מפה ומשם: המכון הוולקני, דגים, השעה ה-25, פרחים, מצלמות וחתולים

א. פעילות וולקנית 

לשיבוש המגוחך שהפך את 'מכון ווֹלקני' – הקרוי על שמו של יצחק ווֹלקני – ל'המכון הוולקני' כבר נדרשתי בבלוג בשנת 2016 ואחזור על מה שכתבתי שם:

שר החקלאות אורי אריאל החליט להעביר את 'מרכז וולקני' (המוכר יותר בשם 'מכון וולקני'), שעוסק במחקר חקלאי, ממקומו הנוכחי בבית דגן שבמרכז הארץ לגליל. על ההחלטה כשלעצמה ניטש, כרגיל במקומותינו, ויכוח מר, וזה בסדר גמור. אבל לוויכוח נכנסה גם בּוּרוּת מביכה. בערוץ 7 (הכותב, עורכיו ומגיהיו וכל אשר עמהם) הוחלט להוסיף לשמו של האגרונום יצחק  ווֹלקני-אלעזרי (1955-1880), איש העלייה השנייה ומחלוצי המחקר החקלאי בארץ, שעל שמו נקרא המרכז, את ה' הידיעה.

מרכז המחקר הפך אפוא להר געש בפוטנציה, וזה דווקא מתאים לאדמת הבזלת הגעשית שבצפון (אזור כורזים ורמת הגולן).

חנוכת המעבדה לקרקע ומים ברחובות, 1935. מימין: וולקני והנציב העליון סר ארתור ווקופ; משמאל: ורה וחיים וייצמן 
(מקור: מרכז וולקני)

ואולי בכלל הכוונה למכון – שאכן חסרונו הורגש זה מכבר אצל חובבי הז'אנר – שיתמקד במחקר התרבות והשפה הוולקנית (תרבות המוכרת היטב לחובבי סדרת המדע הבדיוני 'מסע בין כוכבים')?

מיסטר סְפּוֹק (לנרד נמוי) הוא בלי ספק מן הבוגרים הידועים ביותר של המכון הוולקני.
כאן הוא מציג את ההצדעה הוולקנית (חיקוי מוּדע של ברכת הכהנים שלנו): 'Live long and prosper'

מאז חוזר השיבוש ומופיע בהקשרים שונים, ונדמה כי בקרב הזה מול הבוּרוּת כבר הפסדנו.

'אתה צודק' הסכים איתי פרופ' צבי הכהן, 'אבל שהמוסד עצמו משבש את שמו – זה כבר השיא'...

וולקני נקבר במושב נהלל בקבר משפחתי. לו ולאשתו שרה הצטרף ברבות הימים גם בנו בנימין (בני) אלעזרי-וולקני (1999-1915), יליד בן שמן, שהיה מיקרוביולוג ידוע, שחקר את ים המלח והיה לראשון שגילה צורות חיים בים המוות. מאז שנות השישים חי בני בארה"ב, שם לימד וחקר באוניברסיטה למחקר האוקיאנוסים בסן דייגו. לאחר מותו הובא לקבורה בנהלל.

קבר בני משפחת וולקני במושב נהלל (צילום: דוד אסף)

ב. היו שלום ותודה על הדגים

ואם כבר היינו באוקיאנוסים, מה יעלה בגורלו של איש לאחר מתקפת דגים עליו? 

במסעדה ערבית בשוק של העיר העתיקה בעכו קורים גם דברים כאלה.

צילום: שקד חמדת נחלון

ג. נוספה שעה ליממה

אם לאריך קסטנר היה את שלושים וחמישה במאי, לירושלמים יש את השעה העשרים וחמש. אין הכוונה לסרט של ספייק לי (2002), אלא לסתם טיפשות.

ואין מדובר בטעות מקרית. המודעה הזו הופיעה בשלוש תחנות אגד לפחות.

צילום: טובה הרצל

ד. למה לקטוף פרחים אם יש מצלמות?

את השלט הזה, שהוצב בגינה ברחוב בר-כוכבא בירושלים, אפשר לפרש בכל מיני דרכים...

צילום: מנחם רוזנברג

ה. מי מצא את מוני החתול?

מודעה נוגעת ללב על עמוד חשמל בתל אביב.

צילום: איתמר לויתן