‏הצגת רשומות עם תוויות הרמן יבלוקוף. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 22 ביולי 2016

גלגולו של ניגון: 'פּאַפּיראָסן' (ב)

נער חסר בית מקבץ נדבות, מוסקבה, 1923-1921 (English Russia)

החלק הראשון שעסק בתולדות השיר שחיבר הרמן יבלוקוף פורסם כאן.

מאת צבי (גרימי) גלעד ודוד אסף

ג. תרגומים לעברית ומבחר ביצועים

ידועים לנו ארבעה תרגומים לעברית של 'פּאַפּיראָסן', בכולם נקרא השיר 'סיגריות', ושלושה מהם נכתבו לאחר השואה.

התרגום הראשון של השיר לעברית, שאינו מתוארך ולא מצאנו היכן נדפס, הוא מעשה ידיו של אפרים דרור (טְרוֹכֶה) ושרה אותו הילדה דוליצקיה (נפטרה 1953). מאיר נוי העתיק את המילים במחברותיו וציין כי ההקלטה היא משנת 1944 (את הביצוע של דוליצקיה אפשר לשמוע בדף השיר ב'זמרשת').

מחברות מאיר נוי, מחברת 10, עמ' 207 (הספרייה הלאומית, המרכז למוסיקה)

תרגומו של אבי קורן (יליד 1945) נכלל בתקליטור 'דודו פישר שר להיטי יידיש בעברית' (2006):

בליל תוגה וערפל וחשיכה גדולה,

עומד לו ילד ועיניו תקועות באפלה.

עומד רועד מקור לו שם,

אל קיר של בית הוא נשען,

ובגדיו ספוגים במי גשמים.

תיבה מחזיק הוא בידיו,

עיניו מתחננות,

אין לו כח לעמוד כך עוד ועוד ועוד.

רעב אני, בגדיי קרועים,

כולי רטוב, כולי טלאים,

כולם לי צוחקים ולועגים.

הוי קנו-נא, קנו ממני כאן סיגריות,

טובות ויבשות הן הסיגריות,

קנו סיגריות תנו מעות,

להתחנן איני יכול עוד,

קנו ועל יתום תרחמו.

הוי, קנו-נא קנו-נא גפרורים ממני,

כאן כח לעמוד כמעט ואין לי,

קנו ממני, תנו מעות,

כי לא אוכל כך לעמוד,

קנו ועל יתום תרחמו.

לא מכבר היתה אמי, הייתה גם אחותי,

הייתה עומדת לידי והתהלכה אתי

פתאום בלילה קר חלתה ובידיי התמוטטה

מאז אני ניצב כאן לבדי.

מה נשאר לי, מה נותר הכל איתה אבד,

גם לי זמן רב כבר לא נשאר שעה או יום אחד,

כך מתחננות עיניו

וגשם גשם על פניו

והד קולו נשא בין הברקים.

הוי, קנו-נא, קנו ממני כאן סיגריות...

תרגומו של יורם טהרלב (יליד 1938) נכלל בתקליטור 'שנות ילדות' של הגֶּבַעטרון (1991):

בלילה קר גשום וזר ניצב לו יחידי,

בפינת רחוב שכוח ילד יהודי,

איש אינו רוצה לגשת,

לבדו עומד בגשם,

מבטו בכל עובר ושב.

כבר אין לו כח לשוטט לאורך הרחוב,

הרעב בתוך עיניו ושערו רטוב,

ונראה ממש כאילו,

מתחנן אותי הצילו,

מבקש מכל עובר ושב.

הוי קנו-נא קנו סיגריות ממני,

מלבדכם אין איש שיעזרני.

קנו-נא בפרוטה או שתיים,

אל-נא תעצמו עיניים,

והצילו ילד מרעב.

הוי קנו-נא קנו סיגריות ממני,

מלבדכם אין איש שיעזרני.

בידכם נתון הנני,

קנו-נא משהו ממני,

ואותי הצילו מרעב.

לא, לא אשכח את אחותי, תינוקת קטנטנה,

ברחובות אתה חייתי יחד כשנה,

היה לי קל יותר לרעוב,

אתה ביחד ברחוב,

כשעיניה מביטות עלי.

ויום אחד חלתה מאוד, אחזתי בה קרוב,

ובתוך ידיי היא מתה על ספסל ברחוב,

ומאז שנעלמה לה,

גם אני רוצה למעלה,

שיבוא המוות גם עלי.

הוי קנו נא קנו סיגריות ממני...

והתרגום האחרון הוא מעשה ידיהם של תמר ועמוס רודנר:

זמר'ל, עמ' 85-84

אפשר להניח שבתודעתם של המתרגמים המאוחרים עמד הספר המפורסם 'מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים', מאת יוסף ז'מיאן. ספר זה, שראה אור בפעם הראשונה בעברית בשנת 1962, בהוצאת יד ושם (תרגמה מפולנית עדה פגיס), היה בשעתו נפוץ מאוד והרעיש את הלבבות. הוא סיפר על חבורת ילדי רחוב יהודים, אמיצים ובעלי תושייה, שהתחזו לפולנים ומכרו סיגריות באזור הארי שמחוץ לגטו ורשה, וסמוך ל'כיכר שלושת הצלבים' שם שכנה מפקדת הגסטפו.

ולסיום, הנה ביצוע יפה של השיר ביידיש (הבית האחרון מושר בעברית בנוסח טהרלב) בפי זמר הבריטון גיא פֶּלְץ (אז רב"ט בצה"ל), בעצרת הממלכתית לפתיחת אירועי יום השואה והגבורה, שהתקיימה ביד ושם, 2013.

ד. 'קוּפִּיטֶה פָּפִּירוֹסי': גלגולי המקור הרוסי

האם יבלוקוף הוא באמת מחבר השיר והמלחין של נעימתו?

התשובה היא שלילית, לפחות בכל הקשור ללחן. מדובר במנגינת ריקוד יהודית-רוסית מראשית המאה ה-20, שבשנת 1917 הודבקו לה מילים ביידיש שאינן קשורות כלל לסיגריות. כמה שנים מאוחר יותר, בשנות העשרים, הודבקו למנגינה זו מילים ברוסית של שיר רחוב ששמו הוא Купите папиросы (קוּפיטה פפירוסי), כלומר 'קנו סיגריות'.

נתחיל אפוא עם המנגינה, שחוברה, ככל הנראה, עוד לפני שיבלוקוף נולד. זו נעימת ריקוד בשם Милаша-молдаванка (מִילָשָׁה-מוֹלְדָבָנְקָה), שפירושו: מילשה המולדובית. 'מילשה' הוא שם של נערה ו'מולדובה' (או מולדביה) היא נסיכות עתיקה בצפון-מזרח רומניה, שחלקים ממנה סופחו במאה ה-19 לרוסיה. מעניין במיוחד הוא השם החלופי שניתן למנגינה זו, Суббота, כלומר 'שבת'. קשה לדעת מה היה השם המקורי של המנגינה.

ההקלטות הראשונות של השיר נעשו בקיץ 1910 (יבלוקוף היה אז ילד בן שבע). הנה הקלטה שנעשתה בווילנה, בספטמבר 1910; המוטיבים היהודיים בלחן בולטים מאוד.

וכאן אפשר להאזין להקלטה שנעשתה בלונדון, ביולי 1910. קצב ההקלטה מהיר יותר מזו שנעשתה בווילנה, ובהקלטה זו ה'שבת' כבר נמצאת בסוגריים...

מילשה-מולדבנקה, לונדון 1910 (מקור: Russian Records)

באתר הנהדר Russian Records מצאנו הקלטה נוספת של השיר, שאומנם איננה מתוארכת, אך היא הוטבעה בוודאות בין 1914-1910. התקליט הופק על ידי חברת Poliaphone, שנוסדה בברלין בשנת 1910 ובסוף אותה שנה עברה לאודסה ושם פעלה עד 1914. זו הייתה חברה שהתמחתה בהטבעת תקליטים לא לה, וכמובן בלי רשות.

בשנים 1919-1917 הקליט זמר הטנור האמריקני אברהם רוזנשטיין שיר יידיש בשם 'דאָס רעדל' (הגלגל), שחובר על פי מנגינת 'מילשה-מולדבנקה'. את השיר חיבר נחום שטרנהיים (ׂ1943-1879) מריישא (Rzeszów) שבפולין, שמוכר לנו יותר כמחבר ומלחין השיר 'האָבן מיר אַ ניגונדל' (הנה לנו ניגון יש).

בספרם של גילה פלם ודב נוי, האָבן מיר אַ ניגונדל – הנה לנו ניגון יש: שירי ה'טרובדור' היהודי נחום שטרנהיים, ירושלים תש"ס, הובאו מילות השיר 'דאס רעדל' (עמ' 111-109), וגם פרודיה עליו, פרי עטו של אותו מחבר (עמ' 81-78). המחברים מציעים כי שטרנהיים כתב את שיריו בימי מלחמת העולם הראשונה והתאימם למנגינה שהייתה מוכרת בגליציה כבר בתחילת המאה. להשערתם, שורשי מנגינה זו בשירי 'זמרי ברודי' (בראָדער זינגער) הידועים, אך אין הם מביאים הוכחה לכך. הם גם מציינים כי יש לחן דומה במסורת המוזיקלית הבולגרית והיוונית (ראו גם בסעיף האחרון).

בארכיון המוזיקה של אוניברסיטת פלורידה מיוחס הלחן של 'דאָס רעדל' לשחקן בוריס טומשבסקי ולמלחין יוסף רומשינסקי, אבל אפשר להניח בוודאות שאין מדובר בבעלות של ממש אלא רק בעיבוד מוזיקלי. מתברר אפוא כי המנגינה הייתה מוכרת בין יהודי ארה"ב כבר בשנות העשרים, ועם זאת אנו מניחים שמקור ההשפעה של יבלוקוף היה דווקא במנגינה הרוסית שהכיר, שכן, כפי שניווכח, זו הייתה קשורה במישרין לסיגריות.

ועתה הגענו לשאלה המסקרנת: מי אחראי למילים של 'פּאַפּיראָסן'?

כפי שכבר נרמז לעיל, בשנות העשרים של המאה הקודמת נפוץ בברית המועצות שיר רחוב בשם Купите папиросы (קופיטה פפירוסי), כלומר 'קנו בבקשה סיגריות', שהודבק למנגינת 'מילשה-מולדבנקה'.

שנות העשרים היו תקופת אור קצרה בתולדות בריה"מ. תקופה זו נודעה בשם 'נא"פ' (אִמרו: נֶפְּ), ראשי תיבות של 'תוכנית כלכלית חדשה'. זה היה כינוי למדיניות כלכלית ליברלית יחסית שהנהיג לנין למן שנת 1921, ועיקרה היה שוק כלכלי פתוח ויזמוּת פרטית מבוקרת. מדיניות זו נמשכה כשבע שנים, וב-1928, עם עליית סטאלין לשלטון, היא בוטלה, וברית המועצות פנתה לכיוון כלכלי שונה לחלוטין. בימי הנא"פ פרחה גם תרבות שירי מחאה, שתיארו את עולמם של הדפוקים, הרעבים והעניים, אלה שנזרקו לצדדים ולאף אחד לא היה אכפת מהם, ובראשם ילדי הרחוב חסרי הבית.

נער מוכר סיגריות, כרזת פרסום סובייטית משנות העשרים (מקור: Liveinternet)

לצד השיר 'קופיטה פפירוסי' (קנו סיגריות) שרו אז בבריה"מ שיר דומה להפליא בתוכנו (גם אם לא בלחנו), והוא 'בּוּבְּלִיצְ'קִי' (Бублички) או 'קופיטה בובליצ'קי' (קנו כעכים). השיר, שנכתב ככל הידוע באודסה, מתאר את עולמה של ילדה ענייה שמוכרת כעכים. גם כאן מדובר במשפחה הרוסה לחלוטין: אב אלכוהוליסט, אם שלא מתפקדת ואחות שעובדת ברחוב.

הנה 'בובליצ'קי' 'המקורי' ברוסית, בביצועו של הזמר היהודי-הרוסי הנודע ליאוניד אוטיוסוב, בהקלטה משנות העשרים:

'בובליצ'קי' תורגם ליידיש זמן לא רב לאחר כתיבתו והתפרסם, למן שנות השלושים, בביצוען של האחיות בָּארי. הנה הקלטה מ-1938, של חצוצרן הג'אז האגדי היהודי-האמריקני זיגי אֶלְמָן, משולבת בהקלטה מאוחרת של האחיות.

נעזוב את הכעכים ונשוב אל הסיגריות.

ברור שיבלוקוף הכיר את שיר הרחוב הרוסי 'קופיטה פאפירוסי', שכן כותרתו זהה למילות הפזמון החוזר בשירו שלו: 'קופּיטיע ... קויפֿט זשע פּאַפּיראָסן'. נזכור גם שבזיכרונותיו שצוטטו לעיל, בחלק הראשון של הרשימה, סיפר יבלוקוף כי דחה את עצת חבריו להחליף את המילה הרוסית 'פפירוסי' במילה 'ציגאַרעטן', שרווחת יותר ביידיש. ובכן, שתי מילים רוסיות מובהקות – 'קוּפּיטיע' (kупите) ו'פּאַפּיראָסן' (папиросы) – שייר יבלוקוף, והן מצביעות על המקור שממנו נחל את שירו.

ההקלטה המוקדמת ביותר של שיר רחוב זה ברוסית אינה מתוארכת. היא נמצאת באתר Russian Records.Com, ואפשר להאזין לה כאן. ההקלטה נעשתה על גבי תקליט שכל פרטי הזיהוי נמחקו ממנו, כנראה משום שהדפסתו הייתה פיראטית. עם זאת, אפשר להניח שההקלטה היא משנות העשרים.

יש לשיר כמה וכמה נוסחים ברוסית (אפשר למצוא אותם כאן), והנה העיקרי שבהם:

סימן מובהק לרקע היהודי של השיר היא השורה החמישית של הבית הראשון, שאומרת: 'ו[הילד] שר בשפת אימו'. שפת אימו בהקשר זה פירושה, ככל הנראה, יידיש.

השיר הרוסי פופולרי גם בימינו ויש במרשתת עשרות ביצועים שלו. הנה, למשל, הזמרת המוסקבאית גֶ'מָה חאליד, שהקליטה אותו בפעם הראשונה בשנת 2000. הקליפ הזה צבר למעלה משני מיליון ושלוש מאות אלף צפיות.

והנה תרגום לעברית של הנוסח הרוסי משנות העשרים שהכין עבורנו עמוס רודנר (על פי תרגום מילולי של רוס יולין):

חַלּוֹנוֹת דּוֹלְקִים. צִנָּה. גַּם חֲשֵׁכָה מִכְּבָר

מַבִּיט בָּאֲנָשִׁים מְקְּצֵה הָרְחוֹב, וְכַמָּה קַר

רוּחַ בִּשְׂעָרוֹ נוֹשֶׁבֶת

גָּשוּם, וּמַרְכֻּלְתוֹ נִרְטֶבֶת

וְהַמָּטָר זוֹחֵל גַּם לַצַּוָּאר

גְּבָרוֹת, פְּרָווֹת וּמִטְרִיּוֹת וּבְכוֹבַע מְגֻנְדָּר

לְיַלְדֵּיהֶן מְעִיל אָרֹךְ חָדָש וּמְכֻפְתָּר

אֶצְבְּעוֹתָיו קְפוּאוֹת מִקֹּר

כָּל נֶפֶש מַבָּטוֹ יַחְדֹּר

כְּמוֹ עָלֶה נִדָּף, רוֹעֵד ... וְשָׁר:

במנגינת הפזמון

קְנוּ סִיגַרְיוֹת! אַל נָא תְּהַסֵּסוּ

יָתוֹם – גַּם בְּקוֹפֵּיקָה תְּאוֹשֵׁשׁוּ

הָאֵל לָכֶם טוֹבָה יִגְמֹל

שָׁמַיִם! – קוֹל יָתוֹם הַקּוֹל

יְחֵפוֹת רַגְלַי, שֶׁתִּתְבַּיֵשׁוּ

זְכוּ לְשָׁנִים! פְּרוּטַת נְחֹשֶת תֵּנוּ

מִסְכֵּן, אֵין גַּג, תִּזְכּוּ וּתְנַחֵמוּ

אֵין לִי בֶּגֶד, אֵין לִי לֶחֶם

בִּרְכַּת הָאֵל עַל יַלְדֵיכֶם

זְכוּ לִבְרִיאוּת, רַחֵמוּ נָא, רַחֵמוּ!

'קוּרִיטְיֶה פָּפִּירוֹסִי פּוּטִינָה' (עשנו סיגריות פוטינה) – כרזת פרסום סובייטית, 1939 (מקור: Liveinternet)

נסכם: יבלוקוף לא חיבר את המנגינה. הוא לקח שיר רוסי משנות העשרים שעסק במכירת סיגריות בידי נערי רחוב, ועל בסיס לחנו העממי (מראשית המאה) חיבר מילים ביידיש, שבעיקרן הן עיבוד של המקור הרוסי בשינויים מינוריים. הבית האחרון (על האחות שמתה), שאותו הוסיף יבלוקוף מאוחר יותר, הוא מקורי וכולו שלו.

ה. שיר רוקד עולם

השיר 'פאפיראסן' תורגם ועובד לאנגלית, לרוסית, לאוקראינית, לבולגרית, ליוונית, לספרדית, ואולי גם לשפות נוספות.

כפי שהזכרנו לעיל, מנגינת השיר נתפסה גם כמתאימה לריקודי זוגות. הנה למשל הגרסה הבולגרית 'Az sum gosho hubaveca' (אני גושו היפה). בהעדר גישה לשפה זו אנו מתקשים לומר דבר-מה על גרסה זו ושורשיה הבלקניים או הסלאביים, אך ברור כי היא ישנה נושנה.

יוצא דופן וראוי לאזכור הוא ביצוע בספרדית של יפה ירקוני שלנו. בשנת 1968 הקליטה ירקוני את השיר במקסיקו בשם 'El Chiclerito'.
כאמור, באינטרנט אפשר למצוא עשרות ביצועים מכל הסוגים של השיר. הנה, לסיום, ביצוע קצת מפתיע של להקה יפנית-אמריקנית בשם Jinta-la-Mvta, בהופעה בקיוטו:

___________________________________________

תודה לאורי יעקובוביץ' על סיועו באיתור המקור הרוסי.

יום שישי, 8 ביולי 2016

גלגולו של ניגון: 'פּאַפּיראָסן' (א)

מאת צבי (גרימי) גלעד ודוד אסף

א. 'פּאַפּיראָסן' של הרמן יבלוקוף

פֿאָרווערטס, 8 בדצמבר 1935

הרמן יַבְּלוֹקוֹף, שם הבמה של חיים יַבְּלוֹנִיק (1981-1903), נולד בגרודנה שברוסיה הצארית (היום בבלארוס) וכבר בילדותו נמשך לעולם התיאטרון. הוא הצטרף לחבורת ילדים שהציגה ביידיש, וב-1920 היה חבר בלהקת תיאטרון נודדת, שבה השתתף גם בן גילו ועירו, שמעון פינקל, שעתיד להתפרסם כשחקן תיאטרון 'הבימה' בישראל.

בחודש יוני 1924 הגיע לארה"ב (באותה שנה בחר פינקל בכיוון הפוך ועלה לארץ ישראל). הוא היה אז בן 21 ורק שמונה דולרים בכיסו, אך בסיועם של בני משפחה וחברים, וכמובן גם בזכות כישרונותיו, הצליח להשתלב במהירות בזירת תיאטרוני היידיש שפרחה אז בניו יורק, בעיקר ב'שדרה השנייה' ובסביבותיה. באותן שנים היו רשומים כ-300 שחקנים ב'איגוד שחקני ייידיש' (Hebrew Actors' Union), שהיה מן האיגודים המקצועיים הראשונים שהוקמו בארה"ב בכלל והאיגוד המקצועי הראשון של שחקני במה בפרט (לימים יבלוקוף יעמוד בראשו). הם הציגו ב-26 אולמות תיאטרון קבועים, בהם 12 בניו יורק עצמה – לשום מיעוט לאומי אחר בניו יורק, לא איטלקים ולא פולנים, לא היה אז אולם תיאטרון קבוע. יבלוקוף הצטרף ללהקת תיאטרון יידיש קטנה ונדד עימה ברחבי ארה"ב וקנדה. לבסוף התיישב באופן קבוע בניו יורק ובה הגיע לשיא תהילתו בשנות השלושים והארבעים.

יבלוקוף היה זמר ושחקן מוכשר, במאי ומפיק, שגם חיבר פזמונים והלחינם, אך את עיקר פרסומו קנה בזכות השיר 'פּאַפּיראָסן' (סיגריות), שהוא משירי היידיש הידועים ביותר, ובטעות מזוהה על ידי רבים עם השואה ועם ילדי הגטו.

ברשימה זו נסקור את תולדות השיר, נוסחיו, תרגומיו וביצועיו, ונטען כי יבלוקוף לא היה המחבר המקורי. הוא בוודאי לא אחראי ללחן, וגם על המילים לא מגיע לו קרדיט מלא, אלא חלקי.

את השיר 'פּאַפּיראָסן' – כך כתב יבלוקוף בזיכרונותיו – הוא חיבר בשנת 1922, כאשר ביקר עם להקת התיאטרון שלו בקובנה, אז בירתה של ליטא העצמאית קצרת הימים. יבלוקוף סיפר כי הושפע ממראות העוני הקשה ששרר בערי רוסיה לאחר מלחמת העולם הראשונה. אלפי ילדים יתומים נאלצו לשרוד ולפרנס את עצמם ואת בני משפחותיהם בכל דרך אפשרית. כל זה הזכיר לו את ילדותו שלו, כמה שנים קודם לכן, כאשר הוא עצמו מכר סיגריות בגרודנה, שבין השנים 1915 ו-1918 הייתה תחת כיבוש גרמני.

רק לאחר עשר שנים, בשנת 1932, נזכר יבלוקוף בשיר שכתב. הוא כיכב אז, בעילום שם, בתוכנית רדיו שבועית פופולרית ביידיש בשם 'דער פּאַיאַץ' (הליצן; המוקיון), שאותה הגיש בתחנת הרדיו WEVD, שהייתה קשורה לעיתון היומי ביידיש פֿאָרווערטס (קדימה). הוא חיפש חומר חדש לתוכנית ונזכר בשיר הישן. הוא השמיע אותו תחילה לכמה מחבריו, והם התפעלו, הזילו דמעה ואפילו הציעו לו לשנות את המילה הרוסית 'פּאַפּיראָסן' למילה הנפוצה יותר ביידיש – 'ציגאַרעטן'. יבלוקוף לא הסכים, וכפי שנראה בהמשך הוא כנראה גם ידע למה. השיר שודר והפך בן-לילה לסנסציה. מילותיו ולחנו עוררו את כל בלוטות הדמעה של הלב היהודי הרחום. טלפונים ומכתבים רבים הגיעו לאולפני התחנה בדרישה לשוב ולהשמיע את השיר, ותוויו הודפסו ונמכרו באלפי עותקים. כך הפך השיר ללהיט אדיר, ו'הליצן' – לכוכב על.

שער הדפרון שבו נדפסו המילים בפעם הראשונה.
ניו יורק, 1933, הוצאת J.J. Kammen (ספרי דן ויימן, קטלוג 180)

מילות 'פּאַפּיראָסן' נקראות כמו טלנובלה יהודית רעה במיוחד, ששאבה את מקורותיה הרוחניים מ'מוכרת הגפרורים הקטנה' של הנס כריסטיאן אנדרסן (1845): הילד עומד ברחוב ומתחנן לעוברים ושבים שייקנו ממנו בפרוטות גפרורים או סיגריות. בגדיו קרועים, קור בחוץ, הוא רעב. אביו מת במלחמה, אימו מתה, וזה לא כבר מתה גם אחותו... אם זה לא היה עצוב, זה היה נשמע כמו פרודיה על סבלם של היהודים. זה כנראה ההסבר לכך שמנגינת השיר – עם כל הכבוד לעצב שרוכז במילותיו – תפקדה גם כמוזיקה לריקודי טנגו. השיר נוגן והושר (וממשיך להיות מנוגן ומושר גם בימינו) בעשרות רבות של ביצועים, כולל ביצועים כליים וכליזמריים ללא מילים.

שער דפרון 'פּאַפּיראָסן', ניו יורק, 1937, הוצאת J.J. Kammen (אוסף המרכז למוזיקה, הספרייה הלאומית)

ואלה מילות השיר (התרגומים לעברית יובאו בחלק השני של הרשימה):

מילות השיר מתוך הדפרון שנדפס בניו יורק 1937

כשראה יבלוקוף כי טוב, הוא כלל את השיר גם בהופעותיו על הבמה. בתוך זמן קצר חיברה אסתר אפשטיין דרמה מוזיקלית בת שלוש מערכות שנקראה 'פּאַיאַץ', והתבססה על תוכניות הרדיו של יבלוקוף. היא הועלתה על הבמה בפעם הראשונה במארס 1933 והשיר 'פּאַפּיראָסן' כיכב בה.

באוקטובר 1935 החלה עונה חדשה בתיאטרוני היידיש בניו יורק, ועל קרשי במת 'תיאטרון מקינלי סקוור' ברובע ברונקס, שיבלוקוף היה אז אחד מכוכביו, הועלתה בפעם הראשונה ההצגה 'פּאַפּיראָסן'. כוכבי ההצגה היו יבלוקוף ובֶּלָה מייזל (1991-1902), רעייתו לשעבר של המוזיקאי המחונן אלכסנדר אוֹלְשָנֶצקי (מלחין 'מײַן שטעטעלע בעלז'), שנישאה מאוחר יותר ליבלוקוף. במרכז ההצגה, שכתב המחזאי יצחק (איזידור) פרידמן (1950-1893), עמד כמובן הלהיט בגרסתו המלאה, ובמהלך ההפקה – כך רשם יבלוקוף בזיכרונותיו – אף צולם סרטון בן רבע שעה שבו הומחזו כמה סצינות דרמטיות מההצגה. קוריוז מעניין: הנער שגילם בסרט את מוכר הסיגריות (כביכול יבלוקוף הילד) היה סידני לוּמֵט, בנו של שחקן תיאטרון יידיש ברוך לומט, שלימים יתפרסם כאחד מבמאי הסרטים האגדיים של הוליווד (שזכה ב-2005 באוסקר על מפעל חייו).

–

ליטעראַרישע בלעטער, 18 באוקטובר 1935

גלוית דואר של 'תיאטרון מקינלי סקוור'. בתיאטרון, שנפתח ב-1916, היו כ-1,400 מושבים. הבניין נהרס ב-2002 (ouroldneighborhood.com)

ההצגה זכתה להצלחה רבה, ובמהלך שנת 1936 הוצגה ב'תיאטרון סקוֹנד-אווניו':

מודעה על ההצגה 'פּאַפּיראָסן', שמוצגת כבר שנה שנייה (ליטעראַרישע בלעטער, 14 באוגוסט 1936)

על תהילת השיר הזה נישא יבלוקוף כל ימיו. בשנת 1947 יצא עם רעייתו בלה מייזל לסיבוב הופעות במחנות העקורים באירופה. במשך שבעה חודשים הופיעו בני הזוג בפני כ-180,000 איש, ועל מסירותו קיבל יבלוקוף אות הצטיינות מהצבא האמריקני. לאחר המלחמה יצא יבלוקוף לסיבוב הופעות בעולם, ואף לישראל הגיע כמה פעמים: בפעם הראשונה ביקר בארץ ביולי 1952; בפעם השנייה, בחודשים מאי-יוני 1959, אז גם הופיע עם הלהיט הגדול; ובפעם השלישית – ביולי 1971.

מעריב, 18 ביוני 1959

הרמן יבלוקוף ורעייתו בלה מייזל (ארכיון מילקן)

נשמע תחילה את השיר בביצוע המוכר של האחיות בַּארי:

והנה עוד כמה ביצועים, ובראשם השיר בקולו של הרמן יבלוקוף בכבודו ובעצמו. ההקלטה היא משנת 1946.

וכאן שרה אלינה איבך ביידיש ליטאית, השפה שבה דיבר יבלוקוף:

והנה ביצוע יפה של השיר בפי הזמר החרדי יענקי לֶמֶר. שימו לב שבכותרת הסרטון הוא מוצג כ'שיר יידיש מפורסם מימי השואה'. ועוד פרט מעניין, האקורדיוניסט החרדי שלצידו בחר לפתוח את הליווי בצלילים שאינם קשורים כלל לשיר, והבחירה אפילו מפתיעה – 'ואולי' של רחל בלחנו של יהודה שרת...

בהיותו בן 65, פרסם יבלוקוף את זיכרונותיו תחת הכותרת אַרום דער וועלט מיט אידיש טעאַטער (מסביב לעולם עם תיאטרון יידיש), ניו יורק 1969-1968. בספר, שנדפס בשני כרכים ומונה יותר מ-1,500 עמודים, תיאר המחבר את קורות חייו, מגרודנה ועד ניו יורק, והציגן כסיפורו של תיאטרון יידיש. הספר סובל אומנם מאריכות יתר (בלשון המעטה), אך גם שופע אנקדוטות מרתקות, ופרקים מיוחדים (כרך ב, פרקים 14, 19) הוקדשו לשיר 'פּאַפּיראָסן' ולהפקה התיאטרלית. לימים ראה הספר אור במהדורה מקוצרת בתרגום לאנגלית של רעייתו בלה מייזל: Der Payatz: Around the World with Yiddish Theater, Silver Spring, Md:‎‪ Bartleby Press, 1995, pp. 313-344‪

זיכרונות יבלוקוף, 'מסביב לעולם עם תיאטרון יידיש'

ב. 'זה היה יום קיץ': גלגולי השיר בשואה

למרות שהשיר אינו קשור כלל לשואה, וכאמור נכתב בניו יורק זמן רב קודם לכן, קרה לו מה שקרה לשירים אחרים כמו 'עס ברענט' (העיירה בוערת) של מרדכי גֶּבִּירְטיג, או 'מײַן שטעטעלע בעלז' (עיירתי בלז), שגם הם נכתבו לפני השואה אך הפכו בדיעבד לשירים ייצוגיים שלה. הטרגיות הטבועה בשיר הפכה אותו לכזה.

בהשראת 'פּאַפּיראָסן' נכתבו בגטאות ובמחנות שירים נוספים, שתיארו ילדים המוכרים דבר מה כדי לשרוד: לחם, כעכים, תפוחים, ואפילו גלולות של רעל ציאניד.

כך למשל, מחבר שזהותו אינה ידועה הוסיף לבית הראשון של 'פּאַפּיראָסן' בית חדש. הנה הוא בתרגומו של בנימין טנא:

משה פְּרָגֶר (עורך), מן המצר קראתי, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשט"ו, עמ' קלט

מחבר אלמוני אחר, שחי בגטו וילנה, כתב את 'קויפֿט געטאָ-בייגעלעך' (קנו כַּעֲכֵי גטו), ובאותו גטו חיבר לייב רוזנטל את 'ישראליק', שיר שמתחיל במילים 'נו, קויפֿט זשע פּאַפּיראָסן' (קנו סיגריות), אך הותאם ללחן אחר (ש' קצ'רגינסקי, געזאַנג פֿון ווילנער געטאָ, פריז, 1947, עמ' 25; ה' לייוויק וש' קצ'רגינסקי, לידער פֿון די געטאָס און לאַגערן, ניו יורק, ציקאָ, 1948, עמ' 107-106, 146-145; תרגומים לעברית: אַנטאָלאָגיע פֿון ייִדישע פֿאָלקסלידער, 4, מאגנס, תשמ"ז, עמ' 141-136); בגטו ורשה נכתב השיר 'די ברויט-פֿאַרקויפֿערין' (מוכרת הלחם), על פי מנגינת 'פּאַפּיראָסן' (לידער פֿון די געטאָס, עמ' 111-110); ושיר מזעזע במיוחד, 'סם מות למכירה', על ילד שמוכר גלולות רעל ברחובות הגטו, נכתב בגרמנית בידי משורר אלמוני (מן המצר קראתי, עמ' פח, בתרגומו של משה בסוק).

אבל הידוע בשירים שנכתבו בימי השואה על פי 'פּאַפּיראָסן' הוא 'עס איז געווען אַ זומער-טאָג' (זה היה יום קיץ).

שיר זה נכתב בגטו וילנה, ב-6 בספטמבר 1941, בידי ריקְלֶֶה גְּלֵזֶר (2006-1924), שהייתה אז צעירה בת שמונה עשרה, והוא מתאר את הרצח הנורא של עשרות אלפי יהודים בפּוֹנָאר, הסמוכה לווילנה, החל ביולי 1941. שורות הפתיחה – 'זה היה יום קיץ, טובל כרגיל באור השמש' – מתכתבות, כמובן, על דרך הניגוד המקאברי, עם פתיחת השיר המקורי של יבלוקוף, שמתארת יום חורף קר וחשוך.

השיר נדפס בפעם הראשונה ב-1947, בידי הפרטיזן והמשורר הווילנאי שמריהו (שְׁמֶרְקֶה) קָצֶ'רְגִינְסְקִי, בפתח אוסף השירים של גטו וילנה (געזאַנג פֿון ווילנער געטאָ). שנה לאחר מכן נדפס השיר גם באוסף הגדול של שירי הגטו והמחנות, שערך קצ'רגינסקי יחד עם המשורר ה' לייוויק (לידער פֿון די געטאָס, עמ' 8-7):

געזאַנג פֿון ווילנער געטאָ, פריז, 1947, עמ' 11

הנה השיר בביצועה המרגש של חוה אלברשטיין מתוך התקליטור 'חוה זינגט ייִדיש' (1992):

השיר תורגם לעברית כמה פעמים, ובפעם הראשונה ב-1949 בידי אפרים דרור (טרוֹכֶה), תחת הכותרת 'היה זה יום אביב' (למרות שביידיש כתוב במפורש 'קיץ'!):

ארנסט הורביץ (עורך), מן המצר: משירי הגטאות, תל אביב, ההסתדרות הכללית של העובדים, תש"ט, עמ' 14

במהדורה המתוקנת של מן המצר, שהופיעה בשנת 1987 בעריכת ארנסט הורביץ, גיל אלדמע ושלמה אבן-שושן (הוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד), נדפס שוב השיר (עמ' 27-26) בכותרת מתוקנת ('יוֹם שֶׁמֶשׁ-קַיִץ זֶה הָיָה') ובתיקוני נוסח נוספים (תודה לנחומי הרציון).