יום שישי, 8 ביולי 2016

גלגולו של ניגון: 'פּאַפּיראָסן' (א)


מאת צבי (גרימי) גלעד ודוד אסף

א. 'פּאַפּיראָסן' של הרמן יבלוקוף

אָרווערטס, 8 בדצמבר 1935
הרמן יָבְּלוֹקוֹףשם הבמה של חיים יָבְּלוֹנִיק (1981-1903), נולד בגרודנה שברוסיה הצארית (היום בבלארוס) וכבר בילדותו נמשך לעולם התיאטרון. הוא הצטרף לחבורת ילדים שהציגה ביידיש, וב-1920 היה חבר בלהקת תיאטרון נודדת, שבה השתתף גם בן גילו ועירו, שמעון פינקל, שעתיד להתפרסם כשחקן תיאטרון 'הבימה' בישראל.

בחודש יוני 1924 הוא הגיע לארה"ב (באותה שנה בחר פינקל בכיוון הפוך ועלה לארץ ישראל). הוא היה אז בן 21 ורק שמונה דולר בכיסו, אך בסיועם של בני משפחה וחברים, וכמובן גם בזכות כישרונותיו, הצליח במהירות להשתלב בזירת תיאטרוני היידיש שפרחה אז בניו-יורק, בעיקר ב'שדרה השנייה' ובסביבותיה. באותן שנים היו רשומים כ-300 שחקנים ב'איגוד שחקני הייידיש' (Hebrew Actors' Union), שהיה מן האיגודים המקצועיים הראשונים שהוקמו בארה"ב בכלל והאיגוד המקצועי הראשון של שחקני במה בפרט (לימים יבלוקוף יעמוד בראשו). הם הציגו ב-26 אולמות תיאטרון קבועים, מהם 12 בניו-יורק עצמה  לאף מיעוט לאומי אחר בניו-יורק, לא איטלקים ולא פולנים, לא היה אז אולם תיאטרון קבוע. יבלוקוף הצטרף ללהקת תיאטרון יידיש קטנה ונדד עמה ברחבי ארה"ב וקנדה. לבסוף התיישב באופן קבוע בניו-יורק ובה הגיע לשיא תהילתו בשנות השלושים והארבעים.

יבלוקוף היה זמר ושחקן מוכשר, במאי ומפיק, שגם חיבר פזמונים והלחינם, אך את עיקר פרסומו קנה בזכות השיר 'פּאַפּיראָסן' (סיגריות), שהוא משירי היידיש הידועים ביותר, ובטעות מזוהה על ידי רבים עם השואה ועם ילדי הגטו.

ברשימה זו נסקור את תולדות השיר, נוסחיו, תרגומיו וביצועיו, ונטען כי יבלוקוף לא היה המחבר המקורי. הוא בוודאי לא אחראי על הלחן, וגם על המילים לא מגיע לו קרדיט מלא, אלא חלקי.

את השיר 'פּאַפּיראָסן' 
 כך כתב יבלוקוף בזיכרונותיו  הוא חיבר בשנת 1922, כאשר ביקר עם להקת התיאטרון שלו בקובנה, אז בירתה של 'ליטא העצמאית' קצרת הימים. יבלוקוף סיפר כי הושפע ממראות העוני הקשה ששרר בערי רוסיה לאחר מלחמת העולם הראשונה. אלפי ילדים יתומים נאלצו לשרוד ולפרנס את עצמם ואת בני משפחותיהם בכל דרך אפשרית. כל זה הזכיר לו את ילדותו שלו, כמה שנים קודם לכן, כאשר הוא עצמו מכר סיגריות בגרודנה, שבין השנים 1918-1915 הייתה תחת כיבוש גרמני.

יבלוקוף נזכר בשיר שכתב רק לאחר עשר שנים, בשנת 1932. הוא כיכב אז, בעילום שם, בתכנית רדיו שבועית פופולרית ביידיש בשם 'דער פּאַיאַץ' (הליצן; המוקיון), שאותה הגיש בתחנת הרדיו WEVD, שהייתה קשורה לעיתון היומי ביידיש 'אָרווערטס' (קדימה). הוא חיפש חומר חדש לתכנית ונזכר בשיר הישן. הוא השמיע אותו תחילה לכמה מחבריו, והם התפעלו, הזילו דמעה ואפילו הציעו לו לשנות את המילה הרוסית 'פּאַפּיראָסן' למילה הנפוצה יותר ביידיש  'ציגאַרעטן'. יבלוקוף לא הסכים, וכפי שנראה בהמשך הוא כנראה גם ידע למה. השיר שודר והפך בן-לילה לסנסציה. מילותיו ולחנו עוררו את כל בלוטות הדמעה של הלב היהודי הרחום. טלפונים ומכתבים רבים הגיעו לאולפני התחנה בדרישה לשוב ולהשמיע את השיר ותווי השיר הודפסו ונמכרו באלפי עותקים. כך הפך השיר ללהיט אדיר ו'הליצן' לכוכב-על. 


שער הדפרון שבו נדפסו לראשונה המילים. ניו-יורק, 1933, הוצאת J.J. Kammen (מקור: ספרי דן ויימן, קטלוג 180)

מילות 'פּאַפּיראָסן' נקראות כמו טלנובלה יהודית רעה במיוחד, ששאבה את מקורותיה הרוחניים מ'מוכרת הגפרורים הקטנה' של הנס כריסטיאן אנדרסן (1845): הילד עומד ברחוב ומתחנן לעוברים ושבים שייקנו ממנו בפרוטות גפרורים או סיגריות. בגדיו קרועים, קור בחוץ, הוא רעב. אביו מת במלחמה, אמו מתה, וזה לא מכבר מתה גם אחותו... אם זה לא היה עצוב, זה היה נשמע כמו פרודיה על סבלם של היהודים. זה כנראה ההסבר לכך שמנגינת השיר – עם כל הכבוד לעצב שרוכז במילותיו  תפקדה גם כמוזיקה לריקודי טנגו. השיר נוגן והושר (וממשיך להיות מנוגן ומושר גם בימינו) בעשרות רבות של ביצועים, כולל ביצועים כליים וכליזמריים ללא מילים.


שער דפרון 'פּאַפּיראָסן', ניו-יורק, 1937, הוצאת J.J. Kammen (מקור: אוסף המרכז למוזיקה, הספרייה הלאומית)

ואלה מילות השיר (התרגומים לעברית יובאו בחלק השני של הרשימה):

מילות השיר מתוך הדפרון שנדפס בניו-יורק 1937

כשראה יבלוקוף כי טוב, הוא כלל את השיר גם בהופעותיו על הבמה. תוך זמן קצר חיברה אסתר אפשטיין דרמה מוסיקלית בת שלוש מערכות שנקראה 'פּאַיאַץ', והתבססה על תכניות הרדיו של יבלוקוף. היא הועלתה על הבמה לראשונה במארס 1933 והשיר 'פּאַפּיראָסן' כיכב בה. 

באוקטובר 1935 החלה עונה חדשה בתיאטרוני היידיש בניו-יורק, ועל קרשי במת 'תיאטרון מקינלי סקוור' ברובע ברונקס, שיבלוקוף היה אז אחד מכוכביו, הועלתה לראשונה ההצגה 'פּאַפּיראָסן'. כוכבי ההצגה היו יבלוקוף ובֶּלָה מייזל (1991-1902), רעייתו לשעבר של המוזיקאי המחונן אלכסנדר אוֹלְשָנֶצקי (מלחין 'מײַן שטעטעלע בעלז'), שנישאה מאוחר יותר ליבלוקוף. במרכז ההצגה, שנכתבה על ידי המחזאי יצחק (איזידור) פרידמן (1950-1893), עמד כמובן הלהיט בגרסתו המלאה, ובמהלך ההפקה  כך רשם יבלוקוף בזיכרונותיו  אף צולם סרטון בן רבע שעה שבו הומחזו כמה סצינות דרמטיות מההצגה. קוריוז מעניין: הנער ששיחק בסרט את מוכר הסיגריות (כביכול יבלוקוף הילד) היה סידני לוּמֵט, בנו של שחקן תיאטרון יידיש ברוך לומט, ומי שלימים יתפרסם כאחד מבמאי הסרטים האגדיים של הוליווד (שזכה ב-2005 באוסקר על מפעל חייו)...

ליטעראַרישע בלעטער, 18 באוקטובר 1935
גלוית דואר של 'תיאטרון מקינלי סקוור'. בתיאטרון, שנפתח ב-1916, היו כ-1,400 מושבים. הבניין נהרס ב-2002 (מקור: ouroldneighborhood.com)

ההצגה זכתה להצלחה רבה ובמהלך שנת 1936 הוצגה ב'תיאטרון סקוֹנד-אווניו':

מודעה על ההצגה 'פּאַפּיראָסן' שמוצגת כבר שנה שנייה (ליטעראַרישע בלעטער, 14 באוגוסט 1936)

על תהילת השיר הזה נישא יבלוקוף כל ימיו. בשנת 1947 הוא יצא עם רעייתו בלה מייזל לסיבוב הופעות במחנות העקורים באירופה. במשך שבעה חודשים הופיעו בני הזוג בפני כ-180,000 איש, ועל מסירותו קיבל יבלוקוף אות הצטיינות מהצבא האמריקני. לאחר המלחמה יצא יבלוקוף לסיבוב הופעות בעולם, ואף לישראל הגיע כמה פעמים: לראשונה ביקר בארץ ביולי 1952; בשנית, בחודשים מאי-יוני 1959, אז גם הופיע עם הלהיט הגדול; ובשלישית  ביולי 1971.

מעריב, 18 ביוני 1959
הרמן יבלוקוף ורעייתו בלה מייזל (מקור: ארכיון מילקן)

נשמע תחילה את השיר בביצוע המוכר של 'האחיות בארי':


והנה עוד כמה ביצועים, ובראשם השיר בקולו של הרמן יבלוקוף בכבודו ובעצמו. ההקלטה היא משנת 1946.



וכאן שרה אלינה איבך ביידיש ליטאית, השפה שבה דיבר יבלוקוף:


והנה ביצוע יפה של השיר בפי הזמר החרדי יענקי לֶמֶר. שימו לב שבכותרת הסרטון הוא מוצג כ'שיר יידיש מפורסם מימי השואה'. ועוד פרט מעניין, האקורדיוניסט החרדי שלצדו בחר לפתוח את הליווי בצלילים שאינם קשורים כלל לשיר, והבחירה אפילו מפתיעה  'ואולי' של רחל בלחנו של יהודה שרת...



בהיותו בן 65, פרסם יבלוקוף את זיכרונותיו תחת הכותרת 'אַרום דער וועלט מיט אידיש טעאַטער' (מסביב לעולם עם תיאטרון יידיש), ניו-יורק 1969-1968. בספר, שנדפס בשני כרכים ומונה יותר מ-1,500 עמודים, תיאר המחבר את קורות חייו, מגרודנה ועד ניו-יורק, והציגן כסיפורו של תיאטרון יידיש. הספר סובל אמנם מאריכות יתר (בלשון המעטה), אך גם שופע אנקדוטות מרתקות, ופרקים מיוחדים (כרך ב, פרקים 14, 19) הוקדשו לשיר 'פּאַפּיראָסן' ולהפקה התיאטרלית. לימים ראה הספר אור במהדורה מקוצרת בתרגום לאנגלית של רעייתו בלה מייזל: Der Payatz: Around the World with Yiddish Theater, Silver Spring, Md:‎‪ Bartleby Press, 1995, pp. 313-344‪


זיכרונות יבלוקוף, 'מסביב לעולם עם תיאטרון יידיש' 

ב. 'זה היה יום קיץ': גלגולי השיר בשואה

למרות שהשיר אינו קשור כלל לשואה, וכאמור נכתב בניו-יורק זמן רב קודם לכן, קרה לו מה שקרה לשירים אחרים כמו 'עס ברענט' (העיירה בוערת) של מרדכי גֶּבִּירְטיג, או 'מײַן שטעטעלע בעלז' (עיירתי בלז), שגם הם נכתבו לפני השואה אך הפכו בדיעבד לשירים ייצוגיים שלה. הטרגיות הטבועה בשיר הפכה אותו לכזה.

בהשראת 'פּאַפּיראָסן' נכתבו בגטאות ובמחנות שירים נוספים, שתיארו ילדים המוכרים דבר-מה כדי לשרוד: לחם, כעכים, תפוחים, ואפילו גלולות של רעל ציאניד. 

כך למשל, מחבר שזהותו אינה ידועה הוסיף לבית הראשון של 'פּאַפּיראָסן' בית חדש. הנה הוא בתרגומו של בנימין טנא:


משה פְּרָגֶר (עורך), מן המצר קראתי, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשט"ו, עמ' קלט

מחבר אלמוני אחר, שחי בגטו וילנה, כתב את 'קויט געטאָ-בייגעלעך' (קנו כַּעֲכֵי גטו), ובאותו גטו חיבר לייב רוזנטל את 'ישראליק', שיר שמתחיל במילים 'נו, קויפֿט זשע פּאַפּיראָסן' (קנו סיגריות), אך הותאם ללחן אחר (ש' קצ'רגינסקי, געזאַנג פֿון ווילנער געטאָ, פריז, 1947, עמ' 25; ה. לייוויק וש' קצ'רגינסקי, לידער פֿון די געטאָס און לאַגערן, ניו-יורק, ציקאָ, 1948, עמ' 107-106, 146-145; תרגומים לעברית: אַנטאָלאָגיע ון ייִדישע אָלקסלידער, 4, מאגנס, תשמ"ז, עמ' 141-136); בגטו ורשה נכתב השיר 'די ברויט-אַרקויערין' (מוכרת הלחם), על פי מנגינת 'פּאַפּיראָסן' (לידער פֿון די געטאָס, עמ' 111-110); ושיר מזעזע במיוחד, 'סם מות למכירה', על ילד שמוכר גלולות רעל ברחובות הגטו, נכתב בגרמנית בידי משורר אלמוני (מן המצר קראתי, עמ' פח, בתרגומו של משה בסוק). 

אבל הידוע בשירים שנכתבו בימי השואה על פי 'פּאַפּיראָסן' הוא 'עס איז געווען אַ זומער-טאָג' (זה היה יום קיץ).

שיר זה נכתב בגטו וילנה, ב-6 בספטמבר 1941, על ידי ריקְלֶֶה גְּלֵזֶר (2006-1924), שהייתה אז צעירה בת שמונה עשרה, והוא מתאר את הרצח הנורא של עשרות אלפי יהודים בפּוֹנָאר, הסמוכה לווילנה, החל מיולי 1941. שורות הפתיחה – 'זה היה יום קיץ, טובל כרגיל באור השמש' – מתכתבות, כמובן, על דרך הניגוד המקאברי, עם פתיחת השיר המקורי של יבלוקוף, שמתארת יום חורף קר וחשוך. 

השיר נדפס לראשונה ב-1947, על ידי הפרטיזן והמשורר הווילנאי שמריהו (שְׁמֶרְקֶה) קָצֶ'רְגִינְסְקִי, בפתח אוסף השירים של גטו וילנה (געזאַנג פֿון ווילנער געטאָ). שנה לאחר מכן נדפס השיר גם באוסף הגדול של שירי הגטו והמחנות, שאותו ערך קצ'רגינסקי יחד עם המשורר ה. לייוויק (לידער פֿון די געטאָס, עמ' 8-7):

געזאַנג פֿון ווילנער געטאָ, פריז, 1947, עמ' 11

הנה השיר בביצועה המרגש של חוה אלברשטיין מתוך התקליטור 'חוה זינגט ייִדיש' (1992):



השיר תורגם לעברית כמה פעמים, ולראשונה ב-1949 על ידי אפרים דרור (טרוֹכֶה), תחת הכותרת 'היה זה יום אביב' (למרות שביידיש כתוב במפורש 'קיץ'!):


ארנסט הורביץ (עורך), מן המצר: משירי הגטאות, תל אביב, ההסתדרות הכללית של העובדים, תש"ט, עמ' 14

במהדורה המתוקנת של 'מן המיצר', שהופיעה בשנת 1987 בעריכת ארנסט הורביץ, גיל אלדמע ושלמה אבן שושן (הוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד), נדפס שוב השיר (עמ' 27-26) בכותרת מתוקנת ('יוֹם שֶׁמֶשׁ-קַיִץ זֶה הָיָה') ובתיקוני נוסח נוספים (תודה לנחומי הרציון).



בנימין טנא תרגם גם כן כ'יום אביב':

מן המצר קראתי, עמ' פד-פה

ותרגום שלישי הוא של תמר ועמוס רודנר:


זמר'ל: שירים שלא נשכח ביידיש ובעברית, הקיבוץ המאוחד, 2012, עמ' 95-94

הנה אורה כהן וחבורת שהם (שירים היוצאים מהלב) שרים את 'יום קיץ', מתוך התקליטור 'הי ציגעלעך' (2011):



רות (ריקלע) גְּלֶזֶר-קפלן (מקור: ארגון הפרטיזנים לוחמי המחתרות והגטאות)

בפרק הבא:
ג. תרגומים לעברית ומבחר ביצועים
ד. 'קוּפִּיטֶה פָּפּירוֹסי': גלגולי המקור הרוסי
ה. שיר רוקד עולם

4 תגובות:

  1. נפלא איך לחן כל כך יפה ופשוט אוצר בתוכו היסטוריה מרתקת ותהפוכות מכתיבתו הבסיסית. היה לי כיף גדול לעבד את המוזיקה לכלים כרקע ללחן ואת שילובם של "חבורת שהם" ואורה כהן לשיר היפה הזה ולהיצמד לתרגומם של תמר ועמוס רודנר. היסטוריה של השיר והיסטוריה מעניינת של התקופה.

    השבמחק
  2. וילנה, לא בכדי היא נקראה ירושלים דליטא. בגטו וילנה היו כל כך הרבה יוצרים. מסוצקבר ועד הירש גליק הנער, מאלכסנדר תמיר הילד ועד שמרקה קצ'רגינסקי, מלייויק ועד הצייר הילד שמואל בק. מאבא קובנר ועד אלכסנדר בוגן הצייר הפרטיזן. צפיתי בסרטון יוטיוב שבו מצולמת ומתועדת פגישה של חברים מבית וילנה (ארגון יוצאי וילנה) עם אלכסנדר תמיר, המוזיקאי והפסנתרן, יליד וילנה, שחיבר מנגינה לשיר פונאר (שקט, שקט, בני החרישה) שכתב בפולנית אבא שלו ותורגם ליידיש, כשהיה ילד בן 10 בגטו. הסרטון מעלה את מה שאלכסנר תמיר לא רצה לדבר בו הרבה שנים, ובשנת 2013 נעתר לשוחח על כך. הנה הקישור
    https://www.youtube.com/watch?v=Xo4iEsiZL3E סרטון ארוך, קצת בלגניסטי בגלל כמה אנשים שדיברו יחד, אבל מעניין מאוד!

    השבמחק
  3. חיה ברונשטיין8 ביולי 2016 בשעה 19:02

    נפלא. רקע היסטורי: לאחר מלחמת העולם הראשונה גבולותיה המזרחיים של פולין לא הוגדרו בדיוק בוועידת ורסאי. הפולנים, שזה עתה הקימו מדינה, ביקשו להחזיר לעצמם שטחים שנלקחו מהם בחלוקת פולין, ואילו הרוסים הבולשביקים טענו שהשטח שייך להם. זה הוביל למלחמה הפולנית-סובייטית שפרצה בפברואר 1919. היהודים נלכדו בין הפטיש לסדן, כשכל צד מאשים אותם בשיתוף פעולה עם הצד השני. גל של פוגרומים פרץ בערים ובעיירות רבות בפולין; בראשן עמדו אנשי הצבא הפולני, שהאשימו את היהודים ב"בולשביזם". גם הלאומנים האוקראינים בראשות פטלורה בצעו פוגרומים בהם נרצחו עשרות אלפי יהודים. מדהים היקף הפעילות והאיכפתיות של ארגון הג'וינט בעזרה ליתומים. http://images.archives.jdc.org/api/gallery-fallback.php?albumId=82

    השבמחק
  4. אכן מפתיע השילוב של מנגינת 'ואולי' בביצוע החרדי. מה עבר לאקורדיוניסט הזה בראש?
    נדמה לי שהתפרסמה כאן פעם רשימה על שירים 'ציוינים' שעברו 'גיור' והתאמה..
    אבל כאן אין גיור - מקסימום שעטנז.
    מפתיע.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.