א. חורשת התינוקות שלא נולדו
 |
| צילומים: טל סגל |
עמותת ליל"ך (לחיות ולמות בכבוד) היא עמותה ידועה ומכובדת שמטרותיה הן סיוע לאנשים שחולים במחלות סופניות (וכמובן גם לבני משפחותיהם) לסיים את חייהם בכבוד.
מתברר שיש גוף נוסף הקורא לעצמו לילך, אך מטרותיו שונות לחלוטין, אולי אפילו הפוכות.
מרכזי לילך: עמותת (כך בתצלום להלן) בעד חיים, להגנת האם והעובר מציגה את עצמה באתר האינטרנט המצוחצח והמיתמם שלה כ'שלוחה של עמותת "בעד חיים" אשר משמשת מרכז מידע לנשים בהריון בלתי רצוי'. למי שאינו בקי בתחום, הצירוף 'בעד חיים', או באנגלית Pro Life, הוא שם קוד לתנועות שמרניות הנאבקות בזכותה של כל אישה על גופה וממילא כיבוד בחירתה לעשות הפלה מלאכותית. כל זה מוגש תחת סיסמאות כמו 'אַת לא לבד', 'אַת לא חייבת להפיל!', 'זכותך לדעת', וכו' וכו'.
במדור 'שאלות ותשובות' באתר מוצגת השאלה 'האם אתם קשורים למשרד הרווחה', והתשובה היא:
לא. אנו עמותה פרטית ולכן הסודיות שלך מובטחת. איננו מתוקצבים על-ידי משרד הרווחה או כל גורם ציבורי אחר ואנו פועלים תחת חסיון מוחלט. הסודיות והפרטיות שלך חשובות לנו.
למרכזי לילך יש חלקת קרקע סמוך ללטרון (ממערב לתחנת הדלק) שנקראת 'גני חיים'. זהו בית קברות סמלי לעוברים שהופלו באופן טבעי, יזום או במה שמכונה 'לידה שקטה'. באתר של המרכז מתואר הגן כמקום 'של סגירת מעגל' ו'ריפוי רגשי', אך יש שיאמרו, שההפך הוא הנכון, ובפועל המקום – שמשום מה מוגדר גם כמקום קדוש ('נא לשמור על קדושת המקום')!, למרות שאין שם קברים אמיתיים – נועד כדי להעצים את רגשות האשמה על החטא שכביכול חטאו אותן נשים שבחרו או נאלצו להפיל.
ממי נקנתה או התקבלה חלקה זו (מן הסתם קק"ל), ובאיזו רשות הפכו אותה לבית קברות סמלי? לכך לא מצאתי תשובה.
בנוסף לחורשת העצים הוצב במקום פסל שיצרה האומנית הני ואן הרטינגסוולט (Henny van Hartingsveldt), שנולדה בהולנד בשנת 1952 ועלתה ארצה בשנת 2013.
הפסל נתרם בשנת 2012 על ידי עמותה הולנדית בשם Stichting Visual Perspectives, שמוקדשת לקידום יחסי יהודים ונוצרים, ישראל והתנ"ך באמצעות האומנות לסוגיה. מתברר שעמותה זו הקימה בישראל לא מעט מונומנטים פיסוליים (ראו כאן). באתר שלהם יש גם צילומים רבים מתהליך הקמת הפסל ליד לטרון והצבתו שם.
נושא הפסל ברור ומבהיל: תינוק חסר ישע (לא עֻבָּר), שמוֹט הרחבה וגרידה מאיים עליו...
בעת הקמתו הודבק לוח מתכת לפסל ועליו פסוקים רלוונטיים מספר תהלים, קלט 16-13, בעברית ובאנגלית:
 |
| צילומים: Stichting Visual Perspectives |
לוח זה כבר לא נמצא שם.
'קריפי', סיכם טל סגל את התרשמותו מהגן, שאליו הגיע לגמרי במקרה במהלך טיול בסביבה.
ב. פינה בעיר: גן מיכה
 |
| גן מיכה (גוגל) |
בארץ שלנו יש מספיק ילדים שכן נולדו, כן גדלו וכן פרחו, עד שפתע בא סוף לנעוריהם והותיר אחריו הורים, בני זוג, ילדים, משפחה, עם פצע ושבר שלעולם לא ירפא.
בשדרות קק"ל (פינת שלמה בן יוסף) בתל אביב, בין כמה בתים רבי קומות, מבהיקים בלובן השיש, נמצאת פינת חמד קטנה, פיסת דשא בין חומת אבן לאבני ריצוף ובה גם שני פסלים יפים.
זהו 'גן מיכה' – יותר גינה מאשר גן – שהוקם לזכרו של מיכה גוטליב (1997-1977), בן העיר שנפל באסון המסוקים ב-4 בפברואר 1997 והוא בן עשרים.
 |
| צילומים: איתמר לויתן |
על לוח הזכרון מתואר מיכה (מיכי) כספורטאי מצטיין, אוהב ארץ ישראל המייחל לשלום.
 |
| מיכה (מיכי ) גוטליב (עמותת ההולכים בראש) |
שני פסלים הוצבו בגינה:
האחד של דן רייזנר ושמו 'מפגש':
לוח הזיכרון מצטט שני פסוקים מנבואת מיכה (ד 4-3):
וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים, וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת. לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה. וְיָשְׁבוּ, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד.
הלוואי במהרה בימינו!
בעלי התוספות
עמי זהבי, שגר בבניין למעלה, צילם עבורנו את האנדרטה ממרפסת ביתו, ומהצילום ניתן להיווכח ברב-המשמעויות של פסל הברוש וצללית האדם שנוצרת על המדרכה, והפסל של עץ הדקל (מימין) שצלליתו יוצרת מעין רוטור של מסוק.
 |
| צילום: עמי זהבי |
