חדש על המדף: יום ז', טבק ויז'ניץ, אייל אדום, מזוזות השוקולד

א. יום ז'

נעמי שמר כתבה והלחינה בשנת 1958 שיר מקסים, שכמעט ואינו מוכר, שנקרא 'יום ח' בשבוע'. השיר, שנכתב עבור להקת פיקוד המרכז, נפתח כך:

זֶה יְהֵא יוֹם חוֹל כְּמוֹ הַיּוֹם, כְּמוֹ אֶתְמוֹל זֶה יְהֵא יוֹם ח' בַּשָּׁבוּעַ עַיִן אָז נִפְקַח מוּל הַבֹּקֶר הַצַּח וּנְזַמְזֵם פִּתְאוֹם שִׁיר חָדָשׁ. 

בַּמִצְעַד נֵלֵךְ אָז הָלוֹךְ וְחַיֵּךְ וּבְכָל קְנֵה-רוֹבֶה פֶּרַח יָנוּעַ וּבַשְּׁעָרִים יְחַכּוּ הַשּׁוֹמְרִים וְלַצָּמֵא כַּד מַיִם יֻגַּשׁ.

 

זה יהיה כנראה רק באחרית הימים, ובינתיים, אין יום ח' בשבוע. יש רק שבעה ימים, והיום השביעי נקרא כידוע שבת. המתנה הגדולה שהנחיל העם היהודי לאנושות.

אבל על קופסת התרופות הזו, שמוכרת לרוב בני אנוש שעברו את גיל חמישים, יש קיצור אחר ליום השביעי – לא ש' כי אם ז'... 

אגף הדרשות, החידודים והוויצים פתוח לכל דכפין.

לא נכון (צילום: דוד באום)

נכון (צילום: דוד אסף)

ב. שמעק ויז'ניץ

האתר הרשמי של יעקב שמעק (המקורי)

'שמעק' ביידיש הוא כידוע הרחה, ומילה זו הולכת יחד עם 'שמעק-טאַבאַק', שפירושו טבק הרחה. מוצר אהוב במיוחד בימי צום. אם הרחת מהטבק, ואולי גם קצת הסנפת – מהרעב שכחת. מילדותי אני זוכר כמה מן המתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים, שבאו לתפילה מצוידים בקופסאות קטנות ומוכספות של טבק להרחה. מפעם לפעם הן הועברו בינם לבין שכניהם לספסל. המתפללים הריחו, הילדים התעטשו וכולם ראו ישועות.

פס הייצור הארוך של 'יעקב שמעק (המקורי)', שעליו כבר כתבנו בעבר (כאן, וגם כאן), אינו מפסיק להפתיע בטעמים חדשים, ובעיקר בלתי צפויים.

מי שמאס בטעמים הרגילים ('שנאפס אבטיח' או 'ליקר בננה') יוכל לפנות למטעמי עמים ועדות: 'מנטה מרוקו' ואפילו 'אקסטרא מרוקו', 'מנטה ג'ין אנגלי', 'ג'ינג'ר מרוקאי', 'קירש דובדבנים', 'אקליפטוס שחור' ועוד ועוד. והדובדבן שבקצפת – 'בננה ויז'ניץ' ׁׁ(אולי על משקל חלת ויז'ניץ?).

הסתקרנתי. מה כבר יכול להיות ויז'ניצאי בטבק להרחה? לצערי, ההסבר – 'טבק מחוזר [כנראה הכוונה למחוזק] בתמצית בננה אקסטרא מתובל במנטה חזקה במרקם לח' – קלוש ולא מספק.

תודה ליונתן קוסמן

ג.  קרני אייל אדום

צילום: איתמר לויתן

לחנות 'ג'ונגל' ברחוב דיזנגוף בתל אביב, שהיא רשת מזון וציוד לחיות מחמד, הגיע מוצר חדש לגמרי: קרני אייל אדום. מאה אחוז טבעי.

למה אדם ירצה קרני אייל בכלל, ואדום בפרט, אצלו בבית? 

ביררתי בוויקיפדיה, והתברר לי כי אייל אדום (או אדמוני) אינו אלא אייל אציל, שכמותו אינם בנמצא בארץ. על פי הקרניים המפוארות שלו, ברור שהן לא תצלחנה לתקיעה בשופר...

אייל אציל (ויקימדיה)

ד. מזוזות השוקולד

צילומים: איתמר לויתן

לא הרחק משם, בחנות מתנות יודאיקה ברחוב דיזנגוף, אפשר לרכוש גם מזוזות, כנאמר 'וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ' (דברים, יא 21-20).

המזוזות עשויות מתכת וכשרות לכל דבר, אך בעיצוב קצת מוזר, יש יאמרו מוגזם, של חפיסות שוקולד...

אם גם לכם זה מזכיר את העטיפות של 'טוויסט', 'מקופלת', 'טעמי', 'פסק זמן' וכיוצא באלה, לא טעיתם. ועל זה נאמר 'על טעם וריח אין להתווכח'.

רגע מתוק של עלית

ארץ הקודש: הודעה, עכברים, טישו, תבל, לימודי ליבה, יעקב שמעק, רוצו עכשיו

א. הודעה מטעם העם היהודי

כרזה שהודבקה על גב תחנת אוטובוס ברחוב ההגנה בירושלים מתיימרת לדבר בשם העם כולו. גם אם במקרה זה הם צודקים לגמרי אני תוהה מי נתן להם את הסמכות לדבר בשם כולם? אולי במספר הטלפון יוכלו להסביר זאת. 

ובכן, העם היהודי מוקיע את מעשיו של המתועב אליעזר ברלנד שר"י [שם רשעים ירקב]. 

צילום: מנחם רוזנברג

ב. הודעה מטעם עמוד ההוראה

אחינו החרדים אוהבים לכנות את גדוליהם בכינויי חיבה והערצה. הנה למשל הרב הליטאי יצחק זילברשטיין, שמתמחה בהלכות רפואה ורופאים, זכה לאחרונה לתואר 'עמוד ההוראה'. וכך בידיעה שלפנינו 'עמוד ההוראה מזהיר' ו'עמוד ההוראה מוסיף'...

כתב לי דן לב ארי:

הצילום מתוך אתר החדשות החרדי 'בחדרי חרדים' מתחבר יפה לפרק 'השרצים והרמשים' שהוזכר ב'סיבוב בבני ברק', בעונ"ש האחרון. נדמה לי שעכברים וחולדות נטוּ תמיד חיבה לבני ברק, אבל בחודשים האחרונים סובלת עיר התורה ממכת מכרסמים חריגה. התושבים מאשימים את העירייה שאינה מדבירה, העירייה מאשימה בחזרה את התושבים שאינם שומרים על ניקיון חצרותיהם, והשמחה רבה. עד כדי כך הגיעו הדברים, שאפילו גדולי הדור ועמודי ההוראה נדרשו לעניין. אבל מה שבאמת הצחיק אותי הייתה התמונה שבחר האתר כדי לעטר בה את הכתבה. ליד תמונת העכברים החביבים הקפידו לכתוב (אולי כדי לא לפגוע בעכברים): 'למצולמים אין קשר לכתבה'. סתם עכברים תמימים שלא גרים בבני ברק...

ג. ללא חשש גניזה 

כתבה לי עפרה פרי:

'100 ממחטות אף דו-שכבתיות נשלפות אחת אחת' –  זאת ההגדרה של חברת סנו לממחטות נייר תוצרת מצרים (!), המיובאות בעבורה על ידי ווינפאק סחר בע"מ. נשלפות אחת אחת, אבל בחברה דאגו שמא יחשוב מישהו מהקונים הפוטנציאליים שהנייר ל'ממחטות האף' (ובאנגלית facial tissues) ממוחזר חלילה היישר מהגניזה הקהירית, אולי מכתב יד שטרם נחקר, ולכן פנו לבד"ץ ירושלים של העדה החרדית, וזה אישר על גבי האריזה שמדובר בנייר 'ללא חשש גניזה'. יתר על כן, העובדים המצרים של Solo Soft, המפעל שמייצר את הממחטות (השוכן במקרה ברחוב ה-6 באוקטובר בגיזה), כמובן לא חיללו שבת קודש בהכינם את ה-soft moments לאפיהם הענוגים של לקוחות סנו, והא ראיה: 'נייר ללא חילול שב"ק', ככתוב וכחתום.

תדע כל אם עברייה, בקנותה טישו של סנו, כי הפקידה את חוטמה בידי מקדמי מכירות ראויים. והתשלום לבד"ץ – עלינו הקונות והקונים.

ד. תבל ויושבי בה

'טֶבֶל' הוא מושג הלכתי שמשמעו יבול חקלאי שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות. אם יבול זה צמח בארץ ישראל הרי שאסור לאכול ממנו; 'תבל', לעומת זאת, הוא אגף במוסד הישראלי למודיעין ולתפקידים מיוחדים. 

במשק דהן, שמוכר פרי הדר 'ללא פערי תיווך' (התמונה למטה צולמה ביער שוקדה), קצת התבלבלו.

אגב, גם 'ערלה' רצוי לכתוב בכתיב חסר. ערלה פירושה האיסור לאכול פירות בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו של העץ; עורלה היא אותה פיסת עור שמכסה את הפין ומוּסרת בברית המילה.

צילום: הלל אהרן נחלון

ה. רחמנא ליבה בעי

'אסור לגעת במחשבים כלל ... מתרחקים מטכנולוגיה כמו מכלב נושך או מנחש ארסי'. כך מכינים את הילדים של חסידי גור, התינוקות של בית רבן שלא חטאו, לחיים טובים יותר, לעתיד בטוח ולפרנסה טובה. 

להזכירכם, שר השיכון של מדינת ישראל הוא חסיד גור.

ו. כבר לא צריך לעשן בשבת!

בטבריה, ליד קברו של רבי מאיר בעל הנס, מציעים אַ שמעק טבק, סגולה בדוקה למכורי עישון שלא מתאפקים ומעשנים גם בשבת.

גם הרמב"ם ותמונתו המסורתית (והמזויפת) גוייס לעניין. אבל מי זה 'יעקב שמעק'?

צילום: מיקי מלכה

ז. ארון הבגדים היהודי

כמה עולה כובע חסידי וירושלמי? אם הייתם רצים בזמן ליריד שערכה החנות של קרויס, הייתם יכולים להשיג אותו בפחות מ-500 ש"ח. 

חובבי השילוב החרדי המודרני בין עברית-ישראלית לבין יידיש ימצאו עניין במודעת קיר זו. 

צילום: טובה הרצל

ארץ הקודש: חצי ליטאי, בבא דוכו, אבנים קטנות, שידוך, שמעק טבק

א. ליטאי חצי חצי

אם אני מבין נכון, חנות הרהיטים איקיאה נותנת חסות קבועה למדור המתארסים בעיתון יתד נאמן. זכותם.

הכותרת היא 'שברתם צלחת? היכנסו לאיקאה!'. מה הקשר? ובכן, בתום טקס האירוסין וחתימת ה'תנאים', נהגו אחינו בני ישראל לשבור צלחת כדי לציין את סיומה של העסקה המוצלחת.

לא נתקטנן על זה שלמתארסים יש רק אבות ואין אמהות. יש עיתונים חרדים שאפילו שמן של הארוסות והנשואות אינו נזכר, והם מסתפקים בראשי התיבות עב"ג (עם בת גילו). אבל האם יש מי שיכול להסביר את פירושה של המודעה למטה?

מה זה 'חצי חצי ליטאי'?

תודה לטובה הרצל

מקובל להגיד על הרב קנייבסקי, שלווייתו אמש תקעה חצי מהמדינה, שהיה 'ליטאי' עם הנהגות של חסיד. חצי-חצי. 

ב. גיור מהיר והנין של בבא דוכו

מעניין מהו מסלול הגיור המהיר 'ללא תשלום', שמציעים במודעה בצד ימין. אפילו ב'עלי אקספרס' לוקחים קצת כסף. מי שמאמין בארוחות חינם מוזמן לצלצל...

אני מודה בהכנעה כי על 'הצדיק המלוב"ן [ראשי תיבות: המלומד בניסים] הבבא דוכו ממרוקו' מעולם לא שמעתי, אבל על סגולותיו המופלגות של נינו נתנאל מלכה אני למד מהמודעה השנייה בצד שמאל.

כישרונו הגדול ביותר של מלכה, להוליך שולל פתאים ולחלוב את כספם של התמימים, אינו נזכר כאן. מה כן נזכר? הוצאת עין הרע וכישופים, ברכות לזיווגים ולבריאות, ו'לרגל המצב' אפשר לקבל עד הבית קמיעות ושמירות 'מהמגיפה ומכל המזיקים'. הרב המכובד מוכן בטובו להגיע עד ביתכם, ואם צריך אז גם למיטת משכבכם בבית החולים.

מעריב, זמן מקומי, 11 במארס 2022 (תודה ליריב שיזף)

ג. אבנים קטנות

מנהג עתיק הוא להניח אבנים על מצבתו של נפטר.

בכניסה לבית הקברות הישן בהרצליה יש מתקן שירות ועליו אבני חצץ קטנות לתועלת המבקרים.

כנהוג במקומותינו מלאי האבנים אזל ואין מי שיחדשו, והמתקן עצמו הפך למאפרה.

צילום: גדעון פליישמן

ד. מרכז שליטה

המודעה הזו הודבקה על עמוד בשכונת פלורנטין בתל אביב, וכולה חידה. מישהו מהקוראים יודע לפרשה? האם יש קשר לסתם 'בולשיט'?

צילום: חגי פלד

ה. שמור שבת קבל שידוך

יתרונות רבים יש לשמירת שבת, וזה אחד מהם.

צילום: טובה הרצל

ו. שובי נפשי למנוחייכי

הצילום הזה החזיר אותי בבת אחת למחוזות ילדותי. 

עוד אזכורה את ימי הכיפורים בבית הכנסת שבעיר הולדתי תל אביב. מתפללים רבים היו מצוידים בקופסת כסף קטנה ובתוכה טבק להרחה, שאותו היו מסניפים מפעם לפעם כדי להקל על תחושת הרעב מהצום. הילדים היו מריחים מקופסת הקסמים הזו ומיד מתעטשים...

שמחתי לגלות שהטבק להרחה משמש יהודים של צורה לא רק פעם בשנה אלא בכל שבת קודש, ושמחתי ללמוד שמצד אחד הוא עדיין 'אותנטי כמו פעם' ומצד שני אפשר להשיג אותו בטעמים מודרניים של שנאפס-אבטיח או ליקר בננה.

צילום: פיני גורליק

בשורת ספרים נפתחים: ריחו של הטבק

הופיע הספר שבלעדיו ארון הספרים היהודי אינו שלם!

לכבוד פרשת 'נח', שבה נאמר 'וַיָּרַח יְהוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ', שלח לי אחד מקוראי עונ"ש החונים בק"ק ברוקלין תובב"א צילום שערו של ספר חדש שזה עתה הגיע לידיו:

אכן, עוד הוכחה למה שקרוי 'העגלה המלאה'...