שמוליק שדה, שליח עונ"ש בצפון הארץ ובעצמו תושב יובלים, סייר ביישוב מכמנים ודיוח משם:
גיליתי שבעניין שמות רחובות יש מציאוֹת גם בחצר הקרובה לביתי, אין צורך להרחיק עד תל אביב או ירושלים. בישוב הקהילתי מכמנים, הממוקם על אחת מפסגות הר כמון והשייך למועצה האזורית משגב, החליט מי שהחליט לקרוא בשמות הרחובות על שם להקות זמר עבריות, וזה ממש נחמד בעיני. כיוון שהיישוב קטן, אין בו די רחובות לכל הלהקות... אולי בעתיד.
ועל רקע הנוף הנפלא של בקעת בית הכרם, המראה משובב לב.
ואוסיף ואומר, כי הכיתוב על השלטים מפורט ובהיר. אצלנו בגליל קצב החיים אינו שוצף כמו במרכז. יש די זמן לחלוף באיטיות על פני השלטים ולקרוא בנחת...
ואני אומר: איזה כיף לגור ברחוב להקת כוורת!
צילומים: שמוליק שדה
ב. שניים במחיר אחד
על שום מה נקרא רחוב 'דביר' בבאר שבע בשם זה?
השלט שהוצב שמה הוא סוג של 'פירושונים' בוויקיפדיה: אם תרצו, 'דביר' הוא חלק מבית המקדש ש'בו התקיימו טקסים בימי חג' (זו הגדרה מוזרה ביותר; למעשה 'דביר' הוא שם חילופי ל'קודש הקודשים', והטקס היחיד שנערך בו היה ביום הכיפורים ולא בשום יום חג אחר); אם תרצו, 'דביר' היא הוצאת ספרים (שייסד ח"נ ביאליק).
צילום: יצחק קאודרס
ברחוב דביר בירושלים יש אפשרות שלישית, שדווקא הייתה מתאימה יותר לרחוב בבאר שבע: 'שם מקום בדרום הארץ'.
צילום: מנחם רוזנברג
ג. השריונים יצאו בחריקת שרשרת
מי שהיה שריונאי כמוני, אכל חול מדבר בסיני ושתה גלונים של גריז ושמן מכונות, בוודאי ייעלב מההסבר המטופש הזה ברחוב השריונאי בפסגת זאב בירושלים.
צילום: איל דודסון
שם סמלי? מי שחיבר את ההסבר היה מן הסתם חי"רניק...
ד. אני שולמן
בראשון לציון הקדישו רחוב לצבי שולמן, שבלי ספק היה איש חשוב. עובדה שהוא היה ס/ראה"ע (שזה סגן ראש העיר)!
בין השאר גם 'תרם ממרצו ואישיותו'(!) לציבור התושבים ולאגודת הפועל (איך אפשר לתרום אישיות?).
מתי חי, מתי מת? את המידע הזה לא תמצאו בשלט. אני גם לא מצאתי מאומה עליו במקורות אחרים.
המעבר בין יום הזיכרון, החל היום, ליום העצמאות, שיחול מחר, הוא הזדמנות נאותה לדבר מעט בשבחו של יצחק שדה, אחד האישים הגדולים שקמו לעם ישראל בימי תחייתו בארצו, ולשלב דברים אלה בפרק נוסף בסדרת שירי השיריון. הטנקיסטים הפעם דיברו רוסית, אך זה כלל לא הפריע להם 'להתגלגל' לשירי הפלמ"ח, האצ"ל ואפילו למלחמת לבנון הראשונה...
א. יצחק שדה, 'הזקן' מלובלין
באוגוסט 1952, לפני שישים ושתיים שנה, נפטר האלוף יצחק שדה, איש גדוד העבודה, מייסד הפלמ"ח והמפקד האגדי שלו, ובתפקידו האחרון, עד שסולק מצה"ל, מפקד חטיבה 8, החטיבה המשוריינת הראשונה.
שדה (לַנְדוֹבֶּרג במקור) – לא רבים יודעים זאת – בכלל נולד בלובלין שבפולין, למשפחה יהודית חסידית. סבו (מצד אמא) היה הרב והפוסק החב"די שניאור זלמן פרדקין, שהיה רבה של העיר וכּוּנה, על שם ספרו, בעל ה'תורת חסד'. כשהיה יצחק בן שנתיים עלה סבו המפורסם לירושלים ובה נפטר בשנת 1902.
בזיכרונותיו המעניינים 'הפנקס פתוח' (הקיבוץ המאוחד, תשי"ב), שמוקדשים דווקא לחייו קודם שהגיע לארץ ישראל, סיפר שדה על ילדותו בוורשה (1897-1892), לימודיו בחדר, האומללות שנגזרה עליו עם גירושי הוריו (כולל ניסיון התאבדות שלו), נעורים ברוסלובל שבפלך סמולנסק, שם נישאה אמו מחדש, קשרי הערצה עם הלל צייטלין, שהיה מורה פרטי שלו, אהבת הספרות והתרבות הרוסית שאליהן נחשף, הכפירה בדת, ימי המהפכות, ועוד ועוד. שדה תכנן לכתוב את זיכרונותיו בארבעה חלקים: ילדות בעיירה; בחרות ברוסיה המהפכנית; חייו בארץ ישראל בגדוד העבודה; חייו ב'הגנה' ובצה"ל. הוא הספיק לכתוב רק את החלק הראשון ונפטר באותה שנה בה ראה אור.
חניכיו בהגנה ובפלמ"ח העריצו אותו, למרות הרקע שלו, שהיה כל כך שונה מזה של ילידי הארץ. הם קראו לו 'הזקן', למרות שבשנת 1941, כאשר הקים את הפלמ"ח, היה בסך הכל בן חמישים ואחד...
לסוד הקסם של שדה ולכריזמה שלו הקדישו מודי בראון וענת זלצר פרק בסדרה הטלוויזיה 'הכל אנשים' (הטלוויזיה החינוכית, 1997):
על שדה נכתב רבות. גם שירים נכתבו עליו, ואחד המוכרים הוא 'הבלדה על יצחק שדה', של חיים גורי שהלחין יאיר רוזנבלום עבור להקת הנח"ל, לתכנית 'הפלנח"ניק' (1971).
קיץ 1950, יצחק שדה חוגג בחצר ביתו שביפו את יום הולדתו השישים בשבע יריות אקדח... (צילום: מרגוט שדה; מקור: נדב מן, אוסף ביתמונה)
ב. גרסת הפלמ"ח: הזקן רק ייתן פקודה!
חייים גורי, שהיה חניכו של יצחק שדה בפלמ"ח, הזכיר אותו בשיר נוסף.
שיר זה, שכמעט ואינו מוכר עוד לבני הדור הזה, נקרא על פי שורתו הראשונה 'מסביבנו משטמה גועשת', ולימים על פי שורתו השלישית: 'הזקן רק ייתן פקודה'. גורי סיפר לאורי יעקובוביץ' כי כתב את השיר בשנת 1943, כששירת בפלוגה א' של הפלמ"ח, אך למעשה הוא נדפס לראשונה רק בספטמבר 1944 (אלול תש"ד), בעלון הפלמ"ח מספר 22, בחתימת 'ג'ורי', כינויו של גורי בפלמ"ח.
עלון הפלמ"ח, 22, אלול תש"ד (תודה לד"ר אלדד חרובי, מנהל ארכיון בית הפלמ"ח)
בספר 'משפחת הפלמ"ח', שערכו גורי וחיים חפר בשנת 1974, קיבל השיר כותרת חדשה, ויש בו גם שני שינויי נוסח תמוהים ('שמש אור' במקום 'שמש דרור'; 'רמחינו' במקום 'מחרשתנו'). האם היו אלה תיקוניו של גורי, או שמא הועתקו המילים מן המקור ברשלנות? מכל מקום, כך גם הועתק ב'זמרשת' וגם בכרך השלישי של כל שירי חיים גורי, שיצא בתשע"ב, בהוצאת מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד, עמ' 246.
משפחת הפלמ"ח, 1974, עמ' 163
ומה פשר השורה 'אהבנוך מאזיקים ועכו'? שאלתי את ד"ר מוטקה נאור, שהשיבני:
שורה זו מתייחסת למאסרם הממושך של 43 (המ"ג) מפקדי ה'הגנה', ביניהם משה דיין ומשה כרמל בכלא עכו, במשך כשנה ורבע (מסתיו 1939 עד חורף 1941). הדבר גרם אז לטראומה גדולה ביישוב, וכל הניסיונות לשחררם עלו תקופה ארוכה בתוהו.
והם היו לאגדה... מימין לשמאל: יגאל אלון, יצחק שדה ונחום (סרגיי) שריג (ארכיון בית השיטה)
למרבית הפלא, ככל הידוע לי שיר זה לא הוקלט בשלמותו אף פעם. לפני כמה שנים יזם גרימי גלעד הקלטה שלו, והנה השיר בביצועו של דרור סנדלון מעין גדי:
הוקלט או לא, השיר התפשט במהירות בקרב מגוייסי הפלמ"ח. ברשימה לזכרו של שדה, שפרסם שלמה שבא בעיתון על המשמר (2 בספטמבר 1955), הוא ציטט מה שסיפר לו אחד הפלמ"חניקים, כיצד כאלפיים בחורים שאגו את השיר בנוכחותו של 'הזקן'!
יצחק שדה בעצרת הזיכרון שנערכה על גבעת 'הר הגעש' במלאת שנה לקרב על משמר העמק, אפריל 1949 (ארכיון משמר העמק)
ג. המקור הרוסי: 'שלושה טנקיסטים'
הכרזה לסרט 'הטרקטוריסטים'
חיים גורי כתב את שירו על פי לחן של שיר רוסי מפורסם, שהיה פופולרי מאוד בימי מלחמת העולם השנייה ונקרא 'שלושה טנקסיטים' (Три танкиста; טרי טאנקיסטה). השיר, שהולחן על ידי האחים דניאיל ודמיטרי פּוֹקְרַאס (בהם כבר עסקנו לא פעם), נכתב עבור קומדיה מוסיקלית ושמה 'הטרקטוריסטים' (трактористы), שיצאה לאקרנים בשנת 1939.
הנה השיר מתוך הסרט:
וכאן אפשר לשמוע את הזמר האוקראיני יורי בוגאטיקוב בהקלטה מ-1983 עם וטראנים של המלחמה הפטריוטית הגדולה:
את מילות השיר חיבר בוריס לָסְקִין, שהיה משורר, תסריטאי ומחזאי פורה. לסקין, כמו גם האחים פוקראס, היה יהודי (נולד בעיירה אוּרְשָׁה) והוא מוכר לחובבי הזמר הרוסי משירו 'החיוך' ('מתפתל משעול הפרא').
בוריס לָסקין (1983-1914)
למרות האופי הקליל והרומנטי של הסרט, השירים שכתב לסקין היו פטריוטיים לעילא ודיברו על רוח הלחימה של האדם הסובייטי, בימי מלחמה ובימי שלום.
שיר מפורסם אחר שנכלל בסרט הוא 'מארש הטנקיסטים הסובייטים' (Марш советских танкистов). שיר זה מדבר על עוצמת השריון הסובייטי ועוז רוחם של הטנקסיטים, שנכונים לקריאתו של החבר סטאלין לצאת להילחם בפיקודו של 'המרשל הראשון', הלא הוא קלימנט וורושילוב שהתמנה למרשל ברית המועצות בשנת 1935.
המלחמה שדובר בה בסרט לא הייתה מלחמת העולם השנייה אלא מלחמה אחרת לגמרי, שנשכחה לגמרי. מלחמה זו התנהלה בחודש אוגוסט 1938 בין רוסיה ליפן, כחלק מסכסוכי הגבול המתמשכים בין שתי המעצמות. זה היה הקרב באגם חסן, שהסתיים בתבוסה יפנית. מי שהורה על פתיחתו היה שר ההגנה דאז, המרשל וורושילוב.
כוכב הסרט, ששר את שני השירים הללו כשהוא מלווה את עצמו באקורדיון, היה שחקן הקולנוע האהוב ניקולאי קריוצ'קוב.
הנה 'מארש הטנקיסטים הסובייטים', שמושר אף הוא בסרט:
הסרט הסתיים בחתונת הגיבור הראשי עם אהובתו. ומה שרו כל החוגגים לאחר הנאום נלהב?
כמובן, את 'מארש הטנקיסטים הסובייטים' (לחצו כאן)...
המסר של הסרט פשוט: הטרקטור אינו אלא הטנק של ימות השלום (או ההפך), אבל לעת מלחמה מוכנים הטרקטוריסטים הסובייטים לחזור לטנקים ולהילחם באויב. ואכן, בעקבות הפלישה הגרמנית לרוסיה ב-1941, קיבל 'מארש הטנקיסטים הסובייטים' משמעות חדשה והפך לאחד השירים הפופולריים שזוהו עם 'המלחמה הפטריוטית הגדולה'. אמנם, מילות השיר עברו מסכת של תיקונים, התאמות (כבר ב-1946 תיקן לסקין כמה שורות) ובעיקר צנזורה... בימי חרושצ'וב נמחקו אזכוריו הרבים של סטאלין ורוטשה תמונתו שבסרט המקורי הייתה תלויה על הקיר... (בקישורית כאן אפשר לראות את הסרטון המקורי עם תמונתו של סטאלין. בכל פעם שהחוגגים מרימים כוס מתגלית תמונת השליט. ראו למשל בתזמון 02:00)
'מארש הטנקיסטים' תורגם לעברית על ידי מרדכי סֵבֶר (סברדליק), ובאתר 'זמרשת' אפשר למצוא פרטים נוספים על השיר וגלגוליו. אלי סַט העיר, כי את המשפט 'הזקן רק יתן פקודה' שאב גורי, ככל הנראה, דווקא מן הפזמון של 'מארש הטנקיסטים', שם מופיע ברוסית המשפט Когда нас в
бой пошлет товарищ Сталин (כשנשלח לקרב על ידי החבר
סטאלין).
הנה עוד ביצוע גברי של שיר 'שלושת הטנקיסטים' (יש ללחוץ על השורה: לצפייה ב-You Tube):
וכאן בהופעה בשנת 2008 במוסקבה, אפשר לצפות בזמרת יוליה קובאלצ'וק, שבכוריאוגרפיה אירוויזיונית מראה לאן התדרדרה השירה הרוסית מאז ימי התהילה של מקהלת הצבא האדום...
אשבל, יליד וילנה, נכלא ב-6 במארס 1946, לאחר שהשתתף בפשיטה על המחנה הבריטי סרפנד (צריפין). הוא נידון למוות בתלייה אך לבסוף הומר עונשו למאסר עולם. הוא הועבר לכלא עכו, נפצע בזמן הבריחה מהכלא, נשבה שוב ולאחר זמן קצר נפטר מפצעיו.
מיכאל אשבל (1947-1922)
את השיר 'פברואר 1946' כתב אשבל ב-19 ביוני 1946. יום קודם לכן הוא חיבר בכלאו גם את מילות שיר האצ"ל המפורסם ביותר –'עלי בריקדות'. הוא מספר על כך ביומנו (עלי בריקדות: יומן הכלא של מיכאל אשבל, הדר, 1976, עמ' 55):
בשנת 1953 יזמה ברית חיילי האצ"ל הוצאת תקליט של שירי המחתרת שנקרא 'משירי המרד'. השיר 'פברואר 1946' הוקלט על ידי הזמר הוותיק שמשון בר-נוי כשהוא מלווה במקהלה בניצוחו של רומן מסינג.
שני פירושונים:
גֻּנְדָּה הוא השם המליצי שנתנו באצ"ל ליחידת לוחמים.
אנשי החֹ"ק– אין הכוונה לאנשי חוק. ח"ק באצ"ל פירושו חיל קרב, והכוונה הייתה ללוחמי הארגון שקיבלו הכשרה קרבית.
ה. הטנקיסטים במלחמת לבנון
סיכת גדוד 195
ב-1982, בעקבות מלחמת לבנון הראשונה ('מבצע שלום הגליל'), כתב מיכאל וסרמן, טנקיסט שעלה כמה שנים קודם לכן מברית המועצות, שיר הוקרה לחבריו בפלוגה ל' של גדוד 195. וסרמן התאים את המילים למנגינת 'שלושת הטנקיסטים', שאותה הכיר 'מהבית', והמילים הובאו באתר 'יד לשריון' המוקדש למורשת הקרב של חיל השריון בצה"ל.
וסרמן איננו אלתרמן, למען האמת די רחוק ממנו... ובכל זאת, גם השיר שלו הוא חלק מגלגוליו של הניגון.
כוננות מתמדת על גבולנו,
מתח רב שורר הרבה שנים.
קו ראשון תופסים תמיד טנקיסטים –
שריונאים, וזה כולם יודעים.
פלוגה 'ל' ידועה בצה"ל
רמטכ"ל הזכיר אותה לא פעם.
בשגרה עושים ברדק בשק"ם
דני, יעקב ואברהם.
בצפון הרחוק הופר השקט
מחבלים התחילו להפגיז,
סבלנות פקעה למנהיגינו
בשבת החליטו להחזיר.
כוח רב רוכז אזי מול אש"ף,
אבל דרכים היו צרות מדי –
רק בטור יש אפשרות לנוע –
טנק ראשון ואחריו אוגדה.
בוודאי שלא פסחו על 'ל'
כצפוי היו בראש הטור
בה מ"פ מוביל החליף שני טנקים,
אחריי פצוע הוא המשיך.
טנק נוסף ספג פגז לפתע
ובבהלה נשכח תותחן
מן האש שלף נהג את אילן
הסתירוֹ ובעצמו נפצע.
איך שלא להזכיר את אלי
בטווח אפס הוא הוריד שלושה,
עוד שני טנקים בערו ברקע
אות מופת קיבל מן המדינה.
נהג אלכס שנפצע בזרוע
בטרם עת עזב את בית חולים,
לצפון המשיך לשם בטרמפים
לצפון אל קשר הדמים.
במערב ספגו מכה כואבת
חברים רבים השאירו שם,
באומץ רב הסתערו על סורים
שום גורם הן לא יבלום אותם.
'שלום עכשיו' מה שלא תגידו
על חבר'ה אלה תמיד נסמוך,
טנקיסט, חיים, הֵי גויים תקשיבו –
ערבים יודעים שזה לא צחוק!
תודה רבה לנושאים, ובעיקר לנותנים, אורי יעקובוביץ' וגרימי גלעד.
הפרק השלישי בסדרת שירי הטנקסיטים עוזב את אזור החיוג הצרפתי ונודד ליבשת אחרת – אפריקה. אבל נתחיל את הסיפור דווקא מכאן, מישראל.
א. 'השריון עשה היסטוריה'
בשלהי שנות השישים ובשנות השבעים של המאה הקודמת (זה נשמע מזמן, אבל רובנו היינו שם), בימי פריחתן של הלהקות הצבאיות, היה השיר 'שיעור בהיסטוריה' (שהתפרסם בשורת הפזמון 'השריון עשה היסטוריה') פופולרי מאוד. הוא נכתב בשנת 1966 על ידי יוסי גמזו עבור התכנית 'כנר על הטנק' של להקת גייסות השריון. גמזו כתב באותה תקופה פזמונים רבים ללהקה זו (ובהם 'הורה שריון', 'לילה ראשון בלי אמא', 'שלא לאהוב אותך', ועוד), אבל מן הסתם לא שיער שבתוך פחות משנה יהפוך דווקא שיר זה למעין נבואה.
התקליט בו נכלל השיר 'שיעור בהיסטוריה'. כוכבי הלהקה נקראו אז רק בשמם הפרטי – אפי, גדי, דני, ורדה... (אוסף רפי בינדר)
ואכן, מילותיו של השיר קלעו היטב לניצחון הצבאי המדהים של מלחמת ששת הימים ולכיבוש הבזק של חצי האי סיני ורמת הגולן. השריונאים, ומפקדיהם 'החשופים בצריח', זכו אז לתהילת עולם, והשיר עבר בירושה גם לתכנית הבאה של הלהקה, שהועלתה באוקטובר 1967 ונקראה – כמה צפוי – '6 ימים בטנק'.
שירו של יוסי גמזו גם קבע לדורות את צירוף הסלנג 'עשה היסטוריה', במובן של השפיע או טבע את חותמו על מהלכה של ההיסטוריה. גמזו אמנם לא המציא את המונח, והוא נמצא בעיתונות העברית הרבה לפניו, אך שירו תרם בלי ספק לתפוצת מטבע לשוני זה.
יוסי גמזו
הבה ניזכר בשיר, שהיום צריך לפרש כמה מילים ומושגים שבו. הנה להקת גייסות השריון, בהקלטה המקורית משנת 1966:
וכאן בביצוע לא מוכר של שמעון בר, גם הוא מ-1966.
בגרסה המקורית, ששמענו עתה, התייחס הבית השלישי של השיר למבצע סיני: כשבא מבצע קדש והזחלים שעטו דרומה (כן, שעטו דרומה כן, שעטו דרומה), התברר שלא כל הדרכים מובילות לרומא, אלא לסואץ (די מוחץ).
בית זה הוחלף לאחר מלחמת ששת הימים, ובמקום 'כשבא מבצע קדש' שרה עתה הלהקה (וכך גם בכל השירונים) 'כשב-67'... מובן שעתה היה צריך לשנות גם את מיקומו של בית זה בתוך השיר, ולהתאימו לרצף הכרונולוגי, ולכן הוא הושר לאחר הבית על 'תל אל-קאדי', שעסק באירועי 1964:
יוסי גמזו, סימן שאתה צעיר: מבחר להיטי יוסי גמזו, ידיעות אחרונות, 1972
פירושים:
רמלה ולוד– ערים ערביות אלה נכבשו ביולי 1948, בימי מלחמת העצמאות (מבצע דני), על ידי כוחות השריון של חטיבה 8 בפיקודו של יצחק שדה.
הטנקים של גדוד 82 (חטיבה 8) במסדר לאחר כיבוש שדה התעופה בלוד, 10 ביולי 1948 (מקור: ויקיפדיה)
בטלדרס – מעיל קרב קצר. במורשת הביגוד הצה"לית, ה'בטלדרס' החליף את ה'שינל', ובתורו הוחלף על ידי ה'דובון'.
חיילי צה"ל עם בטלדרס (מימין) ושינל (מקור: יד לשריון)
תל אל-קאדי– 'תל השופט' או תל דן, הוא אתר ארכאולוגי שנמצא בימינו בתחומיה של שמורת הטבע תל דן. במקום זה נובעים כמה ממקורות הירדן וסביב השליטה בהם התפתחו סכסוכי גבול רבים. בנובמבר 1964 תבעה סוריה את ריבונותה על מעיינות נחל דן, ובתגובה סללה ישראל דרך פטרולים שהקיפה את התל. הסורים, שטענו כי הדרך נסללה בשטחם, ירו אש טנקים על הכלים שעסקו בסלילת הדרך ועל סיורים צבאיים שנעו בה. ב-13 בנובמבר הגיבה ישראל על הירי ופגעה בשני טנקים סוריים.
כלאם פאדי – הכל דיבורים; דיבורי סרק שאיש אינו מתכוון לממש אותם.
צנטוריון – טנק בריטי (Centurion) שבשנת 1959 נכנס לשימוש בצה"ל (הוא נקרא 'שׁוֹט') והיה בשימוש בעיקר בחזית הצפון.
מי שיבדוק בשירונים או יחפש באינטרנט יתקשה לגלות מי היה המלחין של 'שיעור בהיסטוריה'. לכל היותר ימצא 'לא ידוע', 'דרום אפריקני', או 'עממי', וזאת למרות שעל עטיפת התקליט (שצילומו הובא למעלה) נכתב בפירוש 'ז'וסף מארה'.
האמת היא שכולם צודקים. הוא גם 'לא ידוע', גם 'עממי', גם 'דרום אפריקני' וגם קשור לאותו 'מארה'.
מדובר בשיר לכת (מארש) בריטי, שנקרא 'Marching to Pretoria' (צועדים לפְּרֶטוֹרְיָה). זהו שיר פטריוטי מימי מלחמת הבּוּרִים השנייה, שהתחוללה בראשית המאה העשרים (1902-1899) בין אנגליה לבין הרפובליקות האוטונומיות שהקימו המתיישבים הלבנים (הבּוּרִים) בדרום אפריקה. הקשר היחידי של שיר זה לגייסות השריון הישראליים הוא המילה 'פרטוריה' שמתחרזת עם 'היסטוריה'...
מלחמת הבּוּרים הייתה אכזרית מאוד. היא נמשכה כשלוש שנים וגבתה את חייהם של עשרות אלפי הרוגים משני הצדדים. זו גם הייתה המלחמה הראשונה שבמהלכה הוקמו (על ידי הבריטים!) 'מחנות ריכוז' ובה יושמו שיטות לחימת קומנדו וטרור. המלחמה הסתיימה בניצחונם של הבריטים ובפועל עיצבה את גבולותיה של דרום אפריקה המודרנית.
פרטוריה היא עיר הבירה הראשית של דרום אפריקה, ובימי המלחמה הייתה בירתם של המורדים. היא נכבשה על ידי הבריטים ב-5 ביוני 1900, ועל רקע זה נכתב השיר.
מחבר השיר והמלחין המנגינה אינם ידועים. ההקלטה המוקדמת ביותר היא משנת 1903 והמבצע הוא זמר בריטון בריטי ושמו יאן קולקוהון (אני לא בטוח בתעתיק שמו). אלו הן המילים המקוריות של השיר, כפי שהועתקו בדי עמל באתר flatinternationalמתוך תקליט נדיר ועתיק. אפשר להקשיב לביצוע הזה כאן.
ההקלטה הראשונה של 'צועדים לפרטוריה' (לונדון 1903)
When the call to arms went forth [our hearts were…] and glad [… those days and…] the brave it bloody had Every English meadow yielded up its human lad We March! March! March! on Pretoria
Hooraah! Hooraah! Come hither sail they come Hooraah! Hooraah! They've made the [business…] calm Round the world you heard the beat of Britain's ceaseless drum When we went marching on Pretoria
Far from overseas our brothers flocked to join the flag [Doing thus that pretty part] what neither blus nor brag Put the foot they stood with us beneath that dear old flag When we went marching on Pretoria
Hooraah! Hooraah! [… play this] bonnie song Hooraah! Hooraah! [Lets] mark an [aid in call] They have thrown [it] in their [face/faith?] the blood of Britain's [rung/ruin/young?] When we went marching on Pretoria
Cheer up boys and sing good luck to all our gallant men Who fought for the empire out in Africa and when They have brought the seas once more we welcome home again Conquerors of proud Pretoria
Hooraah! Hooraah! [Foot-soldiers/Get hold] of the King Hooraah! Hooraah! Their praises let us sing Victory they have brought us back wherever they have been And now they are coming home from Pretoria
כפי שהעיר בצדק רוני ה' (למטה בתגובות), מקור השיר הבריטי הוא בשיר שנכתב ב-1865, במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, הוקדש לגנרל ויליאם טקומסה שרמן (גם הוא קשור איכשהו לטנקים...) ונקרא Marching Through Georgia. אפשר להקשיב לוכאן.
השיר 'נולד מחדש' משעה שהגיע, כנראה בראשית שנות הארבעים, לידיו של ג'וזף מַארֶה (Josef Marais). מארֶה היה זמר אמריקני פופולרי, שהתמחה בבלדות ובשירי עם, בעיקר מארץ מולדתו דרום אפריקה. הוא לא כתב או הלחין את השיר המקורי – שכאמור הוקלט לראשונה ב-1903, שנתיים לפני שנולד – וזהותם של המחבר והמלחין נותרה עלומה ו'עממית', אלא עיבד את הלחן והתאים לו מילים חדשות ופשוטות.
פרט לעיר היעד פְּרֶטוֹרְיָה לא היה במילים החדשות שום דבר ייחודי: תשיר אתי, אשיר אתך, וכך נשיר יחד כשאנו צועדים; רקוד אתי, ארקוד אתך; שתה אתי, אשתה אתך; וכן הלאה. מן השיר המקורי השאיר מארֶה רק שורה אחת: 'אנו צועדים לפרטוריה'...
Sing with me, I'll sing with you, and
So we will sing together (x3
Sing with me, I'll sing with you and so we will sing together
As we march along
We are marching to Pretoria, Pretoria, Pretoria
We are marching to Pretoria, Pretoria, Hooorah
Walk with me, I'll walk with you, and
So we will walk together (x3
Walk with me, I'll walk with you, and so we will walk together
As we march along
We are marching to Pretoria, Pretoria, Pretoria
We are marching to Pretoria, Pretoria, Hooorah
Dance with me, I'll dance with you, and
So we will dance together (x3
Dance with me, I'll dance with you, and so we will dance together
As we march along
We are marching to Pretoria, Pretoria, Pretoria
We are marching to Pretoria, Pretoria, Hooorah
Drink with me, I'll drink with you, and
So we will drink together (x3
Drink with me, I'll drink with you, and so we will drink together
As we march along
We are marching to Pretoria, Pretoria, Pretoria
We are marching to Pretoria, Pretoria, Hooorah
נשמע אפוא כמה ביצועים של השיר ואחר כך נספר משהו על יוצרו.
הביצוע המפורסם של השיר הוא של להקת 'האורגים' המיתולוגית (The Weavers), של פיט סיגֶר וחבריו. הם הקליטו את השיר לראשונה באפריל 1960, בהופעה באולם הקונצרטים הניו-יורקי המפורסם 'קרנגי הול'. התקליט עצמו ראה אור רק ב-1963:
ג'וזף מארה נולד בדרום אפריקה, היגר לארה"ב בשנות השלושים, ושם פגש, ב-1940, את מי שתהיה לימים רעייתו ושותפתו רוזה דה-מירנדה. רוזה הייתה זמרת ילידת הולנד, ממוצא יהודי (שם נעוריה היה ברוּך), שנמלטה מאירופה הכבושה עם בעלה ושני ילדיה. השניים הקימו את הצמד 'מארה ומירנדה', ולאחר גירושיה של רוזה, גם נישאו. במשך כשלושים שנה הם הקליטו, שימרו והפיצו את המורשת המוסיקלית העממית של דרום אפריקה, וברוח שנות השישים – תקופת הזוהר של שירי העם (folk music) במוסיקה האמריקנית – הם שרו גם בלדות ושירי-עם של כל האומות ובכל השפות, כולל בעברית וביידיש!
תכנית פסח של 'מארה ומירנדה' כללה גם שירים ביידיש ובעברית, והתבססה על סרטם Land of the Book
מארה שר את 'צועדים לפרטוריה' בהופעותיו והביא לפרסומו, וכך הפך השיר מזוהה אתו. השיר נכנס לרפרטואר שלו כבר בשנת 1942, בחוברת תווים Songs from the Veld (שירים מאדמות המרעה של דרום אפריקה).
ככל שהצלחתי לברר, השיר הוקלט לראשונה בשנת 1949 בתקליט זה:
השריון כנראה כבר 'לא יעשה שלום' – כי שלום עושים פוליטיקאים ולא חיילים – וגם טרקטורים כבר לא יכתתו ממנו. אבל השיר בנוסחו העברי, שעוד מעט ומלאו לו חמישים שנה, מנציח אווירה תמימה ואופטימית של פעם, כשרצינו שלום עכשיו, או כמאמר המשורר יוסי גמזו: 'רוצים היום!'.
לאחר שעסקנו ברשימה קודמת בגלגולי השיר 'כאן השריונים', נפנה עתה לגלגולים מעניינים לא פחות של שיר טנקיסטים אחר, וגם הוא קשור בחיים חפר, ש'התמחה' בנטילת שירים מוכנים והדבקת מילים עבריות שונות לחלוטין.
אם בימי תש"ח עשה זאת חפר לשירים רוסיים, הרי שבשנות החמישים והשישים היא אלה השירים הצרפתיים. באותן 'ירחי דבש' מוסיקליים הועתקו – בלי היסוס ובלי מצמוץ – שירים רבים מתרבות ה'שאנסון' הצרפתית היישר אל משעולי הנגב הצחיחים (הרחבתי על כך ברשימה שעסקה בגלגולי שיר 'הסיירים', שבמקורו נכתב על מוכר כרטיסים לרכבת התחתית בפריס), או אל הטנקיסטים של חיל השריון, כפי שנראה ברשימה זו.
השיר 'אוהבי הטבע' הושמע לראשונה על הבמה העברית בנובמבר 1959, בתוכנית השנייה של להקת גיסות השריון, שנקראה 'יותר מדי אבק'. תכנית זו, שממנה זכור במיוחד השיר 'אליפלט' של אלתרמן וארגוב, הוכנה ובוימה בידי נעמי פולני. מן הביצוע המקורי של 'אוהבי הטבע' לא שרדה למיטב ידיעתי אף הקלטה, אלא רק תמונה אחת, שהנציחה את ההעמדה בסגנון שהיה אופייני כל כך לפולני.
בחורי להקת גייסות השריון בהעמדת 'אוהבי הטבע', נובמבר 1959 (מקור: שמואליק טסלר, שירים במדים: סיפורן של הלהקות הצבאיות, יד בן צבי, 2007, עמ' 182)
תוספת (אוקטובר 2018)
יוסי חלד הצליח לאתר את הביצוע המקורי של להקת גיסות השריון והעלה ליו-טיוב:
מלהקת גיסות השריון הביאה פולני את השיר לתוכניתם הראשונה של 'התרנגולים' (מאי1961). הנה התרנגולים כפי שהונצחו בסרטון שהוקלט על ידי הטלוויזיה הפלמית בשנת 1963 (הסרט השלם נמצא כאן):
ואלה המילים, כפי שנרשמו בספרו של חיים חפר (חיים חפר מספר ומזמר, כנרת, זמורה, ביתן, 2004, עמ' 27-26):
בני ראשון לציון
למה בחר חפר דווקא בבני ראשון לציון (במלרע, כמובן)? ספק אם הייתה לכך סיבה מיוחדת, וכנראה עשה כן רק משום שזה היה החרוז (הצולע) היחיד שמצא ל'חיל השריון'...
אבל האמת היא, שהצירוף 'בני ראשון לציון' לא הומצא על ידי חפר, והוא קשור בפרשה עצובה: נפילתם במלחמת העצמאות של אחד-עשר לוחמי 'גבעתי', שכולם היו בני ראשון.
ב-9 בינואר 1948 נרצחו חיילים צעירים אלה באכזריות על ידי ערבים מהכפר אבו סוירה, ששכן כמה קילומטרים ממערב לקבוצת יבנה. בתגובה הורה שמעון אבידן, מח"ט גבעתי, על פעולת תגמול בהיקף שכמוהו לא היה עד אז. ב-25 בינואר נכבש הכפר, במה שנקרא לימים 'קרב סוכריר' (בפועל כלל לא היה קרב, שכן תושבי הכפר, שהוזהרו מראש על ידי הבריטים, נטשו את בתיהם מבעוד מועד). בתי הכפר הערבי פוצצו ועל אדמותיו הוקמו לימים המושבים ניר גלים ובני דרום.
אנדרטה באשדוד לזכר 'בני ראשון לציון', אחד-עשר חיילי גבעתי שנרצחו בינואר 1948 (צילום: אבישי טייכר, ויקיפדיה)
ומשהו על העצים ועל האבנים שנזכרים בשיר.
עץ שקמה ואלון, שמנו לה בחלון...
עץ שקמה עתיק בנתניה (צילום: אבישי טייכר, ויקיפדיה)
מקורו של ביטוי זה הוא בתנ"ך, שכן על שלמה המלך החכם נאמר 'וַיְדַבֵּר, עַל-הָעֵצִים, מִן-הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר' (מלכים א, ה 13). ובתלמוד הבבלי (מסכת מועד קטן, כה ע"ב) נרשם הביטוי הנודע: 'אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר'. האזוב הצומח בקיר הוא ככל הנראה הצמח הקרוי אזוב מצוי, וידוע יותר בשם 'זעתר'...
השורה המבודחת על 'ריח הזבל ניחוח חציר' נלקחה, כמובן, משירו הידוע של לוי בן אמיתי, 'שדות שבעמק' (1937) (שָׂדוֹת שֶׁבָּעֵמֶק / קִדְּמוּנִי הַלַּיְלָה / בְּרֵיחַ הַזֶּבֶל, / נִיחוֹחַ חָצִיר).
והשורות 'אז בוא נא אלי פרפר נחמד / ושב על כתפו של המג"ד', הן שׂחוֹק על שיר הילדים, הידוע לא פחות, של פניה ברגשטיין: 'בוא אלי פרפר נחמד, שב אצלי על כף היד'.
בשום מקום לא כתבו כמו שצריך את שמו של המחבר המקורי. גם שם המלחין או המלחינים לא היה ברור, ועל שם השיר הצרפתי, שממנו נגנב הלחן, בכלל אין מה לדבר...
אז מיהו 'ס' ואלרי' שאותו רשם חיים חפר כמקור (במקומות אחרים, למשל בספרו של יואב קוטנר שיעור מולדת, 2008, נכתב סרג' ואלרי)? ומה הקשר בין 'ואלרי' לבין 'פ' פיליפ'? לך תמצא מחט בערימת שחת!
הרמז לפתרון החידה היה השם פ' פיליפ. זהו בלי ספק המלחין הצרפתי פייר פיליפּ (Pierre Philippe), שהיה הפסנתרן הקבוע של רביעיית הזמר המפורסמת 'פְרֶר זַ'אק' (Les Frères Jacques), ואף כונה ה'יד החמישית' של הרביעייה... שיערתי שמדובר באחד משיריהם של 'האחים', שבשלהי שנות החמישים הייתה להם השפעה רבה על הזמר הישראלי (ראו עוד בהמשך).
אך הפרר ז'אק הקליטו מאות שירים, ורובם עדיין אינם זמינים באינטרנט. לך תמצא...
המלחינה קלוד ואלרי (1992-1909)
לבסוף נמצאה האבדה, בזכותו של יאיר אבן-זוהר, איש 'זמרשת', שעלה על המקור ותודתי נתונה לו.
מדובר בשיר Mais les vrais amoureux(אֲבָל הנאהבים האמתיים). שיר זה חובר בשנת 1953 על ידי רַמוֹן אַסוּ (Raymond Asso), משורר שאנסון מוערך, שכתב בין היתר לאדית פּיאף (השניים גם התאהבו וחיו יחד) ולרבים אחרים. השיר הולחן על ידי בת-זוגו של אסוּ באותה עת, ואלרי בוסקה (Valérie Bousquet), פסנתרנית וזמרת קברט, ששמה הספרותי היה קלוד ואלרי (Claude Valéry)...
ובכן, ה-C של קלוד ואלרי הפך אצלנו לאות ס', וכך 'נולד' מלחין, שלא היה ולא נברא, ושמו סרג' ואלרי...
אסוּ ובת-זוגו ואלרי הקליטו את השיר ב-1953, ואחר כך, ככל הנראה, מסרו אותו לפייר פיליפ, שעיבְּדוֹ והתאימוֹ עבור הפרר ז'אק.
הנה ההקלטה המקורית של אסו וּואלרי משנת 1953 (תודה ליוסי חלד):
במשך זמן רב ניסיתי לאתר את הביצוע המקורי של הפרר ז'אק, ולשווא. אך בזכות מאמציה של עדנה דגון, שליחת עונ"ש בפריס (ותודה לאסתר לנמן מרדיו אירופה 1), עלינו לבסוף על הביצוע הנדיר, גם הוא משנת 1953 – הקשיבו!
וכאן הקלטה נוספת משנת 1953 בשירתה של זמרת השנסון הצרפתייה סימוֹן לַנְגְלוּאָה (Simone Langlois).
רמון אסו (1968-1901) על גבי תקליט מבחר השנסונים שחיבר
ומה כתוב בשיר המקורי?
בשום מקום לא הצלחתי למצוא את המילים 'הרשמיות' של השיר. ולכן פניתי לפראנס ויהונתן (חיליק) נדב, ראשי הדסק הצרפתי של עונ"ש, שבאדיבותם תמללו את השיר ותרגמוהו לעברית.
סיפורו של 'אוהבי הטבע' קשור אפוא לרביעיית הזמרים הצרפתית הנפלאה 'פְרֶר ז'אק' (האחים ז'אק או יעקב). אגב, איש מחברי הלהקה לא נקרא בשם ז'אק, אך היא התבססה על שני אחים אמיתיים – אנדרה בֶּלֶק ואחיו ז'ורז', שאליהם הצטרפו פרנסואה סובראן ופול טורן. הארבעה החלו להופיע כלהקת קברט סאטירי כבר ב-1944, ופייר פיליפ היה, כאמור, הפסנתרן הקבוע, שליווה אותם במשך כעשרים שנה. פיליפ עזב את הלהקה בשנת 1965.
חברי הרביעייה, עטורי השפמים המגוחכים, לבשו בגדי גוף צבעוניים ושילבו בכישרון בלתי רגיל שירה, תנועה מדויקת וגמישה, פנטומימה והרבה הומור. 'האחים' נהנו מפופולריות רבה ובמהלך הקריירה הארוכה שלהם שרו מעל 400 שירים, עד שהפסיקו להופיע ב-1982. שלושה מחברי הרביעייה כבר נפטרו. האחרון שעוד עמנו הוא פול טורן (יליד 1923), שנהג להופיע בבגד גוף כחול-אפור.
השפעתם של 'האחים' על הזמר העברי בסוף שנות החמישים ובשנות השישים הייתה עצומה, ובמיוחד על השילוב של שירה הרמונית מכאן, ושל מה שקראו אז 'העמדה' (כוריאוגרפיה) מכאן. השפעתם ניכרה בלהקת הנח"ל, שהחלה אז את דרכה, ובעיקר בפעילותן של רביעיית מועדון התיאטרון, שהוקמה ב-1957 על ידי הבמאי יוסף מילוא, ושל להקת התרנגולים, שהוקמה ב-1961 על ידי נעמי פולני.
ה'אחים' ביקרו בארץ פעמיים. לראשונה בינואר 1960 (כשלושים הופעות!), ובשנייה בינואר 1964. הם אפילו מצאו זמן ללכת להופעה של רביעיית מועדון התיאטרון ולדבריהם נהנו מאוד...
דבר, 2 בינואר 1964
הקלטה משנת 1977 של ערב שירי הפרר ז'אק של רביעיית מועדון התיאטרון
ד. השאח הפרסי או חולשה של בת?
הנה שתי דוגמאות נוספות לשירי ה'אחים' שעברו אלינו בהשאלה מתמדת. השירים הללו בוצעו על ידי להקת הנח"ל כבר בשנת 1959, בתכניתה השלוש-עשרה 'בדרך כלל', שביימה – נחשו, נחשו – נעמי פולני...
השירShah, Shah Persan (הס, הס, חתול / שאח פרסי), מוכר אצלנו, באדיבות דן אלמגור, בשם 'חולשה של בת'. כמובן שאין שום קשר בין גרסת אלמגור לבין המקור...
הנה, קודם כל המקור הצרפתי:
וכאן להקת הנח"ל שרה את 'חולשה של בת':
הצ'ופצ'יק של הקומקום: משירי דן אלמגור, כינרת, 2012, עמ' 25
לימים העדיפה רביעיית מועדון התיאטרון לשיר תרגום של השיר המקורי, שנקרא 'שיר השייך האיראני'. המתרגמת היא דפנה אילת.
ולסיום, שיר מפורסם אחר שעבר 'גיור' כהלכה. le poinçonneur des lilas (מנקב הכרטיסים מתחנת לילך) מוכר אצלנו, באדיבות חיים חפר, כ'שיר הסיירים'. גם כאן אין שום קשר בין המקור לבין הגרסה העברית... על גלגולי שיר זה כתבתי בעונ"ש רשימה מפורטת.
