יום שני, 14 בספטמבר 2020

הספרות והחיים: שייקספיר, בן חור, הזקן והעיר, מלך השדה

א. להיות או לא להיות

בימי קורונה אלה הודבקה בבניין משרדים בתל אביב המודעה הזו:
מסכות או לא להיות
צילום: איתמר לויתן


To be, or not to be, that is the question, 'להיות או לא להיות, זו השאלה', הוא אחד המונולוגים הידועים ביותר בספרות העולם. הוא אחד משיאיו של המחזה המלט של שייקספיר, ומי ימנה את מספר הווריאציות שיש למשפט זה בספרות, בקולנוע, במוזיקה ובתרבות הפופולרית.


מהערך בוויקיפדיה, שמוקדש לשאלה הגורלית הזו, למדתי כי גם כאן היו גלגולי נוסח עד שהגענו לנוסח המוכר לנו היום בעברית.

הראשון היה שלמה בן חיים בריק, משכיל ששמו כמעט ואינו מוכר היום, שבספרו חקירת האמת, שראה אור באלטונה בשנת 1838 (סרוק כאן) הציע:
להיות או לא להיות, הויה ואפס היא השאלה
פרק כה, עמ' 88

ב-1842, ארבע שנים אחר כך, נדפסה מהדורה שנייה של ספר זה בווינה (מהדורה זו סרוקה כאן), והמחבר עידכן את תרגומו:
אהיה את אשר אהיה, או אהיה אפס ואין? זאת אשאלה

אחר כך בא תרגומו של י"ל גורדון:
הֱיוֹת אוֹ לַחְדּוֹל מִהְיוֹת? זֹאת הִיא הַשְּׁאֵלָה
טיוטה של תרגום יל"ג, בכתב ידו, שמורה בארכיון 'גנזים' של אגודת הסופרים:

הספרנים: בלוג הספרייה הלאומית

אחריו בא אברהם שלונסקי, שתרגם את המלט ב-1946:
להיות או לא להיות, הנה השאלה
משמר, 14 ביוני 1946

ולבסוף, ט. כרמי, שהוא שנתן לו, בתרגום משנת 1981, את הלבוש הסופי המוכר לנו:
להיות או לא להיות, זו השאלה
אספתי וריאציות מקומיות, מעט מהרבה.

הנה למשל גרסה תל-אביבית שמבקשת לקדם פעילות גופנית:
מדרגות או לא להיות

בחנות הירקות שלי גיליתי וריאציה על עגבניות:

צילום: דוד אסף

שיטוט קצר במרשתת מעלה אין ספור משחקי לשון על המשפט הזה, וכאן נביא רק מזוטו של ים:

הוצאת כנרת, 1994
הוצאת e-Publish 
הפעלת אירועים לילדים
פייסבוק
צלליות או לא להיות

ולסיום, מי בכלל אמר שזאת השאלה?

שגיא מנדלבוים

ב. בן חור

המהדורה הראשונה של בן חור, 1880
חוּר הוא דמות מקראית, שבימי המלחמה עם עמלק ברפידים תמך יחד עם אהרן בידיו של משה: 'וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ
אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ, וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה
אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ (שמות, יז 12)על הדרך הוא היה גם סבו של בצלאל, אדריכל המשכן ('בצלאל בן אורי בן חור'; שמות, לא 2).

אבל בן חור היה מישהו אחר. זהו רומן אמריקני שנכתב בשנת 1880 על ידי לואיס וולאס, ונחשב לרב-המכר הגדול ביותר בספרות האמריקנית של המאה ה-19. עלילתו מתרחשת
בארץ ישראל של המאה הראשונה לספירה, והיא מספרת על ידידותו של יהודה בן חור הירושלמי עם בן אצולה רומי ושמו מסאלה, שבוגד בו. בן חור נמכר כעבד ברומא ולבסוף מגלה
את האמונה בישוע ומתנצר. כותרת המשנה של הספר (שהושמטה מכל התרגומים העבריים) היא: סיפור על המשיח (Ben-Hur: A Tale of the Christ).

הרומן זכה להצלחה מסחררת ועוּבד לכמה סרטים. המוכר בהם, בכיכובו של צ'ארלטון הסטון (1959), זכה ב-11 פרסי אוסקר, והוא אפוף כולו ברוח נוצרית. מסרט זה זכור במיוחד מרוץ הכרכרות בקיסריה, שנמשך קרוב לעשר דקות והשתתפו בו כ-8,000 ניצבים.


אגב, כמה סצנות מהסרט צולמו בארץ, כפי שמעיד צילום זה מאזור ליפתא שבכניסה לירושלים:

צילום: פריץ שלזינגר, 1958 (ויקיפדיה)

ואת כל זה סיפרנו לכם רק כדי לתת כבוד למפעל ישראלי המייצר עמודי תאורה:

צילום: איתמר לויתן

ג. הזקן והעיר

על מסעדה יפואית ששמה המפורש הוא 'הזקן והים', כשם ספרו הנודע של ארנסט המינגווי (1952), כבר כתבנו בפרק קודם של 'הספרות והחיים' (כאן). ועתה נפנה דרומה לאשקלון, שגם היא לחופי הים התיכון תשכון.


בית הקפה הנחמד הזה ('קפה עם נוסטלגיה') אינו שוכן על חוף הים אלא במדרחוב של מגדל העתיקה, ולכן אולי נקט בשם מרומז יותר.

צילום: עדינה בר-אל

ד. מלך השדה

ברחוב פרישמן בתל אביב (ובמקומות נוספים בעיר) יושב 'מלך השדה' על כס מלכותו.

צילום: איתמר לויתן

יכול להיות שהמלך הזה בקי ורגיל בכתבי יצחק בשביס זינגר, שזהו שם ספרו האחרון?

זמורה ביתן, 1992

11 תגובות:

  1. מלך השדות (ויקיפדיה)14 בספטמבר 2020 בשעה 9:12

    ...צפיפותה, זוהמתה וסוחריה החלקלקים, מהלכת קסם על השבטים הברברים ששומעים אודותיה. מן העיר נלקח אל המחנה עבד יהודי בשם בן דוסא, המלמד את הילדים קרוא-וכתוב, מציף אותם בסיפורי תנ"ך, גמרא ותלמוד. דבקותו בקנאות במצוותיו והאיסורים שמטיל על עצמו מעוררים את פליאתם של עובדי האלילים. ציבולה נפעם מהשקפותיו וסיפוריו של בן דוסא, וניצני האתאיזם שהופיעו בו משכבר הולכים ומתחזקים. היחשפות עובדי האלילים ליהדות והסקרנות המתעוררת בהם סופגים מכה קשה בהופעתו של מיסיונר נוצרי, אשר הופעתו מלאת הפאר והדר, והקלות שבה הוא ממיר את דתם של בני המחנה, נמצאים בניגוד מוחלט לעוניו ומעמדו של בן דוסא, אשר מוציא את עובדי האלילים מאפשרות כניסה לחוג היהדות. ניגוד זה, יחד עם האשמותיו של המיסיונר את היהודים במותו של ישו שליח האלוהים, מרמזים על ניצניה של האנטישמיות האירופית.

    פרט לדרמות ההיסטוריות הנוגעות לאורחות חיים, מוסר ואמונה, עוסק המחבר כל העת, בעזרתו של ציבולה, בגאולה. אט אט מתחזקת בלבו של הגיבור המסקנה כי הגאולה היחידה הקיימת, היא המוות. המוות אינו עונש, אומר ציבולה, אלא פ..

    איך לא קראתי את זה???

    השבמחק
  2. משעשע ומשכיל. לגבי 'מלך השדה' - אולי המקור הוא המשל של אדמו"ר הזקן על 'המלך בשדה'(שאגב, רלוונטי מאוד לימי אלול אלה...)

    השבמחק
  3. ואף מילה על תשדיר השירות החינני "אשכוליות או לא להיות"? נו, באמת...
    https://www.youtube.com/watch?v=L7IR5ZJUKzk

    השבמחק
    תשובות
    1. משיקולי צניעות בלבד...
      בהפגנה בבלפור במוצאי שבת ראיתי גם 'צוללות או לא להיות', אבל לא הספקתי לצלם.

      מחק
    2. צניעות תלמד מחתול. אנחנו רוצים אשכוליות!

      מחק
  4. פוסט מיוחד לימים הללו שבהם המלך בשדה

    השבמחק
  5. בעניין בן חור ראוי אולי להוסיף אזכור גם לחיה הררית ‏‏"שלנו"
    ‏he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%A8%D7%A‎8%D7%99%D7%AA‎‏ ‏

    השבמחק
  6. חור הוא כנראה שמו העברי של האל המצרי הורוס ועל שמו גם בית חורון

    השבמחק
  7. צפיתי בסרט בימי נעורי בשנות הששים ועד כמה שאני זוכר כל הקטע שקשור לישו בסוף הסרט צונזר והושמט. רק בבחרותי כשצפיתי שנית הבנתי למה לא הבנתי את הסוף

    השבמחק
  8. ואיך שכחת את המונולוג היפהפה של יוסי בנאי 'להיות או לא להיות'?
    https://www.youtube.com/watch?v=MEv_zWQmUXA

    השבמחק
  9. היה מקום לפרט מעט בהקשר הסרט בן חור את השחקנית חיה חררית, שהופיעה בסרט והתפרסמה בו, וששם משפחתה מופיע בתעתיק מוזר במודעת הסרט.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.