צביקה באר, שעובד בעמותת 'אור ירוק', שלח לי סיפור מפתיע ומרגש:
לפני שבוע פרסמתי בעמוד הפייסבוק של 'אור ירוק' את סיפורו של שחר מנגולס, בן 36, אב לילדים, שנפצע בתאונת דרכים כאשר רכב על האופנוע שלו. נהג שהיה תחת השפעת אלכוהול גרר אותו בנתיבי אילון לאורך ולרוחב של ארבעה נתיבים.
כיוון שהתרופה אותה הוא צריך לקבל לא נכללה ב'סל התרופות' ואין לו כסף לממן אותה, נרתמו לעזרתו אוהדי הפועל תל אביב. בכל משחק ומשחק הם אוספים עבורו בקבוקים למִחזוּר ומהכסף שהוא מקבל בתמורה לבקבוקים הוא מצליח לממן את הטיפולים שלו.
זה הגיע לכך שבמקומות עבודה אוספים בקבוקים בשבילו, ילדים מפרסמים את סיפורו בלוחות מודעות של בניניים שבהם הם גרים ואוספים בקבוקים עבורו. גולת הכותרת היא בימים שבהם נערכים משחקים של הפועל תל אביב. בדרך לאיצטדיון אפשר לראות עשרות אנשים מגיעים עם שקים מלאים בבקבוקים, ומי שלא הביא שקים עוזר לאלו שהביאו לסחוב.
אז כנראה שפה ושם עדיין יש ערבות הדדית.
כל בקבוק שנאסף הוא סנגוריה לישראלים הערבים זה לזה. אבל הוא גם כתב אישום לישראל שלא מוצאת מזור [תרתי משמע] לפצועיה ואינה מממנת תרופה המאפשרת להם קיום ושיקום.
השבמחקזוהי חזרה - במלא מובן המילה – אל מקור הביטוי "ישראל ערבים זה לזה":
"וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו" אינו אומר "איש באחיו" אלא איש בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה. (ספרא בחוקותי ב ומקבילות)
הסבר: כשלנו איש בעוון אחיו באכיפת החוק על נהגים. כשלנו איש בעוון אחיו כמדינה וכחברה בהקצאת משאבים למי שנותר בצד הדרך, פצוע.
הערבות - במובן הראשוני שלה: (תשלום חוב שלא שולם תחת החייב) מחייבת אותנו – לפחות מוסרית - לשלם את מה שלא שילם החייב [שזה גם אנחנו...]
כמה אירוני ועצוב שהוא מממן את הטיפול בפצעיו שנגרמו באשמת נהג שיכור בעזרת איסוף בקבוקי שתייה, ביניהם בקבוקי שתייה אלכוהולית שעליהם יש דמי פיקדון.
השבמחק