ארץ הקודש: הודעה, עכברים, טישו, תבל, לימודי ליבה, יעקב שמעק, רוצו עכשיו

א. הודעה מטעם העם היהודי

כרזה שהודבקה על גב תחנת אוטובוס ברחוב ההגנה בירושלים מתיימרת לדבר בשם העם כולו. גם אם במקרה זה הם צודקים לגמרי אני תוהה מי נתן להם את הסמכות לדבר בשם כולם? אולי במספר הטלפון יוכלו להסביר זאת. 

ובכן, העם היהודי מוקיע את מעשיו של המתועב אליעזר ברלנד שר"י [שם רשעים ירקב]. 

צילום: מנחם רוזנברג

ב. הודעה מטעם עמוד ההוראה

אחינו החרדים אוהבים לכנות את גדוליהם בכינויי חיבה והערצה. הנה למשל הרב הליטאי יצחק זילברשטיין, שמתמחה בהלכות רפואה ורופאים, זכה לאחרונה לתואר 'עמוד ההוראה'. וכך בידיעה שלפנינו 'עמוד ההוראה מזהיר' ו'עמוד ההוראה מוסיף'...

כתב לי דן לב ארי:

הצילום מתוך אתר החדשות החרדי 'בחדרי חרדים' מתחבר יפה לפרק 'השרצים והרמשים' שהוזכר ב'סיבוב בבני ברק', בעונ"ש האחרון. נדמה לי שעכברים וחולדות נטוּ תמיד חיבה לבני ברק, אבל בחודשים האחרונים סובלת עיר התורה ממכת מכרסמים חריגה. התושבים מאשימים את העירייה שאינה מדבירה, העירייה מאשימה בחזרה את התושבים שאינם שומרים על ניקיון חצרותיהם, והשמחה רבה. עד כדי כך הגיעו הדברים, שאפילו גדולי הדור ועמודי ההוראה נדרשו לעניין. אבל מה שבאמת הצחיק אותי הייתה התמונה שבחר האתר כדי לעטר בה את הכתבה. ליד תמונת העכברים החביבים הקפידו לכתוב (אולי כדי לא לפגוע בעכברים): 'למצולמים אין קשר לכתבה'. סתם עכברים תמימים שלא גרים בבני ברק...

ג. ללא חשש גניזה 

כתבה לי עפרה פרי:

'100 ממחטות אף דו-שכבתיות נשלפות אחת אחת' –  זאת ההגדרה של חברת סנו לממחטות נייר תוצרת מצרים (!), המיובאות בעבורה על ידי ווינפאק סחר בע"מ. נשלפות אחת אחת, אבל בחברה דאגו שמא יחשוב מישהו מהקונים הפוטנציאליים שהנייר ל'ממחטות האף' (ובאנגלית facial tissues) ממוחזר חלילה היישר מהגניזה הקהירית, אולי מכתב יד שטרם נחקר, ולכן פנו לבד"ץ ירושלים של העדה החרדית, וזה אישר על גבי האריזה שמדובר בנייר 'ללא חשש גניזה'. יתר על כן, העובדים המצרים של Solo Soft, המפעל שמייצר את הממחטות (השוכן במקרה ברחוב ה-6 באוקטובר בגיזה), כמובן לא חיללו שבת קודש בהכינם את ה-soft moments לאפיהם הענוגים של לקוחות סנו, והא ראיה: 'נייר ללא חילול שב"ק', ככתוב וכחתום.

תדע כל אם עברייה, בקנותה טישו של סנו, כי הפקידה את חוטמה בידי מקדמי מכירות ראויים. והתשלום לבד"ץ – עלינו הקונות והקונים.

ד. תבל ויושבי בה

'טֶבֶל' הוא מושג הלכתי שמשמעו יבול חקלאי שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות. אם יבול זה צמח בארץ ישראל הרי שאסור לאכול ממנו; 'תבל', לעומת זאת, הוא אגף במוסד הישראלי למודיעין ולתפקידים מיוחדים. 

במשק דהן, שמוכר פרי הדר 'ללא פערי תיווך' (התמונה למטה צולמה ביער שוקדה), קצת התבלבלו.

אגב, גם 'ערלה' רצוי לכתוב בכתיב חסר. ערלה פירושה האיסור לאכול פירות בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו של העץ; עורלה היא אותה פיסת עור שמכסה את הפין ומוּסרת בברית המילה.

צילום: הלל אהרן נחלון

ה. רחמנא ליבה בעי

'אסור לגעת במחשבים כלל ... מתרחקים מטכנולוגיה כמו מכלב נושך או מנחש ארסי'. כך מכינים את הילדים של חסידי גור, התינוקות של בית רבן שלא חטאו, לחיים טובים יותר, לעתיד בטוח ולפרנסה טובה. 

להזכירכם, שר השיכון של מדינת ישראל הוא חסיד גור.

ו. כבר לא צריך לעשן בשבת!

בטבריה, ליד קברו של רבי מאיר בעל הנס, מציעים אַ שמעק טבק, סגולה בדוקה למכורי עישון שלא מתאפקים ומעשנים גם בשבת.

גם הרמב"ם ותמונתו המסורתית (והמזויפת) גוייס לעניין. אבל מי זה 'יעקב שמעק'?

צילום: מיקי מלכה

ז. ארון הבגדים היהודי

כמה עולה כובע חסידי וירושלמי? אם הייתם רצים בזמן ליריד שערכה החנות של קרויס, הייתם יכולים להשיג אותו בפחות מ-500 ש"ח. 

חובבי השילוב החרדי המודרני בין עברית-ישראלית לבין יידיש ימצאו עניין במודעת קיר זו. 

צילום: טובה הרצל