יום שישי, 27 בינואר 2023

ביאליק שלי: זיכרונות אישיים

שאול רסקין, 'ניגון ביאליק'

מאת אליקים רובינשטיין

אפתח בסיפור אישי, סיפור של רלוונטיות משפחתית ביאליקאית מתמדת לאורך כמאה שנה, רוחות עידן ועידנים.

מטבע העולם לא הכרתי את ביאליק  13 שנים מפרידים בין יום מותו ליום הולדתי  אבל אפשר לומר שנולדתי אתו וחייתי אותו. אימי זיכרונה לברכה שפרה, שנולדה בעיירה באזאר באוקראינה, לא הרחק ממקום הולדתו של ביאליק, ועלתה ארצה עם משפחתה ב-1922, גדלה בתל אביב בשנות העשרים של המאה הקודמת. אימא זכרה היטב את ימי בניין ביתו של ביאליק, ואפילו את שביתת הפועלים שם. בגימנסיה הרצליה, בה למדה, לימד גם המורה ד"ר אברהם צפרוני (1933-1882), איש ספרות בזכות עצמו. כשצפרוני לא הצליח להשתלט על הכיתה, היה אומר, 'אותי אתם מעליבים? את ביאליק אתם מעליבים!', והיה זה סביב שנת 1930, עוד בימי חייו של ביאליק. ביאליק, ועמו דוד ילין, הוא שגייס את צפרוני להיות העורך הראשון של כתב העת 'לשוננו', ביטאון ועד הלשון ולימים האקדמיה ללשון העברית.

אברהם צפרוני, 1933 (ויקיפדיה)

אבי מרדכי עליו השלום שינן את שירי ביאליק בנערותו בין שתי המלחמות בעיירה לנין בפולין (כיום בבלרוס). לפי סיפוריו, היה קורא אותם בערבים, לאור הלבנה, מהעדר חשמל, ואכן ידע את רובם על-פה (ועודדני תדיר ללכת בדרך זו של שינון). סיפור האהבה בין הורי החל ב-1945, בקפה 'נגה' שליד קולנוע מוגרבי, כאשר אבא, העולה החדש, ציטט באוזניה בעל-פה משירי ביאליק, ואימא התפעלה. עוד מתנגן באוזניי קולו של אבא כשהוא מצטט את השיר 'לבדי': 'כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָּם סָחַף הָאוֹר, / שִׁירָה חֲדָשָׁה אֶת-בֹּקֶר חַיֵּיהֶם הִרְנִינָה; / וַאֲנִי, גּוֹזָל רַךְ, נִשְׁתַּכַּחְתִּי מִלֵּב / תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה'. ועוד אזכורה את אימא שרה לי את שיר הערש 'הֲיֵשׁ כְּעוֹלָלִי? / הֲיֵשׁ כְּגוֹזָלִי? / מִי יִתֵּן וּכְפָנָיו / כֵּן יָאִיר מַזָּלִי'.

כד הווינא טליא, לקחני אבא ל'אוהל שם' ברחוב בלפור בתל אביב, ל'עונג שבת' שייסד שם ביאליק, ולנגד עיניי עומד גם היום אותו יהודי קשיש, שהבדיל בין קודש לחול בצאת השבת, בניגון קסום שלא שכחתי. אימא, אחות למופת, עבדה ב'בית הבריאות' על שם הנדבן נתן שטראוס, ברחוב בלפור בתל אביב. ביאליק היה יושב ראש הוועדה הציבורית לבנייתו. 

בביתנו בגבעתיים ניצבה במקום מכובד פרוטומה של ביאליק כאות להערצה. בימי זיכרון של סבי המנוח, הקבור בבית העלמין הישן ברחוב טרומפלדור, היינו ניגשים, מתוך כבוד, גם לקברותיהם של ביאליק, טשרניחובסקי, ברנר וחבריו. בילדותי ביקרנו עם כיתת בית הספר בבית ביאליק. המדריך היה מנהל הבית הראשון, משה אונגרפלד, שהיום הוא מכונה 'מיתולוגי'. בזיכרוני חרות דיוקנו של אדם בא בימים, מחזיק במקל ואומר 'ילדים, זה המקל של ביאליק'. 

חיים גליקסברג, ביאליק מטייל ומקלו בידו

באירוע חנוכה בבית הספר נפל בחלקי, ביוזמת המורה הניה קופרשטיין, לדקלם בפאתוס את שירו של ביאליק 'למתנדבים בעם', ולומר 'לְעֶזְרַת הָעָם! לְעֶזְרַת הָעָם! ... כָּל-קָרְבָּן – יֵרָצֶה, כָּל-מַתָּת – נֶאֱמָנָה: / אֵין בֹּדְקִים בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה!'. ועוד זכורני תרגומו של ביאליק לווילהלם טֶל מאת פרידריך שילר, שלמדתי בבית הספר, ותרגומו לדון קישוט של סרוונטס, שקראתי בו בעונג בילדותי וחזרתי אליו בבגרותי. 

ברחוב ביאליק 38 ברמת גן, בה גר המשורר באחרית ימיו, נמצאת חנות הספרים הותיקה 'פורת' של שלושה דורות במשפחתנו המורחבת; וברחוב ביאליק בתל אביב עבדתי, אי אז בהיותי תלמיד תיכון, במעבדה הרפואית רפפורט. 

חנות הספרים 'פורת' ברחוב ביאליק ברמת גן (פייסבוק)

ספר האגדה שערכו ביאליק ורבניצקי היה 'חבר כבוד' בארון הספרים של הוריי. עשיתי בכתביו של ביאליק שימוש נרחב בעבודות בבית הספר, ופשיטא שנכדיי מתנדנדים בגן השעשועים לקול 'נד נד, נד נד, רד, עלה, עלה ורד'. 

גינת ביאליק בבית הכרם , ירושלים (צילום: גדי שגיב)

בתיכון העירוני ב' בתל אביב ('צייטלין') למדנו ביאליק בשפע מפי מורנו ד"ר יעקב זיידמן, ובעיקר את שירי בית המדרש. במבחן הבגרות בעל-פה בערבית (למדתי במגמה המזרחנית) התבקשתי לדבר בערבית על חיי אישיות מפורסמת  דיברתי על ביאליק. ולהבדיל, לא תאמינו, כשופט נתקלתי בשמו הפרטי יוצא הדופן של מעורב בפלילים – חיים נחמן ביאליק בן ישי... 

ולבסוף, בעת הבחירות החוזרות ונשנות זה לא כבר, קצה נפשי בכך ובזילות ההליך הדמוקרטי, ועשיתי דבר חריג מאוד לדידי. בדצמבר 2019 יצאתי להפגנת יחיד מול הכנסת, נושא שלט שהכינה נכדתי תמר, ובו המלים 'ראיתיכם שוב בקוצר ידכם', משירו של ביאליק. 

'ולבבי סף דמעה' (באדיבות המצולם)

למותר לציין כי בביתנו כיום שוכן כבוד מדף ביאליקאי, ובו 'ספר האגדה' במהדורה החדשה של אביגדור שנאן, סדר זרעים לשישה סדרי משנה בפירושו היפה של ביאליק, ספר השירים במהדורת דביר הישנה, וכמובן במהדורתו החדשה של אבנר הולצמן, הביוגרפיה התמציתית הטובה של הולצמן, אסופת השירים 'גבעולי אשתקד', 'גם אהבתם גם שנאתם' של חיים באר, ואפילו תרגומו לערבית של ראשד חסין משנות השישים, בסדרת תרגומי המופת שיזם המכון למדעי המזרח באוניברסיטה העברית. במכוניתי שמור דרך קבע תקליטור של שירי ביאליק. 

אין קץ זויות לדמותו רבת הפנים של המשורר, שהיה דמות נערצת בעולם היהודי מצעירותו ואישיות דומיננטית ביישוב הארצישראלי, ובעיקר בתל אביב, בעשור שמאז עלותו ארצה ועד לכתו בטרם עת (כתב על כך שמואל אבנרי בספרו המרתק 'כמה ביאליק יש'). אף שהיה ביאליק חשוך צאצאים משלו, הותיר צאצאי רוח – רוח ספרותית ותרבותית גדולה, הנמשכת ומנשבת בעוז עד היום הזה. תרבות תל אביב של שנות העשרים והשלושים, השונה כמובן מאוד מזו של היום, היתה טבועה בחותמו של ביאליק. אך אם 'ספר האגדה' רואה אור מחדש בשנות האלפיים, ואם רק לפני חודש ימים הפיק המלחין והזמר מיקי גביאלוב תקליטור נפלא משיריו – אין זה אלא שהוא אקטואלי תמיד; וזו גדולת המשורר ואיש הרוח האמיתי, שרוחו מנשבת דורות לאחר שנלקח. 

 

ביאליק היתום מאב גדל בדחקות, חרף אמידות סבו. היה בכך כדי להשליך הן על יכולת החמלה שלו, שבאה לידי ביטוי בפעולתו המרגשת למען המשוררת רחל, אך גם למען יתומים, אלמנות ונדכאים ששמם נותר בארכיון. הרקע הקשה השליך בוודאי גם על חסכנותו, שאליה היו שהתייחסו כקמצנות. איש נדיב מזה וקופץ יד מזה, חומל מזה ולוחם, גם בבתי משפט, על זכויותיו בעולם המורכב של תעשיית הספרים מזה. ועל הכל, משורר ענק ואיש אשכולות, שיכול היה לחבר את המסה 'הלכה ואגדה', וכתוצאה ישירה לשלוח ידו גם באגדה (ספר האגדה) וגם בהלכה (פירוש המשניות לסדר זרעים). 

נושא מרתק הם יחסיו עם סופרים וחכמים, קרובים ורחוקים, כמו ש"י עגנון או אליעזר בן יהודה, שביאליק עלה עליו כמותית בחידושי מלים. מי זוכר היום, שמילים כמו תאונה, מצלמה, תגובה, יבוא ויצוא הן מבית מדרשו של ביאליק? וגם מורכב היה יחסו של ביאליק לדת – מסורת לגווניה מזה וחופשיות מזה (בילדותי הרחוקה קראו לאדם החילוני דהאידנא 'חופשי', ולזה שכנגדו 'אדוק'). בספרו האחרון 'כמה ביאליק יש' הפריך שמואל אבנרי את עלילת יחסו של ביאליק לספרדים, שהיא חשובה מאוד בעולם של תדמיות ו'חדשות שווא', אשר לעתים אינן חדלות וקשה כקריעת ים סוף לשרשן.

ביאליק נמצא בפנתיאון הנצח של עמנו, בשירי הילדים, בלימודי הספרות, השירה והאגדה, בהתחדשות בכל דור ודור.

_____________________________________

השופט (בדימוס) אליקים רובינשטיין היה שופט בבית המשפט העליון וכיהן כמשנה לנשיאה

elyrubinstein@yahoo.com

17 תגובות:

  1. בארכיון התאטרון אותו אני פוקד אחת לשבוע מצוי חומר מענין משל ביאליק ועליו:

    כמה מהפריטים הבולטים:
    -שירי ביאליק שנכתבו יידיש במקור.
    -דברי גורקי על ביאליק.
    -מאמר ביידיש של ישראל ברקוביץ' על ביאליק; כותרתו בתרגום חפשי: "חיים נחמן ביאליק – חריף ובקי בתרבותנו הדו-לשונית".
    -חוברת ביידיש שכתב נחמן מייזיל על ביאליק שיצאה בהוצאת " גראשן ביבליאטעק" 1934.

    ולהבדיל, מכתב תזכרת של ועד אגודת "עונג שבת" מתרצ"ד על תשלום הסכום המינימלי של 600 מיל המקנה "רשות להשתתף באספה כללית ובבחירת ועד".

    השבמחק
  2. הערה להארה, לדיוק והבהרה -
    ערבי "עונג שבת" החלו בבית ההסתדרות שהיה ברחוב ברנר בתל-אביב. רק כעבור שנים מספר הועברו מפגשי תרבות אלו לאולם "אוהל-שם" שהיה ברחוב בלפור בתל-אביב ושם נמשכו שנים רבות יותר. אולי זו הסיבה שערבי "עונג שבת" נשארו חרוטים בזיכרון הציבורי כערבים שקויימו (רק ?)
    ב"אוהל-שם" ברחוב בלפור.
    זכורים לי היטב ערבי מוצ"ש, בהיותי ילדה קטנה בשנות השלושים של המאה הקודמת, הולכת במוצ"ש יד ביד עם סבי וסבתי, שמואל ובלה מרקין, אל בית ההסתדרות שברחוב ברנר. מחכה בקוצר רוח שהדיבורים, הנאומים וקטעי קריאה ספרותיים יסתיימו ותחל השירה בציבור שהייתה מסיימת באופן קבוע את מפגשי "עונג שבת". אהבתי מאד את השלב הזה, בו כל הנוכחים באולם המלא שרים יחדיו !!
    עד היום מצוי בידי פנקס אדום קטן ובו אוסף שירים ישראלים שהושרו באותם הימיים בערבי "עונג שבת" בבית ההסתדרות, זאת עוד טרם עברו מפגשים אלה ל"אוהל שם" בבלפור.
    כן, בבית ההסתדרות שברחוב ברנר, שם הייתה תחילת ערבי התרבות של "עונג שבת", בכל שבוע במוצאי שבת, - שבת שלום !!

    השבמחק
  3. נילי בן ארי, קיבוץ טירת צבייום שישי, 27 ינואר, 2023

    גם אני תל אביבית, סבא וסבתא שלי גרו ברחוב מזא"ה 18. הכרתי היטב את בית שטראוס, וביליתי שעות וימים בבית ביאליק, כמובן אחרי פטירתו. ביאליק היה נושא שיחה בביתנו. סבא שלי ז"ל, ליפא אליעזר שווגר, היה סוחר בכתבי יד ודפוסים עתיקים. ביאליק היה אספן וסבא דאג להביא לו כתבי יד של שירת ימה"ב שביאליק הרבה לעסוק בה, וספרים אחרים. הייתה ביניהם ידידות, וביאליק כתב עליו שיר:
    רב ליפא
    המושל בכיפה
    אצלו מילה בזוז
    ואינני זוכרת את ההמשך...
    סבא אמר שביאליק סיפר לו עד כמה הוא שופך זעה ומתאמץ על כל שורה שהוא כותב.
    גרנו בחדר שכור ולא היה לי מקום להכין שיעורי בית. גרנו ברחוב הנביאים פינת שמשון והלכתי לפחות פעמיים בשבוע לבית ביאליק להכין שיעורי בית, ולעיין בספרים.
    זכור לי שומר הסף אונגרפלד. הוא היה, בין השאר, מי שלימד את אמי עברית כשעלתה לארץ מווינה.
    היו תלמידים נוספים שישבו בבית ביאליק, ואימתו הייתה עלינו, אסור היה להשמיע הגה.
    אני זוכרת שיום אחד הגיע זוג לבקר בבית והבעל אמר לאשתו: זוהי פעם ראשונה שאני מבקר כאן.
    אונגרפלד נזף בו: באילת כבר היית?
    גם אני למדתי בתיכון עירוני ב-ג ברחוב צייטלין, וזיידמן היה נכנס להרביץ בנו תורה בכל פעם שמורה נעדר. לימים הכרתי את שמואל אבנרי ואני שותה בצמא כל מאמר וכתבה שלו על ביאליק.
    צר לי שהיום, בחמ"ד, לומדים לכל היותר שיר אחד של ביאליק.
    תודה לכם דוד אסף ואליקים רובינשטיין

    השבמחק
    תשובות
    1. ליפא אליעזר שווגר מוזכר באחד מספריו של הסופר חיים באר
      לבושתי, איני זוכר את שם הספר.
      אפשר למצוא במרשתת חומר על יחסיו של ליפא אליעזר שווגר עם חיים באר הצעיר

      מחק
    2. רות אלמגור-רמוןיום שבת, 28 ינואר, 2023

      מרתקים דברי אליקים רובינשטיין היקר, ומרגשים דברי נילי בן-ארי היקרה!!
      ושוב תודה לדוד אסף על השי השבועי!

      מחק
  4. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  5. תודה לכותב!
    רק הערת אגב, גם ביתו של ביאליק וגם בית הבריאות ברחוב בלפור עוברים שיפוץ עכשיו.

    השבמחק
  6. עונג שבת צרוף למקרא המאמר של השופט אלייקים רובינשטיין. תודה.

    השבמחק
  7. תודה רבה לכבוד השופט אליקים רובינשטיין על רשימתו הנפלאה הממחישה כיצד חי ביאליק (בפועל ממש) בנפשותיהם של הוריו, וכיצד הורישו אלה את ביאליק לדורות הבאים. במיוחד שמחתי על העמדת דברים על דיוקם בכל הקשור להערצת ביאליק את השבט הספרדי ופעילותו להחייאת מורשתם (וזאת בניגוד לבדותה הרווחת). ביום שישי שעבר (20.1.2023) הקדיש לשמחתי גם יהורם גאון מדבריו לנושא זה https://glz.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%A6/%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%92%D7%90%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%95/%D7%92%D7%90%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%9520-01-2023-1501 (החל מדקה 40.44)

    יבורך גם פרופ' דוד אסף על העיצוב החזותי המדוקדק, ובכלל זאת הבאת הרישום היפיפה של שאול רסקין "ניגון ביאליק", להלן בביצוע הגבעטרון https://www.youtube.com/watch?v=cKooQWv2qzI. כן אבקש להודות לנילי בן־ארי על תגובתה ומילותיה הטובות. לעומת זאת יש להסתייג מדבריה חסרי השחר של המגיבה ציפורה דגן (ציפקה). "עונג שבת" של ביאליק נוסד עשור שנים לפני הזמן שהיא מדברת עליו, ובהשפעתו הברוכה נוסדו גם "עונגי שבת" דומים בכל הארץ ובמרכזים יהודיים ברחבי העולם, כפי שהבהרתי במאמרי ״'לא תמוּט אֹהל שֵם' – איך חישמל ״עונג שבת״ את היישוב"?" עמ' 165–175 בספרי כמה ביאליק יש?

    השבמחק
  8. מאמר מקסים של השופט אליקים רובינשטיין שהוא מועמד ודאי להיבחר כנשיא המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

    השבמחק
  9. מאמר נפלא ומחמם לב של אליקים רובינשטין! גיליתי להפתעתי שביאליק התגורר בשנותיו האחרונות ברחוב ביאליק 38. ברחוב הזה, לא הרחק משם, עברו רוב שנות ילדותי ונעורי ( שנות השישים), מעולם לא סיפרו לנו על כך.

    השבמחק
  10. I so much enjoyed this essay on Bialik, and was so moved by it that I had to thank you for publishing it in O'Ne'SH.
    It is amazing how deep and how far Bialik's influence runs, and not only in Israel. Growing up in Montreal in the late 1950- early 1960's, Bialik was surprisingly a pervasive influence on my childhood, although I could only come to appreciate how much so much later in life. From reading El ha-Tsippor in grade school, to singing Techezakna (Birkat ha-Am) each summer morning at Machane Massad.....
    Anyway, tavo alecha ha-beracha for publishing this fine piece, and the interesting covers of Bialik's translations which I had never seen before

    השבמחק
  11. לפני כשבועיים פורסם בעיתון "דבר" [בגרסה המקוונת] ראיון שקיימה רות בונדי ז"ל עם מאניה, אשתו של ביאליק בשנת 1959. מצורף קישור לראיון.
    https://www.davar1.co.il/414766/

    השבמחק
  12. מאמר מקסים מאת איש מקסים.
    אוסיף אנקדוטה מן האתוס המשפחתי שלי. כאשר ביאליק בא להסתפר במספרה המיתולוגית של סבי, שמואל אזרחי בריסקר ברחוב בן-יהודה 1, וראה את מנהיגי היישוב פוקדים את המספרה אמר את המשפט שנצרב בתודעה המשפחתית שלנו: בארץ ישראל יש ספריה לאומית ומספרה לאומית.

    השבמחק
  13. אבי ע״ה חלק ספסל לימודים עם אליקים רובינשטיין. הוא זכר על פה את שירי ביאליק וטשרניחובסקי וידע אותם על בורים. הוא תמיד הזכיר לטובה את מוריו המופלאים בבית הספר צייטלין בתל אביב, שנטעו בו אהבה יוקדת לספרות העברית.

    השבמחק
  14. רק עכשיו קראתי את הרשימה של אליקים רובינשטיין, תל אביבי שכמותו! אני, כמי שהגיעה לעולם שנה לאחר פטירתו של חיים נחמן (מישהו חשב שמדובר ב-נ נח נחמן מאומן? לא!) ביאליק, בחיפה ולא בתל אביב, יודעת לספר על שירתו וסיפוריו, על ספר האגדה, כמובן, על המסה הנפלאה שלו "גילוי וכיסוי בלשון". לא על עונג שבת באוהל שם או בבית ההסתדרות, שכן - מה לילדה חיפאית ולעיר הגדולה?
    אלא שהחיפאית הזאת, אני, רוצה להוסיף כי למדתי בבית הספר "חוגים" (מא' עד י"ב, וכמו שאמרו אצלנו ממכינה א' עד השמינית) וברוך קורצווייל היה המחנך של כיתתי, גם המורה לספרות וגם מי שלימד בשמינית מבוא לפילוסופיה. אני רואה אותו בעיני זיכרוני, עומד וקורא את ביאליק, ומנסה להביע גם בנימת הקול שלו וגם בתנועת ידו את המוזיקליות והפואטיקה של השורות: "אני יודע יער / וביער אני יודע בריכה"...
    שאכתוב משפט בנוסח ישן נושן?
    תיתי לו, לאליקים רובינשטיין על המאמר היפה שלו על חיים נחמן ביאליק.
    הנה כתבתי.
    משפחתי היא לא מפולין ולא מליטא אלא מטבריה. משפחת מַמַן, משפחת טולידאנו מצד אמא שלי, משפחת אבולעאפיה (יהודים, כן!) מצד סבא רבא אחד, ומשפחת סְקילי מצד סבא רבא שני. ודאי שאני מכירה את האמירה שייחסו לביאליק אודות הערבים והפרֶנקים.
    אז מה? רב סרן שמועתי שעוד לא נולד בכלל היה כבר אז סגן אלוף...
    הנה כאן סריקה של עטיפה של מחברת מימי ילדותי. זה הצד האחורי של העטיפה. אנסה להעתיק את הסריקה לכאן.
    לא הצלחתי להעתיק, איך אוכל לשלוח כאן תמונה של עטיפת המחברת ועליה ברכתו של ביאליק לילדי ישראל?




    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
התגובות מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.