פרנסות של יהודים: שבט בנימין, שונרא וכלבא, מילות מפתח, חלאתי

א. פרנסות מהתנ"ך: שבט בנימין ואביר יעקב

צילום: אבישי ליוביץ'

למה חברת בניה והנדסה נקראת בשם 'שבט בנימין'? שיערתי כי מדובר בחברה משפחתית שאחד מראשיה נקרא בנימין, אבל כנראה טעיתי. נכנסתי לאתר החברה והתברר לי שבראש 'השבט' עומד הקבלן שי גינדי. לא מצאתי לא בנימין ולא הסבר לשם היפה. 

חזרתי לברכת יעקב לבנו בנימין, אבי השבט המקורי, וזה מה שמצאתי: 'בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל' (בראשית, מט 27), ואילו משה בירך את בני השבט: 'לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן' (דברים, לג 12). על שבט בנימין נאמרו דברים רבים, מקצתם יפים יותר מקצתם פחות (פרשת פילגש בגבעה, למשל), ומסקרן לדעת מדוע נבחר דווקא שם זה.

נכנסתי ל'צרו קשר'. יצרתי קשר, הצגתי את עצמי ושאלתי, אך עד היום לא קיבלתי מהם תשובה. 

על הדרך שלח לי אבישי פרנסה תנ"כית נוספת, ואולי לא: חנות רהיטים ותיקה ברחוב הרצל בחיפה ושמה 'אביר יעקב'. האם יש כאן רמז  תנ"כי לפסוק 'וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְהוָה מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב'  (ישעיהו, ס 16), או אולי זה בסך הכל שמו של בעל העסק, יעקב אביר?

ב. פרנסות מההגדה: שונרא וכלבא

צילום: חיים כהן

המרפאה הווטרינרית הזו נמצאת ברחוב פלורנטין בתל אביב. 

מובן שאפשר היה לקרוא למקום 'חתול וכלב' אבל אז היה הולך לאיבוד הרפרנס הנחמד ל'חד גדיא': 

וַאֲתָא כַלְבָּא, וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא

 

ג. מילות מפתח

צילום: איתמר לויתן

ברחוב כצנלסון בגבעתיים. מן השמות המוצלחים, כאשר אהבנו.

 ד. חַלָּאתִי

צילום: טובה הרצל

מזללת בשר בשוק מחנה יהודה בירושלים. 

נאמר זאת כך: מן המקומות היותר מוצדקים שמתבקש בהם ניקוד.

מאתר הבית של המסעדה עולה כי המנה העיקרית שם היא אכן חלה ייחודית שמלאה בכל טוּב. חבל שלא ניקדו גם את התפריט...

הספרות והחיים: הגן המזמר, אחותי, חד גדיא, העץ הנדיב

א. הגן המזמר של חיים חפר

השם מעורר ציפיות... בפועל לא גינה ולא זמרה. סתם פינת ישיבה נחמדה – ארבעה ספסלים עם שלט – בפארק של המושבה הגרמנית שרונה.

במקום המפונפן הזה כל פינה, כל ספסל, כל עץ הוא מונומנט לזכרו או לכבודו של מישהו אחר. סאלח שבתי סטייל. 

צילומים: איתמר לויתן

ב. אחותי

בחלון הראווה של חנות האופנה שתיים, שנרשם משום מה בלעז (Shtaim), ברחוב המלך ג'ורג' 86 בתל אביב, מוצגות מילות השיר היפה 'מה שלומך אחות' של נעמי שמר – סוג של העצמה נשית. 

סיפורו של שיר זה – שהוקדש לאידה נודל – הובא כאן במאמרה של רעות ברוש, 'מה שלומך אחות? בין אידה נודל לריימונד אבקסיס', בלוג עונג שבת, 28 ביוני 2019.

צילום: שמוליק שדה

ג. חד גדיא

פרס עונ"ש לשם המגניב ניתן השבוע לווטרינרים של 'שונרא את כלבא' ברחוב פלורנטין 11 בתל אביב. 

צילום: אבי בלדי

השם רומז כמובן לפיוט הארמי 'חד גדיא' הנאמר לאחר קריאת ההגדה של פסח.

חד גדיא הוא כידוע שיר מעגלי, ויש בו ארבעה בעלי חיים: גדי (גדיא), חתול (שונרא), כלב (כלבא) ושור (תורא). אלא שבפיוט המקורי, כזכור, החיות אינן חיות בשלום זו עם זו: החתול אכל את הגדי, ואז בא הכלב ונשך את החתול...

איור לחד גדיא, 1928 (ויקימדיה)

ד. העץ הנדיב

מי לא מכיר את ספר הילדים הקלאסי העץ הנדיב שכתב שֶׁל סילברשטיין (1999-1930). הספר פורסם לראשונה ב-1964, בשפה האנגלית כמובן, וכותרתו The Giving Tree. סילברשטיין המוכשר גם אייר בעצמו את הסיפור.

זו העטיפה המקורית של המהדורה הראשונה, ואגב אם במקרה יש לכם אותה בבית, דעו כי היא שווה 2,000 דולר (אחרי הנחה):  

המהדורה העברית לא איחרה לבוא, ככלות הכל גם סיפור יפה וגם מחבר שהוא 'משלנו'. אומנם תקופה מסוימת בחייו היה צלם בעיתון פלייבוי, אבל בכל זאת יהודי בן-ברית. המהדורה העברית הראשונה ראתה אור ב-1980 בהוצאת אדם ובתרגומו של יהודה מלצר. כמובן שגם במהדורה העברית נדפס על העטיפה האיור הקנוני של סילברשטיין.

לאחרונה - מספר לי גונן זיק - הועלתה על הבמה גרסה מוזיקלית של הסיפור והיא זוכה להצלחה רבה. המחזמר חורך את במות העיר פתח תקווה ומיועד למגזר החרדי. 

העץ הוא אותו עץ, אבל הנער המשוחח איתו איננו אותו הנער. ראשו כוסה בכובע, השיער עבר תספורת, שרוולי חולצתו הוארכו והוא הונעל בנעליים. חסד עשו עמנו יוצרי הכרזה שוויתרו על ציציות המשתלשלות החוצה. שמו של היוצר, של סילברשטיין, שנרשם על גזע העץ בכל המהדורות, הועלם לגמרי!

אגב, המופע מיועד לנשים ולבנות בלבד.

 

שירי ליל הסדר, קצת אחרת

'מה נשתנה', איור של משה פרופס להגדה של פסח של הקיבוץ הארצי

הנה כמה משירי ליל הסדר בביצועים לא שגרתיים.

א. 'מה נשתנה'

'מה נשתנה' במנגינה שונה מן הרגיל (ויפה מאוד) בביצוע מקהלת הגברים של בית הכנסת המרכזי במוסקווה.

הלחן היפהפה הזה הוא של החזן שמואל מָלָבְסְקִי ונלקח מהתקליט הנהדר של שירי פסח שהקליטו בני משפחת מלבסקי.

ב. 'אחד מי יודע'

מתוך הסרט המהולל 'הגן של פינצי קונטיני' (Finzi-Contini Il Giardino dei), הנה הקטע המרגש בו שרים בני המשפחה 'אחד מי יודע' בנוסח יהודי איטליה.

הסרט, בבימויו של ויטוריו דה סיקה, נוצר בשנת 1970, והוא עיבוד של ספר בשם זה מאת ג'ורג'ו בסאני, המספר על גורלה של משפחה יהודית אמידה בפרארה שבאיטליה בתקופה של עליית מוסוליני לשלטון ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה. הסרט זכה באותה שנה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.

ג. קרב יום 

חנה רובינא, 'האמא של התיאטרון העברי', ילידת העיירה ברזינו (פלך מינסק) ובת לחסידי חב"ד, שרה את שיר ליל הסדר 'קרב יום'. בשעת ההקלטה הייתה רובינא בת 88 וזמן מה לאחר ההקלטה נפטרה (פברואר 1980).

איור: שרגא וייל

ד. חד גדיא 

א. חוה אלברשטיין ונטלי פורטמן

ב-1989, בימי האינתיפאדה הראשונה, חיברה והקליטה חוה אלברשטיין את השיר 'חד גדיא', כמחאה על מעגל הדמים הבלתי פוסק. השיר משלב את הנוסח המסורתי של ההגדה עם קושיה פוליטית שהייתה ועודנה אקטואלית:

ומה פתאום את שרה חד גדיא?
אביב עוד לא הגיע ופסח לא בא.
ומה השתנה לך מה השתנה?
אני השתניתי לי השנה.

ובכל הלילות בכל הלילות,
שאלתי רק ארבע קושיות,
הלילה הזה יש לי עוד שאלה:
עד מתי יימשך מעגל האימה?

רודף ונרדף, מכה ומוכה,
מתי ייגמר הטירוף הזה?

ומה השתנה לך מה השתנה?
אני השתניתי לי השנה. 

הייתי פעם כבש וגדי שליו,
היום אני נמר וזאב טורף.
הייתי כבר יונה והייתי צבי,
היום איני יודעת מי אני...

בסרט אזור חופשי (Free Zone), שביים עמוס גיתאי בשנת 2005, מסופר על רבקה, אמריקאית צעירה שעולה על מונית שבה נוהגת חנה (לסלאו), אשה דתייה הנוסעת לירדן כדי לגבות חוב ששייך לבעלה, שזמן קצר קודם נפצע בפעולת טרור. בירדן הן פוגשות את ליילה, פלסטינית שקישרה בין בעלה של חנה לבין השוק השחור המקומי. יחד הן מנסות לפדות את החוב.

בפתיחת הסרט ממררת בבכי רבקה – היא השחקנית נטלי פורטמן – וברקע נשמע השיר 'חד גדיא' בביצועה של חוה אלברשטיין. אפשר לצפות בו כאן.

ב. משה אוישר 

משה אוֹיְשֶׁר (1958-1907; Moishe Oysher) היה מלך החזנים. אמרו עליו שהיה החזן הטוב ביותר בין שחקני הקולנוע, ושחקן הקולנוע הטוב ביותר בין החזנים. בשנת 1956 הקליט אוישר את כל שירי הסדר, ובהם 'חד גדיא' שהתפרסם במיוחד ועד היום הוא אתגר לכל חזן, מקצוען וחובבן.



הנה הביצוע המיתולוגי של מוישה אוישר ל'חד גדיא' (ובפיו: חַד גָּדְיוֹ) המסורתי: 



וכאן ביצוע מעודכן. סנטה מוניקה, ינואר 2011 – שלושה חזנים צעירים וחבורת כלייזמרים בראשותו של פרנק לונדון בביצוע ג'זי יפה מאוד.

ובהזדמנות זו: רשימה קצרה וחביבה של רוביק רוזנטל, על 'חד גדיא ומשפחתו' (על 'חד גדיא' כשם לבית סוהר, עז עיוורת, 'יש לנו תיש' ועוד...).