עונ"ש בדרכים: היהודים של בית הקברות נוֹבוֹדוֹויצ'י במוסקבה (ב)

הכניסה לבית הקברות נובודוויצ'י

מאת נתן רועי

ברשימה הקודמת התעכבנו על פני שלוש מצבות יהודיות בבית הקברות נובודוֹויצ'י וגם הפעם נעיף מבט בכמה מצבות של יהודים ידועים יותר או פחות שנטמנו שם.

א. ניקולאי רובינשטיין

נתחיל במצבה של המלחין והפסנתרן היהודי ניקולאי גריגורייביץ רובינשטיין (1881-1835), אחיו הצעיר של הפסנתרן אנטון רובינשטיין (שהתפרסם הרבה יותר ממנו) וחברו הטוב של המלחין פיוטר צ'ייקובסקי.

ניקולאי, שנולד במוסקבה למשפחה יהודית שהמירה את דתה לנצרות אורתודוקסית, נטמן בשכנות למצבתו של המלחין אלכסנדר סקריאבין (מצד ימין). על מצבתו נחקק כלי פריטה – סמל המלחינים – למרות שניקולאי נודע בעיקר כפסנתרן.

האחים הפסנתרנים אנטון (מימין) וניקולאי רובינשטיין

האחים רובינשטיין גדלו כנוצרים, אך בביתם דיברו יידיש, גרמנית ורוסית. לאנטון, האח הגדול, מיוחסת האמרה:

רוסים קוראים לי גרמני, גרמנים קוראים לי רוסי. יהודים קוראים לי נוצרי, נוצרים קוראים לי יהודי. פסנתרנים רואים בי מלחין, מלחינים רואים בי פסנתרן. קלאסיקנים רואים בי חדשן, חדשנים רואים בי שמרן. אני מגיע למסקנה שאני קירח משני הצדדים – אינדיבידואל מעורר רחמים... (מתוך ויקיפדיה)

הנה הסרנדה שחיבר צ'ייקובסקי בשנת 1872 לכבוד יום השֵׁם של חברו ניקולאי רובינשטיין (יום השם פירושו, היום המיוחד של קדוש נוצרי שעל שמו נקרא האדם). יצירה רומנטית זו הושמעה לראשונה בדירתו הפרטית של רובינשטיין, ובוצעה בפומבי בפעם הראשונה רק בשנת 1953:




ב. סמואיל מרשק

מצבה 'ספרותית' מעניינת, שרבים מבינינו מכירים לטמון מתחתיה תודה, שייכת לסופר (בעיקר לילדים), המשורר ואיש החינוך סמואיל מרשק.

סמואיל מרשק (1964-1887)

מרשק, שנולד בעיר וורונז' כשמואל מהרש"ק, קיבל בילדותו חינוך יהודי מסורתי. הוא למד עברית ולימים אף תרגם מיידיש לרוסית משיריהם של ביאליק ושל לייב קויטקו. אך עיקר פרסומו – לפחות מבחינתנו – הוא בזכות הספר 'המפוזר' (Вот какой рассеянный), שחיבר בשנת 1930. מסיפור זה עיבדה לאה גולדברג את סיפור הילדים הידוע שלה 'המפוזר מכפר אז"ר' (1968). בסיפור הרוסי המקורי מנסה הגיבור להגיע מלנינגרד למוסקבה...

'המפוזר' המקורי

ג. פולינה מולוטוב

פולינה מולוטוב (1970-1897), שנולדה כיהודייה ששמה פרל קרפובסקאיה, הייתה רעייתו של ויאצ'סלב מולוטוב (1986-1890), שר החוץ של ברית המועצות בימי מלחמת העולם השנייה. השם המהפכני שבחרה לעצמה: ז'מצ'וזינה, פירושו פנינה (פרל).

מולוטוב, כידוע, העניק את שמו (שלא היה שמו האמיתי אלא כינויו המהפכני. 'מולוט' ברוסית זה פטיש) לבקבוק התבערה המפורסם (השם ניתן על ידי הפינים, כלעג על דברי מולוטוב שטייסי ברית המועצות אינם מפציצים בפינלנד אלא רק מנחיתים חבילות מזון). מולוטוב זכור לרע גם בשל 'הסכם מולוטוב-ריבנטרטופ', חוזה אי-ההתקפה בין ברית המועצות לגרמניה הנאצית, שהופר על ידי היטלר ב'מבצע ברברוסה' (1941) כאשר פלשו צבאותיו לתוך ברית המועצות.

פולינה, האשה הראשונה שכיהנה כשר בממשלת ברית המועצות (1939), הייתה בולשביקית קנאית אף יותר מבעלה, אך זה לא ממש עזר לה. סטאלין חשד בה במשך תקופה ארוכה, ואף המליץ למולוטוב להתגרש ממנה. בדצמבר 1948 – לאחר שנודע לסטאלין על פגישתה של פולינה עם גולדה מאיר, שכיהנה בצירות ישראל במוסקבה – הוא הורה לעצרה ולהאשימה בבגידה. בעלה המפוחד, שכוחו באותה עת כבר הלך וירד, לא הצליח למנוע את המאסר. היא נידונה לחמש שנות מאסר במחנה עבודה ובני הזוג נאלצו להתגרש. זמן קצר לאחר מותו של סטאלין שוחררה פולינה וחזרה לחיות עם בעלה עד יום מותה. מה יש לומר, 'בחייהם ובמותם לא נפרדו'...

מספרים שכאשר השתחררה פולינה מולוטוב, שאלתה הראשונה הייתה 'מה שלום סטאלין?', וכשסיפרו לה שהוא מת כמה ימים קודם לכן, התעלפה.

אגב, מולוטוב, שב-1948 עוד היה שר החוץ, תמך בהקמתה של מדינת ישראל. ופולינה אשתו תמכה בוועד היהודי האנטי-פשיסטי ואף התיידדה עם שלמה מיכואלס, שחקן תיאטרון היידיש הממלכתי, שעמד בראש הוועד (ולימים נרצח בידי שליחיו של סטאלין). היא גם נהגה לבקר בהצגות של התיאטרון ביידיש.

משפחת מולוטוב

ד. דמיטרי אוּלְיָאנוֹב

לא ממש יהודי, אבל די קרוב. אוליאנוב היה שם משפחתו המקורי של ולדימיר איליץ' לנין, ואכן זוהי מצבתו של האח הצעיר דמיטרי אוליאנוב, שהיה רופא ומהפכן.

מריה, אמם של האחים אוליאנוב, היתה נכדתו של משה בלנק, יליד העיירה קונסטנטין-ישן שבפלך וולין, שהסתכסך קשות עם יהודי עירו עד שבשנת 1844, בהיותו בן 86, המיר את דתו ונקרא דמיטרי בלנק. בנו ישראל – לימים אביה של מריה וסבו  של לנין – התנצר עשרים שנה קודם לכן ונקרא אלכסנדר.

שורשיו היהודיים של לנין – שספק אם היו ידועים לו עצמו – הוסתרו במשך עשרות שנים על ידי מנגנוני התעמולה  הסובייטית, ולמרות שהיו ידועים לחוקרים שונים הם נחשפו במלואם רק לאחר נפילת מסך הברזל.

לא מכבר פרסמו הדסה אסולין ובנימין לוקין מכתב הלשנה מרתק, שנכתב ביידיש על ידי אותו מומר, סבו הגדול של לנין, ונשלח בשנת 1845 אל הצאר ניקולאי הראשון (גלעד, 20, תשס"ו, עמ' 134-125). על משפחת בלנק ראו כאן.

צילום: ויקיפדיה

דמיטרי איליץ' אוליאנוב (1943-1874)