ארץ הקודש: הודעה, עכברים, טישו, תבל, לימודי ליבה, יעקב שמעק, רוצו עכשיו

א. הודעה מטעם העם היהודי

כרזה שהודבקה על גב תחנת אוטובוס ברחוב ההגנה בירושלים מתיימרת לדבר בשם העם כולו. גם אם במקרה זה הם צודקים לגמרי אני תוהה מי נתן להם את הסמכות לדבר בשם כולם? אולי במספר הטלפון יוכלו להסביר זאת. 

ובכן, העם היהודי מוקיע את מעשיו של המתועב אליעזר ברלנד שר"י [שם רשעים ירקב]. 

צילום: מנחם רוזנברג

ב. הודעה מטעם עמוד ההוראה

אחינו החרדים אוהבים לכנות את גדוליהם בכינויי חיבה והערצה. הנה למשל הרב הליטאי יצחק זילברשטיין, שמתמחה בהלכות רפואה ורופאים, זכה לאחרונה לתואר 'עמוד ההוראה'. וכך בידיעה שלפנינו 'עמוד ההוראה מזהיר' ו'עמוד ההוראה מוסיף'...

כתב לי דן לב ארי:

הצילום מתוך אתר החדשות החרדי 'בחדרי חרדים' מתחבר יפה לפרק 'השרצים והרמשים' שהוזכר ב'סיבוב בבני ברק', בעונ"ש האחרון. נדמה לי שעכברים וחולדות נטוּ תמיד חיבה לבני ברק, אבל בחודשים האחרונים סובלת עיר התורה ממכת מכרסמים חריגה. התושבים מאשימים את העירייה שאינה מדבירה, העירייה מאשימה בחזרה את התושבים שאינם שומרים על ניקיון חצרותיהם, והשמחה רבה. עד כדי כך הגיעו הדברים, שאפילו גדולי הדור ועמודי ההוראה נדרשו לעניין. אבל מה שבאמת הצחיק אותי הייתה התמונה שבחר האתר כדי לעטר בה את הכתבה. ליד תמונת העכברים החביבים הקפידו לכתוב (אולי כדי לא לפגוע בעכברים): 'למצולמים אין קשר לכתבה'. סתם עכברים תמימים שלא גרים בבני ברק...

ג. ללא חשש גניזה 

כתבה לי עפרה פרי:

'100 ממחטות אף דו-שכבתיות נשלפות אחת אחת' –  זאת ההגדרה של חברת סנו לממחטות נייר תוצרת מצרים (!), המיובאות בעבורה על ידי ווינפאק סחר בע"מ. נשלפות אחת אחת, אבל בחברה דאגו שמא יחשוב מישהו מהקונים הפוטנציאליים שהנייר ל'ממחטות האף' (ובאנגלית facial tissues) ממוחזר חלילה היישר מהגניזה הקהירית, אולי מכתב יד שטרם נחקר, ולכן פנו לבד"ץ ירושלים של העדה החרדית, וזה אישר על גבי האריזה שמדובר בנייר 'ללא חשש גניזה'. יתר על כן, העובדים המצרים של Solo Soft, המפעל שמייצר את הממחטות (השוכן במקרה ברחוב ה-6 באוקטובר בגיזה), כמובן לא חיללו שבת קודש בהכינם את ה-soft moments לאפיהם הענוגים של לקוחות סנו, והא ראיה: 'נייר ללא חילול שב"ק', ככתוב וכחתום.

תדע כל אם עברייה, בקנותה טישו של סנו, כי הפקידה את חוטמה בידי מקדמי מכירות ראויים. והתשלום לבד"ץ – עלינו הקונות והקונים.

ד. תבל ויושבי בה

'טֶבֶל' הוא מושג הלכתי שמשמעו יבול חקלאי שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות. אם יבול זה צמח בארץ ישראל הרי שאסור לאכול ממנו; 'תבל', לעומת זאת, הוא אגף במוסד הישראלי למודיעין ולתפקידים מיוחדים. 

במשק דהן, שמוכר פרי הדר 'ללא פערי תיווך' (התמונה למטה צולמה ביער שוקדה), קצת התבלבלו.

אגב, גם 'ערלה' רצוי לכתוב בכתיב חסר. ערלה פירושה האיסור לאכול פירות בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו של העץ; עורלה היא אותה פיסת עור שמכסה את הפין ומוּסרת בברית המילה.

צילום: הלל אהרן נחלון

ה. רחמנא ליבה בעי

'אסור לגעת במחשבים כלל ... מתרחקים מטכנולוגיה כמו מכלב נושך או מנחש ארסי'. כך מכינים את הילדים של חסידי גור, התינוקות של בית רבן שלא חטאו, לחיים טובים יותר, לעתיד בטוח ולפרנסה טובה. 

להזכירכם, שר השיכון של מדינת ישראל הוא חסיד גור.

ו. כבר לא צריך לעשן בשבת!

בטבריה, ליד קברו של רבי מאיר בעל הנס, מציעים אַ שמעק טבק, סגולה בדוקה למכורי עישון שלא מתאפקים ומעשנים גם בשבת.

גם הרמב"ם ותמונתו המסורתית (והמזויפת) גוייס לעניין. אבל מי זה 'יעקב שמעק'?

צילום: מיקי מלכה

ז. ארון הבגדים היהודי

כמה עולה כובע חסידי וירושלמי? אם הייתם רצים בזמן ליריד שערכה החנות של קרויס, הייתם יכולים להשיג אותו בפחות מ-500 ש"ח. 

חובבי השילוב החרדי המודרני בין עברית-ישראלית לבין יידיש ימצאו עניין במודעת קיר זו. 

צילום: טובה הרצל

עונ"ש בדרכים: כתב סתרים באנטוורפן, איפה אתונה, מיטה חמה באוּמָן

א. חידת היגיון

בית המדרש של חסידי צ'ורטקוב באנטוורפן (מקור: גוגל סטריט)

קוראי עונ"ש זוכרים אולי את הפוסט על מגילת הסתרים של חסידי קרֶצְ'ניף – קוד סודי שנועד להגן על המקום מפני מתנכלים ומאפשר רק ליודעי ח"ן לפתוח את מנעול הדלת לציון קברו של האדמו"ר בהר הזיתים.

ובכן, הרעיון נלמד היטב בכל תפוצות ישראל, ובשל המצוקות הביטחוניות הוא מיושם במוסדות יהודיים שונים, בבתי כנסת ובתי מדרש.

נציג עונ"ש בבלגיה (שבעצמו בחר להסתיר את זהותו), שיתף אותי בסודות הכמוסים של צופן בית המדרש של חסידי צ'ורטקוב, ברחוב Van leriusstraat 37, אשר באנטוורפן.

וכך, רק יודעי עברית והבקיאים במורשת ישראל יוכלו לפצח את הסוד ולבוא אל הקודש פנימה.

קשה, נכון?

הנה הפיתרון: 4 – רוחות שמים; 3 – נדרשים כדי לברך 'מזומן' בברכת המזון; 5 – חצי מנין; 1– סוף פסוק 'שמע' ('ה' אחד').

ברוכים הבאים.

ב. דע את היקום

אלון גלעדי טס לאחרונה בטיסת 'אל על' ועיין לפי תומו במפת יעדי החברה, כפי שהיא מוצגת במגזין 'אטמוספירה', המחולק לכל הנוסעים. העיון במפת העולם החריד אותו משלוותו. הייתכן שאתונה, בירת יוון, נדדה ממקומה ואיש לא סיפר לנו על כך?

כתב לי אלון:

בימים שבהם טייסים מתאבדים בצלילה אל הרי האלפים מה יותר מרגיע מלטוס ב'אל על'? על כל שקית של חטיף יש בערך ארבע חותמות כשרות שונות, אתה מתבקש לזוז ממושבך כדי לאפשר הפרדה בין גברים ונשים, תפילות מתקיימות במעברים – ברור שתהיה השגחה עליונה על המטוס! אתה מתרגע במושב המרווח ומעיין בעלון 'אטמוספירה' ובו מודפסת בצבע מפת הקווים של החברה. אבל אז אתה, עפּעס, נלחץ קצת, בעיקר אם אתה טס לאתונה, סנט פטרבורג או פראג. אתונה הועברה לטורקיה, ואת מקומה תפסה סופיה, בירת בולגריה! סנט פטרבורג הועתקה ממקומה ונדדה לצפון-מזרח וגם פראג 'ברחה' מזרחה – התקרבה לוורשה והתרחקה מברלין.

לא ברור אם יש פה איזה מסר סמוי (קונספירציה? נבואה?), אבל צריך רק לקוות שהטייס הוריד לפלאפון שלו את google maps ולא מנווט לפי המפות של 'אל על'.

נ.ב. כמובן שהפניתי את תשומת הלב של דוברוּת 'אל על' לטעויות המביכות כבר לפני כמה שנים.

למען הסר ספק, אתונה נשארה במקומה. הנה המפה הנכונה:

וגם סנט פטרבורג נשארה במקומה, למרות שאל על החליטה להזיז אותה.

ג. מיטה לנצח באוּמָן

מודעת קיר ברחוב מעלות המדרשה ברובע המוסלמי בירושלים (צילום: ברוך גיאן)

איזהו חכם? הרואה את הנולד.

כל מי שעיניו בראשו יודע שבאומן – עירו של רבינו נחמן מברסלב – צפוף רצח, בעיקר בראש השנה. מחירי השכירות מאמירים משנה לשנה, ומי יודע באיזו דירה תיתקע אם לא תדאג מראש לאכסניה הולמת.

בשבילכם, המודאגים, נולד המיזם 'מיטה לנצח'.

שלמו 2,000 דולר בלבד (במזומן!), ויש לכם מיטה עץ משובחת באומן לכל החיים. אפשר גם להשכיר אותה.

המודעה שרדה כנראה מן השנה שעברה, אבל אולי נשארו עוד כמה מיטות פנויות.

'מורנו הרב שליט"א' הוא אליעזר ברלנד, השוהה לפי שעה מחוץ לארה"ק בעניין רע.