למה כובע? עלייתו ונפילתו של התרבוש

 כתב וצילם דנצ'וּ ארנון

ערב מלחמת העולם הראשונה ביקשו רבים מיושבי הארץ לקבל אזרחות עות'מאנית. העות'מאנים היו שליטי הארץ וקבלת האזרחות היה בכוחה למנוע גירוש מהארץ, מה שהשלטונות לא היססו לעשות לנתינים זרים. ה'הִתְעַמְנוּת' – כפי שקראו לה באותם ימים בעיתונות העברית – הייתה שנויה במחלוקת, אך רבים וטובים ביישוב היהודי עשו כן, ומי לנו גדול משני הצעירים שהגיעו לארץ ישראל מרוסיה, דוד גרין (בן גוריון) מפלונסק ויצחק שִׁימְשֶׁלֶביץ (בן-צבי) מפולטבה, שהובילו מהלך זה. הסמל למתעתמנים החדשים היה התרבוש, ובשנת 1912, כאשר שניהם למדו משפטים באוניברסיטת איסטנבול, הם הצטלמו כשתרבושים חבושים לראשם. 

בן-צבי (מימין) ובן-גוריון חבושים בתרבושים, 1912 (ויקיפדיה)

אז מהו התרבוש ומהיכן צץ?

לעות'מאנים היה שיגעון לכיסויי ראש. באימפריה שלהם היו למעלה משישים סוגים של כיסויים. כי זאת יש לדעת: כיסוי הראש אמר הכל על האדם שנחבש מתחתיו: דתו, מקצועו, תפקידו וייחוסו. מי שעלה בדרגה בצבא או בשירות הציבורי, זכה לחבוש כובע חדש בטקס מיוחד, ומי שסרח – הסירו ממנו את הכובע ברוב טקסיות. 

היניצֶ'רים, בדומה למַמְלוּכִּים ששלטו ממצריים, היו ילדים ממשפחות נוצריות, שנִשבּוּ בערי הבלקן, הובאו לאיסטנבול, אוסלמו והוכשרו לשירות צבאי ארוך בחיל הרגלים. רבים מהם גם השתלבו בשירות הציבורי לאחר שהשתחררו מהצבא. הטורקים עצמם, מסיבות שונות, נמנעו משירות כחיילים רגליים (הדבר נראה בעיניהם נחות, לעומת השירות המכובד בחיל הפרשים), ולפיכך עיקר הצבא העות'מאני הושתת על היניצ'רים. פעמיים הם כמעט כבשו את כל אירופה. ובעוצמתם הרבה גם החלו להתערב בניהול האימפריה העות'מאנית ובחשו במינוי הסולטאנים.

שחזור של המחתר (Mehter), תזמורת היניצ'רים (צילמתי במוזיאון הצבא באיסטנבול)

הסולטאן מחמוט השני, ששלט בין השנים 1839-1808, היה נחוש להפוך את ממלכתו למודרנית, אך היניצ'רים השמרנים, שהתנגדו לכל חידוש, עמדו בדרכו ומרדו בשלטון. הסולטאן לא היסס לרגע. ב-1826 תקפו יחידות עילית שהקים את מחנות היניצ'רים בתותחים והוציאום להורג, עד האחרון שבהם. 

הסולטאן מחמוט השני חובש תרבוש (ויקיפדיה)

במקומם הוקם צבא מודרני, והסולטאן ביקש להלביש את חייליו במדים שנהגו באירופה באותו הזמן. לחיילים בצבאות אירופה היו אז כובעים עגולים גבוהים וצבעוניים. פעם, כשעיקר הקרבות היו פנים אל פנים, הצבאות לא הסוו את עצמם, אלא להיפך – הבליטו נוכחות על מנת להפחיד.

חייל צרפתי

אבל הייתה לסולטאן בעיה עם העוּלְמא, חכמי הדת המוסלמים, שהייתה להם השפעה רבה. הם התנגדו למצחייה שעל הכובע, משום שזו אינה מאפשרת למוסלמי, בעת ההשתחוויות שבתפילה, לגעת במצחו באדמה, כנדרש. המצחייה חשובה לחייל כי היא מאהילה על עיניו כשהוא מכוון את רובהו. מה עושים? הסולטאן ויתר ובחר בתרבוש, שהיה דומה לכובעי הצבא האירופיים אך ללא מצחייה, וגם היה מקובל במרוקו (ולכן נקרא פֶז). אחרי שהתרבוש הושלט בצבא חוייבו גם אנשי המנגנון הממשלתי לחבוש אותו, ומכאן כבר הייתה קצרה הדרך לחייב את כל אזרחי האימפריה לחבוש תרבושים. 

כעבור כמאה שנה (1920) עלה לשלטון אטא טורק, שגם הוא החליט לעשות רפורמות חילוניות. בין השאר הורה אטא טורק על חובת לבוש מערבי והסרת התרבוש, שנחשב סמל פיאודלי ו'מזרחי' מדי. שלושה אנשים שהופיעו בציבור בהתרסה כשהם חובשים תרבושים – נתלו, ואחרים נאסרו. איך השתנו הזמנים... אצל הסולטאן מחמוט מי שלא חבש תרבוש הלך לקלבוש; אצל אטא טורק מי שחבש תרבוש הלך לקלבוש.

בכל כפר ועיר בטורקיה יש פסל של אטא טורק, וברובם הוא מחזיק את הכובע ביד! עד ימיו גבר טורקי מעולם לא הופיע בציבור כשראשו גלוי. כשאטא טורק עלה לנאום והסיר את הכובע, היה זה כאילו מנהיג מערבי בימינו מסיר את מכנסיו ומראה לקהל את עכוזו. 

באותה תקופה, בארץ ישראל, כבר שלטו הבריטים. התרבוש ירד כי סימל עבור הערבים את האפנדים המושחתים שמכרו קרקעות ליהודים. עליית הלאומנות הפלסטינית הביאה לחבישת הכפייה, כיסוי הראש של הבדואים שהובא מן המדבר וסימל עצמאות וגבורה.

יחד עם התרבושים נעלם גם מוסד הקלופצ'י, גהץ התרבושים. התרבוש עשוי בדרך כלל מבד לבד ונוטה לאבד את צורתו, ולפיכך פעם בשבוע צריך להביאו לקלופצ'י. הלה היה מרטיב את הכובע, מכניס לקאלופ, כלומר לאימום שחומם בפרימוס, נותן קווץ' והופ – התרבוש יוצא כמו חדש. הקלופצ'י האחרון, שהייתה לו חנות תרבושים בירושלים ובה קאלופ, מת בשנות השבעים של המאה הקודמת ומחליף לא נמצא לו. את הקלופצ'י הזה צילמתי בשוק בקהיר, ליד באב זווילה. 

זהו אבו פחמי, למיטב ידיעתי אחרון חובשי התרבוש בירושלים. צילמתי אותו בשנות השמונים של המאה שעברה.

אז מי חובש כיום תרבוש?

השומרונים, השומרים ומשמרים מסורות ישנות.

הקוואסים – מוסד עתיק הקיים רק בירושלים. ידידי הצלם הירושלמי ברוך גיאן פרסם לפני כמה שנים בבלוג עונ"ש רשימה נהדרת על הקוואסים הירושלמים ('ברוך הבא: פנו דרך! עולמם המופלא של הקאוואסים', בלוג עונג שבת, 21 באוקטובר 2015), ואת כל ההסברים תמצאו שם.

חרדים, שמשום מה רואים בתרבוש את התחפושת האולטימטיבית לפורים.

וכמובן, יוצאי מרוקו בחגיהם המיוחדים, ופוליטיקאים אשכנזים שבאים להתחנף...

מרוקנים אותנטיים, ל"ג בעמר במירון

התרבוש של טדי קולק, מימונה 1986 (צילום: נתי הרניק; אוסף התצלומים הלאומי)

התרבוש של ראובן ריבלין, מימונה 2011 (צילום מסך)

מאיפה באו הגדילים שיוצאים ממרכז התרבוש? האמת היא שאין לי מושג.

האם היו כבר גדילים בתרבושים המקוריים במרוקו ובטורקיה, האם הם החליפו את הנוצה שבראש כובעי החיילים, ואולי הם סתם קישוט, כמו הצ'ופציק בראשו של כובע הברט?

מה שאני יודע בביטחון זה שהגדילים של התרבוש נוטים להסתבך אלה באלה, וביישובים מוסלמיים תמיד היו ילדים שרצו אחרי המבקרים הנכבדים ותמורת פרוטות ידעו להתיר את הסבך ולסרק את הגדילים.

תרבוש עם גדילים (ויקיפדיה)