חדש על המדף: יום ז', טבק ויז'ניץ, אייל אדום, מזוזות השוקולד

א. יום ז'

נעמי שמר כתבה והלחינה בשנת 1958 שיר מקסים, שכמעט ואינו מוכר, שנקרא 'יום ח' בשבוע'. השיר, שנכתב עבור להקת פיקוד המרכז, נפתח כך:

זֶה יְהֵא יוֹם חוֹל כְּמוֹ הַיּוֹם, כְּמוֹ אֶתְמוֹל זֶה יְהֵא יוֹם ח' בַּשָּׁבוּעַ עַיִן אָז נִפְקַח מוּל הַבֹּקֶר הַצַּח וּנְזַמְזֵם פִּתְאוֹם שִׁיר חָדָשׁ. 

בַּמִצְעַד נֵלֵךְ אָז הָלוֹךְ וְחַיֵּךְ וּבְכָל קְנֵה-רוֹבֶה פֶּרַח יָנוּעַ וּבַשְּׁעָרִים יְחַכּוּ הַשּׁוֹמְרִים וְלַצָּמֵא כַּד מַיִם יֻגַּשׁ.

 

זה יהיה כנראה רק באחרית הימים, ובינתיים, אין יום ח' בשבוע. יש רק שבעה ימים, והיום השביעי נקרא כידוע שבת. המתנה הגדולה שהנחיל העם היהודי לאנושות.

אבל על קופסת התרופות הזו, שמוכרת לרוב בני אנוש שעברו את גיל חמישים, יש קיצור אחר ליום השביעי – לא ש' כי אם ז'... 

אגף הדרשות, החידודים והוויצים פתוח לכל דכפין.

לא נכון (צילום: דוד באום)

נכון (צילום: דוד אסף)

ב. שמעק ויז'ניץ

האתר הרשמי של יעקב שמעק (המקורי)

'שמעק' ביידיש הוא כידוע הרחה, ומילה זו הולכת יחד עם 'שמעק-טאַבאַק', שפירושו טבק הרחה. מוצר אהוב במיוחד בימי צום. אם הרחת מהטבק, ואולי גם קצת הסנפת – מהרעב שכחת. מילדותי אני זוכר כמה מן המתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים, שבאו לתפילה מצוידים בקופסאות קטנות ומוכספות של טבק להרחה. מפעם לפעם הן הועברו בינם לבין שכניהם לספסל. המתפללים הריחו, הילדים התעטשו וכולם ראו ישועות.

פס הייצור הארוך של 'יעקב שמעק (המקורי)', שעליו כבר כתבנו בעבר (כאן, וגם כאן), אינו מפסיק להפתיע בטעמים חדשים, ובעיקר בלתי צפויים.

מי שמאס בטעמים הרגילים ('שנאפס אבטיח' או 'ליקר בננה') יוכל לפנות למטעמי עמים ועדות: 'מנטה מרוקו' ואפילו 'אקסטרא מרוקו', 'מנטה ג'ין אנגלי', 'ג'ינג'ר מרוקאי', 'קירש דובדבנים', 'אקליפטוס שחור' ועוד ועוד. והדובדבן שבקצפת – 'בננה ויז'ניץ' ׁׁ(אולי על משקל חלת ויז'ניץ?).

הסתקרנתי. מה כבר יכול להיות ויז'ניצאי בטבק להרחה? לצערי, ההסבר – 'טבק מחוזר [כנראה הכוונה למחוזק] בתמצית בננה אקסטרא מתובל במנטה חזקה במרקם לח' – קלוש ולא מספק.

תודה ליונתן קוסמן

ג.  קרני אייל אדום

צילום: איתמר לויתן

לחנות 'ג'ונגל' ברחוב דיזנגוף בתל אביב, שהיא רשת מזון וציוד לחיות מחמד, הגיע מוצר חדש לגמרי: קרני אייל אדום. מאה אחוז טבעי.

למה אדם ירצה קרני אייל בכלל, ואדום בפרט, אצלו בבית? 

ביררתי בוויקיפדיה, והתברר לי כי אייל אדום (או אדמוני) אינו אלא אייל אציל, שכמותו אינם בנמצא בארץ. על פי הקרניים המפוארות שלו, ברור שהן לא תצלחנה לתקיעה בשופר...

אייל אציל (ויקימדיה)

ד. מזוזות השוקולד

צילומים: איתמר לויתן

לא הרחק משם, בחנות מתנות יודאיקה ברחוב דיזנגוף, אפשר לרכוש גם מזוזות, כנאמר 'וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ' (דברים, יא 21-20).

המזוזות עשויות מתכת וכשרות לכל דבר, אך בעיצוב קצת מוזר, יש יאמרו מוגזם, של חפיסות שוקולד...

אם גם לכם זה מזכיר את העטיפות של 'טוויסט', 'מקופלת', 'טעמי', 'פסק זמן' וכיוצא באלה, לא טעיתם. ועל זה נאמר 'על טעם וריח אין להתווכח'.

רגע מתוק של עלית

על דעת המקום: מה עשו 'הָאַיָּלוֹת' בלילות תש"ח?

מאת יהודה זיו 

לאחרונה הגיע לידי מסמך אותנטי מימי מלחמת העצמאות, שבכוחו לשפוך אור על מונח שרווח ב'לכסיקון תש"ח' והיום כמעט שנשכח. מדובר ב'דפי רישום קשר' ממפקדת חטיבת פלמ"ח-'הראל', שנערכו בימי מבצע 'מכבי', במהלך הקרב על כיבוש הכפר בית מחסיר (היום המושב בית מאיר), שחלש על באב אל-ואד (שער הגיא).

והנה, באחד מאותם דפים, שנערך בליל 10 במאי 1948, אנו מוצאים דיווח מן השעה 20:20 בזו הלשון:

102020 מניר – הָאַיָּלוֹת תצאנה למחסומים בעוד שעה אחת. הודיע על כך לז'ימי ... הָאַיָּלוֹת תנסנה להזיז אותם.

מן הספר 'זר לא יבין: כינויי סתר ביישוב היהודי בארץ ישראל', שחיברו גרשון ועליזה ריבלין (מערכות, 1988), עולה כי 'ניר 'היה כינויו של אתיאל עמיחי, בן תל עדשים וקצין המבצעים של חטיבת 'הראל'. 'ז'ימי' הוא, כמובן, ג'ימי, כינויו של אהרן שֵׁמי, לוחם הפלמ"ח האגדי, שנפל כמה חודשים אחר כך. בשנת 1952 הוציאו בני משפחתו את ספר הזיכרון 'חברים מספרים על ג'ימי', שהפך לספר פולחן בשנות החמישים והשישים.

אך מי הן ה'אילות', שאמורות לצאת למחסומים ולהזיז אותם, או אם להתנסח בלשונה השירית של לאה גולדברג – 'מה עושות הַָאַיָּלוֹת בלילות'?

בתבליט הנודע של מצור לכיש (701 לפני הספירה) – אשר עיטר בשעתו את ארמון סנחריב בנינוה – נראות גם מכונות מצור, שחלקן הקדמי מוגבה ומצופה עורות לחים (כנגד הלפידים הבוערים, אשר הושלכו עליהן ממרומי חומת העיר הנצורה). ציפוי זה סכך על מפעילי מתקן ניגוח חומת הַלְּבֵנִים של העיר הנצורה באמצעות חנית ארוכה. 

מתקן ניגוח בתבליט מצור לכיש

מתקן ניגוח אשורי מצופה בעורות לחים ובחזיתו קנה להפעלת כידון הניגוח. 
תבליט מארמון נַמְרוּד, בערך 860-865 לפני הספירה (מקור: המוזיאון הבריטי, ויקיפדיה)

לימים עשו זאת לגיונות צבא רומי שהצטיידו גם הם במכונת מצור משוכללת, בעלת קורת עץ כבדה, ובחלקה הקדמי ראש אַיִל מַקְרִין, יצוק ברזל. מכאן ואילך היה כינויה המקובל של מכונת מצור זו: 'אֵיל ברזל' או 'איל ניגוח', וכך נולד גם כינוי הקוד של משוריין הליווי בשיירות תש"ח, ששימש ברשת הקשר בשם 'אַיִּל'. משוריינים אלה נעשו בשעתו מלוחות פלדה דקים, שלוחות עץ עבים ביניהם, ולפיכך כונו גם משורייני סנדביץ'.

בעת ההיא עמד בראש אג"ם (אגף מִבְצָעִים) יִגָּאֵל ידין, שאף שימש רמטכ"ל בפועל כאשר חלה רב-אלוף יעקב דורי. אני 'חושד' בידין, לימים ארכאולוג בעל שם עולמי, כי הוא שהעניק למשורייני הליווי את שם הקוד 'אַיִל', בעקבות הכינוי 'אֵילֵי מצור', אשר הוענק למכונות ניגוח החומות שהיו בצבאות אשור ורומי.

משוריין ליווי מימי תש"ח. צלליתו מזכירה את מתקן הניגוח האשורי

כך נולד גם כינויה של 'דרך האיילות', לרגלי מבצר לטרון, אשר בה פנו השיירות תחילה במקום להילחם על מעלה 'באב אל-ואד' (שער הגיא). וכל המשערים (ואף אני בתוכם, עד לאחרונה), כי מקור שם זה קשור ב'עמק איילון' הסמוך אינם אלא טועים, כפי שגם מוכיח שלט שנקבע במקום ומייחס את הכינוי ''איילות' דווקא למשורייני חטיבת גבעתי.

מן הדין היה להוסיף לשורה אחרונה כי מקור השם 'דרך האיילות' הוא בכינוי הקוד 'אַיִל', שניתן למשורייני הליווי, והוא שהוליד, בטעות, את הריבוי 'איילות' (צילום: רפי מן, הערות שוליים להיסטוריה)

סמל ה'פורמאנים', מלווי השיירות מן הגדוד השישי של חטיבת פלמ"ח-'הראל'

משורייין סנדביץ' ארוך שהורכב על שלדת משאית בעלת מנוע 'סופר-וייט' (Super White).
למעלה מימין יושב הנהג, יהודה זְלַטין (היום זיו)

האיילות בזמר העברי (ג): בין הילדותי לארוטי

הרשימות הקודמות:

א. מה עושות האַיָּלוֹת?

ב. סַפְּרִי אַיֶּלֶת-אֲהָבִים

האיילות – כיצורים חיים וכדימוי ספרותי – מעמידות, בדרך כלל, בפני היוצרים והאמנים שתי נקודות מבט: הילדותית והארוטית.

המבט הילדותי מתאר את האיילות כמעין חיות מחמד. הן מתפנקות ומתלטפות, מביטות בך בעיניהן הגדולות, הנבונות והתמימות וממתינות לליטוף אוהב ורך, בדרך כלל של ילדים. ברוח זו כתבה לאה גולדברג את 'מה עושות האילות?', וכתבו, כפי שנראה להלן, חיים נחמן ביאליק וחיה שנהב.

המבט הארוטי הוא כמובן 'למבוגרים בלבד', אך אי אפשר שלא לשים לב שגם שירי הילדים, כמו זה של ביאליק, שופעים דימויי אהבה 'רכים' ('ואפנקך ואעדנך ואחבקך ואנשקך'). האיילות הן יפות וחולמניות, תמימות, פגיעות ומפוחדות, ודימויים אלה נמצאים ברקע של כמה שירים, כמו אלה של אמיר גלבע ויונה וולך שיוזכרו בהמשך.

מבחינה זו, ההֵלֶךְ, בשירו הידוע של נתן אלתרמן 'עוד חוזר הניגון', שפותח את הקובץ 'כוכבים בחוץ' (1938), הוא יוצא דופן. הוא מסתפק בליטוף הכבשה והאיילת – סמלי התמימות, היופי והחופש – וממשיך בדרכו...

שורשי הדימוי הארוטי קשורים כמובן בפסוק: 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן, דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת, בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד' (משלי, ה 19). מה שנרמז בעדינות פיוטית בתנ"ך, נתפרש בבוטות בתלמוד הבבלי (עירובין, נד ע"ב):

אמר רבי שמואל בר נחמני: מאי דכתיב 'אילת אהבים ויעלת חן' וגו', למה נמשלו דברי תורה לאַיֶּלֶת? לומר לך: מה אילה רחמה צר, וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה.

ובמקור תלמודי אחר (יומא, כט ע"א) הושווה גופה של אסתר לגוף האיילה:

אמר רבי זירא: למה נמשלה אסתר לאילה? לומר לך: מה אילה רחמה צר, וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף אסתר היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה.

הדימויים הארוטיים של האילה נמצאים כמובן גם בשירה העברית של ימי הביניים, אך זו פרשה לעצמה, ואנו נסתפק בכמה שירים מודרניים.

א. חיים נחמן ביאליק: אַיָּלָה וָעֹפֶר

'ספר הדברים', שאותו פרסם ביאליק בשנת 1922, בימי שבתו בברלין (הוצאת 'אופיר', ירושלים-ברלין תרפ"ב), הוא ספר חמוד שכולל שישה-עשר שירי ילדים, שאויירו על ידי תוֹם זיידמן-פרויד (1930-1892). השיר 'אַיָּלָה' שנכלל בו – כך למדתי מן המהדורה המדעית של שירי ביאליק בעריכת דן מירון (הוצאת 'דביר' ומכון כץ לחקר הספרות העברית באוניברסיטת תל-אביב, כרך ג, תשס"א, עמ' 255-253) – מבוסס, כנראה, על שיר ילדים גרמני באותו שם (אוריאל אופק, גומות ח"נ: פועלו של ביאליק בספרות הילדים, דביר, 1984, עמ' 147, 192).

ברור שמדובר כאן באיילה הנמצאת בשבי, שכן לצווארה ענוד סרט ועליו פעמון. היא נקראת על ידי הילד-הדובר לבוא עם העופר שלה אל שדה החציר של משפחתו, שם כבר נמצאים עֵז (ושבע גדיות) וכבש (ושבעה טלאים). בשורה הראשונה, בביטוי 'האם על הבן', רומז ביאליק לפסוק המקראי העוסק במצוות שילוח הקן: 'לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים' (דברים, כב 6).

לימים כונס השיר גם בספרו הנפוץ של ביאליק 'שירים ופזמונות לילדים' (הוצאת 'דביר'), ושם לווה באיור של נחום גוטמן.

שירים ופזמונות לילדים, דביר, תשכ"א, עמ' לה

שיר זה הולחן על ידי נחום נרדי והושר על ידי בתו נעמה נרדי (מנישואיו לזמרת ברכה צפירה) באלבום 'מנגינות לשירים ופזמונות לילדים מאת ח.נ. ביאליק' (1960). נעמה נרדי (1989-1931) הייתה זמרת אופרה בהכשרתה ולביצוע היפה שלה אפשר להאזין כאן:

מקור: סטריאו ומונו

שיר איילות נוסף של ביאליק נקרא 'עֹפֶר', שנדפס לראשונה בשנת 1927 תחת הכותרת 'עָפְרִי' (מהדורת שירי ביאליק, ג, עמ' 384-383).  גם בשיר זה העופר נמצא בשבי, בפינת החי שבבית הילד-הדובר:

שירים ופזמונות לילדים, דביר, תשכ"א, עמ' לד

ב. האילה של אמיר גלבע

טליה טוקטלי, 'אילה אשלח אותך', פורצלן (מקור: ערב רב)

ב-1972, בדיוק חמישים שנה אחר הופעת שיר 'האילה' של ביאליק, ראה אור ספרו של המשורר אמיר גלבע, 'אילה אשלח אותך' (הוצאת הקיבוץ המאוחד), על שם השיר הפותח, הנקרא בשם זה. בשיר זה, שאמנם לא הולחן אך השפיע על יוצרים רבים, נדחסה הארוטיקה של האילה בכמה שורות.

הזאבים האורבים לאילה אינם זאבי היער אלא זאבי העיר. אך מיהו זה ששולח את האילה (על פי 'אַיָּלָה שְׁלֻחָה'– בראשית, מט 21)? האם זה אב ששולח את בתו המתבגרת מן הבית המוגן אל הרחוב הפראי? האם זה מאהב ששואב סיפוק סדיסטי מהוצאת אהובתו היפה והמפוחדת החוצה? שיר מבהיל.

פרופסור אבנר הולצמן סיפר לי, כי קרא היכן שהוא שהשיר נכתב לרגל גיוסה של אחת מבנותיו של גלבוע לצבא, והדברים מסתברים.

(תודה לתמר קריגר-ערמוני על ההפניה).

ג. האילה של יונה וולך

יונה וולך (צילום: יעל רוזן)

המשוררת יונה וולך (1985-1944) אהבה מאוד איילות, לפחות את הדימוי שלהן. באחרית ימיה הקצרים היא כתבה שיר לירי קצר, שכותרתו הפשוטה והסתמית היא 'שיר'.

אם האילה של ביאליק מבויתת, והאילה של גלבוע היא עירונית, האיילה של וולך חיה בטבע.

השיר 'שיר' כפי שהודפס במכונת הכתיבה של יונה וולך (מקור: פיוט 2007 בעריכת דרור גרין)

'שיר' פורסם לראשונה בשנת 1983 בראש ספרה של וולך 'אור פרא', שהוציא לאור דרור גרין, ושוב ב-2007 בספר 'שירים אחרונים' (עמ' 7-6), שנערך גם הוא על ידי גרין, ויצא בהוצאת 'ספרים'.

לפני כמה שנים זכה 'שיר' להלחנה והפך להיט אדיר, בעיקר בקרב הנוער הדתי, החרד"לי והניאו-חסידי. המלחין, אליאב אובל-נאמן, חבר בלהקת 'עלמא', שינה את הכותרת המקורית וקרא לו 'איילה'.

הלחן היפה, הביצוע הרגיש, ובעיקר הדרך שבה התקבל השיר בקרב מעריציו, הטעינוהו במשמעויות דתיות ורוחניות נסתרות ואפילו קבליות, שקישרו את השיר לפסוק 'ככְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים' (תהלים, מב 2). ספק אם אסוציאציות כאלה עלו בדעתה של וולך, המשוררת החילונית, הפרובוקטיבית והארוטית כל כך, אבל שערי הפירוש אינם ננעלים.

השיר נכלל באלבום שהוציאה 'עלמא' בשנת 2007 ונקרא 'מעל מה שאנחנו'. הנה להקת 'עלמא':

להקת עלמא (מימין לשמאל: אברהם מוסקל, רעיה מוסקל, אליאב אובל-נאמן)

מכל מקום, כבר עמדו על כך ששיר זה התכתב עם שיר איילות נוסף, שונה לגמרי, שאותו כתבה וולך בראשית דרכה, ונקרא 'מפלצת האיילה'. האם זו אותה איילה?

מפלצת האיילה

וְכָל הָעוֹפוֹת הָיוּ בְּגַנִּי

וְכָל הַחַיּוֹת הָיוּ בְּגַנִּי

וְכֻלָּן שָׁרוּ אֶת מַר אַהֲבָתִי

וְהִפְלִיאָה מִכֻּלָּן לָשִׁיר הָאַיָּלָה

וְשִׁיר הָאַיָּלָה הָיָה שִׁיר אַהֲבָתִי

וְקוֹל הַחַיּוֹת שָׁתַק

וְהָעוֹפוֹת פָּסְקוּ מִלִּצְרֹחַ

וְהָאַיָּלָה עָלְתָה עַל גַּג בֵּיתִי

וְהָיְתָה שָׁרָהּ לִי אֶת שִׁיר אַהֲבָתִי

אֲבָל בְּכָל חַיָּה יֵשׁ מִפְלֶצֶת

כְּשֵׁם שֶׁבְּכָל עוֹף יֶשְׁנוֹ מַשֶּׁהוּ מוּזָר

כְּשֵׁם שֶׁמִּפְלֶצֶת יֶשְׁנָהּ  בְּכָל אָדָם

וּמִפְלֶצֶת הָאַיָּלָה סוֹבְבָה לָהּ סְבִיב הַגַּן

כְּשֶׁהָעוֹפוֹת הִרְכִּינוּ רֹאשׁ כְּשֶׁהָאַיָּלָה שָׁרָה

וְהַחַיּוֹת נִמְנְמוּ כְּשֶׁהָאַיָּלָה שָׁרָה

וַאֲנִי הָיִיתִי כְּלֹא הָיִיתִי כְּשֶׁהָאַיָּלָה שָׁרָה

בָּרֶגַע הָרַךְ הַהוּא הָלְמָה בְּשַׁעֲרִי.

וְכָל הָעוֹפוֹת עָפוּ וְהַחַיּוֹת נָסוּ

וְהָאַיָּלָה נָפְלָה מֵהַגַּג וְשָׁבְרָה אֶת הָרֹאשׁ

וַאֲנִי בָּרַחְתִּי וּבְגַן  אַהֲבָתִי סוֹגֶרֶת מִפְלֶצֶת

גּוֹרִילָה שְׁחֹרָה וְרָעָה כַּשִּׁכְחָה.

את השיר כתבה וולך כשהייתה בת 25, והוא נדפס לראשונה בספרה 'שני גנים' (1969). וכך כתב עליו המבקר חיים נגיד ימים ספורים לאחר מותה של וולך (מעריב, 4 באוקטובר 1985):

ב-1982 הלחינו אילן וירצברג ושמעון גלבץ את השיר וגם שרו והקליטו אותו באלבומם 'בציר טוב', שהוקדש לשיריה של יונה וולך (תודה לעמית ולמאיר טורניאנסקי שהפנו את תשומת לבי לביצוע זה).

גן הפסלים על שם יונה וולך בעיר הולדתה קרית אונו (מקור: ויקיפדיה)

ד. 'כַּמָּה אַיָּלוֹת' של חיה שנהב

ושוב, מן הארוטי לילדותי.

בשנת 1990 פרסמה משוררת וסופרת הילדים חיה שנהב את ספרה 'ארנבת ארנבת מה את חושבת' (הוצאת 'שוקן לילדים', איורים: נעם נדב), ובו השיר 'כמה אילות' (עמ' 26), שבסופו מתכתב עם 'מה עושות האילות' של לאה גולדברג.

נסגר המעגל.

איור: נעם נדב

הָאַיָּלוֹת בזֶמֶר העברי (א): 'מה עושות האַיָּלוֹת?'

רשימתו של יהודה זיו 'מה עושות הָאַיָּלות, והיכן?', שפורסמה כאן בשבוע שעבר, עוררה אותי 'לחפור' קצת בשירי האיילות בזמר העברי. לא תאמינו, אבל יש רבים כאלה.

נתחיל, כמובן, בשיר האיילות האהוב של לאה גולדברג. ברשימה הבאה נעסוק בשירי האיילות של נעמי שמר, ובראשם גלגולי שירה המקסים 'איילת אהבים', ונתעכב גם על שירי איילות נוספים משנות השישים (כמו 'איילת החן' של עודד בצר ונתן שחר); ברשימה השלישית נעסוק בשירי איילה נוספים: מחיים נחמן ביאליק ועד יונה וולך.

שירה של לאה גולדברג, כפי שציין זיו, מתאר לילה בגן החיות של תל-אביב. הוא נדפס לראשונה בשבועון 'דבר לילדים', כרך יב, חוברת 7, ט"ז בחשוון תש"ב (6 בנובמבר 1941). השיר נדפס מעל סיפור של יצחק סלע שנקרא 'יורם בגן החיות', ובוודאי אין זה מקרה.

חצי שנה קודם לכן, במאי או יוני 1941, הופיע 'ספר גן החיות' (16 עמודים), שאותו כתבה לאה גולדברג על פי הזמנת מנהלי גן החיות. בספר נדפסו שבעה שירים מחורזים על חיות ('ברוכים הבאים!', 'הַדֻּבּוֹנִים', 'הַטַּוָּס וְהָאַיָּלוֹת', 'לַפִּתּוֹן שברח וחזר', 'הַבַּרְדְּלָס', 'יונתן הַגִּבּוֹר', 'הַקּוֹפוֹן'). הוא נדפס בתל אביב, בהוצאת יואכים גולדשטיין, ואת הציורים (חיתוכי לינליאום) הכין אליעזר להמן.

הנה השיר 'הַטַּוָּס וְהָאַיָּלוֹת', שלא נדפס מאז באף מהדורה (כפי שלימדני ד"ר גדעון טיקוצקי):

בסוף הספר נדפסה פרסומת לגן החיות:

מודעת פרסום בסוף 'ספר גן החיות'

ב-1947 נדפס ספר חיות נוסף של לאה גולדברג ושמו 'הבֵּיבָר העליז' (הוצאת טברסקי), ובו ארבעים שירים מחורזים על נפלאות גן החיות התל-אביבי, שאותם אייר אריה נבון, הקריקטוריסט הקבוע של עיתון 'דבר'.

מקצת שירי 'הביבר העליז' (אך לא כולם) נדפסו לאחרונה מחדש בספר 'מנפלאות גן החיות' (ספרית פועלים, תשע"ב).

ב-1949 כינסה לאה גולדברג ארבעים משירי הילדים שלה לספר שנשא את השם 'מה עושות האילות', ובפתחו היא קבעה את השיר שהעניק לספר את שמו. הספר ראה אור בספרית 'אנקורים' הנפלאה (שאותה ערכה לאה גולדברג בכבודה ובעצמה), ונדפס בהוצאת הקבוץ הארצי השומר הצעיר (ספרית פועלים). את דפי הספר עיטרו ציוריו היפים של אריה נבון.

גלופה שהכין אריה נבון לעטיפת הספר 'מה עושות האילות'
(ארכיון הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרית פועלים; תודה לאברם קנטור)

הספר זכה להצלחה בלתי רגילה ונדפס מאז ועד היום בעשרים ושתיים מהדורות (לפחות)!

בין השירים שנכללו בספר נמצאים כמה שזכו להלחנה ומושרים בפי כל: 'פזמון ליקינתון', שפורסם ב-1940 והולחן על ידי רבקה גוילי; 'ערב מול הגלעד', שחובר בשנת 1938 עבור ילדי קיבוץ אפיקים, וזכה להלחנה מאוחרת על ידי מיקי גבריאלוב; וכמובן, 'החליל', שזכה ב-1953 להלחנה המופתית של דוד זהבי, ונדון בבלוגנו ברשימה קודמת.

הנה מילות השיר, שכאמור פותח את הספר (עמ' 7-5):

אפשר לראות שבמעבר מהנוסח הראשון, שנדפס בדבר לילדים, אל הנוסח ה'קנוני', שנדפס בספר, הכניסה גולדברג שני שינויים קטנים. במקום 'הן חולמות, כי הפילים והפילות / שחקו אתן בג'וּלים על חולות', הנוסח המתוקן הוא: 'הן חולמות, כי הפילות הגדולות / שחקו אתן בג'וּלים וגוּלוֹת'. 

כלוב 'הפילות הגדולות' בגן החיות של תל-אביב, 1959 (צילום: וילי פולנדר; אתר עירית תל-אביב-יפו)

השיר מוכר בזכות הלחן שובה הלב שחיבר יוני רכטר עבור אריק איינשטיין בשנת 1976. השיר נכלל באלבומו של איינשטיין 'האהבה פנים רבות לה', שאותו הפיק רכטר. 

על הלחנת 'מה עושות האילות', שאליה התייחס גם יהודה זיו, כתב רכטר באתר האינטרנט שלו:

"השיר הראשון שהלחנתי לאריק, בשלהי ימי 'כוורת' גרתי אז עדיין בבית אמי ואני זוכר שהלחנתי את השיר ועבדתי עליו עם אריק בחדר נעורי. זמן לא רב אח"כ עברתי, בפעם הראשונה, לדירה שכורה, כך ששיר זה קשור אצלי לזכרון מתקופה משמעותית בחיי".

'מה עושות האיילות' הוא לא שיר פשוט אבל יש בו משהו קומוניקטיבי, המילים מדברות לילד. הוא איננו כבד, והקלות שלו נובעת בין היתר מהשינויים במקצב (בין ארבעה רבעים לשניים ב"אילת השחר חברתן") וגם מהעובדה שלמרות שהשיר טונאלי (הוא מתחיל ומסתיים במי במול מז'ור) יש בו כרומטיקה ומעברים הרמוניים מורכבים. לפעמים אני נותן לזמרים לנסות לשיר את 'מה עושות האיילות' בלי ליווי, במטרה לחזור לטוניקה. זה מאוד קשה, גם אני לא יכול... במבט לאחור אני יכול היום לנתח את התהליך שעברתי כמלחין וכמוסיקאי ואולי גם כאדם, כשהלחנתי את 'מה עושות האיילות' לא הייתי מודע עדיין למה שאני כותב בהמשך התחלתי לכתוב בתווים את הלחנים (גם בשלב הגולמי שלהם) וכך נהייתי מודע יותר, הניתוח הוא אמנם תהליך שכלתני, אך הוא מאפשר לך ללכת למקומות מוזיקליים נוספים".

הנה כמה ביצועים יפים, ובראשם המבצע המקורי אריק איינשטיין:

לימים שרה את השיר גם יהודית רביץ. הנה היא כאן מלווה ביוני רכטר שעל הפסנתר:

אולם השיר זכה בשנות השישים להלחנה נוספת – פחות מוכרת, אך לא פחות יפה – של אריה לבנון. הנה ירדנה ארזי בהקלטה מ-1981:

בשנת 2011 יזמה עיריית תל-אביב-יפו הצבת שלטי חוצות ועליהם קטעים משירי ילדים ידועים. המיזם נקרא 'שירת ילדים על הדרך', ואחד השירים הראשונים שזכו לשלט משלהם היה שירה של לאה גולדברג:

ציור: יוסי אבולעפיה (צילום: דוד אסף)

כה אהוב הוא השיר עד שבשנה שעברה (2013) גם זכה לבול משלו: 

עיצוב: ראנת אבודרהם דדון (מקור: רשות הדואר).

לסיום אי אפשר שלא להזכיר, שהשיר 'מה עושות האיילות' הפך למטבע לשון וזכה גם לגרסאות פרודיות בדמות שירי זימה – 'מה עושות הדיילות בלילות', 'מה אוכלות החיילות בלילות', ועוד כיד הדמיון.

בריאיון שהעניקה לאה גולדברג לרות בונדי לפני חמישים שנה בדיוק (דבר השבוע, 30 באוקטובר 1964), סיפרה המשוררת, כי גם לאוזניה הגיעה השמועה על כך:

האם את יודעת שקיימת ורסיה משופרת של שירך? שואלת אני. זה נקרא 'מה עושות הדיילות בלילות'.

אני כבר מתארת לעצמי – צוחקת לאה – זה לא לילדים'.

לאה גולדברג משוחחת עם שכנה ממרפסת ביתה הירושלמי ברחוב אלפסי 16

תודה לד"ר גדעון טיקוצקי

הרשימות הבאות:

ב. סַפְּרִי אַיֶּלֶת-אֲהָבִים

ג. בין הילדותי לארוטי