מלך אביון, ואיך ימלוך?

'מלך עליון' מתוך מחזור לראש השנה, פולין 1840 (שם עולם)

מאת יהודה פינצ'ובר 

במסורת היהודית ראש השנה נחשב גם ליום שבו נתבע המאמין לקבל על עצמו עול מלכות שמים, ובאופן מטפורי במעשה זה הוא ממליך את האל על העולם. ואכן, תפילות ופיוטים רבים בחג זה הוקדשו לרעיון 'כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלֹהִים' (תהלים, מז 8). ברכת מלכויות, אחת משלוש הברכות המיוחדות בתפילת מוסף של ראש השנה, מוקדשת לנושא זה, והפיוט הידוע בשם 'ונתנה תוקף' פותח בהכרזה 'וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם כִּי הוּא נורָא וְאָיֹם, וּבוֹ תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת'.

דוגמא מובהקת לתפילות העוסקות בהמלכת האל היא סדרת הפיוטים המוכרים בשם 'מלך עליון'. אחד מהם, אשר שמו בפי חוקרי הפיוט הוא 'מלך עליון אמיץ הַמְנֻשֵּׂא', מושר בהתלהבות בבתי כנסת אשכנזיים בתפילת שחרית של היום השני של ראש השנה. הנה אחת המנגינות השמחות של 'מלך עליון' (יש עוד! ראו באתר פיוט). השרים הם בוגרי ישיבת ההסדר 'כרם ביבנה', והלחן הוא ככל הידוע של חסידות מודז'יץ:

מחבר הפיוט הוא ככל הנראה רבי שמעון בן יצחק ממגנצא, המכונה רבי שמעון הגדול (בערך 950–בערך 1020), שהיה מקובל ופייטן, בן דורו וזמנו של רבנו גרשום מאור הגולה. הפיוט כתוב באקרוסטיכון אלפביתי ו'שמעון', שמו של המחבר, גם הוא מופיע בבית האחרון. הפייטן הלך בעקבות רבים שקדמו לו ודימה את האל למלך. כדי להדגיש את רוממותו של האל, הנגיד הפייטן את מלך מלכי המלכים מול מלך בשר ודם, שאותו הוא מכנה 'מֶלֶךְ אֶבְיוֹן'. הפיוט מעמיד כנגד כל מחרוזת הנפתחת במילים 'מלך עליון' – ובה שישה ביטויים לגדולת ה' – מחרוזת נגדית, באות עוקבת, הנפתחת במילים 'מלך אביון', ובה שישה ביטויים לשפלותו של מלך בשר ודם. כך לסירוגין מחרוזת העוסקת במלך העליון ומחרוזת שעניינה במלך האביון. מחרוזות המלך העליון מסתיימות במילים 'לעדי עד ימלוך!', וכנגדן אלו המתארות את המלך האביון נחתמות בשאלה הרטורית 'ואיך ימלוך?'.

אבל, בבתי הכנסיות נאמרת רק מחציתו של הפיוט, זו המשבחת את האל כמלך כל יכול. מדפיסי המחזורים באירופה נמנעו מלהדפיס את המחצית השנייה של הפיוט, זו שמתארת את חולשותיו של המלך האנושי. זאת ועוד, המדפיסים גם הוסיפו כלאחר יד שני בתים שנלקחו מפיוט מקביל של הקליר, פיוט המושר בתפילת מוסף של אותו יום, וגם ממנו הושמט החלק העוסק במלך בשר ודם.

החלקים המושמטים לא הודפסו במחזורי ראש השנה, עד שגאלם ד״ר דניאל גולדשמידט (1972-1895), חוקר התפילה והפיוט הנודע, במהדורה המופתית שערך והוציא לאור מחזור לימים נוראים: ראש השנה (הוצאת קורן, ירושלים תש"ל, עמ' 109-105). מהדורות המחזורים של גולדשמידט נחשבות בפי כל סמכותיות ומהימנות ביותר. גולדשמידט עצמו לא הספיק להשלים את ההדרת כל המחזורים בחייו, ומה שלא הספיק השלים חתנו המנוח פרופסור יונה פרנקל (גילוי נאות: קרוב משפחתי). 

ד"ר דניאל גולדשמידט (הספרייה הלאומית)

מדוע הושמטו חלקים אלה מרוב המחזורים? אפשר להניח בוודאות שהייתה זו צנזורה עצמית של המדפיסים בכל מקום שהם, שחששו שאם לא יעשו כן, יעשו זאת במקומם הצנזורים מטעם המלכות (בדרך כלל יהודים מומרים), שבדקו את הספרים החדשים ואישרו (או מנעו) את הדפסתם. הצנזורה, שייצגה את השליט המקומי, מחקה בהינף קולמוס טקסטים שמהם עלולה להשתמע ביקורת או פגיעה בשליט, בשלטונו או בדתו.

בין כך ובין כך, מחצית הפיוט, זו שעוסקת בחולשותיו של המלך בשר ודם, כלל אינה מוכרת לפוקדים את בתי הכנסת בראש השנה, והפיוט 'מלך עליון' – כפי שהוא נדפס ברוב המחזורים – איבד את עיקר טעמו וייחודו.

העמוד הראשון של הפיוט 'מלך עליון' ובתוכו משולב הפיוט 'מלך אביון'
(דניאל גולדשמידט, מחזור לימים הנוראים, כרך א: ראש השנה, ירושלים תש"ל)

מתוך מהדורת המחזור של גולדשמידט נביא כאן בשלמות דווקא את החלק המושמט, זה שמתאר את המלך האביון, בבחינת 'וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ' (קהלת, ז 2).

הקוראים אוהבי העברית מוזמנים להתמודד עם השפה הפיוטית (הסברים למילים קשות במיוחד מובאים למטה), ולהיזכר בשליטים אביונים – לאו דווקא מבחינה פיננסית – שירדו בשנה החולפת מגדולתם.

מלך עליון

או מלך אביון?

[1] מֶלֶךְ אֶבְיוֹן. בָּזוּי וּמְשֻׁסֶה / פְּשָׁעָיו מְכַסֶּה.  בָּהוּל וּמֻתְשֶׁה / עָוֹן פּוֹשֶׂה. נִבְחָן בְּכָל-מַעֲשֶׂה / וְאוֹצָרוֹ יִשָּׁסֶה.

וְאֵיךְ יִמְלֹךְ?

[2] מֶלֶךְ אֶבְיוֹן. דָּגוּר מֵעֲפָרוֹת / נִכְשַׁל בַּעֲבֵרוֹת. יוּבָל לִקְבָרוֹת / נִסְגַּר בְּמַּסְּגֵּרוֹת. נוֹפֵל בְּמַהֲמֹרוֹת / וְגָזוּר בִּגְזֵרוֹת.

וְאֵיךְ יִמְלֹךְ?

[3] מֶלֶךְ אֶבְיוֹן. וְנִכְאָב בְּחָלְיוֹ / וְנִגְרַע תֶּלְיוֹ. וְנוֹסָף בִּכְיוֹ / וְיִגְוַע וְאַיּוֹ. וְלֹא דַּיּוֹ / לַמִּשְׁפָּט יְבִיאוֹ.

וְאֵיךְ יִמְלֹךְ?

[4] מֶלֶךְ אֶבְיוֹן. חוֹנֵף וְתוֹעֶה / אֱוִילִי רֹעֶה. סֹעֵר וְסוֹעֶה / לְטַרְפּוֹ גּוֹעֶה. בִּסְגוֹר צוֹעֶה / כַּיּוֹלֵדָה יִפְעֶה.

וְאֵיךְ יִמְלֹךְ?

[5] מֶלֶךְ אֶבְיוֹן. יָהִיר בְּזָדוֹן / מְגָרֶה מָדוֹן. בְּחַיָּיו נִדּוֹן / בְּמֹתוֹ לַאֲבַדּוֹן. רוּחוֹ יָדוֹן / וְיֵדַע שָׁדוּן.

וְאֵיךְ יִמְלֹךְ?

[6] מֶלֶךְ אֶבְיוֹן. לִבּוֹ יִמַּס / זוֹעֵק חָמָס. חֶסֶד לַמָּס / עֹל נֶעֱמָס. כְּטִיט נִרְמָס / וְכַדּוֹנַג נָמָס.

וְאֵיךְ יִמְלֹךְ?

[7] מֶלֶךְ אֶבְיוֹן. נְשׁוּי טוֹבָה / בְּעֶצֶב לְהַעֲצִיבָהּ. תַּחֲרוּת וְאֵיבָה / אֵלָיו קְרוֹבָה. בְּרֹב חוֹבָה / יִהְיֶה לְחָרְבָּה.

וְאֵיךְ יִמְלֹךְ?

[8] מֶלֶךְ אֶבְיוֹן. עָלוּב וְשָׁפָל / בְּחֹשֶׁךְ מְאֻפָּל. עֲוֹנוֹ מָכְפָּל / חֶטְאוֹ מֻטְפָּל. בִּגְלָלוֹ יֻשְׁפָּל / מִגָּבְהוֹ נָפָל.

וְאֵיךְ יִמְלֹךְ?

[9] מֶלֶךְ אֶבְיוֹן. צָפוּי אֱלֵי-חֶרֶב / בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב. מִקֹּר וּמֵחֹרֶב / יְזֹרַב וְיִשְׁתָּרֵב. נִכְרַת מִקֶּרֶב / מָוֶת-לוֹ מְאָרֵב.

וְאֵיךְ יִמְלֹךְ?

[10] מֶלֶךְ אֶבְיוֹן. רַחֲמָיו שְׁחוּתִים / מִדּוֹתָיו פְּחוּתִים. דְּרָכָיו חַתְחַתִּים / פְּשָׁעָיו חֲרוּתִים. וְחַיָּתוֹ לַמְמִיתִים / כְּבִקְרֵי רְפָתִים.

וְאֵיךְ יִמְלֹךְ?

[11] מֶלֶךְ אֶבְיוֹן. תּוֹחַלְתּוֹ נִכְזְבָה / תִּקְוָתוֹ נֶעֶלְבָה. גְּוִיָּתוֹ נִרְקָבָה / נִשְׁמָתוֹ נִכְאָבָה. נִשְׁבָּר וְנִשְׁבָּה / מִלַּהַט הַיּוֹם הַבָּא.

וְאֵיךְ יִמְלֹךְ?

פירוש הביטויים הקשים 

[1] מֻתְשֶׁה – תש כוחו; עָוֹן פּוֹשֶׂה – העוון התפשט כצרעת; וְאוֹצָרוֹ יִשָּׁסֶה – הונו יאבד

[2] דָּגוּר מֵעֲפָרוֹת – נוֹצַר מעפר; בְּמַּסְּגֵּרוֹת – בכלא

[3] תֶּלְיוֹ – כלי נִשְׁקוֹ

[4] סוֹעֶה – נסער; בִּסְגוֹר צוֹעֶה – ביטוי מוקשה. אולי קשור למצוק ואולי לעצירוּת

[5] וְיֵדַע שָׁדוּן – וידע שיש דין

[6] חֶסֶד לַמָּס – מבקש חסד למסכן

[7] נְשׁוּי טוֹבָה – שכח ימים טובים

[8] חֶטְאוֹ מֻטְפָּל – חטאו נדבק בו

[9] יְזֹרַב וְיִשְׁתָּרֵב – ייפגע מִקור וחום; נִכְרַת מִקֶּרֶב – נכרת מקרב עמו

[10] שְׁחוּתִים – נמוכים, פחותים; וְחַיָּתוֹ לַמְמִיתִים כְּבִקְרֵי רְפָתִים – נפשו מסורה לממיתים, כמו בקר 

מחאת בלפור, ירושלים 2021 (צילום: רמי פינצ'ובר)

נספח: מכתב מיצחק בער לדניאל גולדשמידט

מכתב ששלח ההיסטוריון פרופסור יצחק בער (1980-1888) לד"ר דניאל גולשמידט לאחר הופעת המחזור לראש השנה, ובו גם התייחס לפיוט 'מלך אביון'. תודה לבן-דודי אברהם פרנקל (נכדו של גולדשמידט ובנו של פרופסור יונה פרנקל), שהעביר לי את המכתב.

ירושלים כ"ג אלול תש"ל

אדוני דר. גולדשמידט היקר והנכבד מאד,

לסיום השנה אני רוצה להודות לך על המתנה הגדולה, שבה העשרת את הציבור היהודי בא"י ובכל העולם.

אינני מוסמך למנות ולהגיד את פרטי זכויותיו של המחזור החדש, את ביסוס המהדורה על כתבי-יד, את הפירושים המצטיינים ע"י בקיאות וחכמה וכו' וכו'. הכל פלא ממש!

בין דברים אחרים וחשובים יותר מצאתי ענין בהדפסה השלמה של השורות המדברות על 'מלך אביון' – תיאור קריקטוריסטי של קיסרים מסוגם של Otto I, II, III ע"י פייטן יהודי היושב במגנצא, מקומו של archiepiscopus [הכוונה לארכיבישוף של מיינץ], בזמנה של  Renovatio imperii (עי'[ין] על זה בספר של P. E. Schramm)! כמובן אני נמשך לבעיות גדולות ואחרות ב'מחזור לימים הנוראים'. תהלותיו מי ימלל!

לך ולכל משפחתך בייחוד גם לרעייתך – לכולכם מצד אשתי וממני – ברכות רבות לשנה טובה ולכוח"ט בזמננו הטרופים והנוראים 

שלך, יצחק בער

________________________________________________________

פרופסור יהודה פינצ׳ובר מלמד בפקולטה למתמטיקה בטכניון ומתגורר בחיפה

שנה טובה, בריאה ומתוקה לקוראי הבלוג