יום שישי, 5 ביוני 2026

תפילה במורד הפארק: חג הקורבן ביפו

כתב וצילם דנצ'וּ ארנון

ביום רביעי שעבר, 27 במאי, חגגו המוסלמים בכל העולם את חג הקורבן (עיד אל-אדחא) שנמשך ארבעה ימים, עד שבת. שלא כמו היהודים, המוסלמים מסתפקים רק בשני חגים חשובים: עיד אל-פיטר, 'החג הקטן', שחל מייד עם סיום צום רמדאן, ועיד אל-אדחא, 'החג הגדול', חג הקורבן, שנחגג לזכר אברהם (עבור היהודים 'אבינו'), שהקריב את בנו ישמעאל (כך לפי מסורת מוסלמית מאוחרת; בקוראן עצמו לא פורש שם הבן) על הר ערפאת הסמוך למכה, ובכך הוכיח לכל מי שפקפק (אם היו כאלה) שהוא מקבל את צו אלוהים ללא היסוס. אסלאם פירושו השלמה, כלומר קבלה ללא פקפוק של דבר האל. מעשה אברהם בבנו מסמל זאת. מיליוני מוסלמים בעולם כולו זובחים בימי החג בהמה, לרוב כבש, לזכר הניסיון שעבר אברהם. חג למוסלמים אך אסון לכבשים... 

כל מוסלמי חייב לעלות לרגל למכה בחג הקורבן (מצוות החג'), לפחות פעם בחייו, ולקיים בה שורה של טקסים. לנושא החג' נקדיש בעתיד רשימה מיוחדת.

את אירועי החג השנה תיעדתי ביפו. החוגגים המוסלמים התחילו את היום בתפילת בוקר ציבורית על המדרון הגולש לחוף הים. בשעות אחר הצוהריים והערב צילמתי את החלק 'החילוני' של החג: תזמורות נוער במצעד מוזיקלי מסורתי ברחובות העיר. 

גם בימים מתוחים אלה, כדאי ורצוי להכיר את שכנינו ולקוות לימים מפויסים יותר. 'אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום'...  

א. תפילה במדרון

מסוף שנות השישים, ובמשך כעשרים שנה, שימש השטח שבין שכונת עג'מי ביפו לבין הים אתר לשפיכת פסולת בניין. כך נכבש שטח גדול מהים אך נוצר אזור של מפגע אקולוגי. בשנת 2005 התחילה העירייה להפוך את הררי הפסולת לפארק. אחרי חמש שנים זכו תושבי יפו לפארק נהדר המשתרע על כמאתיים דונם בין נמל יפו לחוף ג'בלייה. שמו הרשמי של הפארק הוא מדרון יפו.


מעלות השחר מתחילים לנהור בשבילי הפארק כמעט כל תושביה המוסלמים של יפו ומצטופפים על פני משטח דשא גדול שבצפון הפארק. כמו שאצלנו, היהודים, באים לבית הכנסת בימים הנוראים גם אלה שבימים רגילים אינם שומרים מצוות, כך גם בין הבאים לתפילת הבוקר של חג הקורבן נמצאים חילונים. אכן, גם בקרב המוסלמים יש מנעד רחב של זיקה לדת, ורבים מהם מגדירים עצמם 'מסורתיים', לא מקפידים בחיי היום-יום על כל המצוות והתפילות, אבל בחגים משתתפים בשמחה. רבים מהנוכחים, בעיקר נשים וילדים, מתעטפים בלבוש חגיגי או מסורתי (בגדי לבן).

בערך בשעה שש ורבע, מתחילה התפילה. המתפללים עומדים בשורות, רבים מצוידים בשטיחי תפילה. הגברים מלפנים והנשים מאחור. התפילה נמשכת כחצי שעה.

אחרי התפילה עולה האימאם על המִנְבַּר (דוכן התפילה) ונושא את הדרשה לחג. 

האירוע הוא צבעוני ושמח. בימינו רבים מהמשתתפים מצוידים בטלפונים. מצלמים ומצטלמים.

לאחר הדרשה הקהל מתפזר. זה הזמן להתכבד בעוגות ובבקבוקי מים.

המקפידים על מסורת החג ילכו מכאן לבקר את קבריהם של בני המשפחה ובהמשך ישחטו את כבש הקורבן.


ב. תמונות בתהלוכה

בשעות אחר הצוהריים מתחילות להגיע למועדון המוסלמי ביפו תזמורות של צופים מוסלמים ממקומות שונים בארץ. במגרש מקורה שבחצר המועדון מתארגנים כולם ועורכים חזרות אחרונות.

לפנות ערב מתאספים תושבי יפו המוסלמים, וגם לא מעט מן השכנים היהודים, לאורך רחוב יפת לחזות בתהלוכה היוצאת מהמועדון בחמש. 

בראש מוליך את התהלוכה רכב נגרר עם תצוגה צבעונית של סהר ענק ובלונים לכבוד החג. אחריו צועדות כל התזמורות לקצב עשרות תופים, חצוצרות וחמתות חלילים. חמתות החלילים ובדי טראטן (משבצות סקוטיות), הנראים פה ושם, הם שרידים מימי שלטון המנדט הבריטי שהנחיל את ארגון הצופים לערביי ארץ ישראל.

בלט לעיניי במיוחד מספרן הרב של הנערות שהפליאו לנגן בכלי הנשיפה ולתופף בתופים. 

______________________________________________

דנצ'וּ ארנון הוא צלם אתנוגרפי roshyarok@barak.net.il

יום חמישי, 4 ביוני 2026

ארץ הקודש: סלוטייפ חלבי, רק תבחרו, בהשגחת הבורא, שבת בטבריה

א. סלוטייפ חלבי

צילום: רון בן יעקב

יש גם בשרי?

הכוונה כנראה לסלוטייפ שאינו שקוף (כמו זכוכית חלבית לחלון) – כתב לי רון בן יעקב – אבל בימינו, לך תדע...


ב. רק תבחרו

על קיר אולם האירועים 'פביליון מהדרין' – שם לועזי פלצני למהדרין! – אשר ברחוב הפרסה, בקצה שכונת תלפיות הירושלמית וסמוך למרכול קַרְפוּר, מתנוססת כרזה עצומה, נס להתנוסס בו:

צילום: יונתן אורן

נכנסתי לאתר הבית של 'אולמי פביליון' והבנתי שמדובר באימפריה של אירועים. לטענתם, זהו מתחם האירועים הגדול ביותר בירושלים, ו'דורות של ירושלמים חוגגים שם את האירועים המרגשים בחייהם'. אני כבר חי כמעט שני דורות בירושלים, לא הרחק משכונה זו, ומימיי לא הייתי במקום (אבל אולי זה רק אני). 

התעניינתי בנושא הכשרויות, ולהבנתי המבחר אינו כה גדול, והכשרות היא רק של בד"ץ העדה החרדית. 

כפי שהעירו לי כמה קוראים, על פי הצבעים אפשר לראות בבירור שהשלט הוא בכלל לא של 'פביליון' אלא של 'קרפור'. חוץ מזה – הכל נכון.


ג. בהשגחת הבורא

צילום: איתמר לויתן


ואם אנחנו בענייני 'מבחר כשרויות' הנה עוד אופציה: כשרות בהשגחת הבורא.

קרצ'ופי (באיטלקית: ארטישוק) היא מסעדת שף ביתית (כך היא מגדירה את עצמה) שמיקומה ברחוב לוריא 8 בתל אביב. לא אבין למה גם כאן בחרו הבעלים להשתמש בשם לועזי-פלצני? ארטישוק לא מספיק טוב?

על כל פנים, המסעדה כשרה, וכשנפתחה, ב-2023, אף התהדרה בתעודת כשרות רשמית. באתר הפייסבוק של המסעדה הובא צילום של התעודה, שבאופן מוזר משהו ניתנה להם רק לחודש אחד. אולי כבר אז חשדו בהם...😏

דף הפייסבוק של קרצ'ופי


מה קרה אחר כך אינני יודע. במסעדה ממשיכים לבשל ולמכור אוכל כשר, אבל בעליה ושֵׁפֶיהָ מאסו כנראה במשגיחי הכשרות ובתשלומי האגרה. זכורני שאבי המנוח, ששמר תורה ומצוות, אמר לי פעם, שאם יהודי מצהיר שהמזון במטבחו או בחנותו כשר – די בכך. הוא עומד על חזקתו שדיבר אמת ואין צורך לפשפש בסיריו. כנראה בעלי המקום הולכים לשיטתו.

וזה מה שכתוב על הקיר בחזית המסעדה:

כל המוצרים כשרים

* מבחירה

* מרצון 

* מאמונה

בהשגחת הבורא 

והוא לא מבקש אגורה

צילום: איתמר לויתן


הציטוט למטה מובא בדרך קצת מוזרה. המצווה 'ואהבת לרעך כמוך' איננה שייכת להגותו של רבי עקיבא, אלא כתובה בתורה (ויקרא, יט 18), והיא שצריכה להיות במירכאות. רבי עקיבא הוא שאמר על מצווה זו: 'זה כלל גדול בתורה'.


ד. מוקירי שבת בטבריה

טבריה היא כבר מזמן עיר חרדית לכל דבר. עסקנים ופעילים חרדים מעניקים תעודות 'עסק שומר שבת' לחנויות ולבתי עסק הסרים למרותם, ואלה מכריזים על כך בקול תרועה ומקווים שהדבר יביא ברכה לעסקיהם בימי החול. נוכחותו של המרא דאתרא, הרב דב קוק (שאומנם אינו רבה הרשמי של העיר), מורגשת בכל. ממדורי החדשות אני למד שהרב קוק נמצא עתה בבית החולים ומצב בריאותו קשה – נאחל לו שיתחזק ויתרפא, אבל לא הוא הנושא כאן.

הנה שתי חנויות שומרות שבת בטבריה, שתיהן מתהדרות בכך וזוקפות את שמירת השבת 'לזכות והצלחת' הרב דב קוק ולעוד פלוני בשם משה בן אינדפייסל.

השם אינדפייסל נשמע עפּעס חשוד. 'פייסל' היא לא סיומת יהודית נפוצה, לא של שם פרטי ולא של שם משפחה.

בחנות נוספת, שאולי שייכת לאותו אדם, כבר נפתרת זהותו המסתורית של 'בן אינדפייסל'. זוהי הינדא פעסיל...

צילום: אהרן מוסקוביץ