עונ"ש בדרכים: היהודים של בית הקברות נוֹבוֹדוֹויצ'י במוסקבה (ב)

הכניסה לבית הקברות נובודוויצ'י

מאת נתן רועי

ברשימה הקודמת התעכבנו על פני שלוש מצבות יהודיות בבית הקברות נובודוֹויצ'י וגם הפעם נעיף מבט בכמה מצבות של יהודים ידועים יותר או פחות שנטמנו שם.

א. ניקולאי רובינשטיין

נתחיל במצבה של המלחין והפסנתרן היהודי ניקולאי גריגורייביץ רובינשטיין (1881-1835), אחיו הצעיר של הפסנתרן אנטון רובינשטיין (שהתפרסם הרבה יותר ממנו) וחברו הטוב של המלחין פיוטר צ'ייקובסקי.

ניקולאי, שנולד במוסקבה למשפחה יהודית שהמירה את דתה לנצרות אורתודוקסית, נטמן בשכנות למצבתו של המלחין אלכסנדר סקריאבין (מצד ימין). על מצבתו נחקק כלי פריטה – סמל המלחינים – למרות שניקולאי נודע בעיקר כפסנתרן.

האחים הפסנתרנים אנטון (מימין) וניקולאי רובינשטיין

האחים רובינשטיין גדלו כנוצרים, אך בביתם דיברו יידיש, גרמנית ורוסית. לאנטון, האח הגדול, מיוחסת האמרה:

רוסים קוראים לי גרמני, גרמנים קוראים לי רוסי. יהודים קוראים לי נוצרי, נוצרים קוראים לי יהודי. פסנתרנים רואים בי מלחין, מלחינים רואים בי פסנתרן. קלאסיקנים רואים בי חדשן, חדשנים רואים בי שמרן. אני מגיע למסקנה שאני קירח משני הצדדים – אינדיבידואל מעורר רחמים... (מתוך ויקיפדיה)

הנה הסרנדה שחיבר צ'ייקובסקי בשנת 1872 לכבוד יום השֵׁם של חברו ניקולאי רובינשטיין (יום השם פירושו, היום המיוחד של קדוש נוצרי שעל שמו נקרא האדם). יצירה רומנטית זו הושמעה לראשונה בדירתו הפרטית של רובינשטיין, ובוצעה בפומבי בפעם הראשונה רק בשנת 1953:




ב. סמואיל מרשק

מצבה 'ספרותית' מעניינת, שרבים מבינינו מכירים לטמון מתחתיה תודה, שייכת לסופר (בעיקר לילדים), המשורר ואיש החינוך סמואיל מרשק.

סמואיל מרשק (1964-1887)

מרשק, שנולד בעיר וורונז' כשמואל מהרש"ק, קיבל בילדותו חינוך יהודי מסורתי. הוא למד עברית ולימים אף תרגם מיידיש לרוסית משיריהם של ביאליק ושל לייב קויטקו. אך עיקר פרסומו – לפחות מבחינתנו – הוא בזכות הספר 'המפוזר' (Вот какой рассеянный), שחיבר בשנת 1930. מסיפור זה עיבדה לאה גולדברג את סיפור הילדים הידוע שלה 'המפוזר מכפר אז"ר' (1968). בסיפור הרוסי המקורי מנסה הגיבור להגיע מלנינגרד למוסקבה...

'המפוזר' המקורי

ג. פולינה מולוטוב

פולינה מולוטוב (1970-1897), שנולדה כיהודייה ששמה פרל קרפובסקאיה, הייתה רעייתו של ויאצ'סלב מולוטוב (1986-1890), שר החוץ של ברית המועצות בימי מלחמת העולם השנייה. השם המהפכני שבחרה לעצמה: ז'מצ'וזינה, פירושו פנינה (פרל).

מולוטוב, כידוע, העניק את שמו (שלא היה שמו האמיתי אלא כינויו המהפכני. 'מולוט' ברוסית זה פטיש) לבקבוק התבערה המפורסם (השם ניתן על ידי הפינים, כלעג על דברי מולוטוב שטייסי ברית המועצות אינם מפציצים בפינלנד אלא רק מנחיתים חבילות מזון). מולוטוב זכור לרע גם בשל 'הסכם מולוטוב-ריבנטרטופ', חוזה אי-ההתקפה בין ברית המועצות לגרמניה הנאצית, שהופר על ידי היטלר ב'מבצע ברברוסה' (1941) כאשר פלשו צבאותיו לתוך ברית המועצות.

פולינה, האשה הראשונה שכיהנה כשר בממשלת ברית המועצות (1939), הייתה בולשביקית קנאית אף יותר מבעלה, אך זה לא ממש עזר לה. סטאלין חשד בה במשך תקופה ארוכה, ואף המליץ למולוטוב להתגרש ממנה. בדצמבר 1948 – לאחר שנודע לסטאלין על פגישתה של פולינה עם גולדה מאיר, שכיהנה בצירות ישראל במוסקבה – הוא הורה לעצרה ולהאשימה בבגידה. בעלה המפוחד, שכוחו באותה עת כבר הלך וירד, לא הצליח למנוע את המאסר. היא נידונה לחמש שנות מאסר במחנה עבודה ובני הזוג נאלצו להתגרש. זמן קצר לאחר מותו של סטאלין שוחררה פולינה וחזרה לחיות עם בעלה עד יום מותה. מה יש לומר, 'בחייהם ובמותם לא נפרדו'...

מספרים שכאשר השתחררה פולינה מולוטוב, שאלתה הראשונה הייתה 'מה שלום סטאלין?', וכשסיפרו לה שהוא מת כמה ימים קודם לכן, התעלפה.

אגב, מולוטוב, שב-1948 עוד היה שר החוץ, תמך בהקמתה של מדינת ישראל. ופולינה אשתו תמכה בוועד היהודי האנטי-פשיסטי ואף התיידדה עם שלמה מיכואלס, שחקן תיאטרון היידיש הממלכתי, שעמד בראש הוועד (ולימים נרצח בידי שליחיו של סטאלין). היא גם נהגה לבקר בהצגות של התיאטרון ביידיש.

משפחת מולוטוב

ד. דמיטרי אוּלְיָאנוֹב

לא ממש יהודי, אבל די קרוב. אוליאנוב היה שם משפחתו המקורי של ולדימיר איליץ' לנין, ואכן זוהי מצבתו של האח הצעיר דמיטרי אוליאנוב, שהיה רופא ומהפכן.

מריה, אמם של האחים אוליאנוב, היתה נכדתו של משה בלנק, יליד העיירה קונסטנטין-ישן שבפלך וולין, שהסתכסך קשות עם יהודי עירו עד שבשנת 1844, בהיותו בן 86, המיר את דתו ונקרא דמיטרי בלנק. בנו ישראל – לימים אביה של מריה וסבו  של לנין – התנצר עשרים שנה קודם לכן ונקרא אלכסנדר.

שורשיו היהודיים של לנין – שספק אם היו ידועים לו עצמו – הוסתרו במשך עשרות שנים על ידי מנגנוני התעמולה  הסובייטית, ולמרות שהיו ידועים לחוקרים שונים הם נחשפו במלואם רק לאחר נפילת מסך הברזל.

לא מכבר פרסמו הדסה אסולין ובנימין לוקין מכתב הלשנה מרתק, שנכתב ביידיש על ידי אותו מומר, סבו הגדול של לנין, ונשלח בשנת 1845 אל הצאר ניקולאי הראשון (גלעד, 20, תשס"ו, עמ' 134-125). על משפחת בלנק ראו כאן.

צילום: ויקיפדיה

דמיטרי איליץ' אוליאנוב (1943-1874)

עונ"ש בדרכים: היהודים של בית הקברות נוֹבוֹדוֹויצ'י במוסקבה (א)

כתב נתן רועי

ימי ראשון בעיר מוסקבה מוקדשים, בדרך כלל, לצפייה במשחקי כדורגל אך גם לביקור באחד האתרים החשובים שנמצאים בצפון העיר – בית הקברות נוֹבוֹדוֹויצ'י (Novodevichy), ובו קבורים גדולי השירה, הספרות והאמנות של רוסיה מאז תקופת הצארים ועד ימינו, ולצדם אנשי מדינה ופוליטיקאים ידועים.

אפשר למצוא כאן את מצבותיהם של סופרים כמו אנטון צ'כוב וניקולאי גוגול (האוקראיני), לצד המנהיגים הגדולים של ברית המועצות הקומוניסטית, כמו מולוטוב, חרושצ'וב או גרומיקו. אפשר לחלוף על פני קבריהם של המשורר הסובייטי הנערץ ולדימיר מאיאקובסקי (במקור מגיאורגיה), של במאי הקולנוע סרגי אייזנשטיין, של הזמר פיודור שליאפין (שמת בפאריס) ושל מבצעים ענקיים כמו הפסנתרן סביאטוסלב ריכטר (יליד ז'יטומיר שבאוקראינה) והצ'לן מסטיסלב רוסטרופוביץ האזרביג'אני, או של הקומפוזיטורים הנודעים דמיטרי שוסטקוביץ וסרגיי פרוקופייב. בפתח בית הקברות מצוי קברו של גיבור קומוניסטי ממוצא טורקי – המשורר נאזים חיכמת, שנפשו איוותה להיטמן באדמת אנטליה הטורקית מולדתו, אבל נקבר לבסוף כאן, כיוון שנרדף כל ימי חייו על ידי השלטון הטורקי.

רוסים רבים ממוצא יהודי קבורים בבית קברות זה, אך עדיין רב הנסתר בו על הגלוי. רבים מאלה שנרצחו על ידי סטאלין נקברו כאן, אך קבריהם אינם רשומים במפת בית הקברות שמסופקת על ידי לשכת המודיעין שבפתח (הלשכה סגורה בימי ראשון).

הנה שתי מצבות מעניינות של רוסים מפורסמים ממוצא יהודי שקבורים בנובודוֹויצ'י, וכן מצבה של אשה יהודייה שאינה ידועה כלל, אך על קברה, באורח יוצא דופן, מופיע כיתוב בעברית. ברשימה הבאה נביא עוד כמה מצבות 'יהודיות'.

א. דוד אויסטרך

יהודי שקבור כאן וזוכה לכבוד מלכים הוא הכנר הנודע דוד אויסטרך, שנולד באודסה בשנת 1908 ומת בשנת 1974. מצבתו הגבוהה עשויה בדמותו האוחזת בכינור. 

כאן אפשר לשמוע ולראות את דוד אויסטרך מנגן את הקטע הידוע 'אור ירח' (Clair de Lune) של המלחין הצרפתי קלוד דביסי. הקלטה מ-1962:

וכאן הוא מנגן קונצ'רטו לכינור של יוהן סבסטיאן באך:



ב. יורי לויטן

מצבה מעניינת נוספת היא של קריין הרדיו הסובייטי ממוצא יהודי יורי לויטן, שנחשב ל'קולה של מוסקבה' (בערך כמו שהיה משה חובב אצלנו). שידוריו החלו תמיד במילים הקצת יומרניות: 'מוסקבה מדברת' (Говорит Москва). בזמן מלחמת העולם השנייה היה זה לויטן שהכריז על הפלישה הגרמנית לברית המועצות. בימי המלחמה הוא ידע לרומם את רוחם של בני עמו בשידורים פטריוטיים, ובסיומה של המלחמה היה זה הוא שהכריז על נפילת ברלין בידי הצבא האדום. הידיעות החשובות ביותר נשמעו תמיד מפיו: הוא היה זה שהכריז ברדיו על מותו של סטאלין, על טיסת החלל של הקוסמונאוט יורי גאגרין, וגם על חידוש היחסים בין ברית המועצות לבין ישראל בשנת 1953.

יורי לויטן (1983-1914)

ההודעה על חידוש היחסים בין ברית המועצות לישראל (דבר, 21 ביולי 1953)

מצבתו היא פסל ענק ובראשו דמותו של לויטן וסמל הרדיו הסובייטי.

ג. מצבה בעברית

ולסיום, הנה המצבה עם הכיתוב בעברית. שמה של הנפטרת, ככל שהצלחתי לפענח הוא 'קאלמאנאקי' והיא נפטרה בחודש סיון תרנ"ד (ברוסית כתוב מאי 1893):

* חקר המצבות בנובודוֹויצ'י נעשה בסיוע ארגון Limmud Fsu  ובאדיבותו.