‏הצגת רשומות עם תוויות שילוט. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שילוט. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 11 ביוני 2026

לימודי ליבה: דווקא, מה מברכים על גיר, דאון טאון, מפולת אדמה

א. דווקא 

התחנה המרכזית בירושלים (צילום: משה הררי)
בכניסה למרכז הספורט ימק"א בירושלים (צילום: דוד אסף)

או שהם לא למדו לקרוא או שהם פשוט שמים פס (מה שנקרא – מהמקפצה). אני נוטה לאפשרות השנייה.

ב. מה מברכים על גיר?

לידיעת הקוראים: אפשר להיחנק מגירים, אבל אם אתם מתעקשים לאכול אותם אז דעו שהם כשרים וגם 'פרווה' (כלומר, לא חלבי ולא בשרי), וברכתם 'בורא פרי האדמה'...

ולהבהרה: באנגלית Chalk הוא גיר, וסכנת מחנק היא Choking danger.

לידיעת אנשי מפעל זן-בר בקיבוץ רמת השופט.

תודה ליוחאי גואל


ג. תסמונת דאון

במרכז הרפואי וולפסון לא יודעים לכתוב Downtown (מרכז העיר).

צילום: טל סגל

כיוון שכך, נקדיש להם את הלהיט הענקי משנות השישים (1964 ואילך, ליתר דיוק) 'Downtown', של הזמרת הבריטית פֵּטוּלָה קלארק.

הנה לכבודם, ולהנאתנו, הקלטה של פטולה קלארק בתוכנית הבידור הטלוויזיונית 'המופע של דין מרטין', ינואר 1967:


ד. מפולת

בנתניה דואגים, ובצדק, להזהיר את התושבים ממפולת, בארבע השפות הנוהגות בעיר: עברית, אנגלית, ערבית ורוסית (חסרה לי צרפתית). קטונתי מלבדוק את נכונות הכתיב בערבית וברוסית, אבל נאמר זאת כך: באנגלית כותבים מפולת אדמה Landslide.

צילום: טל סגל

ברור שגם במקרה זה כותבי השלט נעדרי השכלה מוזיקלית, ואינם מכירים את הלהיט הענקי Landslide של להקת הרוק פליטווד מק (Fleetwood Mac) משנת 1975, שכתבה והלחינה חברת הלהקה סטיבי ניקס. 

אז הנה הוא לכבודם ולכבודנו:



יום חמישי, 8 בינואר 2026

מִשׁוּט בארץ: לכל הגילים, צבי בערבית, צימר לחרקים, פרגיט מהטפריט

א. רוץ בן סוסי 

צילום: משה הררי

ברחוב אחוזה ברעננה יש פינת משחקים מאתגרת. גם למבוגרים...


ב. הצבי ישראל

צילום: החרדי הנוזף

ב'שביל הצבאים' שביער רמות (מאחורי 'גן הקיפוד'), בפאתי שכונת רמות בירושלים (אין לבלבלו עם עמק הצבאים שבדרום העיר), הוצב השלט הזה, המספר על צבי ארץ-ישראלי שכמותו ניתן לראות ביער.

סיפורו של הצבי הארץ-ישראלי קצת מסובך. 

מבחינת המיון המדעי, בעל החיים הקרוי צבי נקרא Gazella; הצבי המצוי, שנקרא גם צבי ההרים, שהוא תת-מין של הצבי, נקרא Gazella gazella, ואילו הצבי הארץ-ישראלי, שהוא תת-תת-מין, נקרא Gazella gazella gazella. פעם היה נורא חשוב לנו שכל דבר ייקרא 'ארץ-ישראלי'... 

גם בעולם הנחשים הארסיים היה לנו חשוב לכנות את הצפע המצוי, בשם הלא-מדעי 'צפע ארצישראלי', שהוא אכן תרגום חופשי של השם המדעי Daboia palaestinae.

נחזור לארץ הצבי. איך קוראים לצבי הזה בערבית? 

לפי ויקיפדיה בערבית קוראים לו (غزال الجبل, ר'זאל אל-ג'בל), כלומר צבי ההרים, אבל לפי השלט שמו הוא 'יא'תי פי אלציף ת'מא יהאג'ר', כלומר מגיע בקיץ ולאחר מכן נודד...

כמובן אין זה שמו של הצבי, אלא טעות של מי שהכין את השלט, שלקח פיסת תיאור מבעל חיים אחר, אולי ציפור נודדת כלשהי, ושתל אותה כאן. בגוף הטקסט בערבית נכתב 'צבי ההרים הישראלי', כיאה וכיאות.

תודה לחרדי הנוזף ולדן לב ארי.

ג. צימר לחרקים

בחווה לחינוך חקלאי על שם בתיה ארד (אמו של הנווט רון ארד, שנפטרה בשנת 2002), שבהוד השרון, ראה יוחנן פלוטקין, צלמנו המשוטט, 'צימר לחרקים'.

מתוך כבוד לפרטיותם של האורחים בצימר לא טרח לבדוק מה קורה שם בפנים. אפשר רק לנחש...

בדרך לחווה
צילום: יוחנן פלוטקין

ד. פרגיט מהטפריט

אם התעייפתם מהשיטוט בארץ וחשקה נפשכם לפוש מעט ולהתענג על מטעמי המטבח הירושלמי, למסעדה (הכשרה למהדרין) First Jerusalem סורו. היא נמצאת בקרן הרחובות בן מימון ועזה, לא הרחק מרחוב בלפור ומעון ראש הממשלה, על חורבות המסעדה המיתולוגית 'מומנט', שם היה פיגוע מפורסם בשנת 2002 שבו נגדעו חייהם של 11 אנשים.

'כנראה', כתב לי גדי שגיב שצילם, 'שהתשלום על השלט החדש לא כלל תשלום גם על הגהה'.

הטפריט העילג כולל לא רק סטייק פרגיט, אלא גם סלט ירקות גולמים. בתיאבון.

צילום: גדי שגיב

יום חמישי, 20 בנובמבר 2025

סיפורי רחובות: משה הס, יאסי במרכז, תוגת המאירי ויורם טהרלב

א. מי אתה משה הס?

משה הס, בערך 1875 (ויקימדיה)

הנה יוזמה פרטית יפה וראויה לשבח של הדיירים מבית מס' 5 ברחוב משה הס בתל אביב.

שלטי הרחוב של העירייה לא סיפקו את המידע שתושבי הרחוב חושבים שראוי לדעת עליו. למעשה הם לא סיפקו שום מידע. אין אף שלט רחוב אחד שיספר, ולוּ בקיצור נמרץ, מי היה משה הס.

צילום: איתמר לויתן

חשבו דיירי הבית מה ניתן לעשות בנידון, בלי לבקש טובות מאף אחד ובלי לחכות יותר מדי. ישב מי שישב וכתב מה שכתב, אספו כסף מהדיירים וקבעו את השלט בכניסה לבית. לא ברור מתי נקבע השלט אבל נראה שהוא חדש.

צילום: איתמר לויתן

ככל שבדקתי, המידע בשלט נכון (כשלעצמי הייתי מוותר על השורה הלא רלוונטית לגבי הרבנים אלקלעי וקלישר. להס לא היה שום קשר אליהם). מכל מקום, זו דוגמה יפה וראויה ליוזמה 'מלמטה'.

הדפסה ראשונה של רומי וירושלים, לייפציג 1862 (בית מכירות וינרס)

ב. קהילת יאסי: מרכז היצירה היהודית

בשכונת הדר יוסף שבתל אביב יש צֶבֶר רחובות הנושאים שמות של קהילות יהודיות חשובות בגולה. תמצאו כאן רחובות הנושאים את שמן של קהילות כמו בודפשט, אודסה, ורשה, סלוניקי, צ'רנוביץ, ביאליסטוק, בריסק, לבוב ועוד. 

גם קהילת יאסי (או יַאשׂ) – היום העיר השלישית בגודלה ברומניה, ובעברה קהילה יהודית גדולה וחשובה – זכתה לרחוב משלה.

צילום: עפר גביש

זהו שלט רחוב חדש, שנעשה בהתאם למדיניות החדשה של עיריית תל אביב, שקובעת כי הסברים של שמות רחובות לא יהיו ארוכים, אלא לכל היותר 30 סימני דפוס. לא קל לתמצת בסד כזה את חשיבותה של קהילה יהודית, אבל עם כל הכבוד ליאסי, לרבניה, משכיליה, סופריה וחכמיה, הבחירה לתאר אותה כ'מרכז היצירה היהודית', בה' הידיעה, נראית קצת מופרזת. וילנה, ורשה, לבוב ואודסה קצת מתביישות... 

ג. תוגת המאירי

צילום: עפר גביש

בתל אביב יש רחוב קטן המוקדש לכבודו של הסופר והעיתונאי, המשורר והפזמונאי אביגדור המאירי (1970-1890). שימו לב לתעתיק הלטיני המשובש של שמו: Ha'mehiri.

במחשבה שנייה – כתב לי עפר גביש העוסק בזמר העברי – המהירי יכול להתאים לכישוריו הפנומנליים של המאירי, שעליו בהחלט אפשר לקרוא את הפסוקים 'לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר' (תהלים, מה 2), וכן 'חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ' (משלי, כב 29).


ד. ושוב יורם טהרלב

אחרי הביקורת (הבונה, אני מקווה) על השילוט בתל אביב, מגיעה גם מילה טובה. 

לפני חודש (30 באוקטובר 2025) פרסמנו בבלוג את דבר השגיאה שמצאה את דרכה לשלט ההנצחה של יורם טהרלב, סמוך לביתו ברחוב ה' באייר. הטעות הייתה בשנת הלידה העברית שלו, שהיא תרצ"ח. בשלט נכתב בשוגג תרצ"ה.

השלט השגוי (צילום: איתמר לויתן)

אתמול הודיע לי אסף רותם, מעיריית תל אביב, כי השלט תוקן והוצב מחדש. 

השלט המתוקן (צילום: אסף רותם)

כל הכבוד! כשמגיע אז מגיע...

יום חמישי, 30 באוקטובר 2025

הספרות והחיים: המעורר, הספסל של יורם טהרלב, המלך בשדה

א. כי לעוררך אני בא

שער החוברת הראשונה של המעורר, לונדון 1906 (ויקימדיה)

עבור כל איש תרבות וספר השם המעורר מזכיר את הירחון הספרותי העברי, שייסד וערך יוסף חיים ברנר בשבתו בלונדון (1906), ואת המשפט הידוע של מאמרו 'על הדרך' (דצמבר 1905): 

כי לעוררך אני בא, אחי, לעוררך לאמור: שאל, בן-אדם, לנתיבות-עולם, שאל, אי-הדרך, אי?

לעוררך ולהעלות את מחשבתך אני בא; להעלותה ולהרחיבה ולחזקה למען לא תאבד בחיפושיה הקשים.

משפט זה, בשינוי נוסח קטן, הפך למוטו שהופיע בראש חוברות 'המעורר':

פרויקט המעורר

לפני כשנה וחצי (מאי 2024) עלה על האקרנים סרטו של היוצר והבמאי רֶנֶן שׁוֹר המנוח, שנקרא המעורר: רומן מכתבים בין סב לנכדו. הסרט עוסק ביחסים המיוחדים שבין הבמאי החילוני לבין סבו, הרב אברהם זיידה הלר מצפת. השם 'המעורר' של שור אינו אלא תרגום לעברית של דער וועקער. זה הכינוי שניתן לְשַׁמַּש בית הכנסת, שנהג בבוקרי חודש אלול להעיר בקולו, או בדפיקות קלות של פטיש עץ על חלונות הבתים, את הישֵׁנים כדי שיזדרזו להשכים לעבודת הבורא.

בדוכן רחוב בביתר עילית צולם 'המעורר' החדש, 'לחומרא'.

המעורר הזה מיועד לבחורי ישיבה ('ישיבע בוחער' ביידיש משובשת) שכנראה מתקשים להתעורר בשבת בבוקר:

צילום: פיני גורליק

ב. הספסל של יורם טהרלב

הספסל מול הכניסה לביתו של יורם טהרלב ברחוב ה' באייר והשלט שלצדו (צילום: איתמר לויתן)

הפזמונאי האהוב יורם טהרלב, שהלך לעולמו לפני כשלוש שנים, אומנם נולד ביגור והנוף של רבים משיריו הוא הר הכרמל, 'ההר הירוק כל ימות השנה', אבל את רוב שנותיו הוא עשה דווקא במרכז הארץ. בשנותיו האחרונות הוא גר בתל אביב, ברחוב ה' באייר מספר 42, מול כיכר המדינה – כיכר שכבר אינה קיימת למעשה אלא רק בשמה, שכן היא זרועה בבניינים רבי-קומות חדשים.

בימים שקדמו להרס הכיכר נהג יורם, כחלק משגרת יומו, לשבת על הספסל שמוצב מול הכניסה לביתו, להאזין לרעשי הכרך ולפטפט עם עוברים ושבים.

אחרי מותו, בינואר 2022, התכסה הספסל בפרחים ובכתובות פרידה. כתבנו על הספסל ברשימה מיוחדת כאן.

צילום: דרור ורמן

ביולי 2025 קבעה עיריית תל אביב לוח זיכרון ליד הספסל – מעשה ראוי ומכבד שנוהגת העיר ביוצרים שגרו בה. אלא שכצפוי מה שיכול להתקלקל – מתקלקל.

צילום: איתמר לויתן

שנת 1938, שנת הולדתו של יורם טהרלב, היא תרצ"ח ולא תרצ"ה (1935). פניתי כבר לפני יותר מחודש למחלקה הרלוונטית בעיריית תל אביב, שם הבטיחו לתקן אך עדיין לא קיימו. נעקוב...


ג. המלך בשדה

צילום: יוחנן פלוטקין

ברחוב ז'בוטינסקי שבבני ברק נמצאת חנות הירקות והפירות 'המלך בשדה', לכאורה שם מתבקש לחנות ממין זה. אבל השם מסתיר מאחוריו עולם ומלואו.

'המלך בשדה' הוא כינוי שהודבק לחודש אלול, ומקורו במשל של רבי שניאור זלמן מליאדי, מכוננה של חסידות חב"ד (המקור נמצא בספרו של רש"ז ליקוטי תורה, פרשת ראה. ראו כאן). 

הרעיון הכללי הוא שבחודש אלול, הקודם לימים הנוראים, 'המלך', כלומר הקב"ה, יוצא מארמונו ויורד לשדה, כלומר ל'עם הפשוט', ומקדם כל אחד ואחד מהם בברכה ושומע את בקשותיו. הרחבה והעמקה למעוניינים יש בערך 'המלך בשדה' בחב"דפדיה.

השנה (2025) ראה אור להיט חדש מסוגת שירי האמונה, שנקרא 'המלך בשדה'. שרים אותו בר צברי ושולי רנד.

      

יום חמישי, 23 באוקטובר 2025

מִשׁוּט בארץ: אל הר ה', אל כנסיית המולד, חומת מגן, הטרדת דלת ואפליה מתקנת

א. אל הר בית ה'

צילום: יאיר פז

במדינה הלא-שפויה-לגמרי שלנו הכול יכול להיות. גם זה.

ברחבי השטחים צצו לאחרונה שלטים כאלה, המתחזים להיות רשמיים, שמפנים אל הר בית ה'. אם אינכם יודעים היכן נמצא ההר הזה, יש גם סימול מצוייר שלו – בית המקדש. לא ברור מי עומד מאחורי יוזמה זו, אך אפשר לנחש שמדובר בחוגים משיחיים, שרעיון העלייה לבית המקדש הוא בנפשם. משרד התחבורה אינו ממהר להסיר את השלטים הללו.

יאיר פז, שצילם את השילוט באזור גוש עציון, תהה בינו לבין עצמו אם גם הרכב הפלסטיני, שנקלע במקרה למסגרת הצילום, עושה את דרכו לבית ה'...

יאיר, שחיבר מחקר מעניין שכותרתו 'האוניברסיטה העברית כמקדש חדש', ציין כי מייסדי האוניברסיטה העברית בהר הצופים (1925) ראו במוסד החדש שהקימו תחליף ראוי לבית המקדש שחרב. את הפסוק 'וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם' (ישעיהו, ב 2), הם פירשו כלפי הר הצופים ולא כלפי הר הבית 'הנמוך'.


ב. כנסיית המולד פינת המגיד ממזריץ'

מפות גוגל (הקלקה על התמונה תגדיל אותה)

מי שחושב שאפשר לסמוך במאה אחוז על המפות של גוגל מוזמן לעשות את דרכו מירושלים לכנסיית המולד בבית לחם (לא שזה אפשרי ומומלץ, אבל נסיעה על המפה היא בטוחה לחלוטין).

זאב קינן עשה כך וגילה להפתעתו שהכביש הראשי המוליך לכנסייה נקרא 'המגיד ממזריץ'...

מפות גוגל

האם מישהו מקוראינו יכול להסביר את הנס הזה?


ג. לא ילמדו עוד מלחמה

צילומים: טובה הרצל

בגבול הצפון, ליד מושב שתולה שבגליל המערבי, בנו גדר חדשה, קצת יותר מסיבית ורצינית מקודמתה. את החומה הקודמת, על מגוון ציוריה וכתובות הגרפיטי שעיטרו אותה – פרי של פרויקט ציורים בינלאומי – השאירו כשהייתה. זה נחמד אבל לפעמים קצת ביזארי... 

וכך, בחוסר התחשבות משווע, עברו הפסוקים המופלאים של נבואת השלום של ישעיהו סוג של התעללות גרפית. ואולי זו דרך לבטא את חוסר האמון בהיתכנותה של נבואה זו בימינו, שעליה יעידו יותר מכול סימני היריות הרבים שעל קיר המגן. 

וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת. לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.


ד. דלת מוטרדת

מרכז רבין, תל אביב (צילום: עמי צורן)


מה בדיוק מטריד את מנוחת דלת המעלית? כבר עסקנו כאן פעם בצירוף המשונה הזה, שלא ברור כיצד נולד ומה משמעותו המדויקת. 

בירושלים, לא מסתפקים בהטרדת הדלת, אלא עושים זאת בהפוך...

הגן הטכנולוגי במלחה (צילום: זאב קינן)

ה. אפליה מתקנת

באצטדיון טדי בירושלים עושים כבוד לנשים.

צילום: יריב שיזף

יום חמישי, 27 בפברואר 2025

מפה ומשם: לא תגנוב, הצג שלך, ביטקוין, כפתורים

א. הידעתם?

שלט בחנות ג'מבו באילת.

צילום: חיים כהן

יש מצוות מוזרות כאלה ('לא תגנוב' או 'לא תרצח' למשל), שלא מספיק שהן כתובות בעשרת הדיברות או יצוקות במוסר האנושי הבסיסי. צריך לחזור עליהן שוב ושוב...

אבל למה לשבור? (רמברנדט, משה שובר את לוחות הברית, 1659; ויקימדיה)

ב. הצג שלך  

ידיה של שרת התחבורה האהובה שלנו מירי רגב מלאות עבודה, מה שלא מפריע לה לטוס לחו"ל בסבבה כל שני וחמישי. אז הנה עוד משימה לטיפול משרדך. למדו את קרונות הרכבת הקלה בירושלים לתקף את הכרטיסים בעברית תקנית.

צילום: טובה הרצל

ג. כלכליסט

צילום: איתמר לויתן

חנות חלפני הביטקוין בתל אביב עברה לרחוב המלך ג'ורג' 50, בסך הכל 250 מטר מהמקום הקודם.

מקווה שהיינו מספיק ברורים...

ד. כפתור ופרח

מאת דנצ'ו ארנון


האם שמתם לב לכך שאת חולצות הגברים מכפתרים בדרך כלל משמאל על ימין (הכפתורים מימין) ואת חולצות הנשים בדרך כלל מימין על שמאל?

ככה זה אצל רובנו, אבל לא אצל החרדים מהסגנון הישן.

הרמב"ם, מורה ההלכה הגדול לחיי יום-יום יהודיים, כתב בספרו משנה תורה: 'אין הולכין בחוקות הגוים ולא מדמין להם לא במלבוש ולא בשיער' (הלכות עבודת כוכבים, יא א). כלומר, יהודי חייב להיות שונה ומובחן מהגויים גם בלבושו ובתסרוקתו. אז אם אנחנו החילונים, סוג של גויים, מכפתרים את חולצתנו משמאל על ימין, היהודי החרדי (לא כולל 'ליטאים' או ש"סניקים שהולכים כבר בלבוש מודרני), ובייחוד החסידי (לא כולל חסידי חב"ד), יכפתר בדרך כלל מימין על שמאל. 

צילומים: דנצ'ו ארנון

והאישה החרדית? אצלה לעולם לא תמצאו חולצה עם כפתורים. זה לא צנוע.

ומדוע אצל החילוניים (ובעצם בכל העולם) נוצרה הבחנה זו? הסיבה פשוטה בפרקטיותה: לגבר הימני (לא ימני פוליטי אלא ההפך מאיטר) נוח יותר לכפתר כך. נסו ותיווכחו. 

והאישה? השימוש בכפתורים התחיל בימי הביניים. רוב הכפתורים נעשו בעבודת יד ממתכת, ולימים מצדפות שיובאו מהמזרח (בכך התחילה חברת שֶׁל; Shell; צדפה), ובשל כך היו יקרים. נשותיהם של פשוטי העם פשוט לבשו שמלות ללא כפתורים. רק נשות העשירים יכלו להרשות לעצמן שמלות או חולצות עם כפתורים, והמפונקות האלו הרי לא התלבשו בעצמן אלא הייתה להן משרתת-מלבישה. לכפתר אדם העומד מולך – נוח יותר משמאל על ימין. נסו ותיווכחו.

יום חמישי, 12 בדצמבר 2024

מִשׁוּט בארץ: כבודו שמו, גן מריצה, הכניסה אסורה, שקט, סיסמה

א. למי יש כבוד?

יוסף אָשֵׁרְמַן (צילום: רודי ויסנשטין, ויקיפדיה)

ברחוב הדר בהרצליה יש פינת הנצחה לפרופ' יוסף (גוסטב) אשרמן, רופא וגינקולוג ידוע (בין השאר הקים וניהל את בית החולים לנשים וליולדות 'הקריה'), 'בן לשבט האשרמנים שהקימו את הרצליה'. יש אפילו תסמונת מיוחדת הקרויה על שמו.

ככל שהבנתי רוב ימיו גר אשרמן ועבד דווקא בתל אביב (רחוב אידלסון 29), ובתל אביב יש גם רחוב על שמו בשכונת רמת הטייסים. למעשה, אשרמן עבר לגור בהרצליה רק בשנה האחרונה לחייו ואף לא נקבר בה אלא בבית הקברות נחלת יצחק.

צילום: איתמר לויתן

בין כך ובין כך בשלט הזיכרון עליו נפלו כמה טעויות של ממש. הוא נולד ב-1889 (ולא ב-1880) והלך לעולמו ב-1968 (ולא ב-1969). אבל בכל זאת אהבתי את השורה התחתונה: 

"כְּבוֹדוֹ – שְׁמוֹ"

המירכאות מלמדות לכאורה על ציטוט, אך מניין? 

למיטב ידיעתי אין פסוק או אמרה כזו, ולפיכך אין לי אלא לשער שמדובר כאן בחילוּן פסוקים כמו 'וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן' (תהלים, עב 19), או פסוק התפילה 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד'. בתפילה הכוונה היא כמובן לשמו הנכבד והמבורך של האל, ואילו כאן – שמו של המונצח הולך לפניו, ולפיכך שמו הוא גם מקור כבודו.


ב. למי יש יותר כבוד?

צילום: יצחק מוגזח

שאלה תמימה (ואולי גם מיתממת) על עולמות הפילנתרופיה והכיבודים.

ברחוב אלברט קיוסו שביפו יש גן משחקים מושקע, צנוע ונאה ושמו 'גן מריצה' שנחנך ב-1992. לא, אין זה גן לכבוד המְרִיצָה, כלי הגינון הוותיק, אלא על שמה של הנדבנית מָרִיצָה פיונקובסקי מוונצואלה.

השלט אומר שהתרומה ניתנה לזכרו של בעלה ג'ורג', וכאן שואל הבן: אם הגן הוא לזכר הבעל, מדוע הוא לא נקרא על שמו אלא על שם רעייתו?

שמואל אבנרי נזכר בשלט דומה ב'פארק סוניה' שבשכונת שפירא, והציע שאולי מדובר כאן בדפוס קבוע שאימצה קרן תל אביב לפיתוח:

פרויקט תל אביב


ג. הכניסה לעץ אסורה

בטכניון שבחיפה, ליד בניין פיזיקה, יש עץ לשימור ולידו שלט מוזר ביותר. 

לאן בדיוק אסור להיכנס?

צילום: אבי בלדי

 

ד. שקת בבקשה

כמו כולנו גם בשכונת מחנה ישראל בירושלים רוצים שקט, אבל לא ממש יודעים לאיית באנגלית את המילה הנכונה (quiet).

צילום: צבי פיש


ה. עצור סיסמה

צילום: פיני גורליק

אלק טרינ גס

מה זה הדבר הזה? השבעה סודית, כתב חידה, שמות השותפים?

התשובה נמצאת בצד ימין על שלט החנייה. מדובר בחנות חשמלאים בני-ברקית (רחוב רש"י 37) ושמה 'אלקטרינגס', וזה מה שיצא להם מהמדפסת...


יום רביעי, 23 באוקטובר 2024

סיפורי רחובות: שלומיאל, עד 122, על שם השכונה

א. מי היה הנשיא של שבט שמעון?

צילום: איתמר לויתן

הביטו בשלט רחוב זה ושאלו את עצמכם: מי היה נשיא מטה שמעון? 

לכאורה התשובה פשוטה: צורישדי.

אבל לא! הוא בסך הכל היה אביו של נשיא השבט, ששמו היה, ובכן... שלומיאל. 

שלומיאל היה כנראה אדם של ממש ואפילו אדם חשוב. כך כתוב בספר במדבר (א, 6-5): 'אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יַעַמְדוּ אִתְּכֶם ... לְשִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי'.

ובכן, האיש שמו שלומיאל ושם אביו צורישדי.

מי רוצה לגור ברחוב שלומיאל? מן הסתם אף אחד. שלומיאל הפך לכינוי של חסר מזל ולא יוצלח. השלומיאל שופך את המרק הרותח על השלימזל, כך אומרת הבדיחה.

בשכונת התקווה בתל אביב – שם גיבבו שמות רחובות מן הגורן ומן היקב – מצאו מקום לצורישדי, אבא של שלומיאל. אבל האיש החשוב היה הבן ולא האבא.

בנוסף לכל, גם הניקוד לא נכון (צריך להיות שַׁדָי), וגם חלוקת השם באיות הלועזי מוזרה, ואף מילה על השימוש התמוה בנקודה אחרי הסוגריים של ציטוט המקור.

על התופעה הזו, שקוראים לרחובות בשם האב (הפחות חשוב), כבר עמדנו בפוסט 'הבן של האבא שלו והאבא של הבן שלו', בלוג עונג שבת, 10 באוקטובר 2016.


ב. ברוך רפפורט, עד 122!

ברחובות שכונת בית ישראל בירושלים, שכונה חרדית מצפון למאה שערים, כבר עסקנו כאשר תיארנו את הבלבול הלא-ייאמן ברחוב אפרים אורבוך, שהתחלף עם פרופ' אפרים אלימלך אורבך, שבתורו הפך להיות 'ממייסדי שכונת בית ישראל', אף שלא גר בה מעולם ('סיפורי רחובות: מי אתה אפרים אלימלך אורבך', בלוג עונג שבת, 25 בדצמבר 2013).

והפעם ניטפל לרחוב ברוך רפפורט. 

על פי שלט הרחוב מדובר בפלא על פלא:

צילום: יעקב שגיב

ראשית, האיש חי 122 שנה – מתרכ"ח / 1868 ועד תש"ן / 1990 – שנתיים יותר ממשה רבנו!

ושנית, האומנם ייסד רפפורט את השכונה (לא 'בין מייסדי', אלא 'מייסד') ובנוסף גם היה 'מעסקניה של ירושלים'? לא מצאתי את שמו בספרות הדנה בכך או בים המרשתת, ולפיכך פניתי לד"ר דותן גורן, שעסק בתולדות השכונה, ושאלתי לעצתו. וזו תשובתו:

לא מצאתי מקור להיותו של ברוך רפפורט ממייסדי בית ישראל, מלבד דברים שסיפר נכדו עירא רפפורט (שהיה בשעתו חבר 'המחתרת היהודית'). על פי מצבתו שבהר הזיתים הוא נפטר בשנת תרע"ו / 1916 ונכדו עירא אישר לי שאכן מדובר בסבו. 

מצבת ברוך רפפורט בהר הזיתים (עיר דוד)

לפי פרסומי העירייה במאגר המידע של שמות הרחובות, שנות חייו היו תרכ
"ח-תש"ו. ואם כך שנת הפטירה על השלט היא מוטעית, וכנראה שכתבו ן סופית במקום האות ו'. עוד זאת, ייתכן שגם שנת הולדתו תרכ"ח (1868) אינה נכונה, כי השכונה נוסדה בשנת תרמ"ו (1886), ואין זה סביר שנער בן 18 יהיה המייסד או אף להימנות בין המייסדים. בכל אופן, שם הרחוב קיים בשכונה לכל הפחות משנת 1940 כי מצאתי אזכור שלו בעיתונות באותה שנה. מניסיון העבר, לא מן הנמנע כי העירייה אימצה את פרטי שנות חייו מאדם אחר.

נשמח אם מי מן הקוראים הבקיאים בנושא יאיר את עינינו.


ג. על שם השכונה

אימרה ידועה גורסת שכאשר רואים פיל, כל אחד יודע מה הוא רואה ואין צורך בשלט הסבר. הדבר נכון גם בשלטי רחובות: לא כל דבר צריך להסביר. 

למשל, להסביר שרחוב הנקרא על שם השכונה אכן נקרא על שם השכונה. יש לכם את זה ביותר טיפשי? 

בירושלים זה די נפוץ...

צילום: ברוך גיאן
צילום: יחזקאל חובב
צילום: טובה הרצל
צילום: רפי מן

אבל גם בתל אביב.

רחוב נחלת יצחק למשל (בשיבושיו של שלט עילג זה עסקנו כבר בעבר כאן). קודם כל הוא לא שוכן ממזרח לתל אביב, אלא במזרח תל אביב; שנית, השם של הרב הוא יצחק אלחנן ספקטור; שלישית, חלוקת השורות מגוחכת ('רב עיר קובנה והרחוב'); רביעית, 'עיר קובנה'? אולי עדיף 'העיר קובנה'; ולבסוף, גם רחוב זה 'נקרא בשם השכונה'...

צילום: הראל תודר