ביאליק שלי: זיכרונות אישיים

שאול רסקין, 'ניגון ביאליק'

מאת אליקים רובינשטיין

אפתח בסיפור אישי, סיפור של רלוונטיות משפחתית ביאליקאית מתמדת לאורך כמאה שנה, רוחות עידן ועידנים.

מטבע העולם לא הכרתי את ביאליק – 13 שנים מפרידים בין יום מותו ליום הולדתי – אבל אפשר לומר שנולדתי אתו וחייתי אותו. אימי זיכרונה לברכה שפרה, שנולדה בעיירה באזאר באוקראינה, לא הרחק ממקום הולדתו של ביאליק, ועלתה ארצה עם משפחתה ב-1922, גדלה בתל אביב בשנות העשרים של המאה הקודמת. אימא זכרה היטב את ימי בניין ביתו של ביאליק, ואפילו את שביתת הפועלים שם. בגימנסיה הרצליה, בה למדה, לימד גם המורה ד"ר אברהם צפרוני (1933-1882), איש ספרות בזכות עצמו. כשצפרוני לא הצליח להשתלט על הכיתה, היה אומר, 'אותי אתם מעליבים? את ביאליק אתם מעליבים!', והיה זה סביב שנת 1930, עוד בימי חייו של ביאליק. ביאליק, ועמו דוד ילין, הוא שגייס את צפרוני להיות העורך הראשון של כתב העת 'לשוננו', ביטאון ועד הלשון ולימים האקדמיה ללשון העברית.

אברהם צפרוני, 1933 (ויקיפדיה)

אבי מרדכי עליו השלום שינן את שירי ביאליק בנערותו בין שתי המלחמות בעיירה לנין בפולין (כיום בבלרוס). לפי סיפוריו, היה קורא אותם בערבים, לאור הלבנה, מהעדר חשמל, ואכן ידע את רובם על-פה (ועודדני תדיר ללכת בדרך זו של שינון). סיפור האהבה בין הורי החל ב-1945, בקפה 'נגה' שליד קולנוע מוגרבי, כאשר אבא, העולה החדש, ציטט באוזניה בעל-פה משירי ביאליק, ואימא התפעלה. עוד מתנגן באוזניי קולו של אבא כשהוא מצטט את השיר 'לבדי': 'כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָּם סָחַף הָאוֹר, / שִׁירָה חֲדָשָׁה אֶת-בֹּקֶר חַיֵּיהֶם הִרְנִינָה; / וַאֲנִי, גּוֹזָל רַךְ, נִשְׁתַּכַּחְתִּי מִלֵּב / תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה'. ועוד אזכורה את אימא שרה לי את שיר הערש 'הֲיֵשׁ כְּעוֹלָלִי? / הֲיֵשׁ כְּגוֹזָלִי? / מִי יִתֵּן וּכְפָנָיו / כֵּן יָאִיר מַזָּלִי'.

כד הווינא טליא, לקחני אבא ל'אוהל שם' ברחוב בלפור בתל אביב, ל'עונג שבת' שייסד שם ביאליק, ולנגד עיניי עומד גם היום אותו יהודי קשיש, שהבדיל בין קודש לחול בצאת השבת, בניגון קסום שלא שכחתי. אימא, אחות למופת, עבדה ב'בית הבריאות' על שם הנדבן נתן שטראוס, ברחוב בלפור בתל אביב. ביאליק היה יושב ראש הוועדה הציבורית לבנייתו. 

בביתנו בגבעתיים ניצבה במקום מכובד פרוטומה של ביאליק כאות להערצה. בימי זיכרון של סבי המנוח, הקבור בבית העלמין הישן ברחוב טרומפלדור, היינו ניגשים, מתוך כבוד, גם לקברותיהם של ביאליק, טשרניחובסקי, ברנר וחבריו. בילדותי ביקרנו עם כיתת בית הספר בבית ביאליק. המדריך היה מנהל הבית הראשון, משה אונגרפלד, שהיום הוא מכונה 'מיתולוגי'. בזיכרוני חרות דיוקנו של אדם בא בימים, מחזיק במקל ואומר 'ילדים, זה המקל של ביאליק'. 

חיים גליקסברג, ביאליק מטייל ומקלו בידו

באירוע חנוכה בבית הספר נפל בחלקי, ביוזמת המורה הניה קופרשטיין, לדקלם בפאתוס את שירו של ביאליק 'למתנדבים בעם', ולומר 'לְעֶזְרַת הָעָם! לְעֶזְרַת הָעָם! ... כָּל-קָרְבָּן – יֵרָצֶה, כָּל-מַתָּת – נֶאֱמָנָה: / אֵין בֹּדְקִים בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה!'. ועוד זכורני תרגומו של ביאליק לווילהלם טֶל מאת פרידריך שילר, שלמדתי בבית הספר, ותרגומו לדון קישוט של סרוונטס, שקראתי בו בעונג בילדותי וחזרתי אליו בבגרותי. 

ברחוב ביאליק 38 ברמת גן, בה גר המשורר באחרית ימיו, נמצאת חנות הספרים הותיקה 'פורת' של שלושה דורות במשפחתנו המורחבת; וברחוב ביאליק בתל אביב עבדתי, אי אז בהיותי תלמיד תיכון, במעבדה הרפואית רפפורט. 

חנות הספרים 'פורת' ברחוב ביאליק ברמת גן (פייסבוק)

ספר האגדה שערכו ביאליק ורבניצקי היה 'חבר כבוד' בארון הספרים של הוריי. עשיתי בכתביו של ביאליק שימוש נרחב בעבודות בבית הספר, ופשיטא שנכדיי מתנדנדים בגן השעשועים לקול 'נד נד, נד נד, רד, עלה, עלה ורד'. 

גינת ביאליק בבית הכרם , ירושלים (צילום: גדי שגיב)

בתיכון העירוני ב' בתל אביב ('צייטלין') למדנו ביאליק בשפע מפי מורנו ד"ר יעקב זיידמן, ובעיקר את שירי בית המדרש. במבחן הבגרות בעל-פה בערבית (למדתי במגמה המזרחנית) התבקשתי לדבר בערבית על חיי אישיות מפורסמת – דיברתי על ביאליק. ולהבדיל, לא תאמינו, כשופט נתקלתי בשמו הפרטי יוצא הדופן של מעורב בפלילים – חיים נחמן ביאליק בן ישי... 

ולבסוף, בעת הבחירות החוזרות ונשנות זה לא כבר, קצה נפשי בכך ובזילות ההליך הדמוקרטי, ועשיתי דבר חריג מאוד לדידי. בדצמבר 2019 יצאתי להפגנת יחיד מול הכנסת, נושא שלט שהכינה נכדתי תמר, ובו המלים 'ראיתיכם שוב בקוצר ידכם', משירו של ביאליק. 

'ולבבי סף דמעה' (באדיבות המצולם)

למותר לציין כי בביתנו כיום שוכן כבוד מדף ביאליקאי, ובו 'ספר האגדה' במהדורה החדשה של אביגדור שנאן, סדר זרעים לשישה סדרי משנה בפירושו היפה של ביאליק, ספר השירים במהדורת דביר הישנה, וכמובן במהדורתו החדשה של אבנר הולצמן, הביוגרפיה התמציתית הטובה של הולצמן, אסופת השירים 'גבעולי אשתקד', 'גם אהבתם גם שנאתם' של חיים באר, ואפילו תרגומו לערבית של ראשד חסין משנות השישים, בסדרת תרגומי המופת שיזם המכון למדעי המזרח באוניברסיטה העברית. במכוניתי שמור דרך קבע תקליטור של שירי ביאליק. 

אין קץ זויות לדמותו רבת הפנים של המשורר, שהיה דמות נערצת בעולם היהודי מצעירותו ואישיות דומיננטית ביישוב הארצישראלי, ובעיקר בתל אביב, בעשור שמאז עלותו ארצה ועד לכתו בטרם עת (כתב על כך שמואל אבנרי בספרו המרתק 'כמה ביאליק יש'). אף שהיה ביאליק חשוך צאצאים משלו, הותיר צאצאי רוח – רוח ספרותית ותרבותית גדולה, הנמשכת ומנשבת בעוז עד היום הזה. תרבות תל אביב של שנות העשרים והשלושים, השונה כמובן מאוד מזו של היום, היתה טבועה בחותמו של ביאליק. אך אם 'ספר האגדה' רואה אור מחדש בשנות האלפיים, ואם רק לפני חודש ימים הפיק המלחין והזמר מיקי גביאלוב תקליטור נפלא משיריו – אין זה אלא שהוא אקטואלי תמיד; וזו גדולת המשורר ואיש הרוח האמיתי, שרוחו מנשבת דורות לאחר שנלקח. 

 

ביאליק היתום מאב גדל בדחקות, חרף אמידות סבו. היה בכך כדי להשליך הן על יכולת החמלה שלו, שבאה לידי ביטוי בפעולתו המרגשת למען המשוררת רחל, אך גם למען יתומים, אלמנות ונדכאים ששמם נותר בארכיון. הרקע הקשה השליך בוודאי גם על חסכנותו, שאליה היו שהתייחסו כקמצנות. איש נדיב מזה וקופץ יד מזה, חומל מזה ולוחם, גם בבתי משפט, על זכויותיו בעולם המורכב של תעשיית הספרים מזה. ועל הכל, משורר ענק ואיש אשכולות, שיכול היה לחבר את המסה 'הלכה ואגדה', וכתוצאה ישירה לשלוח ידו גם באגדה (ספר האגדה) וגם בהלכה (פירוש המשניות לסדר זרעים). 

נושא מרתק הם יחסיו עם סופרים וחכמים, קרובים ורחוקים, כמו ש"י עגנון או אליעזר בן יהודה, שביאליק עלה עליו כמותית בחידושי מלים. מי זוכר היום, שמילים כמו תאונה, מצלמה, תגובה, יבוא ויצוא הן מבית מדרשו של ביאליק? וגם מורכב היה יחסו של ביאליק לדת – מסורת לגווניה מזה וחופשיות מזה (בילדותי הרחוקה קראו לאדם החילוני דהאידנא 'חופשי', ולזה שכנגדו 'אדוק'). בספרו האחרון 'כמה ביאליק יש' הפריך שמואל אבנרי את עלילת יחסו של ביאליק לספרדים, שהיא חשובה מאוד בעולם של תדמיות ו'חדשות שווא', אשר לעתים אינן חדלות וקשה כקריעת ים סוף לשרשן.

ביאליק נמצא בפנתיאון הנצח של עמנו, בשירי הילדים, בלימודי הספרות, השירה והאגדה, בהתחדשות בכל דור ודור.

_____________________________________

השופט (בדימוס) אליקים רובינשטיין היה שופט בבית המשפט העליון וכיהן כמשנה לנשיאה

elyrubinstein@yahoo.com