ארץ הקודש: נתן שחר, תשליך, הכותל, כבוד ובושה, צניעות והפקרות

מהדורה מורחבת לכבוד השנה החדשה

א. והבא עלינו

לפני פחות מחצי שנה, ב-26 באפריל 2021, נפטר ד"ר נתן שחר (2021-1937), חוקר הזמר העברי, מרצה, מלחין, מעבד ומנצח מקהלות. נתן, שהיה בין קוראי הבלוג, הלחין כמה וכמה שירים נפלאים, ובהם 'ביקשתי אש' (ששרה אילנה רובינא למילים של חזי לופבן), 'אילת החן' (ששר אריק איינשטיין בפסטיבל הזמר 1965 למילותיו של עודד בֶּצֶר), וגם את אחד השירים המזוהים ביותר עם תנועת בני עקיבא – 'קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה' – למרות שלא היה אדם דתי.

צילום מסך מריאיון עם נתן שחר ב'ערב חדש'

כדי להזכיר את המתים ולברך את החיים, בחרתי להיפרד ממנו בשיר נהדר שהלחין 'והבא עלינו', שבוצע לראשונה על ידי צמד רֵעִים בפסטיבל הזמר החסידי ב-1971 (וזכה במקום השלישי). הנה הוא בפי מקהלת הדסים ובניצוחו של נתן (1972):

 

שנה טובה לכל קוראי הבלוג!

ועכשיו קצת צחוקים...

ב. תשליך עד הבית

אם אתם לא תגיעו לשפת הים, הנחל או המעיין כדי לקיים את טקס התשליך ביום הראשון של ראש השנה, התשליך יגיע אליכם. איך לא חשבו על זה קודם?

ולא מדובר בפרודיה אלא בפרנסה אמיתית של יהודים. 30 ש"ח ודג הזהב אצלכם, מוכן ומזומן לזלול את כל חטאיכם.

תודה לצבי תמרי (ולרבים אחרים ששלחו לי)

הגרסה האמריקנית לתשליך בבית היא כבר פרודית לגמרי ולא אמיתית.

ג. הכותל בידינו

למי, למי, יש יותר כבוד?

עמדת מד"א נפתחה בכותל המערבי, שזה יפה וראוי, אבל מה עם קצת פרופורציות?

צילומים: איתמר לויתן

ד. נתקעת בלי תפילין?

החב"דניקים הפכו את הנחת התפילין בחוצות העיר למין טקס פומבי של קבלת עול מלכות שמים. 

יש לי הרבה מה להגיד על זה (ולא לטובה), אבל אני בהחלט מתפעל מן הדבקות במשימה ומן הדמיון היצירתי ורוח היוזמה הפרטית השורה על אותם חסידים מסורים.

צילום: נחום גורליק

ה. תעודת מכבד שבת

אמר רבי יוסי: יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בצפורי (בבלי שבת, קיח ע"ב)

ופירש רש"י שם: 

ממכניסי שבת בטבריא: מפני שהיא עמוקה [נמוכה] ומחשכת מבעוד יום, וסבורין שחשכה; וממוציאי שבת בצפורי: שיושבת בראש ההר, ובעוד כשהחמה שוקעת נראית שם אור גדול ומאחרין לצאת.

ברוח ציטוט נאה זה נולדה תעודה חדשה ומשונה בעיר הקודש טבריה ת"ו: תעודת מכבדי השבת. וכך למשל, בעל הבסטה יריב לוי, שמקפיד לסגור את הבסטה שלו כשעה לפני כניסת שבת, זכה בתעודה (שאינה תעודת כשרות, כמובן).

צילום: אבי בלדי

ו. כי אני יהודי

לא רק בטבריה מוקירים את השבת עם תעודות, גם ברמת גן.

הנה מודעה מרחוב ביאליק ברמת גן, בפתח חנות לנעלי ספורט מיובאות מסין.

צילום: איתמר לויתן

ז. תעודת השגחה סינית 

לפני כשנה הבאנו כאן את סיפורו של 'טוסטר בד"ץ מהדרין', שאינו דורש טבילה, וכך כתבתי שם לאמור: 

ד"ר אילן אזרחי הזמין באינטרנט טוסטר. כמה רווח לו כאשר גילה שהטוסטר לא רק שהוא כשר למהדרין אלא גם אינו טעון טבילה כל עוד הוא נמצא בבעלותו של יהודי (ובמשתמע הוא טעון טבילה ברגע שיגיע לידי גוי עכו"ם, שמן הסתם יקפיד מאוד על הלכות הכשרת כלים!).

את עלות התיקון של הטוסטר ושל הקֶצֶר במערכת החשמל, שייגרם לביתו של הגוי שיטביל את הטוסטר, אפשר לנסות ולבקש מבד"ץ העדה החרדית בירושלים.

מעין השלמה לסוגיה שלח לי גונן זיק, שרכש מיחם לשבת והופתע למצוא בתוכו 'תעודת השגחה' מרבה של קהילה יהודית בסין, שניצל את ההזדמנות להרביץ תורה ברבים וללמד את המשתמשים פרק בהלכה:

ח. בושה וצניעות

דִּבְקִית בתחנת אוטובוס ברובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים.

מילא החרוז הצולע, מילא הטרמפ שתופסים על גופותיהם של המתים באסון מירון, אבל שימו לב להנחיות ההדבקה: ברכב בלבד ובהסכמת הבעלים.

אפשר להניח בוודאות שאת הסכמת הזכוכית של התחנה הם לא קיבלו.

צילום: טובה הרצל

ט. פשקוויל החודש: תועבת דובאי

מחלקת יחסי החוץ בעדה החרדית אינה רואה בעין יפה את הנסיעות לדובאי. הפשקוויל הלא-חתום הזה הודבק באזור כיכר השבת ומיועד לאוכלוסייה החרדית שגרה שם. ככל הנראה יש חרדים לא מעטים שנוסעים ליעדי התיירות החדשים הללו, שעיקרם זימה ותועבה, ובקיצור מקומות ש'ליהודי אין מה לחפש שם'.

צילום: טובה הרצל