יום שני, 21 בפברואר 2011

גלגולו של ניגון: איך זרם הנחל לאטו מהרי אוּרָל ועד למחנה 'בני תורה'

אט זורם הנחל, הולך לו אל הים...

מי לא שר את השיר הזה  במקהלה או בשני קולות  מסביב למדורה, בטיול השנתי, בתנועת הנוער או סתם בערבי שירה בציבור? מי לא שאל את עצמו למה קוראים לאותה ילדה בודדה 'אמא רוסיה' (מי בכלל ידע שהכוונה היא למַרוּסְיָה)?

א. הפרק הרוסי: השיר המקורי

שמו של השיר הוא 'אוּרָאלְסקָאיָה ריאבינושקה' (Уральская рябинушка; Uralskaya Ryabinushka) כלומר עץ הרִיאַבִּינָה (או רַבִּינָה) של הרי אוּרָל. הרי אורל הם רכזי הרים בין הקוטב הצפוני לים הכספי שמהווים את הגבול הטבעי בתוך רוסיה בין מזרח למערב, ועץ הריאבינה הוא ממשפחת התפוחיים ומצוי רק ברוסיה האסיאתית. באנגלית הוא נקרא Rowan ואולי הוא זהה עם עץ החוּזְרַר.

זהו שיר רומנטי שמספר על נערה כפרית המתלבטת למי משני המחזרים אחריה היא תתן את לבה, ומתייעצת בעץ הריאבינה האדמדם שפריחתו לבנה.

הנה השיר המקורי:



זו הפריחה הלבנה של עץ הריאבינה:


השיר נכתב בשנת 1954 על ידי מיכאיל פיליפנקו (Михаил Пилипенко) והולחן על ידי יבגני רודיגין (Евгений Родыгина). על פיליפנקו לא מצאתי מאומה, לעומת זאת המלחין יבגני רודיגין, יליד 1925, עדיין חי וכאן אפשר לראות כתבת טלוויזיה עליו (ברוסית).

יבגני רודיגין

יש ברשת האינטרנט ביצועים רבים מספור של השיר הזה, רובם ככולם בזמרת נשים. הנה מבחר קטן.

הזמרת אנה ליטויננקו:



לנושפים הידד! ביצוע מדליק של להקת כלי נשיפה (מאה חצוצרות לסוגיהן) בבלגרד, בירת סרביה:



ב. הפרק הישראלי: אט זורם הנחל


אפי נצר הוא תמלילן, מלחין, מעבד ואבי מוסד השירה בציבור בישראל. יש לו זכויות רבות ועצומות בתרבות הזמר העברי. הוא הלחין מאות שירים, שרבים מהם ידועים, אהובים ומושרים בפי כל.

לעדות עצמו הוא גם שונא לשקר, אבל במקרה זה הוא עטה על עצמו את נוצות המלחין של השיר, מה שלא היה ולא נברא.


בשנות השישים לקח אפי נצר את המנגינה של רודיגין וחיבר לה מילים עבריות. על הדרך הוא שינה לא מעט פרטים, וגם הפך את עץ הריאבינה הבלתי מוכר בישראל לעץ אלון, נישא וחסון.

תמליל עברי  כן; הלחנה  לא.

הנה המילים שחיבר אפי נצר:

אט זורם הנחל הולך לו אל הים,
ולידו צומח אלון נישא ורם,
בגדה מנגד מחלון בקתה
ילדתי מרוסיה בעצב נשקפה.

הו אלון נישא
כה חסון הנך
את רעי הבא לי
אני כה בודדה.

רוח סתיו נושבת ושלג אט צנח
האלון הרם כוסה בלובן צח.
בגדה מנגד בבקתה הדלה
ילדתי מרוסיה עדיין מצפה.

הו אלון נישא...


והנה 'זמרי אפי נצר':



באותה עת, פחות או יותר (1968), תורגם השיר לעברית גם על ידי ארנון מגן מקיבוץ גבעת ברנר. השיר בתרגומו נקרא 'רבינה':

שָׁט הָעֶרֶב חֶרֶשׁ,עַל הַנַחַל שָׁט,
עֲיָרָה בּוֹדֶדֶת תְּנַמְנֵם בַּלָּאט.
אֵי מִשָּׁם קוֹל רַכֶּבֶת
יִתְגַּלְגֵּל מוּלִי
תַּחַת עֵץ הָרַבִּינָה
שָׁם יַמְתִּינוּ לִי.


הוֹי, רַבִּינָה, אָהַבְתִּי
לֹבֶן פְּרָחַיִךְ מְאוֹד.

שִׁירִי, רַבִּינָה רַבִּינוּשְׁקָה,
לַחֲשִׁי לִי סוֹד.

הוֹי, רַבִּינָה, פְּרָחַיִךְ
לִי לָחֲשׁוּ אַהֲבָה
שִׁירִי, רַבִּינָה רַבִּינוּשְׁקָה,

מַה לָּךְ, עֲצוּבָה?

באתר 'זמרשת' אפשר לקרוא על השיר ולשמוע ביצוע יפהפה של רביעיית גבעת ברנר.

דני ורדון היה חבר ברביעייה. הוא נהרג במלחמת ששת הימים ולזכרו יצא התקליט 'שירים לדני'



מעט על הרביעייה המיוחדת הזו, שנוסדה בשנת 1958 ונשכחה מלב שלא בצדק, ראו בקליפ הזה:

ג. הפרק החרדי: 'בני תורה אנחנו'

קוראיו הנאמנים של מדור זה לא יופתעו למצוא שיר זה גם בגלגולו החרדי. זהו השיר 'בני תורה אנחנו' המובא כאן בביצוע הרב דוב קוק מטבריה (הכוונה כנראה לתלמידיו של הרב).



הנה מילות השיר שמוגדר כ'נגינות קודש':

בני תורה אנחנו
בנים לכל דבר.
תורה את הורתנו
ולנו את משמר.


נפש וגוף את חובקת
דופק חיינו רק את.
אל תוך תוכנו חודרת
חיים נוטעת לעד. 


תורה, אנו בנים לך
ברית ביננו כרותה
כל עוד אנו חוסים בך
אין אנו בני תמותה.


מילות השיר מיוחסות לרב ברוך מרדכי אזרחי, ראש ישיבת 'עטרת ישראל' בירושלים, שנחשבת לישיבה 'ליטאית' מודרנית ופתוחה יחסית. בשנת 1967 ייסד הרב אזרחי את תנועת 'בני תורה' שמטרתה היתה למשוך בחורים מישיבות תיכוניות אל עולם הישיבות הליטאיות. התנועה קיימה מחנות קיץ ('מחנות בני תורה') והצליחה לסחוף בחורים רבים לשורותיה. יש האומרים כי את המילים של 'בני תורה אנחנו' חיברה שולמית אזרחי, רעייתו של הרב, שמושכת בעט סופרים. מעט עליהם אפשר לקרוא כאן.

הרב ברוך מרדכי אזרחי

מכל מקום, מילות השיר 'בני תורה אנחנו' נכתבו כנראה בסוף שנות השישים כהמנון מחנות הקיץ של 'בני תורה', ושוב אפשר לראות כיצד חדר הווי תנועות הנוער אל עולם הישיבות, אף ש'גויר כהלכה'.

על מחנות הקיץ של בני הישיבות ועל 'ההימנון' הפופולרי נכתבו הדברים הבאים באתר 'אנשים - ישראל':
חלוץ ה'קעמפים' (מחנות הקיץ) בארץ היה הרב ברוך מרדכי אזרחי, ראש ישיבת 'עטרת', שהקים את "מחנה בני תורה". מטרתו של המחנה היתה לקרב 'תיכוניסטים' (דתיים) לעולם הישיבות, תוך שילוב של לימוד תורה עם 'כיף'. 'המנון' המחנה "בני תורה אנחנו" התפרסם מאד והפך ללהיט לא רק של בני הישיבות, אלא גם של בנות הסמינרים. 
"מחנה בני תורה" עשה היסטוריה לא רק בהמנונו, אלא בהחדרת רעיון הנופש הממוסד לישיבות בארץ (בחו"ל היה הדבר מקובל מזה שנים). תחילה היו אלו הישיבות החסידיות שחיקו את רעיון ה'קעמפ', ובהמשך הלכו בעקבותיהן כלל הישיבות הליטאיות, שראשיהן ראו בקעמפ פתרון לשוטטות הרת האסון (הן סכנת המוות בטיולים והן "הסכנה הרוחנית" שבבטלה) של תלמידיהן. 
כאמור, בישיבות החסידיות מסתכם הקעמפ בחילופי מקום עם ישיבה אחרת, אך בישיבות הליטאיות מדובר במלאכת מחשבת של ממש, ימים גדושים באטרקציות תורניות וגשמיות כאחד, עד לעייפה. 
בדרך כלל נפתח הקעמפ בטיול גדול ומרשים, ממנו ממשיכים הבחורים לאכסניה שתארח אותם בשאר ימי המחנה. היום נפתח בתפילה ובלימוד תורה, אך בהמשך מרובות תוכניות החולין': ספורט, תחרויות שח, מופעי טלפתיה ואומנים שונים והלהיט החדש: סימפוזיונים בנושאי אקטואליה בהשתתפות עיתונאים, חברי כנסת חרדים ובעלי דעה חרדים. כל אלו לצד הרצאות של טובי המרצים והרבנים.  
קיום הקעמפ, אורך החיים שלו ורמת התוכניות תלויה ברמתה הכלכלית של הישיבה. בישיבות מבוססות נערכים הקעמפים בכפרי נופש בעלי רמה טובה, הטיולים והאטרקציות בהתאם וכן רמת המרצים. בישיבות חלשות כלכלית מוותרת ההנהלה על הקעמפ ומסתפקת בטיול מאורגן ומתוכנן היטב. התלמידים משלמים עבור הקעמפ או הטיול, אך תשלום זה הוא סמלי בלבד ואין בו כדי לכסות על ההוצאות. לרוב, יגוייסו תורמים מיוחדים לכסוי עלויות 'הקעמפ'.
ולמי שתהה  המחנות הללו קיימים עד עצם היום הזה! הנה דיווח על המחנה של השנה שעברה, כולל תמונות. בין היתר מסופר כאן בהתרגשות גם על ההמנון הוותיק שקירב רבבות בני נוער לאביהם שבשמיים...
"בני תורה אנחנו בנים לכל דבר, תורה את הורתינו ולנו את נשמת, נפש וגוף את יוקדת, דופק חיינו רק את". את המילים הללו, במנגינה מרטיטה, שומעים ב-50 שנה האחרונות במחנות 'בני תורה' - מחנות שהפכו לשם דבר. אלפי בני נוער שעברו בכור המחצבה שנוסד על-ידי ראש ישיבת 'עטרת ישראל', הגרב"מ אזרחי, שרו במהלך השנים את המילים בקול רועד, ובזווית העין הייתם יכולים להבחין בדמעה סוררת שזולגת לה, תוך כדי התחטאות והתמרקות, תוך כדי רצון טהור ומזוקק, להתקרב עוד קצת לאבא. אבא שבשמיים כמובן.
רגע עוד לא גמרנו. יש עוד פרק!

ד. הפרק הפיני והפרק הסיני



מתברר שהשיר שלנו אהוב גם על בני פינלנד שהעניקו לו גרסה משלהם ושמה Uralin Pihlaja. הנה הוא כאן בביצוע הזמרת הפינית קסיה קורהונן:



כאן בביצוע ה'קוזאק' הפיני ויקטור קלמנקו:



וגם בסין, כך מתברר, מוכר שירנו זה. דורון טימור הפנה את תשומת הלב (למטה בתגוביות) לסרט הסיני Under The Hawthorn Tree (תחת עץ העוזרד), ששמו העברי הוא 'כשתקראי בשמך', ששירנו הוא שיר הנושא שלו. הנה השיר מתוך הסרט, שעניינו בסיפור אהבה המתרחש בסין הקומוניסטית של שנות השישים:



ראו גם ברשימה זו.

תודה ליהושע מונדשיין ולצבי (גרימי) גלעד על עזרתם.

בעלי התוספות

ה. אט זורם הנח"ל

גרימי גלעד מקיבוץ עין גדי ומאיר טורניאנסקי מירושלים  שני דורות של נח"לאים  שלחו לי את גרסת הנח"ל לשיר 'אט זורם הנחל'.

כתב מאיר: מרשימתך נעדרת התייחסות לגירסה העממית של השיר בפי לוחמי הנח"ל שנמניתי עליהם בזמנו. בכל עת שהשביזות הקשה הייתה אוחזת בנו התנחמנו בגרסה הנח"לאווית של השיר, שמושרת לפי המנגינה הרוסית המקורית:

אט זורם הנח"ל, זורם לו לשל"ת,
ולידו צומח סוטול יפה כל כך
בגדה מנגד רצים האחוזים
רימון, נתקלת, פזצט"א  <גרסת גרימי: רוץ, נתקלת...>
קשים הם החיים! <גרסת גרימי: יפים הם החיים>
הו של"ת יקר לי מה קרוב/רחוק <השלם עפ"י מצבך> הנך
עוד  <פרק הזמן הרלבאנטי כמו חודשיים וחצי, שנה ורבע> אני אהיה אתך

ביאורים:

של"ת  שירות ללא תשלום. פרק הזמן המיוחל אותו מבלה לוחם הנח"ל בקיבוץ כאזרח לכל דבר במסגרת שירותו הצבאי.

אחוזים – אותם בני גרעין נח"ל חסרי מזל, או חובבי צבא אמיתיים, שמופרשים כאחוזים, קורבן לצבא, להיות מ"כים קצינים וכו'. הם עושים צבא מלא ואינם זוכים להגיע לפרק השל"ת.

רימון  קריאה בעת קרב המודיעה כי נזרק רימון לכיוון האוייב וכי יש לנהוג ולהיזהר בהתאם.

ניתקלת  קריאת קרב בעת ההיתקלות עם אוייב המודיעה לחייל על ההיתקלות ומפצירה בו לפתוח באש ולהגן על חייו.

פזצט"א – קריאת היתקלות צבאית שהיא ראשי תיבות של: פול, זחל, צפה, טווח אש.

גרסה זו אינה עמוקה כגרסת 'בני תורה' או אפי נצר, אך היא משמעותית ומשיבת נפש בפשטותה השמחה לאיד והמנחמת את הלוחם השבו"ז באשר הוא.

בעניין נוסף לשיר זה: עץ ה-Rowan אינו חוזרר (כך הוא מכונה במילון אבן-שושן) כי אם בן-חוזרר (כפי שהוא קרוי באתר הבוטני של פרופסור אבינעם דנין) ממנו גדלים בארץ שני מינים השייכים לסוג Sorbus ממשפחת הורדיים. יש להבדיל סוג זה מהסוג עוזרר, גם הוא עץ קטן בעל פירות אדומים אכילים הקרוי לעיתים בטעות עוזרד. העוזרר שייך לסוג Crataegus השייך גם הוא למשפחת הורדיים.

ו. 'שיר נשיר לאמא'

גרסה זו נכתבה למסיבת סיום של קורס מ"כים של סיירת צנחנים, כנראה ב-1962, היא מיוחסת לעפר פניגר ומובאת באתר 'זמר הפלוגות' וב'זמרשת'.




שיר נשיר לאמא
לאם דואגה עם ליל,
שיר רוסי נשירה
על רוח סתוי מילל,
בית הספר סימנו,
נופפנו מטפחת ביד,
שלום שלום לך אמא
עתה אנו לבד..

שביל הרים מתפתל לו,
ג'יפ סיור בדרכים,
אם חזה יש ולב בו,

בית אמא אז רוצים.

עם עלי שלכת,
החורף בשערים,
ידלוף שוב אוהלנו,
נשכב בו רטובים,
אז נקרא לך שוב, אמא,
למה כל כך פה קר?
מכתב עדוד תשלחי נא
כי לנו פה נשבר..

שביל הרים מתפתל לו...

ילל תנים בואדי
וכלב רועים ינבח,
בחשיכה נצעדה
אל קבר שיך נידח,
אז נקרא לך שוב אמא
חושך מצרים ירד,
הולכים בלי סוף הולכים
והשביל אבד אבד...

שביל הרים מתפתל לו...

כובע פלדה רכוס
המצנח נצמד אל גב,
המטוס ימריא
והלב ירעד ידאב,
אז נקרא לך שוב אמא
אנו כה פוחדים,
יחייך המד"צ
ותשרוקנה צפורים:

שביל הרים מתפתל לו,
ג'יפ סיור בדרכים,
אם חזה יש ולב בו,
בית אמא אז רוצים.

ז. השלמות ל'ריאבינושקה' של גבעת ברנר

עמוס רודנר שלח לי את התרגום של השיר הרוסי המקורי:

חשבתי, לפני כמה שנים, בעת התרגום, להשאיר את הבית הראשון והפזמון כפי שתירגמו חברַי מיָה אַלָגֶ'ם (מילולית) וארנון מגן ביוזמת גיסי דני ורדון (נוחם עדן). אבל כיוון שהמוטיבציה שלי היתה "מה חושבים הרוסים שכתוב בשירים הרוסיים" תרגמתי גם את הבית הראשון והפזמון.

ריאבינה אורלית

מילים: מיכאיל פיליפנקו 
לחן: יבגני רודיגין
עברית: עמוס רודנר, על פי תרגום מילולי של רוס יולין


מעל הנחל רוח, בשקט שיר תשרוק
הילה של אור נוגהת מעל למפעל רחוק
רכבת טסה אי שם, גיצים של אש בוערים
ריאבינה לי בצילך ממתינים שני בחורים

                        ריאבינושקה מתולתלת
                        ליבנת פרחים נלבבה
                        הוי ריאבינה ריאבינושקה
                        מה לך עצובה

נגינת צפירה מתחלפת לה בשתיקה
בשביל תלול אצעד לי אל עץ הריאבינושקה
מימין לי – מסגֵר, והנַפָּח - לשמאלי
רוח משתעשעת להם בתלתלים

                        ריאבינושקה מתולתלת...

ביום פגישות של רגע, אנחנו צוחקים
אצל הריאבינה  בערב משתתקים
כוכבים בשמים שעוקבים בהסתר
לא רוצים לגלות לי את מי אוהב יותר

                        ריאבינושקה מתולתלת ...

אדמה מושלגת, סביב לבן וצח
כמו עגור נודד – כך הסתיו חלף הלך
במשעול התלול והצר,  בין ההרים
אני לעץ הריאבינושקה עם החברים

                        ריאבינושקה מתולתלת...

למי אושיטה יד? מי מהם יותר מושך
כה מוטרד ליבי – מי מהם? מתי? ואיך?
כה שונים הם השניים ויפים עד כאב
מִילַיָה {חמדתי] ריאבינושקה רמז תני ללב

                        הוי ריאבינה ריאבינה
יפים הם עד לכאב
                        מִילַיָה ריאבינושקה –  
רמז תני ללב


נחומי הרציון תרגם לעברית את הבתים החסרים בתרגומו של ארנון מגן.

רַבִּינָה                                      
השיר: מיכאיל פיליפֶּנקוֹ                                                            
עברית, בית ראשון: ארנון מגן                                                                   
יתר הבתים: נחומי הרציון
הלחן: יֶבגֶני רוֹדיגין

שָׁט הָעֶרֶב חֶרֶשׁ, עַל הַנַּחַל שָׁט,                               
עֲיָּרָה בּוֹדֶדֶת תְּנַמְנֵם בַּלָּאט.                        
אֵי-מִשָּׁם קוֹל רַכֶּבֶת יִתְגַּלְגֵּל מוּלִי,                
תַּחַת עֵץ הָרַבִּינָה – שָׁם יַמְתִּינוּ לִי.               
   הוֹי, רַבִּינָה, אָהַבְתִּי                                               
   לֹבֶן פְּרָחַיִךְ מְאֹד.                                              
   שִׁירִי, רַבִּינָה, רַבִּינוּשְׁקַה,                                      
   לַחֲשִׁי לִי סוֹד.                                                  
   הוֹי, רַבִּינָה, פְּרָחַיִךְ                                           
   לִי לָחֲשׁוּ אַהֲבָה.                                               
   שִׁירִי, רַבִּינָה, רַבִּינוּשְׁקָה,                                   
   מָה לָךְ עֲצוּבָה?   
                                 
[השלמת תרגום: נחומי הרציון] 

עוֹד שָׁקֵט הַנַּחַל, נָדַמּוּ הַצְּפִירוֹת,
אֶל עֵץ הָרַבִּינָה אֵלֵךְ לִי בֵּין הַשָּׂדוֹת.
חֲבֵרִים שֶׁלִּי, שְׁנַיִם, מְחַכִּים לִי שָׁם,
וְהָרוּחַ פּוֹרַעַת אֶת תַּלְתַּלֵּי רֹאשָׁם.
   הוֹי, רַבִּינָה, אָהַבְתִּי…

נִפְגָּשִׁים אֲנַחְנוּ כָּל יוֹם בִּשְׁבִילֵי הַכְּפָר,
וּבִשְׁעוֹת הָעֶרֶב – בְּצֵל הָעֵץ הַמֻּכָּר.
כָּל כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם יַבִּיטוּ בָּהֶם וְגַם בִּי,
לא יוּכְלוּ לְהָשִׁיב לִי: אֶת מִי יִבְחַר לִבִּי?
   הוֹי, רַבִּינָה, אָהַבְתִּי…

אַדְמוֹת הַכְּפָר בְּלֹבֶן, פְּתִיתֵי הַכְּפוֹר נוֹשְׁרִים,
חָלַף הַסְּתָו וְשָׁט לוֹ, כְּמוֹ שִׁיר הָעֲגוּרִים.
בֵּין הָרִים מִתְפַּתֵּל לוֹ הַשְּׁבִיל, בֵּין כָּל הַדְּרָכִים,
שְׁנֵי חֲבֵרַי וַאֲנִי לָרַבִּינוּשְׁקָה הוֹלְכִים.
   הוֹי, רַבִּינָה, אָהַבְתִּי…

מִי מֵהֶם יָקָר לִי, לְמִי מֵהֶם אֶקְרַב?
אֲנִי כֹּה מְבֻלְבֶּלֶת: אֶת מִי מִשְּׁנֵיהֶם אֹהַב?
שְׁנֵי בַּחוּרֵי-חֶמֶד, שְׁנֵי הַטּוֹבִים שֶׁבַּכְּפָר -
נָא אִמְרִי לִי, רַבִּינוּשְׁקָה, מִי מֵהֶם אֶבְחַר?
   הוֹי, רַבִּינָה, אָהַבְתִּי…

מתוך מועדון הזמר בני-שמעון, שירון מס' 168 "נגני  לי זמר בללייקה – שירים רוסיים (ג')", עמ' 18; טבת תשס"ג / דצמבר 2002. תודה ליֶלֶנה מוּסקֶביץ' ולאורי יעקובוביץ' על התרגום המילולי מרוסית.


10 תגובות:

  1. מהיפים בשירי העולם

    השבמחק
  2. פוסט נפלא לשיר נפלא-למדתי-תודה

    השבמחק
  3. השיר משמש כשיר הנושא בסרט הסיני הנהדר "כשתקראי בשמך", שמוצג בימים אלה בישראל.
    הטריילר: http://www.youtube.com/user/LevCinema?blend=2&ob=5#p/u/0/WDmjuWFR4W8

    השבמחק
  4. תודה רבה, דורון. הכנסתי לתוך הרשימה גם סרטון של השיר הסיני.

    השבמחק
  5. באחד הספרים של אפי נצר ראיתי שהוא 'הלחין' את השיר 'רוח מבדרת' (שובל שמלתה....). אך כששרתי את זה בעברית לסבתא שלי היא זימזמה לי את זה ברוסית... (היא לא מכירה את אפי נצר...).

    השבמחק
  6. על מקור השיר רוח מבדרת כתוב "רוסי עממי".
    ראה כאן: http://www.mp3music.co.il/tabs/12480.html

    השבמחק
    תשובות
    1. 'רוח מבדרת' הוא תרגום, פחות או יותר, של השיר הרוסי Вдоль по улице метелица метет. (לאורך הרחוב השתוללה סופונת שלג).
      זהו אמנם שיר פופולרי אבל לא 'עממי'. התמלילן הוא
      דמיטרי גלבוב GLEBOV והמלחין אלכסנר ורלמוב VARLAMOV. השיר חובר במחצית הראשונה של המאה ה 19. (ורלמוב מת ב 1848).

      מחק
  7. סקירה מקיפה ומושקעת
    חן חן לך
    נהניתי מאד...

    השבמחק
  8. בקורס מ"כים של סיירת צנחנים ב-1962 נכתב למסיבת הסיום השיר הבא, לפי מנגינת "רבינא". השיר זכה באותן שנים לפופולריות רבה בשורות צה"ל, עד אשר אפילו בגולני (!) שרו אותו:

    שיר נשיר לאמא
    לאם דואגת עם ליל
    שיר רוסי נשירה
    עת רוח סתיו מתהולל
    בית הספר סיימנו
    נופפנו מטפחת ביד
    שלום שלום לך אמא
    עתה אנו לבד.

    פזמון:
    שביל הרים מתפתל לו
    ג'יפ סיור בדרכים
    אם חזה יש ולב בו
    את אימא אז זוכרים.

    ילל תנים בואדי
    וכלב רועים נבח
    בחשיכה נצעדה
    אל קבר שייח נידח
    אז נקרא לך שוב אמא
    חושך מצרים ירד
    רחוק הבוקר רחוק
    והשביל אבד, אבד.

    פזמון:
    שביל הרים מתפתל לו...

    כובע פלדה על הראש
    המצנח הדוק לגב
    המטוס ימריא
    והלב ירעד, ירעד.
    אז נקרא לך שוב אימא
    אנו כה מפחדים
    יחייך המדריך
    ותצחקנה ציפורים.


    פזמון:
    שביל הרים מתפתל לו...

    השבמחק
  9. would you know an Yiddish version?

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.