים קדמון (קוזלוב), אחי אמי.‏ הבית היה בבעלות אחות אמי ובעלה חיים ווין, שחיו בארצות הברית.‏
    אני גדלתי בבית משנת 1946 עד שנישאתי. אחותי הניה ובן זוגה אמנון רמון רכשו את הדירה אחרי מות הורי. שאר הדירות נמכרו למשפחות שונות.‏
    זה הסיפור שלי על הבית היפה ברח' אברבנאל 2.‏ בצילום המוצלח רואים את הגפן מעל למרפסת. אבי נטע את הגפן שעד עכשיו מניבה.‏

    השבמחק
    תשובות
    1. דוד, עשית לי את היום, נהניתי מכל מילה ומילה בכתבה שלך, אומנם לא גרתי ברחביה אלא בצפון ירושלים דאז בשכונת תל-ארזה (ששווה גם פעם בקור מצדך ), אבל היא מאד היתה קרובה לליבי. את האהבה שלי למוזיקה קלסית (בעיקר ציקובסקי) קיבלתי ברחוב אברבנאל 2 במרפסת הגדולה , הניה היתה חברה בשומר הצעיר וגם אני הייתי באותה קבוצה ומפעם לפעם היינו יושבים אצלהם במרפסת ושומעים מהפטיפון (שלא היה לכל משפחה) מוזיקה קלסית משובחת ואת זה לא שכחתי אף פעם. מלבד זאת גר קרוב משפחה שלי ברחוב אברבנאל פינת רחוב אושיסקין. בביקורי בירושלים אני מתגורר ברחביה ומטיל להנאתי ברחובות האלו ורחוב אברבנאל הוא אחד מהרחובות האהובים עלי . תןדה רבה לך על המאמר.

      מחק
  10. בשנת 1969 ביקרתי ידידה ששכרה חדר בבית משפחת פרומקין "בית החבצלת" וגם הכרתי את האלמנה. במעלה המדרגות מצד שמאל, הראו לי את דלת ההזזה הראשונה בא"י. לפני כ-20 שנה ביקרתי בבית זה שנית כשהוא כבר משמש כישיבה. מעניין מה היה אומר על כך מר פרומקין.

    השבמחק
  11. תודה דוד וברוך! הכתבה והצילומים -- נחמה פורתא על כך שנמנע ממני הקיץ לשהות ולטייל בירושלים; אשמור להזדמנות הבאה, שהלוואי ותהיה בקרוב. גמר חתימה טובה לכם, ולכל הקוראים והמשתתפים.

    השבמחק
  12. תגובה למשפט הראשון בכתבה: לא אשמנו, לא דיברנו דופי, לא העוינו, לא הרשענו, לא זדנו, לא טפלנו שקר, לא יעצנו רע,לא כיזבנו, לא מרדנו, לא ניאצנו, לא סררנו, לא עווינו, לא פשענו, לא קישינו עורף, לא תיעבנו...
    כולנו היינו בסדר, כולנו עטינו מסכות, כולנו שמרנו מרחק,לא התקהלנו, לא היפגנו לא השתתפנו באירועים המוניים.
    כמו שאמרתי, כולנו היינו בסדר, רק הממשלה היא זו שאשמה עכשיו במצבנו.

    השבמחק
  13. עזרא יכין, יאריך ימים, היה חבר לח"י.

    השבמחק
  14. מאד נהנתי מהכתבה רבת העניין על רחוב אברבנאל. ההסברים והצילומים מאירי עיניים. במהלך המסע לאורך הרחוב התווסף לי מידע שלא היה מוכר לי קודם. עבודתך תורמת רבות זהו עונג שבת אמיתי! מחכה להמשך מסעותיך ברחובות ירושלים.

    השבמחק
  15. כמו קודמיי, נהניתי להשתתף בסיור ברחוב המיוחד הזה. אולם, אני מתפלא על הטענה של דר' נחמני. אני מתגורר באותו בניין שאת השלב הראשון שלי בנו סבי וסבתי, שמואל ובלה אזרחי-בריסקר ברחוב הקרן הקיימת. ושם גם גדלו ילדיי כדור רביעי באותו הבניין.

    השבמחק
  16. הכתבה נהדרת והצילומים פצצה. כל הכבוד

    השבמחק
  17. עודד מיוחס, ירושלים26 בספטמבר 2020 בשעה 9:16

    בכתבה המעניינת והצבעונית של דוד אסף וברוך גיאן נפקד בית מספר 14, ואני מבקש להשלים את החסר באמצעות סיפורם של בני משפחת לוי שהתגוררו בדמי מפתח בקומתו השנייה. סיפורם הטרגי מייצג בצורה דרמטית את המחיר שתושבי הארץ שילמו בעבור הזכות לחיות בה.
    בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים נשא עוה"ד נסים לוי את אסתר לבית פילוסוף, ובני הזוג עברו להתגורר באברבנאל 14 ובו התגוררו למעלה מ-50 שנה. ב-16.6.1934 נולד להם בנם יחידם, יוסף (יוסי). בהיותו בן 17 סיים יוסי את לימודיו בגימנסיה העברית רחביה, התקבל ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים במסגרת העתודה האקדמית, ועם סיום התואר הראשון ב-1956 התגייס לצה"ל. ב-1963 נסעו יוסי ורעייתו, צביה, לשיקגו שם שקד יוסי על לימודי הדוקטורט בבית הספר למנהל עסקים, הישגיו האקדמיים, נועם הליכותיו והמנהיגות הטבעית שקרנה ממנו הטביעו בדיקן ביה"ס, פרופ' ג'ורג' פ' שולץ (לימים מזכיר המדינה האמריקני) רושם בל יימחה, והוא נדרש אליהם שוב ושוב בהזדמנויות שונות שנקרו לפניו.
    בחודש אפריל 1966, שבו יוסי וצביה לארץ ויוסי מונה למרצה במחלקה למנהל עסקים של האוניברסיטה העברית בירושלים. הקריירה האקדמית המבטיחה של יוסי נגדעה באחת, עם נפילתו בקרבות ארמון הנציב בירושלים, ביום השני של מלחמת ששת הימים (6.6.1967). כחודש וחצי לאחר האסון הגיע לביתם של אסתר ונסים מכתב תנחומים מג'ורג' שולץ, שכתב: "מר לוי וגברת לוי היקרים, זה עתה שמענו את הידיעה על מות בנכם. כולנו באוניברסיטת שיקגו נעצבנו מאוד בעקבות אירוע זה. בנכם היה סטודנט יוצא דופן ואיש נעים הליכות. מותו בטרם עת הכה באנשים רבים. אנא מנו אותנו ביניהם. שלכם בכנות, ג'ורג' פ. שולץ"
    ב-1982 ביקש הנשיא רונלד רייגן למנות את ג'ורג' שולץ למזכיר המדינה בממשלו. במהלך השימוע בפני ועדת הסנט, הזכיר שולץ במפתיע את תלמידו המבריק יוסי לוי. הוא סיפר עד כמה זועזע מנפילתו במלחמה וציין עד כמה הביאוֹ תלמיד פטריוט זה להזדהוֹת עם מדינת ישראל.
    בריאיון ל'ניו יורק טיימס', שנערך עם שולץ ב-1983, הוא סיפר למראיין על יוסי לוי: "הוא היה בשבילי לא רק סטודנט יוצא דופן ומבטיח כל כך. מלחמת ששת הימים חלפה כמו ירייה, כאילו חלף לו רק רגע, והנה קיבלנו את הידיעה שנפל. לעולם לא אשכח אותו, אני חש התרגשות על כך אפילו עתה".
    שש שנים לאחר מכן (3.5.1989), המתין נסים, אביו של יוסי, בתחנת אוטובוס סמוך לדואר המרכזי ברחוב יפו, בדרכו חזרה לביתו בשכונת רחביה. בתוך כך הגיע מחבל ודקר למוות אותו ואת ד"ר קלמן ורדי ופצע שלושה אנשים נוספים. ביום שלמחרת הגיע לבית ברחוב אברבנאל 14 שליח מיוחד מטעמו של ויליאם בראון, שגריר ארה"ב בישראל, והביא עמו מברק מג'ורג' שולץ, שחודשים אחדים קודם לכן סיים את תפקידו כשר החוץ האמריקני. במכתב התנחומים לרעייה אסתר כתב, בין השאר: "גב' לוי היקרה, זה עתה נודע לי שחיי בעלך נסים קופדו בהתקפה הפנאטית שהייתה אתמול בירושלים [...] מעשים מתועבים אלו חייבים להנחות אותנו להכפיל את מסירותנו לצדק ולפיוס, כדי שערבים ויהודים כאחד יוכלו לחיות בשלום בארץ אבותיהם. אני זוכר היטב את הרגע שבו שמעתי כי בנך נהרג במלחמת ששת הימים. אני ממשיך לְבַכּוֹתוֹ. הוא היה צעיר נפלא בכל המובנים".
    בשנת 2007, ארבעים שנה לאחר מלחמת ששת הימים, הוזמן ג'ורג' שולץ לשאת דברים באירוע שארגנה 'החברה להיסטוריה יהודית-אמריקנית'. הוא ניצל את הרצאתו כדי להסביר לקהל המאזינים עד כמה ההיכרות עם יוסי הייתה משמעותית לגיבושה של יחסו החיובי כלפי מדינת ישראל.
    בשנת 2015 פרסם דניס רוס, מי שהיה שליח מיוחד למזרח התיכון מטעם הנשיא ביל קלינטון, ספר על יחסי ארה"ב-ישראל מטרומן עד אובמה, ובו כתב: "שולץ הסביר לי כיצד היכרותו עם יוסף לוי, סטודנט באוניברסיטת שיקגו, ועם ראש עיריית ירושלים טדי קולק, שכנעו אותו שישראל היא מדינה יוצאת דופן שמצמיחה אנשים יוצאים מגדר הרגיל".
    ולבסוף, בהיותו כבר בן 96, הוזמן שולץ לכנס המועצה המייעצת הבינלאומית של המכון הישראלי לדמוקרטיה. הוא הוכיח למאזינו גם הפעם שלא גילו המופלג, וגם לא 49 השנים שחלפו מאז נפל תלמידו האהוב, השכיחו ממנו את זכרו של יוסי ואת המקום החשוב שתפס בעיצוב תודעתו ביחס למדינת ישראל.
    אזכוריו החוזרים ונשנים של יוסי בפיו של שולץ, שהיה במשך שבע שנים מזכיר המדינה של ארה"ב, מעידים כאלף עדים על העתיד הציבורי שנשקף לו, ועד כמה הייתה לנפילתו משמעות החורגת מגבולות האסון המשפחתי.

    השבמחק
    תשובות
    1. מרגש מאוד! הסיפורים של בן דודך יוסי ואביו, דודך ניסים.מעוררים רגשות בעוצמה בל תתואר. איך וכמה המשפחות הותיקות שילמו מחיר עבור הזכות לחיות בארץ. וגם השר שולץ שכביכול איננו אמור להיות מעורב אמוציונלית במתרחש בארץ הפנים ונשא זאת בלבו לאורך חייו.

      מחק
    2. הספור האישי של עודד מיוחס מרגש מאד וחשוב, לא פחות מהכתבה כולה!

      מחק
  18. הכתבה המצוינת העלתה בזכרוני את ימי ילדותי בירושלים המנדטורית, בהם "חרשתי" באופניים את שכונות העיר בהן גרו חברי ובכללן שכונת "רחביה".
    מבקש ממך דוד, להעלות בכתב ובצילום את השכונה ה"מתחרה", הלא היא שכונת המורים "בית הכרם" שכונת נעורי.
    בתודה מראש ובברכת גמר חתימה טובה ושנה טובה

    השבמחק
  19. מאד מענייניים הסיור הוירטואלי שבגלל התמונות הנהדרות היה עוד הרבה יותר מעניין, והוסף לכך את ההבהרות והסיפורים שמוסיפים הקוראים-מושלם.

    השבמחק
  20. תודה על כתבה זו, ועל הכתבות שפורסמו בעבר, לא רק על ירושלים. כמובן, כירושלמית לשעבר, אלו הכתבות שמרגשות אותי במיוחד.
    שנה טובה וחתימה טובה לך ולקוראים.

    השבמחק
  21. הבית ברחוב אברבנאל 14 (ביתי שלי) נבנה בשנת 1932 על ידי סבי אפרים ברוך עליו השלום ואחיו עמנואל. המהנדס היה אחיה של סבתי, מורנו מיוחס ז״ל. הקרקע נרכשה על ידיו בשנת 1917 מהפטריארכיה הלאטינית בירושלים. הוא נבנה תחילה כבית דו משפחתי בן קומה אחת. כעבור שנים אחדות נבנתה לו קומה נוספת וחדרי כביסה על הגג. בבניין התגוררו במהלך השנים כמה משפחות בדמי מפתח ובשכירות. יורשיו של סבי (ואני ביניהם) עדיין מחזיקים במלוא הזכויות על הדירות שבבעלותינו בנכס הנפלא הזה שזכינו לקרוא לו בית.

    השבמחק
  22. תודה דוד ותודה גם לברוך שהפגתם את הסגר בכתבה חיננית על רחוב ירושלמי קטן המלא בסיפוריםכפי שרק ירושלים יכולה לזמן . כירושלמי גלותי שהתגורר שנתיים שלמות ברחוב מטודלה לפני שלושים שנה עוררתם געגוע
    שחר שומן
    שבת שלום

    השבמחק
  23. איך זה התעלמת מהעובדה ההיסטורית החשובה שאני, חגי קוזלוב, סטודנט למדעי המזרח, כך בפשטות ולענין ובלי בומבסטיות מיותרת נקרא תחום הלימודים הזה, גרתי בשנת 1964 בבית מס' 11 ברחוב אבארבנאל? ושבגינה, בין הקיוסק לבין חנות הפרחים, ממול לבית מספר 11 היה פסל של צפרדע?

    השבמחק
  24. רציתי להוסיף על מה שכתבה ישראלה לוי. ברחוב אברבנאל 2 התגוררה משפחתו של אברהם אלעזר אלפרן (1896-1983), המכונה "ברדה" (בשפה הרוסית זקן עבות) היה מאחרוני חברי "גדוד העבודה" ושימש בה כסתת אמן. בראשית שנת 1921 החל לעבוד כסתת במסגרת "פלוגת רטיסבון", לאחר שהוזמן על ידי יצחק שדה ללמד את יתר חברי הפלוגה מלאכת סיתות. עבודותיו הראשונות כסתת היו לפי בקשת הבריטים לסתת מצבות לבתי קברות צבאיים-בריטיים בבאר שבע ובהר הצופים בירושלים. הוא גם נתבקש על ידי יצחק שדה לסתת תבליט של מפת ארץ ישראל על גבי אבן, זאת על מנת לשלחה לתערוכה מטעם השלטון הבריטי בלונדון. באותה תקופה הוא יצר תבליט של מפת ארץ-ישראל בגובה של למעלה מ- 2 מטר. במרכז המפה הוא סימן בהבלטה את קו פרשת המים, רכסי ההרים, העמקים והנחלים, שטחי מדבר ושטחים מישוריים. התבליט היה מדויק מבחינה טופוגרפית וניתן היה להדגים עליו את נתיב זרימת המים מהכנרת אל ים-המלח. מפת ארץ ישראל החרוטה באבן עוררה עניין רב. בתום התערוכה התבליט נעלמה ועד היום אין יודעים מה עלה בגורלה, למרות החיפוש הנרחב שנעשה ברבות השנים למצאה. אברהם אלעזר אלפרן יצר גם דגם נוסף וקטן יותר של מפת ארץ-ישראל בעקבות בקשה של בית היתומים "דיסקין" בירושלים עבור שימושם של העיוורים שבדרך המישוש, יוכלו ללמוד ולהכיר את מפת הארץ. גובה התבליט היה כ- 1 מטר ורוחבו כ- 60 ס"מ. מפת תבליט זו נתרמה על ידיד חברי "פלוגת רטיסבון" לקבלן הבניין הירושלמי יהושע דיסקין. לאחר תצוגת התבליט בבית היתומים חזרה לביתו של יהושע דיסקין ולימים בנו אלון קבע אותה בקיר הכניסה לביתו. לאחרונה הושאלה מפת התבליט ליד בן צבי והיא מוצגת בלובי הכניסה.
    מצורפת תמונת התבליט.

    השבמחק
    תשובות
    1. ארשה לעצמי להעיר בזאת על מספר טעויות שכתב מכאל טל לעיל:
      1. שם האמן היה אלעזר (לזר) אלפרן המכונה בפי כל "ברדה". המפה הקטנה לא הוזמנה על ידי בית היתומים ואף לא סופקה לו אלא פוסלה במודע כדי לתיתה כמתנה לקבלן דיסקין והותקנה על ידי האמן בביתו ולאחר מותו עברה לבנו. המפה הוצגה למכירה פומבית לפני כשנה וכשנודע על המכירה בתנו, ד"ר עינת רמון ובעלה הרב אריק אשרמן רכשוה כדי להשאירה ברשות המשפחה. בעקבות הרכישה החליטו להשאילה ליד בן צבי בתחושתם שזה המקום הראוי והמתאים להצגתה לציבור ואכן המפה מוצגת כיום שם. השם אברהם (ובמקומות שנכתב ש"ברדה" היה בעל בית בבית הכרם וכ"ה) הם פרי שיבוש ואו המצאה כמו מספר המצאות אחרות שלא שייכות לעניין וכנראה מקורן בכתובים אחרים כלשהם שלא עלה בידנו להזים אותן. אם כבר מדברים על האומן אז יש לציין כי ברדה, היה קודם לעלייתו ארצה קצין פרשים בצבא הרוסי הלבן ובהמשך גם בב"בריגדות הסלאבו-בריטיות" וכשעלה ארצה, בעידודו של טרומפלדור, והיה קשור גם למספר אירועים בטחוניים בהם הגנת תל חי ומטולה והגנה על רמת רחל במאורעות 1929 ועוד.

      יש עוד אירועים מעניינים הקשורים להיסטוריה ולבית הזה (נראה - אולי בהמשך)

      מחק
    2. מידע קצת יותר מדויק על הבית באברבנאל 2. ‏
      הבית נבנה בשנת 1925 על ידי שושנה וחיים ויין משיקאגו. הם קנו את האדמה ובנו אותו על מנת לאפשר לאברהם ‏קוזלוב, אביה של רבקה קוזלוב, ורבקה לגור בו ולהשכיר דירה אחת למחייתם לאחר מות אם המשפחה אסתר הניה ‏קוזלוב (בחנוכה תרפ"ג 1923). ‏
      מעט לאחר בניין הבית עזבו היא ואביה את הבית ברחביה ועברו לגור בשכונת פועלים.‏
      לאחר שרבקה נישאה לחבר גדוד העבודה ירוחם ורדי, ילדה את בנה הבכור זאב ונפרדה ממנו היא שבה לגור בבית ‏באברבנאל 2 בשנת 1930. ‏
      אלעזר אלפרן היה חלוץ בגדוד העבודה שהתגורר ב"צריף" של גדוד העבודה ששכן במעלה רח' אלחריזי, סמוך ‏לשער ה"סוכנות" כיום.‏
      בין השנים 1930 ו 1932 התחיל הקשר בין רבקה ולזר הוא עזר לה לטפל בבנה, זאב. בשנת 1932 היא עזבה את ‏השכונה ועברה שוב "לשכונת פועלים" במקור ברוך. שם הם נישאו והתגוררו בקרן קיימת 37 עם בנה של רבקה, ‏עם שתי בנותיהם, הניה וישראלה (אלה) ועם דיירים נוספים (חלקם מנהיגי האצ"ל- שעה שלזר ורבקה היו אנשי ‏השומר הצעיר!).‏
      בשנת 1945 נפטרה בטרם עת אחותה של סבתי ובעלת הבית שושנה ויין. בעלה, חיים ויין ביקש להוסיף 3 דירות ‏לבניין וכן שהמשפחה תעבור לגור בבניין (בדמי מפתח). אלעזר אלפרן פיקח אז על הבנייה והמשפחה כולה עברה ‏לגור באברבנאל 2 בסביבות 1947, וגרו שם לאורך שם מלחמת העצמאות, לרבות בעת הכרזת המדינה.‏
      סיפור מעניין שקשור לחברם הקרוב של סבא וסבתא אליהו לנקין פרסמתי במעריב (19 ביולי 2013). ‏
      ‏בסביבות 1958 נכנסו לגור בבניין בדמי מפתח בתה הבכורה של רבקה עם בעלה (אמנון רמון).‏
      לימים התווסף בקומה השלישית גם חיים קוזלוב (קדמון) אחיה של רבקה שהיה חלק מן הפקידות של המנדט ‏הבריטי והיה האפוטרופוס הראשון לנכסי נפקדים בישראל.‏
      אלעזר אלפרן ורבקה גרו בקומה השנייה.‏
      ב-1987 לאחר מותו של אלעזר אלפרן בשנת 1982 נמכרו הדירות על ידי בעלי הבית בשיקאגו לדיירים.‏
      דיירים נוספים שגרו בבניין היו פרופ' פליקס זולמן לרוקחות, חנן ואירנה שירון (פרופסורים לאשורולוגיה ואגיפטולוגיה) ‏ועוד.‏
      בנוגע לתולדותיו של אלעזר אלפרן. ‏
      הוא עלה ארצה ב 1919 וכקצין בצבא הצאר לפני המהפכה הבולשביקית התוודע ליוסף טרומפלדור עוד ‏ב-1918 ב"חלוץ" ברוסיה ועל כן הגיע לסייע לו כמפקד מטולה בעת ההגנה על תל חי ב1920. לאחר נפילת תל חי ‏הוזמן על ידי ז'בוטינסקי (שעם השקפתו לא הזדהה) להצטרף לכוח צבאי שאורגן על מנת להגן על היישוב היהודי ‏בעיר העתיקה בפרעות 1920. ‏
      ‏אלפרן היה במעמד ההקמה של גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור בכביש טבריה-צמח בשנת 1920 וחבר ‏ב"גדוד העבודה" מרגע הקמתו ועד שפרש ממנו על מנת לחסוך כסף ל"סרטיפיקט" עבור אחיו שהוגלה לסיביר על ‏ידי סטאלין. בין השנים 1920 ו-1926 חילק אלפרן את זמנו בין ירושלים, תל אביב ובין שאר פלוגות הגדוד. הוא ‏עסק בחציבה (ב"פלוגת איסצ'קה בדיג, בטבריה, ובבניין בתל אביב – - שם התוודע למשורר אלכסנדר פן שהיה ‏ידידו בנפש).‏
      בתקופה זו למד גם בבצלאל ועסק בפיסול לרבות פיסול המפות של ארץ ישראל ‏שאחת מהן, זו הקטנה (משנת 1924) נרכשה בכספי העזבון של דורותי והרברט אשרמן מפלורידה, ‏והושאלה ליד יצחק בן צבי על ידי נכדתו ובעלה.‏
      עם הפילוג בין "שמאל" ו"ימין" בגדוד העבודה אלפרן שב לירושלים ובסמוך לתאריך זה החל להתגורר בצריף של ‏הגדוד שנותר במגרש של רטיסבון (בשטח הסוכנות כיום).‏
      בזמן מאורעות תרפ"ט 1929 שעה שעבד כסתת וחוצב בירושלים, נקרא על ידי עמנואל בר חיים ידידו מ"הגדוד" ‏לפקד על ההגנה על רמת רחל ואחר כך במפעלי ים המלח. לאחר מכן נישא לרבקה אלפרן, הקים עמה משפחה ‏כאמור ועבד במקומות עבודה שונים תוך שהוא מתעמק באופן אוטודידקטי בתורות פילוסופיות שונות, ובערוב ימיו ‏בעיקר בחקר כתמי השמש, בפילוסופיה יהודית (משה הס ופרנץ רוזנצווייג) ובלימוד ספרות הקבלה כפי שנחקרה על ‏ידי גרשם שלום וישעיהו תשבי. ‏
      אלעזר אלפרן הלך לעולמו בגיל 86 בכ"ב טבת תשמ"ב בשנת 1982.‏רבקה אלפרן אשתו הלכה לעולמה בי"א אדר תשנ"ז. יהי זכרם ברוך.‏

      מחק
  25. אבא שלי, שיהיה בריא עד 120, שלח לי מייל עם הבלוג.‏
    וואו, כמה זכרונות העלה לי הסיור ברחוב. גדלתי ברח' אברבנאל 18. ‏דלת מול דלת מול משפחת ראכלין. מהם שאלנו קמח וסוכר. הכניסה ‏וחדר המדרגות ניראו בדיוק כך והתמונות הזכירו לי את הניחוח של פעם. ‏אני עדיין מריחה את ריחות הכביסה שעלו מחדר הכביסה (שהוסב לחדר ‏עבודה) של משפחת ראכלין עת הגיעה הכובסת. בזמן מלחמת ששת ‏הימים נפל פגז ברחוב ורסיסים עפו לתריסים ולמכונית היחידה שחנתה ‏ברחוב (סוסיתא לדעתי). ואני יכולה להמשיך עוד ועוד...‏
    איזה כיף היה להיזכר.‏

    השבמחק
  26. פרופ׳ קלמן גויטיין
    אזכיר שב ומוסיף לדברי אחותי סיונה (לבית גויטיין): בית גויטיין נבנה ב-1929 ע׳י הורי אורה ודוד גויטיין. בתחילה נבנתה הקומה הראשונה וכשציפו ללדתי הוסיפו את הקומה השניה. אישתי ואני גרנו בקומה זאת וב-1976 הוספנו לבנין 2 קומות. עד היום כל הדירות בבנין, פרט לדירה בקומה הראשונה שנמכרה ע׳י אחותי למשפ׳ ביילי, כל הדירות עדיין שיכות למשפ׳ גויטיין: הדירה בקומה השניה לפרופ׳ דוד גויטיין, רופא מנתח בבי׳ח תל-השומר, כשמומחיותו ניתוחים בריאטרים (השמנה), אני גר בקומה השלישית והקומה הרביעית שייכת לביתי דר׳ טל גויטיין שעוסקת במחשבת ישראל ואומנות. מכאן שגם אנחנו חיים ברצף באותו בנין מאז הקמתו.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.