‏הצגת רשומות עם תוויות אינטרנט. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אינטרנט. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 13 בנובמבר 2025

ארץ הקודש: אוטו נ-נח ורכבת ההצלה, תרסיס מים אחרונים, ניתוקית

א. משחקים באוטו וברכבת

צילומים: יוחנן פלוטקין

איזה ילד לא אוהב לשחק במכוניות? גם ילדים חרדים אוהבים מכוניות, רק תיתנו להם! אז הנה מה שנותנים להם: שני צעצועים חינוכיים מעניינים, גדושים בקדושה וביראת שמיים, שאותם תמצאו בחנויות המיועדות לדבר בבני ברק.

האחד, הוא 'אוטו נַ-נַח'. 

אכן כן, 'חסידי הפתק', המקפצים ושרים על גגות טנדרים ברחבי הארץ ומהללים את רבנו נחמן מברסלב, ואת ר' ישראל דב אודסר, 'בעל הפתק', הופכים מקוריוז, שרבים בעולם החרדי לועגים לו, לחלק לגיטימי מ'המגזר'.

האוטו גם 'יודע' לשיר את כל הלהיטים הגדולים של הנח-נחים.

השני, כולו על טהרת היידיש, הוא 'כ"א כסלו באַן', כלומר רכבת כ"א בכסלו. מהי רכבת זו, שרובכם לא שמעו עליה מעולם?


ובכן, בכ"א בכסלו תש"ה (דצמבר 1944) שוחררו רוב אסירי 'רכבת קסטנר', ובתוכם גם רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, ממחנה ברגן בלזן שבו הוחזקו עד אז. ברכבת המפורסמת, שיצאה מבודפשט, היו כ-1,680 נוסעים. מקצתם (318) שוחררו כבר באוגוסט, והשאר, כאמור, בדצמבר, בכ"א בכסלו. 

ב'יום ההצלה' – כפי שהוא מכונה בפי חסידי סאטמר – הגיעה רכבת המשוחררים לשווייץ הנייטרלית, ומשם נפתחה הדרך להצלת חייהם. האדמו"ר הקנאי וכפוי הטובה, שירק בפניהם של האישים והמוסדות הציוניים שהיו מעורבים בהצלתו, נסע תחילה לארץ ישראל, ואחרי כשנה נסע לארה"ב ובה הקים את חצרו הגדולה והמשגשגת עד היום.

על פי ההסבר מאחור, שמשקף את ההגיוגרפיה הסאטמרית על 'נס ההצלה', ישראל קסטנר בכלל לא רצה להציל את הרבי האנטי-ציוני. אבל מה אלוהים עושה? סבתו באה בחלום הלילה לד"ר יוסף פישר (חבר הפרלמנט הרומני וממנהיגי יהדות טרנסילבניה, שקסטנר היה נשוי לבתו), והודיעה לו שהוא חייב לדאוג שחתנו יציל את חייו של הרבי, וכן היה. למה הסבתא לא באה בחלום לנכד שלה, קסטנר עצמו? במופלא ממך אל תדרוש... 




ב. מים אחרונים וואַסער

מלכות ירושלים

לא כל קוראי הבלוג גדלו על אדני המסורת ויודעים מה פירושם של 'מים אחרונים'. הכוונה היא למנהג של נטילת ידיים שנייה, לאחר סיום הארוחה ולפני ברכת המזון. מנהג זה הלך ורפה עם השנים, שכן שורשיו הם בעיקר קבליים-מיסטיים ולא הלכתיים, וכיום רק מעטים בקרב ציבור שומרי המצוות מקפידים בכך. אלה שבכל זאת מקפידים על כך, מקיימים את המצווה ברוב טקס, בעיקר בארוחות שבת וחג,  ומתהדרים גם בכלים ייעודיים שכמותם יש מלוא השפע ובמגוון חומרים: זהב וכסף, ברזל ונחושת, זכוכית ופלסטיק ועוד ועוד.

אך מה יעשו המחמירים, אותם הנמצאים בדרכים ורחוקים מביתם וממקור מים חיים, ואינם יכולים לקיים מצווה זו כהלכתה? לטובתם באו החוכמולוגים והמציאו 'תרסיס מים אחרונים'. 

באתרים שונים במרשתת אפשר אפילו להשיג תרסיס עם חריטה אישית.

תרסיס מים אחרונים (בול בשבילך)

חברה אמריקאית ושמה 'לכתחילה' עלתה על הפטנט והמציאה מים אחרונים בצורת עט הנצמד לכיס החולצה. המחיר נמוך במיוחד, והייצור מארץ סין...

צילום: זאב וגנר

ובאותו עניין. לא תופתעו, מן הסתם, כשתקראו את הידיעה הבאה על גודל חשיבות מצוות מים אחרונים, שבזכותם ניצלו חייהם של כך וכך חיילים...

כל רגע

ג. ניתוקית

בני ברק, בירת עמק הסיליקון הישראלי, אינה מפסיקה להפתיע בחידושים טכנולוגיים.

הנה למשל ניידת ניתוק מכשירים מהאינטרנט...

כמה שהאנשים האלה מנותקים!

צילום: פיני גורליק

יום חמישי, 25 באפריל 2024

ארץ הקודש: לְדִרְאוֹן עולם, גמ"ח מייל, קו ונקי, ניפוץ לשמה, אילנות טובות

א. לְדִרְאוֹן עוֹלָם

פשקווילים טריים על קירות מאה שערים...

צילום: ברוך גיאן

הידעתם? המפלגות החרדיות הן (במקור 'הם') 'אֵם כל חטאת'!

צילום: טובה הרצל

ב. גמ"ח מייל

בפינת הגמ"ח המקורי נצדיע הפעם לגמ"ח מייל, אשר מקומו כבוד ברחוב יואל בבני ברק.

הארון התמים למראה מצפין בתוכו טבלט שמאפשר לחסידים ויראי שמים, שאינם רוצים בביתם את האינטרנט המשוקץ, אך אבוי נזקקים פה ושם לשלוח אי-מיילים.

אז כאן אפשר לעשות זאת (מגיל 17 ומעלה, כן) תמורת סכום סמלי. 

צילום: יוחנן פלוטקין

ג. קו ונקי

נעלם לָךְ הרב-קו? לא לדאוג, יש קו חילופי! קו חיזוק לצניעות. 

האזיני בטלפון, שתי דקות בסך הכול, לסיפורי אלף לילה ולילה של נשים אחרות ותראי שכר לפעולתך.


ועוד קו – קו הצדיק הנסתר מירושלים.

בימים ההם, הצדיקים הנסתרים היו ממש נסתרים. עכשיו בשיחת טלפון אחת תוכלו לקבל ברכה ופדיון נפש (וגם 'עדכוני תפילות'?!) מהנסתר הירושלמי. אשרינו!

צילום: אבי בלדי

ד. מה קשור? ילדים

איך אתם מעדיפים את הציצית שלכם, 'ניפוץ לשמה' או 'ילדים קשור עבה'?

צילום: אבי בלדי

מה זה 'ניפוץ לשמה' אתם שואלים?

ובכן מדובר בציציות למקפידים ולמחמירים. כך מוסבר באתר (המסחרי) פתיל תכלת:
'ניפוץ לשמה' הינה תוספת חומרה בתהליך היצור של ציציות עבודת יד. ניפוץ לשמה, הינו סירוק והפרדת סיבי הצמר בתהליך ידני, 'לשם מצוות ציצית' (לפי רוב הדעות, חובת הייצור 'לשם מצוות ציצית' נדרשת רק משלב הטוויה והלאה). 
ומה זה 'ילדים קשור עבה'? 

ובכן, זה הרבה יותר תמים מאיך שזה נשמע ומן הניסוח העילג. הכוונה היא לפתילים מחוט עבה עבור ציצית לילדים.

ה. בריות טובות ואילנות טובות

צילום: מנחם רוזנברג

ברחוב הארבעה בפסגת זאב ניתנת לעוברים ושבים הזדמנות לברך את ברכת האילנות, שאותה אומרים אך ורק בחודש ניסן (נותרו עוד שבועיים).

המקור הוא בדברי רב יהודה בתלמוד הבבלי (ברכות, מג ע"ב): 'האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי [זה שיוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים], אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם'.

ככל שהבנתי הלשונית מגיעה 'אילן' הוא זכר, אבל אצל הבבלים אילנות כנראה נחשבו לנקבה.

ידידי, איש הלשון העברית פרופ' חיים כהן, העמידני על האמת:

הלשון 'אילנות טובות' לא עושה את 'אילן' נקבה. זו תופעה ידועה בלשון חז"ל (ולאחריה). צורן הריבוי -ות נגרר אחרי שם העצם המסתיים ב -ות. וכך כתב הרמב"ם 'הלכות מאכלות אסורות', וכך הוא גם 'מקראות גדולות', ועוד ועוד. 

'אילנות טובות' יש לאו דווקא בנוסח הברכה. ראו למשל תוספתא סוכה ב, ה. 



יום שלישי, 11 באוקטובר 2022

ארץ הקודש: מהדרינט, מודעות, שידוך, שריפת חלה, טעימות לאברכים

א. מהדרינט בהפרדה

למה בעצם אסור לסגור מעגל חשמלי בשבת? עד היום שנויות הדעות בהלכה: האם זה מאיסור מוליד? או שמא אב מלאכה בונה, או שמא מכה בפטיש? וזכורני שמורנו המנוח פרופסור יעקב כ"ץ אמר פעם, שאם לרבנים במאה ה-19 היה שמץ של מושג מה תהיה המשמעות של חשמל לעתיד האנושות, הם היו מוצאים בקלות דרך להתירו בשבת. 

דומה שגם לרבנים ולאדמו"רים שאסרו (ועדיין אוסרים) את האינטרנט אין שמץ של מושג מה משמעות הדבר לחיי היומיום ולעתיד האנושות, ועד כמה זו גזירה מטופשת שהציבור לא עומד ולא יעמוד בה.

אין לאדם המודרני קיום בלי אינטרנט, ולוּ רק משום שכל שירותי הממשלה, בתי החולים והבנקים קשורים למערכת זו. ולפיכך רק נזירים שגרים במדבר יכולים להתנתק לחלוטין מהאינטרנט והאי-מייל ולהעמיד פנים שהם אינם קיימים. אפילו הרבנים שאוסרים את האינטרנט נהנים ממנו בעקיפין על ידי שמשים ומשרתים וצד שני ושלישי.

בציבור החרדי מבינים זאת היטב, ולצד מלחמה אבודה מראש שכופים עליהם מנהיגיהם הרוחניים, הם מייצרים כל מיני שבילים עוקפים. למשל, אינטרנט בבית או בטלפון ה'כשר' – לא; בחוץ או בטלפון השני, הרגיל – בסדר, ושהעבירה תהיה על הראש של מישהו אחר.

ברחוב סוקולוב 44 בבני ברק יש משרדי אינטרנט כשר ('מהדרינט'), ובהם עמדות בתשלום לפי זמן השימוש (לפני שנות דור, כשהאינטרנט היה בראשית דרכו, החילוניים קראו לזה 'קפה אינטרנט'). אבל אצל החרדים, כמו החרדים – יש הפרדה בין גברים לנשים, ולכל מגדר כניסה משלו.

צילום: יוחנן פלוטקין

ב. מוֹדעוֹת בלי מוּדעוּת

בכניסה לבית הכנסת הגדול בירושלים (רחוב המלך ג'ורג') יש פינת זיכרון לקרבנות השואה ולנופלים במערכות ישראל. זה המקום 'המוצלח' שבו מצאו לנכון פרנסי בית הכנסת להדביק מודעות על תפילות לראש השנה ויום כיפור. 

אבל אוי ואבוי אם זה היה קורה בחו"ל...

צילום: טל סגל

ג. השקעה טובה

36,000 ש"ח תמורת שידוך מוצלח ל'מנש אמריקאי, אמן ואיש עסקים, בן 29 עם מידוט טובות', שרק רוצה 'אשת חיל בישראל'...

צולם ברחוב המלך דוד בירושלים.

צילום: טובה הרצל

ד. תיבת שריפת חלה 

הידעתן, נשות ישראל הכשרות, שלא מספיק להפריש כזית מעיסת בצק, אלא יש גם לשרוף אותה כדי שאף אחד בעולם – חוץ מהכהנים, כמובן – לא ייהנה ממנה?

בק"ק בני ברק הוקם 'ארגון ארצי' ממש לצורך כך, ואנשיו התקינו תיבות מיוחדות (זו שבתמונה נמצאת בפינת רחוב רבי עקיבא והרב שך) להטלת עיסה . מה אתן חושבות, שנשרוף לכן את זה בחינם? השריפה – עלינו, אבל 5 ש"ח בבקשה לכל עיסת חלה בנפרד.

צילום: יוחנן פלוטקין

למען האמת, אין צורך בטובות. מנהג ישראל הוא לשרוף בבית על הכיריים, או לעטוף את העיסה שהופרשה ולהניחה בפח.

ובהזדמנות הראשונה שאנשי הארגון באים לקחת את העיסות הדביקות והקדושות, כדאי שישנו את השליט"א של הרב קנייבסקי לזצוק"ל.

ה. טעימות חינם והנחה לאברכים

כשאומרים שהארץ שינתה את פניה והיא כבר לא מה שהייתה פעם, מתכוונים גם לדברים הקטנים.

את ה'הנחה לחיילים במדים', שבימים ההם התגאו בה בחנויות, בבתי קפה ובמסעדות, החליפה 'הנחה לאברכים' (למצער צורפו האברכים לכוחות הבטחון), או 'טעימות חינם לבחורי ישיבות'.

מעניין אם יש 'תעודת אברך'...

נחלת שבעה, ירושלים (צילום: ברוך גיאן)
רחוב ז'בוטינסקי, בני ברק (צילום: גונן זיק)


יום שישי, 8 במרץ 2019

העגלה המלאה: פיוטים בלזאיים על פגעי הטכנולוגיה

לא תתורו

החרדים, לפחות מנהיגיהם הרוחניים (ראשי הישיבות הקדושות, רבנים מלומדים ואדמו"רים חסידיים), מתנגדים ל'פגעי הטכנולוגיה' – זה ידוע. 'פגעי טכנולוגיה' הוא מונח מכובס לנזקים הרוחניים העצומים שגורמים כביכול הטלפונים החכמים והאינטרנט על כל אביזרייהו. כדי בכל זאת לחיות בעולמנו, וגם להיות בסדר עם הרבי, הומצאו המצאות עוקפות איסור (טלפונים 'טיפשים' שאפשר רק להתקשר מהם ולקבל שיחות, טלפונים 'כשרים' ומ'פוּלְטָרים' בדרגות כשרות שונות, צרכי פרנסה וכל הג'אז הזה), תוקנו תקנות זמניות וניתנו היתרים כאלה ואחרים, ו'פוּק חָזִי מַאי עַמָא דָּבַר' (צא וראה מה נוהגים האנשים) – איכשהו מסתדרים. רוב החסידים ממושמעים ונוהגים כנדרש מהם, ואלה שלא שומעים בקול 'הורים ומורים' – מעמידים פנים תמימות וטהורות.

אבל דעת לנבון נקל, שאם כולם היו ממושמעים לא היה צורך במאבק הסיזיפי באינטרנט ובהטפות החוזרות ונשנות. כנראה שהפרוּץ רב על הגדוּר ויש עוד מה לעשות...

וכך, כבר בחנוכה תשע"ו (שלהי 2015) החליט רבם של חסידי בלז, האדמו"ר ישכר דוב רוקח, לקרוא לשבת פרשת 'ויחי' עונג, והכריז עליה כעל 'שבת טַהֲרֵנוּ'. שבת זו מוקדשת בכל שנה להטפה ולהתחזקות נגד 'סכנת הכלים הטכנולוגיים', 'שכבר הורידו הרבה נפשות טהורות ויקרות לבאר שחת', ואף על פי כן ככל שיענו אותם כן ירבו וכן יפרצו.


ההודעה לוותה במכתב הסבר של האדמו"ר:

JDN

במסגרת מאמץ התעמולה והשכנוע גוייס פייטן ונקדן בלזאי מוכשר, שנתן מאונו לחיבור פיוטים חדשים, ברוח הפיוטים הקדומים, שמוכרים מן המחזורים ומספרי הסליחות והקינות. פיוטים אלה עוסקים באסון המחשבים, הטלפונים החכמים והטאבלטים ובפיתויים הנוראים שהם מציבים בפני החרדים לדבר ה'.

לכאורה חוליה נוספת בשלשלת הזהב של יוסי בן יוסי, יניי, אלעזר הקליר, שלמה אבן גבירול ויהודה הלוי. בפועל, מדובר ב'גראַמער', כלומר בחרזן-חקיין, שחרוזיו רדודים, רצוצים ונלעגים.

כל הטוב הזה נכלל בחוברת מיוחדת בת שמונה עמודים שהודפסה לקראת 'שבת טהרינו' וכוללת 'יוצרות' (סוגה מיוחדת של פיוטים לתפילת שחרית בשבתות ובחגים שבמקורן הוצמדו לברכת 'יוצר אור') המשולבות בחזרת הש"ץ. החוברת, שמחולקת בבתי כנסת של חסידות בלז לקראת אותה שבת, הודפסה באותו עימוד ובאותה גרפיקה שבה מודפס הסידור הרשמי של חסידות בלז ששמו הוא סידור עבודת השם.

ככל שידוע לי, החסידים אינם 'מתפללים' את היוצרות הללו ואינם משלבים אותן בסדר התפילה. יש גבול לכל תעלול! כולם מבינים שמדובר בכלי חינוכי שנועד לעיון ולא לתפילה או להוספה על 'מטבע שטבעו חכמים'.


הנה כמה דוגמאות מפרי עטו של הפייטן, יאכלו ענווים וישבעו (מי שמעוניין בקונטרס המלא יכול לפנות אליי במייל ואשלח לו סריקה).

'שבת טהרֵנוּ', הוא חורץ, 'נקבע במרומים', וחסידי בלז נענו לקריאה ('בעלזא מתקבצת אֵם כל הֲמוֹנִים'). ההמונים 'אשר לפרנסה צריכים' משוועים להדרכה נגד 'פגעי הטכנולוגיה אשר מחולל נזקים' (אין להתרשם מחילופי זכר ונקבה, שכן זה דבר שבשגרה בספרות זו). העיקר, 'רק לא ליפול ברשת אשר לרגליכם' (רשת, תרתי משמע כמובן).

עמ' 1

אוי ואבוי, עם ישראל זקוק לפרנסה! 'עד מתי יהיה זה לנו למוקש צועקים ... מה נעשה אשר לְכֵּלִים נצרכים'. אבל חסדי ה' לא תמנו ומפתחות הפרנסה בידו, והוא ברצונו יעזור ממרומים למזהירים ולנזהרים.

'חדשים לבקרים, מתחדשים דברים, מכשירים חדשים, נסיונות מרים, לצוד נכשלים'. היצר הרע משכנע 'לראות בפלאות, לשמוע חדשות, להכניס ידיעות, לטמטם לִבּוֹת'.

עמ' 2

אבל אל דאגה, 'עָלֹה נעלה וירשנו'. בזכות חכמתם של צדיקי הדור נעשה תשובה. 'לפרנסה אנו צריכים, בסוף גם בבית נכשלים. לכן בקריאה יצאנו, בל יֵרָאֶה ובל ימצא קבענו, רק עם הוראת רב התרנו'.

יודע הפייטן נפש החסידים: 'לבל יהיה מי שיאמר, שלום עלי נפשי וגומר, לא עלי זה נאמר. מה יודע צדיק להתיר, שבבית פנימה מסתתר'. כלומר, בסתר הבית, במקום שאליו לא תגענה עיני הרבי, שם יתירו לעצמם החסידים את האסור עליהם. 'בשרירות לבי אלך, להתעדכן על כל מהלך, מי אמר מה והולך, חדשות עם ליצנות דוחות מאה תוכחות'. אבל זה לא ילך, 'לכן לא נחשה להורות, לא שייך בקהִלָתֵנוּ ... מי שלא מציית להוראת רבינו'. ועל כן, אתם, העבריינים, חיזרו בתשובה, 'הסירו אלהי הַנֵּכָר, התקדשו והטהרו עד מחר'.

עמוד 4

והנה 'תַּקָנַת ועד התקשורת' בחריזה צולעת: 'לציית להוראת משפיע, מנהלי המוסדות יעמדו קבוע, לא לפול ברשת צבוע'. 'אלה שלא יתנהגו כראוי ... אין להם מה לחפש בגלוי' והם מסתכנים בכך ש'בניהם לחנך לא יקבלו', כלומר יידחו ממוסדות החינוך של החסידות. לעומתם, אלה שישמעו בקול התקנות, ברכת ה' עליהם: 'הָיָה עַם אלה אשר לא הססו, מחשב בביתם לא הכניסו ... אשר לכל קידמה מאסו, וגם מי שנחוץ לו לפרנסתו, עדיף שיהא בחוץ בחנוּתו, מאשר מחשב בבית להכניסו'. ואם אין בררה והמחשב בכל זאת מוצא את מקומו בבית, אזי 'טָעֲנוּ לסגור על מנעול ובריח, שלא יהיה גישה לבן הַמֵרִיח, קשר על גבי קשר להניח [פילטרים על גבי מסננים], כך תשמור על יהדותו להנציח'. והגרוע ביותר הוא הטאבלט: 'מה שלא טוב הוא הטאבלט, כתב אישור מפורש ובולט [כלומר, תעודת כשרות בלזאית], אם לא אי אפשר למלט'.

על החרוזים האלה אמר הפתגם המיוחס לרבי אברהם אבן עזרא: 'לא תחרוז בשור ובחמור, כי השור במישור, והחמור – בהר המור'...

עמוד 5

אם עדיין לא התעייפתם, דעו לכם כי 'כאן הדבר להדגיש, אינטרנט כלי משחית רגיש'. כל המסננים והפילטרים הכשרים לא ישיגו את מטרתם, 'מְסֻנָּן לא בנמצא מהולל, שאשפה לסנן כראוי מסוגל, תמיד ימצא זבל שזלל'. ולכן 'מי שאין לו צורך מהותי, לברוח כמו מאש צִוִּיתִי'. בכל מקרה, תמיד עדיף 'מְסֻנָּן דרך קהלתנו ... כדי שלא יבוא לידי ניסיון'.

שאלה מעניינת היא מאיפה יודע הפייטן מה מסוגלים מסנננים לעשות כראוי ומה לא...

עמוד 6
פילטר מהודר מטעם 'ועד עזרינו ומגיננו' של חסידות בלז

מכאן עובר הפייטן לתקנות ה'נייד', כלומר הטלפון החכם. ובכן, טלפון נייד 'כשר הוא לנפשות', מה שאין כן 'הכלים, אשר יותר ממחשב הם מלאים', כלומר האינטרנט והאפליקציות למיניהן. 'פרוצים הם לא נעים, לכן הם לא כשרים'. 'לכן בקשתנו שכדאי להפחית... המכשיר בבית הס מלהזכיר, בבית המדרש חייב להסתיר, ואז אפשר להסביר'.

עמוד 6

ולסיום, מה עם מסרונים מידיים? ווטסאפ למינייהו ואביזרייהו? ובכן, 'חוק הוא אשר יֵאָמֵר, קבוצת הודעות לא יגמר, לכשעצמו דבר טוב הוא להמר, בכל זאת חייבים מזה להִשָׁמֵר'.

והנורא מכל הם 'הסרטים למיניהם, מכשילים לעתיד הם מבליהם, ילדי פז להוריד כליהם, רחמנא לצלן מחמת אזיקיהם'. כלומר, הילדים הם קבוצת הסיכון הגדולה, ועל כן יש מקום להתיר עבורם את הסרטים שמוקרנים 'במוסדות הטהורים' בתקופת 'בין הזמנים' ('כאן הוא אשר התרנו להקרין') והם מפוקחים על ידי המחנכים ('כאשר הוא מפוקח מחבר, טוב הוא להתאוורר').

עמוד 6

ומיהו הפייטן-החרזן? רמז שייר המשורר בשורות המקדימות שתי 'יוצרות': 'ובסופו רמוז שם המחבר יהושע יצחק' (עמ' 1), 'ובסופו חתום שם המחבר יהושע יצחק ב"ר פנחס ליבוש' (עמ' 5).

ובכן, לא צריך להתאמץ לזהותו, שכן הוא מוכר בקהילתו (שימו לב לחריזה!). 

מדובר ביהושע יצחק פדווא, חסיד בלז ירושלמי, שאביו, הרב פנחס לייבוש פדווא הוא אחראי כשרות ידוע ורב קהילת בלז בקרית גת.

בטלפון הכשר אפשר ורצוי להאזין ל'קול בעלזא'

יום ראשון, 9 בספטמבר 2012

פה ושם בארץ ישראל: ניצולי שווא, מנחה באוטומט וגירוש השכינה

א. ניצולי שווא?

אלקנה אפרתי צילם את השלט המקברי הזה בחלון ראווה של בית מרקחת ברחוב בלפור בבת ים.


ב. ממנטו מורי: תפילת מנחה באוטומט

את השלט הזה צילמתי בחנות החשמל 'אוטומט', באזור התעשייה תלפיות בירושלים.

אז נפגשים ב-14:26 באוטומט  לא דקה קודם ולא דקה אחר כך   ולא מחכים לאף אחד.


ג. יהודי לא מגרש שכינה

שאול רזניק צילם את השלט הזה בשכונת סנהדריה בירושלים. ברור שכאן, על המרפסת, תרגיש השכינה ממש בנוח...



יום שבת, 29 באוקטובר 2011

אינטרנט, רחמנא ליצלן

לא, לא, לא ולא!

האינטרנט, כידוע, נאסר לשימוש על ידי גדולי הדור כבר מזמן, שכן יש בו פיתויי דעת וחשק רבים, ועליו נאמר במדרש ספרי: 'ולא תתורו אחרי עיניכם - זו מינות... ואחרי עיניכם - זו זנות'.

המלחמה החרדית הסיזיפית (וחסרת התוחלת) באינטרנט ובמוצריו נעשית בכל המישורים, המעשיים והחינוכיים, ואין בכך חידוש (באוסף הפשקווילים שבספריה הלאומית נסרקו כמה כרזות נגד האינטרנט), אבל היא מייצרת קוריוזים למכביר. הנה כמה מהם, ישנים גם חדשים...

א. מכירת נשים  תשע"א

את הכרזה הזו, שנתלתה בחוצות השכונה הירושלמית הר נוף, שלח לי שאול רזניק:


ב. ומה קרה ליוסל'ה, אברך המשי שהפך למפלצת?

וכהמשך ישיר, הביא רפי מן בבלוג שלו, 'הערות שוליים להיסטוריה', את הקומיקס הנפלא הזה שלכדה מצלמתו בשכונת סנהדריה בירושלים:


הרמז השקוף לפרשת יוסלה שוחמכר נדון על ידי רפי מן בבלוגו שנזכר לעיל.

ג. גמ"ח תכנית ההתנתקות 

ואת המודעה הזו, על גמ"ח חרדי חדש, שלח לי נסים ליאון:


ד. באופן כללי: האינטרנט גורם למחלות קשות


ה. באופן ספציפי: האינטרנט גורם לסרטן!


ו. האינטרנט גורם גם לסרטן וגם לבצורת

עובדה. זה בול בגימטריה.

וסוף סוף גם נמצא האחראי לירידת מפלס הכינרת.



יום שני, 11 באפריל 2011

וריאציות לפסח

א. פסח שמח (אף כי לא כשר) בנוסח אמריקני


ב. קמחא דפסחא: Kabzan.org

איור: שלומי צ'רקה, 'בשבע'
(תודה ליהושע מונדשיין)

ג. אילו משה היה משתמש בגוגל (וגם בפייסבוק, באמזון ושאר ירקות)... דיינו


יש מישהו שעוד לא ראה?

יציאת מצרים בראי הטכנולוגיה המודרנית. מקורי, מבריק ומשעשע:



(תודה לכל אלה ששלחו לי. הם רבים מדי כדי שארשום אותם...)

ד. 'מה נשתנה' של הרובוטים



(תודה לתמי ינאי)