פדיון חמוֹר, שילוח הקן ופרה אדומה (ומשהו על שירי חמורים)

א. ידע חמוֹר אבוס בעליו

העולם המופלא והמטורלל של סגולות לזרע של קיימא, לזיווג הגון, לנחת ולהצלחה מביא בכנפיו הזיות שהדמיון מתקשה להכיל.

כשאביעד הכהן שלח לי את המודעה הבאה, עניתי לו שאני מתלבט מה המדור המתאים לקוריוז זה: 'ארץ הקודש' או 'פרנסות של יהודים'...

מספרם של חמורי הבית, שהיו מחיות המשק הנפוצות בארץ, יורד בהתמדה (יש מי שמדבר על כמה אלפים בודדים, רובם כנראה בשטחים הפלסטיניים), אבל חמורים על שתיים יש בשפע.

נכנסתי לאתר המושקע של פודי החמורים, ואהבתי – כמו שאמרה חביבתנו מירי רגב, כשנשאלה פעם מה היא אוהבת בסרט של טרנטינו (שאותו כמובן לא ראתה) – 'את הכול, את כל הסיפור, את המשחק, את הנגיעות הנכונות, את המערכת המורכבת בין גברים ונשים'...

למשל, אהבתי את התמחור הקסום של 118 ש"ח, שזה 100 + ח"י (העברה בנקאית לסניף בנתיבות). וכמובן הקשר המוזר בין מעיין רשב"י ומערת רשב"י – שכביכול ישבו בה רשב"י ובנו אלעזר 13 שנה ולמדו תורה – לבין קיומה של 'המצווה הנדירה' שתתקיים ממש בתוך המערה (אגב, מי שממש מתעקש יכול לעשות את פדיון החמור גם בבית).

על המצווה הנדירה הזאת כבר כתבתי בעונ"ש כמה פעמים (למשל, 'מזל טוב, נולד לנו פטר חמור!' מ-2012, או 'פרנסות של יהודים: פטר חמור' מ-2023). זה נדיר כל כך, שכמעט בכל שנה ושנה יש מי שרוכב על החמור הזה ועושה ממנו קצת כסף.

בהזדמנות חגיגית זו הבאתי, בנספח למטה, משהו על שירי חמורים בתרבות הישראלית. 

ב. שילוח הקן

ואם במצווֹת נדירות עסקינן, מה דעתכם על שילוח הקן?

אכן, מצווה מוזרה ביותר מן התורה (דברים, כב 7-6). תילי-תילים של הסברים ופרשנויות הוקדשו לאורך הדורות להבנתה, מה גם שזו אחת משתי המצוות ששכרן הובטח במפורש 'לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים' (האחרת היא מצוות כיבוד אב ואם). 

כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכׇל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים.

נו, מי לא רוצה להאריך ימים בכלל ושייטב לו בפרט?

על עץ ברובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים נתלו לאחרונה המודעות האלה:

צילום: טובה הרצל

נעזוב בצד את המצווה הנדירה ונתמקד בשילוב העילג והמביך של עברית חרדית ואנגלית חרדית. 

הבה נסתכל על המודעה מקרוב:

במה נתחיל? 

נתחיל בשיבושים הגסים של הפסוק ('שליח' במקום 'שַׁלֵּחַ'), hakan במקום haken, או בתמורה האינפנטילית שמובטחת למי שישתתף בכספו במצווה: תמיכה בבני תורה 'חשובים' שיודעים את ההלכה ובילדיהם (שמשווים אותם כנראה לגוזלי הציפור), והשיא – אפשר לקבל את הביצים עם השם של התורם עליהן (קצת מזכיר את ביצי פסחא)...

פסחא שמח!

הנה עוד כמה הטבות למי שיתרום: 'אריכת ימים', 'לבנים – לקוט שמונע דברים' (אני מודה שלא הבנתי), והכי חשוב, 'ומקרב לגאולה', כפי שהובטח ב'מדדש[!] רבה'.

ג. פרה אדומה

ערוץ 7

גם אלה מכם שיודעים מהי פרה אדומה (לא כיפה אדומה, פרה!) מן הסתם לא שמעו על 'פרויקט פרה אדומה', שמתנהל בהתנחלות שילה (ליד שילה הקדומה, שם היה מרכז דתי, 'משכן', בימי עלי הכהן ושמואל הנביא). מיזם זה, ובשמו הרשמי 'המרכז לחקר פרה אדומה', משתמש בהישגי מדע הגנטיקה המתקדמים ביותר על מנת להביא לעולם דור ישרים של פרות אדומות, כשרות לכל מטרה. אלא שהמטרה איננה בשרית וגם לא חלבית, אלא קדוֹשה בתכלית הקדוּשה. דהיינו, שחיטת הפרה הג'ינג'ית, שריפתה עד העצם, ושימוש באפרה על מנת לטהר את הכוהנים הטמאים (מטומאת מת) על מנת שיוכלו לעבוד את עבודתם בבית המקדש.

מדיווח בערוץ 7 ('המרוץ הטכנולוגי להצלת הפרות האדומות בשילה') למדתי כי שתיים מארבע הפרות האדומות שהובאו מארה"ב נפסלו לייעודן, אבל למרות הצער שבדבר הם המשיכו לתרום את גופם למדע:

חלוף הזמן נתן את אותותיו בפרות: שתיים מהן נפסלו לשימוש הלכתי לאחר שצמחו על גופן שערות בגווני שחור ולבן, ואילו שתי הפרות שנותרו אדומות לחלוטין ("תמימות") הגיעו כבר לגיל ארבע.  

אף על פי שאין מגבלת גיל רשמית לפי חוקי ההלכה, במרכז לחקר הפרה האדומה העדיפו שלא לקחת סיכונים מיותרים ולהיערך מבעוד מועד לעתיד. ההליך הנוכחי מיושם בשיטות חדשניות המשלבות מחקר גנטי מתקדם, במטרה להגדיל ככל הניתן את סיכויי ההצלחה להולדת עגלות בעלות שיער אדום מוחלט. הניסוי הנוכחי מתבצע דווקא על אותן הפרות שנפסלו, שכן מחקרים מדעיים מראים כי שילובן עם זרע מותאם עדיין נושא פוטנציאל גבוה במיוחד להעמדת צאצאים כשרים לחלוטין.

למתעניינים, יש גם מרכז מבקרים!

(תודה לרן לב-ארי)

נספח:  משהו על חמורים בתרבות הישראלית

יעקב שביט ויהודה ריינהרץ, חמוריות: מסע בעקבות החמור, מרכז זלמן שזר, תשע"ד

על מקומו של החמור בתרבות הישראלית אפשר לכתוב סדרת מאמרים, ואנו נסתפק במועט: שלושה שירי חמורים (מתוך הרבה נוספים), לכבודם של החמוֹרים מכל המינים, של הפועלים קשי היום, של אלה שמעולם לא התלוננו וליוו את חיי היישוב והמדינה מאז ימי גדוד נהגי הפרדות, עבוֹר ב'משקי הילדים' בכל קיבוץ או מושב, ועד לגלגול ההזוי האחרון: מצוות פדיון פטר חמור.

א. החמור הקטן

תחילה השיר המיתולוגי 'החמור הקטן', שאין ישראלי – ילד או מבוגר – שאינו מכיר אותו, וכולם בטוחים שהוא עימנו מאז מתן תורה בהר סיני ומחבריו הם 'עממיים'. 

ובכן לא ולא. השיר הגיע אלינו מעמק הירדן: כותבת המילים הייתה יהודית סלע-וינר (1997-1923) מקיבוץ דגניה א', והמלחין היה יקותיאל שור (1990-1918) מקבוצת כנרת. השיר, שנכתב והולחן ב-1958, היה חלק מאופרטה לילדים (מחזמר) שנקרא 'מה טוב יחדיו' וחובר עבור חגיגות היובל לקיבוץ דגניה א' שנערכו ב-1960. 115 ילדי בית הספר האזורי של קיבוצי עמק הירדן הם ששרו אותו, יחד עם עוד כעשרה שירים שחיברו השניים.

כאן נמצאת ההקלטה הראשונה של 'החמור הקטן', 1960 (הבלוג של עינת אמיתי)

ההצלחה הייתה גדולה, ועד 1961 הופיעה חבורת הילדים עם המחזמר בשורה של אירועים, כולל בהיכל התרבות בתל אביב. גלגוליו של המחזמר נסקרו בפירוט במאמרה של עינת אמיתי, 'על חגיגות היובל לדגניה א' ועל חמור אחד מפורסם', יומן מסע לחקר 100 שנות תרבות לילדים בקיבוצים, 16 באוקטובר 2010.

ביצוע הבכורה של 'החמור הקטן' במחזמר 'מה טוב יחדיו' (הבלוג של עינת אמיתי)

המילים המקוריות (הבלוג של עינת אמיתי)

וכאן הקלטה של הביצוע המקורי מ-1960 כפי שהובאה בערוץ שיר-עד. בלשונית ההסבר ביוטיוב תוכלו למצוא מידע נוסף:

ב. דבקה החמור

שנות החמישים היו טובות לשירי חמורים. 

ב-1955 חיבר והלחין עמנואל זמיר (1962-1925) את 'דֶּבְּקָה החמור'. המיוחד בשיר היה שבתוך הטקסט העברי המליצי שילב זמיר, אולי בפעם הראשונה בתולדות הזמר העברי, גם משפט בערבית, שאותו שמע בביקוריו הרבים בכפרים ערביים:

גָּאלוּ לִלְחִמָאר: לָוֵוין?
גָּאל: יָא לִלְחַטַבּ, יָא לִלְעֵין!

שאלו את החמור: לאן? ענה: לחטוב עצים ולמעיין (כלומר להביא גזרי עצים וכַדי מים מהמעין).

הנה הדבקה בביצועם הבלתי נשכח של רן ונמה (רן אלירן ונחמה הנדל) שהוקלט ב-1958.

  

ג. חמור קופץ בראש

ב-1959, לקראת סוף אותו עשור, שרה להקת הנח"ל את השיר המשעשע 'חמור קופץ בראש' (מוכר גם בשם 'שיר החמור'), שכתב דן אלמגור והלחין סשה ארגוב (לימים שרו את השיר גם חברי להקת התרנגולים בתוכניתם השנייה, 1963):

 

הנה המילים המלאות:

הצ'ופצ'יק של הקומקום: משירי דן אלמגור, כנרת, 2012, עמ' 24

נחום גוטמן, הרפתקאות חמור שכולו תכלת, הופיע בפעם הראשונה ב-1944

פרנסות של יהודים: ברסלב ובניו, השכרת ידיים, קושר ציציות, פטר חמור

 א. ברסלב מזגנים

עם שם כזה – ברסלב ובניו – ועם חמסין כזה הפרנסה מובטחת לכאורה.

אבל חיפוש אחרי העסק ומספר הטלפון בן שש הספרות לא הוביל לשום מקום, ונראה שמדובר בשלט היסטורי (צולם בשכונת הדר בחיפה).

ולבסוף התברר לנו שהעסק חי וקיים, והיום הוא פעיל ברחוב קרן היסוד בטירת כרמל.

צילום: איתמר לויתן

ב. השכרת ידיים

צילום: יריב שיזף

מפחיד לחשוב מה קורה שם, באגף משאבי אנוש של חברת 'כוכב הנגב'.

הם משכירים רגליים, יש להם 'עבודות סל אדם', ובכלל הם מומחים בהנפות. אני יודע שיש הסבר לכל דבר, ובכל זאת המודעה הזאת קצת קריפית (אפשר היה למשל לשים את המילה רגליים במרכאות). הוסיפו על זה שהתמונה צולמה במודיעין, ברחוב דם המכבים, שהוא כשלעצמו שם שופע דם וגבורה, והרי לפניכם התוצאה...

ג. קושר הציציות (לא כולל פתילות)

המודעה הזו צולמה ברחוב מצדה בבני ברק. חובבי מועדונים וקשירות – זה לא בשבילכם!

בכל מגזר נערים מנסים לקושש פרנסה, בעיקר בימי החופש. מי במקדונלדס מי בקשירת ציציות...

אשכנזים וספרדים נהנים משוויון זכויות כלכלי, אבל מה פשר הפקעת המחירים להולכים בשיטת 'בן איש חי'?

צילום: גונן זיק

אני תוהה אם הטלפון הנייד של אבא, הוא של מישהו שזה שמו הפרטי, או שאולי זה האבא הפרטי של הנער המוכשר.

ד. פטר חמור

הסיפור הזה צריך היה לכאורה למצוא את מקומו במדור 'ארץ הקודש'. זאת ועוד, לפני יותר מעשור הקדשתי בבלוג מאמר מיוחד לכבודם של חובבי מצוות פטר חמור ('מזל טוב, נולד לנו פטר חמור', 3 ביוני 2012) ושם יוכלו המעוניינים למצוא את כל מה שרצו לדעת על מצווה נדירה זו וטיבה. 

בקיצור, פטר חמור הוא מצווה מן התורה, שקובעת כי הוולד הבכור של אתון (שהיא בהמה שאינה כשרה) יש לפדותו בשה (כלומר בכבש שהוא כידוע כשר למאכל), או פשוט לערוף את ראשה – ללא סיבה או תועלת נראית לעין. 

המודעה הזו, שצולמה לאחרונה בירושלים, חורגת מעולמות הביזאר של הדת ומצביעה על מיזם כלכלי מסוג לא מוכר.

צילום: זאב קינן

אם מעיינים היטב 'באותיות הקטנות' של ההסכם (הקלקה על התמונה תגדיל אותה לקריאה נוחה) מתברר שמדובר בעסקה מורכבת בלשון המעטה, ובמילים מפורשות יותר: ביצה שעדיין לא הוטלה ותינוק שעוד לא בא לעולם.

1. אתם משלמים 200 ש"ח, אבל מקבל הכסף, חיים בן עזרא, בכלל לא מתחייב לקנות את האתון שבה תיעשה המצווה. הוא מבקש תרומות לרכישת אתון, שאותה יפגיש עם חמור רב-און למען תתעבר. אם אכן יצליח הזיווג ויוולד בן בכור במזל טוב או אז תתקיים המצווה (פדיון? עריפה?).

2. מצד שני, למה להיות כל כך חמוצים וספקנים? ר' חיים מצהיר שהוא באמת מתכוון לקנות את האתון. מתי? לא ברור.

3. כל ההחלטות הן של חיים בן עזרא, שכמובן יכול להחליט שהוא מתחרט ולא קונה (וגם לא מחזיר את הכסף)

4. 'רק ישראלים או ישראליות' – למה בעצם? האם זו לשון נקייה ל'רק יהודים או יהודיות'?

מזל טוב, נולד לנו פטר חמור!

האם שמעתם על ארגון 'נדירותא'? אני מתערב שרובכם לא שמעתם ולא ידעתם, אבל יש ארגון כזה שמטרתו לטפח מצוות נדירות, כאלה שאף אחד אחר לא רוצה להתעסק איתן.

מצווה יקרה יש בתורה ושמה 'פֶּטֶר חמור', ועל פיה גם בכור החמור (פֶּטֶר הוא הַוָּלָד הראשון היוצא מרחם אמו) הוא קדוש. כיוון שהחמור הוא בהמה שאיננה טהורה ואי אפשר להקריבו ולאכלו, תיפדה קדושתו באמצעות שֵׂה כשר, שנמסר לידי כהן והוא שיישחט במקומו (כמו במקרה של בן בכור, שגם הוא 'נפדה' בידי כהן תמורת כסף, בטקס המוכר כ'פדיון הבן').

וכך כתוב בתורה (שמות, יג 15-11):

וְהָיָה כִּי-יְבִאֲךָ יְהוָה, אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ, וְלַאֲבֹתֶיךָ; וּנְתָנָהּ, לָךְ.  וְהַעֲבַרְתָּ כָל-פֶּטֶר-רֶחֶם, לַיהוָה; וְכָל-פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה, אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים--לַיהוָה. וְכָל-פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ, תִּפְדֶּה. וְהָיָה כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ, מָחָר--לֵאמֹר מַה-זֹּאת:  וְאָמַרְתָּ אֵלָיו--בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים. וַיְהִי, כִּי-הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג יְהוָה כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד-בְּכוֹר בְּהֵמָה; עַל-כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהוָה, כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל-בְּכוֹר בָּנַי, אֶפְדֶּה.

משום מה קיומה של מצווה זו נחשב מסובך ויקר, ובכלל מה לאברכי משי ולתלמידי חכמים יושבי ערים וכרכים ולחמורים? פעם, בימי גדוד נהגי הפרדות, עוד ראו חמורים ברחובות ארצנו, נושאים בעול וסוחבים אחריהם במתינות עגלות אבטיחים או קרח, אך היום נדחקו החמורים – לפחות עד בוא המשיח – לכפרים ערביים, למשקי ילדים בקיבוצים ולגני החיות.

המציאות הזו לא תרתיע את אנשי 'נדירותא'. בעזרת תרומותיכם תתאפשר גם לכם ההשתתפות במצווה הנדירה (רכישה 'אישית' או 'משפחתית', ובנדירותא בהחלט לא מדירים נשים), עם כל ההידורים המתבקשים.

הנה מה שכתוב באתר האינטרנט של הארגון:

שאלתי את עצמי אם החברים המצוינים בארגון מתעסקים גם במצוות נדירות אחרות, כמו 'עגלה ערופה', 'שור הנסקל' ו'שעיר לעזאזל', אבל לא מצאתי תשובה באתר. מי יודע? אולי בעתיד. בינתיים על סדר היום שלהם יש מצוות חשובות לא פחות, כמו 'שילוח הקן', מצוות 'זרוע, לחיים וקיבה', מצוות 'מעקה' ועוד.

מכל מקום, תשמחו לשמוע שהמאמצים הרבים בענייני פטר חמור נשאו פרי. בשבוע שעבר יכלו אנשי הארגון לצאת בהודעה חגיגית לשותפיהם: מזל טוב, Its a Boy!

הנה האי-מייל שקיבלו ה'שותפים':

From: sb a <sbapeninim@gmail.com>
Date: 2012/5/31
Subject: Fwd: FW: its a boy!!!!!!! פטר חמור



והיות שכבר קהלת אמר 'טוב מראה עינים', הנה כמה תמונות של פטר החמור החמוד והוריו, האמתיים והרוחניים:

האָתוֹן מנוּחה ובנה העַיִר

ההכנות לקראת 'המעמד הנשגב'

באתר האינטרנט נמצא גם 'הסכם שותפות' מפורט מאוד, וממנו למדתי שלארגון יש שתי אתונות: שם האחת 'מנוחה' ושם השנייה 'נעמה', ויש להן גם תעודות זהות.

מן האי-מייל באנגלית התבשרנו שהאמא המאושרת היא... מנוחה!

הנה מה שדיווח רפאל יחזקאל פרידמן, מייסד הארגון, ל'שותפים'. לא שיניתי פסיק:

On 5/28/12, Friedman, Yechezkel <info@pidyon-peter.com> wrote:

shUlom ubrochoh to all shutfim in the donkey

it is with great happiness and excitement, that i am now informing all of you that 'Menucha' gave birth on friday night pashas bamidbar to a 'boy'!!!

each and every one of us, who joined in this holy endeavor and actually bought a partnership in the mother donkey, are now obligated with this most rare mitzvah deoiraise of pidyon peter chamor!!!

 more setails of when and where and how will follow in the next few days beezras Hashem

 hashem should continue to help us be mekayem all other mitzvos beshlaimus and we should be zoiche to the binyan beis hamikdash and the reutrn of hundreds of 'lost' mitsvos

signed with tremendous gratitude to Hashem

 refoel yechezkel friedman

בעלי התוספות

חיפוש בגוגל מראה שאין מדובר במצווה כל כל נדירה, ויש רבים שכבר זכו לקיימה (אפילו באוסטרליה).

רמי נוידרפר העביר לי את הסרטון הזה, שבו יש גם פטר חמור וגם רב חלבן:

וגם כאן, חגיגה קצת הזויה (כולל גמלים) במושב אלישיב (תשס"ט):

בכלל, תשס"ט הייתה שנה טובה לפטרי חמורים. הנה תיעוד מצולם מהמעמד המרגש שהיה בירושלים ומתוכו תמונה אחת יפה במיוחד (מתוך אתר 'כיכר השבת'):