‏הצגת רשומות עם תוויות ציצית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ציצית. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 24 בספטמבר 2026

ארץ הקודש: לייזר לסכך, מנעול ליין, טסט למזוזות וחיסול ציציות

א. לייזר למדידת סכך

הטכנולוגיה בשירות ההלכה.  

יוחנן פלוטקין, שצילם, הסביר לי את הרקע למודעה זו: 'בצפיפות של השכונות החרדיות יכול להיות מאתגר לבנות סוכה. יער המזגנים, חבלי כביסה וגגות הזזה מקשים את הידיעה כמה מהסכך אכן תחת כיפת השמיים וכשר לישיבה תחתיו. מכשיר הלייזר הזה יעזור לפתור את הבעיה'... 

15 ש"ח לשימוש בשעות החשכה בלבד. להשתמש מייד ולהחזיר.


ב. מבצע שעוד לא היה כמותו 

הנה עוד חידושים טכנולוגיים, פרי מוחם הקודח של חברי מפלגת המחמירים בעם.

צילום: נדב בירן


למרות שהמבצע הסתיים כבר בשבועות, ואנחנו נמצאים ערב סוכות, יש לי הרגשה שהמלאי עוד לא נגמר ואפשר להשיג את הפריטים המבוקשים הללו (לצערי, מספר הטלפון נקרע מהמודעה בידי מחמירים גדולים יותר).

מילא 'נרות שבת מחשמל המהודרים' (נעזוב את העברית), שאפילו 'דמעה אחת בוערת' של אימו של הרבי מווילדניק, לא תצליח לכבותם או להדליקם (אלה שאינם מבינים את הרמז יעיינו כאן), אבל מה תגידו על 'מנעול מספרים לבקבוק (למניעת יין נסך)'?

חיוני מאוד למי שמעסיק עובדים זרים (כלומר לא יהודים), שמא הללו ישלחו ידם אל הנער, ייגעו ביין, ויהפכוהו, חלילה, לנסך.


ג. טסט שנתי למזוזות

'האם משרד התחבורה יכיר בטסט הזה?', שאל אותי גדעון נח והפנה את תשומת ליבי למודעה זו מטעם חסידי חב"ד. 

'עם מירי רגב בראש המשרד', עניתי לו, 'זה בהחלט ייתכן'...


ד. יחידת החיסולים

צילום: טל סגל

צולם בגבעת שמואל.

מן הסתם הכוונה היא ל'מכירת חיסול' של ציציות, ולא ליחידת מסתערבים, סטייל 'פאודה', בפיקודו של איציק...

יום חמישי, 25 באפריל 2024

ארץ הקודש: לְדִרְאוֹן עולם, גמ"ח מייל, קו ונקי, ניפוץ לשמה, אילנות טובות

א. לְדִרְאוֹן עוֹלָם

פשקווילים טריים על קירות מאה שערים...

צילום: ברוך גיאן

הידעתם? המפלגות החרדיות הן (במקור 'הם') 'אֵם כל חטאת'!

צילום: טובה הרצל

ב. גמ"ח מייל

בפינת הגמ"ח המקורי נצדיע הפעם לגמ"ח מייל, אשר מקומו כבוד ברחוב יואל בבני ברק.

הארון התמים למראה מצפין בתוכו טבלט שמאפשר לחסידים ויראי שמים, שאינם רוצים בביתם את האינטרנט המשוקץ, אך אבוי נזקקים פה ושם לשלוח אי-מיילים.

אז כאן אפשר לעשות זאת (מגיל 17 ומעלה, כן) תמורת סכום סמלי. 

צילום: יוחנן פלוטקין

ג. קו ונקי

נעלם לָךְ הרב-קו? לא לדאוג, יש קו חילופי! קו חיזוק לצניעות. 

האזיני בטלפון, שתי דקות בסך הכול, לסיפורי אלף לילה ולילה של נשים אחרות ותראי שכר לפעולתך.


ועוד קו – קו הצדיק הנסתר מירושלים.

בימים ההם, הצדיקים הנסתרים היו ממש נסתרים. עכשיו בשיחת טלפון אחת תוכלו לקבל ברכה ופדיון נפש (וגם 'עדכוני תפילות'?!) מהנסתר הירושלמי. אשרינו!

צילום: אבי בלדי

ד. מה קשור? ילדים

איך אתם מעדיפים את הציצית שלכם, 'ניפוץ לשמה' או 'ילדים קשור עבה'?

צילום: אבי בלדי

מה זה 'ניפוץ לשמה' אתם שואלים?

ובכן מדובר בציציות למקפידים ולמחמירים. כך מוסבר באתר (המסחרי) פתיל תכלת:
'ניפוץ לשמה' הינה תוספת חומרה בתהליך היצור של ציציות עבודת יד. ניפוץ לשמה, הינו סירוק והפרדת סיבי הצמר בתהליך ידני, 'לשם מצוות ציצית' (לפי רוב הדעות, חובת הייצור 'לשם מצוות ציצית' נדרשת רק משלב הטוויה והלאה). 
ומה זה 'ילדים קשור עבה'? 

ובכן, זה הרבה יותר תמים מאיך שזה נשמע ומן הניסוח העילג. הכוונה היא לפתילים מחוט עבה עבור ציצית לילדים.

ה. בריות טובות ואילנות טובות

צילום: מנחם רוזנברג

ברחוב הארבעה בפסגת זאב ניתנת לעוברים ושבים הזדמנות לברך את ברכת האילנות, שאותה אומרים אך ורק בחודש ניסן (נותרו עוד שבועיים).

המקור הוא בדברי רב יהודה בתלמוד הבבלי (ברכות, מג ע"ב): 'האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי [זה שיוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים], אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם'.

ככל שהבנתי הלשונית מגיעה 'אילן' הוא זכר, אבל אצל הבבלים אילנות כנראה נחשבו לנקבה.

ידידי, איש הלשון העברית פרופ' חיים כהן, העמידני על האמת:

הלשון 'אילנות טובות' לא עושה את 'אילן' נקבה. זו תופעה ידועה בלשון חז"ל (ולאחריה). צורן הריבוי -ות נגרר אחרי שם העצם המסתיים ב -ות. וכך כתב הרמב"ם 'הלכות מאכלות אסורות', וכך הוא גם 'מקראות גדולות', ועוד ועוד. 

'אילנות טובות' יש לאו דווקא בנוסח הברכה. ראו למשל תוספתא סוכה ב, ה. 



יום שני, 24 ביולי 2023

פרנסות של יהודים: ברסלב ובניו, השכרת ידיים, קושר ציציות, פטר חמור

 א. ברסלב מזגנים

עם שם כזה – ברסלב ובניו – ועם חמסין כזה הפרנסה מובטחת לכאורה.

אבל חיפוש אחרי העסק ומספר הטלפון בן שש הספרות לא הוביל לשום מקום, ונראה שמדובר בשלט היסטורי (צולם בשכונת הדר בחיפה).

ולבסוף התברר לנו שהעסק חי וקיים, והיום הוא פעיל ברחוב קרן היסוד בטירת כרמל.

צילום: איתמר לויתן

ב. השכרת ידיים

צילום: יריב שיזף


מפחיד לחשוב מה קורה שם, באגף משאבי אנוש של חברת 'כוכב הנגב'.

הם משכירים רגליים, יש להם 'עבודות סל אדם', ובכלל הם מומחים בהנפות. אני יודע שיש הסבר לכל דבר, ובכל זאת המודעה הזאת קצת קריפית (אפשר היה למשל לשים את המילה רגליים במרכאות). הוסיפו על זה שהתמונה צולמה במודיעין, ברחוב דם המכבים, שהוא כשלעצמו שם שופע דם וגבורה, והרי לפניכם התוצאה...


ג. קושר הציציות (לא כולל פתילות)

המודעה הזו צולמה ברחוב מצדה בבני ברק. חובבי מועדונים וקשירות – זה לא בשבילכם!

בכל מגזר נערים מנסים לקושש פרנסה, בעיקר בימי החופש. מי במקדונלדס מי בקשירת ציציות...

אשכנזים וספרדים נהנים משוויון זכויות כלכלי, אבל מה פשר הפקעת המחירים להולכים בשיטת 'בן איש חי'?

צילום: גונן זיק

אני תוהה אם הטלפון הנייד של אבא, הוא של מישהו שזה שמו הפרטי, או שאולי זה האבא הפרטי של הנער המוכשר.

ד. פטר חמור

הסיפור הזה צריך היה לכאורה למצוא את מקומו במדור 'ארץ הקודש'. זאת ועוד, לפני יותר מעשור הקדשתי בבלוג מאמר מיוחד לכבודם של חובבי מצוות פטר חמור ('מזל טוב, נולד לנו פטר חמור', 3 ביוני 2012) ושם יוכלו המעוניינים למצוא את כל מה שרצו לדעת על מצווה נדירה זו וטיבה. 

בקיצור, פטר חמור הוא מצווה מן התורה, שקובעת כי הוולד הבכור של אתון (שהיא בהמה שאינה כשרה) יש לפדותו בשה (כלומר בכבש שהוא כידוע כשר למאכל), או פשוט לערוף את ראשה – ללא סיבה או תועלת נראית לעין. 

המודעה הזו, שצולמה לאחרונה בירושלים, חורגת מעולמות הביזאר של הדת ומצביעה על מיזם כלכלי מסוג לא מוכר.

צילום: זאב קינן

אם מעיינים היטב 'באותיות הקטנות' של ההסכם (הקלקה על התמונה תגדיל אותה לקריאה נוחה) מתברר שמדובר בעסקה מורכבת בלשון המעטה, ובמילים מפורשות יותר: ביצה שעדיין לא הוטלה ותינוק שעוד לא בא לעולם.

1. אתם משלמים 200 ש"ח, אבל מקבל הכסף, חיים בן עזרא, בכלל לא מתחייב לקנות את האתון שבה תיעשה המצווה. הוא מבקש תרומות לרכישת אתון, שאותה יפגיש עם חמור רב-און למען תתעבר. אם אכן יצליח הזיווג ויוולד בן בכור במזל טוב או אז תתקיים המצווה (פדיון? עריפה?).

2. מצד שני, למה להיות כל כך חמוצים וספקנים? ר' חיים מצהיר שהוא באמת מתכוון לקנות את האתון. מתי? לא ברור.

3. כל ההחלטות הן של חיים בן עזרא, שכמובן יכול להחליט שהוא מתחרט ולא קונה (וגם לא מחזיר את הכסף)

4. 'רק ישראלים או ישראליות' – למה בעצם? האם זו לשון נקייה ל'רק יהודים או יהודיות'?

יום רביעי, 9 ביוני 2021

ראשית הגז ו'אגודת עושי ציצית'

צילם וכתב דנצ'וּ ארנון

בישראל כבר לא מגדלים כבשים לצמר, ויחזקאל הוא אולי היהודי האחרון שמקצועו הוא גוזז כבשים. יחזקאל הוא לא סתם גוזז, הוא שייך לחצר 'תולדות אהרן' (תו"א), החסידות הסגורה והקיצונית שמרכזה בבתי אוּנְגָרִין בירושלים. הכרתי את יחזקאל לפני שנתיים, כשנסעתי בפעם הראשונה לצלם אותו גוזז כבשים. בפעם השנייה, לפני כשבועיים, הצטרפו ל'משלחת' חברים נוספים: נתן, בחור צעיר מ'תולדות אהרן', יהושע, תייר מארה"ב הקשור לחצר תו"א, וישראל, ידידי רב הפעלים מחצר חסידות ויז'ניץ בבני ברק. צילומי הגז הם מעכשיו (26 במאי 2021), צילומי הכנת החוטים הם מלפני שנתיים.

מצוות ראשית הגז, כלומר הגיזה הראשונה, אמורה בתורה, והיא מן המתנות הניתנות לכהנים, שנאמר 'רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ' (דברים, יח 4). שלא כמצוות אחרות שבטלו לגמרי עם חורבן בית המקדש, מצווה זו לא בטלה – גם לא בחו"ל – וחובבי המצוות הנדירות ממשיכים לשמור עליה גם בימינו.

לפי ההלכה 'צאן' הוא לפחות חמישה כבשים (זכרים או נקבות). לאנשי תו"א לא כל כך מסתדר לפנות לדירי צאן בקיבוצים חילוניים, ולכן הם מצאו כמה מגדלי כבשים בדואים שהסכימו לשתף פעולה. נסענו אפוא ל'פזורה' בדואית ליד גבעון מוכנים ומזומנים לקיים מצוות עשה.

משכנות עוני בנויים מגרוטאות. כך נראית 'פזורה' בדואית... כתם על מדינת ישראל שמניחה לתושביה לחיות כך

צריך להודות על האמת: דירי כבשים זה עסק די מסריח, ולמי שלא הרגיל את אפו בריח הניחוח, החוויה קצת לא נעימה. עוד ימים לאחר שחזרנו מהמשימה, ולאחר מקלחות רבות, עדיין נדף ממני ריחם של הכבשים.

ברקע משמאל אפשר לראות את הצריח של נבי סמואל

תחילה יחזקאל בדק ביסודיות את צמר הכבשים. כבשה שצמרה נראה לו משובח, ארוך סיבים ולבן ללא כתמי צבע, סומנה בספריי בצבע ירוק. כבשה שצמרה גרוע – בצבע אדום. אחר כך סיכם עם בעל העדר (מימין במכנסי ג'ינס) על מחיר כל כבש. 55 ש"ח לכבש, שהופך עם התשלום לקניינם של הגוזזים, אבל כמו בהסדרי מכירת חמץ, בסוף חוזרים הכבשים אל בעליהם, שמוותר רק על הגיזה. בעל העדר עושה עסק טוב, משום שלגיזה אין כל ערך כלכלי או מעשי. בארץ לא משתמשים בצמר הגס של הכבשים המקומיות.

בידיהם של החסידים מיכלי ספריי בצבעים שונים

חברי המשלחת הרימו יחד כל כבש או כבשה, 'הגבהה לשם קניין'. על פי ההלכה, הגבהת חפץ מסמנת בעלוּת עליו. עתה סומנו הכבשים שהפכו לקניין בצבע צהוב בתוך הסימון הירוק.


הנה הם בני הצאן בשלל צבעיהם:


השלב הבא הוא האמבטיה. חברי הצוות רחצו במים את הכבשים הנבחרים. לא מדובר בניקיון אלא פשוט בניסיון לרכך את הצמר ובכך להקל על הגז.


עתה הגיעה שעת הגז.


הכבשים המסומנים נעקדו ויחזקאל גזז במיומנות את הצמר של כל אחד מהם. שימו לב: יחזקאל לא משתמש במגזזה חשמלית, כמקובל בימינו, אלא במספרי גז מיוחדים שבכמותם, לדבריו, גזזו אבות אבותינו. בסופו של יום עבודה קשה נצברה גיזה של 11 כבשים.


עם שתי שקיות שחורות של 'ראשית הגז', נסענו לירושלים לביתו של כהן מאנשי חסידות תו"א. הוא קיבלן, הגביה כל אחת מהן לסימון הקניין והחזירן.


אז מה עושים עם הצמר שנגזז?

את הצמר נותנים לכהן, והכהן נותן אותו לר' ישראל. ישראל הוא הרוח החיה מאחורי מבצע 'ראשית הגז', ויש לו מעין מפעל זעיר שממוקם במתחם הישיבה של תולדות אהרן. כאן, בעבודה ידנית ובמכשירים עתיקי יומין, מכינים חוטים לציציות.


מהי הציצית? לכאורה כולם יודעים ומכירים. בתורה נכתב:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (במדבר, טו 39-38) 
לבגדים שלבשו אבותינו – הגברים כמובן, כי מצוות ציצית אינה חלה על נשים – היו ארבע כנפות, אבל כיום לבגדים אין כנפיים ולפיכך, כדי לקיים את המצווה, לובשים מתחת לחולצה 'טלית קטן' שאליו מחוברות ציציות בכל אחת מכנפותיו. גם לטלית – שבה מתעטפים גברים בשעת התפילה – יש ציציות. מהו 'פתיל התכלת'? על כך יש דעות רבות ושונות, ולפיכך רוב הציציות בימינו הן בצבע לבן. רק אצל הקראים, כמו גם בקרב חוגים חסידיים מסוימים (כמו איזביצה-ראדזין או ברסלב; ולאחרונה גם בקרב חרדיים-לאומיים) אפשר למצוא ציציות בצבע תכלת.

המפעל של ישראל נקרא 'פלך' וחוץ ממנו עובד בו רק פועל נוסף. הם מנקים את הצמר מלכלוך וסורקים אותו במסרקות מתכת כדי להפריד בין הסיבים. אחר כך טווים מן הצמר חוט ארוך בעזרת פלך שאותו מסובב גלגל גדול. 

כשישראל רוצה לדקדק יותר במצווה הוא טווה את החוט בפלך נייד, כזה שראו פעם אצל פלאחיות ערביות. 

תמונה משלהי המאה ה-19 ובה רואים ערבייה טווה צמר בפלך יד, תוך כדי הליכה (אוסף צילומי 'אמריקן קולוני')

צריך הרבה מומחיות כדי לסלול חוט צמר בעובי אחיד בעזרת פלך. את החוטים המוכנים מעבירים למפעל ציציות הנמצא במושב זנוח. אין צריך לומר שהציציות של 'פלך' יקרות יותר מציציות רגילות של צמר מסחרי שנעשות במפעל.

בכל טלית או טלית קטן יש 16 חוטים, ומכל גיזת כבש אחד אפשר להכין כשלושים חבילות שבכל אחת 16 חוטים. במילים אחרות, בסופו של יום עבודה מפרך הביא צוות הגוזזים חומר גלם לכ-300 טליתות. בכל שנה הם גוזזים כ-120 כבשים. 

צאו וראו כמה עבודה מושקעת בקיומה של מצווה אחת...