ארץ הקודש: נתן שחר, תשליך, הכותל, כבוד ובושה, צניעות והפקרות

מהדורה מורחבת לכבוד השנה החדשה

א. והבא עלינו

לפני פחות מחצי שנה, ב-26 באפריל 2021, נפטר ד"ר נתן שחר (2021-1937), חוקר הזמר העברי, מרצה, מלחין, מעבד ומנצח מקהלות. נתן, שהיה בין קוראי הבלוג, הלחין כמה וכמה שירים נפלאים, ובהם 'ביקשתי אש' (ששרה אילנה רובינא למילים של חזי לופבן), 'אילת החן' (ששר אריק איינשטיין בפסטיבל הזמר 1965 למילותיו של עודד בֶּצֶר), וגם את אחד השירים המזוהים ביותר עם תנועת בני עקיבא – 'קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה' – למרות שלא היה אדם דתי.

צילום מסך מריאיון עם נתן שחר ב'ערב חדש'

כדי להזכיר את המתים ולברך את החיים, בחרתי להיפרד ממנו בשיר נהדר שהלחין 'והבא עלינו', שבוצע לראשונה על ידי צמד רֵעִים בפסטיבל הזמר החסידי ב-1971 (וזכה במקום השלישי). הנה הוא בפי מקהלת הדסים ובניצוחו של נתן (1972):

 

שנה טובה לכל קוראי הבלוג!

ועכשיו קצת צחוקים...

ב. תשליך עד הבית

אם אתם לא תגיעו לשפת הים, הנחל או המעיין כדי לקיים את טקס התשליך ביום הראשון של ראש השנה, התשליך יגיע אליכם. איך לא חשבו על זה קודם?

ולא מדובר בפרודיה אלא בפרנסה אמיתית של יהודים. 30 ש"ח ודג הזהב אצלכם, מוכן ומזומן לזלול את כל חטאיכם.

תודה לצבי תמרי (ולרבים אחרים ששלחו לי)

הגרסה האמריקנית לתשליך בבית היא כבר פרודית לגמרי ולא אמיתית.

ג. הכותל בידינו

למי, למי, יש יותר כבוד?

עמדת מד"א נפתחה בכותל המערבי, שזה יפה וראוי, אבל מה עם קצת פרופורציות?

צילומים: איתמר לויתן

ד. נתקעת בלי תפילין?

החב"דניקים הפכו את הנחת התפילין בחוצות העיר למין טקס פומבי של קבלת עול מלכות שמים. 

יש לי הרבה מה להגיד על זה (ולא לטובה), אבל אני בהחלט מתפעל מן הדבקות במשימה ומן הדמיון היצירתי ורוח היוזמה הפרטית השורה על אותם חסידים מסורים.

צילום: נחום גורליק

ה. תעודת מכבד שבת

אמר רבי יוסי: יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בצפורי (בבלי שבת, קיח ע"ב)

ופירש רש"י שם: 

ממכניסי שבת בטבריא: מפני שהיא עמוקה [נמוכה] ומחשכת מבעוד יום, וסבורין שחשכה; וממוציאי שבת בצפורי: שיושבת בראש ההר, ובעוד כשהחמה שוקעת נראית שם אור גדול ומאחרין לצאת.

ברוח ציטוט נאה זה נולדה תעודה חדשה ומשונה בעיר הקודש טבריה ת"ו: תעודת מכבדי השבת. וכך למשל, בעל הבסטה יריב לוי, שמקפיד לסגור את הבסטה שלו כשעה לפני כניסת שבת, זכה בתעודה (שאינה תעודת כשרות, כמובן).

צילום: אבי בלדי

ו. כי אני יהודי

לא רק בטבריה מוקירים את השבת עם תעודות, גם ברמת גן.

הנה מודעה מרחוב ביאליק ברמת גן, בפתח חנות לנעלי ספורט מיובאות מסין.

צילום: איתמר לויתן

ז. תעודת השגחה סינית 

לפני כשנה הבאנו כאן את סיפורו של 'טוסטר בד"ץ מהדרין', שאינו דורש טבילה, וכך כתבתי שם לאמור: 

ד"ר אילן אזרחי הזמין באינטרנט טוסטר. כמה רווח לו כאשר גילה שהטוסטר לא רק שהוא כשר למהדרין אלא גם אינו טעון טבילה כל עוד הוא נמצא בבעלותו של יהודי (ובמשתמע הוא טעון טבילה ברגע שיגיע לידי גוי עכו"ם, שמן הסתם יקפיד מאוד על הלכות הכשרת כלים!).

את עלות התיקון של הטוסטר ושל הקֶצֶר במערכת החשמל, שייגרם לביתו של הגוי שיטביל את הטוסטר, אפשר לנסות ולבקש מבד"ץ העדה החרדית בירושלים.

מעין השלמה לסוגיה שלח לי גונן זיק, שרכש מיחם לשבת והופתע למצוא בתוכו 'תעודת השגחה' מרבה של קהילה יהודית בסין, שניצל את ההזדמנות להרביץ תורה ברבים וללמד את המשתמשים פרק בהלכה:

ח. בושה וצניעות

דִּבְקִית בתחנת אוטובוס ברובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים.

מילא החרוז הצולע, מילא הטרמפ שתופסים על גופותיהם של המתים באסון מירון, אבל שימו לב להנחיות ההדבקה: ברכב בלבד ובהסכמת הבעלים.

אפשר להניח בוודאות שאת הסכמת הזכוכית של התחנה הם לא קיבלו.

צילום: טובה הרצל

ט. פשקוויל החודש: תועבת דובאי

מחלקת יחסי החוץ בעדה החרדית אינה רואה בעין יפה את הנסיעות לדובאי. הפשקוויל הלא-חתום הזה הודבק באזור כיכר השבת ומיועד לאוכלוסייה החרדית שגרה שם. ככל הנראה יש חרדים לא מעטים שנוסעים ליעדי התיירות החדשים הללו, שעיקרם זימה ותועבה, ובקיצור מקומות ש'ליהודי אין מה לחפש שם'.

צילום: טובה הרצל

ארץ הקודש: השמיים הם הגבול, החתמת מכשירים, 770, חלום יעקב, מסע עולמי

א. פסטיבל לא בשמיים

צילום: גדי אידלהייט

הכרזה תיאולוגית סנסציונית, ואניגמטית במידה, מזומנת לחולף על פני הבניין של Triple C בפתח תקווה.

מה פירוש 'הוא לא בשמיים'? 'הוא' לא נמצא בכלל (כי הרי אין שמיים), או שמא 'הוא' נמצא בכל מקום?

נקודת ההתייחסות היא כמובן הפסוקים היפים בספר דברים (ל 14-11), שמשמעותם הפשוטה היא כי תורת אלוהי ישראל אינה נמצאת 'מעבר להרי החושך', אלא זמינה ונגישה לכל אחד:

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִיא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ. 

גדי אידלהייט שצילם פתר את החידה: מדובר בחברה שמספקת שירותי ענן למחשבים. הם כנראה רוצים לומר שהשירותים שלהם אינם באמת בשמיים, או בעננים, ושמא שהמחירים שהם גובים אף הם 'אינם בשמיים' ומתאימים לכל חברה ולכל משתמש...

ב. כן בשמיים

חנות הבגדים הצנועה והחסודה הזו, 'צניעות בעננים', ממוקמת בשדרות בן-גוריון במרכז הרצליה. נאמר זאת כך: נראה שמידת הצניעות עומדת ביחס הפוך לגודל השלט שמכריז עליה...

צילום: דוד ירון

ג. החתמת מכשירים

בשכונת בתי ורשה שבירושלים צץ 'מרכז שירות' חדש 'להכשרת והחתמת מכשירים'.

האם מישהו מקוראינו החרדים יוכל לבאר לנו מה טיבה של פרנסה זו?

צילום: ברוך גיאן

ד. 770 בתל אביב

כל מי שקצת מתמצא יודע שהמספר המאגי 770 רומז ל'בית חיינו', דהיינו כתובתו של הרבי האחרון מליובאוויץ': איסטרן פארקווי 770, ברוקלין, ניו יורק.

חסידים ומעריצים יש לרבי בכל העולם, גם בתל אביב. אחד מהם קבע את המספר 770 מעל חנותו ברחוב כפר גלעדי 26, וכדי שלאיש לא יהיה ספק תלה למעלה גם את השלט המשיחי המוכר.

צילום: מנחם רוזנברג

ה. חלום יעקב

מכל המקומות שבעולם בחר אמן הגרפיטי הירושלמי דן גרובר לצבוע את גדר המתכת הסתמית הזאת, באחד מרחובות דרום תל אביב, בפסוק הפותח את תיאור חלום יעקב (בראשית, כח 12), ודווקא בתרגום הארמי שלו:

וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ  

וחלם והא סולמא נעיץ בארעא ורישיה מטי עד צית שמיא והא מלאכיא דיי סלקין ונחתין ביה

כנראה ש'יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי'...

צילום: איתמר לויתן

ו. מצוות בני נח

כתב לי אריה הניג:

לאחרונה נזקקתי לנר נשמה. רכשתי בשופרסל והנה דבר מוזר. מאחור נכתב כי 'החברה שומרת שבת'. הגיוני. אבל אז ראיתי כי הנר יוצר בסין. ממש מרגש לדעת ששופרסל דואגת לשמירת השבת של הסינים. זמן קצר אחר כך הגיע לידי נר נשמה נוסף שיוצר על ידי חברה שומרת שבת בוויטנאם...

אגב, לכל אלה שמתחשק להם גם לאכול נרות נשמה (אוכל סיני?), הנר הוא 'כשר'.

צילומים: אריה הניג

והנה מתברר כי לא רק ב'שופרסל' מקפידים על שמירת מצוות של גויים בחו"ל, ואף מחמירים מעל ומעבר לנדרש, אלא גם בחברת 'אסם':

צילום: צבי רוזנפלד

בורא מיני מזונות: אטליז; תה; סחלב; לזניה; שיווי משקל

א. האטליז הטבעוני של מחמוד

צביקה באר ביקר בשבוע שעבר בסכנין ואת עיניו צד השלט של האטליז הטבעוני של מחמוד.

'לא יכול להיות', אמר צביקה בלבו. 'האומנם, כל סוגי הבשר באטליז הם מן הצומח, מתוצרת 'טבעול'?'. 

הסתירה נראתה כל כך מופרכת ומצחיקה, אך מבדיקה שעשה התברר שהעניין הרבה יותר פשוט. 'טבעוני' הוא שם משפחתו של הקצב... 

ב. תה ונֶשֶׁק יש בסין

לפני זמן מה הסב שמוליק שדה, מהיישוב יובלים שבצפון ארצנו, אצל ידיד. על השולחן הייתה מונחת אריזת קרטון נאה של שקיקי תה ירוק מסין.

שמוליק התכבד ולגם מן התה להנאתו, אך כשהציץ בכיתוב שמאחורי הקופסה נשמטה לסתו מתדהמה.

איך הגיעו אנשי הרפובליקה העממית של סין מ'תה ירוק' ל'תה מאבק שריפה'? איזו מכונת תרגום הפכה את green ל-gun? ובכן, מתברר כי לא טעות ולא נעליים. אכן יש תה כזה והתמיהה היא עלינו! ראו את הערך בוויקיפדיה באנגלית.

מכל מקום, התה עצמו היה טעים, ועובדה ששמוליק נשאר בחיים.

ג. סַחְלָבּ עם פרווה

ואם אנחנו באזור החיוג של 'גוגל טרנסלייט', מה תגידו על תערובת להכנת משקה סחלב מבית היוצר של 'תבליני מימון'?

אומנם, סחלב נחשב למשקה חורפי שמוגש חם, אבל הפרווה ממש לא נדרשת. זה מה שקורה כשלא יודעים את ההבדל בין פרווה (parve) לפרווה (fur).

אגב, המוצר גם כולל 'חומר מונע התגיישות'! – מישהו יודע מה זה?

'אין מילים', כתב לי אלון גלעדי שהיה הראשון לזהות.

ד. המצאת הכשרות

המסעדה הוותיקה 'עדנה' ברמת השרון, שמתמחה באוכל פרסי, לא מתיימרת להיות כשרה. מקום שמגישים בו שרימפס וקלאמרי לא יכול להיות כשר. אבל כשמיכל שריב עיינה בתפריט היא הופתעה לגלות שבכל זאת יש במסעדה מוּדעוּת להבחנה בין בשר לחלב. רק שהתוצאה קצת מבלבלת, ויצא משהו כמו 'גְּדי בחלב אמו'...

ה. כמה שוקל קילוגרם?

מבולבלים? גם אנחנו.

צילום: רמי נוידרפר

בעלי התוספות

חלבי או בשרי?

ואם כבר מדברים על שמות מבלבלים שעוזרים לבלבל בין חלבי לבשרי, מה תגישו על תעודת הכשרות הזו (שלח לי פיני גורליק)?

היו זמנים: ניקולאֶה צ'אושסקו מבקר בקוריאה הצפונית

שני חברים יצאו לדרך... קים איל-סונג וניקולאה צ'אושסקו, 1971

תגידו מה שתגידו על הקומוניסטים של פעם, לארגן טקסים הם ידעו ופולחן אישיות זה משהו שזרם אצלם בטבעיות.

הסרטון הלא ייאמן הזה מנציח את ביקורם של שליט רומניה ניקולאֶה צ'אושסקו ורעייתו הכבודה אלנה בפיונגיאנג בירת קוריאה הצפונית, בשנת 1971. שליט קוריאה הצפונית אז היה 'המנהיג הדגול' קים איל-סונג, ובפקודתו הכינו בני עמו קבלת פנים לצ'אושסקו, כזו שהוא לעולם לא ישכח, הכל כמובן בשם הסולדיריות בין שתי הרפובליקות הסוציאליסטיות, הדמוקרטיות והעממיות.

מאז, תודה לאל, שני הרשעים הללו, שהביאו את ארצם לפשיטת רגל ולבידוד נורא, כבר אינם אתנו. הקוריאני מת מהתקף לב פתאומי ב-1994 אך השאיר שושלת שהלכה בדיוק בדרכיו; הרומני הוצא להורג ב-1989 ומאז מנסה רומניה לחזור שוב למשפחת העמים הנורמלים.

הסרטון מנציח לא רק את בזבוז המשאבים הנורא (מיליוני אנשים השתתפו בהפקה הזו!) ואת הטמטום, אלא גם את מכונת התעמולה האדירה שמתחזקת עד היום את השלטון בקוריאה הצפונית, מעניין לעוד כמה זמן.

מקוריאה המשיכו הצ'אושסקואים במסעם והגיעו לסין של מאו צה טונג, ושם נערכה להם קבלת פנים הזויה לא פחות.



בסרטון נראה גם הגנרל לין ביאו, שר ההגנה וסגנו של מאו, שחודשיים לאחר מכן ימות בתאונת מטוס מסתורית במונגוליה לאחר שנחשד בניסיון להפיכה צבאית.

כשצריך, הסינים גם יודעים איך לפרגן (1971)

תודה לרמי נוידרפר

'אט זורם הנחל'... הגרסה הסינית

כרזת הסרט 'כשתקראי בשמך'

קוראי עונ"ש הוותיקים זוכרים מן הסתם את הרשימה על גלגולי השיר האהוב 'אט זורם הנחל' - החל במקורו הרוסי (מילים: מיכאיל פיליפנקו; לחן: יבגני רודיגין), עבור בגרסתו המוכרת של אפי נצר, וכלה בגלגול החרדי ('בני תורה אנחנו').

היה שם גם גלגול פיני, ועכשיו הגיע תורו של הגלגול הסיני.

דורון טימור הפנה את תשומת לבי לסרטו של הבמאי הסיני המהולל ז'אנג יימו (Zhang Yimou) משנת 2010, Under The Hawthorn Tree (תחת עץ העוזרד). הסרט מוצג בימים אלה בבתי הקולנוע בישראל תחת הכותרת 'כשתקראי בשמך', ושירנו הוא שיר הנושא שלו.

הסרט עניינו בסיפור אהבה בלתי אפשרי למימוש, שמתרחש בסין הקומוניסטית של שנות השישים, תקופת המהפכה האדומה של מאו. הביקורות משבחות, אבל אני עדיין לא ראיתי.

הנה קטע מהסרט ובו השיר שלנו: