הספרות והחיים: שייקספיר, בן חור, הזקן והעיר, מלך השדה

א. להיות או לא להיות

בימי קורונה אלה הודבקה בבניין משרדים בתל אביב המודעה הזו:

מסכות או לא להיות

צילום: איתמר לויתן

To be, or not to be, that is the question, 'להיות או לא להיות, זו השאלה', הוא אחד המונולוגים הידועים ביותר בספרות העולם. הוא אחד משיאיו של המחזה המלט של שייקספיר, ומי ימנה את מספר הווריאציות שיש למשפט זה בספרות, בקולנוע, במוזיקה ובתרבות הפופולרית.

מהערך בוויקיפדיה, שמוקדש לשאלה הגורלית הזו, למדתי כי גם כאן היו גלגולי נוסח עד שהגענו לנוסח המוכר לנו היום בעברית.

הראשון היה שלמה בן חיים בריק, משכיל ששמו כמעט ואינו מוכר היום, שבספרו חקירת האמת, שראה אור באלטונה בשנת 1838 (סרוק כאן) הציע:

להיות או לא להיות, הויה ואפס היא השאלה

פרק כה, עמ' 88

ב-1842, ארבע שנים אחר כך, נדפסה מהדורה שנייה של ספר זה בווינה (מהדורה זו סרוקה כאן), והמחבר עידכן את תרגומו:

אהיה את אשר אהיה, או אהיה אפס ואין? זאת אשאלה

אחר כך בא תרגומו של י"ל גורדון:

הֱיוֹת אוֹ לַחְדּוֹל מִהְיוֹת? זֹאת הִיא הַשְּׁאֵלָה

טיוטה של תרגום יל"ג, בכתב ידו, שמורה בארכיון 'גנזים' של אגודת הסופרים:

הספרנים: בלוג הספרייה הלאומית

אחריו בא אברהם שלונסקי, שתרגם את המלט ב-1946:

להיות או לא להיות, הנה השאלה

משמר, 14 ביוני 1946

ולבסוף, ט. כרמי, שהוא שנתן לו, בתרגום משנת 1981, את הלבוש הסופי המוכר לנו:

להיות או לא להיות, זו השאלה

אספתי וריאציות מקומיות, מעט מהרבה.

הנה למשל גרסה תל-אביבית שמבקשת לקדם פעילות גופנית:

מדרגות או לא להיות

צילום: גדעון נח

בחנות הירקות שלי גיליתי וריאציה על עגבניות:

צילום: דוד אסף

שיטוט קצר במרשתת מעלה אין ספור משחקי לשון על המשפט הזה, וכאן נביא רק מזוטו של ים:

הוצאת כנרת, 1994

הוצאת e-Publish 

הפעלת אירועים לילדים

פייסבוק

צלליות או לא להיות

ולסיום, מי בכלל אמר שזאת השאלה?

שגיא מנדלבוים

ב. בן חור

המהדורה הראשונה של בן חור, 1880

חוּר הוא דמות מקראית, שבימי המלחמה עם עמלק ברפידים תמך יחד עם אהרן בידיו של משה: 'וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ
אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ, וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה
אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ (שמות, יז 12). על הדרך הוא היה גם סבו של בצלאל, אדריכל המשכן ('בצלאל בן אורי בן חור'; שמות, לא 2).

אבל בן חור היה מישהו אחר. זהו רומן אמריקני שנכתב בשנת 1880 על ידי לואיס וולאס, ונחשב לרב-המכר הגדול ביותר בספרות האמריקנית של המאה ה-19. עלילתו מתרחשת
בארץ ישראל של המאה הראשונה לספירה, והיא מספרת על ידידותו של יהודה בן חור הירושלמי עם בן אצולה רומי ושמו מסאלה, שבוגד בו. בן חור נמכר כעבד ברומא ולבסוף מגלה
את האמונה בישוע ומתנצר. כותרת המשנה של הספר (שהושמטה מכל התרגומים העבריים) היא: סיפור על המשיח (Ben-Hur: A Tale of the Christ).

הרומן זכה להצלחה מסחררת ועוּבד לכמה סרטים. המוכר בהם, בכיכובו של צ'ארלטון הסטון (1959), זכה ב-11 פרסי אוסקר, והוא אפוף כולו ברוח נוצרית. מסרט זה זכור במיוחד מרוץ הכרכרות בקיסריה, שנמשך קרוב לעשר דקות והשתתפו בו כ-8,000 ניצבים.

אגב, כמה סצנות מהסרט צולמו בארץ, כפי שמעיד צילום זה מאזור ליפתא שבכניסה לירושלים:

צילום: פריץ שלזינגר, 1958 (ויקיפדיה)

ואת כל זה סיפרנו לכם רק כדי לתת כבוד למפעל ישראלי המייצר עמודי תאורה:

צילום: איתמר לויתן

ג. הזקן והעיר

על מסעדה יפואית ששמה המפורש הוא 'הזקן והים', כשם ספרו הנודע של ארנסט המינגווי (1952), כבר כתבנו בפרק קודם של 'הספרות והחיים' (כאן). ועתה נפנה דרומה לאשקלון, שגם היא לחופי הים התיכון תשכון.

בית הקפה הנחמד הזה ('קפה עם נוסטלגיה') אינו שוכן על חוף הים אלא במדרחוב של מגדל העתיקה, ולכן אולי נקט בשם מרומז יותר.

צילום: עדינה בר-אל

ד. מלך השדה

ברחוב פרישמן בתל אביב (ובמקומות נוספים בעיר) יושב 'מלך השדה' על כס מלכותו.

צילום: איתמר לויתן

יכול להיות שהמלך הזה בקי ורגיל בכתבי יצחק בשביס זינגר, שזהו שם ספרו האחרון?

זמורה ביתן, 1992